שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ח: במה והיאך נכתבת. ובו ט"ו סעיפים: – עם 17 מפרשים

במה והיאך נכתבת. ובו ט"ו סעיפים:
כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ובתחלתה ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך. (ובסופה אין צריך להניח כלל) (טור):

צריך לכתבה בדף אחד ואם כתבה בב' או בג' דפין כשרה:

כתבה שלא על הסדר אפילו שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואין לה תקנה ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה:

כתבה בשני עורות אף על פי שתפרן פסולה:

צריכה עיבוד לשמה לכתחלה אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה:

כתבה על הקלף או על הגויל כשרה לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות):

דינה לענין הדיו והכתיבה והתגין של שעטנ"ז ג"ץ כמו בספר תורה:

צריכה שרטוט ואם כתבה בלא שרטוט פסולה:

כותב כל שיטותיה שוות שלא תהא אחת ארוכה מחבירתה ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה ובאותה שתחתיה קיצר יותר מבאותה שלפניה ולפני פניה כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב או כעיגול:

על הארץ יכתוב בראש השיטה אחרונה ולא יכתוב בה יותר:

נהגו לעשותה כ"ב שיטין:

צריך לכתבה בימין כמו בתפילין:

ריוח שבין פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע מצוה לעשות פרשה סתומה ואם עשאה פתוח' כשרה לפי שאינה סמוכה לה בתורה:

כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע:

אסור להוסיף בה מאומה אלא שמבחוץ כותבין שדי כנגד תיבת והיה שבפנים: הגה וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגה"מ בשם סה"ת) וכן נוהגין ומניחין נקב בקנה נגד שם שדי שיהא נראה מבחוץ (שם במרדכי והגמי"י) עוד נוהגין לכתוב מבחוץ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נגד ה' אלהינו ה' (טור) ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף בו באלפ"א בית"א (הגהמי"י) אבל בפנים אין להוסיף שום דבר על ב' פרשיות (טור ורמב"ם):

כלל. רק מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השטות מוקפות גויל. ש"ך:

תקנה. לפי שאין תולין בה כמו שתולין בס"ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרן ולפ"ז יכול לגרוד ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח"כ יכתוב מה שגרד על מקום הגרד דבכה"ג הוי כסדרן ועיין בא"ח סימן ל"ב סכ"ג וכ"ד עכ"ל הש"ך וכ' הט"ז דיש לתמוה על המחבר שכ' ואצ"ל בהקדים פרשה ואיפכא מסתברא דיותר יש לפסול בכותב שלא כסדר בפרשה עצמה מבהקדים פרשה לפרשה וכן מצינו בא"ח סימן ס"ד קראה למפרע בד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה וכו' ע"ש:

עורות. כלומר בשני קלפין מחולקין:

לכתחלה. ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' דיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה. כ"כ הט"ז וש"ך:

ויקיים. כתב הש"ך דיקבענה בלא ברכה דכדאי הם הרמב"ם וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ"ש הב"ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשירה עכ"ל:

לענין. כ' הש"ך ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין אותן הפרשיות בתפילין ונתבאר בא"ח סימן ל"ב וכ' הטור שנכתבה שלא מן הכתב והרב לא כתבו שסמך אמ"ש בא"ח גבי תפילין וה"ה למזוזה עכ"ל והט"ז כ' דמ"מ יש לכתוב מתוך הכתב דהיינו מתוך ספר מוגה דשמא ישכח החסרות ויתרות ומש"ה לא זכרו בש"ע:

בראש. הטעם דשטה שלפניה מסיימת השמים ורחוקה מהתחלת שטה האחרונה דכתיב שם על הארץ והוא רמז כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן ירבו ימיכם. ט"ז:

סתומה. כ' הש"ך ומ"מ אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ"ע דהיינו שיהיה חלק באמצע כמ"ש בסי' ער"ה ס"ב שהרי צריך להתחיל שטה שביעית והיה אם שמוע וגו' אלא יעשה סתומה הכשרה לדעת הרמב"ם כמ"ש הרב שם ועיין במשובת מהרש"ל סי' ל"ז עד כאן לשונו:

לשון הרמב"ם ריש פ"ה מהל' תפילין ומזוזה ממשנה מנחות דף כ"ח ע"א וכפי' רש"י שם:

ברייתא שם דף ל"ב ע"א משמיה דרבי מאיר:

כדמפרש רב מנשיא וכו' כמלא אטבא דספרי וכפי' הגאונים הביאו הרא"ש:

שם בתוספות וכ"כ הרא"ש וסמ"ג וש"פ:

רמב"ם שם וכ"כ הטור ועיין במה שציינתי בסעיף ד':

ממכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו:

ממימרא דרב יהודא אמר שמואל [דף ל"ג] וכדמפרש שם בגמ' וכפי' התוס' שם:

טור בשם אביו הרא"ש:

ב"י:

לשון הרמב"ם וכ"כ הרי"ף וכרשב"א משמיה דרבי מאיר בבריי' שבת דף ע"ט ע"ב והי' כותבה דקתני היינו לפעמים [כשלא הי' מזדמן לו דוכסוסטו']

ברייתות שם:

לשון הטור:

מימרא דרב חמא בר גוריא אמר רב ומסקנת הגמרא מנחות דף ל"ב ע"ב:

טור והוא פשוט דלכתחלה הכי בעי וכ"כ הגהת מיימוני בפ"ב בשם בה"ג:

בעיא ונפשטא ומימרא דרבה בר בר חנה וכו' שם דף ל"א ע"ב:
(°) פי' כאהל רחב מלמטה וקצר מלמעל' דהיינו אחת שתי' שלש וכזנב שלש שתים אחת:

מימרא דרב חסדא שם וכלישנא בתרא הרי"ף והרא"ש בשם תקנתא דסופרי' וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ה:

שם ושם בשם תקנת מנהג סופרי':

הגהת מיימוני פ"ב:

כרב נחמן בר יצחק שם ד' ל"ב ע"א:

מימרא דר' חלבו חזינא ליה לרב הונא וכו' שם דף ל"א ע"ב:

טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ הרמב"ם שם:

ב"י בשם ספר הזוהר פרשת ואתחנן ושם מפורש הטעם:
(°) הם אותיו' הסמוכות לאותיות יי' אלהינו יי':

על כו' ביריעה כו'. ירושלמי פ"א דמגילה ריב"ל שאל ולמה לינן אמרין יש בספרים משא"כ בתפילין ומזוזות שהספרים נכתבין בשני דפין ותפלין ומזוזות אינן נכתבין אלא בדף אחד התיב ר"י בריה דר' חייא כתובה דרבה שהספרים נכתבין בשני עורות ותפלין ומזוזות אינן נכתבין אלא בעור אחד ועס"ב:

ובתחלתה כו'. עתוס' שם ד"ה ועושה כו' וכמ"ש בב"ב י"ג ב' ובתוס' שם ד"ה ועושה ועא"ח סי' תרצ"א מש"ש:

ובסופה כו'. דאף בספרים א"צ אלא כדי לגול עמוד משא"כ כאן:

צריך כו'. רמב"ם מהירושלמי הנ"ל ומפרש דלכתחלה דוקא וכפי' מש"ש בגמ' מזוזה שעשאה שתים ושלש כו' כמ"ש הרמב"ם כאן ובלבד שלא יעשנה כקובה כו' וז"ש ואם כו':

כתבה כו'. מכילתא הביאה הרא"ש כתבן שלא כסדרן יגנזו ושלא כדברי תוס' שם ל"ב א' סד"ה דלמא ובשבת ע"ט ב' ד"ה הא כו' וז"ש ואצ"ל כו':

אפי' כו'. ירושלמי דמגילה שם תולין בספרים ואין תולין בתפלין ומזוזות:

כתבה כו'. רמב"ם וכפי' תוס' שם ראויה כו' היינו בשני עורות ומזה למד הרמב"ם ג"כ דהא דס"ב כשר בדיעבד ופשטא דירושלמי הנ"ל משמע כדברי רש"י ודברי תוס' שם סד"ה כתבה צ"ע דמירושלמי משמע להיפך:

אע"פ כו'. רמב"ם ודלא כתוס' שם ל"ב א' ד"ה דלמא כו':

צריכה כו'. שהרמב"ם פסק דא"צ וכל הפוסקים חולקים עליו והכריע ש"ע במקום דלא אפשר לסמוך על הרמב"ם וטעמו של הרמב"ם עתוס' שם מ"ב ב' ד"ה תפלין כו' ועבא"ח סי' תרצ"א ס"א:

כתבה כו'. שבת ע"ט ב' כרב ומדפריך שם מזוזה אקלף כו' ולא קאמר נמי אגויל ש"מ דבגויל כשירה:

לא אמרו כו'. שם ובמנחות שם הל"מ כו':

דינה כו'. כמ"ש בפ"ק דמגילה (ח' ב') אין בין כו' ובירושלמי שם ר"ז בשם ר' אמי ב"ח ככתב ספרים כן כתב תפלין ומזוזות:

והתגין. עברמב"ם עוד ז' תגין אלא שכולם על שעטנ"ז ג"ץ וכשיטתו וכמ"ש בא"ח ס"ס ל"ו ומ"מ גם בתפלין מקצתן על שעטנ"ז ג"ץ וכתבו המפרשים שהן תגין גדולות:

ואם כתבה כו'. שם:

כותב כו'. מדקאמר כשירה משמע דיעבד דוקא:

או כעיגול. כתב כ"מ שכן גירסת הרמב"ם בגמ':

צריך כו'. כמש"ש ל"ז א' וכתבתם מה כתיבה כו':

אסור כו'. כמש"ש כתבה אגרת פסולה ופי' הרמב"ם שלא דקדק בחסרות ויתירות או שהוסיף מבפנים אפי' אות אחת:

אלא כו' כנגד כו'. זוהר פ' ואתחנן רס"ו א':

וי"א כו'. רמב"ם ורא"ש וש"פ:

שיהא כו'. ע' זוהר שם: (עוד נוהגין כו'. עמ"ש רבינו בביאורו על תז"ח מ"א ע"ב ד"ה דא יד כו'):

כמו חצי צפורן. עיין בתשובת תפארת צבי חי"ד סימן נ"ג דבדיעבד אינו מעכב ע"ש:

ישייר כדי לגול אותה. עיין בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ק"ח שנשאל על מה סמכו הסופרים שאין מניחין כדי לגול והשיב דאף דבש"ע סתם דין זה מ"מ במחלוקת שנויה בין הפוסקים ודעת רוב הפוסקים נראה שא"צ להניח לכן הנח לישראל אם אינם נביאים כו' כי יש להם גדולי פוסקים לסמוך עליהם וא"ת מה בכך נחמיר לכתחלה ויניח כדי לגול זה אינו דהא יש לחוש שיכסה שם של שדי ואי ינקב הגויל יהיה גנאי כמו שכתבנו לכן שב ואל תעשה עדיף והיכא דנהוג נהוג ע"ש:

שלא על הסדר. עש"ך ועיין בדבר שמואל סימן קנ"ד שכתב שאין לתלות תיבה אחת בין השיטין בכתיבת התפילין והמזוזות אף במקום שהכתיבה כסידרה בין המוקדמת למאוחרת חדא דגם זה מקרי שלא כסדרן מחמת שינוי וגם מפני שדרך כתיבתן להיות דוקא בלא ריוח הרבה בין שיטה לשיטה לכך אין תולין ע"ש עיין בגינת וורדים חא"ח כלל ב' סימן ד' כתב ג"כ הכי דאם נזדמן להסופר שהשיטה דחוקה מהכיל התיבות ששיער לה אין להתיר שיתלה תיבה אחת למעלה בין השיטות ואח"כ ירד לכתוב כסדר השיטה ושם כתב דלדעת רש"י תפילין ומזוזות חמירי טפי ואפילו בתליית אות אחת ג"כ מיחזי כמנומר ע"ש:

אע"פ שתפרן. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר זצ"ל סימן רי"ג דבתפרן מקודם הכתיבה משמע מדברי רש"י מגילה דף ח' סוף ע"ב ד"ה לתפרן בגידין דכשר וכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם כתבם בשני עורות ותפרה ע"ש והנה מ"ש ליישב דברי רש"י בזה צ"ל דכוונתו דמיירי שתפרן זה למטה מזה באופן שהם דף אחד דאל"כ קשה הרי רש"י גופא ס"ל במנחות דף ל"ג גבי הא דאמר התם ראויה לב' סיפין קאמר דאפילו בעור אחד פסול בשני דפין וכ"כ הטור בשמו רק דאנן לא קיי"ל הכי וא"כ מה מהני מה דתפרן קודם והוי חבור והוי כעור א' כיון דהוא בשני דפין ועכצ"ל דמיירי שתפרן באופן שהם בדף אחד ולא הוי ראויה לב' סיפין דמיירי שלא הניח גויל חלק בנתיים רק השורות סמוכים זה לזה וצ"ע. וע' עוד שם סימן י"א:

צריכה שרטוט. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר זצ"ל סימן נו"ן במזוזה שנמצא שהאותיות נכתבין בין שרטוט לשרטוט אם יש תקנה לשרטט עתה בראשי השורות כדינו והשיב דלא מהני וראיה מסוגיא דמנחות טעמא דאין מורידין כו' והא קיי"ל דתפילין א"צ שרטוט ומזוזה צריכה שרטוט ואם איתא דמהני שרטוט אחר הכתיבה מאי קושיא הא יכול לשרטט עכשיו וכ"מ מלשון הרמב"ם וש"ע שכתבו ואם לא שרטט פסולה משמע דאין לזה תקנה (ומבואר שם דלאו משום דבעי במזוזה כסדרן לכן לא מהני שרטוט אח"כ דז"א דהא אין חסרון בגוף האותיות והוי רק תיקון אחר כמו חקיקת נגיעה דמהני במזוזה אלא צ"ל דמאחר דהלל"מ דבעי שרטוט אי כתב בלא שרטוט לאו שמה כתיבה וצ"ע בזה לענין ס"ת) וכ' עוד דיש להסתפק אם שרטט בבדיל קודם הכתיבה ולאחר הכתיבה בעוד שהשרטוט דבדיל היה קיים היה משרטט בקנה כדין די"ל כיון דלא היה פעם בלא שרטוט והכתיבה היה כדינו דמהני ואף לאחר שנתפשטו השרטוטים דבדיל י"ל דמהני לשרטט בקנה כיון דהכתיבה היה בהכשר וגם עתה נשרטט בקנה ומה דבינתיים לא היה משורטט י"ל דאינו גרע דלא הוי דיחוי כיון דבידו לשרטט והוי כמו קבל הכשר ונתן לפסול בפ"ג דזבחים דף ל"ד וצ"ע לדינא עכ"ד ע"ש:

בראש השיטה. עיין בספר חומות ירושלים סי' רמ"ה שכ' אם שינה במזוזה בסיום על הארץ ממאי דאיתא בש"ס אין קפידא וכן בהיפוך בתפילין אם כ' על הארץ כבמזוזה ש"ד וראיה מהך דמירושלמי ומ"ס דמזוזה לתפילין או בהיפוך משנין או לא ועכ"פ מצד כתיבה אין קפידא ע"ש:

כ"ב שיטין. עש"ך סדר התחלתן ועיין בספר חומות ירושלים סימן רמ"ה שכ' דשורה ד' לבניך וט"ס מ"ש בש"ך לבבך ע"ש:

פרשה סתומה. עיין בספר באר יעקב בא"ח סימן ל"ב דף ג' ע"ג מ"ש בזה:

(סי' רפ"ח ט"ז סק"ב) לא מצריך עיבוד לשמה. וע' ירושלמי פ"ג דיומא (הלכה ו') ובק"ע שם ד"ה עור שעיבדו ובת' ושב הכהן (סי' ה'):

(סעיף ח') צריכה שרטוט. ע' ב"ח א"ח (סי' ל"ג) דצריך שרטוט לשמה וע' משבצות זהב (שם סק"ל):

א"צ להניח כלל. פי' שום גליון א"צ להניח אבל מכל מקום צריך להניח מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השטות מוקפות גויל:

ואין לה תקנה. לפי שאין תולין בה כמו שתולין בס"ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרן כ"כ הפוסקים והאחרונים הטעם ולפי זה יכול לגרוד ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח"כ יכתוב מה שגרד על מקום הגרד דכה"ג הוי כסדרן ועיין בא"ח סי' ל"ב סכ"ג וכ"ד:

בשני עורות. כלומר בשני קלפין מחולקין:

לכתחלה. ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' דיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה וכ"פ הב"ח ועכ"פ נראה באם ימתין לעור מעובד לשמה תבטל המצוה יקבענה בלא ברכה דכדאי הם הרמב"ם וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ"ש הב"ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשרה:

כמו בס"ת. ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין פ' שמע והיה אם שמוע בתפילין ונתבאר בא"ח סימן ל"ב וכ' הטור שנכתבה שלא מן הכתב והוא מהש"ס והמחבר והרב לא כתבו זה משום שסמכו אמה שנתבאר בא"ח סי' ל"ב גבי תפילין שכותבין פרשת שמע והיה שלא מן הכתב כששגורות בפיו וא"כ פשיטא דה"ה למזוזה ובחנם תמה עליהם בספר מע"מ דף פ"ז ע"א:

שלא יעשנה כקובה. אפי' מצד הא' כקובה או כזנב כו' פסולה:

כקובה. כאהל שהוא צר למעלה ורחב למטה וכזנב הוא רחב למעלה וצר למטה. טור:

כ"ב שיטין. מהו התחלתן שמע. הויה (דבתר ואהבת את) . הדברים. לבבך. ובשכבך. בין. והיה. מצוה. בכל. יורה. עשב. פן. והשתחויתם. השמים. ואבדתם. ושמתם. אותם. אותם. (כצ"ל שתי פעמי' אותם דלא כדאיתא בעט"ז) בדרך. ובשעריך. אשר. על הארץ. כן הוא בטור ופוסקים:

כמו בתפילין. וכמו שנתבאר בא"ח סי' ל"ב ס"ה:

סתומה כו'. ע"ל סי' ער"ה ס"ב איזה סתומה ומ"מ הכא במזוזה אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ"ע וכמ"ש המחבר שם דהיינו שיסיים פרשה שלפניה בתחלת שטה ויניח חלק כדי ט' אותיות ויתחיל לכתוב בסוף אותה שטה עצמה כו' שהרי צריך להתחיל שטה שביעית והיה אם שמוע כו' וכמ"ש בסמוך בשם הפוסקים אלא יעשה סתומה שכשרה לדעת הרמב"ם כמ"ש הרב שם שאם לא יוכל לכוון בכך לא יסור מדברי הרמב"ם ועיין בתשובת מהרש"ל סי' ל"ז:

כוז"ו כו'. והם בא"ב האותיות שאחר ידו"ד אלדינו ידו"ד:

ואצ"ל אם הקדים פרשה כו'. תימה לי דאפכא מסתברא דיותר יש פסול בכותב שלא כסדר בההיא פרשה גופה מבהקדים פרשה לפרשה שהרי מצינו בא"ח סי' ס"ד קראה למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה והכא נמי אינה סמוכה לה וכן מוכח ברמב"ם שהרי בפרק א' כ' שאם הקדים אות אחת שלא כסדר לא יצא ובפ' ה' הוצרך לכתוב הקדים פרשה ובסי' ר"ץ הוכחתי שלדעת התוס' כשר באמת בהקדים פרשה וע"ש:

אבל במקום כו'. כ' כן לפי שהרמב"ם לא מצריך עיבוד לשמה גבי מזוזה כלל לפי שאינה חובת הגוף כמו תפילין וס"ת ושאר הפוסקים לא סוברים כן אלא הוה כמותן וממילא אפי' בדיעבד פסולה בלא עיבוד לשמה וסמך בעל הש"ע על הרמב"ם בשעת הדחק ופשוט הוא שלא יברך על אותה מזוזה. ובכ"מ הקשה על הרמב"ם מהא דתנן אין בין ס"ת לתפילין ומזוזה כו' ובמס' מנחו' (ד' ל"ב) מקשים התוס' על כתיבת התפילין ומזוזה דשניהם בגויל [פסולי'] ומה שתירצו שם שייך לתרץ גם כאן ע"ש. וכ' מו"ח ז"ל שאע"פ שאין לו מזוזה כשרה יניח כך בלא מזוזה הפסולה הזאת שנעשית מקלף שלא עובד לשמה דשמא יתעצל אח"כ מלבקש אחר כשרה ומביא ראיה מירושלמי מביאו ב"י בא"ח סי' קמ"ג דאין קורין בחומשין בצבור מגו דנפשין עגומין זבין להו תורה פי' כל עוד שנפשינו עגומה שנאסר לקרות בחומש יקנו תורה וה"נ כן הוא:

כמו בס"ת. בטור סיים אלא שנכתבה שלא מן הכתב הטעם דשכיחי בפי כל אדם כדאמרינן בגמרא הנהו פי' תפילין ומזוזות מיגרס גריסין ואף על פי שבהלכות תפילין כ' הטור דמ"מ לכתחלה יכתוב מן הכתב נראה דהני שכיחי טפי דפרשת שמע והיה אם שמוע אנו אומרים בכל יום פעמים כנ"ל לדעת הטור אבל מכל מקום יש לכתוב מתוך הכתב דהיינו מתוך הספר מוגה דשמא ישכח בחסרות ויתרות ומש"ה לא זכרו כאן בשולחן ערוך:

ולפני פניה כשרה. פי' אע"ג דאם השורה הזאת שהיא קצרה ביותר אם היתה עומדת למעלה מהשטה שלפני הארוכה היה פסול דהוה כקובה שזכר אח"כ דהיינו כאוהל שהוא הולך ומתרחב מ"מ כאן כשר:

בראש השיטה כו'. הטעם דשיטה שלפניה מסיימת השמים ורחוקה מהתחלת שיטה אחרונה דכתיב שם על הארץ והוא רמז כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן ירבו ימיכם וימי בניכם:

כוז"ו כו'. שהם אותיות הסמוכות באלפ"א בי"ת לאותיות ידו"ד אלהינו ידו"ד אחד:

אבל בפנים אין להוסיף. הרמב"ם כ' כן לפי שראה שהיו כותבין שמות מלאכים בפנים לשמירה וכעס עליהם אלא צריך שיעשה כפי מה שהיא בתורה והשמירה תבוא ממילא ע"י עשיית המצוה שצוה הוא יתברך עלינו כן פירש בעל כסף משנה: