שם משמואל, ויחי י״ג

א

שנת תרפ"ג.

ב

וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים, ובמדרש אמרו לי' חד בעית לך לעבדא הא כולנו לך לעבדין, וזה תימה גדולה לומר שעדיין היו סבורין שבאמת רצה שבנימין יהי' לו לעבד, ונראה דהנה במדרש פרשה מ"ד ידוע תדע כי גר יהי' זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, והיינו שזה יסוד הגלות כמ"ש מהר"ל כי בלעדי זה שישראל מפוזרים ברוחם ובדעותיהם לא הי' נחשב גלות כלל, ויש לומר שזה עצמו הענין שחשבו שמה שלא הי' מקרבן הוא פרי הגלות ושוב יש לחוש שלא יתעורר השנאה לשוב להם את כל הרעה שגמלו אותו, והנה במדרש א"ר תנחומא הוא לא נתכוין אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב אותי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף, ויש לומר שסברת יוסף הוא ג"כ פרי הגלות, דבאם הי' כאיש אחד בלב אחד אין חילוק בסדר הישיבה כמו שאין חילוק באדם עצמו לומר שמכבד אבר זה מזה, אך באשר כל איש הוא נפרד לעצמו שייך לומר חילוק כבוד זה מזה בסדר הישיבה, אך יש לומר שכל זה באנשים שכל אחד יש בו מהותו בפני עצמו אלא שהאהבה שביניהם עשאן כולם כאיש אחד י"ל שפרי הגלות לעשותן מפוזרים כל איש לפי מהותו, אבל מי שבאמת הוא נכנע וטפל לזולתו כמו עבד לאדונו וכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין לו מהות בפני עצמו אין שייך לומר שפרי הגלות לעשותו מפוזר ומופרד מאדונו:

ג

ולפי האמור יש לומר בענין יוסף בתחבולת הגביע, דהנה התוודעת יוסף לאחיו הי' פועל דמיוני על העתיד קיבוץ גליות והתאחדות ישראל שלכן מפטירין ביחזקאל בלקיחת שני העצים וכבמדרשות, אך באשר כבר התחיל הגלות בירידת יוסף למצרים ושלט פרי הגלות לעשותן מפוזרים גם בדעתם בלתי התאחדות, ע"כ לא הי' אפשר ליוסף להתוודע להם, כי הי' זה פועל דמיוני על העתיד ג"כ בלתי היותם כאיש אחד בלב אחד, ע"כ הי' עצת יוסף לקחת את בנימין לעבד לו, וצדיק הדור הוא ככל הדור ועוד שגם הם קבלו על עצמם להיות כולם עבדים ונכנעים וטפלים אליו, אשר כח הגלות לא יפרדם ממנו כנ"ל, ומתוך כך יהי' התוודעו להם, וזה יהי' פועל דמיוני על העתיד שיהיו כולם כאיש אחד בלב אחד:

ד

ומעתה יש לפרש מאמר השבטים אחר שהרגישו שפרי הגלות עושה אותם בלתי מתאחדים השכילו שטוב להם להיותם עבדים ליוסף כדי שלא ישלוט עליהם כח הגלות כ"כ כעצת יוסף בראשונה, וכענין שבמדרש באליעזר עבד אברהם שהכתוב קראו עבד משכיל ומהו השכלתו שאמר כבר קללתו של אותו האיש בידו מוטב לו להשתעבד בבית זה ולא בבית אחר, דוגמא זו הי' השכלתן של שבטים שאמרו מוטב שיהיו נחשבים עבדים ליוסף ולא להיות עבדים למצרים שיהי' נסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהרגישו בפטירת יעקב אע"ה ושבשביל זה יוסף לא קרבן:

ה

ומעתה דברי המדרש בהירים שאמרו לי' חד בעית לך לעבדא שבשביל זה יהי' כולם נכנעים וטפלים אליו למען לעשותם כולם כאיש אחד והגלות לא יהי' מפזרן, הא כולנו לך לעבדין למען לא ישלוט עלינו כ"כ כח הגלות:

ו

ויש לומר שזהו עצמו כוונת יוסף במה שהשיבם אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, כי למען יהיו נכנעים וטפלים אליו איננו נצרך לעבדות גמור, אלא די במה שהוא המכלכל והמזין אותם, ומקבלין ממנו כל חיותם:

ז

והנה זה לימוד לדורות עצה נכונה להנצל מפרי הגלות וממה שכח הגלות רודף ומכניס מחשבות לא טהורות, הוא לקבל עליו עול תורה ועבדות ה' ואז אי אפשר שיהי' כח הגלות תוקפו כ"כ, ויש לומר שזהו ענין דברי הרמב"ם והטור שאין מחשבת עריות מתגבר אלא במי שלבו פנוי מן התורה ומן החכמה, מה"ט הוא, ויש לומר שזה נמי מועיל שיהי' שבת רזא דאחד קולטתו אפי' בגלות: