שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ב: דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ובו ו' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ובו ו' סעיפים:
המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות בד"א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: הגה ואפילו לכתחילה שרי (ר"ן פ"ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ"מ (שם ובב"י בשם נ"י) (וע"ל סימן קנ"ו): ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום :

מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י"א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה:

אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו:

מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו:

לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) (טור) או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: הגה ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה (ב"י) טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה:

אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) (ב"י) שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה (וע"ל סימן קנ"ו):

היו מכין. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז"ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה"ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי וע"ל סי' קנ"ו ס"ב:

שרי. במקום שמעבירין אותו גם האנשים:

שמותר. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפי' במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד ב"י וכ"כ הב"ח רק שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע"ש ש"ך:

עדי. כ' הט"ז משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה וגשמים אין איסור והב"ח כ' שיש לאסור את זה והשומע לו תע"ב כי יש הרבה מכשולות ח"ו ע"י זה כשהולכים יחד בלי היכר איש ואשה ולענין שמחת פורים עי' בא"ח סי' תרצ"ו:

לבנות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ"כ ב"י:

כגירסת בה"ג שכתבו התוס' בס"פ החולץ והרא"ש בפרק מצות חליצה דגרסינן בנזיר דף נ"ח ע"ב כי קאמר רב בשאר איברים וכו' וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש בסוף מכות וכ"כ התוס' שם בנזיר דף נ"ט ע"ב:

טור בשם הרמב"ם בסוף הלכות עבודת כוכבים:
(°) פי' ואפי' כעין תער. ב"י:

טור בשם הגאונים וכ"כ התוס' והרא"ש שם ביבמות בשמם דאין זה יפוי אלא ניוול:

בעיא דרב מרבי חייא ופשטא לאיסורא שם בנזיר דף נ"ט ע"א:

ג"ז שם:

תשובת הרשב"א:

לשון הרמב"ם סוף הלכות עבודת כוכבים:
(°) בא"ח סימן תרצ"ו כתב רמ"א שהמנהג להתיר בשמחת פורים ואע"ג דיש אוסרין וכתב הרב ט"ז בשם מו"ח ז"ל שיש לאסור את זה ממ"ש ר"א ממיץ שאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תע"ב כי יש הרבה מכשולות ח"ו מזה כשהולכים יחד בלי היכר איש או אשה עכ"ל ואומר אני עוד שהרבה גזירות וחורבנות נולדו ע"י זה ואשרי המבטלם:

ברייתא שבת דף צ"ד ע"ב מכות דף כ' ע"ב:
(°) יש לתמוה על המחבר דנקט לשון איסורא גרידא דהא בב"י פסק הרמב"ם דחייב משום לא ילבש גבר ולוקה והשיג על השגות הראב"ד ודחה סברתו אלא שצ"ל שאסור ר"ל מן התורה ולוקה ומ"ע היה לו לפרש:

טור בשם הרמב"ם בסוף הל' עבודת כוכבים וכגירסת הב"י שם:

ציינתי לעיל סימן קנ"ו סעיף ב':

המעביר כו'. עפ"ח דנזיר נ"ח ב' א"ר מיקל כו' כעין תער ולגירסא זו אינו אסור אלא בית השחי ובית הערוה בתער אבל במספרים אפילו כעין תער מותר ושאר הגוף אפילו בתער מותר דקושית גמ' לא היתה אלא על מה שמתיר כולו אף בה"ש ובה"ע ועתוס' שם נ"ט א' ד"ה ההוא גברא כו' וכ"ה גירסת הערוך. אבל גירסת כה"ג הוא מתבי כו' ה"ז לוקה כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי והתניא העברת תער אינה מד"ת אלא מד"ס אלא כי קאמר רב במספרים והא רב נמי כתער כו' ולפ"ז שאר איברים שוה לשער בה"ש ובה"ע דאסורין בתער ומותרין במספרים כעין תער אבל בהלכות פסוקות ל"ג אלא כי כו' רק כי קאמר כו' ולא הדר ביה משינוייא קמייתא דבה"ש ובה"ע אסורין אף במספרים כעין תער ועתוס' שם בד"ה הנ"ל ובד"ה אמר רחב"א כו' ואף שכתבו שם דאף דלא גריס אלא י"ל דפי' אלא מ"מ לא ס"ל כן וע"ש בד"ה בעי כו' וביבמות מ"ה א' ד"ה לא כו' וכן הרא"ש אף שביבמות כתב כדברי תוס' הנ"ל שי"ל דפי' כמו אלא מ"מ במכות כתב כדברי תוס' דיבמות וכ"ה דעת הרמב"ם וזהו דברי ש"ע ועתוס' שם נ"מ א' ד"ה חזינא כו' וד"ה ההוא כו' משמע כו':

היו מכין אותו כו'. כלישנא קמא דר' יוחנן שם משום דברייתא דהעברת שער כו' כוותיה וגמ' פריך מינה לרב ש"מ דכוותה קי"ל וכמ"ש הרי"ף בספ"ד דעירובין וש"מ. רמב"ם וטור וש"פ אבל הסמ"ג פסק כלישנא בתרא דר"י משום דראב"י כוותיה כמש"ש וקי"ל כראב"י (אף בברייתא כמ"ש ביבמות ל"ז ס' א') ועמ"ש בס"ה:

בד"א כו'. ממש"ש ההוא כו' שבקוהו כו' משמע דשאר היו נוהגין היתר וז"ש בהג"ה ואפילו כו' רק כו' וכ"כ הר"ן אבל דעת הרמב"ם דמ"מ לכתחילה אסור אלא שאין מכין אותן ולא הוו צייתי להו בדברים:

מי שמגלח כו'. עתוס' דיבמות סד"ה הנ"ל ותדע דלא כו':

מי שי"ל כו'. עתוס' דנזיר שם ד"ה בעי מיניה כו' משמע כו' ובתוס' דיבמות שם ור"ת מפרש כו':

לא תעדה כו'. כראב"י שם דפליג את"ק שם דקאמר דוקא לישב בין כו' וקאמר אפילו בכלי זיין למלחמה ואף שכל בגדיה בגדי אשה וכן שלא יתקן כו' וכ"ש בבגדים ממש דלא כת"ק ואף שפסק כברייתא דהעברת שער כו' משום דמפרש מש"ש ות"ק כו' לכדתניא כו' ר"ל אף כדאב"י דלא אסרו אלא בתיקונים הנראין משא"כ בה"ש ובה"ע ודלא כסמ"ג:

כגון כו'. דלא כת"ק ואפילו באחת אסור ממה שאסור בכלי זיין וז"ש בהג"ה ואפי' כו':

או שתגלח כו'. תוספתא סוף ביכורים (ומש"ש ומסתפר כאנשים כנ"ל בסי' קפ"א ס"ק י"ב. ועיין בתוספתא ספ"ב דסוטה והביאו תוס' שם ספ"ג ועבה"ג הלכות יבום):

ולא יעדה כו'. נזיר שם:

וחלי כו'. עפ"ו דשבת ס"ב א':

במקום כו'. עתוס' שם י"ב א' ד"ה אפילו כו' ובא"ח סי' ש"א ס"ט:

טומטום כו'. תוספתא דביכורים שם:

אסור כו'. ברייתא הובאה ספ"י דשבת וסוף מכות והרמב"ם כתב שחייב כיון שהוא תיקון הנראה כנ"ל והראב"ד חלק עליו וכתב דאינו אלא מדרבנן כמו כל העברת שער וכ"ה הגי' בגמ' שם ושם:

וכן אסור כו'. דלא אסרו הנ"ל אלא משום זה שזהו תיקוני אשה:

וכן כו'. תוספתא וירושלמי והביאו תוס' בע"ז כ"ט א' ד"ה המסתפר:

(סמן קפ"ב סעיף א') גם האנשים. בפרישה כתוב נראה דכל אנשים גוים דכיון דנהוג נהג ולמדין ממנהג ההוא דעובדי כוכבים. גם י"ל דעל ישראל קאמר דהיכא דנהיגי כולם אין מוחין בהם עכ"ל ועי' בתשובת פרח שושן (כלל ו' ס"ב):

(ט"ז סק"ג) דא"כ תקשה לך. עי' מג"א (סי' ד' ס"ק י"ד):

(סעיף ו') וכן אסור לאיש להסתכל במראה. ג"ז רק היכי דאין מסתכלים רק הנשים. אבל במקום דגם אנשים מסתכלים ליכא איסור רק החברים נמנעים מזה. וכההיא דסעיף א'. תשובת גנת וורדים (כלל ה' סימן י"ב):

היו מכין כו'. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז"ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה"ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי ולעיל סימן קנ"ו ס"ב נתבאר דאסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע"ש:

ואפילו לכתחלה שרי. במקום שמעבירים אותו גם האנשים:

במספרים. כעין תער אבל לא בתער:

מראשו כו'. ל"ד דהא נתבאר בסי' שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר"ל מראש גופו עד סוף גופו. פרישה:

שמותר כו'. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפילו במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד. ב"י וכ"כ הב"ח אלא שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע"ש:

בבגדו כו'. והב"ח כתב דמפירש"י משמע דוק' בית השחי אבל בית הערוה אסור אפילו על ידי בגד כדאמר רבי טרפון בריש פ' כל היד דכל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ ועיינתי שם ברש"י פרק שני נזירים (נזיר דף נ"ט ע"א) ולא משמע מידי והא דנקט שם רש"י בית השחי ה"ה בית הערוה וכ"כ התוספות שם דאבית השחי ובית הערוה קאי ומההיא דר"פ כל היד אין ראיה דאדרבה הא אמרינן התם דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת:

לא תעדה כו'. כ' הב"ח דיש היתר בב' דברים הא' שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר. הב' דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט כו' ע"ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ"כ ומ"מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור וכ"כ הרא"מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ"ל ומשמע דבכל מלבושים קאמר ומיירי בגוונא דפרישה והב"ח נדחק בדבריו עיין שם. ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב"ח כאן ועי' באורח חיים סימן תרצ"ו ומ"ש שם:

אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב"ם פרק י"ב מהלכות עבודת כוכבים דין י' והוא מפ"ד דבכורים:

בית השחי כו'. לפי מה שכתב בית יוסף בשם הר"ר יונה העתקתיו סוף סימן קודם לזה משמע דבכל מקום בגוף אסור בתער והוא דלא כמאן בדעות שהביא הטור כאן:

שאר אברים במספרים. פי' כעין תער:

אסור לחוך בידו כו'. גם בתוספות פרק שני נזירים שם כתוב דין זה בבית השחי ובבית הערוה אלא שברש"י שם כתוב בבעיא זו מהו לחוך דהיינו בבית השחי ולא זכר בית הערוה וכ' מו"ח ז"ל הטעם דבבית הערוה בלא"ה אסור מטעם הרהור כדאשכחן בפ' כל היד רבי טרפון אומר כל המכניס דו למטה מטבורו תקצץ ואין נראה מפירש"י שום ראיה דלעיל מיניה שם בבעי' מהו לגלח פירש"י ג"כ בבית השחי ושם ודאי הוה הבעי' גם אבית הערוה אע"כ דרש"י חדא מנייהו נקט ומההיא דר' טרפון ג"כ לאו ראיה דע"כ ההיא למטה מטבורו לאו ממש קאמר דא"כ תקשה לך מפ' כל כתבי ברבינו הקדוש שהיה נקרא כן משום שלא הכניס ידו למטה מאבנטו ואי דינא בכל אדם כן מאי רבותיה דרבינו הקדוש ודוחק לומר שהיה נזהר למטה מאבנטו שהוא טפי מלמטה מטבורו דזה אינו סברא כלל אלא פשוט לי דההוא דנקט לישנא מעליא וכן משמע שם בתוס' במקום שאמרו שם כריסו נבקעת כתבו הם מילתו נבקעת עכ"ל וכן אין נזהרין מזה רוב העולם רק שרבינו הקדוש היה קדוש ביותר ונזהר גם בזה וז"ש הרמב"ם פ' כ"א מהלכות איסורי ביאה וז"ל ואסור לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור ואפי' מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור הרי חלק אותם לב' בבות תחילה כתב אסור ובתחת טבורו כתב לא יכניס ולא כתב אסור אלא דבזה אין איסור רק מצד תוספת קדושה ואזהרה יתירה שמא יאחז ג"כ באמה וע"כ כ' תחילה שלא יבא לידי הרהור ואח"כ כתב שמא יבוא לידי הרהור:

לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן נראה לי פשוט וכן משמע מדהתירו בסימן קנ"ו להסתפר במראה כשיש צורך לעשות כן. ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה:

אלא נשים. מו"ח ז"ל כתב בשם רש"ל שאם הוא במקום שאין מעבירין אותו אפילו הנשים שאם הוא העביר אינו לוקה עכ"ל:

ואפילו באחד מן הבגדים כו'. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא"כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן:

שערות לבנות שיהיו שחורות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ"כ ב"י ובטור יש כאן טעות סופר: