שולחן ערוך, יורה דעה רצ״ט: באיזו מינים נוהג בהם כלאים. ובו ב"ס: – עם 17 מפרשים

באיזו מינים נוהג בהם כלאים. ובו ב"ס:
צמר רחלים וצמר גמלים וכיוצא בו שטרפן זה בזה וטוה מהם טווי אם היה החצי מהרחלים הרי הכל כצמר והרי הוא כלאים עם הפשתן ואם היה הרוב מהגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימות של צמר המעורבים בהם מפני שאינם חוטי צמר לפיכך עורות הכבשים שעושים מהם מלבושים מותר לתפרן בחוטי פשתן ואין חוששין לנימות של צמר אע"פ [שנכרכו] בכלל חוט הפשתן שתפרו בו שהרי בטלו במיעוטן וכן הקנבוס והפשתן שטרפן זה בזה אם רוב מהקנבוס מותר לארוג הטווי מהם עם חוטי צמר ואם היו מחצה למחצה אסור הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהם ולא שייך בהו ביטול אלא קודם שיעשו חוטים אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור אפי' חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר אסור: הגה ואפי' נאבד החוט ולא ידענו מקומו לא שייך ביה ביטול ואסור (רשב"א סי' רנ"ט וכ"כ הב"י בשם התוספות והרא"ש וסמ"ג) בגד שהשתי של משי והערב של פשתן אסור לתפרו עם הצמר אע"פ שרובו של משי (טור) ולכן אסור לעשות טליתות מבגדים שקורין פירכו"ט כי הערב של פשתן והוי כלאים עם הציצית. (דעת עצמו):

העושה בגד כולו צמר גמלים או ארנבים או קנבוס וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה הרי זה אסור משום כלאים: הגה וי"א דשרי בכה"ג אלא אם כן ארג חוט של צמר אצל החוט של פשתים אבל אם אינם נוגעים יחד שרי (ב"י בשם הרא"ש ור"ש) ועיין לקמן סימן ש' דנוהגין להקל:

ומערבו. פירש הט"ז דאם נתערב צמר רחלים עם פשתים מביא צמר גמלים הרבה ומערב שם ממילא נתבטל הצמר רחלים ואין כאן איסור אבל בתרי מינים לחוד לא מהני ביטול ברוב מחמת מין א' על חבירו ובעורות כבשים הוה ג"כ מין שלישי דהיינו העור עצמו שהוא מעורב עם קישור חוט התפירה של פשתן ועם הצמר של העור עכ"ל:

בטול. ולא אמרינן שיבטל ברוב מאחר שאין מקומו ניכר דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובתם נאסר לא שייך בזה ביטול דאין כאן אלא חתיכה א' של איסור הרא"ש והפוסקים ומביאם הב"י וכתב הלבוש ול"ד לבשר בחלב דקי"ל שבטל דהתם טעם הבשר או החלב מתפשט ונתערב בכולו ואין כאן מקום מיוחד לאיסור אבל הכא האיסור יש לו מציאות במקומו ולא נתפשט לא שייך בו ביטול והש"ך הקשה עליו דהא קי"ל אפילו יש לאיסור מציאות במקומו כגון שנתערב יבש ביבש בטל אלא הטעם ברור ומבואר בדברי הפוסקים לפי שגבי בב"ח אין האיסור אלא מחמת שיתן טעם והלכך כשבטל הטעם בטל האיסור משא"כ גבי כלאים דהאיסור משום חיבור הוא וגזרת הכתוב כך הוא הלכך לא שייך בזה ביטול עכ"ל:

אסור. ובסימן ש' ס"ה סתם המחבר כסברת המתירים בזה וצ"ע מ"ש המחבר כאן סברת האוסרים בסתם בלי חולק עכ"ל הש"ך:

לשון הרמב"ם בפ"י מהלכות כלאים ממשנה ריש פרק ט' דכלאים:

מהירושלמי שם:
(°) פי' מפני שאינם חוטים לא חשיבי ובטלי וכ"כ הסמ"ג בשם התוספתא וכדלקמן:

הרמב"ם שם:

כן הוא ברמב"ם:

לשון הטור מהירושלמי והביאו הרא"ש ספ"ט דנדה:

תוספתא כתבה הר"ש בפי' המשנה והרא"ש שם:
(°) הביאו הב"י לקמן ריש סי' ש"ב ועי' במה שציינתי שם:

לשון הרמב"ם שם מהתוספתא:

כן פירשו התוספתא הר"ש בפי' המשנה והרא"ש בפרק ט' מהל' נדה:

ואם היה הרוב כו'. מתני' שם:

מפני שאינם כו'. כמ"ש למטה ולא שייך ביטול כו':

וכן הקנבוס כו'. שם:

הלכך מי כו'. ירושלמי שם צמר ופשתן שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן:

ולא כו'. בתוספתא שם והביאה הר"ש שם בזמן שהביא כו' אבל העושה כו' ובגמ' בגד שאבד בו כלאים כו' וז"ש בהג"ה דאפי' נאבד כו' וז"ש בש"ע אפי' כו' אבל אין ענין זה משום שהן חוטין דאפי' קודם לכן אסור כמ"ש בירושלמי הנ"ל צמר ופשתן שטרפן אסור כיצד כו' ושם אבא בד"ה בשם ר' ירמיה צמר ופשתן שטרפן בטלין רב אמר אסור בתערובתן מה פליג מה דאמר רב כשעשאן בגד בפ"ע מה דא"ר ירמיה בההוא דבעי מערבתיה עם חורן ועתוס' דנדה ס"א ב' ד"ה בגד כו' והרא"ש שם ודברי ש"ע תמוהים גם דברי הרמב"ם וש"ע הנ"ל שכתבו מפני שאינם כו' תמוהים וכבר הקשה הראב"ד וכתב זה שבוש וכי צמר בפשתים בטל ברוב והל"ל מפני שאינו טווי כו' ואמת שאינו שוע טווי נוז כלל ודברי כ"מ שם תמוהים ביותר ושגה מאד שם:

בגד שהשתי כו'. כנ"ל דחוטין אינן בטלין ולשון הטור הלכך בגד שהשתי כו':

העושה כו'. תוספתא הנ"ל:

וי"א כו'. כ"כ הר"ש והרא"ש שם ובנדה ועסי' ש' ס"ה ומש"ש:

לא שייך ביה ביטול. [עבה"ט בשם הש"ך ועיין בתשובת חתם סופר ס"ס פ"ג ור"ס פ"ה שכתב ליישב דברי הלבוש בטוב טעם משום דקשה עוד על האי כללא דהיתר בהיתר לא בטל דא"כ אמאי המעביר עציץ נקוב בכרם אם לא הוסיף מאתים מותר וכן מחיצת הכרם שנפרצה והטעם משום שהיניקה בטילה בפחות ממאתים וכ"כ להדיא רמב"ן ריש ב"ב וקשה הא הוי היתר בהיתר וע"כ מוכח כסברת הלבוש דנהי דבביטול איסור בהיתר אין חילוק בין יבש ללח מ"מ בהיתר בהיתר יש חילוק דביבש ועומד במקומו כמו בגד שאבד בו כלאים לא בטל אבל לח בלח שמתפשט ונאבד במיעוטו בטל ואפשר דילפינן לה מבב"ח כקושיית תוי"ט ריש שקלים ע"ש עוד ובס"ס צ"ו שם עש"ך סק"ח ועיין בספר תפארת ישראל על משניות פ"ט דכלאים משנה א' מ"ש בזה:

בגד שהשתי. בספר חכמת אדם כלל צ"ב כתב איינגלישע פלענעלייא ע"פ נסיון ראינו שהשתי פשתן והערב צמר ע"ש:

ה"י אסור. [עיין בה"ט בשם ש"ך ועיין פמ"ג לאו"ח ס"ס ט' ובתשובת משכנות יעקב סימן ס"ז מ"ש בזה]:

(סי' רצ"ט סעיף א') וצמר גמלים. וה"ה צמר גמלים שטרפן עם קנבוס ורובו קנבוס וכן פשתן שנתערב ברוב צמר גמלים תשב"ץ (ח"ב סי' ד'):

(שם בהג"ה) לא שייך בי' ביטול. ע' בכ"מ (ספ"ג מהל' בכורות) בד"ה האורג מלא וצ"ע:

לא שייך ביה ביטול כו'. ולא אמרינן שיבטל ברוב מאחר שאין מקומו ניכר דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובתם נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור (כלומר דעכשיו נעשה הכל כחתיכה אחת של איסור) הרא"ש והפוסקים ומביאם בית יוסף והעט"ז כתב ול"ד לבשר בחלב דקי"ל שבטל דהתם טעם הבשר או החלב מתפשט ונתערב בכולו ואין כאן מקום מיוחד לאיסור והוי כאילו נאבד מן העולם אבל הכא שהאיסור יש לו מציאות במקומו ולא נתפשט אלא שאין אנו מכירים אותו לא שייך ביטול נ"ל עכ"ל וקשה לדבריו דא"כ הוי ליה לתרץ בקיצור דלהכי לא בטל הכא כיון שהאיסור יש לו מציאות במקומו אלא ודאי משום דקי"ל בעלמא דאפי' יש לאיסור מציאות במקומו כגון שנתערב יבש ביבש בטל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהא בשר בחלב בטל ואפי' יבש ביבש אלא הטעם ברור ומבואר בדברי הרא"ש ופוסקים דלא דמי לבשר בחלב לפי שהתם אין האיסור אלא מחמת שיתן טעם והלכך כשבטל הטעם בטל האיסור ואשתמיטתיה להעט"ז דברי הרא"ש ופוסקים אלו והלכך ביבש נמי הרי אין כאן איסור כלאים שנאמר שהוא גזירת הכתוב לאסור בלא טעם אלא טעם האיסור הוא דיאכל האיסור והלכך כל שנתבטל ברוב מותר וכן בבשר בחלב נמי ודו"ק:

הרי זה אסור כו'. צ"ע דזה אינו אלא לסברת הרמב"ם דלקמן סי' ש' ס"ה אבל לא לסברת המתירים שסתם המחבר שם כדבריהם כמבואר בבית יוסף סימן זה ולקמן סי' ש' וכן בפוסקים זה תלוי בזה וא"כ היאך כתב המחבר כאן סברת רמב"ם בסתם בלי חולק וצ"ע:

מביא מין אחר ומערבו עמהם. פירוש אם נתערב צמר רחלים עם פשתים מביא צמר גמלים הרבה ומערב שם ממילא נתבטל הצמר רחלים ואין כאן איסור ובדרישה הקשה מאי שנא כאן דמבטלין איסור לכתחלה יותר משאר איסורים כגון בשר בחלב וכיוצא בו ודחק לתרץ ע"ש ולי נראה דודאי גם בשעטנז לא ניחא ליה בההוא חוט שקשור דודאי לא ניחא ליה באיסורא. עוד הקשה בפרישה אהא דמשמע ליה מדאמרינן בפשתן וקנבוס שנתערבו אם רובן קנבוס מותר עם הצמר ולא אמר רבותא דאפילו נתערב פשתן עם צמר ורובן צמר דמותר עם צמר וע"כ הקשה מהא דאמרינן בסימן זה וכו' עד ולא אמרי' דנתבטלו זה בזה קודם שנטוו דהא אי אפשר לצמצם כו' עכ"ל ואני אומר דלפי הנראה לכאורה דבר זה במחלוקת שנויה דעל מ"ש כאן בש"ע לפיכך עורות הכבשים כו' שהרי בטלו במיעוטן כו' והוא מדברי הרמב"ם כתב הראב"ד על זה הל"ל שאינו טווי ואם יאמר אע"פ שאינו טווי אסור מדרבנן כמו הלבדים אם כן גם זה יהא אסור מפני שהוא נוז בקשרים ואם מפני שביטלו במיעוטן זה שיבוש וכי צמר בפשתן יהא בטל ברוב אלא כיון דאין בו איסור תורה אין חוששין לספיקו עכ"ל וכתב כ"מ שטעם שבטל במיעוטו אינו שיבוש שהרי מפורש בירושלמי צמר ופשתן שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן עכ"ל והנה צ"ל דלדעת הראב"ד אינו מועיל ביטול ברוב בצמר ופשתן עצמן אפילו באינן חוטין עדיין שהרי צמר של עורות הכבשים לא נטוו עדיין ואפילו הכי לא מצא לו היתר מצד ביטול ברוב אלא מצד שהוא ספק דרבנן וכ"כ רש"י בסוף תמורה (דל"ד) דבכלאים אין שייך ביטול ברוב וכן נראה דעת התוספות פרק האשה במסכת נדה שכתבו הא דאמרינן בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לעובד כוכבים ולא בטיל ברוב כדאית' גבי שער נזיר בסוף תמורה דאין שייך ביטול ברוב אלא כשהאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרים על ידי תערובות כך אסור המרובה כמו המועט עד כאן לשונם וכך כתב הרא"ש והוסיף ול"ד לבשר בחלב שנאסר ג"כ על ידי תערובות ואפילו הכי אין אסור כשאין בנותן טעם שאני התם דדרך בישול אסרה תורה ולא מיקרי בשר בחלב בלא נתינת טעם עכ"ל לפי זה אפילו נתערב צמר שלא נטווה בפשתים ועשה אח"כ ממנו בגד אילו בטל ברוב והיינו כדעת הראב"ד והא דמביא בכ"מ מן הירושלמי לסיועיה לרמב"ם תמהתי מאד אדרבה הוא תיובתיה דהא שם לא התיר אלא כשמערב שם מין אחר ובזה מודה הראב"ד ורש"י ותוספות אבל הני תרי מינים לחוד לא מהני ביטול ברוב מחמת מין אחד על חבירו והרי הרמב"ם התיר בעורות של כבשים מצד ביטול ברוב במינים אלו בלא תערובת מין שלישי וצריך לומר דהרמב"ם סבירא ליה בעורות של כבשים הוה ג"כ מין שלישי דהיינו העור עצמו שחלק ממנו מה שתפירה בתוכו הוא מעורב עם קישור חוט התפירה של פשתן עם הצמר של העור ובהך סברא נראה דפליגי הראב"ד ורמב"ם ודעת הטור היא לחלק בין תערובת של קודם אריגה לאחר אריגה דהיינו קודם אריגה מועיל מין ג' דוקא ובהא מתרצא לדידיה ההיא דבגד שאבד בו כלאים דאסור דשם לא שייך תיקון מין שלישי אבל קודם אריגה דשייך מין שלישי אז באמת על ידי התערובו' של מין ג' יהיה בטל ומה שהקשה בדרישה הא אין מבטלין איסור לכתחלה לק"מ דכאן אין איסור אלא החבור אוסרם דוקא ושפיר יש לנו רשות לבטל החבור ע"י שהמין הג' יבטלו ולא אמרו אין מבטלין איסור אלא כל שיש איסור מצד עצמו ונתערב בהיתר שאין לך להוסיף על ההיתר שיבטל האיסור בתוכו וא"צ דדמי לחתיכת בשר שנאסרה מחמת בליעת חלב דאין מועיל שם ביטול דהתם אף ההיתר נעשה איסור דחתיכה עצמה נעשית נבילה מחמת שההיתר בלוע מן האיסור ונותן בו טעם משא"כ כאן דאין שייך טעם ע"כ סגי כשמוסיף מין ג' ואותו המין מבטל אחד מהם: