שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ב: הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות ובו ב סעיפים:
הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו ונשאר ראש השני בידו גוללו אצלו אפי' נתגלגל חוץ לד' אמות ואפילו ברשות הרבים והאסקופה ברשות היחיד משום בזיון כתבי הקדש התירו: הגה דרבים דרסי על האסקופ' ודוקא כתבי הקדש אבל בשאר דברי' אסור אפי' לא נפל אלא לכרמלית [המגיד פט"ו והרשב"א]:

היה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו האחד מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ גוללו אצלו הגיע לעשרה טפחים התחתונים אם הכותל משופע בענין שנח עליו אסור לגללו אצלו וכדי שלא יעמוד בבזיון הופכה על הכתב ואם אינו משופע כל זמן שלא הגיע לארץ גוללו אצלו:

ונשאר. ואם לא נשאר אפי' בכרמלית אסור. ב"ח מ"א:

לעשרה. דהוי מקום פטור. אבל הגיע לי"ט שם הוי ר"ה ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבא לאתויי מר"ה לרה"י:

שנח. דאין חיוב אלא במונח על גבי משהו. ודוקא כשרבים מכתפים עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכ"ע ב"ח ועיין במג"א שהעלה דאויר כרמלית ואוגדו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי ע"ש:

משנה בעירובין צ"ו

כאוקימתא דרב שם בגמ' נ"ח וכן כתבו הרי"ף ורא"ש

משנה וכאוקימתא דגמרא שם דמתניתין כולה רבי יהודה היא

ס"א אפי' כו' ואפי'. כרבה דתי' דאביי דלא כהלכתא הוא דתי' א' הב"ע כו' לא קי"ל כן כמ"ש סי' ער"ה ס"א וכתי' הב' ג"כ כמ"ש סי' שמ"ו ס"א וא"כ אין הלכה כאותה ברייתא שם וכקושיא דאביי. אבל לא נראה כן להלכה אלא כתי' דאביי ודוקא בכרמלית מותר ולא בר"ה וכ"כ התוס' בשבת ה' ב' ד"ה היה וא"א לאוקמה כו' ובעירובין שם ד"ה אלא כו':

ודוקא. כן כ' המ"מ לפי שיטת הרמב"ם דפ' כאביי ולאביי דוקא בספר וכמ"ש התוס' ד"ה אלא. וא"ת כיון. ולפי האי לישנא כו'. אבל לא נראה כן להלכה אלא ה"ה בכל דבר ונקט ספר לרבותא דבראש גגו לא יגלול כמ"ש בשבת שם ובערובין ד"ה הנ"ל וכמ"ש בערובין ק"ג ולאו אוקימנא כו' דכיון דאגודו בידו אפי' שבות נמי ליכא. והרשב"א פ' כבן עזאי כיון דבדרבנן הוא ובזה מתורץ מה שהקשו דר"י קא' ומודה בן עזאי בזורק הוא דלא כהלכתא וכל פרקין מילתא דרבנן ולהכי תני לה במס' עירובין והמ"מ לא כ' על דברי הרמב"ם דרמב"ם לא פ' כבן עזאי כי גם בעירובין אינו פוסק כיחיד נגד רבים וע' סי' שצ"ח ס"ה ולכן לא הזכיר כלל אסקופה אלא כ' הקורא בספר בכרמלית ר"ל שכל הרשות הוא כרמלית ולדידיה אין חילוק בין ספר לשאר דברים ואף לרשב"א דוקא בכה"ג דאביי אבל בכה"ג שלפניה כרמלית אין חשש וכ"ד מותר וכ"ש לפ' הרא"ש וש"ע וכן במ"מ לא הוזכר שנפל לכרמלית אדרבה שם מ' שנפל לר"ה מדקא' אפי' תוך ד"א ובכרמלית אין חילוק בין ד"א או פחות רק שב"י וד"מ סבורים שקאי על דברי רמב"ם ואינו כן ועתוס' הנ"ל ותוס' דפ"ק דשבת היה קורא כו' הג"א שם ד"ה ודוקא כו' וע' בחידושי הרשב"א פ"ק דשבת שכ' דל"ד ספר ופ' כאביי וכנ"ל:

אבל כו' אפי' כו'. בזה מתורץ קושית הריטב"א ועמ"א סי' שנ"ד ס"ק ב':

ס"ב כ"ז שלא כו'. דבעינן הנחה ע"ג משהו כר"י שם צ"ח ב' ואפי' תוך ג' כמש"ש כגמ' אבל לא נראה כן להלכה דאנן קי"ל כר' חלקיה בר טובי בשבת צ"ז א' דתוך שלשה כ"ע ל"פ דחייב כו' דתניא כותיה שם ע"ש:

דרבים דרסי – הנה המחבר לא זכר רק אוקימתא ראשונה דרבה דמתני' מיירי באסקופת רה"י וכשהיא נדרסת ולכן התירו ואזיל לשיטתו בב"י שהסכים לדעת הרז"ה דמדחי תירוצא דאביי מהלכה וסובר דאפילו תוך ד' אמות אסור באסקופה שאינה נדרסת ואפילו באסקופת כרמלית וארוכה וטעמו משום דהרא"ש סובר כהרז"ה מדהעתיק דבריו וגם מסתימת הרי"ף משמע ג"כ קצת הכי. אמנם חפשתי ומצאתי הרבה ראשנים שהולכים בשיטת הרמב"ם שהעתיק תירוצא דאביי להלכה שמוקי' למתני' באסקופת כרמלית דהיינו שאינה גבוה י"ט ואין דורסים עליה [ויש נ"מ בין נתגלגל לתוך ד' אמות ובין נתגלגל חוץ לד' אמות] הלא המה התוספות והרשב"א בחידושיו על שבת והמאירי שם וכן הוא באור זרוע ומצאתי שגם הר"ח בעירובין כתב תירוצא דאביי לעיקר וכן הסכים הגר"א בביאורו עי"ש. והנה לתירוצא דאביי מוקי הגמרא דדוקא באסקופה ארוכה דאז לא חיישינן שיעייל מר"ה לרה"י דרך האיסקופה בלא הנחה בינתים אבל בלא"ה אסור ותמה הט"ז על הרמב"ם ואמאי לא זכר תנאי זה ועיין בב"ח ובביאור הגר"א ובית מאיר שתירצו דהרמב"ם מיירי בשלא היה רה"י מצד אחר של הכרמלית וכדמשמע קצת מלשונו שלא זכר שם איסקופה כלל [אמנם עדיין ק"ק אמאי השמיט מהלכותיו אוקימתא דגמרא דאיסקופת כרמלית הסמוכה לרה"י אינו מותר רק דוקא בארוכה ולפי מה שזכינו כעת לפירוש הר"ח ניחא הכל שהוא גורס שם בגמרא עוד תירוצא דאפילו בשאינה ארוכה שרי תוך ד"א ויתכן מאוד שהיה להרמב"ם גירסא זו ופסק כן משום דמתני' סתמא קתני] ומ"מ דינא דהמחבר שהעתיק תירוצא דרבה נראה ג"כ שאין לדחות דהא הרז"ה והרא"ש והטור הסכימו כן וגם באור זרוע כתב בהדיא דלהלכה נקטינן כתירוצא דרבה דמשום בזיון כתבי קודש התירו ואפי' חוץ לד"א וכמו שפסק המחבר:

אם הכותל משופע – ואם נח ע"ג זיז שאין רחב ד' הוי מקום פטור ומותר להביאו אצלו:

בענין שנח עליו – עיין מגן אברהם מה שהעתיק בשם התוספות ועיין בחידושי הרשב"א שהביא בשם הרמב"ן שחלק על התוספות ודעתו דאפילו בשאין רבים מכתפין עליו מקרי הנחה בר"ה אכן הוא כתב דמסתברא כדברי התוספות עי"ש ובחידושי הריטב"א על עירובין משמע לכאורה דהוא סובר ג"כ כהרמב"ן עי"ש:

גוללו אצלו – עיין במ"ב מש"כ בשם הגר"א והנה דעתו הוא דעת הר"ח והרמב"ן שהובא בהרה"מ פי"ג הלכה ט"ז עי"ש ודעת המחבר שלא הביא כ"ז פשוט משום דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם כולם העתיקו מסקנת הגמרא דעירובין לדינא וטעמייהו נראה דס"ל כמו שכתב הרשב"א [ בשבת דף צ"ז ] בשם רב האי גאון דאף דקאמר הגמרא תניא כוותיה דרב חלקיה מברייתא הראשונה משמע דלא כוותיה עי"ש וסוגית הגמרא בעירובין משמע דנקטא לדינא כמסקנת רבא דכולה ר' יהודה היא בדקאמר שם בדף צ"ח ריש ע"א רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"י ולא שכר הגמרא דברי ת"ק כלל ע"ש:

היינו מרה"ר וע' ס"ק ה'

[א] בזיון כתבי וכו'. ומכל מקום כשנפל לגמרי אף לכרמלית אסור לגלול אצלו דאיסור שבות עומד בפני כתבי קודש (ב"ח):

[ב] גוללו אצלו וכו'. אבל בשאר דברים אסור מיהו באויר כרמלית ואגודו בידו דאיכא שלושה קולות אפילו בשאר דברים שרי (מגן אברהם):

[ג] בענין שנח וכו'. דוקא כשרבים מכתפין עליו הא לאו הכי הוי ככרמלית ומותר (ב"ח):

א) [סעיף א'] הקורא בספר וכו' כל ספריהם היו עשויין בגליון כעין ס"ת שלנו. רש"י. ב"י. ט"ז סק"א ודע דכתבי קודש אף גמרות וכו' ושאר דברי קודש נכללין בו ואפי' בדפוס יש להם קדושה. מש"ז סוף הסי':

ב) שם. ונתגלגל ראש האחד וכו' כלומר ונח על הארץ דאם מסולק מן הארץ אפי' מעט לא דמי כלל לנפילה וליכא למיגזר משום נפילה ואפי' במקום דליכא בזיון מותר. עו"ש או' א':

ג) שם. גוללו אצלו וכו' ולא גזרינן אטו כשנפל לגמרי מידו דהוי איסורא דאו' משום דבאסקופה נדרסת עסקינן כלומר דרגל הרבים עוברת דרך לה ומשום בזיון כתבי הקודש שרו ליה לגוללו. ב"י:

ד) שם. אפי' ברה"ר וכו' ודוקא אם נשאר ראש השני בידו אבל אם נפל כולו אפי' אם היה קורא בכרמלית ונפל כוליה מידו לרה"ר או קורא ברה"י ונפל כוליה מידו לכרמלית אסור לגוללו אפי' באסקופה הנדרסת דמ"מ איסור שבוח איכא. ב"ח וכ"מ מדברי הש"ע שכתב אפי' ברה"ר משמע דבכרמלית נמי בעינן אוגדו בידו. וכ"כ מ"א סק"א, א"ר או' א' תו"ש או' ב' ר"ז או' אי מחב"ר או' ב' ומ"מ ע"י עכו"ם שרי:

ה) שם. והאסקופה רה"י. כצ"ל וכ"ה בגמ' וכ"כ הר"ז או' א'.

ו) שם. והאסקופה רה"י. כגון שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה ולפניה רה"ר. גמ' ורש"י שם. ועיין לעיל סי' שמ"ו בהגה:

ז) שם. משום בזיון וכו' דמדאו' מותר להביאו אצלו כיון שראש השני בידו אלא דרבנן גזרו, וה"ה אם זרק דבר לרה"ר וראש השני בידו אם יכול להביאו אצלו פטור דאין כאן הנחה, מ"א סק"ב, והוא משבת ק"ב ע"א. מחה"ש. אבל אם אין יכול להביאו אצלו חייב. א"א או' ב', ועיין שם בגמ' וא"כ אם נתגלגל הספר בענין שאינו יכול להביאו אצלו שאז יש חיוב בזריקתו אסור להביאו אצלו שלא התירו אלא שבות גרידא והכא חיובא איכא ורק אם מוטל בבזיון גדול יש להתיר ע"י עכו"ם:

ח) שם הגה. דרבים דרסי וכו' אבל בלא"ה אעפ"י שמוטלים בבזיון אסור להביאו אצלו אעפ"י שהוא שבות וכמ"ש סעי' ב' והא דשרינן בתפילין בסי' ש"א סעי' מ"ב התם מוטלין בבזיון טפי, מ"א סק"ג, תו"ש או' ב':

ט) שם בהגה. אפי' לא נפל אלא לכרמלית, ואע"ג דהוי גזירה לגזירה כרמלית ואוגדו בידו אמרינן ביה כולא חדא גזירה היא. כ"כ הרשב"א והמ"מ ודלא כהג"א דמקיל בהא. תו"ש או' ג' ומה שיש מהאחרונים שהשיבו על דברי מור"ם הללו ודעתם להקל עיין מחב"ר או' ג' שמיישב וסיים דדברי מור"ם בהגה זו שרירין וקיימין יעו"ש:

י) [סעיף ב'] היה קורא בו על הגג וכו' כלומר על הגג דליכא משום בזיון שידרס ברגלי בני אדם ומשו"ה לא מקילין כולי האי כמו באסקופה. עו"ש או' ב':

יא) שם. על הגג וכו' כי הגג הוא רה"י וכל שלא הגיע לי"ט התחתונים שם הוי מקום פטור ע"כ גוללו אצלו אבל בהגיע לי"ט שם הוי רה"ר ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבא לאתויי מרה"ר לרה"י. ט"ז סק"ג, ור"ל מפני חששא זו אסרו להחזירו אצלו בנח ע"ג כותל משופע תוך י"ט או בהגיע לארץ ואעפ"י שראש השני בידו:

יב) שם. גוללו אצלו. אפי' נח ע"ג זיז. דאם רחב ד' הוי רה"י (ור"ל והו"ל מוציא מרה"י לרה"י) ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור. מ"א סק"ד תו"ש או' ד' ר"ז או' ג'.

יג) שם. גוללו אצלו. אבל בשאר דברים אסור דהא אפי' בכרמלית ואגודו בידו אסור כמ"ש סעי' א' בהגה כ"ש באויר רה"ר דאיכא למיחש שמא יפלו ויביאם כמ"ש הר"ן ומיהו באויר כרמלית ואגודו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי. מ"א שם. א"ר או' ב' תו"ש או' ו' ר"ז או' ד' והא דבשאר דברים באויר רה"ר אסור לגוללו אצלו אפי' אגודו בידו ה"ד בנפלו תוך י"ט אבל למעלה מיו"ד אפי' בשאר דברים שרי דמקום פטור הוא. א"א או' ד':

יד) שם. אם הכותל משופע וכו' והיינו אם יש בשיפוע רחב ד"ט אבל אם אין בו ד"ט הו"ל מקום פטור כל שגבוה מן הארץ ג"ט כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' יו"ד ושרי להביאו אצלו:

טו) שם. בענין שנח עליו וכו' דאין חיוב אלא במונח ג"ט משהו. ט"ז סק"ד. ור"ל בתוך ג"ט סמוך לארץ דאמרינן ארעא סמיכתא כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' יו"ד לא יש חיוב אלא א"כ נח ע"ג משהו וא"כ כל זמן שלא נח ע"ג משהו בג' סמוך לארץ ואוגדו בידו מותר להחזירו אצלו:

טז) שם. בענין שנת עליו וכו' ודוקא כשרבים מכתפין עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיין דאוגדו בידו בידו שרי להביאו אצלו לכ"ע. ב"ח. מ"א סק"ה. א"ר או' ג' תו"ש או' ה' ר"ז או' ג' והא דלעיל סק"ג (ובדברינו או' ח' אוסר המ"א אפי' כתבי קודש ואוגדו בידו אם לא באסקופה נדרסת דאיכא בזיון גדול שם קאי על רה"ר דוקא משא"כ כאן דמיירי בכרמלית לכן שרי כה"ג בכתבי הקודש. כ"כ האחרונים. מחה"ש:

טוב) שם. כל זמן שלא הגיע לארץ וכו' ואפי' בפחות מג' לארץ ואינו מסולק ממנה אלא מלא חוט והוא ברה"ר גוללו אצלו דכיון דלא נח על שום דבר אין כאן עקירה מרה"ר בגלילתו אצלו ואפי' היה נופל כולו וחוטפו מן האויר שם לא היה חייב לפיכך לא גזרו ביה אטו נח דהו"ל גזירה לגזירה. לבוש. תו"ש או' ז' ר"ז או' ג':

חי) שם. כל זמן שלא הגיע לארץ וכו' והגר"א חולק דכל שהגיע תוך ג' אע"ג דלא נח ע"ג משהו יש חיוב ולכן אסור להחזירו אצלו אעפ"י שאגדו בידו יעו"ש אכן דעת האחרונים כפסק הש"ע שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור:

ואפי' בר"ה. משמע דמיירי נמי בכרמלית ואפ"ה אם אין אגודו בידו אסור דלא התירו שבות משום בזיון כתבי הקודש וכ"כ הב"ח דלא כע"ש:

משום בזיון. דמדאורייתא מותר להביאו אצלו כיון שראש השני בידו אלא רבנן גזרו, וה"ה אם זרק דבר לר"ה וראש השני בידו אם יכול להביאו אצלו פטור דאין כאן הנחה:

דרבים דרסי. אבל בלא"ה אף על פי שמוטלים בבזיון אסור להביאו אצלו אף על פי שהוא שבות וכמ"ש ס"ב והא דשרי' בתפילין בסי' ש"א סמ"ב התם מוטלים בבזיון טפי (תו' ד' ק"ג):

גוללו אצלו. אפי' נח ע"ג זיז דאם רחב ד' הוי רה"י ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור עסי' שמ"ה ס"י: גוללו אבלו /אצלו/, אבל שאר דברים אסור דהא אפי' בכרמלית ואגודו בידו אסור כמ"ש סס"א כ"ש באויר רה"ר דאיכא למיחש שמא יפלו ויביאם כמ"ש הר"ן וכ"מ סי' שנ"ד סס"א ומיהו באויר כרמלית ואגודו בידו דאיכא ג' קולות אפי' בשאר דברים שרי כ"כ המ"מ ע"ש דקאי אכרמלית וכ"מ בהג"ה ס"א ומ"ש הב"ח בסי' שנ"ד שאפי' באויר ר"ה שרי אם אגודו בידו ע"ש דבריו בעצמו סותרין זא"ז דהא כ' אח"כ דלכתחלה אסור ע"ש דאל"כ ל"ל חוליא גבוה י' אלא ע"כ הטור ג"כ מיירי בחלון גבוה י' דאל"כ א"א למלאה כיון שהחוליא גבוה י' א"כ יבואו המים מלמעלה למטה וישפכו אלא ע"כ החלון גבוה למעלה מי' ע"ש והוי דרך מקום פטור אבל דרך אויר רה"ר אסור והריטב"א שם סבירא ליה כדעת הג"א דספר ושאר דברים שוה ולכן הקשה שם אבל כבר פסק סס"א כהרשב"א וסיעתו דאסור, וכ"ד הטור ומה שסתם בסימן שנ"ד משום דמוכח דאיירי בחלון למעלה מי' וכמ"ש ערסי' שנ"ג:

בענין שנח עליו. ודוקא כשרבים מכתפין עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכ"ע (ב"ח תוס' שבת דף ה') ועסי' שמ"ה ס"י:

(א) הקורא בספר – כל ספרים שלהם עשויים בגליון כס"ת שלנו:

(ב) על האיסקופה – היינו אפילו היתה רה"י כגון שהיא גבוה עשרה טפחים ורוחב ד"ט ולפניה הולכת ר"ה וכדלקמיה והו"א דנגזור שלא להקל בזה לגלול הספר אצלו משום דלמא נפל מידו כולו ואתי ג"כ לאתויי אצלו דשם איכא חיוב חטאת בזה קמ"ל דלא גזרינן בזה משום בזיון כתבי הקודש ואף דמבואר בס"ב היכא דעומד בראש הגג ולפניה הולך ר"ה ונתגלגל ראש אחד מן הספר מידו על הארץ דאסור לגול אצלו משום גזירה זו הכא מיירי באסקופה שרבים דורסים עליה כמבואר בהג"ה ואיכא בזיון טפי לכתבי הקודש לכך הקילו:

(ג) ונתגלגל ראש האחד וכו' – ר"ל ונח על הארץ דאם מסולק מן הארץ אפילו מעט לא דמי כלל לנפילה וליכא למיגזר משום נפילה:

(ד) אפילו נתגלגל וכו' – ג"כ מותר לגלול הספר אצלו ולא חיישינן דלמא אתי לאקולי לאתויי הארבע אמות אפילו היכא דנפל כולו מידו דאיכא איסורא דאורייתא:

(ה) אפילו רשות הרבים – ודוקא היכא דצד אחד אוגדו בידו הא אם נפל גם ראש השני לארץ אפילו היכא דנפל לכרמלית ג"כ אסור לאתויי אצלו ולא התירו בזה משום בזיון כתבי הקודש [ב"ח ומ"א]:

(ו) ברשות היחיד – צ"ל רשות היחיד:

(ז) משום בזיון – דמדאורייתא אם זרק דבר לר"ה וראש השני בידו מותר להביאו אצלו [דאין כאן הנחה כיון שראש השני בידו ויכול להביאו אצלו וא"כ במה שמושכו ומגביהו מן הארץ לא נחשב עקירה] אלא דרבנן גזרו שלא יבואו להקל אפילו היכא דנפל לגבי והכא משום בזיון התירו:

(ח) דרבים דרסי – ואיכא בזיון טפי:

(ט) אבל בשאר וכו' – היינו נמי אפילו כשראשו אחד נשאר בידו אסור להביאו אצלו:

(י) אלא לכרמלית – והטעם דגם בזה גזרינן שמא יפול לגמרי על הארץ ואפ"ה יביאנו אצלו ודע שיש כמה אחרונים שמקילין בזה מ"מ נראה דבר"ה שלנו אין להקל דכמה פוסקים סוברין דגם אצלנו יש ר"ה דאורייתא וכדלעיל בסימן שמ"ה ס"ז:

(יא) על הגג – מיירי בגג שהוא רה"י היה לפניו ר"ה אכן כל שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הוי האויר מקום פטור וע"כ גללו אצלו:

(יב) גוללו אצלו – ואפילו אם היה כותל הבית משופע ונח עליו או שהיה נח שם ע"ג זיז בין שהיה הזיז רחב ד' ובין שלא היה ד' ובכל זה מותר לכו"ע אפילו בשאר דברים שאינם כתבי הקודש כגון שהיה בידו סדין ונתגלגל ראש האחד מידו דלמעלה מעשרה טפחים אין שום חשש משום ר"ה:

(יג) אם הכותל משופע – ר"ל דאז הוי כמונח ראש אחד על הארץ וע"כ אם נקיל בזה יש חשש שמא יפול כולו מידו שם ויבוא ג"כ לאתויי מר"ה לרה"י:

(יד) שנח עליו – ודוקא כשרבים מכתפים עליו הא לאו הכי הוי כרמלית וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו בכתבי הקודש לכו"ע ועיין בביאור הלכה:

(טו) שלא הגיע לארץ – ואפילו יש רק כמלא מחט בינו ובין הארץ כיון שלא נח ממש על הארץ ותלוי באויר לא מיקרי הנחה וגוללו אצלו. ודוקא בכתבי הקודש מקילינן אבל בשאר דברים כל שהגיע לאויר העשרה טפחים שהוא אויר ר"ה אף שלא נח אסור להביאו אצלו דגזרינן שמא יפול כולו לארץ ויבוא ג"כ לאתויי אצלו ויש מקילין בזה. וכל זה באויר ר"ה אבל אם נפל לאויר כרמלית מותר לכו"ע להביאו אצלו כיון שאוגדו עדיין בידו:

(טז) גוללו אצלו – ובביאור הגר"א חולק ע"ז דכל שהגיע תוך ג' סמוך לארץ חשוב כמונח על הארץ ועיין בביאור הלכה:

(ט"ז ס"ק ב'.) היה לו לטור וש"ע. נ"ב נעלם ממנו מ"ש הריטב"א בעירובין דף צ"ח וז"ל קא מטלטל מר"ה לרה"י דרך רה"י. יש לפי' ר"ה ממש כיון דמסגי ביה רבים. אי נמי בקרן זויות הסמוכה לר"ה דהוי כרמלית וקמטלטל מרה"י לרה"י דרך כרמלית וקשה אפילו במופלגת ל"ל גבוה י' דהא כיון דאגודו בידו כי מייתי לה אפילו שבות ליכא כדאיתא בסוף פרקין עכ"ל כוונתו למאי דמשני אביי לקמן בדף ק"ג דכיון דאגודו בידו אפילו שבות ליכא היינו בכרמלית וכפי' הסוגיא לא מחלק אביי בין כתבי קודש לשאר חפצים ולזה קושייתו להך פי' דהך מקום ד' הוי ככרמלית ואפי' לפי' ראשון דהוי ר"ה ממש נמי מוכח לאביי דאפילו שבות ליכא אפילו בשאר חפצים דאלת"ה עדיין תקשי לאביי דסבר דלא התירו שבות גבי כתבי קודש אמאי קתני בקורא על הגג ותוך עשרה לר"ה מותר לגליל הא קא מוציא מאויר ר"ה לרה"י אלא ש"מ כיון דאגודו בידו אפי' שבות ליכא העולה דהריטב"א ס"ל מאויר ר"ה לרה"י כשאגודו בידו אפילו שבות ליכא אפילו בשאר חפצים ועתה הוכיח שכן דעת הרא"ש והטור דלא כתבו דהחלון גבי בור שהוא למעלה מי' והיינו טעמא דאפילו כי מייתי דרך אויר ר"ה לרה"י באשר שאגדו בידו אפילו שבות ליכא דאלת"ה שהמתני' ע"כ איירי דדוקא בחלון גבוה עשר' קשה הא דהוכיח הרא"ש פ' עושין פסין סימן ב' דאשפה רחוק ד' דומיא דרישא הא ע"כ חלון דאשפה אינו גובה י' דאי גובה י' מאי פריך הכא שמא תנטל האשפה מאי בכך הא זורק מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ולא אתי לידי חיוב חטאת. ש"מ בגובה עשרה רישא וסיפא לא איירי כהדדי וא"כ ברחוק ד' אמות נמי לא אמרינן דומיא אלא ש"מ דחלון ע"ג בור אפילו אין גבוה עשרה דלא כמ"א ס"ק ד' שהאריך להוכיח דאויר ר"ה לרה"י אפילו אגודו בידו אסור ועיין במה שאכתוב בסמוך:

(מ"א ס"ק ד') וכ"מ בהג"ה ס"א ומ"ש הב"ח כצ"ל. ונ"ב מדאמר בהג"ה אפילו לא נפל משמע הא באויר שרי:

(שם) דאל"כ א"א למלאות. נ"ב אין מוכרע דאיכא לאוקמי ששואב ע"י גלגל למעלה ותופס בידו שניה להביא אצלו וראיתי בחי' רשב"א בשבת דף ה' שכ' להדיא דאפילו בשאר חפצים בכרמלית כשאגודו בידו אפי' שבות ליכא אפי' כשר"ה עוברת לפניה א"כ מ"ש ה"ה פט"ו מהל' שבת וכ"כ הרשב"א קאי אמ"ש בתחלה דמחלק בין ד"א לפחות מד' כמ"ש הרמב"ם ע"ש. והב"י והמ"א לא ראו דברי הרשב"א גלל כן לא נשאו להקל נגדם יען לפי מה שביארתי באריכות שתוס' והרשב"א והרא"ש וריטב"א טור והגהות אשרי כולם ס"ל אפילו דרך אויר ר"ה כשאגידו בידו אפילו שבות ליכא בשאר חפצים. הרי ה"ה יחיד בדבר א"כ מה שפסק הרמ"א דדוקא בכתבי קודש אבל בשאר חפצים אפילו לא נפל אלא בכרמלית אסור דין זה ליתא דהא הוי גזירה לגזירה:

מ"א ס"ק ב' וה"ה אם זרק דבר לרה"ר. מקור הדין בהרמב"ם פי"ג הי"ד מה"ש. וז"ל הזורק חפץ מרשות לרשות והיה קשור בחבלו ואגדו בידו אם יכול למשוך החפץ אצלו פטור שהרי אין כאן הנחה גמורה ונמצא שעקר ולא הניח עכ"ל. והה"מ כ' עלה מפו' בסוגי' שם פ' הזורק ק"ב לכתו' ומתנא אוגדו בידו. וק' לי דזהו ראי' לאגדו בידו דפטור מ"מ מנ"ל דדוקא ביכול למשוך אצלו. דלמא אף בא"י למשוך פטור דהוי כאלו מקצת הכלי שבידו כרה"י והוי כמוציא חפץ שמקצתו ברה"ר ומקצתו ברה"י וצל"ע ומ"מ אף להרמב"ם נ"ל דדוקא כשהחפץ כלו חוץ מידו אלא דהחבל בידו אבל מקצת חפץ בידו בוודאי אף בא"י למשוך כל החפץ אצלו פטור דהא מקצת חפץ אינו ברה"ר ולישנא דהמג"א אינו מדוקדק:

סעיף ב' אסור לגוללו אצלו. ק' לי הא אף אם לא יהי' אגדו בידו מ"מ כמו שהוא הספר עכשיו דמקצתו למעלה מי"ט אם גללו אצלו ליכא רק שבות כיון דקצתו נאגד במקום פטור כההי' דפ"ק דשבת ד"ח בכוורת דא"א שלא יעלה קרומית של קנה למעלה מי"ט. ואין לומר דאם יפול מידו מסתמא יפול כל הספר למטה ויהי' הכל למטה מי' דא"כ אין הכותל משופע אמאי מותר דלא נח. הא יפול כולו על הקרקע ויהי' נח אע"כ דל"ג אלא שיהי' בענין שהוא עכשיו הספר באויר וגזרו רק אגדו בידו אטו אינו בידו א"כ תקשי. והנה ראיתי להרשב"א בח"י שבת צ"ט אהא דאמרי' שם עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' וזרק ונח על ע"ג דחייב שהקש' הא הדבר המונח עלי' מקצתו באויר למעל' מי' ולשתרי כמו בכוורת. וכ' שם לחלק דדוקא בכוורת דהכלי עצמו אוכל כל הרשות וגם אגדו למעלה מי'. אבל כשאין גופו של כלי גבוה כ"כ שיהי' אוכל כל הרשות לא מהני אגדו דמקום פטור עיי"ש. וא"כ ניחא הכא ואף דקושיית הרשב"א הנ"ל ליתא רק לשיטתי' ולשטת הרמב"ן דבעמוד שאינו מוקף מחיצות ל"א אויר דהי' עולה עד לרקיע אבל לפירש"י ותוס' שם בסוגיי' דנראה דס"ל דגם בעמוד אמרי' דעולה עד לרקיע ליכא קושיית הרשב"א הנ"ל. מ"מ י"ל דמכח קושייתם הנ"ל מחלקים כחילוקי דהרשב"א. אמנם עכ"ז עדיין אינו מספיק. דא"כ דכותל שאינו משופע והספר נגלל עד הגיע לארץ לשתרי דהא הספר אוכל כל הרשות. ואוגדו למעלה מי' לא יהי' חייב אף אם אין אוגדו בידו ודוחק לומר אף דאנו דנין רק להספר כמו שהוא עתה באויר ולא אזלי' בתר סוף דיפול לארץ מ"מ אנו דנין לראש הספר שלמעלה כאלו נכרך ונכפף והגיע לראשו התחתון וצ"ע:

מג"א ס"ק ה' וע' סי' שמ"ה ס"י. דלדיעה הא' דשם דדוקא בט' מצומצמת. א"כ היכא קתני הכא משהגיע לי"ט הא כה"ג לא הוי הכותל רה"ר אלא צ"ל דכותל משופע כיון דנח בשפועו דרואה פני הקרקע דרה"ר הוי השפוע רה"ר כמו בזרק הכותל למטה מי' דבילה שמינה ונח בפני הכותל וכמ"ש הריטב"א עי"ש:

הקורא בספר כו'. כל הספרים העשויים בימים הראשונים עשוים בגליון כס"ת שלנו:

גוללו אצלו. בגמ' פרק בתרא דעירובין דף צ"ח פרכינן הא דמותר לגוללו אצלו אע"ג דמונח על הארץ ולא גזרינן שמא יפול כולו לארץ ואתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר משום בזיון כתבי קודש ואמאי אסור בסיפא בסעיף ב' בקורא על הגג באם הכותל משופע כו' דאסור לגללו אצלו מטעם גזירה זו ומשני רבה הכא ברישא באסקופה הנדרסת עסקינן ומשום בזיון כתבי קודש פרש"י לעולם אסקופה רשות היחיד הוא אבל נדרסת דרגל הרבים עוברת דרך לה ובמקום דריסת הרגל בני אדם עומדת איכא בזיון כתבי קודש להכי התירו לגוללו אצלו דלא דמי לקורא בגג דהתם ליכא בזיון כולי האי אבל בהא כיון דאגודו בידו ושבות בעלמא הוא לא גזרינן עכ"ל. וז"ש רמ"א דרבים דרסי וכו' ואם כן משמע דגם באסקופה יש איסור לגוללו אם היא אינה נדרסת לרבים ולמה התיר הטור בסתם באסקופה משמע דכל אסקופה היא נדרסת והי' לו לטוש"ע להזכיר דמיירי בנדרסת וכלשון הגמ' וכ"ה באשר"י וברמזי' גם על הרי"ף קשה דלא זכר כלל מנדרסת וגם על הרמב"ם שהביא ב"י שפוסק כאביי דסבירא ליה דדוקא באסקופה כרמלית שרי ובגמרא אמרי' דגם בכרמלית יש חשש שמא יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים וצריך לאוקמיה בגמרא באסקופה ארוכה דוקא ורמב"ם לא זכר מזה אלא התיר בסתם אסקופה כרמלית ואע"ג דיש בגמ' תירץ אחר דהיינו שסתם כתבי קודש מעיינו בהו לא קי"ל כאותו תירץ דאתיא כבן עזאי ולא קי"ל כבן עזאי וכמ"ש הרז"ה הביאו הרא"ש שם וכל זה צ"ע:

על הגג. כי הגג הוא רשות היחיד וכל שלא הגיע לי' טפחים התחתונים שם הוה מקום פטור ע"כ גוללו אצלו אבל הגיע לי' טפחים שם הוה רשות הרבים ויש חשש שמא יפול כולו מידו ויבוא לאיתויי מרה"ר לרה"י. וכבר נתבאר חומרא דגג מה הוא טפי מאסקופה:

בענין שנח. דאין חיוב אלא במונח על גבי משהו: