שם משמואל, חנוכה נ׳

א

ליל ג'

ב

ב"ש אומרים פוחת והולך וב"ה אומרים מוסיף והולך, וטעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין, ויש להבין דמיון נ"ח לפרי החג שהם כנגד שבעים אומות, רמז שיהיו כלים והולכים, כברש"י שם, אבל נ"ח שהם אורה ושמחה לישראל, ובפסיקתא ע"ש הכתוב אל ה' ויאר לנו, מסתברא שצריך להיות הולך ואור בכל עת יותר, מה ענין זה לפרי החג וכבר דברנו בזה אך אין בהמ"ד בלי חידוש:

ג

ונראה דבזוה"ק ח"ג (רנ"ט.) בענין פרי החג דכנגד שבעים אומות, ואי תימא אי הכי רע עין הוינן לגבייהו, אין דהא כתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו אבל אנן לא יהבינן אלא בחדווחא דלית ביומא שתא חדוותא כאלין יומין, ובגין דאנן יהבינן בטוב ליבא ובחדוותא דרעותא אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון גומרין מלהטן דחדוותא דילן עבדי לון ביש עכ"ל, ועדיין אינו מובן מהו דחדוותא דילן עבדי לון ביש:

ד

ונראה דהנה אמרו ז"ל מצות בטילות לעת"ל ולעוה"ב הכל מודים דמצות בטילות בו ואין בו אלא שהצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהן ונהנים מזיו השכינה אף דעוה"ב הוא בגוף ונפש כמו שהסכימו הראשונים ז"ל, והענין י"ל עפי"מ דאיתא בחובת הלבבות דמרעותא דליבא שהוא מצפון המצוה זוכין לעולם הבא שהוא עולם המצפון, ומעשיית המצוה בהתגלות בפועל זוכין לעולם הנגלה דהוא עוה"ז, ונראה להוסיף ולומר דבהעשי' שהוא בנגלה מתקנין את עולם העשי' שהוא בנגלה, ומאחר שמתקנין אותו זוכין לו, ואולי הפירוש שזוכין לו היינו שמתקנין אותו, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ויש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ושכר עבור שמתקנין אותו נמי הוא בעוה"ב:

ה

ולפי"ז מובן מאחר דכל עשיית המצוה בפועל הוא לתיקון עולם הנגלה, כל כמה שהעולם מזדכך והולך ומתקרב להיות במדריגת פנימית, באותה מדה נתמעט צורך העשי', וע"כ בעוה"ב שהוא עולם המצפון לגמרי ופנימית בלי חיצוניות כלל א"צ לשום מצות מעשיות אלא הצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה, ולימות המשיח שהוא ממוצע בין זמה"ז לעוה"ב איכא פלוגתא ואיכא למ"ד דג"כ מצות בטילות בו, ונראה דמ"ד בטילות, ומ"ד אין בטילות לא פליגי, דבודאי קצת מצות נוהגת לימות המשיח ומפורש ביחזקאל הקרבנות והפרשת תרומות ומעשרות, וכן בש"ס סנהדרין שאהרן הכהן יטול אחר תחיית המתים תרומה, הרי דגם לאחר תחיית המתים קצת מצות יהי' נוהגת, וע"כ מ"ד נוהגת מיירי מקצת מצות אלו וכדומה ה' הבין דרכה והוא ידע מקומה, ומ"ד אינן נוהגת מיירי באינך מצות וכמו שמצינו עתיד חזיר לטהר, וכן במדרש שמיני מענין מצות שחיטה עיי"ש, וא"כ מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי, ואולי יהי' חילוק בין ימות המשיח לזמן תחיית המתים, שלאחר התחי' שהעולם יהי' מזוכך ביותר ומתקרב עוד יותר למהות הפנימי, יתמעטו מצות מעשיות ממה שהי' לימות המשיח, באופן שהרבה מצות יהי' נוהגין לימות המשיח ולא יהי' נוהגין לתחיית המתים והשם הוא יודע:

ו

והנה בחג הסוכות אחר שישראל יוצאין זכאין ונרצין מימי ר"ה ויוהכ"פ צריכין לתקן גם עולם העשי' ע"כ נמסר לישראל הרבה מצות מעשיות סוכה ולולב וקרבנות כ"כ מרובין עד שבשבעים פרים שהם מקריבים מתקנין נמי בצד מה את שבעים שרי האומות:

ז

ולפי האמור יובן שבשמ"ע שרומז לימות המשיח כדאיתא בספה"ק אין אז מצות מעשיות, לא סוכה ולא לולב ולא קרבנות מרובין אלא פר אחד איל אחד וגו', והוא מעין מ"ש בענין מצות בטילות לעת"ל, וע"כ בכל יום מימי הסוכות שמתקרבין לשמ"ע, והימים מתעלים והולכים, ובכל יום נכנסין בו חסדים מקיפין ופנימים יותר ויותר כידוע בכוונות, ע"כ הפרים שהם כנגד האומות מתמעטים והולכים לעומת שעולם העשי' מתקרב בכל יום יותר להפנימית והוא רמז שבפנימית אין נזקקים כ"כ למצות מעשיות:

ח

ולפי האמור יש לפרש דברי זוה"ק הנ"ל דאנן לא יהבינן אלא בחדוותא ובטוב ליבא לתקן את עולם העשי' אחר שיצאנו שמחים וזכאין בדין, וידוע דאומה"ע הם חיצונים ואין בהם ענין פנימי כלל וכבש"ס עירכין סתם גוי מיפעא פעי, ובמה שמתקנים את עולם העשי' נמשך גם להם ברכה, אבל אנן אינן מתכוונין להם אלא מחמת חדוות הלב ורעותא דליבא לתקן את עולם העשי', וזה אתהפיך להם גומרין מלהטן שהרי הם אינם נמשכים רק אחר החיצוניות והחיצוניות הרי מתקרב להפנימית ומשום הכי מתמעט יום אחר יום טובא דלהון:

ט

ומעתה יתפרש לנו הדמיון דנ"ח לפרי החג, דענין נ"ח הם להאיר את החשכות של רה"ר עלמא דפרודא רגלי דתרמודאי, וסברי ב"ש שהימים מתעלים והולכים עד יום השמיני כידוע שמספר עולם הטבע הוא רק שבעה ושמיני הוא למעלה מעולם הטבע מעין שמ"ע, וע"כ כמו בחג דכל עומת שמתקרבין ליום השמיני נתמעטו הפרים, מפני שמתקרבין להפנימית כנ"ל, כן הוא ענין נ"ח שא"צ כ"כ נרות להאיר את חשכת רה"ר, וע"כ פוחת והולך כפרי החג, וב"ה סברי דנרות חנוכה אינן כך אלא כל יום ויום נעשה הכנה לחבירו כדי לקבל תוספות אור כמשל הזוה"ק במק"א שהיוצא ממקום חושך אי אפשר להאיר עליו אור גדול בפעם אחת, ובירושלמי כך גאולתן של ישראל קימעא קימעא בתחילה כעלות השחר וכו' והולך ואור עד כי נכון היום וע"כ מעלין בקודש:

י

ויש להוסיף ולומר דב"ש סברי דענין הנרות הוא להדחות את החושך, וע"כ כמסת סילוק החושך מתמעטין הנרות, וב"ה סברי דענין הנרות להוסיף התגלות אלקית בארץ, וכדברי הפסיקתא שהוא ע"ש אל ה' ויאר לנו ע"כ מעלין בקודש: