שולחן ערוך, חושן משפט קי״ג: אין בע"ח טורף ממטלטלים המשועבדים ובו ג"ס: – עם 18 מפרשים

אין בע"ח טורף ממטלטלים המשועבדים ובו ג"ס:
אין בעל חוב טורף מהלקוחות אלא בקרקע שמכר או נתן הלוה אבל מטלטלין שמכר או נתן אינו טורף אפי' היו בידו בשעת הלואה ואפי' התרה המלוה בלקוחות שלא יקנו מטלטלי הלוה אין המלוה טורף מהם ואם נתנם במתנת שכיב מרע המלוה טורף מהם כמו שיתבאר בסימן רנ"ב ואם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי יכול לטרוף המטלטלין מהלקוחות כמו שהוא טורף קרקע אפי' מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים והוא שכתב לו דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי או שיכתוב שהוא משעבדם לו מעכשיו:

כשמשעבדים מטלטלי אגב מקרקעי אין צריכים להיות צבורין בתוכם ואפילו מטלטלי דניידי כגון בעלי חיים ועבדים משתעבדי אפילו הקרקע כל שהוא יכול לשעבד הרבה מטלטלים ואם אין ללוה קרקע והמלוה זיכה לו בתוך שדהו באחת מהקנאות שקונים בהם קרקעות או שהשאילו או השכיר לו קרקע כל שהוא הרי זה מקנה עליו כל מטלטלין שירצה ואין צריך לסיים המקום שקנה אגבו המטלטלין ואם אין קרקע גם למלוה יכתוב הקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הקניתי לו המטלטלים ואע"פ שאין אנו יודעים לו קרקע הודאת בעל דין כמאה עדים לחובתו:

בזמן הזה אפי' שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אינו טורף ממטלטלין שמכר או נתן משום תקנת השוק ומיהו אם כתב לו דאקנה ואח"כ לוה מאחר וכתב לו דאקנה ובשניהם שעבד מטלטלי אגב מקרקעי וקדם השני ותפס מטלטלים שקנה קודם שלוה ממנו בא ראשון ומוציא ממנו אפילו בזמן הזה מפני שאין בזה משום תקנת השוק (ועיין לעיל סי' ס' וכ"כ בסי' ל"ז סעיף ט"ז):

טורף. משום דאין מתנת שכ"מ אלא לאחר מית' והשיעבוד הוא עתה מיד בחיים עכ"ל הסמ"ע (ועיין בכנה"ג שהאריך בזה ותמה על תשוב' המבי"ט מ"ש בח"א סי' רס"ה ע"ש):

אגב. וא"צ לכתוב לו דאקני אם היו המטלטלים בידו בשעת הלואה ומכרם אח"כ אלא מפני דאין לברר בקלות אימת באו המטלטלים לידו ויש מקום להלוקח לומר הבא ראיה שהיו ביד המוכר בשעה שלוה ממך לכן נהגו דבכל שעבוד אג"ק לשעבד ג"כ בדאקני כ"כ הסמ"ע (מלוה ע"פ אינו גובה ממטלטלי שנתן לבניו במתנת בריא אבל מלוה בשטר אע"ג דלא שעבד לו מטלטלי אג"ק גובה ממתנ' זו ואפי' אחר תקנת השוק לדעת מהר"ם ז"ל ויוכל המוחזק לומר קים לי מהרש"ך ח"א סי' ל"ד. חזקות שלנו אפי' למ"ד דדיינינן להו כמטלטלי לענין שעבוד הן כקרקע כיון דלא שייך טעמא דיכול להבריחם. כנה"ג):

קודם. וכתב הסמ"ע בשם הה"מ דהיינו דוקא אם היו לו הקרקעות בשעת השעבוד דאז משעת כתיב' חל שעבודו ועיין בתשו' מהרי"ט סימן קכ"ג:

כאסמכתא. לשון הטור שעיקר שעבוד המלוה הוא על הקרקעות ושעבוד מטלטלי אג"ק אינו אלא כמו ערב כו' ובפרישה כתבתי שהוא גרוע מערב כיון שיכול להבריחם ומש"ה צריך לכתוב בזה דלא כאסמכתא אף דא"צ לכתוב כן גבי ערב. סמ"ע:

מעכשיו. ע"ל סי' נ"ה וסי' קל"א ור"ב ובסימן ר"ז סי"ד ובתשובת הראנ"ח ח"א סי' כ"א:

ועבדים. ואע"ג דבסי' ר"ב ס"ח נתבאר דהמקנה עבדים אג"ק לא משתעבדי אא"כ הן בתוכו שם מיירי בקנין גמור אבל להיות שעבוד המלו' חל עליהן בקנין אג"ק יש לו קול וחל השעבוד אפי' אינן על הקרקע וע"ל סי' ס' וסי' קי"ב ור"ט שכ"כ הטור לענין דברים שלב"ל דג"כ חל השעבוד אף דלא חל הקנין וע"ש. סמ"ע:

שהוא. ז"ל בעה"ת והקנאת ד' אמות בחצירי דכתבינן לאו דוקא ד"א דאפי' בכל שהוא סגי. שם:

לחובתו. ז"ל הסמ"ע דכשאין אנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע או אפי' כתב בשטר סתמא דהקנה לו מטלטלי אג"ק סגי בהכי ואמרינן ודאי יש לו קרקע אבל כשאנו יודעים ומוחזקים ביה דלית לי' קרקע לא סגי בהכי דדלמא טועה וסובר דמקנין מטלטלי אג"ק שאינו שלו וא"י להקנות מטלטלי אג"ק אא"כ הקנה לו בפי' בפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו או כתב כן בשטר הרשאה הקניתי לו ד"א קרקע ואז אמרינן כיון דידע דצריך הקנאה אינו משקר ובודאי יש לו קרקע אף שאין אנו יודעין בה עכ"ל (ועיין ביו"ד סי' קע"ג בט"ז שם ס"ק ט' דגבי איסור רבית לא מהני כשכותב בהיתר זקוקים ואין לו ע"ש):

השוק. דלא ירצה שום אדם לקנות מטלטלים מחבירו וכמ"ש הט"ו בר"ס ס' ע"ש ובא"ע סי' ק' ס"א וסי' ק"ב ס"ב ובב"ש שם:

בזה. דלא שייך תקנת השוק אלא לגבי לקוחות דימנעו מליקח וה"ה במקבל מתנה דבכלל מכר הוא משא"כ בשני מלוין. סמ"ע:

ל' הטור ומבואר בהרבה מקומות ומהם בסוגיא דפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ד ע"ב) גבי מכר לו פרה אמר רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממכר וטעמא משום דלית להו קלא ולא ידעו הבעלים ליזהר

כ"כ בה"ת בשער מ"ג דכיון דלית להו קלא לא סמך עלייהו וכן (בכיוצא) בזה סברת בעל העיטור וע' עוד מזה בסימן קי"ז ס"ג

שם בפרק חזקת דף הנזכר

כ"כ ה"ה בפי"ח מהלכות מלוה בשם המפרשים

שם בפרק חזקת מימרא דרב חסדא

מפני שהוא דומה לאסמכת' וכו' שאם לא ימצא קרקע שיפרע מן המטלטלים המשועבדים על כן צריך לפרש שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על המקרקעי

פי' שנכתב לשם שעבוד גמור ולא שטופס שטרות כך הוא בטור

טור ס"ח בעיא דאפשטא פ"ק דקדושין דף ק"ו ע"א וע"ב

כן כתב הרא"ש בתשובה כלל פ' סימן ט"ז כיון דשעבדינהו אג"ק אית להו קלא

משנה פ"ג דפאה משמיה דרבי עקיבא הובאה שם בקדושין

ברייתא מעשה באדם א' כו' בקדושין דף כ"ו ע"ב

ממעשה דר' גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה וכו' משנה ט' ע"ה דמעשר שני היבא בגמרא שם

נלמד מהמעשה בברייתא דלעיל שאמר טפח על טפח לפלוני ולא סיים איזה טפח

טור ס"ח אהא דמשנה בהזהב דף מ"ו ע"א דלית ליה קרקע כתב הרא"ש והאידנ' נהיגי עלמא כו'

כ"כ הרא"ש שם וכ"כ בה"ת בשער מ"ג

מבואר במ"ש לעיל סימן ס' סעיף א' בשם הרא"ש

כן כתב בה"ת בשער מ"ג הביאו הב"י מס"ב וכ' דאף הרא"ש מודה בהא

ואפי' התרה כו'. כ"מ שם דמעיד עליה ולא חיישי' בכה"ג דשם פריך מחששות רחוקות מאד וכמש"ל סי' ל"ז סכ"א דברים אלו כו' אפי' כו':

ואם נתנם כו'. שם קל"ג א' השתא בירושה דאורייתא כו' וכ' הר"י מיגש שם מכאן דמלוה ע"פ גובה ממתנת ש"מ וכן אם נתן מטלטלין במתנת ש"מ שגובה בע"ח בין בשטר בין בע"פ כמ"ש שם קמ"ט א' מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן וגרע נמי מירושה כמ"ש כאן וכמו שגובה מיורשין כן גובה ממנו ע"ש:

אפי' מכר כו'. ממ"ש שם ל"צ דקאמרי כו' דלא ה"ל ארעא מעולם אע"ג דאוקים מעיקרא שם שלקח ומכר לאלתר ול"ל מעולם אלא באותה שעה וכ"כ בחידושי הרמב"ן שם:

או שיכתוב כו'. בה"ת שם וכמ"ש כרמב"ן שם דמש"ה צריך ליכתב דלא כאסמכתא משום דשעבוד מטלטלין הוי כמו אסמכתא דנכסוהי דב"נ אינון כו'. שם קע"ד א' ושם קע"ג ב' כרב דמשתעבד מחלוקת כו' אלא אר"א כו' וכן בקרקעות משא"כ במטלטלין דלא סמיך עלייהו וכמ"ש רש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקעות אבל כו' ובמעכשיו ליכא אסמכתא כמ"ש שם ס"ו א"ב ולמניומי כו' אב"א דא"נ כו' וע"ל סי' ר"ז סי"ד בש"ע ואף לי"א בהג"ה שם כאן מעכשיו לחוד סגי כיון דלא הוי דסמכתא גמורה דבאסמכתא לא מהני מה שכותב דלא כאסמכתא כמ"ש בסה"ת שם וובש"ע שם סי"ח ועתוס' בב"מ שם ד"ה ומניומי כו' ומשום דעדיפא הך אסמכתא משאר אסמכתות אתי שפיר כו' ועבב"י כאן וכך נ"ל פי' דברי רבינו שכל קנין מעכשיו כו':

ואפי' מטלטלי דניידי כו'. ר"ל ואע"ג דאמרי' בב"ק י"ב ב' דמטלטלי דניידי בעינן צבורים כענין קניה לענין שעבוד א"צ צבורים וכמ"ש בסי' קי"ב ס"א דשעבוד עדיף מקנין ועפ"ר שם:

כגון בע"ח ועבדים. ר"ל לא מבעיא בע"ח דאפי' במכירה נקנה בלא צבורים כמ"ש תוס' שם ממ"ש בקדושין שם ועמו מאה צאן וכן בב"ב שם מכר לו פרה וקא' וליחוש דלמא דאקני כו' אלא אפי' עבדים ולכן לא הביאו תוס' הראיה ממכר לו פרה דס"ל שיעבוד שאני כנ"ל וכמ"ש תוס' בב"ב קנ"ז א' ד"ה דאיקני כו':

ואם אין כו' או שהשאילו או כו'. גטין ל"ז א' אם אין לו מזכהו כו' אפי' השאילו כו':

או השכירו. כמ"ש בקדושין שם ומקומו מושכר לו:

ואם אין כו' הודאת כו'. כמ"ש בב"ב קמ"ט א' ש"מ שהודה כו' וכמ"ש תוס' שם ונראה לר"י לפרש כו' ואמר שם נפק אודיתא כו' אע"ג שהיה איסור משקר והא דאמרו בב"מ מ"ו א' דל"ל קרקע וכן בב"ב שם דלא ה"ל ארעא מעולם משום שלא היו רגילין לכתוב אג"ק אא"כ היה להם קרקע שלהם או ע"י זיכוי ועתוס' שם:

בזה"ז כו'. ע"ל סי' ס' ס"א ומ"ש שם:

ומיהו כו'. צ"ע שהרי בב"ק קט"ו אמרו דבחוב אין בו תקנת השוק משום דלא אדעתא דהנהו משא"כ בכה"ג כו' וערא"ש שם וע"ל סי' ס' ס"א בש"ך סק"ח:

אפי' מכר קרקעות קודם שיקנה המטלטלין כ"כ ה"ה פי"ח מה' מלו' וכן כתב הנ"י פ' חזקת גבי וניחוש דלמא אקנו לי' מטלטלי אג"ק ושנינו דלא ה"ל ארעא מעולם וז"ל ושמעינן מהכא מדאיצטריך למימר מעולם ולא אמר שלא הי' לו קרקעות בשעה שקנה מטלטלין אלו ששעבוד' קמא חייל אמטלטלי שיקנה אפי' לאחר שמכר הקרקע ודעת הרמב"ן ז"ל לומר הטעם לפי שכותב דאקני שוב אין יכול לחזור בו אפי' קודם שקנה אלמא משעה ראשונ' חייל שעבודא אע"ג דבפירות דקל יכול לחזור כל שלבל"ע ומיהו הרשב"א חולק בדין זה שהוא סובר שאף הכותב דאקני קודם שיקנה יכול לחזור בו ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל שלא חזר בו ודאי חייב שעבוד' משעה ראשונ' כדשמעינן מהכא דיצטרך למימר מעולם עכ"ל ועמ"ש בסי' קי"ב סק"ב אמנם לא נדע הרבותא דנקטי במכר קרקעות קודם שקנה מטלטלין דהא אפי' הי' לו בידו הקרקע מ"מ כל שקנה הקרקע קודם המטלטלין ותיכף חל שעבודו עליו ושעבוד מטלטלין עדיין לא חייל דהא לא באו עדיין לידו ואח"כ כשבאו מטלטלין לידו ליתא לאג"ק כיון שכבר נשתעבד לו הקרקע ול"מ שעבוד מטלטלין אג"ק אלא כשבאו לידו בב"א קרקע ומטלטלין וא"ל דאלו הוי הקרקע בידו א"כ עדיין שעבודו דמלוה על הקרקע ויכול שעבוד המטלטלין לחול על ידי אגב אפי' באו אח"כ דא"כ גם אם מכר הקרקע לאחר לא פקע שעבודו מהקרקע דהא טורף מלקוחות וא"כ א"נ דכשמכר הקרקע קודם שקנה המטלטלין לא חייל שעבוד מטלטלין אז צ"ל אפי' לא מכר הקרקע אלא כל שקנה הקרקע קודם למטלטלין לא חייל שעבוד המטלטלין וכנ"ל וא"כ ע"כ צ"ל דשעבודם משעה ראשונה חייל כ"ז שלא חזר דאל"כ ה"ל מטלטלי אג"ק של המקבל וא"כ ה"ה מכר קודם שקנה המטלטלין:

הודאת בע"ד כמאה עדים. פ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ד) פריך הש"ס וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אג"ק הבמ"ע כגון שלקח ומכר לאלתר וליחוש דלמא דאקני אמר ליה ל"צ דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם וכתב התוס' ז"ל מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד"א בחצרי אף ע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד"א קרקע בא"י דקרקע אינה נגזלת דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע ועוד דאם כן לא יעשה אדם שני שטרי הקנאות שהראשון קנה ד"א ונראה לר"ת דהיינו טעמא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו שהרי ע"י הקרקע מקנה אפי' יש כמה עדים שמכחישין אותו הרי הודאת בע"ד כמאה עדים ול"ח למחזי כשיקר' כדאשכחן לקמן דף קמ"ט גבי איסור גיור' דנפק אודית' מבי איסור ואע"פ שהי' איסור משקר והקשה מוהר"ח דמ"מ ניחוש הכא דלמא אקני לי' מטלטלי אג"ק והודה שיש לו הקרקע אע"פ שלא הי' לו ונראה דכולי האי ל"ח שמא ישקר להודות ובזה"ז שרגילין כן לכתוב בכל השטרות א"כ מילתא דשכיח הוא ואפי' מכר לו פרה וטלית אינו מעיד לו אע"ג דאיכ' עדים דלא הוי לי' ארע' מעולם עכ"ל התוס' וכ"כ הש"ך להלכה בסי' ל"ז ס"ק כ"ד ועיין מש"כ בישוב קושיות מוהר"ר חזקיה בסי' קכ"ג באורך:

אבל מטלטלין שמכר כו' לשון הטור לפי שאין דעת המלוה סומכת על מטלטלין מפני שהלוה יכול להבריחם ואין טעם זה מספיק דהא אפי' עשאו לו המטלטלין אפותיקי מפורש דודאי סומך עלייהו כ' הטור והמחבר לקמן סי' קי"ז ס"ג דאינ' טורפה מלקוחות ומפרש הגמ' הטעם משום דמטלטלין לית להו קלא לשיעבודא ולא ידע הלוקח ליזהר מלקנות' וצ"ל דהטור ואינך כתבו ה"ט דיכול להבריח' ללמדינו דאף דקודם דתקנו תקנת השוק או בלוה ולוה דלא עשו בו תקנת השוק עמ"ש בסמוך ס"ג אפ"ה אין בהן דין קדימה מה"ט דלא סמיך דעתיה עלייהו וטעם השני כתבו ללמדינו דאף אם ודאי סמיך הלוה דעתי' עליו דעשאו לו אפותיקי אפ"ה אינו טורפו כיון דלית ליה קלא ועד"ר:

ואם נתנה במתנת שכ"מ. משום דאין מתנת שכ"מ אלא עד לאחר מיתה והשיעבוד הוא עתה מיד בחיים וע"ל סי' רצ"ב מ"ש עוד מזה:

ואם שיעבדו לו מטלטלי אגב מקרקעי כו'. כבר נתבאר דין זה לעיל ר"ס ס' ע"ש ודין קנין אג"ק ילפינן לה מדכתיב ויתן להן אביהן כסף וזהב ומגדנות עם ערים בצורות כו' ומקור דין זה יתבאר לקמן ר"ס ר"ב:

יכול לטרוף המטלטלין כו'. בטור סיים וכ' בזה ז"ל יכול לטרוף אם כתב לו דאקנה וכ"כ בעה"ת שער מ"ג אבל ברמב"ם ליתא וגם אין טעם לכתיבת דאקני אם היו המטלטלין בידו בשעת הלואה ומכרם אח"כ (וא"כ לא ה"ל להטור לסתום אלא לפרש דבאם לא היה בידו בעינן דאקני וגם זה פשיטא דלא עדיף שיעבוד אג"ק מקרקע גופא שקנה אח"כ) וצ"ל דמשום דאין לברר בקלות אימת באו המטלטלים לידו ויש מקום להלוקח לומר הביא ראייה שהיו המטלטלין הללו ביד המוכר בשעה שלוה ממך לכך נהגו דבכל שיעבוד מטלטלי אג"ק לשעבד ג"כ בדאקני:

אפי' מכר הקרקעות קודם כו'. וכתב המ"מ פי"ח דמלוה (והד"מ הביאו) דהיינו דוקא אם היה לו הקרקעות אז בשעת השיעבוד דאז משעת כתיבה חל שיעבודו עכ"ל וכתבתי בהגד"מ עוד טעם לדבר כיון דהיה להלוה קרקע בעת ההלואה והשיעבוד ואם היה רוצה יכול לטרוף הקרקע מיד הלוקח והוה כאלו קרקע עדיין ביד הלוה לשעבד לו אגבן המטלטלין דהרי ודאי המלוה מזכה לו אותו קרקע לטובתו כדי שיקנה לו אגבה:

והוא שכתב לו כו'. אדלעיל קאי דבכל שעבוד מטלטלי אג"ק צריך לכתוב לו כן דלא כאסמכתא ומטע' שאכתוב בסמוך:

דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ז"ל הטור מפני שעיקר שיעבוד המלוה היא על הקרקעות ושיעבוד מטלטלי אג"ק אינו אלא כמו ערב שאם לא יפרע מקרקע יפרע מהמטלטלין לכך צריך לכתוב דלא כאסמכתא לגלות שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על הקרקע (ועי' פרישה שם כתבתי שהוא גרוע מהערב כיון שיכול להבריח' ודמ"ה צריך לכתוב בזה דלא כאסמכתא אף דלא צריך לכתוב כן בהערב) ודלא כטופסי דשטרי פי' שנכתב לשם שיעבוד גמור ולא שטופס בשטרות כך הוא עד כאן לשון הטור ועפ"ר:

או שיכתוב לו שהוא משעבדם לו מעכשיו כן הוא דעת הרמב"ם והמחבר בסי' ר"ז בסי"ד דבמעכשיו לחוד סגי אבל הטור מסיים בזה ז"ל שכל קנין מעכשיו קונה אפי' באסמכתא ובבית דין חשוב אבל בפרישה כתבתי שם דהאי ובבית דין חשוב דכ' אינו ר"ל דבעינן תרוייהו יחד אלא חד מינייהו סגי בקנין מעכשיו או בבית דין סגי וה"ל כאלו אמר או בבית דין חשוב וכ"כ מור"ם ז"ל דבמעכשיו לחוד מהני באסמכ' ע"ש ועמ"ש עוד בסי' נ"ה וקל"א ור"ז וק"ל:

אין צריך להיות צבורים בתוכה לקמן סי' ר"ב סא"ב חילק המחבר והוא מדברי הרמב"ם דאם הם צבורים בתוכה אז אין צריך שיאמר המקנה קנה המטלטלין אג"ק אלא מיד שקנה הקרקע בא' מדרכי הקנין שקונין בהן הקרקע נקנו המטלטלין עמהן ואם אינן צבורים בתוכה אז צריך שיאמר לי קנה המטלטלין אג"ק או עם הקרקע והטור ומור"ם כתבו שם דבכל ענין צ"ל לו קנה אג"ק:

ועבדים משתעבדי. אע"ג דלקמן ריש סי' ר"ב נתבאר בטור גם בדברי המחבר שם ס"ח דמקנה עבדים אג"ק לא משתעבדי אלא א"כ הן בתוכו היינו דוקא שם דמיירי בקנין גמור אבל להיות שעבודו של מלוה חל עליהן בקנין אג"ק משתעבדי אפי' אינן על הקרקע דכל ששיעבד אג"ק יש לו קול וחל עליו השיעבוד עיין פרישה וע' לעיל סי' ס' וסי' קי"ב ור"ט שכ"כ הטור לענין דברים שלא בא לעולם דג"כ חל עליו שיעבוד אף דלא חל עליו קנין ומטעם שכתבתי שם:

אפילו בקרקע כל שהוא כו'. ז"ל ב"ת (וב"י הביאו) והקנאת ארבע אמות בחצירי דכתבינן לאו דוקא ד' אמות דאפי' בכל שהוא סגי:

יכתוב הקניתי לו ד"א בחצירי. עפ"ר שם כתבתי דכשאין אנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע אז אפי' כתב בשטר סתמא דהקנה לו מטלטלים אג"ק סגי בהכי ואמרינן ודאי יש לו קרקע אבל כשאנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע לא סגי בהכי דדלמא טועה וסובר דמקנין מטלטלין אג"ק שאינו שלו ואינו יכול להקנות מטלטלין אגב קרקע אא"כ הקנה לו בפי' בפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו או כתב כן בשטר (הרשאה) השעבוד הקניתי לו ד' אמות קרקע ואז אמרינן כיון דידע דצריך הקנאה אינו משקר ובודאי יש לו קרקע אף שאין אנו יודעין בה:

משום תקנת השוק. דלא ירצה שום אדם לקנות מטלטלין מחבירו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ר"ס ס' ע"ש:

אם כתב לו דאקני יכול השני לומר כיון שלאחר שלוה ממך קנהו קודם שלוה ממני הרי הוא משועבד לי לבדי וכמו שכ' בטור ובדברי המחבר בסי' ק"ד משא"כ כשכת' לראשון דאקני ואף שכ' גם להשני דאקני מ"מ משועבדים לראשון וכמ"ש בסי' ק"ד אלא שצריך עיון כיון דלא בא אלא ללמדינו בהאי דינא דאין תקנת השוק בלוה ולוה א"כ למה כ' האי דינא בדלא היה להלוה מטלטלין בשעת הלואה וקנאה ביני ביני והוצרך לכתוב דקדימת הראשון על השני הוא מכח דכ' לו דאקנה הי' ללמדינו האי דינא בהיה לו המטלטין קודם הלואת שניהן ושיעבדם אח"כ לכל אחד אגב קרקע וקדם השני ותפס דהראשון מוציא אותם מידו משום דלא תקנו תקנת השוק בלוה ולוה ויש לומר דכ' הדין בהאי סגנון לרבותא ללמדינו עוד חידוש אגב גררא והוא דאף דקנאה ביני ביני ולא היו ביד הלוה בשעת הלואה הראשונה והיו בידו קודם שלוה מהשני דהנ"ל דלהשני נשתעבדו כיון דשעבדם לכל א' באג"ק ה"ל כדין קרקע שקנה ביני ביני קמ"ל דאפ"ה כיון דכתב להן ג"כ דאקני המוקדם עדיף וכן נ"ל בישוב בע"ת דבשער מ"ג דין ד' אחר שכ' שם בענין ב' דין לוה ולוה וקדם המאוחר ותפס המטלטלין שהיו בידו קודם שלוה משניהן ושיעבד לשניהן באגב קרקע כו' וחזר וכתב בענין הג' האי דינא דכת' המחבר כאן ש"מ דלרבותא כתב כן וכמ"ש ודו"ק:

שאין בזה משום תקנת השוק. והוא מטעם שכבר כתבתי בסי' קי"א דלא שייך תקנת השוק אלא לגבי לקוחות דימנעו מליקח וה"ה במקבל מתנה דמתנה בכלל מכר הוא וכמ"ש בסי' ס' ס"א ע"ש משא"כ בשני מלוין ודו"ק:

משעבדם לו מעכשיו. עיין תומים דמעכשיו לא מהני במטלטלין שלא היה לו בשעת שיעבוד ע"ש ויש לעיין בזה לפמ"ש הרשב"א בפ"ג דקידושין ע"ש דהמקנ' דבר שלב"ע לר"מ אף דיכול לחזור בו מ"מ אם כתב מעכשיו א"י לחזור אם כן מכ"ש בשיעבוד דעדיף מקנין לר"מ כמ"ש הש"ך בסי' קי"ב עוד נסתפק בתומים לענין קנין דקיי"ל דהוי מעכשיו וכן בזמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמעכשיו אם גם בכאן מועיל. ולפענ"ד דהבו דלא להוסיף עלה דאף מעכשיו לא הוזכר בש"ס דמועיל והוא נגד הסברא לכאור' רק שהפוסקים חידשו זה ודעת' רחבה והבו דלא לוסיף ורק מעכשיו מהני ולא שאר דברים כנ"ל (ועסמ"ע ס"ק י' ויש שם ט"ס וכצ"ל דהמקנה עבדים לא מקניין ותיבת משתעבדי ט"ס וצ"ל מקניין):

הודאת בע"ד ואף דנאמנות לא מהני נגד לקוחות מ"מ הכא מהני כיון דבשעת הודא' לא הי' חב לאחריני והי' הודאתו מהני בעדים הוציאו הקול ומש"ה גובה ממשעבדי כמו מי שמוד' שחייב לפני עדים דגובה ממשעבדי משום קלא דאינהו דאפסידו אנפשייהו כשקנו אחר הקול משא"כ לענין נאמנות דאיכא פסידא דלקוחות ששמעו הפירעון וקנו והוא פשוט:

[שו"ע] ואפי' התרה המלוה בלקוחות. נ"ב ע' שו"ת מהר"י הלוי סי' א' דשקל וטרי אם גם בקרקעו' במע"פ באופן שמברר שלוה ולא נפרע עדיין והוא מתרה שלא יקנו שם מהני לטרוף אח"כ:

[שו"ע] המלוה טורף מהם כמו. נ"ב וכ"כ להלכה בשו"ת ב"ח ח"ש סי' פ"ג:

[שו"ע] או שיכתוב שהוא משעבדם לו. נ"ב ע' שו"ת מהר"י הלוי סי' מ"ה:

[סמ"ע אות ה] דהיינו דוקא אם הי"ל קרקעות. נ"ב בחי' להרמב"ן ב"ב כ' דאפי' כ' לו מטלטלין באגב ואיקני ולקח קרקע ומכרו וחזר ולוה מטלטלין ומכרן גבי מנייהו וכ"כ בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ה וז"ל והוכיח הרמב"ן דאפי' בשאין לו עתה לא קרקע ולא מטלטלין בשיקנה קרקע חל השעבוד על המטלטלין שיקנה אע"פ שמכר הקרקע קודם שקנה המטלטלין עכ"ל וצ"ע:

אבל מטלטלין שמכר לשון הטור לפי שאין דעת המלו' סימכת על המטלטלין מפני שהלו' יכול להבריחם ואין טעם זה מספיק דהא אפי' עשאו לו אפותיקי מפורש דודאי סומך עלייהו כת' הטור והמחבר לקמן סי' קי"ז ס"ג דאינו טורפם מלקוחות כו' עכ"ל סמ"ע (ועיין בב"ח שכ' דבאפותיקי והתר' בו גובה ואין דבריו נראין לפע"ד ודוק) ול"נ דהטור רוצה לומר אפי' לאחר תקנת הגאונים דגובים מטלטלי דיתמי דהוי כקרקע שעיקר סמיכת המלו' על המטלטלים בדורות הללו וכמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק וז"ל ונ"ל דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינא דגמ' אף בלא תקנ' דהוי כגמלא דערבייא ואשלי דקמחוניא דאמרינן בכתובות אשה גובה פורנא מהם עכ"ל מ"מ לענין לקוחות או מקבלי מתנה אין סמיכות המלו' עליהם כיון שיכול להבריחם וכמ"ש הרא"ש בקידושין פרק האומר דאף לאחר תקנת הגאונים לא גבי ממקבל מתנה וכ' שם דמתנת ש"מ שאני ע"ש ודברי הטור כאן יוצאים מדברי הרא"ש דפרק האומר ע"ש וע' מ"ש ל' ר"ס ק"ז:

אפילו מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סימן קכ"ג:

אם כ' לו דאקני כו'. דאי לא כ' לו דאקני יכול השני לומר כיון שלאחר שלוה ממך קנהו קודם שלוה ממנו הרי הוא משועבד לי לבדי כצ"ל בסמ"ע ס"ק י"ד:

שאין בזה משום תקנת השוק. וע' בא"ע סימן ק' ס"א וק"ב ס"ב ומ"ש שם וע' מה שכתבתי לעיל ר"ס ט':

שמכר או נתן וכו' בטור נתן טעם דלא סמכה דעתו עליהן דיכול להבריחן ותמה הסמ"ע הא אפילו עשהו אפותקי אין טורף משום דל"ל קלא וה"ל למימר הטעם דלית ליה קלא ותי' הסמ"ע דחוק. והש"ך תי' דהוצרך לומר כן לבתר תקנת גאונים דחזרו מטלטלין להיות דינ' שוה לקרקעות. ואגי תמה א"כ יאמר בטור מה יאמר בר"י ב"ק דף ל"ג ע"ב דקאמר הגמרא ש"מ לוה ומכר מטלטלין ב"ח גובה מהם בתמי' ופרש"י והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעינא ולא סמיך מלוה עליה ואמאי יטרפן מלוקח עכ"ל והלא רש"י לדינא דגמרא קאמר ומ"מ נתן הטעם דיכול להבריחן ולא סמכה דעתו ולא נתן הטעם דלית ליה קלא. אבל באמת לא הבנתי קושיתם דבשלמא השתא דמטלטלין לא משתעבד רק אפותקי מסתבר להשתעב' דהא סמכה דעתו ולכך באמת לדעת רוב מחברים גובים מיתומים ע"ז אמרינן דלית ליה קלא דאין עדי שטר מוציאן קול דזהעשה מטלטלין לאפותקי משא"כ אלו שורת הדין מטלטלין להשתעבד דהוי סמכה דעת' א"כ איך שייך לית ליה קלא הלא מלוה בשטר עדים מוציאין קול שלוה וא"כ כשמעו שלוה ממילא יודע דמטלטלין שלו הם משועבדים וימנע מליקח ומה לית ליה קלא שייך בזה. ולכך הוצרך לומר דלא משתעבדי כלל ולא נ"מ ללוקח בכך אף דידע דלוה ואי דעשה אפותקי זהו לא יודע הלוקח דזהו אין עדים מוציאין קול ופשוט ונכון ולק"מ:

דלא כאסמכת' יש לי ספק אם נכתב מטלטלין וקרקע בלי אגב דמועיל לגבות מיתומים מדינא דש"ס כמש"ל בסי' ק"ז אם גם בזה צריך דלא כאסמכת' דאל"כ לא סמכה דעתו על מטלטלין דהא שייך בהו אסמכתא או נאמר הא בלא"ה לית ביה שעבוד דהא לית אגב ובמה יחול השעבוד רק אמרינן דסמכה דעתו וא"כ מה צורך לשלא כאסמכתא סוף כל סוף סמכה דעתו. ומהא דעשה שורו אפותקי דגובה מיתומים דמשמע סתם בלי כתיבת דלא כאסמכתא אין ראיה דאפותקי לית ביה משום אסמכתא כמ"ש בגמרא דאיזהו נשך דף ס"ו ע"ב ועיין שם בהרא"ש ולא מצאתי ראיה לשום צד:

מעכשיו עיין אורים דכאן אף הטור מודה דמועיל מה שאינו מועיל בשאר אסמכתא ודמיא להך דמכר לו שדה בפ' א"נ דמוקמינן בגמרא במעכשיו וכתב הרא"ש הואיל וקיל להו משאר אסמכתא מהני בהו מעכשיו והא דמהני מעכשיו היינו על מטלטלין דאיתנהו ומשעבדי אותם אבל על דאקני איך שייך מעכשיו הא ליתניהו עדיין ברשותו ואימת חל בבא לרשותו ואז תו לא הוי מעכשיו וברור ובזה יובנו דברי הגמרא דב"ב בשמעתא דמכר פרה כו' דפריך הגמרא דלמא שעבד ליה מא"ק דאמר רבה אם שעבד ליה מא"ק קני ואר"ח והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא וכו' ויש להבין מה ביקש הגמרא במילתא דר"ח שהביאם בתוך הקושי' בהך מילתא דרבה דאמר דמשתעבדי בכותב באגב לבד הקושיא והך מילתא דר"ח לכאורה אין ענין כלל לזה אך נראה כי ודאי המקשן הראשון תפס תי' הגמרא דלקח ומכר לאלתר רק אסיק אדעתא קושי' שני' דלמא דאקני אמר ליה וכסוגי' הש"ס דהכל חדא מקשן היה ולכך לולי ר"ח היה אמרינן דקנין מא"ק אין מועיל רק באופן דאמר מעכשיו דמסלק אסמכתא וא"כ שפיר י"ל דלקח ומכר לאלתר ול"ק דלמא דאקני דא"כ לא שייך ביה מעכשיו והרי זה דומה לאסמכתא ולכך הקדים הגמרא מילתא דר"ח דיש אופן לסלק בדרך אחר בלי מעכשיו והוא בדכתב ליה דלא כאסמכת' וכו' וא"כ תו ליכא למימר דלקח ומכר לאלתר דעדיין יקשה ודלמא דאקני אמר ליה דהא לא צריכין מעכשיו וא"ש ובזה א"ש הך קושי' ג"כ שכתבנו בו בסי' קי"ב דמה משני לקח ומכר לאלתר דא"כ בשדה נמי דכך המשך לשון הגמרא וכאלו אמרם השתא דאמר ר"ח דיש כאן תקנה לסלק אסמכתא בדכתב א"כ תו ל"ל דלקח ומכר לאלתר דהא דלמא דאקני א"ל בשלמא אי בעינן דוקא מעכשיו א"כ שפיר י"ל בלקח ומכר לאלתר דבשלמא קרקע אינו מועיל דיש לחוש דלמא דאקני א"ל דהא בקרקע ליכא אסמכתא וא"צ מעכשיו אבל השתא דאר"ח דיש תקנה בדכתב דלא כאסמכתא א"כ אף במטלטלין ל"ל דלקח ומכר לאלתר דגם בהו קשה כמו בשדה ודלמא דאקני אמר להו וא"ש ודוק. והנה יש כאן ספק אי ק"ס מועיל דהא קי"ל ק"ס מעכשיו הוא דהדרא סודר למרא ולפי האומרים דכל אסמכתא מועיל בו מעכשיו א"ק ל"ל כמ"ש המפורשים דלענין סילוק אסמכתא לא הוי ק"ס מעכשיו א"כ אף בזו אינו מועיל אבל לדעת הרא"ש דס"ל אף לאסמכתא מעכשיו כמ"ש להדיא בפ' א"נ רק ס"ל מעכשיו אין מועיל לסלק אסמכתא וא"כ בזו דמועיל י"ל דק"ס ג"כ מועיל וכן בשטר שיש בו זמן דקי"ל לקנין סי' רנ"ח דזמנו של שטר מוכיח ה"ל כמעכשיו וא"כ בכ' בי' זמן יהיה מועיל בשלמא להאומרים דמעכשיו מבטל אסמכתא א"כ יהיה כל שטרות דיש בהו זמן אפילו אפילו יש בהו אסמכתא גמור וזהו לא מצאנו ועכצ"ל דלענין סילוק אסמכתא לא הוי מעכשיו אבל לדעת הרא"ש וסייעתו שפיר י"ל דהוי עכשיו ובגמ' דב"ב הנ"ל אף דודאי יש בו זמן לענין גביית משעבדי אין ראיה כמ"ש דהקושי' משום דאקני וכמ"ש ולכן צ"ע ובהכי ניחא מ"ש הבעה"ת בשער מ"ג דעת רבינו האי גאון בכותב מטלטלין אפותקי מפורש גובה משעבדי והקשה הג"ת דא"כ הקושי' בב"ב במקומו איך יעיד במכר פרה וטלית מה בכך דלית ליה קרקע דלמא עשהו אפותקי מפורש דלפמ"ש ניחא דלא הדר מהך תי' דלקח ומכר לאלתר רק דקשיא דלמא דאקני אמר ליה וע"ז משני דלא היה לו קרקע מעולם ובאפותקי ל"ל דאיך שייך על דאקני אפותקי מפורש וכמש"ל ולק"מ:

ועבדים וכו' עיין אורים מ"ש בשם תשובת הרא"ש וצ"ע דמחבר סתם ונמשך אחרי הטור דסתם כדעת אביו ז"ל ואולם הבעה"ת שער מ"ג ח"א דין יו"ד כתב דלמ"ד בקנין בעינן עבדים עומדים בתוכו דה"ל מטלטלין דניידי אף לענין שעבוד בעינן עומדים בתוכו וכ"נ מדברי הראב"ד שם בדין ח' דהוכיח דבהמה לא ה"ל מטלטלין דניידי מהך דב"ב במכר פרה וטלית דאמרינן דלמא דאקני מטלטלין א"ק א"ל וש"מ דס"ל אף בשעבוד בעינן מטלטלין דלא ניידי וצ"ע:

הודאת בע"ד וכו' וכ' הסמ"ע דמסתמא לא משקר אעפ"י שאנו אין יודעים בו אם יש לו קרקע. ומדבריו משמע הא איכא סהדי דלית ליה קרקע בבירור לא מהני הודאתו וכן משמע מהרא"ש ותשובת רשב"א הביאו רבינו ב"י לקמן סי' ר"ב ע"ש אבל מדברי התוס' שם ב"ב וכן בעה"ת דהקשו במה דמשני דאית ליה סהדי דלא היה לי' קרקע מעולם דלמא הודה ותי' דכולי האי לא חיישינן הרי אלו באמת הודה אף דמכחשי' ליה סהדי מ"מ הודאתו מהני דהא שם איכא סהדי דלא היה ליה קרקע מעולם ובאמת יש להבין אמת דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים היינו באינו חייב לאחרים אבל כאן הא אז בהודאתו הוא תיכף מחייב לאחרים לאנשים שיקנו ממנו אח"כ המטלטלין שיגבה זה שלא כדת וכמו דאין מועיל נאמנות שנותן בעת הלואה ללקוחות שלקחו אח"כ דלא היה בידו חוב לאחרים ואף זהו כמוהו איך בידו לחוב לאחרים דהא באמת לא משתעבדי ואיך יהיה נאמן בדבורו לגרום טירוף מלקוח' שלא כדת. ואפשר לומר ודאי מטלטלין שבידו אז בעת השעבוד פשיטא נאמן ולא שייך חב לאחרים דהא מגו דיהיב מתנה לגבות ממנו ואי דהוי אסמכתא כמ"ש הרשב"ם הא מצי מקנה בקנין המועיל לבטל אסמכתא אבל במטלטלין דקנה אח"כ הא לית ליה מגו דאין אדם מקנה דשלב"ל איך יהיה נאמן אז לחוב לאחרים ולכן היה מיושב דמשני דלקח ומכר לאלתר ופריך דלמא דאקני ומשני כיון דאיכא עדים דלא היה לו קרקע ולא קאמר אלא ש"מ דלא הדר מתי' קמא כמ"ש התוס' בדוכתי טובי וקשה למה. ולפמ"ש ניחא דאם היה לו אז מטלטלין לא מהני התי' דלא היה לו קרקע דדלמא הודה כנ"ל ולכן איצטרך בלקח ומכר לאלתר ועל קושית דלמא דאקני שפיר תי' דה"ל עדים ולא שייך דלמא הודה דלאו כל כמיניה במקום עדים ולית ליה מגו כלל כן הייתי אומר אבל לא כן משמע דברי תוס' וכן ברמב"ם פט"ז מהל' עדות דלא התנה שיהיו עדים דלקח ומכר לאלתר ולכן צריך לומר דמה בכך דלית ליה קרקע ושיקר בהודאתו הא אפילו שורו אפותקי לבד שורת הדין לגבות רק אמרינן לית ליה קלא וא"כ הוא דהודה דיש לו קרקע והקנה א"ק עכ"פ עדים מוציאין קול וא"כ מה בכך ששיקר מילו מ"מ הא מוציאין קול. ויש לו לטרוף רק מ"מ אין להודות בשקר ולכך כתבו התוס' דלא חיישינן דמשקר דעכ"פ שיקר דבריו אבל ודאי דמהני אם שיקר דהא מ"מ קול יש לו וזהו נכון וברור בסברא. ומיהו לפמש"ל בסי' קי"ב י"ל דמודים התוס' היכי דעדים מכחישים בטלה הודאתו רק שם קשה דלמא חייב לאותן אנשים שהם קרובים לעדים דיעידו דהיה להם קרקע והוא דמעיד דיש לו קרקע יהיה נאמן ועדים הם קרובים וע"ז תי' דלא חיישינן דישקר וא"ש. והנה כה"ג כתב דרבי' מחברים תפסו לעיקר הטעם דכל אחד יש לו קרקע בא"י ולכן בגר יש להזהר. וצ"ל הא דמשני בהך פרה וטלית דלית ליה ארעא דדוחק לומר דאיירי בגר. די"ל הא הגמרא מהדר ליישב הברייתא וא"כ י"ל ברייתא ר"א היא דס"ל בסוכה דקרקע נגזלת א"כ בעו"ה כבשהו א"י ונטלו בזרוע א"כ לא שייך אין לך אדם דאין לו קרקע אבל לדידן דקי"ל אין קרקע נגזלת הדרין לכללין דא"י מוחזקת הוא לנו מאבותינו ויש לנו חלק בו וא"ש:

אם כתב ליה דאקני וכו' והא דלא קאמר בפשוט דהיה לו מטלטלין בעת הלואה ראשונה והי' מא"ק ובא ב"ח מאוחר וגבה לא גבה דאגב אורחא קמ"ל דלא נימא הואיל וקנה בין הלואה להלואה לבתרא משתעבד סמ"ע ולדרכו מהלך דס"ל בלי דאקני באמת לבתרא משתעבד אבל לפי מש"ל בסי' ק"ד וקי"ב כהש"ך דלקמא משתעבד א"כ לכאורה אין זה רבותא בדכתב ליה דאקני. מיהו נראה מ"מ יש הבדל ה"מ בקרקע דמהתורה משתעבד א"ש אם לוה מראובן מניסן בלי דאקני וקנה באייר בזו הרגע דקנה חל עליו ממילא שעבוד ראובן דהיה חייב לו ותיכף נשתעבדו נכסי' משא"כ במטלטלין דלית בהו שעבוד כלל אם לוה בניסן בשעבוד מא"ק ולא כתב דאקני וקנה מטלטלין באייר הא לא נשתעבדו כלל לראובן דבמטלטלין לא משתעבדי בעצמותן ודאקני לית ליה וא"כ כאשר לוה אח"כ משמעון וכתב ליה מא"ק נשתעבדו לו וא"ש דהוצרך לומר דכתב ליה דאקני. ודברי סמ"ע נכונים לכ"ע. מיהו בלא"ה י"ל רבותא קמ"ל המחבר דהא הרבה מחברים ס"ל אף בב"ח מאוחר שקדם וגבה אית תקנת שוק אלא שהב"י לא ס"ל וכמש"ל סי' ס' דמה חזית דחושש לתקנת ב"ח מאוחר ולא לנעילת דל' דב"ח מוקדם אך זהו אם היה מטלטלין בעת הלואת ראשון אבל אם קנאם אח"כ י"ל מה נעילת דלת שייך בראשון וכי ידע דיקנה אח"כ עד שמפני כך הלוהו וא"כ ה"א לחוש לנעילת דלת ב"ח שני כדעת המבי"ט קמ"ל דמ"מ לא תקנו כלל בב"ח מאוחר תקנת השוק והבו דלא לוסיף בתקנה:

אבל מטלטלין שמכר כי לא סמכה דעת המלוה עליו ואפילו עשהו אפותקי הא לית ליה קלא ועיין תומים מ"ש בישוב דברי הטור ול"ק קושית הסמ"ע ע"ש:

ואפילו התרה וכו' דלא פלוג עבדי בשעבוד ואפילו ידע מזה לא חל שעבודא:

ואם נתנם במתנת ש"מ היינו לבתר תקנת גאונים דגובים מיורשים מטלטלין ולכך אף מן מתנת ש"מ גובים אבל לדינא דש"ס דמן יורשים לא גובים מטלטלין מכ"ש מתנת ש"מ:

ואם שעבד וכו' ואם לא פי' דאקני אינו טורף רק מן מטלטלין שהיה לו בעת הלואה ולא מה שהיה לו אחר כך ואם נחלקו בזה עיין לעיל סימן קי"ב וסימן ק"ד ואם כתב לו דאקני אף מטלטלין שקנה אחר כך משתעבד ועיין לעיל סימן קי"ב דבזה לכ"ע לא אמרינן דאקני ט"ס הוא:

אפילו מכר קרקעות וכו' דכיון בעת שעבוד היה לו קרקע כבר חל שעבוד על מטלטלין ואם כן מה נ"מ אם מכר קרקע הרי המטלטלין משועבדים לו:

והוא שכתב לו דלא כאסמכתא דעיקר שעבודו על קרקע רק מטלטלין נשתעבדו לו בתורת ערבות ובתורת דאי אם לא ימצאו מקרקע וא"כ כל דאי אסמכתא היא ולכך צריך לכתוב דלא כאסמכתא ומ"מ אין זה אסמכתא גמורה דאלו הוה אסמכתא גמורה לא היה מועיל מ"ש דלא כאסמכתא דאם יש בדבר אסמכתא אע"ג דכתב דלא כאסמכתא אינו מועיל רק זה באמת אינו אסמכתא גמורה ולכך מהני כתיבה זו. ועיין תומים בכתב מטלטלין וקרקע בלי אגב דמהני לגבות מיתומים לדינא דש"ס אי בעינן גם כן דלא כאסמכתא והדבר ספק:

ודלא כטופסי דשטרא דלא נימא שופרא של שטר בעלמא היה כך ומעולם לא נתכוון לשעבד טור ועיין מש"ל סימן מ"ב:

מעכשיו וכו' לדעת המחבר דמעכשיו מהני בכל אסמכתא פשיטא דמהני בזה אלא אף להטור דכתב דכל אסמכתא מהני מעכשיו רק בב"ד חשוב מ"מ בזה נחית חד דרגא הואיל ואינו אסמכתא גמורה א"צ רק מעכשיו והסמ"ע כתב בב"ד חשוב היינו או ב"ד חשוב וזהו ליתא דדעת הרא"ש לא סגי מעכשיו לחוד וכמ"ש הרא"ש בפרק א"נ רק כאן מהני. ועיין תומים אי ק"ס הוי כמו מעכשיו וכמו כן בשטר שיש בו זמן דקי"ל לקמן סימן רנ"ח דזמנו של שטר מוכיח והוי כמו מעכשיו יש כאן ספק אי מועיל וע"ש דכתבתי דנראה דתליה במחלוקת הפוסקים אי באסמכתא גמורה מעכשיו מהני לבטל אסמכתא או לא. גם העליתי בתומים כי מהני מעכשיו למא"ק היינו למטלטלים שהיה אז בעת שעבוד אבל למטלטלין שקנה אח"כ לא מהני מעכשיו דאיך שייך מעכשיו הא מטלטלין עדיין אינו כלל ברשותו ואח"כ כבר ליכא מעכשיו:

א"צ להיות צבורים עיין לקמן סימן ר"ב וכאן מכ"ש דא"צ דהא אפילו דאקני משתעבד ומכ"ש דאין צריך צבורים:

ועבדים משתעבדי אע"ג דלענין קנין קי"ל הואיל והם מטלטליו דניידי צריכין להיות צבורין מ"מ לענין שעבוד תליה בקול ועבדים אית להו קלא יכול לשעבד כ"כ הרא"ש תשובה כלל פ' ועיין תומים כי דין זה צריך עיון:

אפילו בקרקע כל שהוא וכו' וד' אמות דכתבינן בשטרות לאו דוקא ושופרא דשטרא בעלמא היא סמ"ע:

יכתוב הקניתי וכו' והודאת בע"ד כק' עדים דמי ועיין תומים דאם עדים מכחישים ואומרי' דלא היה לו קרקע מעולם אי מהני הודאתו ע"ש ואי יש להם רחוב או בה"כ או קברות בשותפות ממנו או מאבותיו יכול להקנות א"ק מדין כ"כ רמב"ן בחדושיו לב"ב ע"ש. ועיין תומים דכתבו קצת מחברים דבגר יש להזהר בהרשאה וכדומה ע"ש:

משום תקנת השוק דימנעו ליקח כלל מטלטלין אולי שעבדו מא"ק ועיין לעיל סימן ס' מ"ש שם:

אם כתב לו דאקנה עיין תומים דהעליתי הא לא כ' ליה דאקנה וקנה בין הלואה להלואה בזו אע"פ בקרקע דעת רוב מחברים לקמא היא משתעבד במטלטלי לכ"ע לבתרא דאית ליה מא"ק משתעבד ולכך צריך דכתב לראשון דאקנה:

שאין בזה משום ת"ה דלגבי ב"ח מאוחר לא תקנו ועיין תומים דקמ"ל אפילו קנאו בין הלואה להלואה דה"א לגבי ראשון ליכא נעילת דלת כלל קמ"ל דמ"מ ליה גביה ת"ה ע"ש: