שם משמואל, קרח י״ב

א

שנת תר"פ

ב

ויקח קרח במדרש אין ויקח אלא משיכת הדברים רכים שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו וכו' הוי ויקח קרח שבדברים רכים משך לבם, ויש להבין מה המה דברים רכים אלו שהי' בכחם למשוך כל גדולי ישראל והסנהדראות ולהביאם במצב כזה למרוד במשה כי דור דיעה המה ולא פתי המאמין לכל דבר:

ג

ונראה עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה באותה עצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, שהעצה היתה היות כי בטבע האדם שלדבר שהוא רגיל בו איננו כ"כ להוט אחריו, והנה בביתו של אברהם היו מלאכים תדירין אצלו כאנשים והי' סוד ה' עלי אהלו, וכן בכל האבות, וחשש אברהם שמא זרעו אחריו באשר יהיו רגילים במעלות האלו תתמעט אצלם האהבה לכל אלה להיות כ"כ להוט אחריהם, ע"כ היתה עצתו שבכל עת שתתקרר ותתמעט אצלם האהבה ילכו בגלות ויסתלק מהם את תוספת המעלה, וזה יוגרם שיהיו אח"כ להוטין מאוד לענין האלקי ביתר שאת וכמו שהי' ביצי"מ שהיו להוטין אחר השכינה כבמדרש, עכ"ד:

ד

והנה ישראל כשנתרחקו מעבודת כהונה ולוי' והיתה חנייתן מרחוק מול מהמשכן, הטעימם קרח שכל אלה הוא רק למען יהיו להוטין עוד יותר אחר עבודת המשכן והריחוק הוא רק צורך הקירוב, וכאשר יתאמצו ביותר שיתקבלו לעבודת המשכן, זה עצמו הוא רצון ה', ועי"ז יזכו להתקרב, וזהו הדברים רכים שמשך את לבם, והנה בזוה"ק ח"א (מ"ט:) בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיובתא למחמי מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל (נ"א ולא יהבו לי' רשותא) שבחא איהו דילי' וכלא משבחין לי' עכ"ל, וע"כ י"ל דזה עצמו שהטעים להם קרח ומשך את לבם, אך זה הוא דווקא בהתשוקה לבד אבל לא ע"י כן לחלוק על משה ואם היו מתפייסים בדברי משה ולא הי' עליהם אלא התשוקה לבד בודאי הי' שבחא דלהון, וע"כ שבט לוי שנתפייסו ממשה לא הי' עליהם עונש כמ"ש הרמב"ן עיי"ש, ולדעתי אפשר לומר שעוד הי' שבחא דלהון וע"כ כמו שנכתבה פרשת מתנות כהונה לאהרן שנחשב כאלו כתוב וחתום והעלה בערכאות כברש"י, כן נמי זכו הלוים שנכתבה גם להם פרשת מתנות לוי', וע"כ גם אלו שנמשכו אחר קרח בדברים רכים שהטעימם כנ"ל, כל אלו שלא עשו מעשה ניצולו, וזהו שלא מצינו עונש לכל העדה שנמשכו אחריו אלא לר"נ איש מקריבי הקטורת: