שולחן ערוך, יורה דעה קי״ד: דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים. ובו י"ב סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים. ובו י"ב סעיפים:
כל שכר של עובד כוכבים אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש אסור משום חתנות ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי מותר וכן מי שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובדי כוכבים: הגה ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה (מרדכי בשם ראבי"ה וב"י בשם תוס' והרבה מן האחרונים ואגודה פא"מ ואו"ה כלל מ"ג ד"ו וסמ"ק דף קי"ג) וכן נוהגין להקל במדינות אלו:

מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובדי כוכבים אף השכר אסור:

יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן מותר לשתותו בכ"מ דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו:

כל אלו המשקים וכן החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין ס' לבטלו) (מרדכי בשם ראבי"ה) בד"א כשמוכרים בחנות אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל: הגה ואע"פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נתינת טעם לפגם גם בטל בס' (ארוך כלל מ"ד ובמרדכי פא"מ) גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין ועי' לקמן סימן קל"ז במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו אם מותר או אסור:

יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר ללקחו מהתגר אפי' שלא מהחבית אע"פ שדמיו יקרים מהיין משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה) (כן משמע מדברי הר"ן פא"מ ומרדכי ר"פ כיצד מברכין):

צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין: הגה ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ששים מן השמרים (הב"י בשם תוס' ומרדכי) והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א):

שמן ודבש של עובד כוכבי' מותרים ואינם נאסרים משום בישולי עובד כוכבים ולא משום גיעולי עובד כוכבים וה"ה למים חמים שלהם:

הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם הכבושים מותרין והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר אבל הנמכרים בחנות אסורים שמא זילף עליהם יין וכן זיתים שלהם הכבושים מותרים אפי' רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת ולא חיישינן שמא זילף עליהם יין ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם: הגה דמאחר שהם חריפים בלעו מן הסכין אבל אם נכבשו בכלים של עובד כוכבים מותרים דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפתם וכן כל כיוצא בזה (ב"י בשם א"ח סימן תמ"ז) ועיין לעיל סימן צ"ו:

הענבים שלהם אפילו הן לחות הרבה עד שמנטפות מותרות וכן כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין וחומץ וכן טרית (פי' חתיכות דג גדול הנקרא טונינ"ה בלע"ז) שאינה טרופה וכן ציר של דגים שיש בו כולכית וכן עלה של חלתית מותר:

אסור ליקח מהם קורט של חלתית וטרית טרופה וחילק דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים מפני שדגים טמאים מתערבים עמהם ואינו יכול להפרידם וכבשים שדרך לפעמים שנותנים בהם יין והני מילי לאסור באכילה אבל בהנאה מותר ואם ידוע שהכל נותנים יין אסורים אפילו בהנאה: הגה ומוכרו כולו חוץ מדמי יין נסך שבו (בית יוסף וא"ח בשם רשב"א) ואם ידוע שעובד כוכבים אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין אע"פ ששאר עובדי כוכבים דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולן כל זמן שלא ידוע כן בודאי שעירבו בו דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן (מרדכי וארוך כלל מ"ד) ואם ידוע שמקצת עובדי כוכבי' בודאי נותנים בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ד"ע):

המורייס (פי' שומן של דגים) במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם היה היין יוקר מהמורייס מותר ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם ולשלחו על ידם (רשב"א):

הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש:

תבואה. כ' הטורי זהב ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבי' דכי היכא דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטלה לענין איסור בשולי עובדי כוכבים:

לביתו. ובפת החמירו טפי מפני שהוא מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי הר"ן:

שלן. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוס':

ותבואה. פי' כל מיני תבואה בין חטים בין שעורים:

קולא. כ' רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מעובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל וביאר הט"ז דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין קולא בו שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים עכ"ל:

המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:

ס'. והט"ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ"ש בסי' קל"ד ס"ה במים וה"ה בשאר משקים דינא הכי (ובנה"כ כתב דיש לחלק בין מים לשאר משקים ע"ש) וכתב הש"ך וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כ"מ בש"ס וב"י ע"ש:

מתקלקל. אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. ט"ז:

קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך:

ששים. וכבר כתבתי בס"ד דלדידן בששה סגי. ט"ז:

בישולי או גיעולי. פי' פליטת הכלים והטעם דנאכלין כמות שהן חיין ובשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי' ק"ג ס"ד א"נ סתם כליהם אינן ב"י וע"ל סי' קכ"ב וה"ה למים חמין שג"כ נאכלין חיין ועוד שאין משתנין מברייתן ע"י האור רש"י:

יין. ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן שעשה כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף עליהם. ט"ז:

חריפים. כתב האו"ה ודוקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים ע"ש והא דלא אמרי' דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ד:

מים. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפי' הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח. ש"ך:

חלתית. הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י:

דגים. שאין להם קשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר ומשמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך:

חוץ. פי' אומדין כמה היא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין ט"ז וכתב הש"ך דהיינו מדינא אבל לפי מה דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד ה"ה הכא וק"ל:

שעירבו. כתב הט"ז ומיירי שאינו יודע איזה עובדי כוכבים אינו מערב דאז על כ"א וא' אני אומר זהו שלא עירב ואפילו הרוב דרכן לערב הא' שלא מערב מציל על כולן אבל אם ידוע איזה עובד כוכבים שאינו מערב אינו מציל על השאר שדרכן של רוב להתערב [גם אם יש בית א' שודאי מערבין בו יין אף אם יש בית דודאי אין מערבין לא מהני ליה דומיא דב' שבילין וכו' אלא אזלינן בתר רובא ע"ש]:

בודאי. כתב הט"ז ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערב ב' ודאי אינו מערב ג' הם סתם ועל מי שקנה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ואין להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאי' סי' ק"י ס"ו ואפשר דבסתם יינם הקילו חכמים ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע עכ"ל (ובנה"כ כתב דבפירש ממילא או לקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא גזרינן אפי' באיסורי תורה ע"ש):

הרשב"א. כתב הש"ך דוקא הרשב"א שהיה יודע בודאי שבכל הארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהא א' שאינו מזלף ומציל על כולן ועיין עוד שם שמביא כמה ראיות להתיר אך מה שכתב אף אם היה בו חוטי בשר בטלין ברוב השיג הוא בעצמו ע"ז בספרו נה"כ דהא מין בשאינו מינו הוא ע"ש:

מימרא דאמוראי עבודת כוכבים דף ל"א וכרב יצחק וכתבו התוס' דאיסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בבריית' ושמא בימי אמוראים אסרוהו:

כרב אחאי שם:

טור בשם אביו הרא"ש:

שם וכ"כ התוס' שם ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שמותר משום איבה:

שם בשם הרשב"א בת"ה מהא דרב שמואל בר ביסנא שם:

בריית' שם דף מ':

רמב"ם פי"ז וש"פ מדין יין תפוחים:

מימרא דרב יוסף האי חלא וכו' שם דף ל"ב:

הר"ן שם:

תוס' שם דף ל"ב כדי להעמיד מהר וכ"כ המרדכי ואגודה פרק א"מ
(°) הב"י כתב בשם המרדכי בשם אבי העזרי אם עירבו בו יין וכו' אבל לא כתב שמרי' ולא זכיתי פה לספרו ד"מ:

שם במשנה דף ל"ה ובגמרא רבי יהוד' נשיאה וב"ד נמנו עליה והתירוהו דף ל"ז:

שם דף ל"ח ול"ט:

ברייתא שם דף מ':

שם במשנה דף ל"ה וכת"ק וכדמפרש בגמרא דף מ':

טור בשם בעל התרומות:

משנה שם דף ל"ט:

משנה שם דף ל"ה
(°) כלומר אפילו בבתיהן דכל אחד ואחד שלוקח ממנו אומר זהו שלא עירב כיון שלא נודע ודאי שעירבו משא"כ בסיפא דמיירי בידוע בוודאי שעירבו בהן יין דאז אזלינן בתר רובא ש"כ:

משנה דף כ"ט וכחכמים ופירש"י דלא עבדי ליה מדגים טמאים:

מעובד' דההוא ארבא דמורייסא וכו' שם דף ל"ד:

הרשב"א בתשובה סי' קל"ג:

אחד כו' או כו'. דכולהו חדא טעמא כמו שמסיק שם משום חתנות:

(ליקוט) תמרים או של תאנים. כ"כ הרמב"ם וכ' וכיוצא בהן ולשון הטור א' שכר תמרים או של שעורים ולשון התוס' שם בין של תמרים בין של תבואה (ע"כ):

או של תבואה. וליכא משום בש"ג כמו שבטיל לענין ברכה שמברכין שהכל:

(ליקוט) או של דבש. טור וכ"ד הרא"ש שם שכתב ודבש דמתני' כו' והא דשרו כו' וכ"כ בהג"א שם ד"ה ובסה"ת כו' בשם א"ז:

ואינו אסור כו' אבל כו'. לשון הרמב"ם מדברי גמ' שם וכרב אהאי:

ולא אסרו כו' וכן כו'. הרא"ש שם ותוס' שם (ע"כ):

ויש מתירין בשכר של דבש. דלא אמרו אלא שכר ועוד דתנן והדבש והיינו דבש מבושל כמ"ש בגמ' שם דבש למאי ניחוש כו' אי משום גיעולי כו' והטעם דליכא קירוב דעת כמו בשכר ועהג"א שם. וסברא ראשונה ס"ל שלא אמרו שכר אלא שמצוי להם ומתני' דתני דבש מפני שעדיין לא נגזר על השכר כמ"ש תוס' שם וערא"ש שם:
(ליקוט) ויש מתירין בשכר של דבש. הג"א שם בשם סה"ת. וסמ"ג והג"מ:

ותבואה. כ"כ מרדכי בשם ראבי"ה בשם ספר הישר וכ' ב"י שדעתו דאין אסור אלא כעין שכר שלהם שהיה של תמרים אבל כל הפוסקים חולקין ע"ז. וכן בדברי הרמב"ם והרא"ש הנ"ל וכ' הרמב"ם שהתירו יין תפוחים מפני שאינו מצוי כו' וכמ"ש בש"ע בס"ג (ע"כ):

כל אלו כו'. מ' ב' וכן יין כו':

וכן כו'. ל"ב א':

אם דמיהם כו'. כמש"ש ל"ד ב':

עד שאין כו'. ע"ג א':

אבל אם כו'. ל"ב א' מ' ב':

גם אין כו'. ל"ג ב' וע' כ"ז בתוס' ל"ב א' ד"ה ומאוצר כו':

דכיון דאית כו' וכן כו'. כמ"ש במנחות מ"ג א' וכ"כ במרדכי דפ"ו דברכות על מש"ש האי הימלתא כו' ולתערובת יין ושאר דברים האסורין לא חיישינן דאומן לא מרעי נפשיה:

צריך כו' ואם כו'. תוס' שם ד"ה האי מהא דחלא שם:

אם אין כו'. כנ"ל ס"ד:

(ליקוט) והוא דלא כו'. כמ"ש בחולין ו' א' שאני שאור כו' ובי"ט ל"ח ב' וע"ז ס"ט א' וחולין צ"ז ב' ועתוס' דע"ז ל"ד א' סד"ה דורדיא כו' וכנ"ל סי' קכ"ג סט"ו (ע"כ):

וה"ה למים כו'. שם ל"ח ב' וספ"ד דשבת ופ"ב דמ"ק:

אפילו רכים כו'. דלא כר' יוסי שם:

ובלבד כו'. כמש"ל סי' צ"ו ס"ב:

אבל אם נכבשו כו'. כמ"ש בא"ח סי' תמ"ז ס"ח ועמש"ש:
(ליקוט) אבל אם נכבשו כו'. מדשרינן במתני' זיתים כבושים שלהם (ע"כ):

ואם ידוע כו'. כחזקיה שם דאין הלכה כתלמיד במקום רב. רי"ף ורא"ש:

ומכרו כולו חוץ כו'. כמש"ש ע"ד א' הלכה למעשה כו':
(ליקוט) ומוכרו כולו כו'. דמ"ש כולו אסור בהנאה היינו לסתם מתני' אבל לרשב"ג מוכרו כו'. ת"ה פ"ז ב' בשם ה"ר יונה ופליג על הראב"ד ועמ"ש סי' קל"ד ס"ה בהג"ה וס"ל להר"י והרשב"א כיון שבגמ' לא הוזכר לחלק לא קי"ל כירושלמי וכ"כ שם כמה פעמים (ע"כ):

ואם ידוע כו'. כמ"ש בפ"ב דכתובות (כ"ז א') אם יש מחבואה כו' והקילו בשבויה וה"ה כאן דאינו אלא מדרבנן תלינן להקל כמ"ש בע"ז ע' ב' אימר מגבה כו':

ואם ידוע כו' אבל כו'. כמ"ש (פסחים ט' ב' וש"מ) בעשר חנויות ובספ"ק דכתובות ט"ו אי דקא אזלי כו' ל"צ כו' ובתוספתא פ"ד דדמאי כל העיר מוכרין ודאי ואחד דמאי לקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור מפריש תרומה ומעשר כו' כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאינו מתוקן ולקח כו' ה"ז אסור כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד כו' ה"ז אסור כל העיר מוכרין יין טהור ואחד כו' ה"ז אסור בד"א בזמן שלקה ואינו יודע מאיזה מהן לקח אבל הלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב וכאן לא שייך שאחד יציל כיון דידוע ודאי שמערבין:

ובמקום כו'. דמורייס לא נאסר לגמרי בכ"מ כמו גבינה ושאר שנאסר במנין מדאמרינן קיסטא דמורייס בלומא כו' וה"ה במקום שאין דרכן כמו כבשים. ר"ן:

וכן כו'. עבסי' קי"ח ס"ב ומיהו דוקא כו':
(ליקוט) וכן להפקידו כו'. שאין העובד כוכבים נותן אל דעתו לסלק המורייס וליתן יין שהרי לא נודע שהיין יפה למורייס ולא יהא חמור מפקיד מלוקח שם (ע"כ):

א) [סעיף א'] כל שכר של עכו"ם אחר שכר של תמרים וכו' או של דבש אסור וכו' גם מי דבש דבורים כמו שלנו דאין דבר חדש תחת השמש שלא היה לעולמים והכל היה בכלל האיסור. ב"ח. זב"צ או' א'.

ב) שם. או של שעורים או של תבואה. ואין בזה איסור משום בש"ג דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטילה לענין איסור בש"ג תו' ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' ב' שו"ג או' ד'.

ג) ומכאן יש ראיה להתר שנהגו לשתות הבוזה של גוים דהיינו קמח של דוחן שמבשלין אותו במים ועושין ממנו משקה דדמי לשכר של תבואה שאין בו משום בש"ג כיון שאינו עולה עש"מ וגם הקמח משתנה להיות משקה שמברכין עליו שהכל. שו"ג שם.

ד) שם. אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר וכו' משמע דוקא עד שיביאנו לבית ושותהו שם אבל לא ישתה בפתח החנות וזהו לשון הרמב"ם פי"ז מהמ"א כמ"ש בב"י ובגמ' (ע"ז ל"א ע"ב) איתא רב פפא מפקי ליה אבב חנותא ושתי רב אחאי מייתי ליה לביתיה ושתי וכתב ב"י על דברי הרמב"ם הנז' דתפס דברי רב אחאי ודלא כרב פפא אע"ג דבתרא הוה ומריה דתלמודא טפי מרב אחאי כדי להתרחק מדברים של עכו"ם יעו"ש נמצא דדעת הרמב"ם והש"ע דפסק כוותיה להחמיר כרב אחאי והכי נקטינן דלא כפר"ח או' ג' דפסק כרב פפא וכתב ודלא כהש"ע. וכן הרב מזמור לדוד השיג על דברי הפר"ח הנז' והסכים לפסק הש"ע. ונראה דגם הרמ"א ס"ל הכי מדלא פליג. וכ"פ הל"פ סעי' א' חכ"א כלל ס"ו או' י"ד. ערוך השולחן או' יו"ד. זב"צ או' ג'.

ה) שם. אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר וכו' האי לביתו דקאמר לא דוקא ואפי' שותהו בשוק שרי דלא אסרו אלא תוך החנות ולפני החנות ובשאר מקום שרי. שו"ג או' ו'.

ו) שם. אבל אם נכנס בבית העכו"ם ושתה דרך עראי באקראי מותר. פי' תרתי בעינן שיהא דרך עראי דהיינו שלא בקביעות ואקראי דהיינו שלא רגיל בכך. פר"ח או' ד' ומשמע אבל בדרך קבע אפי' בפעם א' אסור וברגילות אפי' דרך עראי אסור. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. ורגילות היינו ג"פ אבל פעם א' או שתים דרך עראי שרי.

ז) שם. וכן מי שלן בבית העכו"ם חשוב כביתו. משמע דוקא לן חשוב כביתו אבל אם נכנס לפי שעה לא חשיב כביתו ואסור לשתות שם בקבע אפי' פעם א' וברגילות אפי' דרך עראי

ח) שם. חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות וכו' ר"ל ולשתות שם אפי' בקבע.

ט) שם. ומותר לשלוח בעיר לקנות וכו' ואף אם העכו"ם אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה. ב"י בשם תו' ש"ך סק"ב. כנה"ג שם. פר"ח או' ה' בל"י או' א' הל"פ סעיף א' חכ"א כלל ס"ו או' י"ד.

י) שם הגה. ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה. והפר"ח או' ו' כתב דהמקל בשכר של תבואה עובר על דברי חכמים וראוי לגערה שכל מין שכר אסור אבל משקין של שאר פירות מותרים. לה"פ או' א' בל"י או' ב' שו"ג או' ט' וכ"כ החכ"א כלל ס"ו או' י"ד דראוי לכל בעל נפש להרחיק מזה.

יא) שם בהגה. וכן נוהגין להקל במדינות אלו. היינו במדינות אשכנז אבל לבני ספרד אסור שקבלו חומרות הש"ע וכ"כ השו"ג שם דהכי נקטינן כפסק הש"ע. וכ"כ זב"צ או' ח' דאנו בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכל מין שכר אסור עכ"ל והא דאסור היינו לשתותו במקום מכירתו ובקבע כנז' בש"ע. ועיין לעיל או' ו'.

יב) ומיהו מותר לשתות הקאו"י וכן הג'יקולאטו של גוים בבית העכו"ם דאין בו משום בש"ג. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. חכ"א שם זב"צ או' ט' וכתב ודלא כשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ס"ב דאסר הביאו הפ"ת או' א' וכתב עו"ש זב"צ דכן נהגו במדינות בגדאד יע"א ששותין הקאו"י והטא"י בבית הגוים ואין פוצה פה ומצפצף עכ"ל. ועיין לעיל סי' קי"ג או' כ"א ואות כ"ב.

יג) לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם ואעפ"י שהוא יין מבושל שאינו נאסר או שהיה שותה לבדו. הרמב"ם פי"ז מהמ"א ה' יו"ד ב"י סי' קי"ב פר"ח או' ו' פר"ת סוף או' א' לה"פ סוף או' א' בל"י סוף או' ב' זב"צ או' יו"ד.

יד) ואסור לשתות במסיבה של גוים כל מיני משקין ואפי' יין תפוחים וכדומה וגם מים שרופים אסור. פר"ת שם. וא"ת היאך התירו לשתות הקאו"י במסיבת הגוים וזה מנהג פשוט במדינתנו ובכל המדינות ואפשר שהתירו זה משום איבה יען שהמנהג הוא שיושבין בחנות של הקאו"י גוים וישראלים ועושים כבוד זל"ז בשתיית הקאו"י וא"כ אם הישראלים אינם שותים הוי איבה ומשו"ה התירו משום דרכי שלום. זב"צ או' י"א.

טו) ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר. הרמב"ם שם. ב"י שם. ומסתברא דאפי' במחצה על מחצה נמי יש לאסור. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם.

טז) [סעיף ב'] מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עכו"ם אף השכר אסור. גזירה אטו יין שלהם. הל"פ סעי' ב' ודוקא שכר מישראל שמוכרים הם עצמם או שקנו לעצמם מן הגוים או שקנו לצורך הישראל אסור גזירה אטו יין שלהם אבל לשלוח לקנות שכר מן הגוים פשיטא דשרי וכן דעת הב"ח והש"ך ועיקר ודלא כהט"ז שסובר דאף שכר של גוים אסור. פר"ח או' ז' לה"פ או' ב' שו"ג או' י"ב. זב"צ או י"ג.

טוב) [סעיף ג'] יין תפוחים וכו' מותר לשתותו וכו' דבר שאינו מצוי לא גזרו בו. והגם דלפעמים יהיה זמן ומקום שיהיה מצוי הרבה עכ"ז אין הדבר רגיל ושרי. פר"ת או' ג' זב"צ או' י"ד.

חי) [סעיף ד'] כל אלו המשקים וכו' הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים. ש"ך סק"ה.

יט) שם. אם דמיהם יקרים מדמי היין וכו' וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור. או"ה כלל כ"ב דין ט"ו. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. פר"ח או' ט' בל"י או' ד' הל"פ סעי' ד' חכ"א כלל ס"ו או' ט"ו. ערוך השלחן או' י"ג.

ך) וה"ד שמשביח ביותר אבל משום שבח מועט לא חיישינן לזיוף. קה"י סעי' ד' זב"צ או ט"ז

כא) שם. שמא עירב בהם יין עד שאין בהם ס' לבטלו. נראה דיין בשכר ודאי משביח ולאחר זמן איכא לספוקי ועכ"פ לשעתו אסור עד דהוי ס' כשיעור היין. פר"ת או' ד' ועיין באו' שאח"ז אי סגי בששה.

כב) שם הגה. עד שאין ס' לבטלו. והט"ז סק"ד כתב דסגי בששה חלקים כדלקמן בסי' קל"ד סעי' ה' דיין במים בטל בששה חלקים וה"ה בשאר משקים. והסכים לדבריו הפר"ח או' יו"ד. אבל הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' דדוקא במים סגי בששה חלקים משא"כ בשאר משקין. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' י"ג. מ"א באו"ח סי' ר"ד ס"ק ט"ז אלא שכתב דביינות שלנו ודאי בטל עכ"ל ור"ל דביינות שלנו שהם כחושים ודאי בטל בששה אפי' בשאר משקין.

כג) שם. שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. פרישה או' ה' ט"ז סק"ה.

כד) שם הגה. ואעפ"י שרגילין למשוח היורות וכו' אין לחוש וכו' וכל דמינכר כל דהו שומן בעין לאו בר ביטול הוא ואסור לכן צריך לדקדק בחוש הראות במקום האור ולהביט במשקה אי איכא רושם השומן ואי מינכר אסור. פר"ת או' ה'.

כה) ועיין בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ז שמורה א' הזהיר את העם שלא לאכול פולין לחים הנלקחים מן העכו"ם לפי שהוגד לו שמכבסים אותם בבורית כדי לצחצחן וכתב הוא ז"ל דהוא חומרא בלא טעם דבורית נטל"פ ולא קעבדי אלא לחזותא דפולין שיהיו נראים לבנים וצחים וחזותא כי הא ודאי לאו מילתא וכ"ש בזה שאין אנו יודעים האמת א"כ הוא וכי נמי עבדי ליה ודאי פורתא בעלמא עבדו ולא משהו ליה בגווה אלא לעבורי זוהמא יעו"ש. פ"ת או' ג' זב"צ או' כ"ג.

כו) שם בהגה ועיין לקמן סי' קל"ז במקום שנהגו וכו' ט"ס הוא וצ"ל קל"ד במקום קל"ז שכן הוא שם בסוף הסי' או צ"ל ועיין לקמן סי' קל"ז ועיין לקמן סי' קל"ד במקום שנהגו וכו' כי בסי' קל"ז נת' דין זה דמשקים בכלים של יין יעו"ש ש"ך סק"ז.

כז) [סעיף ה'] יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר וכו' דכיון דאית ביה קפידא וכו' אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך סק"ח.

כח) שם. לא מרע נפשיה. הפר"ת או' ו' נסתפק אי דוקא בישראל חשוב לא מרע נפשיה אבל באינו חשוב אסור או בכל גוונא אמרינן לא מרע נפשיה יעו"ש אמנם הרב מזמור לדוד כתב על דברי הפר"ת הנז' דסתמא אמרינן אומן לא מרע נפשיה ואין בזה ספק.

כט) [סעיף ו'] צריך ליזהר ולבדוק וכו' ואם נודעו בזה אסור הגם דלא ידיע גוי זה. פר"ת או' ז' זב"צ או' ך'.

ל) שם הגה. ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ס' מן השמרים ולדידן בששה סגי. ט"ז סק"ו. ועיין לעיל או' כ"ב.

לא) [סעיף ז'] שמן ודבש של עכו"ם מותרים. שמן הוא שמן זית דכל מקום שנזכר שמן סתם הוא שמן זית וכן בכל מקום שנזכר דבש סתם הוא דבש דבורים והוא פשוט.

לב) שם. שמן ודבש של עכו"ם מותרים. ולא חיישינן שיניחו בנוד שומן חזיר ומותר אפי' לפסח. נחלת צבי מחו' או' ב' זב"צ או' כ"א. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תנ"ג או' ל"א

לג) שם. שמן ודבש של עכו"ם מותרים. ומי שאוסרו ה"ז עומד בחטא גדול מפני שהמרה ע"פ ב"ד שהתירוהו. הרמב"ם פי"ז מהמ"א. ב"י. לבוש. שו"ג או' כ"א. ערוך השלחן או' י"ז. וה"ד בידוע שהוא נקי אבל ביש חשש איסור לא נכנס בזה דהכל לפי המקום והזמן.

לד) ואפי' נתבשל השמן ה"ז מותר ואינו נאסר לא מפני בש"ג מפני שהוא נאכל כמות שהוא חי ולא מפני גיעולי עכו"ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן דבש שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה. הרמב"ם שם. ב"י. לבוש. שו"ג שם. ערוך השלחן שם אלא שכתב דזהו לשיטתו של הרמב"ם דלא ס"ל סתם כלים אינם ב"י אבל דעת כל הפו' סתם כלים אינם ב"י ונותן טעם לפגם ולכן אפי' אם ידוע שאין הבשר פוגם בשמן ודבש מ"מ מותר מטעם דהכלים אינם ב"י יעו"ש ועיין באו' שאח"ז.

לה) שם. ואינם נאסרים משום בש"ג וכו' דנאכלים כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עכו"ם (ר"ל פליטת הכלי מאיסור שהיה בו) דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי ק"ג סעי' ד' א"נ סתם כלים אינן ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' ש"ך סק"ט. ור"ל דאם תחוש לכלים של העכו"ם שמא הם ב"י בשר ושומן פוגם בשמן ודבש ואם אינם ב"י בלא"ה הטעם פגום וא"ת הא בלא"ה ק"ל סתם כלים אינם ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' וא"כ למה לי טעמא דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש י"ל כדי לחזק כח ההיתר או דנ"מ כגון שידענו שהם ב"י.

לו) שם. וה"ה למים חמים שלהם. שאין בהם משום בש"ג שנאכלים חיים כדאיתא בשבת (נ"א ע"א) ורש"י פי' בע"ז (ל"ח ע"ב) מפני שאין משתנין מברייתן ע"י האור. ש"ך סק"י. ועיין לעיל סי' קי"ג או' י"ב ואו' י"ג

לז) שם. וה"ה למים חמים שלהם. והטעם משום דסתם כלים אינם ב"י אבל אם הוא ב"י אסור דהשומן משביח במים ודלא כלבוש שכתב דהשומן פוגם במים. ש"ך ס"ק י"א. ואסורים המים אם הכלים היו ב"י בין לשתיה בין לבישול דלא כפר"ח או' ט"ו שכתב דלשתיה מותרים ולתבשיל אסורים. ער"ה או' ד'.

לח) [סעיף ח'] הקפריסין והקפלוטות וכו' הקפריסין שומר לפרי הן מאילן צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן. והקפלוטות כרתי ונאכלין כמות שהן חיין. רש"י בע"ז שם. ט"ז סק"ח. שו"ג או' כ"ה. ועיין לעיל סי' קי"ג או' פ"ו.

טל) שם. שמא זילף עליהם יין. ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף וחיישינן לזה. פרישה או ח' ט"ז סק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או ז' זב"צ או' כ"ו.

מ) שם. ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם ר"ל אפי' אינו ב"י וזהו סברת סה"ת וכתב ע"ז בב"י כבר נת' בסי' צ"ו ור"ל דשם הביא פלוגתא בזה וחשש לסה"ת והביאו בש"ע שם בשם י"א. וא"כ ה"ה הכא חשש לדבריו והביאו בש"ע לחוש לדבריו לכתחלה ולא הוי סתירה משם לכאן כיון שגילה דעתו בב"י ולענין דינא עיין בדברינו לשם סי' צ"ו או' יו"ד ועוד עיין בדברינו לשם או' ט' ואו' י"א יעו"ש.

מא) שם. ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם. אלא פצועים באבנים או בדבר אחר וה"ה אם נודע שיש להם סכין מיוחד לזה והפצועים הם ניכרים שאין החתיכה ביושר.

מב) שם הגה. דמאחר שהם חריפים בלעו מן הסכין. וה"ד שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים. או"ה כלל ל"ח דין ט' ודין ט"ו. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ז הל"פ סעי' ח' ומיהו עיין בא"ר באו"ח סי' תמ"ז או ל"ג שהביא דעת האוסרים גם בנחתכו קודם שנכבשו וע"כ הסכים דאם הסכין ב"י אסור ואם אינו ב"י מותר יעו"ש ועיין בדברינו לשם או' ר'.

מג) שם בהגה. דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפותם וכו' ודוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפותן ואסורים אפי' הכלים אינם ב"י דמשוי ליה לשבח כדלעיל סי' צ"ה סעי' ב בהגה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ח. בל"י או' ח' הל"פ שם. וכן כתבנו באו"ח סי' תמ"ז או' ר"ה בשם כמה פו' יעו"ש.

מד) [סעיף ט'] הענבים שלהם וכו' וכן טרית שאינה טרופה. פי' דג שראש ושדרה שלו ניכר שהוא טהור. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או ך' לה"פ או' ז' בל"י או' ט' ועיין לעיל סי' פ"ג או' כ"ג.

מה) שם. וכן ציר של דגים שיש בו כולבית עיין לעיל סי' פ"ג סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

מו) שם. וכן עלה של חלתית מותר. עיין לעיל סי' נ"א סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"א.

מז) [סעיף יוד'] אסור ליקח מהם קורט של חלתית. חלתית הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י ע"ז ל"ה ע"ב. ט"ז ס"ק י"א. ועיין לעיל סי' נ"א או' ל"ג שהבאנו שם עוד פירושים יעו"ש.

מח) שם. אסור ליקח מהם קורט של חלחית. ואע"ג דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ח' בל"י או יו"ד. והוא מן הגמ' שם דף ט"ל ע"א.

מט) שם. דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים וכו' שאין להם קשקשת ועתידים לגדל לאחר זמן וק"ל דמותר (כדלעיל רסי' פ"ג) רש"י ע"ז ל"ה ע"ב. וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורה. ולפ"ז משמע דשאר דגים קטנים שיש בהם קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ט' בל"י או' י"א

נ) שם. אסורים אפי' בהנאה. הגה. ומוכרו כולו חוץ מדמי יי"נ שבו. היינו מדינא אבל למאי דק"ל רסי' קכ"ג דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה במקום הפ"מ ה"ה הכא. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או יו"ד. בל"י או' י"ב. וית' זה בדברינו לשם בס"ד.

נא) שם בהגה. ומוכרו כולו חוץ מדמי יי"נ שבו. פי' אומדין כמה הוא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין. ט"ז ס"ק י"ב. הל"פ בסעי' יו"ד.

בנ) שם בהגה. דתלינן לקולא וכו' כלומר ומותר ליקח מכולם אפי' מהם בבתיהן דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפי' רוב דרכן להתערב כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרינן שהאחד שלא עירב מציל על כולם. ש"ך ס"ק י"ח פר"ח או' כ"ה. באה"ג. חי' הגרשני שבגליון הש"ע. משא"כ בסיפא דמיירי בידוע בודאי שעירבו בהן יין דאז אזלינן בתר רובא. פר"ח שם באה"ג שם. ומ"ש הט"ז ס"ק י"ג תריץ יתיב הש"ך בנה"כ וכ"כ בחי' הגרשני שם דכל מה שטרח הט"ז להותיב ולפרק הוא שפת יתר שלא לצורך.

גנ) שם בהגה. אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש. דאי רוב ודאי מערבין כל הפורש מהם אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהם מותר אבל אסור לקנות מהם בבתיהם אעפ"י שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהם אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדלעיל סי' ק"י סעי' ג' ש"ך ס"ק י"ט. לה"פ או' י"ב.

דנ) וה"ה אם העכו"ם המוכרים יש להם חניות הרי נעשה קבוע בחניות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעכו"ם הולך לשוק ומוכר. ש"ך שם. פר"ח או' כ"ו. לה"פ שם. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' יו"ד. זב"צ או' כ"ט.

הנ) קדרות חרס שדרכן כאשר בא בהם סדק נותנין לאומן לתקן ולטוח במקום הסדק שלא יפלוט וכעת נודע שאומן א' עושה טיחה זו בגבינה חריפא יש להתיר מן הסתם כיון שנודע ג"כ שיש בעלי מלאכות שעושים בסיד לחוד בלא גבינה וכמ"ש הרמ"א כאן דבזה נמי ליכא איסור דאו' דקדרה דרכה להשתמש בשופע וגבינה זו שבמקום הסדק דבר מועט הוא ולדעת הרשב"א והמחבר לעיל ססי' צ"ט מותר ואף לדעת החולקים ליכא רק איסור דרבנן ולכן סמכינן לקולא וגם לא ישתמשו בהם עד אחר מעל"ע דיש לצרף ג"כ היש מתירין שבסי ק"ג סעי' ה' נוב"י ח"א חי"ד סי' ל"ד. פ"ת או' ו' וכן מה שמתקנים.

ונ) וכן מה שמתקנים הסדק של כלי חרס בסיד ובו מעורב חלב ג"כ מותר להשתמש באותם כלים בחמין חדא משום דאנן ק"ל כס' מרן ססי' צ"ט כנז' משום דדרך הכלי להשתמש בו בשופע והחלב שהוא במקום הסדק דבר מועט הוא ובטל ועוד דזה ידוע דחלב שמעורב בו סיד הוא נט"ל ומותר. זב"צ או' ל'.

זנ) [סעיף יא'] המורייס וכו' אין זה עתה מנוי בינינו ולכן לא כתבנו בו

חנ) שם. ואם היה היין יוקר מהמרייס מותר. משמע דבשוים אסור ולא קשוא ממ"ש לעיל סעי' ד' אם דמיהם יקרים מדמי היין דשאני הכא דהיין מתקן המורייס ועדיף טפי והוא ברור. קהל יהודה סוף הסי' ועיין לעיל או' י"ט.

טנ) [סעיף יב'] הרשב"א היה נזהר מהכרכום וכו'. והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום ובני עלייה הנזהרים הם מועטים ונראה לומר שהרשב"א לא היה נזהר אלא מפני שהיה יודע בודאי שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהיה אחד מהם שלא יזלף עליו יין ויציל על כולם. ש"ך ס"ק כ"א. הל"פ או' י"ד. בל"י או' י"ז. שו"ג או' ל"ח. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' תס"ז או' ע"ט.

ס) ובענין הזעפר"ן כתב הרב הקדוש בעל ר"ח בס' תוצאות חיים דף כ"ד ע"ב דפוס אמשטרדם או מ"ח תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפר"ן שיש בו ג' איסורין שטחין אותו בשמן חזיר ומזלפין עליו יי"נ ומטילין בו בשר נבלת סוס ובפסח יש בו איסור רביעי משום חשש קמח שמשימין בו עכ"ל והבאנו דבריו באו"ח סי' תס"ז או' פ"ב יעו"ש. ומ"ש זב"צ או' ל"ב דבעיר בגדאד נוהגין לאכלו אפשר מפני שלא ראו דברי ר"ח הנז' וע"כ עתה מזמן ביטלו מלאכלו ואפשר מפני שראו דברי ר"ח הנזכ'.

סא) אבל מה שקורין בערבי כרכום נוהגים לאכלו אלא ששורין אותו במים עד שיתגדל ויהיה כמו שהיה לח בתחלת ברייתו ומבררין ממנו התולעים אם יש בו וחוזרין ומייבשין אותו כבתחלה ודכין אותו ומניחין בתבשיל או בדברים אחרים. הנצרכין לאותו תבלין.

מכירתו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש דמי שהיה מיקל בשכר ה"ה דמותר לשתות קאוו"י כו'. והוא מדברי הפר"ח סק"ו ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ס"ב שחלק עליו דאף בשכר לא היה עיקר הטעם משום דהתבואה בטילה אלא עיקר הטעם היה דשכר שלהם לא היה עולה על שולחן מלכים או כמ"ש הב"ח דלא שייך בי' חתנות כולי האי דלא מזמני עלייהו וליכא קריבא דעתא כולי האי אבל בקאוו"י עינינו רואות שעולה על שלחן מלכים ומזמני עלייהו לכן ראוי לבעל נפש שלא לשתות קאוו"י או טיי"א מעובד כוכבים ע"ש ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב וקמ"ג מזה ועמש"ל סי' קכ"ב סק"ד בשם נו"ב:

ס' לבטלו. עבה"ט ועיין בא"ח סי' ר"ד במג"א ס"ק ט"ז שכתב דדוקא מים שמפסידין ופוגמין היין אבל שאר משקים אפשר שאין פוגמין ומ"מ מסיק שם דביינות של ישראל ודאי בטיל בששים ע"ש ועיין בספר באר יעקב מ"ש בזה:

שרגילים. עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ז שמורה אחד הזהיר את העם שלא לאכול פולין לחים הנלקחים מן העובד כוכבים לפי שהוגד לו שמכבסין אותם בבורית כדי לצחצחן וכתב הוא ז"ל דהוא חומרא בלא טעם דבורית נותן טעם לפגם ולא קעבדי אלא לחזותא דפולין שיהיו נראים לבנים וצחים וחזותא כי הא ודאי לאו מלתא וכ"ש בזה שאין אנו יודעים האמת אם כן הוא וכי נמי עבדי ליה ודאי פורתא בעלמא עבדי ולא משהו ליה בגווה אלא לעבורי זוהמא ע"ש:

קפידא. עיין במג"א סי' ך' סק"א:

אין במשקה ס'. אבל אי איכא ס' שרי אע"ג דדבר המעמיד אוסר בכל שהוא כדלעיל סי' פ"ז סעיף י"א מ"מ י"ל דשמרים לא נקרא מעמיד ולא דמי לגבינה דהתם ניכר האיסור בעין שהחלב נקפא מחמתן משא"כ הכא שאין האיסור ניכר כלל שהרי השמרים אין עושים רק שהשכר תוסס מחמתן ואין חילוק בין קודם תסיסה לאחר תסיסה כ"א לענין הטעם אבל לענין מראה כמראהו אז כן עתה. כ"ר בשו"ת פ"י כת"י הביאו בש"ת באו"ח סימן תמ"ח ס"ק י"א. ומטעם זה התיר בשמרים שעה"פ שנתנום לתוך חבית של שכר ויש ששים ע"ש עוד בזה:

כיוצא בזה באיסורי דרבנן. עיין בתשובת נו"ב חי"ד סי' ל"ד בקדרות חרס שדרכם כאשר בא בהם סדק נותנים לאומן לתקן ולטוח במקום הסדק שלא יפלוט וכעת נודע שאומן א' עושה טיחה זו בגבינה חריפא וכתב דיש להתיר מן הסתם כיון שנודע ג"כ שיש בעלי מלאכות שעושים בסיד לחוד בלא גבינה וכמ"ש הרמ"א כאן. דבזה נמי ליכא איסור דאורייתא דקדרה דרכה להשתמש בשפע (עיין בתשובת פרי תבואה סימן כ"ג) וגבינה זו שבמקום הסדק דבר מועט היא ולדעת הרשב"א והמחבר לעיל ס"ס צ"ט מותר ואף לדעת החולקים ליכא רק איסור דרבנן ולכן סמכינן לקולא וגם לא ישתמשו בהם עד אחר מעל"ע דיש לצרף ג"כ היש מתירין שבסי' ק"ג ס"ה ע"ש:

מהכרכום. עבה"ט סק"כ ועיין בתשובת נחלת שבעה ח"ב סי' כ"א ובתשובת שמש צדקה חי"ד סי' ס"ג מ"ש בענין זה ובענין נעגעלי"ך:

(סימן קי"ד ש"ך סקכ"א) שהכרכום הוא יבש כעץ. ע' בפר"ח (לעיל רס"י ק"ג) ופמ"ג (שם):

ואינו אסור אלא במקום מכירתו כו'. ואין לאסור משום בישולי עובדי כוכבים דאסור בכל ענין כדלעיל סי' קי"ג ס"א לפי שאינו עולה על שלחן מלכים ועוד דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי מים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ בטלה לענין איסור בש"ע כ"כ התוס' והרא"ש ושאר פוסקים ומ"ש הב"ח בכאן לא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו ע"ש:

ומותר לשלוח בעיר כו'. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוספות ומביאה ב"י:

ותבואה. כל מין תבואה בין חיטין בין שעורים:

אף השכר. של ישראל אסור גזירה אטו יין שלהן ועפ"ר וב"ח:

כל אלו המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:

אם דמיהם יקרים. וה"ה אפילו היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כן משמע בש"ס וב"י ע"ש וכן הוא באו"ה כלל כ"ב דין ט"ו:

וע"ל סי' קל"ו. כן הוא בכל הספרים ובעט"ז וט"ס הוא וצ"ל קל"ד במקום קל"ז שכן הוא שם בסוף הסימן או צ"ל וע"ל סי' קל"ז וע"ל סימן קל"ד במקום שנהגו כו' כי בסימן קל"ז נתבאר דין זה דמשקים בכלים של יין ע"ש:

דכיון דאית ביה קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג:

ואינם נאסרים משום בישולי עובד כוכבי'. דנאכלין כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סימן ק"ג ס"ד א"נ סתם כלים אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב ועיין בתשובת הרב סי' נ"ד מדין היתר שמן זית:

וה"ה למים חמין שלהם. שאין בהן משום בשולי עובדי כוכבים שנאכלין חיין כדאיתא בשבת פרק במה טומנין (דף נ"ו ע"א) ורש"י פירש בעבודת כוכבים (דף ל"ח ע"ב) מכני שאין משתנין מברייתן ע"י האור:

למים חמין שלהם. ולכלי העובד כוכבים אין לחוש משום גיעולי עובדי כוכבים דשומן פוגמן מלשתות עכ"ל העט"ז ולפ"ז אפילו הכלים של עובד כוכבים ב"י מותר דהא השומן פוגם במים ותימא דודאי שומן משביח במים וזהו דבר שהחוש מעיד עליו וכן הוא בדוכתי טובי בפוסקי') ומהם בתו' והרא"ש סוף פג"ה שכתבו שם להדיא דלפי' רבינו אפרים ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן והלא אין במים ס' כנגדן והמים נ"נ כו' עכ"ל אלמא דאפילו הוחמו מים בכלי של עובד כוכבים ב"י אסורים וכן מוכח להדיא בדברי הר"ן פא"מ ד"ה לאוסרה בשדה ע"ש והוא פשוט אלא הטעם הכא דמותרין חמין שלהן משום דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעיף ו' וע"ש וכ"כ הר"ן שם ושאר פוסקים והוא פשוט:

שהם חריפים כו'. כ' האו"ה כלל ל"ח דין ט' וט"ו) דהיינו דווקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים וע"ש והא דלא אמרינן דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ק כ' ע"ש:

שיש מים עמהן. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפילו הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח כדלעיל סי' צ"ה ס"ב בהג"ה:

טרית שאינה טרופה. פי' דג שראש ושדרה שלו ניכר שהוא טהור וע"ל סימן פ"ג ס"ק ו' וכ"ג:

קורט של חלתית. דאע"ג דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח:

מיני דגים קטנים. שאין להם קשקשת ועתידים לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר (כדלעיל ר"ס פ"ג) רש"י וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורה ולפ"ז משמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים:

אסורים אפילו בהנאה ומוכרו כולו חוץ מדמי יין נסך כו'. היינו מדינא אבל למאי דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד מרובה ה"ה הכא וק"ל:

דתלינן לקולא כו'. כלומר ומותר ליקח מכולן אפילו מהן בבתיהן דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפילו רוב דרכן להתערב כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרי' שהאחד שלא עירב מציל על כולם כדאמרינן בסוף האשה שנתארמלה דעיר שכבשוה כרכום (פי' חיל) כל הכהנות אסורות ואם יש שם מחבואה אחת דהיינו שמחזקת אחת מצלת על כל הכהנות והוא הדין בכל איסור דרבנן כיוצא בו ועי' לקמן סי' קכ"ט סוף סעיף י"א בהג"ה וצ"ע בתשו' מהרי"ל סי' פ"ו גבי מ"ש שם אמאי מתירי' סלתות של עובדי כוכבי' דמקצתן מחמיצין בשמרים כו' עד צ"ל דקונין במקום הקביעות ע"ש:

אזלינן בתר רובא. דאי רוב ודאי מערבים כל הפורש מהן אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהן מותר אבל אסור לקנות מהן בבתיהן אף על פי שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהן אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה כדלעיל סי' ק"י ס"ג וה"ה אם העובדי כוכבים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעובד כוכבים הולך לשוק ומוכר וק"ל:

וכן להפקידו כו'. ע"ל ר"ס קי"ח ובמה שכתבתי שם:

הרשב"א היה נזהר מהכרכום כו'. והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום ובני עלייה הנזהרים הם מועטים ונראה לומר שהרשב"א לא היה נזהר אלא מפני שהיה יודע בודאי שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי אם כן אמרינן דאי אפשר שלא יהיה אחד מהן שלא יזלף עליו יין ויציל על כולן וכי האי גוונא כתב המרדכי והאגודה פא"מ דאע"פ שהעובדי כוכבים מתקנים לחם בשמרי יין מותר הלחם כי אי אפשר שלא תיקן עובד כוכבים אחד משמרי שכר ואמרי' בכתובות אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות עכ"ל ומביאו ב"י בסימן קכ"ג וכ"כ האו"ה סוף כלל כ"ב ואף על גב דבד"מ לא פסק כן להקל ולומר שאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר וכמו שכתוב בהג"ה בסעיף י' היינו משום שדרך העובד כוכבים לתקן באיסור לכך לא תלינן להקל וכן משמע בד"מ להדיא אבל היכא דאין ידוע שדרכן בכך אלא דאנן ניקום וניחוש להחמיר שמא דרכן לתקן באיסור כמו בזמן הרשב"א אם כן פשיטא די"ל דאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר ועי"ל דהרשב"א היה יודע שהיו מערבין בו יין הרבה וכמו שכתוב בתשובת הרשב"א ובדברי המחבר ולא היו בו ששים אבל בכרכום שלנו נראה דמסתמא אית ביה ששים דהא אין טועמין כלל טעם היין בכרכום. וגם החששא שמערבין בו חוטי בשר יבש ליתא בתשובת הרשב"א שבדפוס שלפנינו ואף לתשובת הרשב"א בכתב שהיו ביד המחבר נראה דלא חש ליה הרשב"א אלא לפי שהיה יודע שהיו מערבים בו הרבה חוטים עד שלא היו בטלים ברוב והיו בקיאין כל כך באומנותן שערבו בענין שלא היה ניכר והלכך אסור אבל בכל הכרכום שבארצנו שהדבר ידוע וברור שיש רובא דמינכר כרכום) א"כ אפי' אם ימצא במיעוטא דמיעוטא חוטי בשר יבש בטל הוא ברוב וכיון שכן מותר אפילו לכתחילה ליתנו לתבשיל דודאי יש ששים בתבשיל וכדלעיל סימן ק"ט דיבש ביבש שנתבטל ברוב מותר לבטלו אפילו לכתחלה בס' לכ"ע וכן ליש פוסקים מותר אפילו בלא ששים ע"ש ועוד דלא שייך כאן מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יש כאן שום איסור וכדלעיל סימן פ"ד ס"ק ל"ח וסימן קט"ו ס"ק כ"ח ותו די"ל דהרשב"א לא היה נזהר אלא בכרכום שהוא לח וא"כ גם החוטי בשר יבש לא היו יבשים לגמרי ואם כן הם נותנים טעם אבל בארצות האלו שהכרכום הוא יבש כעץ אם כן אפילו ימצא חוט בשר יבש לית לן בה וכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ז סוף סעיף י' בהג"ה גבי עור הקיבה שנתייבש כעץ בענין דלית בה לחלוחית שרי ואף דיש ג"כ לפעמים כרכום רטוב ולח זהו מחמת שהיה מונח במקומות הקרים ורטובים ואפשר מתחלה היה יבש כעץ ותו י"ל דדוקא הרשב"א היה נזהר לפי שהיה יודע בודאי שהיו מערבים בו חוטי בשר יבש בענין שהיה בו חשש איסור אבל האידנא מאן לימא לן שמערבים בו בענין שהוא אסור דלמא אין מערבין בו כלל ואחזוקי איסורא לא מחזקינן ותו דאפשר דהרשב"א היה יודע שהמוכרי' הכרכום לא היו אומנים אבל האידנא שידוע שהכרכום שבא מהארצות שגדל שם שאומנים גדולי' עושים אותו ואומן לא מרע נפשיה כדלעיל סעיף ה' ועוד דידוע שיש בזמן הזה הרבה כרכום שהוא בדוק וברור שאין בו שום חוטי בשר יבש:

או של תבואה. ואין בזה איסור משום בישולי עובדי כוכבי' כי היכי דהתבואה בטילה לגבי המים לענין ברכה דשהכל הכי נמי בטילה לענין איסור בישול עובדי כוכבי'. תוספות:

אלא במקום מכירתו. ובפת החמירו טפי כי על הפת יחיה האדם ובעי ריחוק טפי פי' לפי שעושה קירוב טפי והר"ן נתן טעם מפני שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי ע"כ:

אף השכר אסור. כתב רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מן עובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל. ביאור דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין בו קולא שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים ומו"ח ז"ל נטה הדרך כפי דברי רש"ל הללו לפרשם שמן ישראל אסור ומן העובד כוכבים שרי ואינו מסתבר:

עד שאין ס' לבטלו. תמהתי למה הצריך ס' הא קי"ל בסי' קל"ד סעיף ה' דיין במים בטל בששה חלקים וה"ה בשאר משקים דזה פשוט דהם מבטלים טעם היין יותר ממים ובב"י וד"מ העתיקו כאן בשם המרדכי בשם ראבי"ה דצריך ס' אין מזה ראייה דהוא ס"ל כדעת י"מ שמביא הטור סי' קל"ד דצריך ס' אבל אנן לא קי"ל הכי ע"כ בודאי גם כאן סגי בששה כן נראה לע"ד:

היה מתקלקל. אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט:

ששים מן השמרים. כבר כתבתי בסעיף ד' דלדידן בששה סגי:

משום בישולי עובדי כוכבים. שהרי נאכל כמו שהוא חי ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דהיינו פליטת הכלי מאיסור שהיה בו מפני שהבשר פוגם את השמן וכן דבש ועי' בסי' ק"ג ס"ד מ"ש שם וכאן מיירי מכלי שהוא ב"י לאיסור אבל סתם כלי אמרינן שאינו ב"י:

הקפריסין. פירוש שומר לפרי ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן והקפלוטות כרתין נאכלין כמות שהן חיין:

שמא זילף עליהם יין. ואפילו במקום שהיין ביוקר מכל מקום חיישינן כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף חיישינן לזה:

טרית שאינה טרופה. פירוש דגים מחותכים ועי' סי' פ"ג מ"ש שם:

קורט של חלתית. חלתית הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י:

חוץ מדמי יין נסך כו'. פירוש עומדין כמה הוא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין:

ואם ידוע שעובד כוכבים א' הוא בעיר כו'. באו"ה כלל מ"ג דין י"ב כ"כ בשם מהר"ש ואם יש עובד כוכבים אחד בעיר כו' מותר לקנות בסתם מכל עובדי כוכבים שבעיר דהוי כמו מחבואה אחת שמצלת על כל הכהנות עכ"ל וק"ל דהא ההיא דמחבואה איתא בפרק ב' דכתובות (דף כ"ז) ושם עדיפא מהכא דשם יש לכל אחד מהכהנות ספק ספיקא ספק אם היתה באותה מחבואה אם תימצי לומר לא היתה שמא לא נאנסה וזה לא שייך כאן דמה מועיל מה שאין עובד כוכבים זה מערב לשאר שדרכן לערב הלא השאר הם כאילו לא היה עובד כוכבים זה ביניהם וא"ל דכאן מיירי ג"כ מספק דלא נודע איזה עובד כוכבים הוא שאינו מערב דהא לא נזכר כאן שום רמז זה דמיירי מלא ידוע איזה עובד כוכבי' הוא ועוד קשה דהיאך לומד מהר"ש מההיא דמחבואה דשם לא מהני אלא בדיעבד להתיר הכהנות לבעליהן משא"כ כאן התיר לקנות לכתחלה מכל עובד כוכבים. ונ"ל דכאן לא מיירי מספק איזה עובד כוכבים אלא ידוע הוא והספק הוא בשאר ולימודו של מהר"ש הוא באופן זה דשם במחבואה שבאת להתיר כל הכהנות בפעם אחת הוי כאילו באת לשאול בבת אחת כמו שכתבו התוספות שם ממילא אין לך מעלה מצד שנוכל לומר על כל אחת שהיא היתה במחבואה דהא אתה מתיר את כולם בפעם אחת א"כ אתה מתיר בודאי אף מי שלא היתה במחבואה אלא דע"כ לומר דמ"מ כיון שיש צד מעלה לאחת מהם מהני גם להשאר דומה לדבר מה שמצינו בסי' ק"י באם נאבד אחד מהם דמותר לאכול השאר שנים שנים דוקא מטעם שבודאי יש ביניהם אחד שהוא טהור ע"כ מועיל גם להשאר ה"נ כן הוא בהנהו כהנות דכיון שיש אחת ביניהם שיש לה חזקה טובה מועיל לכולם ה"נ כן הוא בהנהו עובדי כוכבים אע"פ דכאן אין ספק בעובד כוכבים זה שודאי אינו מערב מ"מ הדבר שקול כמו התם דהתם יש גריעותא דבת אחת וזה כנגד המעלה שלא נודע מי היתה במחבואה ע"כ כאן אנו אומרים כיון שיש עובד כוכבים אחד בחזקת כשרות אמרינן דגם האחרים בחזקת כשרות אלא דהתם הוה ספק דאורייתא דהיינו איסור אונס ע"כ מותר דוקא דיעבד אבל כאן הוה ספק דרבנן כמו שכתב רמ"א מותר אפילו לכתחלה אלא דקשה במ"ש רמ"א) כל שאין ידוע שלא עירבו לשון רבים הא אפי' אם נודע שיש אחד שמערב בודאי אסורים כולם כדמסיק אח"כ ע"כ נראה לענ"ד עיקר דאם יש בית א' שהוא ודאי מערבין בו יין לא מהני ליה אף אם יש בית אחד דודאי אין מערבין דהוי ממש דומיא דב' שבילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אלא אזלינן בתר רובא כמ"ש אח"כ ותו דההיא דשני שבילין מיירי גם כן בטומאה דרבנן כמבואר בת"ה הארוך דף קי"ב:

דכל דפריש כו'. ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערבי' שני ודאי אין מערבין שלישי הם סתם ועל מי שקונה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ויש להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאיתא סי' ק"י סעיף ו' ואין לומר דשאני הכא דאפילו אם יקח מן הקבוע אין כאן אלא איסור דרבנן שהוא סתם יינם דהא אמר לעיל אם יקח מן הקבוע ה"ל איסור דרבנ' דמן התורה חד בתרי בטל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב דלא ליבטל ואפשר דבסתם יינם דהקילו בו חכמים סמך ארשב"א דלעיל דלא גזר שמא יקח מן הקבוע:

ואם היה היין יוקר כו'. בטור כתוב ואם הביאו ממקום שהיין כו' והקשה ב"י מן הגמרא ההוא ארבא כו' דמשמע שאם יש שום מקום בדרך שיהא היין בזול ודאי חיישינן דלמא ההיא אורחא אזיל אם לא שיש מניעה כההיא עקולי ופשורי בגמרא ובדרישה פירש דהטור מיירי מספק אם יש מקום בדרך שהוא בזול לזה לא חיישינן ובגמרא מיירי שיש ודאי מקום זול בדרך על כן הוצרכו לתת מניעה דעיקולי ופשורי וכן ראיתי בד"מ ותימא לי דהא פריך בגמרא ודלמא דרך צור אתא משמע דלאו ודאי הוא שהדרך לשם דוקא ואפ"ה מקשה להחמיר מספק. ותו דהיאך יכתוב הטור דין חדש ולא יזכור דין הגמרא. ונראה לע"ד דמיירי בכאן שעולים מים ליבשה למכור המורייס ואם כן יש סברא טובא דגם בצור שהיא על שפת הים ואפשר שגם שם הולך למכור מורייס ושם נפיש חמרא על כן יש חשש אם אין עיקולי ופשורי משא"כ כאן בדברי הטור דמיירי שאין שום יין בזול מן אותו המקום שמביאו עד הנה ע"כ אין חשש שמא הלך מן הצד במקום שיש יין בזול דלמה ניחוש לזה כיון שמתחלה היתה כוונתו להביא הנה כן נראה לי נכון:

עיין יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב בענין שתיית קאוו"י בבית עובדי כוכבים דרך עראי אין לאסור משום בשולי עובדי כוכבי' אבל לשתות קאפ"ע ושיקלאדע בקבע בבית העובדי כוכבים ודאי אסור וע' לעיל סי' קי"ג באשל אברהם ועשו"ת בית יהודא סי' צ"א במ"ש באר עשק סי' ק"ה להתיר הקאווי שאין בו משום בשולי עובדי כוכבים וכתב ז' טעמים ואינם מספיקים ועיקר הטעם הא שכתבו הפר"ח ג"כ משום שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת ועיין בפר"ח סי' קי"ד שכ' דאף אם מקצת בני אדם טובלין בו פת הבאה בכסנין אין הרוב עושים כן ע"ש ועיין סי' כ"ב בענין ברכה על סתם יינם אין בדבריו ממש ע"ש ועיין בעי חיי קנ"ה מי שחור':

וכן זיתים. עבה"ט ועיין בעי חיי סי' קס"ד כבשים שעשאן:

כ"ז של"י בודאי שעירבו. עבה"ט ונ"ב סי' ל"ד קדרות של חרס שדרכם כאשר בא שם סדק נותנים לאומן לתקן בחוטי ברזל ולטוח באיזה טיחת סיד במקום הסדק שלא יפלו ושוב נודע בבירור שאומן אחד עושה טיחה זו מגבינה חריפא למטה ועליו סיד יש להקל כיון שידוע שיש שאין עושין בגבינה והקדרה דרכה להשתמש בשפע והטיחה מועט ומ"מ לא ישתמש בו עד מעל"ע אחר התיקון ע"ש:

(סימן קי"ד בש"ע ס"א) או של דבש אסור משום חתנות. ויש להקשות הרי דין זה מקורו ברא"ש כמו שכ' הב"י וס"ל הא דקאמר הש"ס שכר של עובדי כוכבים ה"ה שאר משקין בכלל הגזירה אם כן לדעה זו אף יין רמונים ויין תפוחים היה בכלל הגזירה והיאך כתב המחבר לקמן ס"ג דיין רמונים ותפוחים מותר לשתותו בכל מקום ומשמע שאין לאסור רק מה שמצינו בש"ס שכר ונראה לפי דאית' שם דף ל"א מ"מ אסרוהו שכר עובדי כוכבי' רמי בר חמא אמר משום חתנות רנ"א משום גלוי ופריך גלוי דמאי ומשני לא צריכא באתרא דמצלי מיא ואם כן פשוט דבשאר משקים דלית בהו משום גילוי מותר א"כ י"ל דאף דהרא"ש ס"ל דשכר ל"ד דה"ה שאר משקים מ"מ יין תפוחים ורמונים ע"כ דלא נאסר כלל כיון דלית ביה כלל איסור גלוי ואף דאנן לא קי"ל רק מטעם חתנות מ"מ מדלא קאמר הש"ס איכא בינייהו ע"כ לענין דינא לא פליגי רק בטעמא דמלתא וא"כ כיון דלמ"ד משום גלוי לא נאסר יין תפוחים ויין רמונים א"כ למ"ד משום חתנות נמי לא נאסר והטעם משום שהוא דבר שאינו מצוי ולא גזרו כלל וכלל ודו"ק:

(שם ס"ד בהג"ה) עד שאין ס' לבטלו כו'. עי' ט"ז סק"א שהקשה אמאי צריך ס' כו' תבשיל כו' כמו יין במים דלקמן סי' קל"ד ע"ש ולק"מ דהנה איתא בפרק אין מעמידין דף ל"ד ע"ב מורייס אומן פעם ראשון ושני מותר שלישי אסור דפעם א' או ב' נפיש שומני' ול"צ למירמי' ביה חמרא מכאן ואילך צריך למירמי' ביה חמרא האי ארבא דמורייסא דאתי לנמילא דעכו אותיב ר' אבא נטורי בהדה א"ל רבא עד האידנא מאן נטרה וכו' למאי ניחוש אי לתערובת וכו' קיסתא דחמרא בד' לומי ופי' דהאי עובדא הוי בפעם ג' דאז היין משביח וא"כ איכא למיחש לתערובת משא"כ בפעם א' או ב' דא"צ להשביח אפילו היין בזול נמי לא מערב בהו אכן התוס' ד"ה מורייס כו' פי' לפ"ד מהרש"א דס"ל דאיירי בפעם א' או ב' אף דא"צ להשביח אם היין בזול נמי איכא למיחש משום תערובת יין ע"ש במהרש"א היטב מעתה י"ל דהרמ"א ס"ל כפירוש רש"י דבאינו צריך להשביח משום יוקר לחוד ליכא למיחש שמא יערב בהו יין א"כ הכא שכתב המחבר דאיכא למיחש שמא עירב בהו יין ע"כ איירי שהיין משביח למשקין דאל"כ יקשה למה אסרו משום תערובת הא משום יוקרא לחוד לא חיישינן לתערובת יין כלל וע"כ צ"ל דהשביח היין למשקין ומעתה לק"מ דודאי הא דיין ביין ושאר משקין ביין בטיל בששה היינו היכא שהמשקין אין נשבחים מן היין וליכא למיסר רק משום טעם יין וכיון דאיכא ששה חלקים מים ליכא טעם יין אך היכא שהמשקין עצמן הן נשבחים וניכרות בהם טעם יין בכי האי גוונא ודאי צריך להיות ששים וק"ל:

(שם סעיף ח') ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם וכו'. ואע"ג דהמחבר הביא בסי' צ"ה ב' דעות אי אמרי' בשאר קורט של חלתית ועי' ש"ך בס"י נ"ל דברים חריפים דחורפיה משוי ליה לשבח דהכא דכל עיקר איסור הוא כדי להרחיק מן העובד כוכבים חמור טפי כמ"ש הב"י בשם הראב"ד ורשב"א לענין בישול חמיר טפי מן שאר אסורים כדי להרחיק מהם וע"ש א"כ י"ל ה"ה לענין זה נמי חמירא ומה שהקשה הש"ך בס"ק י"ב הא דלא אמרי' הטעם נתבטל בב' וג' הראשונים א"כ יהיו בטילין ברוב י"ל כיון דאם היינו יכולים לידע איזה זית נחתך בסכין האיסור הא יכול למיקם עלה ע"י קפילא ארעאי וכה"ג ל"א דמב"מ חד בתרי בטיל אלא היכא דליכא למיקם עלה א"כ לק"מ ודו"ק:

(שם סעיף י' בהג"ה) דכל דפריש מרובא פריש. ט"ז ס"ק י"ד וי"ל נגזר שמא יקח כו' וי"ל לפי דקי"ל דלא אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה רק כשהאיסור ניכר במקומו משא"כ כשאין ניכר ל"א כל קבוע כו' א"כ קשה הא הכא אין האיסור ידוע וניכר וצ"ל כיון דאם היינו רוצים לחקור ולדרוש מיד היה אפשר לידע ולברר הדבר א"כ עיקר הדברים וניכר וידוע וא"כ שפיר אמרינן כל קבוע כו' ומעתה גם קושית הט"ז ל"מ מידי כיון דיש מציאות שיכול להכיר את האיסור ליכא כלל גזירה שמא יקח מן הקבוע וק"ל: