א
דין הנודר בלא קביעות זמן. ובו ג' סעיפים:
מי שנדר או נשבע לישא אשה או לקנות בית וכיוצא בו ולא קבע זמן אין מחייבין אותו לישא או לקנות עד שימצא הראוי לו:
ב
הנשבע לשכור מלמד לבנו עד עשרה לטרין כל זמן שישכור מלמד הגון הוא פטור ויזהר שלא ישלח המלמד הראשון עד שיבא השני (כי צריך לשכור המלמד הראשון ההגון לו אם לא שבא לו מלמד אחר) . (תשובת הרשב"א):
ג
מי שאסר דבר אחד עליו בלא זמן אסור בו לעולם:
רי״ט
א
זמן. לאו דוקא אלא ה"ה קבע זמן לישא אשה תוך שנה וכה"ג אין מחייבין אוחו אלא לישא אשה ההוגנת לו כ"כ בתשובת מבי"ט (רשד"ם וכנה"ג כחבו דוקא בלא קבע זמן ע"ש):
ב
שאסר. כתבו הט"ז והש"ך דגם בשבועה הדין כן דאסור לעולם משא"כ בנזירות דאינו אלא ל' יום (מי שאסר על עצמו להתפלל בבהכ"נ של פלוני ולא קבע זמן אסור להתפלל בו לעולם הרש"ך ח"א סימן ל"ו. וכן הסכמת הקהל כל שלא קצבו זמן הוא לעולם הרש"ך ח"ג סי' ק"ה):
רי״ט
א
ברייתא בב"ק דף פ' ע"א:
ב
הרשב"א בתשובה מברייתא דלעיל דלא נתכוונה אלא לראוי לה:
ג
שם ומפרש שם מפני שהוא מחוייב בדבר מיד מהא דרבא וצדקה מחייב וכו' ר"ה דף ו' ע"א וכ"ש בענין הלימוד שהביטול הוי פסידא דלא הדר:
ד
הרא"ש ספ"ג דשבועו' וסיים שם דאיזה זמן תתן לו דלא מסתבר שלא יאסר אלא רגע אחד:
רי״ט
א
מי כו'. שבועות כ"ט א' באומר יאסרו כו' וכתב הרא"ש שם ומש"ש כ"ה א' הכא דלא כו' ר"ל דאמר בהדיא יום א' ועיין סי' רל"ו ס"ד בהג"ה בנדרים ט"ו א' ואי דלא כו' ושם כ"ד ב' באומר כו' ושם כ"ה א' באומר יאסרו כו' כיון כו' ועיין ר"ג שם ד"ה היכי כו':
רי״ט
א
עד שימצא. [ע' בתשובת חתם סופר סימן רכ"ח הביא בשם מהרי"ט סימן קל"א במעשה שנשבעו על הנישואים וכתבו שראובן חייב לשמעון סך עצום לפרוע לו ואולם אם ישא בתו ימחול לו חובו זה. ושוב התחייב החתן סך עצום לחותנו. ואולם אם ישא בתו ימחול חובו. ונשבעו זה לזה על כל האמור ועכשיו טוען צד אחד עדיין אין זמן לפרעון ולנשואין אמתין עד שנת היובל והאריך שם לבאר דבדבר הרשות לעשות דבר פלוני יכול לדחות מדחי אל דחי אך בדבר מצוה כגון לישא אשה או ליקח בית בא"י מיד כשיזדמן ההגון לו כופין אותו לקיים דבדבר מצוה הוי כמפרש ליקח מיד ולאלתר כשיזדמן והשתא בנ"ד שהענין כלול משני דברים שידוכי הבת שהיא מצוה וחיובי ממון שהוא נדרי הדיוט רואים אם היה עיקר עיסקם במו"מ ושוב עלה על דעתם לתלות מחילת הממון בשידוכים ה"ז נדרי הדיוט ויכול לדחות אך כיון שהכל נעשה בשעת שידוכים והחיוב היה רק לבטחון להשמר מאסמכתא א"כ השידוכים שהיא המצוה הוא עיקר וזמן פירעון הקנס כזמן השידוכים משתבעה לינשא נותנים לבוגרת ל' יום ושוב חל הקנס וצד השני פטור משבועתו ונושא אשה אחרת עכת"ד ע"ש. (והנה מ"ש דבדבר הרשות יכול לדחות לענ"ד צ"ע מכמה מקומות וגם מדברי הש"ע כאן שלא הזכיר בא"י גבי בית ויש לעיין) ועמ"ש לקמן סימן רכ"ח ס"כ בד"ה לישא זא"ז]:
ב
שאסר. עבה"ט ועיין בתשובת תפארת צבי חיו"ד סוף סימן ב' בקהל שהסכימו להעביר השוחט שבעירם מחמת איזה דבר והעבירוהו ואח"כ רוצים לחזור וליקח אותו לשוחט דרשאים הם בכך דהא לא קבלו עליהם שיהא אסור להיות אצלם שוחט דאז אסור לעולם רק דעתם היה להעביר השוחט ההוא והא העבירוהו וקיימו נדרם ע"ש:
רי״ט
א
(סימן רי"ט סעיף א') אין מחייבין אותו לישא. ע' תשובת הריב"ש (סי' של"ה) ובת' מהרי"ט (ח"א סימן קל"א):
רי״ט:א׳
א
מי שנדר כו'. ר"ל שהתפיס בדבר אחד שאמר דבר פלוני אסור עלי אם לא אשא אשה דאל"כ הוי לשון שבועה ואינו נדר כלל. פרישה. מיהו נראה דהאידנא בכל ענין הוי נדר כדלעיל ס"ס ר"ו (ע"ל סי' רי"ח ס"ק ב') וע"ש די"א ג"כ דמהני מדין ידות אם הוציא לנדר בלשון שבועה:
רי״ט:ב׳
א
ולא קבע זמן כו'. ל"ד אלא ה"ה קבע זמן לישא אשה תוך שנה וכה"ג אין מחייבים אותו אלא לישא אשה ההגונה לו כ"כ בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ק"ד דף נ' ע"ג:
רי״ט:ג׳
א
כל זמן כו'. שלא נשבע זה לשכור מלמד החכם יותר שיוכל לשכור וכל הנדרים אינם הולכים אלא אחר כוונת הלב וכיון שבתחילת הלמוד כ"כ ראוי והגון אף שלא הגיע למדרגות הרבנות כמו א' מגדולי הרבנים דלא נתכוין זה אלא לראוי לו. שם:
רי״ט:ד׳
א
אסור בו לעולם כו'. כתוב בד"מ שנראה מהגמ"ר דשבועות דדוקא בנדר אמרינן הכי כיון דאסר חפצים עליו אבל שבועה דאסר נפשיה אחפצא דמי לנזירות דסתמא ל' יום מיהו מסיק שם בשם הרא"ש ס"פ שבועות שתים דגם בשבועה אסור לעולם וכן מבואר בהרא"ש שם והשתא ניחא דל"ק מה שכתב הב"ח כ"כ הרא"ש ס"פ שבועות שתים מסברא ולפע"ד דין זה מבואר פ"ק דנדרים דף ד' כו'. דבש"ס אין מבואר רק בנדרים והרא"ש מיירי בשבועות וכ"כ הרב לקמן סי' רל"ז ס"ד בשבועה דאם נשבע סתם אסור לעולם:
רי״ט
א
אסור בו לעולם. ואע"ג דגבי נזירות אמרינן סתם נזירות ל' יום שאני בנדר שכולל בו נדרי הקדש ונדרי איסור וכשם שהמקדיש בהמה למזבח קדושה עולמית ה"נ בנדרי איסור כן כתב הר"ן בנדרים דף ד' ובהגהות מרדכי דשבועות כתב וז"ל דלגבי נזירות איתסר מן חפצא הלכך סברא הוא שלא שיעבד עצמו אלא בפחות שיוכל אבל נדרים אוסר חפצא עליו הלכך לא גמרינן מנזיר עכ"ל. וכתוב בד"מ וצ"ע לפי זה אם אוסר עצמו בשבועה אם לומדים מנזירות דלא ליתסר רק ל' יום עכ"ל וספיקא דרמ"א הוה גם לפי טעם הר"ן דהא בשבועה לא שייך טעם דהר"ן דהקדש אינו כלול בשבועה.) ומ"מ נראה ברור דגם בשבועה אסור לעולם מדתני' סוף פ"ק דנדרים חומר בנדרים מבשבועה שחלין על דבר מצוה כרשות ואם איתא היה לו לחשוב גם זאת דבנדרים אסור לעולם משא"כ בשבועה אלא פשוט שבשבועה ונדרים שוין בזה מאיזה לימוד:
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…