שולחן ערוך, יורה דעה ר״ג: איזה דברים משובחים ואיזה הם מגונים. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

איזה דברים משובחים ואיזה הם מגונים. ובו ז' סעיפים:
אל תהי רגיל בנדרים כל הנודר אף ע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא:

איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת:

הנודר כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן שטוב יותר שישאל על נדרו והני מילי בשאר נדרים אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק: (וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק) (מרדכי פ"ג דשבועות בשם מוהר"ם וע"פ עב"י ס"ס ר"ל):

צריך ליזהר שלא ידור שום דבר ואפי' צדקה אין טוב לידור אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר:

בעת צרה מותר לנדור:

האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו:

מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח כיצד מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שנתים או שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים כולם דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות ואע"פ שהם עבודה לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר:

שמקיימו. כתב הט"ז נ"ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין מ"מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו:

פנקסו. פי' פנקס שעונותיו סדורין שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד לסכינא:

נשבע. דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב"י סי' ר"ל:

שיהיה. פי' אפילו אם ירצה לקבל עליו שיתן לכשיהיה לו גם כן לא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר. ט"ז:

יאמר. ר"ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוי נדר. פרישה:

למנדר. מיהו אפילו בדבור בעלמא שאמר אשנה הוי עליו חיוב נדר. ש"ך:

לישבע. אע"ג דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי' רל"ט מ"מ שרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ש"ס: ..

ברייתא נדרים דף כ' ע"א ומסיים שם שסופך למעול בשבועות דחמירי טפי:

ממימרא דשמואל שם דף כ"ב ע"א ויליף לה מדכתי' וכי תחדל לנדור וכו':

תנא דרב דימי אחוה דרב ספרא מפסוק הנזכר כתובות דף ע"ז:

ירושלמי פ"ק דנדרים:
(°) (פי' שכותבים בו העבירות שעשה):

ברייתא דרבי נתן נדרים דף כ"ב ע"ב וכפי' הרא"ש והר"ן:
(°) (פי' שחייב משום שחוטי חוץ):

רמב"ם סוף הלכות נדרים ומביא ראיה שנאמר נדרי לה' אשלם וכ"כ סמ"ג:

ברייתא שם דף ט' ע"א וכלישנא בתרא ריש דף י' כי קאמר ר' יהודה בנדבה בנדר לא אמר וכו' וכפי' הרא"ש:

שם בגמ':

הרא"ש שם:

תוספות בריש חולין דף ב' ע"ב מהא דוידר יעקב נדר וכו' וכדאיתא בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה וכתבו סמ"ג במל"ת סי' רמ"ב:

מימרא דרב גידל אמר רב נדרים דף ח' ע"ב:

הרא"ש שם בפסקיו וכתב וע"ז אמרו נדרי' סייג לפרישות:

הרמב"ם סוף הלכות נדרים מעובדא דשמעון הצדיק נזיר דף ו' ע"ב וממשנה דאבות נדרים סייג לפרישות:

כתב הכ"מ שם עצה טובה קמ"ל והם דברים ראוים אליו ז"ל:

ונקרא כו'. נדרים ע"ז ב' (ובבה"ג ט"ס):

איחר כו'. ירושלמי פ"א והביאו הרא"ש בפ"א:

וה"מ כו'. נ"ט א' וער"נ ד"ה תרומה כו':

וכן אם כו'. ערא"ש דפ"ג ס"ב ועוד כתב דלא מזדקקי רבנן לשבועות כו' וכן היה מחמיר כו' ואף שאינו מצד הדין כמ"ש הרא"ש שם וכל אלו חומרות כו' וכ"כ המרדכי מ"מ כתב שיש להחמיר כמ"ש ס"פ המדיר זיל חזי אי איתשיל כו'. וכמ"ש נשבע להרע ולא ימיר ובפרק השולח (ל"ד ל"ה) נמנעו להשביעה וכיוצא:

צריך כו'. עבה"ג וכ"ה סתם מתני' שם כנדרי כו' כמש"ש:

ואפילו כו' אלא כו'. כנ"ל וכמש"ש ר"י לטעמיה כו' וז"ש ואם פוסקין כו' וכן בהלל שם:

בעת כו'. ב"ד פ' ע':

מי כו'. עבה"ג וכמש"ו וכן מי שהיה מתגאה כו' וכמ"ש שם כמוך ירבו כו':

יאמר בלא נדר. עש"ך שכתב דר"ל שיאמר כן בפירוש וכ"כ בשל"ה דף ק"ח ע"ב וע"ש עוד איך שיש ליזהר:

למנדר. עיין בה"ט בשם ש"ך דאפילו בדיבור בעלמא הויא עליה חיוב נדר ועיין בתשובת שמש צדקה חלק יו"ד סימן ה' אם זה דוקא במצוה שמקבל עליו לעשות או גם בשב ואל תעשה הדין כן:

)סי' ר"ג סעיף ג') אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן. ובנדרי צדקה ע' תשו' מהר"מ מינץ (סי' ר"ג):

(שם ש"ך סק"ו) אע"ג דשבועה. שם לא נזכר רק דנשבע לבטל מצוה שנשבע שלא לישב בסוכה וכן בנשבע שלא יאכל נבילות לא חל דאין איסור חל על איסור אבל נשבע שאשב בסוכה חל דלא בעי' איתא בלאו והן אלא לענין קרבן אבל לענין הלאו לא. כ"כ הר"ן נדרים (ד"ט ע"א):

פנקסו כו'. כלומר מן השמים פותחין פנקס מעשיו ומדקדקים בהם:

וה"מ כו' אבל אם נדר לצדקה או להקדש כו'. וע"ל ר"ס רנ"ח:

וכן אם נשבע. פי' דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב"י לקמן סי' ר"ל וע"ש:

יאמר בלא נדר. ר"ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוה נדר. פרישה. וע"ל סי' רנ"ז סעיף ג' ד':

שרי ליה למנדר כו'. מיהו אפי' בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליה חיוב נדר כדלקמן סי' רי"ג סעיף ב' וכ"פ רבי' ירוחם ני"ד ח"ג והסמ"ג דף ע"א סוף ע"ג ושאר פוסקי':

מצוה לישבע כו'. אף על גב דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי' רל"ט מ"מ שרי ליה לאינש לזרוזיה נפשיה. ש"ס:

אע"פ שמקיימו נקרא רשע. פי' כיון שאינו מבקש להתירו והאי דנקרא רשע הוא דברי שמואל בנדרים (דף כ"ב) והאי דנקרא חוטא הוא ברייתא (דף ע"ז) והטור הביא שניהם וקשה למה חזרה הברייתא דהוה חוטא והא אפי' רשע הוה ואע"פ דיליף לה מפסוק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא קשה אקרא גופיה כן דהא גם שמואל יליף מקרא דהוה רשע וכ"ש שקשה על הש"ע שהביא בלשון זה נקרא רשע ונקרא חוטא למה הזכיר כלל חוטא כיון שעשאו רשע ונ"ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין כדאשכחן בדף כ"ג דרבנן הוי מצערי מאוד בשביל ר"ש בר רבי שלא מצאו לו פתח וע"ז אמר דמ"מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו כנ"ל נכון:

פנקסו נפתחת. בטור בשם ירושלמי דרש לה מקרא דואחר נדרים לבקר ומביא קודם לזה דרשא אחרת כל שמתחיל לנדור פנקסו מתבקשת ואחר כך מביא דרשא זו שהעתיק כאן בשם דבר אחר ונראה דאיכא בין הנהו דרשות פלוגתא דר' מאיר ור"י ריש חולין דר' מאיר סבירא ליה טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור"י סבירא ליה טוב מזה ומזה נודר ומשלם דהדרשא ראשונה ס"ל כרבי מאיר על כן אמר תיכף שעושה נדר מבקשין בפנקס מעשיו אם הוא כדאי לכך דהיינו אם הוא בר הכי שיקיים מה שנדר והדרשא השנייה ס"ל כר"י דטוב שידור ואין עונש אלא על שאינו משלם תיכף וע"כ אמר איחר נדרו פנקסו נפתחת פי' פנקס שעונותיו סדורים שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד סכינא:

וכן אם נשבע כו'. שם במרדכי הטעם שיש גאונים סבירא להו דלשבועה אין מועיל התרה:

לא ידור עד שיהיה לו. פי' דס"ד דכל שאין לו מ"מ יקבל עליו אם יהיה לו כדאשכחן בתענית בההיא דגזרו גזרה וגזרו שלא לישב בתענית וקבלו עליהם בנדר כשיהיה אפשר להם להתענות יתענו וילפוה מדניאל שנאמר מיום אשר נתת את לבך להתענות כו' אם כן הכא נמי נימא הכי קמ"ל דאינו כן ולא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר והכי מסיק ב"י לעיקר דבשעה שיהיה לו אין צריך כלל לנדור ומו"ח ז"ל פירש הלשון לא ידור עד שיהיה לו כלומר שלא יעשה נדר אם יהיה לו כו' ולשון עד אינו מיושב לפירושו:

האומר אשנה כו'. בטור קרי לזה מצוה דגופי' ונראה דזה החילוק בין צדקה למצוה דתלי בגופיה כי יצרו של אדם יותר מתגבר עליו בנתינת ממון מדבר התלוי בטורח גופי' ועל כן יש לחוש שמא יעבור על נדרו ולא יתן ויש מפרשים הטעם דבממון חיישינן שמא לא יהיה לו או שמא לא ירצה העני לקבל וזה אינו נכון דא"כ הוא פטור מן הנדר: