שולחן ערוך, אורח חיים תנ״ו: שיעור כמות לישת המצות ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

שיעור כמות לישת המצות ובו ג סעיפים:
אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה שהיא מ"ג ביצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון וכן ישער אותה ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר ואחר כך יתנו בו מ"ג ביצים ויחזיר בו המים שעירה ממנו והמים שיותירו יתנם בכלי אחר והכלי המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח והמדה מחוקה ולא גדושה ושיעור' מקמח חטה מצרית תק"כ דרהם מצריים בקירוב: הגה ולא ידחק הקמח במדה דא"כ לא ילוש יפה וטוב לומר בשעת נתינת הקמח למדה שעושה לשם מצוה (מהרי"ל):

אם לש יותר משיעור זה מותר בדיעבד:

אע"פ שאין מודדים קמח בי"ט ללוש בי"ט של פסח שאין לשין עיסה גדולה מעשרון מותר למדוד ויש אוסרים אלא יקח באומד הדעת ולא ירבה על עשרון: (והכי נהוג):

אין לשין עיסה גדולה דהלש אותו אינו יכול להצילו מן החימוץ בשעת לישה ומתחלת לישה עד גמר לישה הוי שיעור מיל הבצק אסור שכבר בא לידי חימוץ קודם שיפעלוהו העוזרים בשעת עריכה וכן משמע בהר"ן ונראה דאע"פ שלא היה כשיעור מיל מתחלת לישה עד גמר לישה אם יניחהו בלא עסק קצת בשע' עריכ' יצטרף לשיעור מיל ויאסר ואף ע"פ שארז"ל לדקדק מאד ללוש יותר משיעור חלה אע"פ כן מוטב שימעט בה כמ"ש בסימן תנ"ז והיינו באם לש יותר מבצק א' דאז יכול לקרב העיסות יחד אבל אם אינו לש אלא עיסה אחת אין לצמצם כ"כ שמא לא יהיה שם שיעור חלה וכשיברך על הפרשת חלה תהיה ברכה לבטלה (ב"י א"ח):

מ"ג ביצים. עם הקליפות. ב"ח ואחרונים:

ישער. ולא ע"י משקל. וכ' ש"כ סי' שכ"ד שהוא שלשה קווארט שהם ג' זיידליך פחות מעט:

ולא ידחק. ולא יניח ידו על הקמח ד"מ (דלא ילוש יפה ואח"כ בבישולו יתחמץ):

לשם מצוה. וכן בשאיבת המים וכן כשנותן מים לתוך הקמח כמש"ל סי' תנ"ה:

בדיעבד. וכתב הב"י דאפי' עבר במזיד ולש יותר אין לאסור בדיעבד כי יש מתירין אפילו לכתחלה. וכתב המ"א והעול' נוהגין אף לכתחל' להקל ואין כח למחות בידם דיש מתירין וכתב הח"י ומ"מ נ"ל דעכ"פ אם עושין יותר מג' קבין דיש למחות דאפשר בכה"ג אף דיעבד יש לאסור ועכ"פ טוב להזהיר ולזרז ולמהר עשיית' ושלא להשהות בו ע"כ. וכתב המ"א ואם שהו בה שיעור מיל קודם שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכה אסור ועב"ח ס"ס תנ"ט:

מימרא דרב פסחים מ"ח

טור וש"פ

תשובת רשב"א והרא"ש בהלכות חלה וש"פ

טור בשם ה"ר יונה ורא"ש וש"פ

תוספות ורא"ש לדעת המתירין

שם בביצה נ"ט

הרי"ף ורמב"ם והעיטור וש"פ

ס"א שהיא מ"ג כו'. עירובין פ"ב:

בינונים. כלים פי"ז:

והוא. עירובין שם:

וכן ישער כו'. כ"כ בתוספתא והביאו תוס' בעירובין ד' א' ד"ה גפן. תניא בתוספתא כו' וכן בסוכה ו' א' ד"ה גפן וש"מ וכ"כ הטור אלא שכ' זה הדרך מפני שלא יוכל לכוין כו':

למלאותו מקמח. לאפוקי מס' הרא"ש לשער אותה בדגן שהיה עשרון קודם טחינה וכמ"ש הרשב"א וכן אמרינן במנחות נ"ג ב' ס"ס כי קא כייל כו' וע"ש רש"י ד"ה לכמות כו' דע"כ לס"ד דמקשה בקמח משערינן רק דס"ד אף בשאור לית לן בה והתרצן לא השיב לו אלא דאין משערינן בשאור:

והמדה. כמש"ש פ"ז תניא א' גדושה כו' וע' רש"י שם ולרבנן כל המדות במחוקה כמש"ש ואין נ"מ דלד"ה המדה מחוקה:

ושיעורה. רמב"ם בפ"ו מה' בכורים וכ"כ בפ"א דעדיות שכן שקל ומצא בקמח מצרים:

ולא ידחק. בכל בו נסתפק אם בקמח רפוי משערינן או בעצור וכ' בד"מ ומהרי"ל כ' שלא ידחק כו' שלא יכנס המים בכמה מקומות ויתחמץ בתבשיל ובתוס' דמנחותנ"ב ב' ד"ה חסירה מכאן פי' הר"ח דכשמודדין כו':

וטוב לומ'. כמ"ש בפ' כ"ש כי מהפכיתו כיפי כו':

ס"ב אם לש. וראיה משתי הלחם שבאות מצה ונילושות שתי עשרונים וכן בלחמי תודה אמרו שאפאן ד' חלות יצא ועשרים עשרון הי'. אבל אין ראיה משם כמ"ש בפ' כ"ש ל"ו א' מ"ש ממנחות כו' ושם ל"ז א' אם אמרו כו' ובמנחות נ"ז ב' מנחת נסכים מגבל' במים כו' ובפ' כ"ש ל"ו א' אין לשין כו' ולר"ג ישרף מיד וע' מ"א דאע"ג שאין כו' ולא אסרו אלא משום דמרוב גודלה א"א לעסוק בכל העיסה:

ס"ג אע"פ כו' בי"ט של פסח כו'. פלוגתא דרב ושמואל ויש פוסקין כרב דהלכתא כרב באיסורי ויש פוסקין כשמואל משום דהל' למעשה אתא לאשמעי' ואפשר דרב מודה ליה והרי"ף ורמב"ם פ' כהאוסרין וכ' הרא"ש שם דוקא לדידהו שהיו מפרישין חלה כשיעור אבל לדידן ד"ה אסור ומיהו נ"מ ליו"ט ש"פ והר"ן כ' דבי"ט ש"פ ד"ה מותר דלא גרע מנחתו' שמודד תבלין לקדירתו אבל התו' והג"מ כ' דגם בי"ט ש"פ אסור לדידן אלא יקח מאומד הדעת ועסי' תנ"ז ס"א דיכול למעט מעשרון:

סי' תנז ס"א מפני כו' ומוטב. כמ"ש שם הני נשי דידן כו':

לכן כו' שישקו. כמ"ש בחלה העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו:

ואם א"א. עמ"א וכן אמרו בירושלמי פ"ב דחלה:

שיתן כו'. שם דעבדן כר"א כו':

וזהו הדרך כו'. מפני חשש חימוץ וכ"מ בגמ' דקאמר דעבדן כר"א כו':

ואם היה כו' ואפילו. כמ"ש עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. רק שיהיו שתיהן לפניו כמ"ש בי"ד בסי' שכ"הס"ב וכמ"ש ספ"ב דחלה ובנדה ז' א' דבעי מן המוקף ואע"ג דבבכורת ל' א' אמרו חלת ח"ל אוכל כו' וע"ש בתוס' בד"ה אוכל אבל בתוס' דנדה ז' א' ד"ה ומקפת כ' דוקא בעיסה שנילושה ביחד והיתה כבר מחוברת הקילו בחלת ח"ל וכ"כ ב"ה בי"ד סי' שכג ס"א ודוקא כו':

ואם לקה כו' או כו' ואם. והביא הרא"ש ראיה מפ"ג דחלה הנוטל שאור מעיסה כו' כיוצא בו זיתי מסיק כו' אם יש לו פרנסה כו' וז"ש ואם מכיר כו' ואם לאו כו' וז"ש צריך ליקח כו' ושם בתוספתא דחלה פ"ב ה"ז מביא קמח ממקום אחר כו' וז"ש או ילוש עיסה כו':

ס"ב הלש עיסה. כר"א דרבי שם פסק כוותיה ואע"ג דר' יצחק פליג עליה קי"ל הלכה כר' מחבירו. רי"ף שם וש"פ. והג"מ ומרדכי בשם ר"ח כ' מטעם אחר אפילו לא טבל הואיל ויכול לטבול דקי"ל כרבה שם בפלוגתא דהואיל דס"ל דאמרינן הואיל ושמעתי' כר"א אתי וקי"ל כר"א כנ"ל וערא"ש שם וראי' דהלכה כרבה ממ"שש א"ל רבה לר"ח לדידך כו' א"ל מדאורייתא כו' אבל חלקו עליו וכ"כ הטור וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן דאנן לא קי"ל כן דהא אמרינן בפ"ק די"ט ד' א' אלא הכא בהכנה דרבה וכו' וקי"ל כרב שם וכ"כ הר"ן כיון דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל ור"ל כמש"ש ס"ב א' ועתו' שם ד"ה האי כו' ובנזיר ס"ד כ' ד"ה אמר אביי כו' ועתו' בפסחים ס"ט כ' ד"ה האי כו'. וע"ש צ' ב' בסוגיא שם:

שאם כו'. רש"י שם:

אינו. כמ"ש בפ"ג די"ט מעש' ושאלו את ר"ט עליה ועל החל' מנטמא' כו':

ואינו רשאי כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת:

ואם שכח. כב"ב בפסחים שם דת"ק ל"פ עליה אלא לכתחלה אבל בדיעבד מודי ליה כמש"ש תפח תלטוש בצונן. תוס':

ואם יש. בכורות נ"ד א' הלכך נדה כו':

כהן כו'. רי"ף אבל ש"פ פסקו כתוס' דאף בכהן גדול מותר ע"י הואיל והרא"ש וש"פ כתבו דאפי' לא טבל או ליכא כלל כהן שרי ע"י ביטול ברוב כמ"ש בבכורות כ"ז א' וכ"כ הג"מ אלא דאנן קי"ל דוקא לכהן כמ"ש בי"ד וע' הג"מ פ"ג מהי"ט ס"ו וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן דבעינן דוקא לכהן דמ"ש מבטל ברוב היינו שאם נתערבה כבר בכמותה או בפחות ממנה כמ"ש בפ"ק די"ט דבאיסורא דרבנן מבטלין כה"ג ועי"ד סי' צט ס"ו:

או גדול כו'. הרא"ש ותוס' דנדה ל"ב א' ד"ה והטבילוה וש"פ כמ"ש רש"י בבכורות כ"ז א' כפי' הראשון וכ"ד תוס' שם ד"ה הלכך וכ"ה במתני' דסוף חלה וטבול יום אוכלה ובטבול יום דטומאה מגופו דבאינה מגופו א"צ טבילה כמ"ש בבכורות שם ופירש הרמב"ם דמ"ש וטבול יום אוכלה קאי אחלה ראשונה ואינה נשרפת אלא בשאין שם קטן או גדול שטבל וכמ"ש בבכורות שם ואי ליכא כו' דחלה שניה א"צ טבילה כמ"ש בבכורות שם ודלא כפי' השני שברש"י שם בשם שאילתות וכ"פ בי"ד סי' שכב ס"ה ואף לפי' התוס' דקאי על השני' כ' דוקא במקומות הסמוכין וע"ש בבכורות ובר"פ כל הבשר וכן דעת כל הפוסקים כרמב"ם ורש"י כנ"ל וכן עיקר:

וי"א שאין. עמ"א וצ"ע דהא בתרומה דרבנן סמכינן אחזקה וכמ"ש בפ"ב דכתובות הרי אתם בחזקתכם במה כו':

י"א דמותר. ר"ל אע"ג דבשאר ימות השנה אסור כמ"ש בפסחים שם הא קא מפקע ליה מחלה ובירושלמי רפ"ג דחלה הדא אמרת שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין ואף לת"ק דפ"ב דחלה שאמר מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה כו' היינו לדידהו אבל לדידן מודה ת"ק לר"ע דאל"כ ישתכח תורת חלה. רשב"א ועיין בירושלמי הנ"ל אבל בכה"ג מותר כמש"ש בפ"ג דפסחים הל' ג' מתניתין בשנטמאת לאחר גלגולה אבל אם נטמאת קודם לגלגולה יעשנה קבין ויש לדחות דוקא בימיהם ולת"ק שאמר יעשנה קבין כו':

במחבר ס"א מ"ג ביצים נ"ב עיין בתשובות ח"ס או"ח סי' קכ"ז וסי' קפ"א נתבאר השיעור הזה:

[א] וכן ישער וכו'. ושיערתיו שהוא פינ"ט פרעגיר"ש הוא שני קווארט וחצי לאזמ"ור והוא שלושה אכטירל"ינק של ווינ"א (מלבושי יום טוב), ומה שכתב מגן אברהם בשם מהר"י שהוא שלושה זיידליך היינו קווארט כמו שכתב ש"ך ביורה דעה ריש סימן שכ"ד והיינו במדינות פולין לאפוקי ממורה אחד שנכשל בזה, ובמקומות שיש מדות אחרים יכול כל חכם לשער, מיהו כמעט יותר אין קפידא כמו שכתבו הפוסקים ועיין סוף סימן זה:

[ב] לא ידחק וכו'. רק ימדוד בפיזור כדרך המוכרים לא יניח ידו על הקמח (כסף משנה

[ג] לא ילוש יפה ויבוא הקמח לתבשיל ומתחמיץ כמו שכתוב סוף סימן תנ"ט. כתב רמ"א וטוב לומר בשעת נתינת הקמח למדה שעושה לשם מצוה, עד כאן, וזה לשון מטה משה וצריך לומר לשם מצת מצוה הן בעשיית המצות של מצוה הן בשאיבת המים הן במדידת הקמח הן בנותן מים לתוך הקמח:

[ד] בדיעבד וכו'. והעולם נוהגין אף לכתחילה להקל ואין כח למחות בידם דיש מתירין (מגן אברהם):

והוא עשרון. וברוקח השיעור מ"ד ביצים בינונים ומ"א הזהיר לדקדק בשיעורי' וראי' שהביא הרא"ש מלחם הפנים אפשר לדחות דכהנים זריזים הם ע"ש:

ולא ידחק. ופשוט דמיירי אף אם כמות הקמח אינו אלא כשיעור ע' בי"ד סימן ר"ך.

א) [סעיף א'] אין לשין לפסח עיסה גדולה וכו' לפי שכך שיעורו חכמים שהעסק שהאדם מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מידי חימוץ כשהיא גדולה יותר מעשרון שאין הידיס מספיקות להתעסק בה מתוך גדלה ואפי' אם רוצה להתעסק בה כ"כ בזריזות עד שמתחילת הלישה עד האפייה לא יהיה שהות כדי הילוך מיל אסור ג"כ ללוש לכתחלה יותר מעשרון. ר"ז או' א' ואפי' אם רוצה לחצות מיד הלישה וליתן לעוזרים רבים יש חשש חימוץ בלישה מיד וגם שמא לא ילוש יפה וישאר קמח ויבשל אח"כ. וכן אם לש עיסה קטנה ואח"כ מחבר כמה עיסות ביחד ועורכן אסור דיש חשש חימוץ בעריכה. א"א או' א' ועיין לקמן או' כ"ב.

ב) שם. אין לשין בפסח עיסה גדולה וכו' עיין בטור וב"י שי"א דזהו דוקא לראשונים שתנוריהם היו קטנים ואיכא למיחש בכל עיסה לחממו אבל תנורים שלנו שהס גדולים עדיף טפי שילוש הרבה ביחד ויהיו עסוקים בעיסה תמיד שלא תבא לידי חימוץ אלא ששאר הגאונים החמירו בדבר יעו"ש. וכ"כ הריא"ז שאפי' הרבה נשים שאופות בהרבה תנורים אסור להם בפסח ללוש בבת אחת יותר משיעור חלה שאפשר שריבוי הבצק יבא לידי חימוץ אפי' בשהייה מועטת אלא כל אחת תלוש בפ"ע כשיעור חלה. והב"ד בשה"ג פ' כל שעה. וכ"כ בס' הזכרונות דף כ"ד. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"א. פר"ח חמ"מ או' ג' ואפי' אם יש לו עוזרים הרבה לא ילוש יותר מזה השיעור. ב"ח. חמ"מ שם. ר"ז או' ה' אלא שכתב שם הר"ז שעכשיו סמכו העולם על סברא ראשונה ואין בנו כח למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו אבל כל אדם יחמיר לעצמו יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"א ואו' כ"ה.

ג) ועכשיו שנהגו שהאשה מתחלת ללוש ולגלגל ונותנת לקטף לאחרים ולהשלים האסקריקין והאפייה לזה אחר זה כיון שאין ביד האחד יותר מהמדה והפורני גדולה אין לחוש ללוש כן הרבה מדות אחת אחר אחת וכן נהגו. הרשב"ץ בס' מאמר חמץ דף ל"א. ער"ה או' א'.

ד) שם. שהיא מ"ג ביצים וכו' עם הקליפות. ב"ח. מ"א סק"ב. ח"י או' א' פר"ח. חק יוסף או' ג' חמ"מ או' א'.

ה) שם שהיא מ"ג ביצים וכו' כמנין חלה. סה"ת סי' פ"ב. מט"מ סי' תקע"ג. חק יוסף או' ב'.

ו) שם. שהיא מ"ג ביצים וכו' ומ"כ בשם מהרי"ך שהוא שיעור ג' קווארט וקווטירל ומהר"י כתב שהוא ג' זיידליך. מ"א סק"ב. והש"כ ביו"ד שם סק"ג כתב וז"ל שיערתי והוא ג' קווארט פחות מעט וכן נהגו וכ"כ מהרי"ו סי" קנ"ג בדיני פסח דשיעור חלה הוא כלי שמחזיק מעט פחות מג' זיידליך וזיידל הוא קווארט עכ"ל והביאו א"ר או' א' וכתב והיינו במדינות פולין לאפוקי ממורה א' שנכשל בזה. וכ"כ ח"י או' ג' דקווארט שבמידות פולין הוא יותר מזיידל שלנו יעו"ש. וכתב שם ח"י ומדברי כולם שאין לשער זה ע"פ הקבלה כי המדות משתנות לפי המקום והזמן וכל גדול בדורו ישער לפי מקומו ושעתו עכ"ל. וכ"כ המחה"ש סק"ב. ועיין לקמן או' י"ג.

ז) שם. שהיא מ"ג ביצים וכו' וברוקח סי' רע"ד כתב דאע"ג דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה מ"מ כשבא לשער ישער ע"י מ"ד ביצים בינונים. ח"י או' ד' ויראה שיש סמך לזה מהא דאיתא ביו"ד סי' פ"ו דלבטל ביצה בעינן ס"א וכתבו העעם לפי שיש בביצים גדולים וקטנים צריך אחד יותר וא"כ לענין שיעור חלה שהשיעור מ"ג ביצים וחומש יש להוסיף ד' חומשים שיהיה מ"ד ביצים דאין יכולין לצמצם בינונים. מגן האלף או' א'.

ז) שם. מ"ג ביצים וחומש ביצה בינונים. ושיעור בינונים הכל לפי דעתו של רואה. כלים פי"ז משנה ו' ועי"ש ברמב"ם בפי' המשנה שכתב דהלכה כר' יוסי יעו"ש.

ח) שם. והוא עשרון. ר"ל עשרון של תורה דכתיב ועשירית האיפה. והאיפה שלוש סאין והסיאה ששה קבין הרי ג' סאין נעשו י"ח קבין. והקב ד' לוגין הרי י"ח קבין נעשו ע"ב לוגין. והלוג ו' ביצים הרי ע"ב לוגין נעשו ארבע מאות ושנים ושלושים ביצים. מעשר של ארבע מאות ושלושים הוא מ"ג. ושני הביצים תחלוק אותם כל אחד לחמשה יהיו עשרה חומשין תקח המעשר שלהם שהוא חומש ביצה הרי מ"ג ביצים וחומש ביצה בדיוק. ועיין רש"י פ' בשלח ורש"י עירובין פ"ג ע"ב ופסחים מ"ח ע"ב וכ"מ פ"ו דבכורים דין ט"ו ודוק.

ט) שם. וכן ישער אותה וכו' זהו אופן שני שכתב הטור ובאופן הראשון כתב ימלא כלי מים ויתן אותו לתוך כלי ריקן ויכניס לתוכו מ"ג ביצים בנחת אחת לאחת והמים היוצאים כלי המחזיק אותם הוא שיעור המדה עכ"ל אלא שכתב על אופן השני שהוא יותר טוב יעו"ש. וע"כ הש"ע לא העתיק רק אופן השני שכתב הטור.

י) שם. וכן ישער אותה וכו' ולא במשקל והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה. הרמב"ם בפי' המשנה למס' חלה פ"ב משנה ו' וכ"כ במס' עדיות פ"א משנה ב' וכ"פ בחיבורו פ"ה דחמץ ומצה דין י"ב דבגוף הביצה הבינונית משערין ולא במשקלה וכן הסכים המ"מ שם. וכ"ה הסכמת האחרונים כפסק הרמב"ם והש"ע. וכן השיעור לבטל בס' הוא באומד ומדידה ולא במשקל ורק אם שניהם שוים במשקל האיסור וההיתר אז יש לשער במשקל כמ"ש בס' זבחי צדק על יו"ד סי' צ"ח או' ד' וסי' צ"ט או' י"א בשם כמה אחרונים יעו"ש.

יא) וכתב שם הרמב"ם בפי' המשנה למס' חלה ומס' עדיות שמדת החלה היא מדה שיהיה רחבה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלוש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק משני אלפים וחמש מאות מאצבע על הדקדוק ואם תרצה לומר בקרוב מעט מאד תאמר מדה שיהיה בה שבעה אצבעות [על ז' אצבעות] פחות שתי תשיעיות אצבע ברום שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות אצבע עכ"ל וכ"כ בחיבורו פ"ו דביכורים דין ט"ו והביאו מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' שכ"ד סעי' א' יעו"ש ועי"ש בש"ך סק"ד שכתב דדבר פשוט הוא באלו המדות שהם מרובעות יעו"ש. והביאו הפר"ח בסעי' זה. וכתב שם הרמב"ם כי האצבע שמשערין בו המדה הוא הגודל והביאו מור"ם שם. וגודל זה היינו של אדם בינוני בכל דור ודור וגם יהיה הגודל בשעת מדידה עומד כברייתו ואין לדחוק אותו מפני שהוא מתרחב כמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' ט"ז יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו בענין מדידת הגודל.

יב) שם וכן ישער אותה וכו' הרשב"ץ בס' מאמר חמץ דף ל"א תמה על המודד בביצים וכתב דיותר טוב לשער זה באצבעות יעוש"ב. ער"ה או' א' וכ"כ הצל"ח על מס' פסחים דף קי"ו ע"ב שנתברר לו ע"י המדידה (ר"ל שעשה כלי המחזיק ז' אצבעות וכו' כמ"ש באו' הקודם) שהביצות המצויות בינינו הביצה שלימה שלנו הוא רק חצי ביצה מהביצות שבהם שיעורי התורה ולכן היה מזהיר שעל מדה שמחזקת מ"ג ביצים שלנו יקח החלה בלא ברכה עד שיהיה כמדת פ"ו ביצים שלנו ואז יברכו יעו"ש. והביאו הפ"ת ביו"ד סי' שכ"ד או' א' וכתב וכדומה שגם בהנהגות הגר"א ז"ל ראה כן יעו"ש. ומיהו מ"ש שהביצה שלנו הוא רק חצי ביצה וכו' אפשר שהביצים שהיו במקומו היו כ"כ קטנים יען כי אנחנו עשינו פעה"ק ירושת"ו שיעור מדידת הביצים ע"י מים כמ"ש בש"ע ועלה שיעור הביצה כמו ט"ו דראה"ם מצרית פחות ג' דראה"ם משיעור שכתב הרמב"ם במס' עדיות ששיעור הביצה י"ח דראה"ם מים ומדדנו ג"כ הקמח ועלה שכלי שמחזיק ט"ו דראה"ם מים מחזיק קמח כמו עשרה דראה"ם משום דהקמח הוא קל מן המים וקמח של חו"ל הוא יותר קל מקמח שלנו יען שטוחנין אותו יותר דק כך אמרו חכמי בעלי חניות ולפ"ז יהיה שיעור מ"ג ביצים וחומש ביצה כמו ארבע מאות ושלושים דראה"ם מקמח שלנו ונ"מ דאע"ג דאנו נוהגין דאין לברך על חלה כ"א על שיעור תק"ך דראה"ם קמח כשיעור שכתב הרמב"ם והש"ע כמ"ש לקמן או' ט"ז מ"מ יש לחוש לשיעור הנז' של מ"ג ביצים ולהוציא חלה בלא ברכה כמ"ש האחרונים.

יג) וכתב ח"א כלל קכ"ח או' ט"ו דאפי' לפי המחמירין ואומרים ששיעור חלה הוא ה' קוואר"ט וי"א ששה מ"מ אסור ללוש עיסה יותר מן ג' קוואר"ט שהרי מבואר בכל האחרונים ששיעור חלה הוא מ"ג ביצים רק שהמחמירין אומרים שהביצים שלנו הם קטנים מביציהם עכ"פ לכ"ע אסור ללוש יותר משיעור חלה וא"כ כמו שהביצים נתקטנו כן האנשים נתקטנו עכ"ל. ולענין ברכת חלה למחמירין יטול ע"י צירוף סל כמ"ש לקמן סי' תנ"ז. ועיין עוד לעיל או' ו'

יד) שם. למלאותו מקמח. לאפוקי ממאן דס"ל למלאות מתבואה מזה השיעור שנעשים ממנו קמח יותר משיעור זה או למלאותו במים וללוש עם מים אלו קמח מה שאפשר ודעות אלו דחויות הן כמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' א' ח"י או' ה' וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע דכלי המחזיק אותם מים של מ"ג ביצים וחומש ביצה היא המדה למלאותו מקמח. וכ"פ הב"ח. חמ"מ או' א' ר"ז או' ב'.

טו) שם. והמדה מחוקה ולא גדושה. ר"ל שהקמח יהיה שוה לשפת הכלי של המדה כדרך שמלא אותו מים ולא עולה למעלה משפת הכלי. וכ"כ הר"ז או' ב'.

טז) שם. ושיעורה מקמח חטה מצרית וכו' כ"כ הרמב"ם בפי' המשנה פ"א דעדיות וז"ל ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנז' בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרה"ם בערבי ומן המים קרוב לכ"ז דרה"ם ומן החטה קרוב לכ"א דרה"ם ומקמח החטה כמו י"ח דרה"ם ומצאתי שיעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרה"ם בקרוב מקמח חטים ואלו הדרה"ם כלם מצריות וכמו כן אלו המינים שמדדתי מצריות ג"כ עכ"ל וכ"כ פ"ו דביכורים דין ט"ו וז"ל וכמה מכילה מדה זו כמו מ"ג ביצים בינוניות וחומש ביצה והם משקל פ"ו סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים שהם משקל תק"ך זוז מזוזי מצרים בזה"ז ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדים לחלה בכל מקום עכ"ל וכתב עליו שם בכ"מ דמ"ש שהם משקל תק"ך זוז מזוזי מצרים פי' כל זוז הוא משקל דרה"ם וכל סלע ד' דינרים וכל דינר ו' מעין נמצא כל דינר משקלו דרה"ם וחצי וכל סלע משקלו ששה דרה"ם נמצאו פ"ו סלעים עולים תקי"ו דרה"ם ושני שלישי סלע הם ד' דרה"ם הרי תק"ך דרה"ם לפ"ו סלעים ושני שלישי סלע עכ"ל. נמצא לפי שיעור המדה שכתב הרמב"ם ז"ל ששיעור רביעית כ"ז דרה"ם מים יעלו המ"ג ביצים וחומש שבע מאות ושמונים דרה"ם מים (לפי שהרביעית הוא רביעית הלוג והלוג ו' ביצים כמ"ש לעיל או' ח') וזה המדה של תש"ף דרה"ם מים תכיל מן הקמח תק"ך דרה"ם שני שלישים ממשקל המים עבור כי הקמח הוא קל מהמים וכן עשינו נסיון פעה"ק ירושת"ו שהבאנו כלי שמחזיק תש"פ דרה"ם מים והחזיק מן הקמח תק"ך דרה"ם וע"כ המנהג פעה"ק לברך על חלה כשיהיה הקמח תק"ך דרה"ם כפסק הרמב"ם והש"ע ושאלתי ואמרו כי כ"ה המנהג בסוריא ותימן לברך על שיעור תק"ך דרה"ם קמח כפסק הרמב"ם והש"ע. ולכן בכ"מ שיש להם דראה"ם כמו של מצרים יביאו כלי המחזיק תש"ף דראה"ם מים וימלאו אותו קמח ואח"כ ישקלו אותו הקמח וידעו כמה משקל קמח שיעור חלה באותו מקום. ובמקום שאין להם דראה"ם כמו של מצרים יעשו ע"י מדידה כמ"ש לעיל או' י"א יעו"ש ועוד עיין לעיל סי' ק"ץ או' ט"ז ודוק.

טוב) שם הגה. ולא ידחוק הקמח במדה וכו' אך ימדוד בפיזור כדרך מודדים למכור. וכ"כ רא"ם דאין להכביד ידו על הסלת עכ"ל דרשות מהרי"ל בה' תיקון המצות. והביאו ד"מ או' ב' מ"א סק"ד. א"ר או' ב' ר"ז או' ב' ומשמע דהטעם דאין להכביד ידו על הקמח הוא ג"כ משום דלא נילוש יפה. וכ"כ א"א או' ד' מחה"ש סק"ד. וכתב עו"ש המחה"ש טעם אחר כי ע"י הידים מתחמם הקמח. וכ"כ הר"ז או' ה'.

חי) שם הגה. ולא ידחוק הקמח וכו' מכאן נראה שמה שהביא ב"י בשם הכלבו דיש לפקפק אם נשער בכלי קמח רפוי או בעצור ומחובץ שאין כאן פקפוק שדבר ברור דמשערין בקמח רפוי וכ"כ התו' בר"פ כל המנחות אהא דתנן חסרה או יתירה מכאן פי' ר"ח דכשמודדין במדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד על הסולת דא"כ נמצאת יתירה כמו לענין מנחות ע"כ. וכן עיקר. פר"ח.

יט) שם בהגה. דא"כ לא ילוש יפה. ויבא הקמח לתבשיל ומתחמץ כמ"ש ססי' תנ"ט. מ"א סק"ה. א"ר או' ג' ח"א כלל קכ"ח או' יוד.

ך) שם בהגה. וטוב לומר בשעת נתינת הקמח וכו' וכן בשעת לישה ובשעת עשיית המצות ובשעת שאיבת המים וכשנותן מים לתוך המקח. דרשות מהרי"ל שם. וכ"כ מט"מ סי' תקע"ז. ח"י או' ח' א"ר שם. חק יוסף או' ח' ר"ז או' ו' וא"כ אין ראוי להניח קטן לשאוב וליתן קמח למדה כ"א ע"י גדולים. א"א או' ד'. ועיין עוד לעיל סי' תנ"ה או' מ"ז. ולקמן סי' ת"ס או' י"ד וט"ו.

כא) [סעיף ב'] אם לש יותר משיעור זה וכו' ואפי' עשה במזיד נמי שרי בדיעבד כיון דאיכא דשרי אפי' לכתחלה. ב"י. ד"מ או' ג' ח"י או' ט' ר"ז או' ח' ח"א כלל כ"ח או' ט"ו, ומיהו לכתחלה יש לכל בעל נפש ליזהר שלא ללוש יותר מעשרון אפי' בתנור גדול ואפי' יש הרבה בני אדם עוזרים. ב"י. ד"מ שם. ועיין לעיל או' ב'.

כב) יש נוהגין ללוש עיסתם עשרון עשרון ואח"כ בשעת קיטוף מחברים ב' עשרונים ומקטפים אותן יחד ונראה שלא הועילו כלום בתקנתם שלא אסרו חכמים ללוש יותר מעשרון אלא מפני שלא יחמיץ בשעת קיטוף ואעפ"י שהם טוענים דלא אמרו חכמים שיעור זה אלא במקטפים בידיהם אבל אנן דמקטפים בעמילה אפי' עיסה גדולה כמה אינה מחמצת לאו טענה היא דא"כ למה להם שלא ללוש יותר מעשרון ועוד דאחר קיטוף דעמילה מקטפין בידים ואיכא למיחש שלא תבא לידי חימוץ אם היא יותר מכשיעור. ב"י. פר"ח. חמ"מ או' ג'.

כג) כתב האגור בדברי הגאונים מצאתי רבי התיר ללוש ולקטף בעמילת עץ לפי שממהר להשלים מלאכתו. ב"י. ויש מצפין אותה בטס של מתכת כדי שתהא העיסה עומדת בקרירותה ולא תמהר להחמיץ ויש שמוסיפין לעשותה מעיקרא מאבן חלקה לפי שהיא ממהרת ומוסיפת קרירות ושבחו איתם חכמים שבדור. ס' הזכרונות דף כ"ב. כנה"ג בהגב"י. והנה במתכת בלא מסמרים דאל"כ נדבק העיסה שם. גם מנחושת יראה למנוע עיין סי' תנ"ה במ"א סק"ט והעולם נוהגין קלות בעשיית המצות וראוי להשגיח ע"ז. מש"ז או' ב' ועיין לעיל סי' תנ"ה או נ"ג.

כד) שם. מותר בדיעבד. דאע"ג שאין העסק מועיל בה מ"מ אין שוהין בה שיעור מיל. הרא"ש והר"ן. ואם שהו בה שיעיר מיל קודם שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכה אסור. ב"ח סי' תנ"ט. מ"א סק"ו. והפר"ח כתב דאין להתיר אלא אם לא שהו בכל העיסקא אלא מיל יעו"ש והביאו המאמ"ר או' א' מיהו מדברי הרמב"ם פ"ה דין י"א ודין י"ב משמע דאין זה כ"א זהירות לכתחלה אבל בדיעבד דינה כשאר עיסות המבואר לקמן סי' תנ"ט סעי' ב' יעו"ש כן משמע מסתמיות דברי הש"ע. והר"ז או' ח' כתב דאם היה שם שהות כדי הילוך מיל טוב להחמיר לעצמו שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו עכ"ד. ועיין לקמן סי' תנ"ט או' ל"ב.

כה) שם. מותר בדיעבד. והעולם נוהגין אף לכתחלה להקל ואין כח למחות בידם דיש מתירין. מ"א שם. א"ר או' ד ומ"מ עכ"פ אם עושין יותר מג' קבין דיש למחות דאפשר דכה"ג אף דיעבד יש לאסור. ח"י או' ט' וג' קבין הם ע"ב ביצים במכוון. חמ"מ או' ג' והוא ע"פ מ"ש לעיל או' ח' דהקב ד' לוגין והלוג ו' ביצים יעו"ש נמצא דהקב כ"ד ביצים וג' קבין ע"ב ביצים. ומיהו חק יוסף או' ט' כתב על דברי המ"א הנז' דיש למחות בידם כל מה דאפשר כי בכל יום ויום מוסיפין לעשות גדולים כ"כ שבודאי באים לידי חימוץ מכ"ש בישובים קטנים שאין להם מתעסקים כ"כ עכ"ל ועיין לעיל או' ב'

כו) שם מותר בדיעבד. ואם אינו עושה רק מצה אחת (ר"ל עיסה א') טוב יותר ללוש כמידת השיעור בריוח כדי ליטול חלה בבירור בלי ספק וגם יוכל לברך עליה ואין חשש חימוץ משום פורתא דהוי טפי. סה"ת סי' פ"ב. והביאו ב"י לקמן סי' תנ"ז ובלבוש שם סעי' א' ט"ז בסי' זה סק"ב. ר"ז או' ג' ועיין עוד לקמן סי' תנ"ז או' ג'.

כז) [סעיף ג'] אעפ"י שאין מודדין וכו' כמ"ש לקמן רסי' תק"ו ועי"ש הטעם.

כח) שם. ביו"ט של פסח וכו' מותר למדוד דלא גרע מתבלין לנחתום דשרי. ב"י בשם הר"ן. ועיין לקמן ססי' תק"ד.

כט) שם. ויש אוסרין וכו' וכן ראוי להורות. פר"ח.

ל) שם. ולא ירבה על עשרון, ומשום ברכת חלה שמא אין בה עשרון יטול ע"י צירוף סל כמ"ש לקמן רסי' תנ"ז. ואם אינו לש כ"א עיסה אחת אז ימדוד מעיו"ט וכמ"ש ד"מ בשם מהרי"ל.

עיסה גדולה. אפי' אופ' בהרב' תנורים שאין יכולין להתעסק בו יפה (ש"ג זכרונות דף כד כ"ה):

וכן ישער אות'. דלא כרי"ו שכ' לנקוב ביצה ולמלאו' אותה מ"ג פעמים זה אינו דהא בצרי להו הקליפות (ד"מ) ומ"כ בשם מהרי"ך שהוא שיעור ג' קווארט וקווטירל ומהר"י כ' שהוא ג' זיידליך:

תק"כ דרה"ם כו'. כצ"ל:

ולא ידחק. רק ימדוד בפיזור כדרך המוכרי'. לא יניח ידו על הקמח (מהרי"ל ד"מ):

לא ילוש יפה. ויבא הקמח לתבשיל ומתחמץ כמ"ש ססי' תנ"ט:

מותר בדיעבד. דאע"ג שאין העסק מועיל בה מ"מ אין שוהין בה שיעור מיל (הרא"ש ור"ן) ואם שהו בה שיעור מיל קוד' שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכ' אסור (ב"ח סי' תנ"ט) ויש להחמיר דראיית הרא"ש מלחם הפני' שהי' שתי עשרוני' אינ' ראיי' דאם אמרו בזריזים יאמרו בשאינן זריזי' כדאי' בביצ' ובפסחי' עסי' ת"ס והעול' נוהגין אף לכתחל' להקל ואין כח למחו' ביד' ויש מתירין:

(א) אין לשין וכו' – לפי ששיערו חכמים שהעסק שאדם אחד מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מחימוץ כשהיא גדולה ביותר מהשיעור המוזכר כאן לפי שאין הידים מספיקות להתעסק בה מכל צדדיה מתוך גדלה:

(ב) מ"ג ביצים – כמו שהן עם הקליפות:

(ג) ישער אותה וכו' – ולא ע"י משקל וכתבו האחרונים שהוא שיעור ג' קוואר"ט לערך:

(ד) ולא ידחק וכו' – היינו אף אם כמות הקמח אינו מחזיק אלא עשרון או פחות מזה ומשום דא"כ לא ילוש יפה בכמה מקומות שלא יכנוס לשם מים ויתחמץ כשיבוא בתבשיל וימדוד בפזור כדרך שמודדים למכור ואפילו להניח ידו על הקמח אין נכון לכתחלה:

(ה) בשעת נתינת וכו' – עיין לקמן בסימן ת"ס במ"ב ס"ק ב':

(ו) אם לש וכו' – והטעם דאף שאנו אומרים דאין עסק מועיל בעיסה גדולה כזו לא תבא לידי חימוץ מ"מ לא גרע מאם הניח עיסה בלי עסק כלל דקיי"ל דאין לאסור כ"ז שלא שהה שיעור מיל:

(ז) מותר בדיעבד – אפילו עבר ולש יותר במזיד. ובשהה שיעור מיל בלישתו קודם שיתחילו העוזרים לסייע בשעת עריכה צידדו כמה אחרונים דלסברא הנ"ל יש לאסור גם בדיעבד דכיון דשיערו חכמים דמרוב גודלה א"א לאדם אחד לעסוק בכל העיסה כראוי הו"ל כמונחת בלי עסק כלל. ויש פוסקים שהקילו בעיקר דין זה בימינו ולדעתם לא חששו חכמים בזה רק בימיהם שאדם אחד היה לש ועורך והיו עורכין בידים בלי עמילין של עץ והיה הדבר משתהה הרבה וגם תנוריהם היו קטנים שלא היו יכולים לרדות לתוך התנור הרבה מצות בב"א והיה משתייר הרבה מצות על הדף בלי עסק ולהכי מנעו חכמים מללוש שיעור גדול בפ"א אבל בימינו שאופין מצות בעוזרים רבים וגם תנורינו גדולים מאד ולשין ועורכין ואופין בזריזות גדול אין להחמיר אפילו בלשים במדה גדולה בפעם אחת שבודאי לא יבא לידי חימוץ והעולם נהגו לכתחלה כדעה זו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מי לסמוך מ"מ כל ירא שמים יראה להחמיר כדעה ראשונה אף בימינו ובפרט בישובים קטנים שאין להם מתעסקים הרבה בודאי יש ליזהר שלא ללוש יותר מכשיעור המבואר בכאן. כתבו הפוסקים כי קפדינן שלא ללוש יותר משיעור זה כשהוא לש עיסות הרבה שאפשר לצרפן לחלה אח"כ וכדלקמן בסימן תנ"ז אבל אם בא ללוש רק עיסה אחת אין לצמצם כ"כ שמא לא יהיה בו כשיעור וכשיברך יהיה לבטלה:

(ח) אע"פ שאין מודדים – כדמבואר לקמן סימן תק"ו ס"א:

(ט) גדולה מעשרון – ובפחות מעשרון אין כדאי למדוד כדי שיוכל להפריש חלה בברכה:

(י) ולא ירבה וכו' – ולענין ברכה יקרב עיסה זו לעיסה אחרת וכדלקמן ר"ס תנ"ז דשמא אין בה עשרון:

מ"ג ביצים, ועיין בספר בית אפרים על טרפות בקונטרס התשובות שם נתבאר בענין הסתירה שיש לכאורה לפי חוש הראו' בין חשבון רביעית לפי האצבעות ובין חשבון שיעור חלה ושם מבואר באורך איך לנהוג בענין השיעורים בזה ע"ש:

מחוק' ולא גדושה. במרדכי בשם ריב"א כתוב וז"ל נלמדה משל כ"ג שהיתה מדתו כמו כן עשירית האיפ' והיתה גודשה בתוכה כדאמרינן בפ' שתי מדות עכ"ל פי' אין לשער רק כמה שנכנס קמח לכלי בלא גודש דהא הכלי עצמו מחזיק עשירית האיפה שהיא מ"ג בצים וחומש ואם יגדוש יהי' מותר על שיעור זה וכ"ת ה"נ דצריך מותרות של גידוש זה אינו דנלמד מכ"ג דאי' שם כל המדו' היו גודשות חוץ משל כ"ג שהית' מחוקה מפני שגודשה בתוכ' פי' הכל היה שוה בענין הקמח אלא שהכלים היו חלוקי' דשאר מדות הי' הכלי עצמו אינו מחזיק שיעור החלה אלא עם הגודש דוקא אבל מדה של כ"ג היתה גדולה מוחזקת בעצמה שיעור חלה אם כן לא היה רשאי לגדוש דהוה מותרת ומפרש שם רש"י ותוספות הטעם מפני שצריך לחלק מחצית' בבוקר ומחצית' בערב ואם תהי' כמו שאר המדות שיצטרך לגדוש ישפוך מן הסולת לארץ קצת. כלל העולה מזה דאין ליקח יותר משיעור חלה בכל המדות אך שיש חילוק בכלי עצמה א"כ כלי שלנו שהיא עצמה מחזקת שיעור חלה אין לגודשה דלא ליהוי מותרת כמו בכ"ג דיש איסור בפסח ביש מותרות משום חימוץ מה שאין כן בכל השנה כ"ז פשוט וב"י כת' שאין ראיה מכ"ג דאדרבה איכא ראיה איפכא מהתם לומר שאותה מדה היתה גדולה כל כך שכשהיתה נמחקה היה בה עשרון גדוש עכ"ל אין לדבריו הבנה כלל דמה עשרון גדוש דקאמר הלא כולן היו שוות כמ"ש ומו"ח ז"ל כתב שריב"א לא פי' הטעם כמ"ש רש"י ותו' שזכרתי ולא הרגשתי בזה דודאי ס"ל כן ואינו לומד משם אלא שלא יהיה מותר על השיעור כשהכלי מחזיק בעצמו שיעור חלה וזה פשוט לע"ד:

מותר בדיעבד'. דהא שיעור חמץ אינו אלא כדי הילוך מיל אפי' מונח בלא עסק אלא לכתחלה חשו שמא לא יספיק בידו לכל הצורך לעיסה גדולה יותר מכשיעור ויהיה כמו פנוי קצת מעסק ואסור לכתחילה יותר מבשיעור ואם אינו לש אלא עיסה א' יעשה בריוח שיעור חלה ואין כאן חימוץ משום האי פורתא (ב"י בשם סה"ת):

מ"ג ביצים. דהיינו עם קליפתן דלא כרי"ו שהובא בב"י וכ"כ הב"ח וכ"כ בסוף תשובת חוט השני בקונטרס החשבון ע"ש:

וכן ישער אותו. וע' בטור שכתב עוד לשער בענין אחר אלא ששיעור זה הוא יותר טוב ועכ"פ אין לשער ע"י משקל משקה הסכמת ראשונים ואחרונים וע' בספרי מ"י כלל פ"ה ס"ק נ"ח ובסולת למנחה שם:.

ימלא כלי מים. וכתב המ"א וז"ל ומ"כ בשם מהרי"ך שהוא שיעור ג' קווארט וקויטירל ומהרי"ו כתב שהוא ג' זיידלך עכ"ל והש"ך כ' בי"ד סימן שנ"ד וז"ל ושיערתיו והוא ג' קווארט פחות מעט וכן נהגו וכ"כ מהרי"ו פי' קצ"ג בדיני פסח בשיעור חלה שהוא כלי המחזיק מעט פחות מג' זיידלך וזיידל הוא קווארט עכ"ל וקווארט שבמדינות פולין הוא יותר מזיידל שלנו וכתב גיסי הרב בסא"ז בשם מי"ט וו"ל ושערתי והוא פינט פרעגר והוא שני קווארט וחצי לאדמר והוא שלשה אכטרלינג של ווינא עכ"ל וכן שיערתיו גם אני והוא פינט פרעגר ומדברי כולם שאין לשער זה ע"פ הקבלה כי המדות משתנות לפי המקום והזמן וכל גדול בדורו ישער לפי מקומו ושעתו וע"ל ריש סי' תנ"ז מבואר דאף אם לש חצי זיידל ומעט יותר אין קפידא:

מ"ג ביצים. וברוקח סימן רע"ד כתב דאע"ג דשיעור חלה מ"ג בצים וחומש ביצה מ"מ כשבא לשער ישער ע"י מ"ד בצים בינונים:

למלאותו מקמח. לאפוקי ממאן דס"ל למלאות מתבוא' מזה השיעור שנעשית ממנו קמח יותר משיעור זה או למלאותו במים וללוש עם מים אלו קמח מה שאפשר ודעות אלו דחיות הובא בב"י בסי' זה ע' בו:

מחוק' ולא גדוש'. ע' בב"י מה שהשיג על ראיות הריב"א שבמרדכי במה שהביא ראיה ממדתו של כ"ג שהיתה גודשה בתוכו. והב"ח והט"ז מתמיהים על הב"י בזה לפי פירש"י ותוס' שם ובאמת נראה כוונת הב"י לפרש בשיטה אחרת דה"ק כל המדות היה נגדשות פי' שכולן היה עשרון שלם ואח"כ גודשין אותם מבחוץ מה שא"כ המדה של כ"ג היה גודשה בתוכה פירוש שהיתה מחזקת עשרון שלם וגם מה שיכולין לגדוש מבחוץ על עשרון היה הכל נכנס לתוכו ועפ"ז יתיישב היטב דברי הב"י ע"ש ולענין דינא אין כאן מחלוקת כמו שפסק המחבר כאן דהמד' צריך להיות מחוק' ולא גדושה:

דא"כ לא ילוש יפה. משמע דאף שרוצה ליקח רק שיעור עשרון מ"מ לא ידחק אח"כ הקמח שלא נילוש יפה ויבא לידי חימוץ תוך התבשיל וכ"כ שם בשם הרא ע"ש: (וע' בשכה"ג מ"ש כאן ודבריו מעורבבים וגרם לו שלא ע' במהרי"ל עצמו כמבואר בתוך דבריו ע"ש) וע' בתוס' ר"פ כל המנחות באות מצה שכ' דאין להכביד על הסולת במדה דאם כן נמצא יתירה עכ"ל משמע דאם נוטל תחלה פחות מכשיעור במצומצם אין בכך כלום ומדחיק אחר כך הקמח אך אפשר דאין ראיה מהתם דנעשו בכהנים זריזין הם ולא חיישינן שלא ילוש יפה אף אם מדחיק הקמח וק"ל:

בשעת נתינת הקמח. וכן בשעת נתינת מים לקמח ובשעת עשיית המצות מהרי"ל וכן בשעת השאיבה כמ"ש לעיל סימן תנ"ה:

מותר בדיעבד. וכת' הב"י דאפילו עבר במזיד ולש יותר אין לאסור בדיעבד כי יש מתירין אפילו לכתחלה וע' במ"א במה שהשיג על ראיות הרא"ש מלחם הפנים שהיו שני עשרונים דאם אמרו בזריזים יאמרו בשאינם זריזים כדאיתא בביצה ע"כ (וע' בתוס' פרק כל המנחות (מנחות דף נ"ה ע"א) ד"ה כל המנחות נילושת וכו' דלחם הפנים לא נעשו בזריזים ולא במקום זריזים אלא צ"ל דציבור שאני וכדאיתא פרק כל שעה (פסחים דף ל"ו)) ובאמת המעיין בדברי הרא"ש יראה שאין זו השגה דה"ק הרא"ש כיון שדעת האוסרין הוא מטעם שסוברין שיותר משיעור הזה לא מועיל כלל עסק הידים כי אינם יכולין להספיק להתעסק בה מתיך גודלה להכי מקשה הרא"ש שפיר מלחם הפנים אף שנעשה בזריזין מ"מ הא אינו מועיל התעסקות כלל בעיסה גדולה כזה וק"ל. וכתב במ"א וז"ל והעולם נוהגין אף לכתחלה להקל ואין כח למחות בידם ויש מתירין עכ"ל ומ"מ נ"ל דעכ"פ אם עושין יותר משלש קבין דיש למחות דאפשר דכה"ג אף דיעבד יש לאסור לפי שמצאתי בירושלמי פ' אלו עוברין הלכה ד' וז"ל אפילו עד תלתא קבין הוא שיעור עיסה לשמר' מחימוץ עכ"ל וע"ש בהפירוש וא"כ משמע דגדולה מזו א"א לשמר' מחימוץ ומ"מ טוב להזהיר כל מה דאפשר כמשמעות תלמודא דידן והפוסקים רק שיעור קב אחד וכמ"ש השיעור בס"ק ג' ועכ"פ לזרז ולמהר עשייתם ושלא להשהות בו ע' בב"ח ס"ס תנ"ט: