שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ו: דיני יום טוב שני של גליות ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני יום טוב שני של גליות ובו ג סעיפים:
בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל מה שאסור בראשון אסור בשני ומנדין למי שמזלזל בו ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין לנדותו אלא מלקין אותו:

אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת וכן לכחול את העין: הגה או שאר חולי שאין בו סכנה (ר"ן פרק אין צדין) אע"פ שאסור בראשון אלא על ידי עכו"ם אם אין בו סכנה בשני מותר אפי' על ידי ישראל חוץ מי"ט שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן: הגה ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחיל עינא אבל אב מלאכה אסור לישראל לעשותו אפילו בי"ט שני (ר"ן פרק אין צדין והמגיד פרק ראשון):

בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם:

ומנדין אותו כו' אחד שהלך מא"י לח"ל בליל י"ט שני של גליות ולקח הכינור ונגן בידו לאו בר נידוי הוא (מהרמ"ט ח"ב דף שס"ט) ודוקא בדבר שעיקר איסורו מדברי סופרים כגון י"ט שני משמתינן ליה אבל בדבר שעיקר אסורו מדאורייתא וחכמים הוסיפו בו לאסור אם עבר על דבריהם מלקין אותו מכות מרדות אבל לא משמתינן ליה (הר"ן בפ' מקום שנהגו) והא דאמרינן כל מה שאסור בראשון אסור נמי בשני דווקא מלאכות אסורות אבל בדבר האסורה בראשון. משום מוקצה או נולד מותר בשני:

מלקין. פי' מכת מרדות. וכתב מהרא"י בביאורי רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג מכות ע"ש וברמב"ם לא משמע כן מ"א. ועיין רש"י בחולין דף קמ"א ע"ב שכתב מכת מרדות אין לה קצבה ע"ש. וע' כנה"ג ובמ"א וביד אהרן:

עכו"ם. מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין שרעפפי"ן או קעפ זעצי"ן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר. או"ה מ"א:

ביישוב. דוקא בישוב ישראל ואם הוא תוך התחום הוי כאלו הוא בתוך העיר. רדב"ז כנה"ג ע"ש:

ליישוב וכו'. אפי' ישוב עכו"ם כיון שאין דעתו לחזור. רדב"ז:

לתחום. ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדיין לא הוקבע להיות כמותן. בני א"י שבאו לח"ל ועשו מלאכה אין מנדין אותן מבי"ט חלק ב' סי' קמ"ט ומתפללין י"ח כמקומן ולובשים מלבושי י"ט וכשחל י"ט ע"ש מבשל בלא עירוב תבשילין והעוקר דירתו עם אשתו מא"י לח"ל אע"פ שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור הרדב"ז וכל שאין דעתו לחזור אע"פ שאשתו נשארה שם הוי כא"ד לחזור מ"צ ח"ב כנה"ג ע"ש חילוקי דינים. כתב א"ז בשם יש"ש פרק כ"ה מעשה באחד שהלך לארץ ישראל וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא למדינתינו ודעתו היה לחזור ונהג חול ביו"ט שני ונפטר במיתה משונה ולא זכה לחזור לארץ ישראל ע"ש. ועיין בת' גנת ורדים חא"ח כלל ד' סי' י"ז. ובתשובת זרע אברהם חא"ח סי' ט' ויו"ד. וכ"כ מהריט"צ סי' קל"ט. ובהלק"ט סי' קי"א וביד אהרן. (ודע דמ"ש ב"י בשם א"ח וקולי מקום שיצא משם יש פוסקים כו' כל זמן שדעתו לחזור עכ"ל הוא ט"ס וצ"ל ובקולי מקום שהלך לשם. ועיין בסא"ר איזה דינים המסתעפים בזה):

פסחים נ"ב בעובדא דר' נתן בר' אסיא

חומרא דרבא ביצה ז'

מהא דאמימר שם כ"ב

אורחות חיים מעובדא דרמי בר חמא חולין ק"י

ס"א בגליות. עספ"ג דעירובין אתא שיילוה לרבא א"ל כו':

ומנדין כו'. עבה"ג:

ס"ב או שאר כו'. ודוקא שבות כו'. נלמד משם דודאי ל"ד עינא ול"ד לכחול אלא כל ששבות וכמ"ש בפ' המצניע דכוחלת משום שבות:

אע"פ כו' אלא ע"י כו' אם אין כו'. שם בעא מיניה כו'. מהו לכחול כו' היכא דאיכא כו' א"ל אסור אמימר שרא כו' מסייע כו':

בשני כו' חוץ כו'. שם אמימר שרא כו' א"ל אנא כנהרדעי כו' ואנן קי"ל כרב אשי שם ו' א' דל"ל דנהרדעי מיהא למידין ממנו לי"ט ב' של גליות רי"ף:

ס"ג בני א"י כו'. ע"ל סי' תס"ח ס"ד מש"ש:

במחבר ס"ב אלא לענין מת. נ"ב שכיב מרע שרוצה לגרש ביו"ט שני עיין תשובות ח"ס או"ח סי' קמ"ה [ע"ד אחר שלא היה לו בנים וחשש שתשאר אשתו זקוקה ליבם והיה מקום עיגון שהיבם הוא במקום רחוק מאד והאשה ענייה ולא תוכל להגיע לשם ורצה מורה אחד להתיר לכתוב גט בי"ט שני. ולאחר שהאריך מאד לדבר בענין הזה לסתור את הטעמים אשר המתיר בנה עליהם יסוד היתירו כתב דלדינא אסור לכתוב גם ביו"ט שני וחלילה לזלזל ביו"ט שני]:

סעיף א' בגליות שעושין שני ימים טובים מספק כל מה שאסור בראשון אסור בשני וכו'. נ"ב נשאלתי מהרבני מו"ה ישראל נטע דיין דק"ק זלאזיטץ ואח"כ נתמנה לדיין פה"ק ע"ד מעשה שנתהווה בעיר לעשות בשמחת תורה שמצאו כתוב בס"ת בפסוק ממגד שמים מטל היה ע' במקו' טי"ת וצוה הרב לאיש אחד מא"י לכסות בטלית ולמחוק רגל העי"ן ולעשותו ט' והרבני ר' ישראל נטע הנ"ל צווח ככרוכיא על זה והשבתי לו כי הדין עמו בכל דבריו כי וודאי הס"ת פסול דהוי חק תוכות וצריך תיקון ומלבד זה עשה איסור מה שצוה לאיש מא"י לתקן כי מלבד מ"ש רו"מ שעמדו שם ג' אנשים על הבימה וראו והוי בפרהסיא וגם אנשים דלמטה היו מרגישים בדבר וגם היכא דבעינן בצנעא אפילו באחד רואה אין זה צנעא וא"כ כיון דהרב צוה לו לעשות א"כ אין זה צנעא וביותר יש דעת כמה פוסקים דאוסרין לעשות בצנעא וגם הביאו דעת הרדב"ז והפר"ח בסי' תצ"ו. מלבד כל זה אטו גרע איש א"י מנכרי דאסור לו' לו לעשות מלאכה אפילו בי"ט ב' והוי שבות מכ"ש דאסור לישראל לומר כן ובישראל יש שליחות והוי איסור גמור וגרע משבות לכך הוראה זו הוי טעות גדול ואסור לקרות בו עד שיתקנו אותו כדין והיטב אשר דבר רו"מ בזה ע"כ מה שהשבתי להדיין הנ"ל בקצרה:

[א] ומנדין וכו'. ויפדו העם את יונתן ולא מת ששוגג היה ואביו לא היה מאמין ואמרו לו כיון שנעשה נס על ידו בידוע שהיה שוגג מכאן דעושה מלאכה בשוגג אין מנדין אותו (רמ"ט [המבי"ט] קמ"ח), וכן אם עשה על פי הוראת חכם (מגן אברהם מעגלי צדק):

[ב] למי שמזלזל וכו'. אפילו עושה מלאכה דרבנן אפילו על ידי כותים (ר"א ששון קנ"ו) הביאו מגן אברהם, וצריך עיון דקודם זה הביא הר"ן זה לשונו, ביום טוב ראשון אם עשה מלאכה דאורייתא משמתין אבל אם עשה מלאכה דרבנן מכין אותו מכות מרדות:

[ג] [לבוש] מכת מרדות וכו'. שהוא שלוש עשרה מכות (מהרא"י סוף פרשת כי תצא) ומרמב"ם לא משמע כן (מגן אברהם), וכן משמע ממה שפירשתי בסימן תצ"ה ס"ק ח' ועיין ברש"ל דיום טוב צהלון סימן רי"ו מעיירות סמוכים לארץ ישראל שעושים שני ימים טובים:

[ד] אם אין בו וכו'. משמע דאם אין שם חולה לכחול משום הנאת הגוף אסור וכן פסקו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה ועיין סימן שכ"ח סעיף י"ז:

[ה] אסור לעשות וכו'. משמע אפילו בצינעה וכן כתבו כנסת הגדולה ומגן אברהם בשם הרבה פוסקים ודלא כט"ז בשם רש"ל. כתוב מבי"ט דאף שעושה בפרהסיא אין מנדין אותו כיון שהוא מארץ ישראל והביאו עולת שבת ומגן אברהם לפסק הלכה, אבל ראיתי בים של שלמה פרק כל בשר סימן נ"ב דראוי לנדותו וסיים דמעשה באחד שהלך לארץ ישראל וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא בסחורה למדינתינו ודעתו היה לחזור ונהג חול ביום טוב שני ונפגר במיתה משונה ולא זכה לחזור לארץ ישראל:

[ו] בישוב וכו'. דוקא בישוב ישראל אבל כשאין דעתו לחזור ישוב כותים דינו כישראל. העוקר דירתו עם אשתו ובנו מארץ ישראל לחוץ לארץ אף שדעתו לחזור דינו כאין דעתו ואם אין דעתו לחזור אף שאשתו נשארה במדינה אין נותנין חומרא מקום שיצא לרמב"ם חילוק זה באוכל נפש עצמו בין אפשר וכו':

[ז] [לבוש] אם דעתו. לכאורה תמוה דאף שאין איסור עד שיבוא תוך התחום לישוב כמו שכתב קודם בו זמן וכו', ונראה דממעט באין דעתו והגיעו לישוב אף שהלך אחר כך חוץ לתחום אסור. כתב בית יוסף בשם אורח חיים ובקולי מקום שיצא משם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כל זמן שדעתו לחזור לעולם עד כאן לשונו, והוא תמוה ואין ספק אלי שיש טעות סופר בבית יוסף וצריך לומר ובקולי מקום שהלך לשם וכו', וכן מצאתי בים של שלמה שם שהביא לשון אחר כך פירש אם הלך מחוץ לארץ אינו נוהג קולא אלא בדעתו לחזור לעולם אבל אם דעתו לחזור אפילו לזמן מרובה אינו נוהג קולא, ונראה לי דאף שדעתו לחזור לחוץ לארץ אם אין דעתו לקבוע בחוץ לארץ רק לילך לסחורה וכיוצא בו ולחזור למקום קביעתו בארץ ישראל נוהג קולא כשהוא בארץ ישראל, ומה שכתב באורח חיים שדעתו לחזור לעולם פירוש כשרוצה לקבוע אפילו אחר זמן מרובה וראיה לזה ממעשה דמהרש"ל בסימן ק"ה דמשמע דהאוסר היה משום שנהג חול בחוצה לארץ משמע דבארץ ישראל כדין עשה שנהג חול, גם פשוט דאין נוהג קולא עד שבא תוך התחום משום ארץ ישראל דלא עדיף קולא מחומרא:

א) [סעיף א'] בגליות שעושין שני יו"ט וכו' ואע"ג דעכשיו בקיאין בקביעא דירחא אפ"ה הנהיגו חז"ל לעשות בחו"ל ב' יו"ט משום דחששו חז"ל שמא תגזור המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור ויעשו חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח, ביצה דף ד' ע"ב ופירש"י שם, ועיין לקמן או' יו"ד,

ב) ובני א"י בזה"ז עושין יום א' כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים נמצא שיום שני שאנחנו עושים בגליות בזה"ז מד"ס שתקנו דבר זה, הרמב"ם פ"ה מה' קידוש החודש דין ו':

ג) נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין ב' ימים לעולם כמנהגם מקודם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעים אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך יו"ד ימים או פחות, וכ"מ שבינו לבין ירושלים מהלך יו"ד ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו רואים אם אותו המקום מא"י שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהם עושין יום א' בלבד, ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהם או מחו"ל כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום א' יום א' ואם ב' ימים ב' ימים הרמב"ם שם דין י"א.

ד) מקום שבינו ובין ירושלים יו"ד ימים או פחות מיו"ד והוא סוריא או חו"ל ואין להם מנהג או שהוא עיר שנתחדשה במדבר א"י או מקום ששכנו בו ישראל עתה עושין ב' ימים כמנהג רוב העולם, וכל יו"ט ב' מד"ס ואפי' יו"ט שני של ר"ה שהכל עושין אותו בזה"ז, הרמב"ם שם דין י"ב. ונראה שאם העיר שנתחדש' היא סמוכה או נראית לעיר שעושין יום א' עושין כמותן וכמ"ש לקמן סי' תרפ"ח סעי' ב' לגבי מגילה וה"ה לכאן:

ה) בני צור נהגו לעשות שני ימים של גליות ואין דופי במנהגם, הרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' ק"ו. ברכ"י או' ו' שע"ת או' ה':

ו) וכתב בס' כפתור ופרח ריש פ' נ"א שבעגלון שבעבר הירדן נוהגין לעשות יום אחד, וזה אשתמיט ממהריט"ץ בתשו' סי' רי"ו שנחלק בזה עם הרב מהר"ר גדליה קורדואירו יעו"ש. וכתב עו"ש בס' כפתור ופרח דבגת עושין שני ימים. וגת היינו רמלה וכמ"ש שם פ"ז ופי"א יעו"ש אמנם הברכ"י או' ט' ובתשו' דברי יוסף סי' א' כתבו דברמלה עושין יום א' יעו"ש. וכתב עו"ש בדברי יוסף דבעזה עושין יום אחד וכמ"ש בתשו' הרדב"ז הישנות סי' ל' יעו"ש. וכ"כ המו"ק סי' ש"ו בק"ו גדר ישוב א"י והב"ד השע"ת שם:

ז) וכתב שם מהריט"ץ דאפי' בעה"ק צפת מאן לימא לן שהיו השלוחין הולכין אלא שכך נהגו דור אחר דור ובודאי כך היו מקובלים מהראשונים יעו"ש והב"ד הברכ"י או' ח' שכן מוכח בירושלמי ריש פ"ב דר"ה דבצפת היו עושין יום אחד יעו"ש. והב"ד השע"ת שם. וכ"כ הרב פאת השולחן סי' ב' או' ל"ד יעו"ש:

ח) בעיר יפו ת"ו הסמוכה לעיר קדשינו ירושת"ו יש להסתפק אם יעשו יום א' כיון שהיא א"י וקרובה ליבנה ולוד מאד ולירושת"ו מהלך יום ומחצה או פחות (ועתה במסלת הברזל מהלך כמו ג' שעות) אי דלמא כל דלא ידעינן שהיו השלוחין הולכין צריך לעשות ב' יו"ט. ברכ"ו או' ט' אלא שסיים שהעיד זקן א' שבזמן רבנן קשישאי היה הוא ואדם אחד דרים ביפו הם לבדם והיו עושים יו"ט א' לבד ואין פוצה פה ומצפצף כלל יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ד' יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף רל"ח ע"ב והב"ד השע"ת שם. וכ"ה המנהג עתה לעשות יום א' דוקא וגם עתה נתרבו בה אכלוסים ודרים בה כמה עם רב מישראל תהלי"ת.

ט) שם. כל מה שאסור בראשון וכו' היינו שהמלאכות האסורות בראשון אסורות נמי בשני אבל דבר שהוא אסור בראשון משום מוקצה או נולד מותר בשני כמ"ש בסי' תקי"ג ותקט"ו. ב"י. עט"ז. שו"ג או' ב'. והיינו נולד בראשון או מוקצה בראשון מותר בשני ומוקצה בשני אסור בשני כמו בא' עיין סי' תקי"ג ותקט"ו והוא פשוט. א"א או' א, ולענין מכשירי מילה אם דוחין יו"ט ב' עיין בתשו' הרה"ג משה האיש זצ"ל חא"ח סי' כ"ג וכ"ד וכ"ה מה שהאריך בזה והעלה לאסור שגם בזה יו"ט ב' דינו כראשון ואפי' לילך חוץ לתחום ביו"ט ב' בשביל מילה בזמנה העלה לאסור יעו"ש:

י) שם. ומנדין למי שמזלזל בו. חדשים מקרוב באו הוי חכמים בעיניהם לזלזל בטענה כוזבת דבקיאינן האדנא בקביעא דירחא. והאומרים כן הם טפשים כי לא ידעו סוד יו"ט ב' ש"ג ואי הוו ידעי והיה בהם יר"ש לא היו פוצים פה להקל עליו כלל. רו"ח או' א'. ועיין נה"ש להרש"ש ז"ל דף כ"ה ע"ב טעם בסוד ליו"ט ב' בחו"ל יעו"ש.

יא) שם. ומנדין וכו' עיין פר"ח מה שהאריך בזה ומסיק הכלל העולה מכל זה שבכל איסורין שבתורה בין האסורים מה"ת בין האסורים מדרבנן הכל לפי ראות הדיין לפי חומר העבירה ולפי העוברים ולפי צורך השעה הרשות בידו לקנוס נידוי או מכת מרדות ואף אותם שמבוארים בתלמוד בלי חולק שכתבנו לעיל שמנדים או מכים אי לא אפשר בנדוי יכו מכת מרדות ואי לא אפשר להכות ינדו ותן לחכם ויחכם עוד. עכ"ל. והב"ד השו"ג או' א' חמ"מ או' א'.

יב) שם. ומנדין וכו' ואפי' בדבר שהוא משום שבות או שיצא חוץ לתחום מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו הרמב"ם פ"א מה' יו"ט דין כ"ב. והוא מגמ' פסחים נ"ב ע"א:

יג) שם. ומנדין וכו' וה"ה דעושה מלאכה ביו"ט ב' ע"י נכרי דמנדין אותו. הר"א ששון סי' קנ"ו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או א' מ"א סק"א. שו"ג או' א' חמ"מ או' א' מ"ב או' ב':

יד) ע"ה שעשה ע"פ הוראת חכם אין מנדין אותו, משפט צדק ח"א סי' ל"ו. כנה"ג שם. עו"ש שם: מ"א שם. א"ר או' א' שו"ג שם. חמ"משם. ר"ז או' ב' מ"ב שם.

טו) המחלל. יו"ט ב' ש"ג בשוגג שאינו יודע שהוא אסור אין לנדותו. מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. כנה"ג שם עו"ש שם. מ"א שם. א"ר שם. שו"ג שם. חמ"מ שם. ר"ז שם:

טז) מי שבא מא"י לחו"ל וחלל יו"ט ב' אין מנדין אותו מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. כנה"ג שם. עי"ש שם. מ"א סק"ז א"א או' וז' ר"ז או' ז' מ"ב או' ט'. מיהו רש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סי' נ"ב כתב דראוי לנדותו. וסיים דמעשה באחד שהלך לא"י וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא לסחורה למדינתינו ודעתו היה לחזור ונהג חול ביו"ט ב' ונפגר במיתה משונה ולא זכה לחזור לא"י יעו"ש. א"ר או' ה' וכ"כ החמ"מ או' ג' דבני א"י שבאו לחו"ל אם עשו מלאכה ביו"ט ב' מנדין אותן ואפי' דעתן לחזור עכ"ד. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להוכיחו רק בדברים ולהפחידו שלא יעשה עוד כזאת לעבור על איסור דרבנן כמ"ש לקמן סעי' ג' ולקנסו בממון אם אפשר ולתקן אשר עוות וכ"ז בדעתו לחזור אבל אם אין דעתו לחזור הרי הוקבע כמותן ונעשה כבני חו"ל. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"א.:

טוב) שם. ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין וכו' עיין לעיל סי' תס"ח או' ו' וסי' תע"ו או' י"א יעו"ש.:

חי) שם. אלא מלקין אותו. פי' מכת מרדות וכתב מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג יעו"ש, ובהרמב"ם לא משמע כן. מ"א סק"ב. ור"ל שהרמב"ם פ"ו מה' פסח דין י"ב כתב אסרו חכמים לאכול מצה בע"פ וכו' ומי שאכל מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו עכ"ד, והביאו הר"ן בפ"ד דכתובות וכתב אבל הר"ם הלוי ז"ל כתב שהיו מכין אותו באומד ולהקל ממלקות תורה ונראין דבריו. ומיהו ודאי מכת מרדות שהיא על עבירה נמשכת מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים אבל כל שאינו אלא כדי לענשו על מה שעשה נראין הדברים שמכין אותו כפי אומד ב"ד ולהקל ממלקות של תורה יעו"ש, וכ"כ רש"י בסוף מס' חולין דף קמ"א ע"ב דמכת מרדות אין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו. וכ"כ התו' במס' נזיר דף ך' ע"ב יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח סי' תע"א סעי' ב' כדברי רש"י והר"ן יעו"ש:

יט) שם. אלא מלקין אותו. ומ"מ אין מדקדקין במכת מרדות ברצועה של מלקות האמורה במס' מכות דף כ"ב ע"ב. הר"ן שם,

ך) [סעיף ב'] אלא לענין מת, משום כבודו, לבוש. ט"ז סק"א. ויתבאר לקמן סי' תקכ"ו.

כא) שם. וכן לכחול את העין. משום צערא ואפי' ליכא סכנתא אבל אי ליכא שום צער כלל אסור וכ"פ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ג' עו"ש או' ב' א"ר או' ד' פר"ח, שו"ג או' ד' א"א או' ג'.

כב) שם. וכן לכחול את העין. אעפ"י שאינו חולי הכולל כל הגוף דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות כמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ז. מ"א סק"ג. ר"ז או' ד' מקרא קודש סי' ך' או' ב' מ"ב או' ה':

כג) שם. וכן לכחול וכו אפי' בלא שינוי. מחה"ש. מ"ב שם.:

כד) מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפפין אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר או"ה כלל נ"ט או' כ"ו מ"א שם, חמ"מ או' ב' ר"ז או' ו' מ"ב או' ח' ומשמע שם באו"ה דאם מצטער כ"כ ואינו יכול להמתין למחר שרי. ועיין מחב"ר או' ב'.

כה) שן כואבת ואינו נופל למשכב מותר לעוקרה ע"י עכו"ם ביו"ט ב' חוץ מר"ה, מהריק"ש בתשו' אהלי יעקב סי' מ"א ברכ"י או' ב' ער"ה או' ב'. שע"ת או ב' וכתב שם הער"ה דכן יש להתיר אמירה לגוי ביו"ט ב' במקום פסידא יעו"ש. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' ג' בהגה:

כו) שם הגה. או שאר חולי וכו'. וג"כ בשאינו כולל כל הגוף. מ"ב או' ו':

כז) שם הגה. או שאר חולי שאין בו סכנה. אבל בס' תמ"ד סי' ק"ך כתב דלא התירו אלא לכחול עין דשוה לכל נפש דגם הבריא דרכו לכחול אבל שאר צרכי חולה אין עושין אפי' ביו"ט ב' אלא ע"י גוי יעו"ש. ער"ה או' ד':

כח) שם בשני מותר אפי' ע"י ישראל. שמפני הנאת הגוף לא החמירו בו בשבות דרבנן. לבו"ש. מ"ב או' ז':

כט) שם חוץ מיו"ט ב' של ר"ה וכו' אכיחול קאי אבל לענין מת גם ביו"ט ב' של ר"ה שרי כמ"ש לקמן סי' תקכ"ו סעי' ד' יעו"ש:

ל) שם הגה. אבל אב מלאכה אסור לישראל וכו' בחולי שאין בו סכנה. לבו"ש. ור"ל אבל בחולי של סכנה אפי' בשבת שרי ע"י ישראל וכמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' ב' יעו"ש:

לא) שם אסור לישראל וכו' ואפי' חלה כל גופו אם אין בו סכנה. ר"ז או' ה' מ"ב או' ח':

לב) [סעיף ג'] בני א"י שבאו לחו"ל אסורים וכו' דנותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם כמ"ש לעיל סי' תס"ח סעי' ד':

לג) שם. אסורים לעשות מלאכה וכו' אפשר דהיינו דוקא בפרהסיא אבל בצנעא מותר. מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. וכ"כ הט"ז סק"ב. אבל הרדב"ז ח"א סי' ע"ג ורנ"ח כתב דאפי' בצנעא אסור. וכ"כ משפט צדק ח"ב סי' מ"ט, הרשד"ם חא"ח סי' ט"ו. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ד. מהריק"ש פר"ח. מט"י א"ר או' ה' ברכ"י או' ג' מאמ"ר או' ב' ש"ץ דף רל"ג ע"ד ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ג או' ג' מ"ב או' ט':

לד) כל שעושה מלאכה אפי' בצנעה ראוי למונעו מזה ומותר להכותו עד שימנע מלעשות מלאכה והאומר לו לעשות מלאכה עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח. כנה"ג שם. מיהו הפר"ח כתב דלאו בר נידוי הוא ולאו בר הכאה הוא רק שראוי למונעו ולהחמיר בדבר יעו"ש ועיין לעיל או' ט"ז:

לה) ולענין תפלה מי שדעתו לחזור מתפלל י"ח כבמקומו וכן המנהג. ולענין המלבוש אם היו לו מלבושים מיוחדים לשבת ויו"ט ילבשם גם ביום אחרון אעפ"י שהוא חול לגבי דידיה. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג שם. עו"ש או' ב' מ"א סק"ז. א"ר סי' תצ"ה או' י"ג א"א או' י"ג חמ"מ או' ג' וכ"כ הפר"ח כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לא"י ביו"ט ב' בבוקר בביתי בצנעה הנחתי תפלין וקריתי ק"ש עמהם משום מאמר רז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ואח"כ הלכתי לבהכ"נ והתפללתי תפלת י"ח דכיון דהוי בלחש כצנעא דמי ואעפ"י שיש בה קצת אריכות יותר מתפלת יו"ט אין בכך כלום ואעפ"י כן כשמקצת העם קמו סמוך לחתימת אמת ויציב קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם דהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מהתחלה ומלבושי יו"ט לבשתי משום דהויא מלתא דפרהסיא עכ"ל. והב"ד השו"ג או' ז' ש"ץ דף מ' ע"ד. פאת השולחן סי' ב' או' כ"ב וכ"פ מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ו יעו"ש וכ"כ ר"ז או' ח' ח"א כלל ק"ג או' ד' מ"ב או' י"ג.

לו) ולבשל מיו"ט ב' לשבת בלא הנחת עירובי תבשילין מותר. הרדב"ז ח"א סי' ץ'. כנה"ג שם. עו"ש שם. מ"א שם. א"ר שם. פר"ח שם. א"א שם. שו"ג שם. פאת השולחן שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. שע"ת או' ב'. ובמוצאי יו"ט א' יבדיל בצנעה. פאת השלחן שם. ובשמיני עצרת אסור לעשות הקפות לס"ת, הרב חיד"א בס' טוב עין סי' י"ד וכ"כ הרב לב חיים ח"ב ססי' קכ"ה,:

לז) ובליל שני של פסח לא יברך הברכות שמברכין על הסדר ולא קידוש ולא אשר גאלנו ולא על הלל ולא על מצה ומרור ויאמר הגדה כקורא בתורה ועל כוס א' יברך בפה"ג ויכוין לפטור גם כוס ב' וכן יכוין בכוס של בהמ"ז ואם הוא בחדר בפ"ע לא יסדר הסדר כלל וכ"ז שדעתו לחזור. ח"א שם. ומיהו ע"ש ויכוין לפטור גם כוס ב' וכו' היינו לבני אשכנז אבל בני ספרד בלא"ה אין מברכין כ"א על כוס א' וכוס בהמ"ז כמ"ש לעיל סי' תע"ד יעו"ש:

לח) מי שבא מחו"ל לא"י ודעתו לחזור הוי בכלל בני חו"ל וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מחו"ל לארץ ישראל ועושים יום שני של גליות כתיקוניו וכמשפטיו בחו"ל ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני חו"ל העולים לרגל ומתפללים תפלה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחלה וסוף כמו שעושין ביו"ט ב' בחו"ל ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם. שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ו. וכ"כ הרב פאת השולחן סי' ב' או' כ"א. וכ"כ בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ו' דף י"ד ע"ג. ועיין לקמן או' נ"ה:

טל) וכל הבא מחו"ל לארץ כל זמן שאינם עשרה בעלי בתים (ר"ל נשואים לאפוקי בחורים) אל יתפללו יו"ט אלא בצנעה וכ"ש שאין להם להוציא ס"ת וללמיד בו בעניינא דיומא ע"ד שיצרפו לעשרה א' או ב' מבני העיר וכו', ואם תראה שנוהגין בהיפך מזה אינו מנהג קבוע ע"פ חכמים אלא מפני הכבוד ודוחק השעה ועליות בני א"י כי רבה היא גרמא להם לסבול מנהג שלא כדין פעם ושתים ונשאר קבוע עד היום. הלק"ט ח"א סי' ד' בשם מהר"ר ישראל בנימין הזקן יעו"ש. אבל בס' מטה אשר סי' י"ד דקל"ז כתב דיכולין לצרף עמהם מבני א"י ולהוציא ס"ת יעו"ש. וכ"כ בשו"ת סמא דחיי סי' י"ג יעו"ש. מיהו הרב פה"א ח"ג דף י"ז ע"ב כתב וז"ל כי כבר נקבע דבר זה בשנים קדמוניות ובפרטות שנת התפ"א ונמנו וגמרו כל הרבנים באותה שנה שאירע כן שלא היו כ"א תשעה ולא הוציאו ס"ת. והדין כן בין ביום א' של חו"ה בין ביום אחרון בפרטות כי אפי' ביום א' אם יהיה חו"ה של פסח שהפ' היא אחת מ"מ הרי לענין ההפטרה חלוקים ומ"מ בכל ענין אסרו להצטרף להם אחד כדי להוציא ס"ת עכ"ל. וכן הר' ברכות מים בסי' זה דחה דברי הרב סמא דחיי הנז' ומסיק דאפי' הם תשעה אינם יכולים לצרף א' מבני א"י להוציא ס"ת וכתב וממה שעשו מעשה בירושת"ו אין ראיה כי לא ראו מ"ש הלק"ט יעו"ש. וכן הרב המגיה בש"ץ דף רל"ו ע"ד כתב להשיג על דברי סמא דחיי הנ"ז יעו"ש אמנם בספר אמל"י סי' א' או' ג' הביא דברי סמא דחיי הנז' וכתב וכן נעשה מעשה בעה"ק ירושת"ו יעו"ש. וכ"פ הלד"א סי' א' או' ג' וכ"נ דעת אות אמת בק"א סי' ג'. ומה שיש להקשות דהרב פה"א כתב נמנו וגמרו לאסור והאמל"י כתב נעשה מעשה להתיר כתב או' אמת שם דעד שנת התפ"א נקבע הלכה כהאוסרים אבל אח"כ ראו שיש לסמוך על המתירין יעו"ש:

מ) בחור שעדיין לא נתארס שהלך לא"י לזיהר"א אפי' אם דעתו לחזור יעשה יו"ט יום א' בלבד מפני שאם יזדמן לו אשה ישאר בא"י אבל אם הוא סומך ע"ד אביו ואמו יעשה ב' ימים. הלק"ט שם. וכתב הרב חיד"א בחיים שאל ח"א סי' נ"ה כי כן פשטה הוראה בא"י ודלא כהסכמה שהובאה בתשו' גו"ר חאו"ח כלל ד' סי' י"ד שבכל גוונא יעשו ב' ימים אם דעתם לחזור אך בחורים רווקים מא"י הנמצאים בחו"ל ודעתם לחזור אף שאינם תלוים בדעת אחרים ינהגו כבני א"י יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ה:

מא) בחור שעדיין לא נתארס שיצא מא"י לחו"ל לישא אשה בחו"ל ודעתו שאם לא יתנו לו אשה כ"א ע"מ לישב בחו"ל הוא יושב בחו"ל ודעת אביו ואמו מסכימים עמו בזה יש לנהוג כחומרי אנשי חו"ל. רו"ח או' ג. ונראה דה"ד כחומרי חו"ל ולא כקולי חו"ל כגון לבטל ממצות תפילין ולברך על העירוב אם חל יו"ט ב' בע"ש וכדומה דהא יש ספק שמא תתרצה האשה ללכת עמו לא"י ועוד שמא לא ישא כלל מאיזה סבה שלא יתרצו ויחזור לא"י ועוד דהא עדיין לא נשא ולא הוקבע כבני חו"ל אלא רק ינהוג כחומרא דחו"ל ולא לקולא ולא לענין ספק ברכות.;

מב) הבאים מחו"ל לא"י ודעתם להשתקע בא"י ונשותיהם עדיין בחו"ל מנהג ירושת"ו שעושים ב' יו"ט דכל זמן שבני ביתו הם בחו"ל אפשר שיחזור וילך לחו"ל. מזבח אדמה סי' תס"ח משם ס' שולחן מלכים. ועיין לקמן או' ן':

מג) מי שבא לגור בא"י ואם ימצא מנוח יתיישב וכבר גמר בדעתו להשתקע ולשלוח אחר אשתו ואם תמאן ילך להביא אותה דוקא ואל יתעכב יען כי היא רצונה לבא ג"כ ואפי' אם תמאן בו יניחנה ויבא באופן כי כבר גמר בדעתו להשתקע הנה לענין תפלה וכיוצא ינהוג כבני א"י רק לענין חמץ טוב ונכון שלא יאכל ביום ח'. פה"א ח"ג דף י"ז ע"א יעו"ש. והב"ד הש"ץ דף רל"ז ע"ד. שע"ת או' ה' מקרא קודש סי' ך' או' י"ז. וכה"ג כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש:

מד) בן א"י שירד לחו"ל ודעתו לחזור שהדין הוא שעושה כמנהג א"י וכך עשה איזה רגלים ואחר זמן ידע שמתה אשתו שהניח בא"י ודעתו לישא אשה בחו"ל ולחזור לא"י כתבתי בתשו' שכל זמן שלא נשא יעשה כמעשהו כבני א"י וכשישא בחו"ל יעשה כבני חו"ל עד שילך לא"י איש ובתו והבאתי ראיות לזה והסכים עמי אחד מגדולי הדור. מחב"ר בקו"א או' ב'. ומיהו עיין בש"ץ דף רל"ד ומשם ואילך שהאריך בנידון כזה אלא שכתב שהתנה עמה שתעלה עמו לא"י בשנה ההיא וכתב שגם אחר נשואין יעשה כבני א"י ומ"מ סיים דס"ד לענין תפלה אבל לא לאכול חמץ בח' של פסח וכדומה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ב'. וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"א ססי' נ"ה שאם התנה עמה קודם נישואין שתעלה עמו לא"י אע"ג שהיא צריכה עדיין לנהוג כמנהג מקומה הוא ינהוג כמנהג א"י יום א' וכ"ש אם הניח בא"י בניו ובני ביתו וה"ד לענין תפלה ולא לשאר דברים וכ"ש שלא יאכל חמץ בח' של פסח יעו"ש. וכן הסכים בהשמטות אשר בסוף חיים שאל ח"א דף קי"ט ע"ג יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ד:

מד) אם הניח אשתו בא"י וכל כליו ומטלטליו כי שם ביתו וכשיצא לחו"ל נשא שם אשה אחרת כיון שאין דעתו לחזור אל הראשונה אין עליו דין המקום ההוא לענין המועדות. מהריט"ץ סי' נ"ב באמצע ואפי' אם דעתו לחזור אם נולד לו בן בחו"ל ינהוג כבני חו"ל שאשתו זאת העקרית ומה גם לדידן דמגרשין אשה ע"כ אינו רחוק שזה יגרש אשתו ראשונה בע"כ או ברצונה שאינה יכולה לעמוד היא והשניה כי צרה שמה. ח"ש שם. והיכא שקובע דירתו שנה עם אשה זו ושנה עם אשה אחרת אין לך אלא מקומו ושעתו. מהריט"ץ שם:

מה) בן חו"ל דאשתהויי אשתהי זמן מה בא"י ודעתו לחזור לחו"ל כי שם ביתו ונעשה שותף בחנות עם בן א"י וזמן יריד ביו"ט ב' דלשותפו בן א"י חול נראה לכאורה דמותר לשותפו לישב בחנות ולמכור ביריד כיון דשניהם הם מתעסקים תמיד בחנות. ברכ"י או' ה' ועי"ש שהביא סמוכות לזה יעו"ש. ש"ץ דף רל"ז ע"ד. זכ"ל או' יו"ד. שע"ת שם:

מו) בן חו"ל שעומד בא"י כתב מהריק"ש בהגהו' ובתשו' כ"י סי' צ' דמותר לומר לבן א"י שיעשה לו מלאכה ביו"ט ב' וכן הסכים בס' זרע אברהם חא"ח סי' ט' וסי' יו"ד יעו"ש. אבל בס' גו"ר כלל ד' סי' י"ז הסכים לאסור יעו"ש וכן הרב מהר"ר יעקב פאראגי מהמה בתשו' כ"י סי' ט"ו והרב מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' ס"ה דחו דברי מהריק"ש הנז' והסכימו לאסור. והב"ד ברכ"י או' ד'. זכ"ל שם. שע"ת שם. ולענין מילה בזמנה שאירע בא"י ביו"ט ב' והיה שם אורח מחו"ל שעושה היום יו"ט והוא מוהל אם מותר למול עיין לעיל סי' של"א או' ל' שהבאנו פלוגתא בזה. וכתב הש"ץ דף רל"ח ע"ג דהיכא דאיכא יו"ד מבני חו"ל שנוהגין היום יו"ט אסור ואפי' כשאין יו"ד דוקא כשמבקשים ממנו שיהיה הוא המוהל אין לו למנוע עצמו אבל הוא ודאי אסור לבקש מאחרים שיתנו לו למול. וכן יורה לו החכם לאורח שבא לשאול שאין לו להיות רודף היום אחר מצוה זו מאחר שהוא יו"ט לדידיה ואיכא אחר אם לא שיבקשו אחרים מאליהם יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ה':

מז) בן א"י שנמצא בחו"ל ביו"ט ב' אם מותר לתושב חו"ל לבשל ולהרבות בשבילו אי הוי כמבשל לחול עיין מהריט"ץ סי' קל"ט שכתב דבקדרה א' פשיטא דשרי ובב' קדירות מב' מינין והם עושין לעצמן ולאורח בודאי שרי כי איכא לספוקי אקדרה א' לבדה מאותו המין וכו', ואם א"א יש להתיר מן הטעמים שביארנו וטוב שיאכלו עמו מקדרתו כדי שלא יהא ניכר שלו לבדו עשו יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י אמנם המט"י כתב נראה פשוט להתיר דלא אמרו אלא במבשל לעכו"ם ולחול ממש אבל לבן א"י דמשך שייך בהדיה שביתת יו"ט ב' דהיינו אם יעקור דירתו וכו', או אח"כ אין דעתו לחזור וכו' אין זה חשוב חול לבני א"י ודינם הוי כחד מהדרים בחו"ל שמותרים לבשל זה לזה והוא פשוט ייעו"ש. והב"ד הש"ץ דף רל"ג סוף ע"ד שע"ת אות ב'. אבל הרב זכר נתן דף מ' ע"א אות ל"ג כתב דאין לזוז ממ"ש מהריט"ץ יעו"ש. ועי' לקמן סי' תקי"ב:

מח) מי שעלה מחו"ל לא"י ואין דעתו לחזור כלל לא ינהוג קולי מקום שהלך לשם וכ"ש בי"ט ב' של גליות עד שילך לשם למקום ישוב ולא במדבר. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג בהגב"י שו"ג בסוף הסי':

מח) אדם שעקר דירתו מחו"ל לא"י ע"מ שלא לחזור אם אח"כ נאנס וצריך לחזור לחו"ל כ"ז שלא הדר חשוב כבני א"י. ש"ץ דף רל"ז סוף ע"א:

מט) העוקר דירתו עם אשתו ובניו מא"י לחו"ל אעפ"י שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ז. א"ר או' ו' פר"ח בסי' תס"ח. שו"ג שם או' י"ג. חמ"מ או' ג' ר"ז אות יו"ד. ח"א כלל ק"ג או' ד' מיהו אם עקרן להוליכן לזיהר"א של א"י או להבריחן ממגפה ב"מ או מחמת סיבה אחרת כיוצא בה שאז הדבר ברור דבכ"ג דעתו לחזור מיקרי. פר"ח שם.

נ) כל שאין דעתו לחזור אע"פ שאשתו נשארה במדינה אין נותנין לו חומרי מקום שיצא משם. משפט צדק ח"ב סי' מ"ט. כנה"ג שם. מ"א שם. א"ר שם, פר"ח שם. שו"ג שם, חמ"מ שם. ר"ז או' י"א. ח"א שם. ועי' לעיל או' מ"ב ואו' מ"ג:

נא) כל מי שבא למכור סחורה או לקנות או העולים לא"י לזיהר"א נקרא דעתו לחזור מיד. בא לישא וליתן ולהרויח או לעשות מלאכתו או ללמוד תורה אעפ"י שלא עקר דירתו משם נקרא דעתו לחזור לזמן. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. שו"ג שם.

נא) ואם בא לא"י לזיהר"א וביטה בשפתיו שרצונו לדור ולהשתקע בא"י אמנם לפי שיש לו עסקים בחו"ל מוכרח לחזור ולעשות עסקיו בחו"ל אבל כשיגמור עסקיו מעתה ומעכשו נדר לבא ולהשתקע בא"י אעפ"י כן ינהג כחומרי מקומו ובפרט ביו"ט ב' עד שיקבע דירתו בא"י. שדה הארץ חא"ח סי' כ"ו.

נב) אם דעתו לחזור לזמן ארוכה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם מפני המחלוקת ל"ש בצנעה ול"ש בפרהסיה. ואם דעתו לחזור מיד נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם בפרהסיא אבל בצנעה נוהג כקולי מקומו. וזהו לפי דעת התוס' והר"ן וקצת מפרשים ז"ל. אבל הרמב"ן והרא"ה והריטב"א דרך אחרת יש להם. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. אמנם הפר"ח שם בסי' תס"ח כתב דמשמעות כל הפו' דאין לחלק בין דעתו לחזור מיד לדעתו לחזור לאחר זמן וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. והב"ד השו"ג שם:

גנ) שם ביישוב. דוקא ביישוב ישראל. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ג או' ג' מ"ב או' יו"ד. והיינו בדעתו לחזור אבל באין דעתו לחזור אפי' הגיע ליישוב עכו"ם אסור. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז או' ט' א"א שם. ואם הוא תוך התחום הוי כאלו הוא בתוך העיר מ"א שם. חמ"מ שם ר"ז שם. ח"א שם מ"ב שם.

דנ) שם, ביישוב ואם דעתו לחזור מותר לעשות מלאכה חוץ לתחום העיר והיינו אף שהיה בעיר כל שיצא מחוץ לתחום שרי. א"א או' ז', חמ"מ שם, מ"ב שם, אבל באין דעתו לחזור והגיע לישוב אף שהלך אח"כ חוץ לתחום אסור. א"ר סי' תצ"ה או' י"ד. א"א שם. מקרא קודש סי' ך' או ה'. ועיין לעיל סי' תס"ח אות מ"ז ואו' מ"ח.

הנ) שם אפי' דעתו לחזור. עין בתשו' חכם צבי סי' קס"ז שכתב דבני חו"ל העולים לא"י דרך עראי דצרוכים להתנהג בעניני המועדים כאחד מבני א"י התושבים. ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם. ולא מיבעיא בתפלות וברכות וקריאת ס"ת אלא אפי' במלאכה מותרים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א בשם ראב"ן. וכ"כ בתשו' שו"מ מהד"ג ח"ב סי' כ"ח להוכיח כדברי ח"צ הנז' ואעפ"י שדעתם לחזור יעו"ש. אמנם בתשו' שאלת יעב"ץ סי' קס"ח הזכיר דברי מר אביו ח"צ הנז' וגמגם בהם וכתב דגם בני א"י גופא אין איסור אם היו רוצים לעשות ב' ימים משום דלמא אתי לקלקולי וא"כ אף בעולים דרך עראי חייבים להחמיר כמנהג מקומם כדפשיטא להו לחכמי א"י גופייהו כמ"ש בהלק"ט סי' ד' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י סוף או' ז' דבני חו"ל הבאים עראי לא"י המנהג פשוט היפך מהר"צ שעושין כמקומן עכ"ל. והב"ד השע"ת או' ה' וכ"כ לעיל או' ל"ח יעו"ש:

ונ) שם. אבל אם לא הגיע לישוב וכו' אפי' ישוב עכו"ם כיון שאין דעתו לחזור. מ"א סק"ו בשם הרדב"ז. ויש מי שמקיל גם בזה כמו בדעתו לחזור ובעי שיגיע דוקא ליישוב ישראל. בגדי ישע ועי"ש. והב"ד מ"ב או' י"א. אבל דעת האחרונים כדברי הרדב"ז כמ"ש לעיל או' ג"ן יעו"ש.

זנ) שם. וכל חוץ לתחום וכו' דחוץ לתחום מקרי מדבר כמ"ש במלחמות ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדיין לא הוקבע כמותן. מ"א סק"ז. מחה"ש מאמ"ר או' ג'

חנ) בן א"י שהלך לחו"ל ודעתו לחזור אינו רשאי לעלות לתורה ביו"ט ב' של גליות ולהשלים למנין הקרואים כיון שהוא אינו מחוייב בקריאת התורה שבאותו יום והוי ברכתו לבטלה. וק"ו הוא ממ"ש מר"ן ז"ל לקמן סי' תקס"ו סעי' ו'. הלק"ט ח"א סי' ד' משם מהר"ר גבריאל איספראנסה ז"ל יעו"ש. ומיהו כתב שם הרב מהר"מ חאגי"ז שקבלה בידו שאם היו"ט ב' חל ביום ב' או ה' בשבוע ובן א"י נמצא בחו"ל במקום שנוהגין להוסיף ביו"ט על מנין חיובי הקרואים (עיין לעיל סי' רפ"ב סעי' א' בהגה) היו רבני עיה"ק צפת ת"ו מתירין בפשיטות שיעלה בן א"י לתורה להיות מן הנוספין על מנין הקרואים ולברך כיון שהם ימי קה"ת לכל ישראל ומה לי בסדרא דיומא ומה לי בפ' אחרת בתורה אבל במקום שאין נוהגין להוסיף ביו"ט על מנין החיוב אסור אפי' ביום ב' וה'. יעו"ש. וכן מסיק בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ו' יעו"ש. וי"א דבדיעבד שכבר קראוהו יעלה כמבואר באורך בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ג ועי"ש שדחה דברי הרב אמל"י שהסכים שיעלה לכתחלה יעו"ש. וכ"כ בספרו לד"א סי' ה' או' ל'. אלא שכתב שם בח"ש דשלוחי א"י הגדולים בתורה כולם מבקשים טצדקי שלא לעלות לס"ת ביו"ט ב' ובדרך חכמה מגלים דעתם שלא יקראו אותם לס"ת כי יש להם איזה סיבה וכיוצא משום דחיישי לסברת האוסרים יעו"ש. וכתב עו"ש בתשו' חיים לעולם דפשיטא הוא דאסור לבן א"י להיות חתן תורה בחו"ל שהוא חול לבני א"י יעו"ש. וכ"כ בתשו' חיים שאל שם ובספרו לד"א שם.

טנ) וכן כהן בן א"י שנמצא כשמתפללין בני חו"ל בארץ ביו"ט ב' וקורין בס"ת ואין שם כהן לא יקראו לכתחלה לכהן בן א"י. חיים שאל שם. לד"א שם. ואם יכל לישא את כפיו ולברך ביו"ט ב' כשמתפללין מוסף בני חו"ל עיין לעיל סי' קכ"ח או כ"א:

ס) בן א"י שבא לח"ל ודעתו לחזור וביו"ט ב' שהוא חו"ה אצלו הכריחוהו פרנסי הציבור לעבור לפני התיבה ולהיות הוא הש"ץ במוסף ומסבת המון העם קבל וירא כי כי לא יכול להגיד להם כי לבני א"י הוא חו"ה שפיר מצי לומר בחזרת מוסף את יו"ט מ"ק הזה שגם חו"ה נקרא יו"ט. ומה גם כי הרשב"א ז"ל כתב שכך היו נוהגין לומר במוסף חו"ה כאמור. הרב יוסף אומץ סי' י"ג. זכ"ל ח"ג או' יו"ד:

סא) הוה עובדא והסכימו רבנים עה"ק ירושת"ו לעלות לס"ת אורח שנמצא כאן ביו"ט ב' שהוא יום א' של חוה"מ שלנו בפ' ביום השני, וכן הסכימו לעשות חתני תורם מאורחים בני חו"ל ביום ש"ת שלנו וכן עשו מעשה. הרב פה"א ח"א דף ך' ע"ב. וכן כתב בס' השומר אמת סי' ח"י או' יו"ד כי בזמנו התיר זה הרב מהר"ר אברהם הכהן ז"ל אב"ד דצפת ת"ו והב"ד הרב ארץ חיים בסי' זה. ויש להביא סמך לזה ממ"ש לעיל או' נ"ה כי י"א אורחים הבאים מחו"ל לא"י דינם כמו בני א"י יעו"ש וע"כ בדבר הזה הקלו ועוד ית' מזה לקמן סי' תרס"ט בס"ד.

סב) בן א"י שבא לחו"ל ואשתו ובניו בא"י והוא נוהג ביו"ט כמנהג א"י שהוא כאורח בחו"ל ויום ח' של פסח חל בשבת ובא"י קורין פ' אחרי אם יקרא פ' אחרי שמו"ת כבני א"י או יתנהג בקריאת הפ' כבני חו"ל השיב הרב חיד"א ז"ל בס' מראית העין בליקוטים סי' ך' או' ד' דטפי עדיף להשלים פרשיותיו עם הצבור שהוא עמהם ולענין זה לא יעשה כא"י יעוש"ב. ועוד עיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ד.

ומנדין וכו'. דכל דבר שעיקרו מדבריהם ועוקר לכוליה מצוה מנדין אבל בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא כגון בי"ט ראשון אם עשה מלאכ' דאוריי' משמתי' אבל אם עשה מלאכ' דרבנן בדבר שעיקרו דאוריי' מכין אותו מ"מ (הר"ן) עבי"ד סי' של"ד סמ"ג ובש"ך שם וב"י ססי' תקכ"ו כ' בשם רי"ו שמלקין ומנדין אותו ואם הוא ת"ח אין מנדין אותו ואם עשה מלאכה ע"י עכו"ם מנדין אותו (רבי אהרן ששון סי' קצ"ו) ואם עשה ע"פ הוראות חכם אין מנדין (מ"צ ח"א סי' ל"ו) וה"ה בשוגג (מבי"ט ח"ב קמ"ט כ"ה):

מלקין אותו. פי' מכת מרדות כת' מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג מכות ע"ש וברמב"ם לא משמע כן:

לכחול את העין. אף על פי שאינו חולי הכולל כל הגוף עסי' שכ"ח סי"ז דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות לכן השמיט הרב"י או שאר חולי וכו' ורמ"א בא להורות דאפילו להאוסרין בשבת מתירין בי"ט: מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפ"פן אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר (או"ה) וע' ת"ד סי' ת"כ:

בני א"י וכו'. כל סעיף זה הוא ל' המאור פ"ד דפסחים וכת' אף על גב דשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנע' (כמש"ל סימן תס"ח) הכא כיון שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה אין לפרוץ בו גדר עכ"ל והתו' כתבו דמלאכה אסור דא"א לעשות בצנעא וב"כ בכ"ה בשם רדב"ז ח"א ע"ג ורנ"ח ומ"צ ח"ב ע"ט ורשד"מ ט"ו דלא כמבי"ט ח"ב קמ"ט:

בישוב. דוקא בישוב ישראל ואם הוא תוך תחום הוי כאלו הוא בתוך העיר (רדב"ז):

אבל אם כו'. אפי' ישוב עכו"ם כיון שאין דעתו לחזור (רדב"ז):

חוץ לתחום. דחוץ לתחום מקרי (מדבר) כמ"ש במלחמות ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדין לא הוקבע להיות כמותן: בני א"י שבאו לח"ל ועשו מלאכה אין מנדין אותן (מבי"ט ח"ב סי' קמ"ט) ומתפללין י"ח כמקומן ולובשין מלבושי י"ט וכשחל י"ט ע"ש מבשל בלא עירוב תבשילין והעוקר דירתו עם אשתו מא"י לח"ל אף על פי שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור (רדב"ז) וכל שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארת שם הוי כאין דעתו לחזור (מ"צ ח"ב מ"ט כ"ה) וע"ש שכ' עוד סברות אחרות ואין לזוז מפסק הרב"י עסי' תקע"ד ס"ב:

{א} והיו מנדין וכו' – ואע"ג דעכשיו בקיאין אנו בקביעות החודש לפי החשבונות שבידינו מ"מ חששו חכמים שמא מרוב הצרות והטלטולים בגלותנו ישתכח החשבון ויבואו לעשות חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח וע"כ הניחו הדבר בחו"ל כמו שהיו בימים הראשונים:

{ב} למי שמזלזל בו – במזיד ואפילו זלזל בו בדבר שהוא משום שבות או בתחומים דרבנן נמי מנדין אותו וכתבו האחרונים דאפילו חיללו ע"י עכו"ם נמי הוא בנידוי דכל מה שאסור בראשון אסור בשני ונתבאר בפוסקים דיו"ט שני חמור בזה מיו"ט ראשון דביו"ט ראשון אין מנדין רק בעבר על איסור דאורייתא אבל על שבות דרבנן אין מנדין רק מלקין אותו מכת מרדות משא"כ ביו"ט שני והטעם משום דיו"ט שני כל עיקרו אינו אלא מדרבנן א"כ כי עבר בו על איזה דבר שהוא הרי הוא כעוקר את כולו ולהכי החמירו עליו משא"כ ביו"ט ראשון שאינו עוקרו במה שעבר על שבות שהרי באיסור דאורייתא שבו לא עקרו ויש פוסקים חולקים בזה ולדידהו אין חילוק כלל בין יו"ט א' לשני והדבר תלוי רק לפי ראות עיני הדיינים במה שרואין לפי הענין אם להקל עליו במלקות או להחמיר עליו בנידוי רק שהרשות בידם אפילו לנדותו. כתבו האחרונים דאם עשה הדבר ע"פ הוראת חכם שטעה אין לנדותו שהרי שוגג הוא:

{ג} אלא היו מלקין אותו – ושיעור מכת מרדות יש בזה דיעות בין הפוסקים עיין במ"א וא"ר:

{ד} אלא לענין מת – משום כבודו ויתבאר לקמן בסימן תקכ"ו. ולענין כיבוי דליקה עיין פר"ח ויתבאר לקמן בסימן תקי"ד ס"א:

{ה} וכן לכחול את העין – מיירי שחש בעינו קצת וכל גופו בריא ואינו מרגיש מיחוש בגופו מחמת העין דבכגון זה בשבת ויו"ט אסור לעשות שום רפואה ע"י עצמו אפילו בשינוי וכמו שנתבאר לעיל סימן שכ"ח סי"ז במ"ב ס"ק נ"ב והכא ביו"ט שני שרי לכתחלה ואפילו בלי שינוי:

{ו} או שאר חולי – וג"כ בשאינו כולל כל הגוף:

{ז} בשני מותר וכו' – שמיני הנאת הגוף לא החמירו בו ביו"ט שני בשבות דרבנן:

{ח} אסור לישראל וכו' – ואפילו חש בכל גופו נמי אסור ע"י עצמו. כתב באו"ה אדם הנופל או הנגוף ונצרר דם במקום נפילתו או נגיפתו אין חשיב חולי הפנימי ומאחר שאין מצטער כ"כ ויכול להמתין למחר בלי סכנה נראה דאסור להקיז דם שקורין קעפפ"ן [ובלשוננו באנקע"ס] אפילו ביו"ט שני של גליות ואפילו ע"י עכו"ם עכ"ל:

{ט} אסורים לעשות מלאכה – דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו:

{י} בישוב – לאפוקי אם יצא מן הישוב ובא לו למדבר אין צריך להתנהג כמנהג חו"ל כיון שאין דעתו להשתקע שם. כתבו הפוסקים דישוב נקרא ישוב של ישראל דוקא וכל זמן שלא הגיע לעיר של ישראל א"צ להתנהג כחומרי אותה המדינה. וכתבו עוד דתוך התחום הוי כתוך העיר וצריך להתנהג כחומרי אותו מקום:

{יא} אבל אם הגיע לישוב – אפילו לישוב נכרים דכיון שאין דעתו לחזור נמשך אחרי המדינה שבא לשם מכיון שהגיע לישוב של ב"א ויש מי שמקיל גם בזה כמו בדעתו לחזור ובעי שיגיע דוקא לישוב של ישראל:

{יב} בין במדבר – ר"ל אחר שנכנס לישוב אפילו יצא אח"כ למדבר לא נפקע חיובו:

{יג} וכל חוץ לתחום וכו' – ר"ל בין בדעתו לחזור בין באין דעתו לחזור כל שלא הגיע לתחום הישוב מקרי לא הגיע לישוב עדיין. כתבו הפוסקים בני א"י שבאו לח"ל ודעתו לחזור וחל יו"ט ב' בע"ש א"צ לערב עירובי תבשילין מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת י"ח בלחש ביו"ט שני. וכן להניח תפילין בצנעא כיון שדעתו לחזור נותנין עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי' תס"ח אבל צריכים ללבוש מלבושי יו"ט מפני שהוא דבר של פרהסיא. ובן חו"ל שבא לא"י אם דעתו לחזור למקומו צריך לעשות שני ימים יו"ט ומ"מ תפלת יו"ט צריך להתפלל בביתו בצנעא אכן אם דעתו שלא לחזור למקומו לעולם יתנהג כבני א"י וכמו שמבואר לעיל בסימן תס"ח עי"ש במ"ב ובה"ל. כתבו האחרונים דמי שעוקר דירתו עם אשתו ובניו ממקום למקום לישא וליתן ולהרויח אע"פ שבשעת עקירתו היה דעתו לחזור למקומו כמי שאין דעתו לחזור דמי דסתמא דמילתא כיון דעקרינהו לאינשי ביתיה כל שמוצא פרנסתו מרווחת באותו מקום שהלך לשם אינו זז משם. וכתבו עוד דמי שאין דעתו לחזור אע"פ שאשתו נשארה במקומה הראשון אפ"ה אין דעתו לחזור מיקרי:

סעיף ג' לעשות מלאכה ביו"ט שני. ומתפללים תפלת חול ואם יכול להוציא לבני ח"ל שאין בקיאים בתפלת יו"ט. י"ל דמקרי אינו מחוייב בדבר ואינו יכול להוציא עמ"ש בגליון לקמן סי' תר"צ ס"י וע' ת' גנת וורדי' חא"ח סי' י"ג:

מג"א סק"ד דא"א לעשות בצינעה. ולדידיה אסור לבשל בחוה"מ לצורך יו"ט ב' של יו"ט האחרון. ע' סי' קל"ט סי"א ובמג"א שם סקי"ד וכנלע"ד:

מג"א סק"ז דעתו לחזור מותר לעשות. ואם מותר לבן ח"ל לומר לו לעשות מלאכה ע' ת' גנת וורדים סי' ט"ז דאסור דלא כמוהריק"ש כאן:

(בש"ע סעיף א') ומנדין כו' ועיין בתשובת מהר"י הלוי סי' י"א בנידון חכם שהתיר להפליג בספינה בי"ט ב' ש"ג אם מנדין אותו כדין המזלזל:
(•) (בש"ע סעיף ב') אין בין ראשון לשני כו' ועיין בשו"ת נ"ב סי' ל' בתינוק שנולד בה"ש ושמיני ספק תשיעי שלו חל ביום טוב ב' ש"ג בזה כתב ביו"ד סי' רס"ו להחמיר שאין דוחה יו"ט והש"ך מיקל ואפילו בודאי והוא ז"ל כתב שאף הרא"ש מורה בספק דשרי ואפילו ביו"ט של ר"ה וגם בוודאי מילה שלא בזמנה ביו"ט ב' ש"ג מי שרוצה לסמוך על הש"ך להקל אין מוחין בידו ע"ש:

עכו"ם עבה"ט ועיין בבר"י בשם תשובת מהריק"ש שן כואבת ואינו נופל למשכב מותר לעקר' על ידי נכרי ביום טוב שני ש"ג חוץ מר"ה ע"ש:

(בש"ע סעיף ג') בני א"י כו' ועיין במהרי"ט צהלין סי' קל"ט בן ח"ל מותר להרבות בי"ט בשביל בן א"י שיצא ע"מ לחזור בקדירה אחת ובשני קדירות ובשני מינים והם עושים לעצמם ולאורח אע"פ שאם לא היה האורח לא היו עושים רק תבשיל א' ג"כ שרי דהא איכא עונג ביו"ט שאוכלים ומתענגים וגם לבשל בשביל האורח לבד יש כמה צדדי היתר כיון שהוא בבית זמן מה הרי מזונותיו עליו וכו' וגם דעכ"פ הוי לאורח חוה"מ או אסרו חג שמצוה גם כן לענג חוה"מ וא"ח בבשר מכל מקום טוב לבקש קדירה גדולה או לאכול עמו מקדירתו שלא יהיה ניכר שלו לבדו עשוי להסתלק מן הספק ואם א"א שרי ע"ש ובשלמי חגיגה בשם מהר"י עיאש כתב להתיר בפשיטות וע"ש, ועיין בבר"י בשם מוהריק"ש שבן ח"ל שעומד בא"י מותר לו' לבן א"י שיעשה מלאכה ביו"ט שני ומהר"י פראגו ומהר"י מלכו דחו דבריו והסכימו לאיסור ועיין בגו"ר כלל ד' סי' ט"ז וי"ז ועיין בזר"א סי' ט' וכתב בק"א למח"ב בשם מז"א מי שהלך לח"ל ושלח אחר אשתו שבא"י ולא רצתה לילך ואח"כ נתרצית לשלחה כלי ביתה ומוכנת ליסע אחה"פ כ"ז שגופה עדיין בא"י תנהוג כא"י, אך משום חומרת חמץ לא תאכל חמץ ביום ח' וכן בעלה ב"ז שאשתו בא"י ינהוג בא"י ובחור שבא מח"ל לא"י פשטה הוראה שיעשה כא"י (וע' בהל' קטנות ביו"ד ובלקט הקמח ובגו"ר כלל ד' סי' י"ד וט"ו הסכימו רבים וגדולים וגזרו בגזירה חמורה שאפילו בחור אם לא בא רק דרך עראי מחויב לנהוג שני ימים כמנהג מקומו ע"ש) אך אם בחור זה נשתדך בבת ח"ל בק"ג ושבועה ור"ח ולדור אתה בח"ל יעשה כבני ח"ל. וע"ש בשיורי ברכה סימן זה שכתב שהעלה בתשו' שבן א"י שירד לח"ל ודעתו לחזור שהדין הוא שעושה כמנהג א"י וכך עשה כמה רגלים ושוב נודע לו שמתה אשתו שהניח בא"י ודעתו לישא אשה בח"ל ולחזור לא"י כל זמן שלא נשא יעשה כמעשהו כבני א"י וכשישא בח"ל יעשה כבני ח"ל עד שילך לא"י איש וביתו וכן הסכים עמו גדול הדור ע"ש עיין בש"ח בעובדא שאירע לו כה"ג שנשא אשה בח"ל רק נתעכב שם מחמת כמה עלילות ולא היה בדעתו לישאר שם רק לחזור עם אשתו כאשר התנה עמה ונהג כבני א"י, אך מעיד אני עלי שמעולם לא אכלתי חמץ בח' של פסח ולא נהגתי כא"י רק לענין תפלה מטעמים שכתב הרדב"ז שאם מתפלל תפלת י"ח לא נמצא שקרן בתפלתו משא"כ כשיתפלל מעין שבע וכו' ע"ש ועיין בבר"י בבן ח"ל שנשתהה זמן מה כא"י ודעתו לחזור לח"ל כי שם ביתו ונעשה שותף בחנות עם בן א"י וזמן יריד ביום טוב שני דלשותפו בן א"י חול מותר לשותפו ליישב בחנות ולמכור ביריד כיון ששניהם תמיד מתעסקים בחנות וכמ"ש הר"ן הביאו ב"י סי' רמ"ה בישראל ועכו"ם שניהם מתעסקים בחימום המרחץ ע"ש ועיין בש"ח בשם תשוב' הררב"ז שבן א"י אשר בח"ל מותר לבשל מיו"ט ב' לשבת בלא ע"ת והביאו באה"ט והטעם שהרואה יאמר שהניח ע"ת או סמך על אחרים ועיין בש"ת בבני ח"ל העולים לא"י לזוהרא (הוא ענין ההקפות והסיבוב שמסבבין מעיר לעיר ומכפר לכפר להתפלל על קברי הצדיקים) שדעתו לחזור ועושים ב' ימים ואין בבני ח"ל מי שיעלה על הדוכן יכול הכהן מבני א"י לעלות לדוכן ולברך להם וכן דעת מהר"מ בן חביב אך מהר"א הלוי מסתפק בזה לפי שבני ח"ל שמתפללין יום זה תפלת המוספין הוא יום החול לבני א"י ולא שייכא עבודה לגביה ולכן דעתו שלא יברך אקב"ו כו' רק ברכת כהנים לבד וע"ש שכתב המגי' דבן א"י כהן שיצא לח"ל ע"מ לחזור אם יכול להשתמט לצאת קודם שיגיע לברכת כהנים מוטב ואם לאו אם יש שם כהנים אחרים יעלה עמהם וכיון שאחרים עמו יכול להבליע את השם בנעימה ולא יהיה נרגש, אך אם אין שם כהן אלא הוא נראה שיעלה ויברך כדרכו בהזכרת השם ויש לסמוך על מהר"מ ב"ח. ומ' אברהם יצחק ז"ל וגם מהר"א לא החליט שלא יברך ע"ש ודברי מהר"א הלוי (שהוא בעמה"ח שו"ת גינת וורדים) תמצא באידך בגו"ר כלל א' סי' י"ג ושם תשובות מהר"מ ב"ח שדעתו שאם יש שם כהנים אחרים מבני ח"ל לא יעלו עמהם מכהני א"י ואם אין שם יכולים כהנים מבני א"י לעלות ולברך מידי דהוי אציבורא אחרינא ע"ש ודברי מהר"א יצחקי בתשובתו זרע אברהם סי' י"ב והובא ג"כ בשלמי צבור הל' ב"כ ע"ש ועיין שם בשו"ת גו"ר שמהר"ם ב"ח דעתו בבני ח"ל שבאו שצריכים להתפלל ביו"ט אם אין יודעים להתפלל יכול א' מבני א"י להיות ש"ץ להוציאם י"ח ובעמ"ח גו"ר וכן בזרע אברהם חלקו ע"ז וכן נוטה בבר"י סי' קך"ד ע"ש, וכתב דבן ח"ל שהיה ביום טוב שני בכפר שבא"י שלהם יום חול והוא התפלל כבר תפלת יו"ט וביקשו ממנו לפרוס להם על שמע ולעבור לפני התיבה להוציאם י"ח בתפלה של חול יש מקום לו' שיכול להוציאם דל"ד להא דלעיל דשאני הכא די"ל דשפיר שייכים גביה תפילת י"ח דאפי' בשבת טעמא משום דלא אטרחיהו רבנן ע"ש שכתב שצריך להתיישב בדבר ע"ש ובש"ח דעתי שאם הוא לא התפלל עדיין תפלת י"ח לעצמו אזי יכול לעבור לפני התיבה בקול רם לבד ואומר יעלה ויבא בעבודה דאע"ג דציבור לא שייכים לדידיה שייכא ואינו כשקרן בתפלתו ולא יתפלל תפלת לחש כלל שאז הוא צריך להתפלל תפלת יו"ט כדרכו ושוב אין התפלה בקול רם אלא בשביל הציבור ואין רשאי לומר יעלה ויבא והו"ל לגבי דידהו כהפסקה ע"ש, ולענ"ד דעדיף להתפלל בלחש לעצמו של יו"ט כדרכו ובקול רם יאמר י"ח להוציא הציבור י"ח ובאמת לא יזכיר יעלה ויבא בהחזרת התפלה כלל כיון שהוא בא להוציא הציבור דלדידהו יום חול הוי:

לתחום, עבה"ט בשם מ"צ ח"ב ועיין בפרי האדמה חלק ג' שכתב ג"כ שמי שהלך לגור בא"י וגמר בדעתו שאף שלא תרצה אשתו לבוא ישתקע הוא דאין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכתב בס"ח דלענין תפלה ושאר דברים דינו כבן א"י ומ"מ לענין חמץ טוב ונכון שלא יאכל ביום ח' וע' במהר"מ אלשכר לענין מילה בזמנה שאירע בא"י ביו"ט ב' ש"נ והי' שם אורח מח"ל שעושה היום יו"ט והוא מוהל כ' בס' נחפה בכסף דכל שיש מוהלים מתושבי עיר שהוא אצלם חול אין האורח רשאי למול ובמטה יהודה חולק וס"ל דמותר ובש"ח כתב דהיכא דאיכא עשרה מבני ח"ל שנוהגים היום יו"ט אסור ואפי' כשאין עשרה דוקא כשמבקשים ממנו שיהיה הוא המוהל אין לו למנוע עצמו אבל הוא ודאי אסור לבקש מאחרים שיתנו לו למול וכן יודה לו החכם לאורח שבא לשאול שאין לו להיות רודף היום אחר מצוה זו מאחר שהוא יו"ט לדידיה כיון דאיכא אחר אם לא שיבקשו ממנו אחרים מאליהם. ולענין אם בן א"י עולה לס"ת בח"ל ביו"ט ב' עיין מ"ש בשערי אפרים שער ח' סעיף צ"ז ובפרחי שערים שם הזכרתי כמה תשובות לענין אם לצרף למנין מבני א"י לבני ח"ל ולהוציא ס"ת כ' בפרי האדמה שאפי' ט' א"י לצרף א' מבני א"י והביא כן מהלק"ט (ובשו"ת הביאו ותמה עליו שבהלק"ט כתב עד שיצטרפו כו' ואולי ט"ס וצ"ל אפי' כו' וליתא דפשוט שהט"ס הוא שצ"ל ע"י שיצטרפו כו') וע' בשו"ת הרמב"ם הנקרא פאר הדור סי' ק"ו שבני צור נהגו לעשות ב' ימים ואין דופי במנהגם וע' בשו"ת מהרי"ט צהלין שכתב שאפי' על העיר הק' צפת מאן לימא לן שהיו דשלוחים הולכים אלא כך מקובלים כו' ובבר"י הביא מירושלמי פ"ב דר"ה דמוכח דצפת עושין יום א' וע"ש שכתב שעיר יפו סמוכה לירושלים מהלך יום ומחצה או פחות מעט וקרובה מאד ליבנה ולוד עדיין יש להסתפק לפמ"ש הרמב"ם דלא בקירוב תליא מילתא שיש מקום קרוב שלא היו השלוחים באים לשם מחמת שלא היו שם ישראל או שהיה שעת חירום כו'. ושוב כת' שהעידו לו שנהגו שם ביפו לפני מהר"א יצחקי וב"ד לעשות רק יום א' וכן ברמל' עשה מהר"י הכהן מעשה בעצרת רק יום א' לבד ע"ש וכן בש"ח שמהר"מ רוביי הורה כן למעשה שנתערבו שם ביפו בחג הסוכות ועשו יום א' והסכים לזה החסיד מו' יום טוב אלגזי נ"י ע"ש ובמח"ב כתב עיר יפו אם איש ישראל דר בה ויתיישב איש וביתו שם נראה דיעשה יום א' כו' ע"ש וע' בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ל"ד עיר עגלון שמעבר לירדן אינם כא"י לענין לעשות שם יום אחד כא"י וצריך לעשות שני ימים כח"ל וע' במור וקציעה סי' ש"ו בקונטרס גדר ישוב א"י הביא מתשובת רדב"ז שעזה דינה כא"י ותשו' מהרי"ט שדינם כח"ל והוא ז"ל האריך לדהות ראיות מהרי"ט ונתחזק במעוז לו' שהיא א"י ע"ש ומכל מקום אפשר שעושים ב' ימים כמש"ל בשם הרמב"ם שאפשר שהשלוחים לא הגיעו לשם ע' בח"צ סי' קס"ז שכתב דבני ח"ל העולים לא"י דרך עראי צריכים הם להתנהג כא' מבני א"י התושבים דלא שייך בזה חומרי המקום שיצא משם לא מיבעיא בתפילות וברכות וס"ת שאינם אומרים בעצם אלא אפי' במלאכה מותרים כיון שאילו באו ממקום החומרא למקום הקולא קבעו דירתם בו היו אסורים לנהוג חומרתם כמו שבני א"י אסור להם להוסיף יום א' על הכתוב בתורה אף הבאים מח"ל כ"ז שהיו בא"י אסורים ע"ש ובנו בשאלת יעב"ץ סימן קס"ח הזכיר דבריו וגמגם בהם דגם בא"י גופא אין איסור אם היו רוצים לעשות ב' ימים משום דלמא אתי לאקלקולי ואם כן אף בעולים דרך עראי חייבים להחמיר כמנהג מקומם כדפשיטא להו לחכמי א"י גופייהו כמ"ש בהלק"ט סי' ד' כו' ע"ש וכן בבר"י כתב שהמנהג פשוט להיפך ממש מדח"צ אלא עושים כמקומם וע' עוד בשאלת יעב"ץ שקרא ערעור על מנהג רבנן קשישאי והבר"י כתב שהפריז על המידה ואין לזוז ממנהג שנהגו ככתוב בדברי האחרונים ע"ש:

אלא לענין מת. משום כבודו ויתבאר בסי' תקכ"ח. ולכחול העין כתב הר"ן מטעם דמלאכה גופא היא שבות אבל שאר אבות מלאכות לא וא"כ מ"ש רמ"א ע"ז או שאר חולי שאין בו סכנה הוא נמי במידי דאין בו רק שבו' וכ"ה מסקנת הר"ן:

אפי' דעתו. נראה הטעם מפני המחלוקת כמ"ש סי' תס"ח ס"ד וא"כ יש היתר אם עושה מלאכה בצינעא וכ"ה ברש"ל פ"ק סי' ח' וז"ל אין לו להקל בפנינו לעשות מלאכ' ובעל הש"ע ה"ל לבאר זה ואפשר שסמך על מ"ש סי' תס"ח: