שם משמואל, חנוכה כ״ב

א

יום א' דר"ח טבת

ב

הנה היוונים גזרו על ישראל גזירות רעות, וביחוד על חודש שבת ומילה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק בשלמא על שבת ומילה שזה ענין מיוחד לישראל במה שהם למעלה מהטבע, וע"ז הי' התנגדות היוונים שהיו חושבים א"ע בחוצפתם במעלה יתירה מישראל, אבל חודש שהוא סדר הטבע שהירח מתחדש אחר דביקו להשמש, למה היו מתנגדים לזה, ותירץ מפני שהטבע תלוי בדיני תורה כמו שאיתא בירושלמי קטנה בת שלש אין בתולי' חוזרין נמלכו ב"ד ועיברו את החודש בתולי' חוזרין, וע"ז הי' התנגדות שלהם, ודפח"ח, ונראה עוד לומר דהנה חודש הוא מלשון התחדשות והיינו שיש לישראל התחדשות בכל חודש כי כל חודש הוא צירוף אחר כנודע, אך יש לדקדק מאחר שהחשבון נודע מראש מסיבוב הגלגלים, למה יקרא חודש, אך הטעם כי ישראל יש להם החידוש לא מפאת סיבוב הגלגלים אלא מפאת דביקתם בהשי"ת, וכענין שכתב האור החיים בענין שבת שעדיין כל הבריאה אינו רק לשבעה ימים ובכל יום השבת מתחדש עוד על שבעה ימים וכן כל ימי עולם, עכת"ד, ואף אנו נאמר שכן הוא בר"ח שהירח מתחדש היינו שהשי"ת נותן בה כח הסיבוב על חודש ימים, וכן בכל ר"ח על חודש ימים עד כל ימי עולם, וכן הוא בישראל שמונין ללבנה ומתחדשין בחידושה, והיינו שישראל אינם כבריאה נפרדת אלא דבקים בהשי"ת ושואבין בכל ר"ח חיות חדש, וישראל והלבנה הם בהתדמות, וכמו שאנו אומרים שהם עתידין להתחדש כמותה, וזהו היו"ט של ר"ח המתיחס לדוד המלך ע"ה שזה הי' צורת דהמע"ה תמיד בדביקות מלמטה למעלה כמו באר הנובע תמיד מים איים וכל ספר תהלים מלא מזה, וע"כ הי' תמיד עוסק בשירות ותשבחות שהוא דביקות הנפש בשורשה, וזה שאנו מזכירין במוסף ר"ח שירי דוד עבדך וכו' מה שאין מזכירין זה בשום מוסף כי כל ענין ר"ח הוא כענין שירה מדתו של דוד המע"ה, ועל דבר זה נתקנאו היוונים ופקעה עיניהם בקנאתם, וגזרו על ר"ח:

ג

ולפי האמור יש לפרש דברי ספר יצירה המליך אות ע' ברוגז וכו' עד טבת בשנה, דהנה בכתבי האר"י ז"ל, המחלק את החדשים לאברי הראש, כתב שחודש טבת הוא עין ימין וכבר אמרנו שעין ימין רומז לעין טובה, והנה עין טובה הוא היפוך מדת הקנאה, והיינו מפאת ניצוח היוונים שהי' מקנאים את ישראל זכו ישראל להיפוך מקנאה שהוא עין טובה, והנה ידוע שעיקר הרוגז נמשך מקנאה, ורוגז הראשון קין שהרג את הבל יוכיח שקנא בתאומתו היתירה, וזה הפירוש המליך אות עין ברוגז היינו שעין טובה של ישראל גבר על הרוגז של היוונים, וזהו ענין חודש טבת:

ד

לפי סדר הדגלים מתיחס חודש זה לדן, והנה שם דן איתא במדרש והובא ברש"י דנני וחייבני דנני וזכני, ולכאורה למה להזכיר דנני וחייבני כלל, אך הפירוש שזה שדנני וחייבני הביא לזה שדנני וזכני וע"כ גם החיוב שמקודם יש לו חלק בו, והיינו מחמת שחייבני מקודם, ויעקב השיב לה התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, והיתה מרת נפש מאד כי לא הי' לה סמיכה עוד על שום איש שבה להתפלל אל שומע צעקתה מקרב ולב עמוק עד התכלית, ולעומת העומק תחת שבלבה עלתה תפלתה לעומק רום עד מזל העליון שעליו אמרו ז"ל לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא ומשם זכתה לבן זה, וא"כ מובן שלולא דנני וחייבני לא היתה תפילתה כ"כ במרירות נפש, ועדיין הי' לה עוד סמיכה על יעק"א, אלא מחמת שיצא דינה בחיוב היתה קשת רוח מאד והי' תפלתה כחץ מקשת ועלתה למקום גבוה מאד, והנה כדמיון זה הי' בימי יוונים שהי' ישראל נדכאים עד מאד ואפס מהם כל תקוה בדרך הטבע, ע"כ היתה תפלתם מתכלית עומק הלב, ולעומתם עלו לתכלית עומק רום ומשם נצמח להם הנס וזכו להארות גדולות מאד יום אחר יום עד יום ואו דחנוכה ואז נתוסף להם אור ר"ח טבת, וע"כ מתיתם חודש זה לדן: