שולחן ערוך, יורה דעה ש״ח: איסור עבודת הבכור ואיסור גיזתו. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

איסור עבודת הבכור ואיסור גיזתו. ובו ה' סעיפים:
הבכור אסור בגיזה ועבודה ואפי' אם עבר וגזזו או תלשו בידו או אפילו נשר הצמר מעצמו אסור בהנאה לעולם לא שנא מת מעצמו ל"ש שחטו אח"כ ואפי' על ידי מומחה אין השחיטה מתרת הצמר שנתלש מחיים אבל צמר המחובר השחיטה מתירתו כבשרו:

אם נתלש מחיים ועודנו מסובך בשאר הצמר את שנראה כשאר צמר ניתר בשחיטה ואת שאינו נראה כשאר הצמר והוא שעיקרו הפוך כלפי ראשו אין השחיטה מתירתו:

כשבא לשחטו או לראות מומו (מותר) לתלוש הצמר של מקום שחיטה כדי לעשות מקום לשחיטה (והצמר שתלש אסור בהנאה) (ב"י בשם הרמב"ם) ודוקא ביד אבל לא בכלי כדי שלא יהא נראה כגוזז:

גיזת בכור אפי' גיזת בעל מום שנתערב בגיזי חולין אפי' אחת בכמה אלפים כולן אסורות שהרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא:

האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד: הגה או יקבר (טור) וי"א דדוקא שארג דבר חשוב כגון ציור בבגד אבל אם אינו דבר חשוב בטל ברוב (ג"ז בטור ורא"ש):

בגיזה. בין תם בין בעל מום ואפי' הצמר מסובך כן מוכח בסי' שכ"א ס"ט. ט"ז:

לתלוש. בש"ס איתא ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ופירש"י הטעם מפני שלא יאמרו מום עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:

אסורות. בהנאה וע"ל סי' ק"מ:

ברוב. כתב רש"י סוף תמורה ואי קשיא הא דאמרי' במס' נדה בגד שארג בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ואמאי לא ליבטל האי חוט ברוב לאו פירכא היא דבכלאים לא אמרי' בטל ברוב דעיקר האיסור ע"י תערובות הוא ולא שייך בהו ביטול ברוב ע"כ ואין להקשות ממ"ש הטור בסי' ש"ג בכלאים דרבנן דינתק חוט א' ואמאי לא בטיל ברוב דהא דרבנן היא י"ל דלענין ביטול ברוב שוינהו רבנן כדאורייתא דכל שישנו בעין אוסר כמו מן התורה דמה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון משא"כ כשמסיר א' דאפשר דאינו בעולם בזה הקילו. עכ"ל הט"ז:

מקרא מלא הוא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ובבכורות דף כ"ה ע"א יליף ליתן את האמור של זה בזה:

משנה שם וכחכמים:

כאוקימתא דרב אסי אמר ר"ל שם ע"ב:

נלמד מדין שבסעיף שאחריו:

שם במשנה:

כרבי אלעאי אמר ריש לקיש שם דף כ"ו ע"ב:

משנה שם דף כ"ד ע"ב:

בפ"א מהלכות מעילה:

מימרא דרב אשי אמר ר"ל שם דף כ"ה ע"א:

לשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות בכורות מברייתא דבעלי מומין אוסרין בכל שהן וכדמפרש לה רב נחמן שם וכמ"ש הכ"מ שם ובב"י:

ג"ז שם ממשנה ג' פ"ג דערלה וכמ"ש הכ"מ שם ופי' הסיט הוא שיעור הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיכול להרחיבו:

(ליקוט) ל"ש כו'. שם בגמ' מכלל דאסר השתא כו' ושם כ"ו א' אר"נ הלכה כר"י כו' (ע"כ):

והוא שעיקרו כו'. רמב"ם ופסק כר"ל והרא"ש מסתפק שם ופסק כדברי שניהם לחומרא וכ"פ הטור:

(ליקוט) או כו' מותר כו'. שם כ"ה א' איבעיא להו כו' (ע"כ):

והצמר כו'. כנ"ל בס"ב:

או יקבר. הטור פסק יקבר ועתוס' ל"ב ב' סד"ה פסק כו' וא"ת מ"ש הא כו' וי"ל דאיכא כו' ואיכא כו' וס"ל להטור כהשינוייא דמוקי כר' יהודה אבל אנן קי"ל כחכמים לפיכך דוקא יקבר והרמב"ם ס"ל כתי' ראשון כאן כו' ולכן פסק ידלק וכן הר"ש בפ"ג דערלה נקיט האי תירוצא אבל דברי הרב תמוהין שכתב או דהא לא קי"ל כר"י דיחידאה ואפשר שטעמו משום דחכמים ס"ל כוותיה בפ"ב דפסחים (כ"א א') וחכ"א אף מפרר כו' ועמ"ש כא"ח ר"ס תמ"ה:

וי"א דדוקא כו'. תמורה שם אבל הרמב"ם דחאה מהלכה משום סוגיא דבכורות כ"ה ב' הכא בגיזת כו' ובגיזין א"א בצפרתא וכ"כ הר"ש בפ' בתרא דערלה במתני' ג' שם אבל כתב שם דגם בההיא דבכורות כ"ש ל"ד אלא מלא סיט אבל הרמב"ם וש"ע ס"ד כתבו כפשטיה ועבראב"ד פ"ג מה' בכורות:
(ליקוט) וי"א דדוקא כו'. הרא"ש ספ"ג דבכורות ס"ז (ע"כ):

ועבודה. ע' בתשו' שבו"י ח"א סימן ע"ג שכתב דבהמה מבכרת שהוציא הולד ראשו אסור לעבוד עבודה באמו משום כחש עובר ודלא כתשובת בית יעקב (סימן ז') ע"ש. והנה לע"ד בכאן תימה גדולה אמאי לא הביאו הט"ז דין דברייתא מ"ק דף י"ב כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ע"ש ופרש"י דקא עביד ביה מלאכה וכתיב לא תעבוד בבכור שורך וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות מעילה דין ט' והרא"ש שם. ודע שדברי המל"מ שם תמוהים שהרי בכור הוא זכר ואיך כתב דאין האיסור אלא בנרבעת ע"ש מצאתי שהעיר בזה הפמ"ג א"ח סימן תקל"ו ובתשובת בשמים ראש בהגהת כסא דהרסנא שם. [ועיין בתשובת חתם סופר ס"ס ש"ב בענין אם מותר לשלוח בכור במרעה עם הבהמות דבת' מהרי"ל סי' ר"ד בדברי השואל מבואר דאסור והוא מטעם דקרוב לודאי וממש א"א מבלי שירביע הפרות והו"ל נעשה כן בכוונה כו' ע"ש שלא כתב בזה היתר ברור ומ"מ מסיק המתיר למסרו לרועה ולהודיע שלא יניחו לעלות על הפרות ושיפסיד שכרו ע"י זה המיקל לא הפסיד אמנם בסימן ד"ש שם כתב יותר בבירור דאין איסור בדבר דלא מצינו איסור אלא להכניסו לרבקות להדיא אבל להניחו רועה בין שאר הבהמות לית לן בה. וגם בסי' ש"ה שם מסיק דהיתר גמור הוא דהרי אפי' בפרה דחמירא אם הכניסה לרבקה שתינק ואח"כ דשה מאליה לית לן בה. (וע"ש שכתב ליישב דברי המל"מ הנ"ל בביאור היטב) וכ' עוד בענין חבל קטן או רצועה קטנה שרוצים לקשור בו לסימן שלא יכשלו בו נ"ל דלאו עבודה ולא משא יתירה הוא דאפי' פרה כל דלצרכה מותר כ"ש הכא ונראה דאפי' בשבת מותר לצאת בו בכרמלית שלנו ע"ש]:

מותר לתלוש. עיין במג"א סימן תל"ח ס"ק כ"ג ועיין בשער המלך פ"ג מהל' יו"ט הלכה ג' מ"ש על דבריו. וע"ש עוד שהקשה על הטור (והמחבר) כאן דהא בפ' ראשית הגז (חולין דף קל"ז ע"ב) משמע בהדיא דהא דאמרינן תולש לאו היינו גוזז היינו דוקא בצמר רחלים וכיוצא אבל בצמר עזים וכיוצא דאורחייהו בתלישה כגיזה דמי וא"כ אמאי כתבו בסתם דהשוחט את הבכור תולש ולא חילקו בין בכור שור לבכור עז שהרי משמע דבכור עז אסור לתלוש את השער דכיון דאורחיה בתלישה היינו גוזז והניח בצ"ע ע"ש:

לעשות מקום. עיין לעיל סימן כ"ד סעיף ח' בהגה ומה שכתבתי שם:

ומקדש בכ"ש. עיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קצ"ג שתמה על המחבר דמשמע אפילו בפחות ממלא הסיט (עש"ך לעיל סימן ק"י סק"ב ודוק) ובאורג בבגד בסעיף שאח"ז בעי מלא הסיט וגם רמ"א שינה דבאורג בבגד הביא דעת החולק דבעינן דבר חשוב ומשמע דכאן אין חולק ובאמת לא כן הוא. וע"ש שהאריך בזה והביא דעת הר"ש לחלק אם הוא בכור תם אוסר בכ"ש ובעל מום בעי מלא הסיט ואם גזזו בידים לתירוץ השני של הראב"ד אוסר בכ"ש ולתירוץ הראשון גם בזה בעי מלא הסיט ע"ש:

בטל ברוב. עיין בתשובת נו"ב שם שנשאל גיזת בכור שנתערב בשאר צמר והוא ניכר כי גיזת הבכור הוא רך אלא שיש חשש שא"א לצמצם וכתב כיון שאף ודאי גיזת בכור תם אינו אסור רק מדרבנן כמ"ש התוספות בחולין ל"ו לכן אף אם נשר מאליו והוא בכור תם מאחר דדעת הרא"ש וטור דבעינן דבר חשוב שומעין להקל ועוד דאף למאן דאוסר בכ"ש דוקא אם ודאי נתערב אבל אם מסירו אין חוששין שמא לא הסיר כולו וראיה מלעיל סי' ש"ב ס"א. וכתב עוד דאף אם היה ודאי מעורב ולא היה מכירו כלל יש להתיר למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו ואין לחוש שמא ימכרנו לישראל כיון שיש בצמר הזה תרי דרבנן דגיזת הבכור עצמו הוא רק דרבנן וגם מה שאינו בטל ברוב הוא מדרבנן ומכ"ש לאחר שהסיר הצמר הרך הניכר ואין כאן רק חשש שמא נשאר עוד מעט דבודאי אין להחמיר כולי האי ורשאי למכרו לעובד כוכבים ע"ש. [ועיין בתשוב' חתם סופר סי' ש"ז מבואר שם דאם היה ודאי מעורב גיזת בכור אין תקנה למכור כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כיון שהוא איסור דאורייתא (ולא הזכיר שם כלל דברי התוס' בחולין הנ"ל) והוא ודאי איסור שנתערב א"כ חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל וגם אין תקנה בהשלכת הנאה לים המלח דכל שאינו תופס דמיו אין מועיל השלכת הנאה כמ"ש הש"ך סי' ק"י סק"ב אך כתב דכ"ז אי ברור לנו שנתערב גיזי בכור בין הצמר אך (בעובדא דידיה) הא לא ראה ישראל זאת ורק הרועה אמר כן ודבריו כמאן דליתא ומאן לימא לן שעירב גיזת הבכור בתוכו דילמא לקח הגיזה לעצמו כו' בודאי נוכל להתיר על ידי שימכור כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי גיזת הבכור ומהיות טוב קודם מכירה ישליך גם דמי גיזה א' לים דהאיכא הראב"ד וסייעתו (הובא בש"ך שם) דס"ל דזה מועיל אפי' באיסורים שאין להם פדיון ולדידיה מותר אח"כ לישראל להדיא א"כ עכ"פ נוכל למכרם אחר כך לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו וכל כה"ג שרי בלא פקפוק ע"ש ולא ידעתי מדוע נטה כ"כ להחמיר ולהפסידו שיעור ב' גיזות אחרי שכבר הזכיר שדברי הרועה כמאן דליתא ואולי חשש פן מהימן ליה ע' לעיל סי' ט"ז סי"א]:

(סי' ש"ח סעיף א') אסור בגיזה ועבודה. ואם העובר בכור הוציא ראשו והחזירו כיון דהוי כילוד אסור לעבוד עם הבהמה משום העובר שקדוש ת' בית יעקב (סי' ז') וע' בת' שבות יעקב (ה"א סע"ג). בכור בין תם בין בעל מום אסור להרביע על בהמה דהוי עבודה מ"ק (דף י"ב ע"א) רמב"ם (פ"א מהל' מעילה ה"ט) ובכור בעל מום יש עוד איסור דהוי כלאים דהכתוב קראו צבי ואיל ע' מכות (דף כ"ב) וע' במשנה למלך שם:

הבכור. בין תם בין בעל מום:

מותר לתלוש הצמר כו'. בש"ס איתא ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ופירש"י הטעם מפני שלא יאמרו מום עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:

כולן אסורות בהנאה. וע"ל סי' ק"י ס"ק ב':

מלא הסיט. דוקא מלא הסיט שהוא חשוב אבל לא פחות מזה והיש אומרים סבירא להו דדוקא דבר חשוב באריגה כגון מעשה ציור בעינן ועי' בב"י:

אסור בגיזה. אפי' הצמר מסובך כן מוכח בסי' שכ"א סעיף ט':

אין השחיטה מתרת כו'. פירש"י הטעם דחיישינן אי מתירתו אתי לאשהויי לבכור כדי שתשיר כל צמר ואתי ביה לידי תקלה בגיזה ועבודה:

שעיקרו הפוך. פירוש שכפול באמצעיתו ושני ראשיה בולטין לחוץ:

מלא הסיט. פי' שיעור שיש מאצבע לאמה כשמרחיק האצבעות מהדדי נקרא מלא הסיט והריוח שבין אצבע לגודל נקרא סיט כפול:

אם אינו דבר חשוב בטל ברוב. כתב רש"י סוף תמורה ואי קשיא הא דאמרי' במס' נדה בגד שארג בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לעובד כוכבים ואמאי לא ליבטל האי חוט ברוב לאו פירכא היא דבכלאים לא אמרי' בטל ברוב דעיקר האיסור ע"י תערובות הוא ולא שייך בהו ביטול ברוב עכ"ל. והוא כדברי התוס' שהבאתי בסי' רצ"ט בסעיף א' לעיל ואין להקשות דאמאי כתב הטור בסי' ש"ג דבכלאים דרבנן הינתק חוט א' כו' ואמאי לא בטיל ברוב דהא דרבנן היא י"ל דלענין ביטול ברוב שווינהו רבנן כדאורייתא דכל שישנו בעין אוסר כמו מן התורה דמה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון משא"כ אם היה א' דאפשר דאינו בעולם בזה הקילו. כן נראה לי:

(סימן ש"ח שו"ע סעיף א') עיין באשל אברהם שהעתיק תשובת בית יעקב בענין מבכרת שהוציא הולד ראשו והחזירו דמתיר לעשות מלאכה באמו. ונעלם ממנו סוגיא דתמורה (דף י"א) והרמב"ם הל' מעילה דמוכח דאסורה אמו בעבודה מפני שמכחשת הולד. שוב מצאתי שהשיגו כבר בס' שבות יעקב: