שולחן ערוך, יורה דעה ש״ל: דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים. ובו ט' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים. ובו ט' סעיפים:
עיסת עובד כובבים פטורה אפי' לשה ישראל ושל ישראל חייבת אפי' לשה לו עובד כוכבים נתנה לישראל במתנה אם עד שלא גלגלה נתנה לו חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה: (עובד כוכבים שהפריש חלה אינו כלום ותאכל לזר) (ב"י בשם הרמב"ם):

עיסת השותפין חייבת:

ישראל שהוא שותף עם העובד כוכבים אם אין בחלק הישראל כשיעור פטורה ואם יש בה כשיעור חייבת ויכול להפריש מיניה וביה:

עובד כוכבים שהיתה לו עיסה ונתגייר גלגלה קודם שנתגייר פטור אחר שנתגייר חייב אם ספק חייב:

שני עובדי כוכבים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ואח"כ נתגיירו והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לכשיעור הרי זו חייבת:

היתה העיסה בין עובד כוכבים וישראל בשותפות וחלקו ואח"כ נתגייר העובד כוכבים והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלים והוסיף לכשיעור של ישראל חייבת ושל עובד כוכבים פטורה: הגה ודוקא שעשאוה מתחילה בשותפות על מנת שלא לחלקה ונמלכו לחלקה אח"כ אבל אם עשאוה מתחלה על מנת לחלקה אף של עובד כוכבים חייבת:

הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וזכה בה ואח"כ גלגלה או הפקירה אחר שגלגלה וחזר וזכה בה חייבת הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר ואחר כך זכה בה פטורה:

העושה עיסה לבהמה ולחיה פטור:

עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת ואם לאו פטורה ודוקא שניכר בה שהיא לכלבים כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם הא לאו הכי חייבת:

לשה. דלא אזלינן בתר המגלגל לא לחיוב ולא לפטור רק מי שהיתה העיסה שלו בשעת הגלגול וכתב הדרישה ויש מקומות שהנשים קונות בצק מאופה עובד כוכבים ולוקחות ממנה חלה נראה דאסור אם לא שנאמר שיש לסמוך ע"ז הואיל ומדאורייתא מעות קונות והן נותנין המעות קודם הגלגול ועוד כיון דדרכן בכך אפשר דבלא נתינת המעות קודם לכן מותר כיון דהעובד כוכבים יודע מנהג ישראל ואדעתא דהכי לש מתחלה דינו כאלו נתנו לישראל במתנה קודם שגלגלו ובתשובות מ"ב כתב דלאו שפיר עבדי ויש לבטל המנהג עכ"ל הש"ך וע"ל סי' שכ"ו ס"ק ג' מ"ש שם:

כלום. כתב הש"ך ומודיעין אותו שאינו צריך כדי שלא יחשוב העובד כוכבים שהזר אוכל חלה וע"ל סי' שכ"א סכ"ב:

שותף. דוקא ביש לו שותפות אבל עיסת ארנונית חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה בזוזי ואפי' אין שיעור חלה בשל ישראל דשמא ימלוך העובד כוכבים שלא ליטלה. כ"פ הב"ח:

חייבת. ומשמע דאפי' העובד כוכבים עומד עליו ומפורסם שיד העובד כוכבים באמצע ואפי' קנו הקמח ביחד אפ"ה חייבת. ש"ך וכ"פ הב"ח:

וביה. דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהיה בו משל ישראל והחלה אין לה שיעור מן התורה עכ"ל הרא"ש:

ספק. כתב הש"ך היינו משום דספק איסור לחומרא וצ"ל היינו דוקא מדינא אבל האידנא דכל חלה היא מדרבנן ע"כ פטור מספק וצ"ע למה כתבו האחרונים בסתם דין זה ועכ"פ נראה דהיכא דאיכא ספק בדבר בחלה כיון דבזה"ז הוי דרבנן יש להפרישה בלא ברכה עכ"ל:

חייבת. לפי שעיסה של ישראל כשהיתה מחוברת בחלקו של עובד כוכבים לא בא לידי חיוב מעולם עד שמוסיף אח"כ וע"כ חייב כשמוסיף מה שאין כן חלק של עובד כוכבים שהיה מחובר לחלק ישראל שהוא בר חיוב והוי כאלו לש העובד כוכבים שיעור חלה אלא שעיקר מפני שהוא עובד כוכבים בשעת החיוב שוב אינו מועיל שום דבר להתחייב עכ"ל הט"ז:

משנה ה' פ"ג דחלה:
(°) אפילו בא"י ולא דמי לתרומה דכתב בסעיף מ"ד דעריסותיכם כתיב ולא עיסת עובד כוכבים:

חולין דף קל"ה ע"ב:

שם במשנה ה' פ"ג דחלה:

שם משנה ז':

לשון הרמב"ם בפ"ז מהירושלמי פ"ג דחלה ומפרש שם שלא היתה להם שעת חובה ונפטרו:

ג"ז שם מהירושלמי שם והראב"ד השיגו מדין שנים שעשו וכו' והביאו המחבר לעיל בסי' שכ"ו סעיף ד' ועיין בב"י ובכ"מ מה שתירץ שם בזה:

ב"י:
(°) (פי' דהוי כאלו לש העובד כוכבים שיעור חלה וכבר היתה לה שעת חובה ונפטרת מפני שהיא של עובד כוכבים ושוב אינה חוזרת להתחייב):

רמב"ם פ"ח וכתב הכ"מ שהוא נלמד מדין ההקדש משנה ג' פ"ג דחלה ומייתי לה במנחות דף ס"ז ע"ב:

ספרי ויליף לה מעריסותיכם ולא של חיה וממשנה דלקמן:

משנה ח' פ"ק דחלה:

טור בשם הרמב"ן ע"פ הירושלמי:

ושל ישראל כו'. הרא"ש בפסקיו למד מרישא עיסת עובד כוכבים כו' הנ"ל כמו שאין גלגול ישראל מחייב כו'. ואמרינן בספ"ב דפאה שדה שקצרוה עובדי כוכבים כו' ויליף לה בספרי ובקצרכם פרט לשקצרוה עובדי כוכבים והביאו הר"ש שם ואמרינן בירושלמי שם והביאו הר"ש שם מתני' כשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ותני כן אין כו' וכ"ש כאן דלא אימעוט אלא מעריסותיכם ולא של עובדי כוכבים כמ"ש במנחות ס"ז. בתשו' כלל ב' ס"ב:

נתנה כו'. מתני' שם:

עובד כוכבים כו'. מנחות שם:

עיסת כו'. חולין קל"ה ב':

ואם יש כו' ויכול כו'. טור וכ"כ ע"פ הרא"ש ס"ו וז"ל והא דפטרינן בפ' ראשית הגז שותפות של עובד כוכבים מן החלה היינו כשאין בחלקו כו' ונראה שיוכל להפריש מיניה וביה דיש בילה בדבר לח לכ"ע כו' וחלה אין לה שיעור כו' וכל דבריו תמוהין מה שהקשה מחולין שם לא נזכר כלל שותפות עובד כוכבים בחלה אלא בתרומה ומתרומה הקשה סה"ת וש"פ והתם א"א לומר כתירוץ הרא"ש דהא תרומה אף בכ"ש חייב אבל באמת דאיתמר לר' אלעאי אבל לרבנן אמרינן שם בלישנא בתרא ואב"א שותפות עובד כוכבים כו' וכמש"ל סי' של"א סי"א וכן תירץ סה"ת במסקנא שם אלא הא דארנונא דפ"ק דפסחים (ו' א') קשה וצ"ל דשם אפי' אין בשל ישראל שיעור בלא חלק הארנונא וכ"כ בסה"ת ואין נ"מ בזה לדינא אבל במ"ש שיפריש מיניה וביה תמוה דהא קי"ל בפ"ק דר"ה (י"ג ב') לכל אין בילה כו' ועתוס' שם ד"ה חוץ כו' ולשון רש"י שם ד"ה חוץ אטעיתיה שכתב שדבר לח כו' ותוס' כתבו בפ"ג דמנחות (כ"ב ב') וש"מ שקמח הוא דבר לח ולא היא דוקא לענין תערובת בין יבש ללח שהחילוק הוא בין דבר המתערב לדבר העומד בעצמו משא"כ כאן [ואע"ג דבירושלמי ספ"ד דתרומות אמרינן בר פדיה אמר טוחן ומתיר ואע"ג דבר פדיה אמר אין בילה אלא ליין ושמן בלבד מודה הכא שהן נבללות התם ג"כ לענין ביטול וז"ש ואע"ג כו' מודה כו' ר"ל לענין ביטול]. ובזה מודינא ליה אם לקחו מתחלה הדגן או הקמח בשותפות שיכול להפריש מיניה וביה שכל קורט וקורט שניהם שותפין בו ואין שיעור לחלה וכמ"ש בסי' של"א סי"א אבל כל שנתערבו בקמח אין תקנה אלא שיטול כ"כ שיעלה ודאי מחלקו וכמ"ש בב"י בס"ס זה בשם מ"כ וכמ"ש בזבחים פ' ב' הב"ע כגון דאיכא כו' וע"ש שכ' להדיא כדברי דאין בילה כו' וזה החילוק בין לקחו בשותפות או לא מבואר ג"כ ברש"י חולין קל"ה ב' ד"ה טבל וחולין כו' ול"נ שי"ל תקנה כו' ואפי' למאן דפליג כו' ובתוספתא דדמאי כו' ואף שרש"י כתב וא"י מהו מבואר הוא בדברי תשו' הנ"ל שנוטל כ"כ עד שיעלה גם ת"מ שבטבל וכמ"ש בסוף דמאי מאה טבל מאה חולין נוטל ק"א כו' ע"ש מבואר מתוספתא הנ"ל או שיפריש ממקום אחר או שיפריש כ"כ כו' כנ"ל ואם לקחו בשותפות מבואר מרש"י ג"כ כנ"ל:

שני עובדי כוכבים כו' היתה כו'. ירושלמי פ"ג שני עובדי כוכבים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין שלא היתה להן שעת חובה ונפטרו ב' ישראלים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר ה"ל שעת חובה ונפטרו ישראל ועובד כוכבים שעשו ב' קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל חייב חלקו של עובד כוכבים מהו כלום חלקו של עובד כוכבים חייב מחמת חלקו של ישראל חלקו של ישראל חייב וחלקו של עובד כוכבים פטור ועב"י:

ודוקא כו'. ב"י וכתב דאם עשאוה מתחלה לחלק לא ה"ל שעת חובה ודבריו תמוהים דא"כ אפי' ב' ישראלים ליחייב כה"ג ועוד דברישא אמר ב' ישראלים ושם ע"כ בדעתם ע"מ לחלק וכמ"ש בסי' שכ"ו ס"ד בהג"ה:

הפקיר כו'. עבה"ג ולמד מדכיילינהו בפ"א בחד וההפקר ומ"ש והקדש שנפדו:

העושה כו'. כמ"ש בס"ט וספרי זוטא הביא הר"ש בסוף מתני' ח' והגירסא שם ושל חיה פטורה וכ"ה ברא"ש:

(ליקוט) ודוקא שניכר כו'. ירושלמי שם איזהו עיסת כלבים רשב"ל אומר כל שעירב בה מורסן מתני' אמרה כן בזמן שהרועים אוכלים ממנה פעמים שאין הרועים אוכלים ממנה ר' יוחנן אמר כל שעשאה כעבין ותני כן עשאן כעבין חייבת עשאה למודים פטורה ר' בא בשם שמואל ר' אמי בשם ר' חייא רבא אפי' עשאה קלוסקין והא תנינן אם אין הרועים אוכלים ממנה תפתר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה ופסק הרא"ש ס"ב והטור בשם הרמב"ן כר' יוחנן אבל הרמב"ם לא כתב רק לשון מתני' ופסק כשמואל ור' חייא רבא וס"ל דהן פליגי אר' יוחנן וכן נראה דאמר קלוסקין דלא כב"י. ור"ש פסק כר"ל. ועבא"ח סי' תנ"ד ס"ב שכתב הרמב"ם שאין זו כו' וכשיטתו כר' בא שעשאה מתחלה כו' ומ"מ גם לר' בא י"ל טעם המפרשים וכמ"ש בהג"ה שם וטעמו של הר"ש שפסק כר"ל דסוגיא דגמ' דידן בפ"ב די"ט כוותיה דאמרינן שם כ"א א' מתיב ר' חנא כו' שאני עיסת כו' אלמא אע"ג שנעשית לשם כלבים הואיל ויכול לאוכלה נאפית בי"ט וצ"ל בסיפא דוקא שאין יכול לאוכלה וכל הני אמוראי דירושלמי הנ"ל ס"ל דלא אמרינן הואיל אבל אנן קי"ל דאמרינן הואיל וע"כ צ"ל כר"ל (ע"כ):

אפילו לשה עבה"ט ועיין בזה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תרי"ח:

חייבת. הטעם משום מ"ע ואף דלא שייך כאן מ"ע כי מי יביט אחריו אימת הפריש חלה בשעת לישה או אפיה או אח"כ מ"מ הא קיי"ל דבמקום שאסרו חכמים משום מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור. אמנם צ"ע דאפשר גם כאן נימא (כמו לעיל סעיף ד' בבה"ט סק"ו) דדוקא בחלת ארץ ישראל שהיא דאורייתא אבל חלת ח"ל לא דהא כתבו התוספות בכתובות דף ס' ד"ה ממעכן וכ"ה בפסקי תוספות פ"ח דע"א סימן י"ד והבאתי לעיל סי' פ"ז דלא אמרינן דאפילו בחדרי חדרים אסור רק במידי דאיכא חשדא שעובר אדאורייתא אבל בדבר שעיקרו דרבנן לא. שוב מצאתי בתשובת פרי תבואה סימן ס"ו שנתעורר בזה וכתב דלא קי"ל לדינא כהתוס' בכתובות הנ"ל והעלה דיפריש בלא ברכה עיין שם ועמ"ש לעיל סימן שכ"ח סק"א עוד בשמו:

(סי' ש"ל ש"ך סק"א) הואיל ומדאורייתא מעות קונות. ע' בש"ך חוה"מ (רס"י קצ"ד):

(שם סק"ה) כן פסק הב"ח. ואם יראו אח"כ שישראל אכלו לא ידעו שהיה בו עובד כוכבים שותף דעיסת ארנונית לית ליה קלא ומפריש חלה בברכה. רשב"א בתשובה (סימן תקכ"ה):

עיסת עובד כוכבים פטורה. דכתיב עריסותיכם ולא של עובד כוכבים וכתב הדרישה ובמקומות שהנשים קונות בצק מאופה עובד כוכבים ולוקחים ממנה חלה נראה דאסור כו' אם לא שנאמר שיש לסמוך על זה הואיל ומדאורייתא מעות קונות והם נותנין המעות קודם הגלגול עי"ל כיון דדרכן כך אפשר בלא נתינת מעות קודם לכן מותר כיון דהעובד כוכבים יודע מנהג ישראל ואדעתא דהכי לש מתחלה ודינו כאילו נתנו לישראל במתנה קודם שגלגלו ע"כ ובתשובת משאת בנימין סוף סימן א' כתב דלאו שפיר עבד ויש לבטל המנהג עיין שם:

אפילו לשה. דלא אזלינן בתר המגלגל לא לחיוב ולא לפטור רק מי שהיתה העיסה שלו בשעת גלגול:

אינו כלום. ומודיעין אותו שאינו צריך. רמב"ם והטעם שלא יחשוב העובד כוכבים שהזר אוכל חלה וע"ל סימן שכ"א סק"ב:

עיסת השותפים כו'. ע"ל סימן שכ"ו ס"ק א':

שהוא שותף כו'. דוקא בשיש לה שותפות אבל עיסת ארנונית חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה בזוזי אפי' אין בו שיעור חלה בשל ישראל דשמא ימלוך העובד כוכבים שלא ליטלה. כן פסק הב"ח:

ואם יש בה כשיעור חייבת. ומשמע דביש בה שיעור לעולם חייבת אפילו העובד כוכבים עומד עליו ומפורסם שיד העובד כוכבים באמצע ואפילו קנו הקמח ביחד וכ"פ הב"ח עיין שם:

ויכול להפריש מיניה וביה. כדלעיל סימן שכ"ד סעיף י"א ועיין מה שכתבתי שם.

אם ספק חייב. היינו משום דספק איסורא לחומרא וצ"ל דהיינו דוקא מדינא אבל האידנא דכל חלה היא מדרבנן כדלעיל סימן שכ"ב אם כן פטור מספק וצ"ע למה כתבו האחרונים בסתם דין זה. ועל כל פנים נראה דהיכא דאיכא ספק בדבר בחלה כיון דבזמן הזה דהוה דרבנן יש להפרישה בלא ברכה:

חייבת. אף על גב דשני ישראלים שעשו שני קבים ביחד וחלקוה ואחר כן הוסיף כל אחד שלו והשלימו לכשיעור אמרינן לעיל סימן שכו ס"ד דפטורים שאני התם שכבר היה לעיסה זו שעת חובה קודם חלוקה אלא שהיתה פטורה משום שהיה דעתם לחלם והוי זו העיסה כאלו הורמה ממנה חלתה ושוב לא תחזור לחיובה אבל הכא לא היה לזו העיסה שעת חובה לעולם בין קודם חלוקה בין אחר חלוקה הלכך עכשיו כשיושלם שיעורו חל עליו חיוב הרמת חלה וחייב להפריש חלה:

עיסת עובד כוכבים פטורה. דכתיב ראשית עריסותיכם:

להפריש מיניה וביה. דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהיה בו משל ישראל והחלה אין לה שיעור מן התורה. עד כאן לשון הרא"ש:

אם ספק חייב. כתב רש"ל דוקא בחלת ארץ ישראל שהיא דאורייתא וספיקא לחומרא אבל חלת ח"ל שהיא דרבנן לא:

הרי זו חייבת. אין שייך לומר בה שהיא שעת חובה ונפטר שהרי לא בא החיוב עד אחר שנתגייר:

של ישראל חייבת. לפי שעיסה של ישראל כשהיתה מחוברת בחלקו של עובד כוכבים לא בא לידי חיוב מעולם עד שמוסיף אחר כן וע"כ חייב כשמוסיף מה שאין כן חלק של עובד כוכבים שהיה מחובר לחלק ישראל שהוא בר חיוב והוה כאלו לש העובד כוכבים שיעור חלה אלא שעיקר מפני שהוא עובד כוכבים בשעת החיוב שוב אינו מועיל שום דבר להתחייב:

(סימן ש"ל סעיף ד' בש"ע) אם ספק חייב. עיין בש"ך שהניח בצ"ע למה סתם ולא ביאר דהאידנא דחלה דרבנן פטור מספק ולפמ"ש המשנה למלך בפ"ז מהל' תרומות דמחמירין בספק תרומה בזה"ז אף בחזקת היתר ושאני ספק תרומה בזה"ז משאר איסורי דרבנן א"ש דה"ה חלה שדינה כתרומה ומש"ה מחמירין גם גבי ספיקא דגר שהי' לו עיסה ולא נודע אימת גלגלה אע"פ שהיה לה חזקה להיתר כמ"ש רש"י בחולין (דף קל"ד) וע"ש הטעם דמחמירין בדאורייתא משום שיש בה מיתה וה"נ מחמירין בה אף בזה"ז. ובחי' להרמב"ם בהל' תרומות פ"א ובה' בכורים פ"ו הוכחתי שכן הוא גם דעת הרמב"ם ויש ליתן טעם לזה ע"פ מ"ש המ"ל בפ"ח דמלוה גבי שמיט' בזה"ז דרבנן דלא מהני בה תנאי שלא תשמטנו כיון שעיקרה דאוריי' ואין חילוק בין דרבנן לדאורייתא אלא בזמן עשו בו חיזוק כשל תורה ע"כ. והך טעמא שייך נמי גבי תרומה וחלה בזה"ז שהחמירו בהו חכמים גבי ספק כמו בשל תורה. ועוד דמהרה יבנה ביהמ"ק ויקילו ג"כ כדהשתא כדאיתא בפ"ק דביצה ושארי דוכתי. ובזה נסתלקה קושיי' ס' מקום שמואל בנדה (דף ל"ג) וכה"ג כתב המ"ל בהל' בכורות בענין חזקה שליח עושה שליחותו. וזה דלא כס' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' כ"א דלמ"ד תרומה בזה"ז מדרבנן אמרינן בהו חזקה שליח כו' ותמה על הש"ע שלא כ"כ. ולפ"ד אין תמיה: