שולחן ערוך, יורה דעה קכ״ח: דין מקום שיש בו יין ונתיחד עובד כוכבים שמה. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דין מקום שיש בו יין ונתיחד עובד כוכבים שמה. ובו ה' סעיפים:
עובד כוכבים שנתייחד עם היין אפילו ברשותנו אפילו שעה מועטת אסור בהנאה אבל מי שנודע לנו שאינו עובד עבודת כוכבים מותר לייחד יין אצלו ברשותנו לזמן מועט כגון כדי שילך כדי מיל או יותר אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואפילו הודיעו שהוא מפליג אבל אין מפקידין אצלו יין בביתו ואפילו בבתינו אסור אם הוא לזמן מרובה ואם עבר והפקיד אסור בשתיה. (עובדי כוכבים שבחוצה לארץ אע"פ שאינן עובדי עבודת כוכבים מ"מ אין מייחדים יין אצלם) (ב"י בשם הרשב"א):

עובד כוכבים שנמצא בבית שבו יין אם יש לו מלוה על אותו יין כגון שעשאו אפותיקי (או משכנו לו) (טור) אסור ואפילו היה היין חתום בחותם אחד אבל אם אין לו מלוה על היין אף על פי שיש לו מלוה על ישראל בעל היין והגיע זמן המלוה מותר ואפילו היה עומד בצד היין סמוך לו ממש בכדי פישוט ידים ואפי' אין ביין שום חותם מפני שמאחר שהוא יודע שיפסיד ישראל יינו הוא ירא ליגע (הרא"ש) ואפילו נמצא בידו קצף שרגיל לעלות על פי היין מות' שאנו תולי' לומ' מדופני החבית לקחו ולא מפיו: הגה אבל דברים שאינם נמצאים אלא על פי החבית אסור (טור) וכן אם מצא שהעובד כוכבים תופס הברזא בידו היין אסור ולא אמרינן דהברזא מנפשיה נפל והעובד כוכבים הגביהו (מרדכי פ' השוכר בשם ראבי"ה) דתלינן תמיד בדבר הרגיל:

בית שיש לישראל ועובד כוכבים יין בתוכו ונכנס העובד כוכבים וסגר הדלת אחריו במנעול מבפנים שאם בא ישראל ליכנס אינו יכול ליכנס שלא מדעת העובד כוכבים היין אסור (הרא"ש) ואם היו נקבים בדלת שישראל יכול להסתכל ולראות משם כל החביות מותרות בשתיה אפילו הן פתוחות ואם לאו את שיכול לראות דרך שם מותר והשאר אסור בהנאה אפילו חביות סתומות אם שהה כדי שיפתח ויגוף ותגוב (פירוש ויגוף ויעשה מגופה אחרת ופי' ותגוב וינגב וייבש) ואפילו היה ישראל דר באותו בית:

בית שאין בו אלא יינו של ישראל ונמצא עובד כוכבים בתוכו אם אין הדלת נעול מותר בשתיה ואם הוא נעול במפתח מבפנים אם אינו נתפס כגנב אסור בהנאה ואם הוא נתפס כגנב על הכניסה מותר בשתייה: הגה וי"א דבזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכין אפילו אינו נתפס כגנב שרי אא"כ יש לחוש שנגעו לשתות ממנו או להנאה אחרת (כך הוא בהגהות אשיר"י פ' השוכר ועיין ס"ק ד') מיהו אם פי החבית רחב או שהוא בקנקן שיש לחוש שמא נגע בו דרך מתעסק חיישינן (מרדכי פ' השוכר ובב"י בשם התוספות ובסמ"ג):

היו בשוק חביות יין ונמצא עובד כוכבים ביניהם אם הוא עובד כוכבים חלש שאימת שופטי העיר עליו ואם ימצאוהו נוגע נתפס כגנב מותר בשתייה ואם לאו אסור בהנאה. (ועיין לקמן סי' קכ"ט עוד מדינים אלו):

שאינו. כגון גר ותושב וישמעאלים טור ורשב"א ורמב"ם. ובפרישה דייק מהכא דמגע גר תושב מותר בשתיה דאל"כ ניחוש למגעו וכ' עליו הש"ך דזה תימה דהא פסק המחבר לעיל סימן קכ"ד ס"ב דמגע גר תושב אסור בשתיה אלא ה"ט כמ"ש רש"י דכיון דלא פלח עבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך מיהו נראה דהיינו דוקא אם הוא בענין שאין לחוש שנגעו לשתות או להנאה אחרת כדלקמן ס"ד בהג"ה:

מפקידין. אפי' בעיר שרובה ישראל ש"ס וכתב הב"ח דלא שרי בהנאה אלא בידוע שלא נגע הא לאו הכי אסור אף בהנאה משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש על מגע עובד כוכבים עכ"ל הש"ך:

מייחדים. כתב הש"ך היינו לכתחילה אבל בדיעבד שרי אפילו בשתיה היכא דליכא למיחש שנגעו כדי לשתות ממנו כדלקמן ס"ד:

חתום. נראה למאי דכתב הר"ב בסימן ק"ל ס"ב דבדיעבד סגי בחותם א' אפילו במפקיד א"כ כ"ש הכא והא דסתם כאן כדברי המחבר משום דסמך עצמו אלקמן סימן ק"ל דהתם עיקר דוכתא דדין זה ט"ז וש"ך:

חותם. ואפילו החביות פתוחות רשב"א וכתב הב"ח ומיהו ודאי דוקא בבית פתוחה לר"ה וישראלים עברו שם הא לאו הכי לא מירתת וע"ל סימן קל"א:

הרגיל. אבל לא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא שאז נאסר מה שבפנים ג"כ ע"י ניצוק כיון דלא חזינן ריעותא לפנינו ולפ"ז לדידן בזה"ז שרי אף בשתיה במקום הפסד דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד בהג"ה עכ"ל הש"ך והט"ז חולק ע"ז ופסק דאסור כאן הכל אפי' בהפסד מרובה (ובנה"כ מחזיק דבריו שבש"ך וכתב דעיקר דלדידן שרי אף בשתיה דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה) ע"ש:

במנעול. כ' ב"י בשם תשובת רשב"א דוקא שידוע שנעלו בפנים אבל אם אין ידוע אע"פ שיש מנעול בפנים אין אוסרים מספק והיינו ביום אבל בלילה אמרי' מסתמא שנעלו גם מה שכ' אח"כ ביש נקבים בדלת דמותר היינו ג"כ ביום אבל בלילה אסור כ"כ רמ"א ס"ס ק"ל:

סתומות. דיכול לישמט ולומר ישן הייתי ולכך לא פתחתי לך:

בשתיה. אע"פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה דמירתת שמא יבא ישראל ויראהו נוגע הרא"ש והיינו דוקא כשהעובד כוכבים יודע דמגע עובד כוכבים אסור לישראל ושיפסיד יינו בכך הא לאו הכי לא שייך מירתת וע"ל ר"ס קט"ו ש"ך:

שנגעו. ואפ"ה שרי בהנאה במקום הפסד בזה"ז כדלעיל ר"ס קכ"ג ש"ך:

מברייתא דאיזהו גר תושב עבודת כוכבים דף ס"ד ובכמה דוכתי שם בברייתא:

שם בתוס' בשם ר"ת בשם רש"י שהגיה פירושים שלו וכן הוא בספרים שלנו וכתב דלא חיישינן למגע עובד כוכבים אחר דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע אבל לא לזמן מרובה דאיכ' למיחש לאיחלופי ביין שלו:

משנה שם דף ס':

כדמפרש שמואל שם וכפירש"י שם:

הרשב"א דכל היכא דלא מירתת אסור עד שיהיו ב' חותמות:

שם מברייתא דפנימי של חבר וכו' ומשינויא דמשני שם דף י"ג:

מעובדא דההיא רביתא וכו' שם קמיה דרבא וכדעת התוס' והראב"ד בהשגותיו והרשב"א דה"ה לעובד כוכבים גדול וכתבו התו' והרא"ש דהאידנא דאין העובדי כוכבים בקיאין בטיב ניסוך גם לרש"י בכולהו תליא לקולא:

מעובדא דההיא רביתא וכו' דף ע"ז וכגירסת הרי"ף והרשב"א חמרא דישראל ועובד כוכבי':

טור בשם הרשב"א:

טור בשם ר"י ושכן הסכים הרא"ש מעובדא דההוא כרכא וכו' דף ס"א וההיא אושפיזא שם דף ע' (והרשב"א ור' ירוחם):
(°) פי' דהיינו שהמושל יעשה בו דין כגנב רש"י ורבי' ירוחם וכתבו הרב בסעיף שאחר זה:

מעובדא דההוא כרכא שציינתי לעיל וכפירש"י שם וכ"כ בשמו שלזה הסכים הרא"ש וכן הסכים הרשב"א:

עובד כוכבים כו'. מתני' ס"ט א' היה אוכל כו' חביות כו' וש"מ הרבה:

אסור בהנאה. רש"י ע' א' ד"ה שרי כו' וכ"פ הרא"ש שם ודלא כהראב"ד:

אבל כו'. ס"ד ב':

כגון כו'. רש"י שם:

ואפילו הודיעו כו'. תוס' שם בד"ה אין כו' וע"ש בגמ' ס"ט א' ה"ד כו':

ואפילו בבתינו. רמב"ם פי"ג:

אסור בשתיה. כמו יינו שם:

כגון. רש"י שם ד"ה על כו':

או כו'. כמש"ש אר"א מתני' נמי כו' וערש"י ס"א א' ד"ה המטהר כו' שהיין נעשה לו משכון כו':

ואפילו היה כו'. דכל היכא דלא מירתת אסור אא"כ בב' חותמות וערש"י ל"א א' ד"ה שייחד כו' והביא ראיה בת"ה מהתוספתא דתניא שם ישראל שהכניס יין ברשות עובד כוכבים אם יש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה אוצר פתוח לר"ה מותר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיושיב שומר. ואין דעת התוס' כן שם בד"ה המטהר כו' וע"ל סי' ק"ל ס"ב:

אע"פ שיש כו'. שם:

והגיע כו'. ממש"ש טעמא דאין כו':

ואפילו כו'. שם במתני' בצד כו':

סמוך כו'. כמש"ש ע' ב' דאיתמר חצר כו' מתבי כו' אלמא רב בכה"ג איירי אלמא דכל שאין לו רשות ליגע מותר אפילו כה"ג:

ואפילו אין ביין כו'. ערא"ש פ"ה סי"ב ואפילו בחבית פתוחה כו' וכן מעשים כו' וה"נ תניא בתוספתא כו':

אבל דברים כו'. ממש"ש ע' א' הנהו גנבי כו' מ"ט רובא כו' הלא"ה אסור. ת"ה:

וכן כו' דתלינן כו'. כמש"ל סי' נ"ז סי"ג ועמש"ש:

בית כו'. ערש"י שם ד"ה דהאי כו' והרי"ף גורם בהדיא בגמ' חמרא דישראל ועובד כוכבים כו':
(ליקוט) בית כו'. הוא מעשה ראשונה שם ע' א' ההוא ביתא כו' וכגירסא חמרא דישראל ועובד כוכבים וכן פירש"י ומעשה רביעית ההוא ביתא כו' א"ר אי א"ל לאשתמוטי כו' שם של ישראל לבדו ובשניהם אם לא נעל הדלת מותר וכמש"ש מתבי ננעל כו' וכמש"ש אחדיה לדשא כו' ובשניהם כל דלהדי ביזעא מותר וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ה בהג"ה אלא דבשניה אם נתפס כגנב מותר בכ"ע משא"כ ברישא וכמ"ש רש"י בד"ה דהאי גיסא כו' וז"ש בס"ד בית כו' על הכניסה וכפירש"י ד"ה אי אית כו' וכן הרא"ש שם ועובדא השלישית שם ההוא אושפיזא כו' נראה שהוא במקום שיש רשות ליכנס שם לכן אמר אם נתפש כו' ר"ל על הנגיעה וכההיא דספ"ד ההוא כרכא כו' וכההיא דס"ה (ע"כ):

שאם בא כו'. ת"ה:

אפילו הן פתוחות. כמ"ש הרא"ש שם סי"ב וכנ"ל:

אפילו חביות סתומות. כמש"ש ס"א ת"ר א' הלוקח כו' בחצר אחרת מותר והוא כו'. ת"ה:

אם שהה כו'. כמש"ש במתני' ס"ט א':

ואפילו היה כו'. דעת הרשב"א להתיר בכה"ג כמש"ש ס"א א' באותה חצר מותר כו' אבל בשם הראב"ד כתב שאוסר וכתב ולפ"ד צ"ל דשם איירי שלא נעל מעולם וא"נ י"ל דשאני התם דאין לו שייכות בבית ממש כו':

בית כו'. שם ע' א' ההוא ביתא כו' וערש"י שם ד"ה שרי כו' וערא"ש שם סט"ז פרש"י כו':

וי"א כו'. הג"א שם סי"ט בד"ה והיכא דעל כו':
(ליקוט) וי"א דבזה"ז כו' מיהו אם כו'. תוס' ע' א' סד"ה מ"ט. ופירש רשב"ם בשם רש"י כו' מיהו נראה כו' (ע"כ):
(ליקוט) וי"א כו'. הג"א פ"ה סט"ו בד"ה וכל. כיון כו' (ע"כ):

אין מיחדים. עבה"ט ועיין בתשובת צמח צדק סי' פ"ז שכתב דדוקא בזמן מועט שרי בדיעבד ודוקא במקום שאין לחוש לנגיעה ולא לשתיה להנאתו כגון שהנקב למעלה במגופה הוא צר ואין שום ברזא בחבית אבל היכא דאיכא למיחש דלמא נגע להנאתו כדי לשתות כגון שיש לחבית ברזא בולטת לחוץ שבקל יכול למשוך הברזא ולשתות מהיין יש לאסור כל היין אפילו בדיעבד אפילו יחוד בעלמא לזמן מועט ע"ש:

(סימן קכ"ח סעיף ב') עובד כוכבים שנמצא בבית. משמע אפילו אינו בצד היין רק בבית וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א ותמיהני דלא יגרע ממטהר יינו (סי' קל"א) דמותר בישראל ועובד כוכבים דרים בה אפילו בלא מפתח וחותם וע' תוס' ס"פ ר"י והש"ך כאן סק"ו כתב להדיא לדמות למטהר יינו. והט"ז סק"ב כ' דאף ב' חותמות לא יועיל. ותמיהני דהא התם בישראל דר בבית לא בעי כלל מפתח וחותם וצע"ג. זולת דנדחוק דמיירי בענין דליכא למתלי הכניסה בבית לשום ענין והוי ריעותא וצ"ע:

שאינו עובד עבודת כוכבים. כגון גר תושב וישמעאלים טור ורשב"א ורמב"ם. ובפרישה סעיף ה' דייק מהכא דמגע גר תושב מותר בשתיה דאל"כ ניחוש למגעו אלא ודאי אף אם נגע שרי לשתות עכ"ל. ותימא דא"כ תיהוי תיובתא מהא להרשב"א והמחבר לעיל סימן קכ"ד סעיף ב' דס"ל דמגע גר תושב אסור בשתי' ובש"ס אמרינן בהדיא דמיחדים אצלו יין אלא ה"ט כמ"ש רש"י דכיון דלא פלח עבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך מיהו נראה דהיינו דוקא אם הוא בענין שאין לחוש שנגעו לשתות או להנאה אחרת כדלקמן סעיף ד' בהג"ה דאעפ"י דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אסור היכא דאיכא למיחש שנגע משום הנאתו:

אבל אין מפקידין. ואפילו בעיר שרובה ישראל. ש"ס:

אסור בשתיה. משמע דבהנאה בכל גוונא שרי וכן משמע בב"י אבל הב"ח השיג עליו דלא שרי בהנאה אלא בידוע שלא נגע הא לאו הכי אסור אף בהנאה כדכתבו התוספות דאינו חושש על מגע עובד כוכבים וכן הוא בהרא"ש והטור דטעמא דהפקיד אצלו אסור משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש על מגע עובד כוכבים:

אין מיחדים יין אצלם. וברשב"א אפילו בדיעבד אסור וכ"כ העט"ז דאפי' דיעבד אסור בשתיה והרב שלא כתב כן נראה משום דס"ל דהרשב"א אזיל לטעמיה דס"ל (ומביאו ב"י לעיל ר"ס קכ"ג) סתם יינם ומגע עובדי כוכבים בזמן הזה אסור בהנאה דאף דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן מכל מקום כיון דלפעמים מנסכים הוין עובדי עבודת כוכבי' אבל לדידן דשרינן מגען וסתם יינם בהנאה מטעמא דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אם כן ה"ה הכא דאם יחדו אצלו שרי בדיעבד כמו גר תושב וישמעאלים אלא דלכתחלה מיהת אסור וראיה לזה ממאי דקי"ל לקמן סעיף ד' בהג"ה דבזמן הזה אפילו נכנס עובד כוכבים בבית שיש בו יין של ישראל ואפילו סגרו במפתח ואפילו אינו נתפס כגנב שרי בשתיה היכא דליכא למיחש שנגעו לשתות והרי אין לך יחוד גדול מזה ואפ"ה שרי (ונראה דגם דעת העט"ז כן ומ"ש דבדיעבד אסור מיירי בענין שיש לחוש שנגע לאיזה הנאה) וכן משמע להדיא מדברי הב"ח סי' קכ"ט ס"ס ט' דלמאן דמתיר לקמן סעיף ד' ה"ה הכא אלא דחולק אלקמן סעיף ד' וכ' ולפעד"נ עיקר כהרשב"א עכ"ל. ולפעד"נ דהרשב"א אזיל לטעמיה אבל אנן קי"ל בסימן קכ"ג וקכ"ד ובדוכתי טובא דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ועוד נראה דהב"ח אפשר לפי שראה שהרב סעיף ד' הוציא דבריו מהג"א פרק השוכר היה קל בעיניו לדחותה מפני דברי הרשב"א אבל באמת גם הטור (סי' קכ"ט ותוס' פ' בתרא דעבודת כוכבים בשם רשב"א בשם רש"י) ומרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבי' ואגודה שם וסמ"ג וסמ"ק והגמ"יי ואו"ה כלל כ"ב דין י"ד כתבו להדיא כדברי הרב וע"ל סי' קכ"ט ס"ק י"ד:

כגון שעשאו אפותיקי. מפורש או משכנו לו סתם ועיין בח"מ סי' קכ"ו:

ואפילו היה היין חתום בחותם א'. נראה דהיינו לסברת הרשב"א והמחבר לקמן סימן ק"ל אבל למאי דכתב הרב שם ס"ב דבדיעבד סגי בחותם א' אפי' במפקיד כ"ש הכא והא דסתם כאן כדברי המחבר היינו משום דסמך עצמו אלקמן סימן ק"ל דהתם עיקר דוכתא דדין זה ועל העט"ז קשה שהעתיק דברי המחבר בסתם ואפשר סבירא ליה דהכא כיון דמשכנו לו הוה כדיליה וגרע טפי ולא סגי בחותם א' לכ"ע אבל בתוס' סוף פ' ר"י ד"ה המטהר מדמי להדיא דין זה למטהר יינו של עובד כוכבים וכן להדיא בש"ס סוף פרק ר"י (עבודה זרה דף ס' ע"ב) וא"כ כי היכי דבמטהר קי"ל ר"ס קל"א דסגי בחותם אחד בדיעבד ה"ה הכא ודוק וכן משמע להדיא בר"ן ס"פ ר"י דלר"ת דסבירא ליה דסגי בחותם אחד ה"ה הכא ע"ש:

ואפי' אין ביין שום חותם. ואפילו החביות פתוחות הרשב"א שם וכ' הב"ח בסעיף ה' ומיהו ודאי דוקא בבית הפתוח לר"ה וישראלים עברי ברה"ר הא לאו הכי לא מירתת וע"ל סימן קל"א:

דתלינן תמיד בדבר הרגיל. ומשמע דחיישינן שהעובד כוכבים הוציא ברזא ולא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא שאז נאסר מה שבפנים ג"כ ע"י ניצוק כיון דלא חזינן ריעותא לפנינו וכן משמע במרדכי פ' ר"י ובדברי הרב כמו שכתב בס"ס קכ"ט ולפי זה לדידן בזמן הזה שרי אף בשתיה במקום הפסד דהוי מגע עובדי כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכונה כדלעיל סי' קכ"ד סכ"ה בהג"ה וע"ש:

סתומות כו'. ע"ל סי' קכ"ט ס"ס א':

ואפי' היה ישראל דר באותו בית. מאחר שישלעובד כוכבים שייכות בבית. טור. וברשב"א איתא מאחר שיש לעובד כוכבים שייכות בבית או ביין וע"ל ס"ס ק"ל וקל"א מיהו הא דבעינן שידוע שסגר היינו ביום אבל בלילה מסתמא סגר כשיש לו שייכות בבית ואסור כדלקמן ס"ס ק"ל בהג"ה וכן נקבים בדלת לא מהני בלילה:

מותר בשתייה. אע"פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה דמירתת שמא יבא ישראל ויראהו נוגע הרא"ש והיינו דוקא כשהעובד כוכבים יודע דמגע עובדי כוכבים אסור לישראל ויפסיד יינו בכך כדלעיל סעיף ב' הא לאו הכי לא שייך מירתת והכי אמרינן בר"ס קט"ו:

נתפס כגנב. בכ"מ שהוזכר נתפס כגנב פירושו שאם ימצאוהו יהא נתפס כגנב כדבסמוך סעיף ה':

אלא א"כ יש לחוש שנגעו לשתות. ואפ"ה שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה כדלעיל ר"ס קכ"ג:

מותר לייחד יין אצלו כו'. נראה כוונתו כי יש שני פירושים על חילוק דיחוד ומפקיד שמצינו דיש לפרש שלשון יחוד שייך דוקא על זמן מועט ומפקיד דאסור היינו על זמן מרובה וזהו דעת הטור אבל יש פי' אחר והוא משמעות של רש"י בגמ' דיחוד היינו שמייחדו עם העובד כוכבים ברשות ישראל ולא שם את העובד כוכבים שומר עליו כלל אלא מניחו כך בבית ישראל וההיתר בזה הוא מטעם שאין לו איסור להחליף בשלנו בבתינו אבל מפקיד הוא בבית העובד כוכבי' דשם נכנסים לו עובדי כוכבים ואינו מקפיד אם יגעו בו אחרים וע"כ החמיר הש"ע לאסור בשתיהם ואין היתר אלא בבתינו ולזמן מועט ואע"ג דעכשיו כל העובדי כוכבי' לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו מ"מ כאן אסור דלענין לכתחלה להפקיד אצלם מחזקינן להו כעובדי עבודת כוכבים כמ"ש רמ"א אחר זה:

ואפי' היה היין חתום בחותם אחד. כ"כ ב"י בשם רשב"א דכל היכא דלא מרתת בעינן שני חותמות ונראה לי דלמאי דפוסק רמ"א בסימן קי"ח וק"ל בדיעבד חותם א' סגי ה"נ בזה והרשב"א לטעמיה דס"ל בכל דוכתי לא מהני חותם אחד וא"ל דיש לנו להחמיר כאן אף לדידן להצריך כאן שני חותמות דדמי למטהר יינו של עובד כוכבים שכתב דינו בסי' ק"ל דיש בו חומרא דא"כ אף ב' חותמות לא יועילו אלא צריך שומר כמוזכר שם אלא דאין זה כמטהר יינו דכאן עיקר היין של הישראל והיה ראוי להתיר בלא חותם כלל דמרתת אלא כיון שיש לו מלוה עליו לא מרתת והוה כהודיעהו שהוא מפליג דסגי לדידן בחותם א' כמ"ש סימן קכ"ט סוף סעיף א' לענין הפסד מרובה:

הברזא בידו היין אסור. משמע כל היין שבחבית ולא מהני כאן היתר דהפסד מרובה דניצוק חיבור מטעם שכתבתי בסי' קכ"ד סעיף כ"ד בדין דקרו הסכין בחבית:

יין בתוכו. רבותא קאמר אע"ג דיש גם לעובד כוכבים שם יין שלו או שיש לו בשותפות יין עם הישראל אפ"ה יש היתר לפעמים כמו שמבאר והולך:

במנעול מבפנים. כתב ב"י בשם תשובת רשב"א דוקא שידוע שנעלו בפנים אבל אם אין ידוע אע"פ שיש מנעול בפנים אין אוסרים מספק והיינו ביום אבל בלילה אמרינן מסתמא שנעלו גם מה שכתב אח"כ ביש נקבים בדלת דמותר היינו ג"כ ביום אבל בלילה אסור כ"כ רמ"א סוף סי' ק"ל:

אפילו חביות סתומות. דיכול לישמט ולומר ישן הייתי ולכך לא פתחתי לך:

כדי שיפתח ויגוף. עיין פירושו סי' קכ"ט סעיף א':

ואם הוא נתפס כגנב. פי' שאם ימצאהו ישראל יהיה נתפס כדין גנב ע"פ המושל והוא אינו אלם:

על הכניסה מותר בשתייה. זהו דעת ר"י שמביא בטור ובשם רש"י מביא דבנגיעה תליא מילתא וכבר כתב ב"י שרש"י לא כ"כ וע"כ הגיה רש"ל פרש"י אם נתפס כגנב על הכניסה מותר אע"פ שאין נתפס כגנב על הנגיעה ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע"פ שנתפס כגנב על הנגיעה ומבואר ברש"י הטעם שכיון דנכנס שלא ברשות ודאי לנסוכי עייל אנא דמ"מ לא מתיישב לי מ"ש אע"פ שאין נתפס כגנב על הנגיעה דהיאך תמצא זה דיש לו רשות ליגע הא א"א לו ליגע אא"כ יכנס ונראה דה"ק אע"פ שאינו נתפס על הנגיעה אם היה מונח במקום מגולה כגון בשוק וכיון שגם אינו מתיירא ונכנס לשם ה"ל לגביה כמונח במקום מגולה מ"מ עכשיו הוא במקום מוצנע והוא טרוד בבהלה בכניסתו ולא נגע:

מותר בשתיה. עבה"ט ובעי חיי חיו"ד סי' קע"ג על מעשה שפחת ישראל שלקחה מפתח המרתף שהיה שם בחביות יין פתוחות ונכנסה עם עובד כוכבים אחד לזנות שם וסגרו הדלת בעדם וכתב די"ל דזה לא מיקרי מצי לאישתמוטי שאף שיאמר שנכנס מתירא מעונש השופט וסיים בה אין ולאו ורפיא בידיה וע"ש שלא החליט שמותר בשתייה מההי' דבולשת לפי שבהג"א תופס תירוץ בתרא לחלק בין כרכום של אותה מלכות כו' ע"ש:

(סימן קכ"ח בש"ע סעיף ב' בהגה"ה) וכן אם מצא שהעובד כוכבי' תופס הברזא כו'. עי' לעיל סימן קכ"ד בט"ז ס"ק ל"ג שכתב שדין זה ג"כ נוהג גם בעובדי כוכבים של עכשיו דלא הוי מגע ע"י דבר אחר אלא דחיישינן דלמא נגע בקלות עצמה והש"ך סק"ח בסוף כתב ומיהו לדידן דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן מותר אפי' בשתיה ע"ש ולפי דבריו כל דברי רמ"א בהגה"ה זו הוא שלא לצורך הלכה לדידן וזהו דוחק גדול לכן נראה דוודאי דינא דהש"ך הוא אמת דלא אמרינן דודאי נגע בקילוח דיכול להיות שלא נגע כלל ולענין זה לא הוי דבר הרגיל ורמ"א איירי שהחבית הוא פתוח מלמעלה כעין שיכול לנגוע למעלה רק מסתמא מותר דאמרינן שנתפס עליו כגנב ומרתת משא"כ אם הברזא בידו ואמרינן שהוא עצמו הוציא הברזא א"כ חזינן שאינו מרתת חיישינן דלמא נגע למעלה ואסור גם בזה"ז היין כיון דאינו מרתת: