שולחן ערוך, אורח חיים תל״ה: דין מי שלא בדק בליל י"ד. ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

דין מי שלא בדק בליל י"ד. ובו סעיף אחד:
לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום לא בדק כל יום י"ד יבדוק בתוך הפסח לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה ועל הבדיק' שלאחר הפסח לא יברך:

לא בדק כו'. מיהו נראה דבי"ט עצמו לא יבדוק אפילו לא ביטול קודם י"ט דהא אף במוצא חמץ בתוך ביתו בי"ט כופה עליו כלי אף שהוא עובר בשהיית' על בל יראה אם כן למה נטיל עליו חיוב בדיק' כיון שאינו אלא מדרבנן אבל בח"ה יבדוק ואף לאחר י"ט דוקא בנר אפי' ביום (רוקח סי' רס"ז):

ביום י"ד. והיינו לאור הנר וכן כל הבדיקות אפי' לאחר הפסח שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה. פוסקים:

בתוך הפסח. ואפי' כבר ביטל ואפי' בי"ט עצמו בודק אע"פ שאינו יכול לשרפו בי"ט מ"מ יוכל לכפות עליו כלי עד מוצאי י"ט ט"ז מ"א. ואפי' בי"ט האחרון של פסח צריך לבדוק מ"א. מי שלא בדק חמץ קודם זמן איסורו ומת אין היורשים מברכין על הבדיקה וביעור כיון שאינם מחוייבים לבדוק ולבער החמץ שאינו שלהם. ח"י:

לא יברך. אבל על הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך אעפ"י שביטל. ח"י והט"ז נסתפק בזה דאם ביטלו אם צריך לבער ע"ש. ומדברי המ"א משמע שדעתו שיש לברך אע"פ שביטלו אך היכא שבדק וביטל ומצא חמץ בתוך הפסח הניח בצ"ע אם יברך עליו כיון שביטלו קודם פסח וקיים תקנת חכמים בבדיקה ולענ"ד נראה עיקר שיש לברך בשעת ביעורו וגם המ"א עצמו בר"ס תמ"ו כתב בפשיטות דצריך לברך בשעת הביעור בין אם נתחמץ לו דבר בתוך פסח בין במוצ' חמץ בתוך פסח צריך לברך וכאן הניח הדבר בספק וצ"ע. וכל זה בנמצא חמץ גמור אבל חמץ משהו שנמצא תוך פסח אין לברך עליו עמ"א סימן תמ"ו ס"ק א':

משנה פסחים י' וכפירוש התוספות וכ"כ הרי"ף ורמב"ם

טור וכן כת' הרמב"ם:

ס"א וכל הבדיקה. כיון שמן התורה מותר באכילה רק משום קנסא וכ"ש לפי' שפי' משום בל יראה שלאחר הפסח אין עובר:

במג"א ס"ק ב' ואם מצא חמץ בביתו צ"ע. נ"ב עמ"ש הוא ז"ל לקמן רס"י תמ"ו ועיין ח"י כאן:

שם במג"א עיין במג"א בסימן תמ"ו שסתר דברי עצמו, וצ"ל דלקמן באין לו בית שצריך בדיקה שלא היה בחזקת חמץ שהשתמש בו זמן רב קודם פסח כמ"ש המג"א סי' תלג סוף סק"י ובפסח מצא חמץ וכיון שלא קיים מצות ביעור יברך משא"כ כאן בשקיים מצות בדיקה כמ"ש בסוף דבריו דלקמן כתב דיברך אעפ"י שכבר ביטל ולא אמרי' בשכבר קיים מצות ביעור ואתי שפיר דלא סתרי. ומכל מקום צ"ע מה ראה המג"א לו' דהמחבר לקמן איירי באופן זה וע' בח"י וע' מחצי' השקל לקמן שנדחק [מהגאון כ"ס]:

[א] יבדוק וכו'. כל הבדיקות שבסימן זה צריכים להיות לאור הנר אפילו ביום ובשעה שיזכור:

[ב] בתוך הפסח וכו'. ומתוס' ומסמ"ג משמע אפילו ביום טוב עצמו בודק וכופה עליו כלי אף שביטל גזרינן דילמא אתא למיכל מיניה וכן כתב הט"ז (מגן אברהם), ולעניות דעתי הט"ז לא קאמר אלא בלא ביטול דאז ליש אומרים בחמץ שורפין ביום טוב ולכך בודקין ביום טוב וכמו שכתב הב"ח. גם נראה לי עיקר כב"ח אף בביטול דמשמעות מתוס' וסמ"ג יש לדחות בקל למעיין וכן משמע בספר אמרכל על קלף להדיא דדוקא בחול המועד בודקין: כתב חק יעקב במי שלא בדק קודם זמן איסורא ומת טוב ליורשיו לבערו, אף שאין לברך על הבדיקה וביעור כיון שאין מחויבין דאין אדם מוריש איסורא לבריה, כדאמר אמימר בגיטין דף מ' וכמו שכתב הרא"ש ודלא כרי"ף, עד כאן. וצריך עיון דרשב"א בחידושיו ור"ן פסקו כרי"ף דאדם מוריש איסורא לבריה וכן משמע מפירוש רש"י ובית יוסף ליורה דעה סימן רס"ז, ועוד דאף להרא"ש יש לומר דשאני התם דילפינן בעבד לה מעשה כמו שכתב הרא"ש שם:

[ג] [לבוש] אבל בתוך הרגל וכו'. אפילו בטלו מברך (מגן אברהם וחק יעקב), ומשמע לי טעמו דמגן אברהם כיון שלא בדק עדיין אבל כשבדק ובטלו דכבר קיים תקנות חכמים אינו מברך על הביעור כשימצא חמץ, ובהכי מיירי מגן אברהם בריש סימן תמ"ו, וגיסי הרב הקשה דברי מגן אברהם אהדדי, והנראה לעניות דעתי כתבתי, ועוד דספק ברכות להקל. ואם נתחמץ חמץ גמור בפסח שעדיין לא נתבטל מברך בשעת ביעור אבל על ידי משהו אין מברך מגן אברהם וצריך עיון:

א) [סעיף א'] לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד וכו' והיינו לאור הנר וכן כל הבדיקות אפי' לאחר הפסח ושלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכן משמעות הפו' לעיל סי' תל"ג. ח"י או' א' א"ר או' א' חק יוסף או' ב' מק"א או' א' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל קי"ט או' כ"ח.

ב) שם. יבדוק ביום י"ד וכו' ויברך על ביעור חמץ ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששית. הרמב"ם פ"ג. ר"ז או' א'.

ג) שם. באיזו שעה שיזכור מהיום. ואם יזכור בבקר לבדוק מצפרא דזריזין מקדימין כמ"ש פ"ק דפסחים וכ"כ האחרונים לעיל סי' תל"ג. ברכ"י או' א' ועיין בדברינו לשם או' ד'.

ד) שם. לא בדק כל יום י"ד וכו' ומי שלא בדק חמץ קודם זמן איסורו ומת (ר"ל אחר זמן איסורו) אין היורשים חייבים לבער אך אם הם משתמשין באותו בית צריכין לכפות עליו כלי או במחיצה כמ"ש לקמן סי' ת"מ סעי' ב' ומ"מ טוב לבערו כיון שכבר נאסר בהנאה ולמה להם לקיימו אך שאין לברך על הבדיקה וביעור כיון שאינם מחוייבים לבדוק ולבער החמץ שאינו שלהם. ח"י או' ב' א"ר או' ב' ועיין באו' שאח"ז.

ה) ומי שמת ע"פ בשש והניח חמץ ויורשים ועבר הפסח אם כוונו היורשים לזכות בחמץ וחצרו קונה לו פשיטא דעברו בב"י ואסור לאחר הפסח ואם לא כוונו לזכות מותר לאחר הפסח בהנאה. א"א או' ב' ואם מת בשבע דעבר רק אעשה דתשביתו הניח בצ"ע יעו"ש. ומיהו עיין בנוב"י מה"ק סי' ך' שכתב דאם לא מכר ולא ביטל חמצו ומת בע"פ אחר חצות או בתוך הפסח דיש להתיר אחר הפסח באכילה ובהנאה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תל"ד או' ט"ל ובשדה חמד מע' חמץ ומצה סי' ח' או' ל"ב ובדברינו לקמן סי' תמ"ח או' ק"א,

ו) שם. יבדוק בתוך הפסח. ואפי' ביטל דליכא בל יראה צריך לבדוק דהא אפי' לאחר הפסח צריך לבדוק ואע"ג דליכא בל יראה אלא כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח א"כ מטעם זה כ"ש דצריך לבדוק בתוך הפסח. ב"ח. עו"ש. פר"ח. ח"י או' ג'.

ז) שם. יבדוק בתוך הפסח. מיהו ביו"ט עצמו לא יבדוק אפי' לא ביטל. ב"ח. שכנה"ג. עו"ש. אבל הט"ז סק"א כתב דאפי' ביו"ט עצמו יבדוק. וכ"כ מ"א סק"א דאפי' ביו"ט עצמו בודק ואעפ"י שביטל דגזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ואם ימצא ביו"ט יכפה עליו כלי כמ"ש רסי' תמ"ו יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ג' מק"ח או' ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל קי"ט או' כ"ז. והפר"ח לחלק יצא דאם לא ביטל יבדוק אפי' ביו"ט למ"ד. אבל אם ביטל לכ"ע לא יבדוק ביו"ט יעו"ש. אמנם הרב מנוח בריש פ"ג כתב בהדיא דאין לו לבדוק ביו"ט והוכיח כן מלשון הגמ' דאמר יבדוק בתוך המועד ולא אמר במועד דאלמא דוקא בחש"מ יעו"ש. והביאו המאמ"ר או' א' וכן הסכים א"ר או' ב' וכתב שכן מצא בס' אמרכל יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנית וע"כ כתב הרו"ח או' א' דשב וא"ת עדיף ויבדוק בליל חו"ה כמו ליל ערב פסח.

ח) שם. יבדוק בתוך הפסח. מצאתי בשם הגאונים כשבודק בתוך המועד או אחר המועד אינו בודק אלא בלילה ודברי טעם הם. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י משם ס' בית מועד. ברכ"י או' ב' מיהו העו"ש כתב דיבדוק מיד באותה שעה שנזכר. וכ"כ החמ"מ או' א' והר"ז או' ב' וע"כ נראה דאם יש ספק שאפשר שימצא חמץ בתוך ביתו דיש לבדוק מיד שנזכר אבל אם יודע שביתו נקי ואינו בודק כ"א לקיים דברי חז"ל אינו בודק אלא בלילה.

ט) שם. ועל הבדיקה שלאחר הפסח וכו' אבל על הבדיקה שבתוך הפסח מברך קודם שיתחיל לבדוק. הרמב"ם פ"ג דין ו' וכ"כ הסמ"ג עשין ט"ל וא"ח או' י"ז וכ"כ הגאונים שמברך מידי אפדיון הבן שמברך כל יום אחר ל' יום וכן מילה שלא בזמנה מברכין עליה אחר ח' ימים. חקת הפסח או' ג'.

י) ואם ביטל קודם פסח ובא לבדוק בתוך הפסח כתב הט"ז סק"ב דלא יברך על הבדיקה כיון דאינו עובר על בל יראה יעו"ש. אבל הח"י או' ה' כתב דאף אם ביטל קודם פסח צריך לברך על הבדיקה שבתוך הפסח אם לא בדק קודם פסח כלל כיון דאסור באכילה ובהנאה מה"ת ואעפ"י שאינו עובר בל יראה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ג' חקת הפסח שם. ר"ז או' ב'.

יא) שם. לא יברך. והטעם כתב הר' מנוח משום דההוא זמנא לאו זמן ביעורא ולאו זמן איסורא ואיך יברך אקב"ו על דבר שצוו חכמים משום קנס. א"נ לא אסרוהו אלא משום קנסא ואין מברכין על הקנסות שהרי אין קנס בא אלא ע"י עבירה ועבירה אינה מצוה ואיך יברך עכ"ל. חסדי דוד.

יב) שם. לא יברך. ואם בדק וביטל ומצא חמץ בתוך הפסח נסתפק מ"א סק"ב אם יברך כיון שכבר קיים תקנת חכמים וברסי' תמ"ו כתב בפשיטות דיברך יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ה'. חקת הפסח שם. (והשיג על הא"ר שכתב לחלק בין כאן לסי' תמ"ו יעו"ש) מק"ח או' ג' ר"ז רסי' תמ"ו. ח"א כלל קי"ט או' כ"ז. אמנם דעת הא"א או' ב' שלא לברך משום דסב"ל. וכן בס' דבר משה חא"ח סי' ל"א הסכים שלא לברך יעו"ש. והביאו הברכ"י או' ג' ומ"ש בשו"ת קול אליהו ח"ב סי' ך' להשיג עליו אינו מוכרח כיעו"ש. ואם אין בו כזית אף לדיעה ראשונה לא יברך. ר"ז שם או' ג' ח"א שם. ובשר האלף כתב דאפי' נתחמץ לו חמץ בתוך הפסח א"צ לברך יעו"ש. והביאו פת"ע או' ב' ועיין עוד מזה לקמן סי' תמ"ו.

ט"ז סק"ב וספק ברכות להקל כצ"ל (מ"א ססק"א)בי"ט האחרון של פסח צריך לברך כצ"ל:

בתוך הפסח. ל' התו' מתחילת ו' עד סוף הפסח וכ"כ הסמ"ג משמע דאפי' בי"ט עצמו בודק ואף על פי שביטל גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ואם ימצא בי"ט יכפה עליו כלי כמ"ש רסי' תמ"ו וכ"כ הט"ז דלא כב"ח והא דלא גזרינן שמא כשימצאנו יאכל ממנו משו' דהוא עצמו מחזר עליו לשרפו וא"כ האיך יאכל ממנו (תו') ונ"ל דאפי' בי"ט האחרון של פסח צריך לבדוק (ע' ת"ש):

לא יברך. כיון שמותר להשהותו ואף באכילה אינו אסור אלא משום קנסא ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה לחמץ המותר לכן לא יברך (מ"מ וכ"מ) משמע דאם נתחמץ לו איזה חמץ גמור בפסח מברך בשעת ביעור אבל דבר שאינו חמץ גמור אין מברך עליו ואם מצא חמץ בביתו צ"ע אם יברך עליו כיון שבטלו קודם פסח וכבר קיום תקנת חכמים בבדיקה:

(א) ביום י"ד – ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששית דאח"כ אין בידו לבטלו וכדלעיל בסימן תל"ד רק בדיקה וביעור לבד:

(ב) באיזה שעה שיזכור מהיום – ולאחר שנזכר מחויב לבדוק תיכף שמא ישכח עוד הפעם:

(ג) יבדוק בתוך הפסח – ואפילו כבר ביטל ואפילו ביו"ט עצמו בודק אע"פ שאינו יכול לשרפו ביו"ט מ"מ יוכל לכפות עליו כלי עד מוצאי יו"ט כדלקמן בסימן תמ"ו ויש חולקין וסוברין דביו"ט לא יבדוק רק בחולו של מועד והפר"ח הכריע דאם לא ביטל חמצו קודם הפסח אפשר שיבדוק אף ביו"ט ואם כבר ביטל בודאי לא יבדוק רק בחוה"מ. מי שלא בדק קודם זמן איסורו ומת אם כוונו היורשים לזכות בהחמץ וחצרם קונה להם פשיטא דעברו בבל יראה וצריכין מדינא לבדוק ולבערו ואם לא עשו כן ועבר הפסח אסור כדין חמץ שעבר עליו הפסח אך אם לא כוונו לזכות א"צ לבער [אם לא שמשתמשין שם באותו חדר דאז בכל גווני צריכין לבער משום דלמא אתי למיכל מיניה] דאין אדם מוריש איסורא לבריה ויש חולקין וסוברין דבכל גווני מחוייבין היורשין לבדוק ולבער:

(ד) יבדוק לאחר הפסח – וכל הבדיקות צריך להיות בנר ובחורין ובסדקין ואפילו כשבודק ביום:

(ה) לא יברך – כיון שמותר להשהותו ואף באכילה אינו אסור אלא משום קנסא שהשהה החמץ בפסח ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה לחמץ המותר לכן לא יברך אבל על הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך אע"פ שביטלו קודם הפסח וכ"ש אם נתחמץ לו חמץ גמור בפסח דבודאי מברך בשעת הביעור שהרי זה לא היה כלל בכלל הביטול אבל דבר שאינו חמץ גמור כגון שנמצא חטה בתבשיל וכיוצא בו אינו מברך ואם כבר בדק וביטל כדינו קודם פסח ומצא חמץ בפסח יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך כיון שכבר בדק וביטל כדינו וקיים תקנת חכמים אפשר דברכה ראשונה שבירך אז קאי על כל מה שימצא אף בתוך הפסח וספק ברכות להקל:

(מ"א ס"ק ב'.) וצ"ע אם יברך. נ"ב בתר דאיבעי' הדר פשטיה בריש סי' תמ"ו ע"ש:

מג"א סק"ב צ"ע אם יברך. ולקמן בסי' תמ"ו כ' המג"א בפשיטות דמברך:

לא יברך. עבה"ט ועיין בשו"ת שער אפרים סי' ד' (בהג"ה) שם בדברי התוס' בפסחים דף י"א ואם לא בדק בתוך המועד בו' ובק"א שם מ"ש ע"ז הגאון בעל אלי' רבא ובן המחבר ש"א ועיין בשו"ת הג"מ זוסקינד רוטנבארג ובנו מהר"מ ז"ל בסי' לד ע"ש:

יבדוק בתוך הפסח. נראה דאפי' בי"ט עצמו יבדוק ואע"ג דאין חמץ ידוע מ"מ הוה כידוע כיון דרגיל בו כל השנה ודאי נשארו שם חתיכות חמץ וראייה מדברי הרא"ש פ"ק דכתב דקים לן שנשארו פירורין והיינו אפי' בדק כבר מכ"ש כאן שלא בדק עדיין וכבר נשתמש שם חמץ כל השנה ולא אמרו לעיל חילוק בין חמץ הידוע ללא ידוע אלא היכא שיש חדר ואין תשמישו שם בכל השנה תדיר כנ"ל:

לא יברך. כ' במ"מ הטעם מאחר שאוכל חמץ ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה לחמץ אחר האיך יברך על ביעור חמץ אבל בתוך הרגל שהוא מצוה שלא יראה חמץ ברשותו ודאי יש לו לברך עכ"ל ולפ"ז נראה דאם ביטל קודם הפסח ובא בתוך הפסח לא יברך על הבדיקה כיון דגם זה אינו עובר על בל יראה כיון שכבר ביטלו ואין הבדיקה אלא כדי שלא יאכלנו אלא די"ל כיון דאינו אוכל חמץ כלל הוה הבדיקה חיובית מחמת איסור אכילה וספק דבריהם להקל כנ"ל. וכ' ברוקח אפי' בדיקה שאחר המועד תהיה בנר אפי' ביום:

ביום ארבעה עשר והיינו לאור הנר וכן כל הבדיקות אפילו לאחר הפסח ושלא לחלק בין בדיק' לבדיק' וכן משמעות הפוסקים לעיל סי' תל"ג:

לא בדק כל יום ארבע עשר. וצ"ע במי שלא בדק חמץ קודם זמן אסורו ומת אי על היורשין מוטל לבדוק ולבער אי נימא דאיסורא לברי' לא מורית וכדאמר אמימר בגיטין ד' מ' גבי המפקיר עבדו ומת יע"ש ואע"ג דלית הלכתא כאמימר התם מ"מ היינו מדרבנן בעלמא וכמ"ש הרא"ש שם ודלא כדעת הרי"ף שם ע"ש ועוד דחמץ גופיה חידוש הוא שאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו להתחייב עליה כדאיתא פ"ק דפסחים ובב"ק א"כ אין לך אלא חידושו ושלא לחייב היורשים אך אם הם משתמשין באותו בית כדי שלא יכשלו בחמץ צריכין לכפות עליו כלי או במחיצ' כמו בחמץ של אחרים וכמבואר לקמן סימן ת"מ ומכל מקום טוב לבערו כיון שכבר נאסר בהנאה ולמה להם לקיימו אך שאין לברך על הבדיקה וביעור כיון שאינם מחוייבים לבדוק ולבער החמץ שאינו שלהם נ"ל:

בתוך הפסח. ואפי' כבר ביטל ואפי' ביו"ט עצמו בודק אעפ"י שאינו יכול לשרפו בי"ט מ"מ יכול לכפות עליו כלי עד מוצאי י"ט כן הסכמות הט"ז והמ"א ודלא כב"ח:

שהוא אסור בהנאה. כן הוא לשון הטור והרמב"ם והסמ"ג ושאר כל הפוסקים מלשון זה משמע דדוקא מטעם חומרא זו שהוא אסור בהנאה על כן החמירו לבדקו ולבערו בחמץ דלא בדילי מיניה כולי שתא משא"כ אלו היה מותר בהנא' אף שאסור באכיל' לא היה צריכין לבדקו ולבערו וכן מבואר להדיא מדברי הר"ן במתני' זו וכן משמעות התוספות ריש פסחים דאפילו קודם פסח שצריך לבדקו היינו מטעם שהוא אסור בהנא' דאילו היה מותר בהנאה מותר לקיימו תוך ביתו כדי להנות ממנו רק שיעשה היכר שלא יבא לאכלו או למכרו לעממין וכל זה פשוט ומוסכס מהפוסקים ולפי זה היכא שביטל קודם פסח דלדעת בעל העיטור מותר לאחר פסח החמץ שעבר עליה פסח כמבואר בסימן תמ"ח ואם כן לדעתו אין צריך לבדקו אחר פסח וצריך לומר דמוקי מתני' זו דקתני יבדוק אחר המועד בלא ביטל אז שפי' לאחר המועד היינו משש שעות ולמעלה וכפירש"י במתני' זו ולא לאחר הפסח וזה הוא דעת הב"ח לקמן סימן רמ"ח וכן כתבתי בספרי תורת השלמים שאלה וי"ו ע"ש באריכות ולאפוקי ממה שכת' בתשובת שער אפרים בקונטרס אחרון ע"ש:

ועל הבדיק' שלאחר הפסח לא יברך. אע"ג דתקנתא דרבנן היא לבדוק מ"מ לא מברכין עליה כיון דהיא רק משום גזירת תקנה בעלמא דלא ליתי לחלופי בשאר חמץ והיא גופא דאסור חמץ שעבר עליו הפסח קנסא בעלמא הוא וק"ל ודלא כפר"ח בי"ד בקונטרס אחרון בסימן י"ג סק"ה ע"ש ומשמע דדוקא על הבדיקה שלאחר פסח לא יברך אבל הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך כיון שהוא אסור באכילה ובהנאה דבר תורה ואף על פי שביטל ג"כ דאז שוב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא אפ"ה צריך לברך עכ"פ כיון שהמצוה עליו לבערו אף שאינו עובר בבל יראה ובל ימצא וכמשמעות התוס' ריש פסחים וכן משמעות לשון הכל בו והאגוד' פ"ק דפסחי' שכתבו וז"ל ולעולם יברך מלבד מי שבדק אחר המועד וכן יש קצת ראיה מהא דמבואר לעיל סימן תל"ב דהסכמת אחרונים כדעת הרא"ש שאם שכח מלברך שיברך בשעת הביעור שהיא עיקר הבדיקה ואם איתא דהיכי שביטל אינו מברך על הביעור אם כן היאך מברך בשעת הביעור כיון שביטל מסתמא כדינו בליל י"ד והוא עיקר הביטול דביטול היום הוא רק למצוה מן המובחר כמ"ש לעיל סי' תל"ד סעיף ב' וטוב לחזור ולבטלו ושוב אינו עובר בב"י וב"י אפ"ה צריך לברך א"כ כ"ש היכי שלא בדק כלל שיברך בשעת הבדיקה כנ"ל עיקר ודלא כט"ז שמסתפק בזה גם מדברי המ"א מבואר שדעתו שיש לברך אע"פ שביטל אך היכי שבדק וביטל ומצא חמץ בתוך הפסח הניח בצ"ע אם יש לברך עליה ולע"ד עיקר שיש לברך בשעת ביעורו וגם המ"א עצמו בר"ס תמ"ו כת' בפשיטות דצריך לברך בשעת הביעור בין אם נתחמץ לו דבר בתוך פסח בין במונא חמץ תוך פסח צריך לברך וכאן הניח הדבר בספק בצ"ע. כל זה בנמצא חמץ גמור אבל חמץ משהו שנמצא תוך הפסח אין לברך עליה וכ"כ המ"א לקמן ר"ס תמ"ו ועיין שם סק"א: