שולחן ערוך, אורח חיים של״ח: דברים האסורים בשבת משום השמעת קול. ובו ח"ס: – עם 21 מפרשים

דברים האסורים בשבת משום השמעת קול. ובו ח"ס:
השמעת קול בכלי שיר אסור אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה כשאינו דרך שיר מותר: הגה וכן אם לא עביד מעשה שרי ולכן אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם כמו צפור מותר לעשותו בשבת (הגהות אלפסי) ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע בדלת אע"פ שאינו מכוין לשיר מ"מ הואיל והכלי מיוחד לכך אסור ולכן אסור לשמש להכות על הדלת לקרוא לבית הכנסת ע"י הכלי המיוחד לכך אלא מכה בידו על הדלת. (אגור וב"י בשם פסקי תוספות דעירובין):

יש מתירים לומר לעכו"ם לנגן בכלי שיר בחופות: הגה ואפי' לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר שרי משום כבוד חתן וכלה אבל בלא"ה אסור (מרדכי פרק משילין) ומיהו בזמן הזה נהגו להקל מטעם שיתבאר בסי' שאחר זה לענין טפוח ורקוד:

זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולת מותר לערכו ולהכינו מבעוד יום כדי שילך ויקשקש כל השבת:

המשמר פירותיו וזרעיו מפני חיה ועוף לא יספוק כף אל כף ולא יטפח כפיו על ירכו ולא ירקד להבריחם גזירה שמא יטול צרור ויזרוק להם:

אין שוחקים באגוזים ולא בתפוחים וכיוצא בהם משום אשוויי גומות: הגה ודוקא על גבי קרקע אבל על גבי שלחן שרי דליכא למגזר שם משום גומות (רבינו ירוחם) מותר לשחוק בעצמות שקורין טשי"ך אע"פ שמשמיעים קול הואיל ואינן מתכוונין לשיר (הגהות אלפסי סוף עירובין) וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא (ב"י) אבל בשוחק כדי להרויח אסור אפי' שוחק בתם ובחסר דהוי כמקח וממכר (אגור וב"י ורמב"ם פכ"ג) ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין [תוס' וסמ"ג והגהת מיימוני פכ"א] ולשחוק בכדור ע"ל סי' ש"ח סעיף מ"ה:

אסור לשאוב מים בגלגל גזירה שמא ימלא לגנתו וחורבתו או למשרה של פשתן לפיכך אם לא היה שם לא גינה ולא חורבה ולא בריכה לשרות בה פשתן מותר ויש אומרים שלא אסרו אלא בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח והם גלגלים הקבועים בהם דליים הרבה סביב אבל גלגלים שלנו שאין ממלאים בהם אלא מעט מותר דליכא למיחש למידי:

מי שיש לו פירות בראש הגג ורואה מטר שבא אסור לשלשלם בשבת דרך ארובה שבגג אבל מותר לכסותן ואפי' לבנים שהם מוקצים מותר לכסותן מפני הדלף:

מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה אבל אם אינו ראוי אסור משום שאין עושין גרף של רעי לכתחלה ואם נתן כלי תחת דלף שאינו ראוי לרחיצה מותר לטלטלו במים המאוסים שבו :

שיר. וה"ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ"ש סימן של"ט ס"ג. וז"ל יש"ש כל משמיע קול שאינו מכוון לשמחה כגון שמש המקשקש לבה"כ וכיוצא בזה מותר עכ"ל. ואם נותנין מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים אסור דה"ל ככלי שיר. ולחולה מותר. ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת וא"כ כ"ש הני פעמונים שבפרוכת דלית בהו איסורא שאין כוונתו שישמיעו בנעימה ובנחת ועוד כיון דלחולה שרי כ"ש לדבר מצוה ועוד דהאידנא יש להקל כמ"ש סי' של"ט ס"ג בהג"ה וכ"מ שהש"ך מיקל משום דלצורך מצוה היא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג"כ מותר לצורך מצוה כמ"ש סי' של"ט. והט"ז בי"ד סימן (רנ"ד) [רפ"ב סק"ב] וכן כאן אוסר וכתב דיש למחות בידם ע"ש. אבל כבר נהגו להקל וכמ"ש. ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל. מ"א ע"ש:

מכה. ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת:

לתקן. עיין מ"א שהעלה דאסור לומר לתקן הכלי שיר אלא לומר לעכו"ם שינגן ע"ש (ובס' א"ח) צידד להתיר ואיתא במהרי"ל שפעם א' גזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר וציוה להוליך חתן וכלה לעיר אחרת לעשות שם החתונה כדי לנגן בכלי שיר. והרדב"ז ח"א סי' קל"ב כתב שבארצו נהגו לאיסור לומר לעכו"ם לנגן ומיהו אם בא העכו"ם ונגן מעצמו אין מוחין לו ומדינא מותר לומר לו בע"ש שינגן בשבת כיון דישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה ואם יש לחוש להערמה יש לעשות גדר גם בזה. כנה"ג ע"ש:

לענין טפוח. פירוש כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא ה"ל למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ"פ שרי אמירה לעכו"ם ועכ"פ אסור לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר וכמש"ל. מ"א:

ויזרוק. לר"ה להבריח העופות רש"י. ואפשר דבזמן הזה דליכא ר"ה שרי לטפח דגזירה לגזירה הוא. מ"א:

בתם ובחסר. פי' גרא"ד או אום גרא"ד בל"א:

לכסותן. ורש"ל פסק דאסור לכסותן:

לטלטלו. ודוקא כשהוא נתן במקום שהוא שם דמאיס עליו וכמ"ש סימן ש"ח סל"ו סל"ז. מ"א:

עירובין ק"ד

טור בשם אבי העזרי

אגור בשם תשובת אביו

עירובין ק"ד ברייתא וגמרא שם

טור בשם ר"ח והרי"ף

לפי' הרי"ף ולפי מ"ש הב"י וגם לדעת ר"א

עירובין ק"ד

טור בשם הרמב"ם בפרק כ"א וכתב הרב המגיד שם שהוא מדברי אמימר שם

הרא"ש שם בשם ר"ח

משנה בביצה ל"ה

לפירוש ר"י הביאו הטור ורא"ש שם

שם בגמרא

משנה שם

ברייתא שם

רמב"ם בפרק כ"ה

קצת דיני השמע' קול יתבארו בסי' שאחר זה):

ס"א השמעת כו'. כרבה מדתירץ ר"א בר יעקב כוותיה ואמימר שם ס"ל כוותיה דלא כירושלמי. רי"ף אבל העיקר נראה כירושלמי ואינו מותר רק אם אינו מתכוין לקול כלל כמו בור הגלגל וכדומה לו במס' עירובין שם:

ס"ב יש מתירין. דשבות דשבות במקום מצוה מותר כמש"ל סי' שז ס"ה:

ואפי' לומר. לדעת המתירין בסי' רעו ס"ב בהג"ה:

זוג. עסי' רצב סס"ה:

ס"ד לא יספוק כו'. לשון הטור וערש"י שם אבל רש"י בפ"ה די"ט פי' טיפוח כף על כף סיפוק על יריכו וכ"כ טוש"ע בסי' שלט וסי' ת"כ וסי' תקכד וסי' תקמז ובי"ד סי' ת"א וע' תוס' דפ"ג דמ"ק כ"ז ב' ד"ה אבל כו' ועיין רא"ש פ"ה די"ט שכתב בשם הירושלמי ששניהן כף על כף אלא טיפוח מרצונו סיפוק הבא מחמתו כמ"ש ויחר כו' ויספוק ובזה מתורץ קושיית תוס' הנ"ל ולכן לא נזכר אצל אבל סיפוק וכן עיקר:

ס"ה ודוקא. כמ"ש שבת קכד ב' ועיין רש"י שם:

ומותר לשחוק. נלמד מאגוזים שאמרו שם מ"ט לאו כו':

אבל כו'. ע' י"ט ל"ז א':

ומ"מ אין. שם ל' א' ושבת קמח ב':

ס"ו וי"א. תוס' שם:

ס"ז דרך ארובה. ר"ל אפילו בכה"ג דמותר בי"ט כמ"ש בסי' תקכא:

אבל מותר. כפי' רא"ש בשם ר"י דבשבת דסיפא קאי גם על ומכסין מדהפסיק בי"ט כו' בין הבבות:

ס"ח והוא כו'. שבת מ"ג א':

משום שאין. עמ"א ודחקו לשון הרמב"ם משום דקבעו שם הגמ' אח"ז דין הגרף ע"ש:

ואם. עסי' ש"ח סל"ו:

אבל להקיש על הדלת וכו' – ובבאור הגר"א כתב דהעיקר בזה כדעת הירושלמי שמחמיר בזה והנה דעתו כדעת הר"ח המובא בהרי"ף ע"ש אך העולם נוהגין להקל כדעת השו"ע אך זה קשה לי שכתב דאינו מותר רק אם אינו מתכוין לקול כלל כמו בור הגלגל וכדומה לזה והנה רצה לתרץ בזה דלא יהיה ראיה מאמימר דשרי מתחלה במחוזא ולא חשש לאולודי קלא ומה יתרץ סתמא דגמרא שם מתחלה שהביא ראיה שם מתחלה לעולא מהמשנה דממלאין מבור הגולה והו"ל למימר וליטעמיך הא לא איכוין לקלא וע"כ כמו שכתב בהג"מ שם בפכ"ג דאפשר שיש צורך קול בזה ע"ש ואולי דזה הוי רק לס"ד דגמרא שם אבל למסקנא דגמרא תו לא צריכינן לכ"ז ועיקר הטעם לכו"ע הוא רק משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו ומ"מ נראה דלהקיש על הדלת כלאחר יד מותר לכו"ע אף שכונתו להשמיע הקול דלא עדיף מלהכות כף אל כף דגם שם כונתו כדי להשמיע קול ואפ"ה מיקל השו"ע בשל"ט ס"ג ע"ש:

על הדלת וכו' – הנה בב"י הביא זה בשם האגור ונתקשה שם בטעם הדבר אי ס"ל כעולא אפילו באינו מיוחד לכך אסור ואי כרבא אפילו במיוחד נמי הואיל ואינו קול של שיר ותירץ דהטעם שמא יכוין לשיר וקשה דהלא מוכח בעירובין ק"ד דהיכא שהוא מכוין להעיר לחבירו ולהקיצו אינו עושה הכאה בנעימה כדרך שיר דהכאה כזה אדרבה מרדימו אלא עושה בחוזק ובזה מקיצו ומעוררו ואמאי שייך שמא יכוין לשיר ואי נימא דחיישינן אם נתירו בזה יבוא בעלמא לעשות הכאות בנעימה כדרך שיר א"כ אמאי מתיר שם הגמרא להטיף בבריא מי ארג בחזקה כדי להקיצו ניחוש שמא יטיף פעם אחרת בנעימה ואמנם יש לומר דהכא שהוא כלי שהוא מיוחד להשמיע קול חיישינן לזה משא"כ התם. ואולם דע דבפירוש המשנה להרמב"ם משמע דמותר להקיש על הדלת אפילו בשלשלת הקבוע שם הואיל ואינו עושה כדרך שיר:

הואיל והכלי מיוחד לכך – עיין במ"ב מה שכ' בשם הא"ר ופמ"ג ובזה גם המגן אברהם מודה שאסור הואיל שכונתו להשמיע קול והנה ראיתי בספר כלכלת שבת שכתב דבמקום הדחק כשאינו יכול לכנוס לבית או לחצר בלא זה יש להקל מטעם דנוכל לסמוך על שיטת הרי"ף דכשאינו דרך שיר מותר ולא ידענא מאי קאמר דהא לפי מאי דמסיק הב"י והעתיקו הרמ"א דבכלי המיוחד לכך שאני גם לשיטת הרי"ף דפסק כרבא אסור [ואולי י"ל דס"ל מדסתם המחבר בסתמא דלהקיש על הדלת מותר ולא התנה דדוקא בכלי שאינו מיוחד מסתמא ס"ל דלדעת הרי"ף דפסק כרבא בכל גווני שרי והרמ"א דהביא דעת האגור פליג ע"ז ומה דלא כתב בשם י"א מצינו עוד בכ"מ כעין זה אבל הוא דוחק] ומה דהביא עוד מסתם המשנה דבני מלכים יוצאין בזגין ג"כ קשה מאד לסמוך ע"ז דהרמ"א בסימן ש"א סכ"ג סתם שם לאיסורא וכתב שם הגר"א דהמשנה מיירי בפקוק הזג שלא ישמע קול העינבל ואפילו לפי דעת המגן אברהם שם בסקל"ה דמתיר אפילו באינו פקוק הא טעמיה התם משום דלא בעי לקלא משא"כ בעניננו שמתכוין להשמיע הקול כדי שיפתחו לו גם להמגן אברהם אסור וכמו שכתב הפמ"ג במ"ז בסימן זה ואמנם י"ל דזה הלא הוא רק לפי מה שפסק הרמ"א דבכלי המיוחד להשמיע קול אסור אפילו אינו קול של שיר וע"כ אפשר דבשעת הדחק נוכל לסמוך על מה שהבאנו לעיל בשם פירוש המשנה להרמב"ם דמשמע דס"ל דגם זה מותר הואיל ואינו קול של שיר וגם בהגה"מ שם דמשמע דמיקל בזה עם עינבל הואיל דלא בעי לקלא הוא צריך לזה רק לפיר"ח משא"כ לפסק הרי"ף יהיה מותר בזה בכל גווני הואיל ואינו קול של שיר ועוד יש לומר באופן אחר דהא דפסק רמ"א דבכלי המיוחד להשמיע קול אסור לאו משום דהוא שבות גמור אלא משום דמיחזי כעובדא דחול וכן משמע קצת בפמ"ג סק"ג וכן בספר תוספות שבת שמתיר להקיש על הדלת בכלי המיוחד רק לשבת [עיין בסימן שכ"ז ס"ד במגן אברהם ובטור שם] וא"כ לפי מאי דמבואר בסימן של"ג ס"א בהג"ה דשבות מותר לצורך מצוה והיינו דבר שהוא רק משום עובדא דחול וכמו שכתב הפמ"ג שם [דבשבות גמור בודאי אסור לעשות בעצמו] וא"כ בעניננו כשאינו יכול לכנוס לביתו בלילה לישן אין לך צורך שבת יותר מזה [ואין לסתור דבר זה ממה דאיתא בירושלמי והובא ברא"ש וב"י דרבין היה ישן על השער מפני שלא רצה להקיש על הדלת דהתם הלא סבר דאולודי קלא ג"כ אסור ולאו דוקא כלי שיר ממש וא"כ הוי שבות גמור ולא שרינן משום צורך שבת משא"כ לדידן דפסקינן כרבא דלא אסרו אלא קול של שיר אבל אולודי קלא לא אסרו כלל נוכל לומר בפשיטות דמה שאסרו בכלי המיוחד להשמיע קול הוא רק משום עובדא דחול וא"כ לצורך מצוה שרי] אך כ"ז כתבנו למצוא אופן במקום הדחק אבל לכתחלה צריך לזרז את עצמו שלא יבוא לזה וגם בדיעבד אם יכול למשוך את החוט ע"י איזה שינוי טוב יותר שיעשה כן וכמבואר בשל"ט ס"ג דלספק כלאחר יד מותר ואף דלענין קשקוש בזוג משמע שם דאין להקל בזה וכמבואר שם בבה"ל עכ"ז במקום הדחק אין להחמיר. היוצא מכל זה דלמתוח החוט של עינבל בשבת מבואר בכמה אחרונים בהדיא [היינו בא"ר ופמ"ג וגם מהגר"א מוכח כן] לאיסור אך כשאינו יכול לכנוס לחצרו לישן בלא זה נוכל לסמוך להקל משום כבוד שבת אך למתוח חוט העינבל שעשוי בביתו כדי להשמיע למשרתת אין להקל בזה כלל דאפשר לו בלא"ה ויש בזה זילותא דשבת:

אסור ולכן וכו' – ולענין אם מותר לטלטל אותו הכלי אם מקרי כלי שמלאכתו לאיסור עיין בפמ"ג שמסתפק בזה:

אסור משום שאין וכו' – הנה עיקר הטעם דאסור להעמידו תחת הדלף הוא משום שאין מבטלין כלי מהיכנו דלא יהיה יכולת בידו להזיזו אח"כ ממקומו כיון דאית ביה מוקצה וכדאיתא בגמרא אלא משום דאי הוי שרי לעשות גרף של רעי לכתחלה לא היה קרוי כלל בטול כלי מהיכנו כיון שמותר ליטול אח"כ ולשופכו וכמו שסיים המחבר לבסוף אבל כיון דקי"ל דאין עושין גרף של רעי לכתחלה א"כ הרי הוא מוכרח להתרצות לכתחלה שיהיה מונח שם בקביעות ומעתה הוי שפיר בטול כלי מהיכנו [מ"א בשם יש"ש וכן העתיקו ד"ז עוד כמה אחרונים] והנה דין זה העתיק המחבר מהרמב"ם והטור פליג ע"ז ועיין בט"ז שהאריך בזה ופסק השו"ע כהרמב"ם. ועיין בח"א שכתב דבמקום צורך גדול יש לסמוך על הטור דפסק שאפילו באינו ראוי מותר ליתן כלי תחתיו. והנה מה שאנו נוהגים ליטול בבוקר מי הנטילה תוך כלי אף שהם בודאי אינם ראוים לרחיצה ולא לשתיית בהמה כמבואר לעיל בסימן דלי"ת וכן המים אחרונים שנוטלים לתוך כלי ע"כ משום דס"ל כהטור ועוד נ"ל דזה לא מיקרי אינו ראוי דאין עליהם שום איסור אלא מפני שרוח רעה שורה עליהן ולא מקרי אינו ראוי רק אם הוא מעורב בטיט שיורד מן הגג או שיש עליהם איסור עכ"פ מדרבנן וכמו גבי טבל מדרבנן שהזכירו הפוסקים:

[א] להקיש וכו'. כל שכן כשאין צריך לקול כגון טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול דמותר להניחה, ואם נותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזומי אסור דהוי ככלי שיר, ולחולה מותר ואם מקיש בחוזק כדי שיקוץ הישן אפילו לברי שרי דלא הוי כעין כלי שיר (טור ואחרונים). ופעמונים על ספר תורה או פרוכת הט"ז ביו"ד סימן רפ"ב וכאן אוסר, ונחלת צבי ומגן אברהם מתירין כמו שכתב סימן של"ט סעיף ג', ולפי זה יש לומר על זה סומכין להקל בזוג שקובעין בדלתות הבית כדי להשמיעו כשנכנס אדם, מיהו לקמן יתבאר דדוקא לענין טיפוח וריקוד מקילין, ועוד דפרוכת מצוה הוא, אך לטעם שכתב מגן אברהם דאותו שפותח הפרוכת לא מתכוין לקלא אם כן הוא הדין בזוג הדלת ומכל מקום אין להקל מטעם זה לחוד אלא אמרינן הנח להם כמו בריקוד שלא במקום מצוה:

[ב] [לבוש] דלא קעביד מעשה וכו'. לכך אך שמנעים בשיר מותר (שלטי גיבורים מגן אברהם):

[ג] לתקן וכו'. צריך עיון דבמרדכי לא התיר אלא במלאכה דרבנן (מגן אברהם), ולא קשה מידי דהא מדמה לחמימה דינוקא פרק הדר ושם כתב דאפילו בדאורייתא מותר ולא גרע מלהדליק נר לסעודת שבת בסימן רע"ו סעיף ב' וכלי שיר דחתן עדיף יותר ויותר כמו שכתב הב"ח ועוד דשבות זה לא חמיר כיון דלא אפשר לעצמו לתקן כלי שיר כמו שכתב סימן של"ט סעיף ג' דעיקר איסור דכותים הוא שמא יעשה בעצמו:

[ד] משום כבוד וכו'. אבל בלאו הכי אסור מיהו בדין הזה נהגו להקל (רמ"א), משמע דאף שלא לשמחת חתן וכלה נהגו להקל אבל מלבוש משמע דוקא שמחת חתן וכן משמע בסעיף ח' וכן שיירי כנסת הגדולה כתב דאסור בברית מילה אם לא שבאין מעצמן או שצוה להן מאתמול וים של שלמה פרק ה' דביצה כתב שלא במקום מצוה הנח להם וכו'. כתב מהרי"ל הלכות עירובין אם יש ציווי שלא לנגן בכלי שיר לא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר שמחת חתן וכלה ואם אי אפשר במקומו ילכו למקום אחר, עד כאן, וראיתי בתשובת רדב"ז סימן קל"ב כתב מה שאמרו שאין שמחת חתן וכלה אלא בכלי שיר ואפשר בארצותם הוא אבל בארצותינו יש שמחה בבשר ויין ושיר בפה לשורר ולשבח השם יתברך בשירות וקרובות שתיקנו ראשונים:

[ה] ויזרוק וכו'. ואפשר דבזמן הזה דליכא רשות הרבים שרי לטפח כמו שכתב סוף סימן תנ"ב דגזירה לגזירה הוא (מגן אברהם):

[ו] על גבי שולחן וכו'. צריך עיון דבסוף סימן שכ"ד גזרינן אבוס של כלי אטו של קרקע (מגן אברהם), ולא קשה מידי דהתם פסיק רישיה בקרקע הוא כמו שכתב הר"ן סוף פרק תולין ותוס' שם כתבו דרגיל להתכוין. וזה לשון רבינו ירוחם על גבי מחצלת או על גבי בגד או על גבי טבלא מותר. בתם ובחסר וכו'. שקורין אונ"א מונ"א ויש שקורין אותו תכסו (שבלי הלקט), ומגן אברהם פירש גרא"ד או אום גרא"ד בלשון אשכנז, שחיקת האשקק"י אוסר בתשובת ר"א ששון בשבת וכן בכל מיני שחוק ובמקום שנהגו להקל אין למחות:

[ז] ויש אומרים וכו'. וכן נראה לי עיקר:

[ח] מותר לכסותן. בים של שלמה פרק ה' דביצה אוסר ונחלת צבי מקיל משום הפסד וכן נראה לי עיקר שכן מצאתי בעבודת הקודש דף מ"ד ועוד שרש"ל כתב דר"ן אוסר ולעניות דעתי כן משמע ממה שכתב הר"ן פרק משילין זה לשונו, אשמעינן שאף שאינו ניטל בשבת מטלטלין כלי בשבילו לכסותו, עד כאן, משמע קצת דמותר בשבת ומה שכתב במתניתין ולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רבנן מפני הפסד ממון עד כאן לשונו, לאו דוקא יום טוב קאמר עוד יש לומר לדיוקא קאמר יום טוב דאין היתר אפילו ביום טוב אלא מפני הפסד ולפי זה יש לומר נמי בפירוש רש"י הכי ועיין סימן תקכ"א:

[ט] מותר לטלטלו וכו'. אף שלא נתמלא הכלי:

א) [סעיף א'] השמעת קול בכלי שיר אסור. גזירה שמא יתקן כלי שיר. לבוש.

ב) שם. בכלי שיר אסור. וה"ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ"ש סי' של"ט סעי' ג' מ"א סק"א תו"ש או' א':

ג) שם. בכלי שיר אסור. ומשמע דוקא בכלי אסור אבל לשיר בפה בלבד מותר. וכ"כ הר"ז או' א' וב' ועיין לקמן או' ז':

ד) שם. כשאינו דרך שיר מותר וכ"ש דמותר כשאינו צריך לקול כגון טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול דמותר להניחה על ידיו כיון דלא בעי להאי קלא וזה מותר לכ"ע אפי' למאן דפסק דאסור לאלודי קול עו"ש או' א' וכ"כ הטור בשם הר"מ מ"א סק"א א"ר או' א' א"א או' א' ועיין לעיל סי' ש"א סעי' כ"ג ובדברינו לשם או' קל"ג:

ה) ואם נותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזומי אסור דהו"ל ככלי שיר. ולחולה שישן מותר ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת טור וב"י מ"א שם א"ר שם תו"ש או' א' א"א או' א' ר"ז או' א':

ו) הנה מסאני דמשכא דאריכי שנועלין אותם בימות הגשמים שקורין ג'יזמיז שקובעין במסמרות בעקב שלהם נאלגא"ס של ברזל ודרך הילוכן משמיעין קול גדול וכן במקלות שהולכין בהן הנמושות שבקצה המטה קבוע בו ברזל גדול המשמיע קולו כשפוגע באבנים שבקרקע לכ"ע שרי פתה"ד או' ב' ועיין לעיל סי' ש"א סעי' י"ז ובדברינו לשם בס"ד:

ז) שם בהגה. ומצפצפין בפיהם וכו' וע"ז סמכו באשכנז ופולין המצפצפין והמהגין בגרונם כשמשוררים שנראה כמנגן בכלי שיר ממש. ושמעתי שגם רבנן קדישי וחסידים נהגו לשורר כך והשומע קולם נראה כניגון כלי שיר ממש וכן הסכימו האחרונים. מחב"ר או' א' אבל הרב המפורסם מהר"ר פינחס עניו זלה"ה אב"ד ור"מ דקק"י פיראדא בשו"ת גבעת שאול כ"י ח"א סי' ל"ו נטה לאסור אסור לצפצף כצפור או כמין זמר אחר בשבת. ברכ"י בשיו"ב או' א' והביאו במחב"ר שם:

ח) שם בהגה. כמו צפור. שקורין צופי"ל בלע"ז. ואעפ"י שבאותו הצפצוף ג"כ לפעמים הם מנעימים בשיר מ"מ כשמתכוין לקרות חבירו לא ינעים ושפיר דמי וגם לא עביד מעשה. ד"מ או' ד' בשם הגהות אלפסי. משמע דאם מנעים בשיר אסור ואע"ג דמותר לשורר בפה הכא שאני דדמי לכלי שיר ומ"מ נ"ל דשרי כיון דלא עביד מעשה מ"א סק"ב:

ט) שם בהגה. ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע וכו' דכיון שמיוחד לכך חיישינן שמא יכוין לשיר. ב"י. עו"ש או' א' והלבוש כתב גזירה שמא יתקננו:

י) שם בהגה. על הדלת בטבעת הקבוע וכו' וע"כ יש ליזהר אותן בתים שיש להם זוג קטן. שקורין קלעקלין קבוע בדלת או בדרגה כדי שישמיעו מי נכנס שמה. דזהו הוי חילול שבת וצריך להסירו משם קודם שבת או לפוקקו (פי' לסתמו) קודם שבת שלא ישמעו קולו בשבת. קשל"ה דף פ"ו ע"ד. יפ"ל או' ב' ומיהו עיין בא"ר או' א' שמצדד להקל יעו"ש. והביאו המש"ז או' א' וכתב דלמשוך בחוט הענבל בשבת אסור ואינו מותר רק לפתוח הדלת שאינו כוונותו להשמיע קול יעו"ש. אמנם בס' כלכלת שבת מתיר בזה"ז גם למשוך בחוט הענבל מחמת שהיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה יעו"ש. ומ"מ היכא דאפשר יש ליזהר:

יא) שם בהגה. הואיל והכלי מיוחד לכך אסור. מכאן משמע דכ"ש דאסור לתלות בשבת רצועה שבה תלויה פעמונים על הפרוכת כדי להשמיע קול לאנשי בהכ"נ בשעה שמוצאין הס"ת דזה עיקר עבידתיה לקלא ואותן שעושין כן נראה למחות בידם. ט"ז כאן סק"א וביו"ד סי' רפ"ב סק"ב. אבל המ"א סק"א כתב להתיר מכמה טעמים יעו"ש. וכ"כ הנ"ץ והביאו א"ר או' א' וכ"כ התו"ש או' א' ר"ז או' א':

יב) שם בהגה. וכן אסור לשמש להכות וכו' ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת. מ"א סק"ג דהא אין האיסור כ"א משום דמיוחד לכך לכן כלי אחר שאינו מיוחד לכך מותר. מחה"ש:

יג) שם בהגה. אלא מכה בידו וכו' מכאן משמע דה"ה דמותר להכות בידו על התיבה להשקיט העם שישמעו החזרה או דבר אחר. וה"ה אם מכה בכלי שאינו מיוחד לכך שרי כמ"ש באו' הקודם:

יד) [סעיף ב'] יש מתירין לומר לעכו"ם וכו' דאמירה לעכו"ם במקום מצוה שרי ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר וכ"ש הכא דאפי' ישראל אין בו איסור אלא משום גזירה כ"כ הטור בשם אבי העזרי. אלא שהטור חלק על טעם זה שכתב ראבי"ה דאמירה לעכו"ם במקום מצוה שרי וכתב עליו שאין להתיר אמירה לעכו"ם אלא בדבר שהוא בעצמו דוחה שבת כגון מילה עכ"ל ולכאורה נראה דמטעם זה כתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין לפי שהטור חולק על טעם ראבי"ה. מיהו הב"ח כתב בשם רש"ל דגם הטור אינו חולק על עיקר הדין שכתב הראבי"ה רק על הטעם יעו"ש. וכ"כ הגר"א הטעם משום דשבות דשבות במקום מצוה מותר כמ"ש סי' ש"ז סעי' ה' ולפ"ז י"ל הא דכתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין לפי שהיא סברא יחידית שלא כתבה אלא ראבי"ה ודרך הש"ע לכתוב סברא יחידית ג"כ בשם יש מתירין או י"א כידוע אמנם הער"ה או' א' כתב דאפי' מאן דשרי שבות דשבות במקום מצוה ה"מ במצוה שאין בה הנאה אחרת אלא עשיית המצוה ומצות לאו ליהנות נתנו משא"כ הכא דאית הנאת הגוף יעו"ש וא"כ לטעם זה אסור לנגן ע"י עכו"ם אפי' לצורך מצוה כיון שהגוף נהנה וא"כ אפ"ל מפני זה כתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין:

טו) שם. יש מתירין לומר לעכו"ם לנגן וכו' וכ"כ הב"ח בשם רש"ל דנהגו העולם היתר לנגן בכלי שיר בחופה. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' א' דמנהג פשוט בקושט"א להביא מנגנות גויות ביום השבת של חופה אבל בברית מילה ודאי אסור יעו"ש. וכ"ה דעת העו"ש או' ב' להתיר אמנם הרדב"ז ח"א סי' קל"ב כתב דבאלו הארצות אסרו דבר זה וכו' ומיהו אם בא הנכרי ונגן מעצמו אין מונעין אותו וכו' ומדינא מותר לומר לנכרי בע"ש שיבא לנגן למחר כיון דישראל עצמו אינו אסור לנגן אלא משום גזירה וכו' ואם יש לחוש להערמה ראוי לעשות גדר גם בזה עכ"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"ד. ועוד יש איסור מטעם שכתבנו באו' הקודם בשם הער"ה. וע"כ נראה דאין להתיר אלא דוקא במקום שכבר נהגו אבל במקום שלא נהגו אין להתיר שמא הנהיגו זה הקדמונים לחוש לדעת האוסרים או משום מגדר מילתא ואסור לפרוץ גדר:

טז) שם בהגה. ואפי' לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר שרי וכו' עיין מ"א סק"ד שכתב דטעם הרמ"א להתיר אמירא לגוי אפי' במלאכה דאו' לכבוד חתן וכלה יותר משאר דבר מצוה דעלמא יעו"ש אבל הגר"א כתב דזהו לדעת המתירין בסי' רע"ו סעי' ב' בהגה יעו"ש וא"כ לדידן דק"ל להחמיר כמבואר בדברינו לשם ה"ה הכא וכ"ה דעת הר"ז או' ג' אלא שכתב דאין למחות ביד המקילין:

טוב) שם בהגה. אבל בלא"ה אסור. פ"י אפי' לומר לו לנגן אסור ומכ"ש לתקן כלי שיר. עו"ש או' ב'.

חי) שם בהגה. מיהו בזה"ז נהגו להקל וכו' משמע דאף שלא לשמחת חתן וכלה נהגו להקל אבל מלבוש משמע דוקא לשמחת חתן. א"ר או' ד' א"א או' ה':

יט) שם בהגה. לענין טפוח ורקוד. פ"י כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא הו"ל למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ"פ שרי אמירא לעכו"ם. ועכ"פ אסור לומר לעכו"ם לתקן כלי שיר. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה':

ך) ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סי' נ"ט שאוסר לנגן במינים ועונב בשבת בשעת התפלה ע"י עכו"ם יעו"ש ועוד עיין בשו"ת חת"ס ח"ו סי' פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלה ובפרט בשבת אין שום היתר יעו"ש:

כא) [סעיף ג'] זיג המקשקש לשעות וכו' ר"ל מורה שעות שעשוי להודיע השעות ע"י שמיעת קול. ובדין מורה שעות המצוי עתה בינינו כבר כתבנו לעיל סי' ש"ח על סעי' נ"א קחנו משם:

כב) שם. מותר לערכו וכו' משום דעיקר טעמא דריחיים של מים דאיכא מאן דאסר בפ"ק דשבת משום דאוושא מילתא היינו שיאמרו ריחיים של פלוני טוחנין בשבת דסברי בשבת נתן בהם חיטים וטעם זה לא שייך כלל גבי זוג המקשקש שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו ובאותו יום שהוא מקשקש אין מתקנין אותו כלל. ב"י בשם האגור:

כג) שם. מותר לערכו וכו' ומהרי"ו בסי' ק"ל אוסר ומדמהו לריחיים. ומסתברא להתיר דידוע לכל שהעריכו מאתמול כמ"ש ב"י. ט"ז סק"ב. וכ"כ כנה"ג בהגב"י דהמנהג להתיר כדברי האגור. וכ"כ האחרונים:

כד) ואם מותר להעמיד ולערוך מע"ש הכלי שעות באופן שיש לו מעיקר ובאשמורת של שבת אזי יתרעם ע"י הוועיקר וגם שידליק אז נר מעצמו. עיין בשו"ת בן יהודה סי' קנ"א שכתב לאסור אף לערוך מע"ש יעו"ש והבאנו דבריו לעיל סי' רנ"ב או' ע"ג. אמנם בשו"מ מהד"ח ח"א סי' ה' כתב להתיר לערוך אותו מע"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק א"ח סי' קנ"ז יעו"ש. א"ח או' ה':

כה) ועיין בשו"מ מהד"ו סי' נ"ג בענין זייגיר (מורה שעות) שכאשר יעלה ויבא לשיעור שעה הוא מנגן מאליו ע"י כלי הנגון שיש בו ונוסף ע"ז שכל אימת שירצה יגע בטורים שבו העשוים במלאכת המוזיקא והוא משמיע קול בצלצלי שמע ונשאל אם יהיה מותר בשבת. וכתב דמה שמשמיע קול בעצמו בעת שיגיע להשעה והוא מנגן מאליו ע"י ההערכה מע"ש פשיטא דשרי. אמנם לערוך הטורים שינגן מעצמו בלי הגעה לשעה יש לאסור דביה שייך משום מתקן כלי שיר אבל בחוה"מ נראה להקל יעו"ש באמצע התשו'. ועוד עי"ש שנשאל בזייגיר שנערך מע"ש רק שנתמשך הדבר והזייגיר נתאחר מהלכו לערך ד' שעות ויותר וע"י כן לא יוכלו לדעת כמה הוא הלילה והוא לצורך שבת כדי שידעו זמן ק"ש ותפלה וכדומה אם מותר להעביר הווייזר ממקום למקום עד שיגיע למקומו. והעלה דכל שאינו משמיע קול כגון אם יעברו ההשמעת קול ע"י תחבולה שיש בהזייגיר או זייגיר שאין לו קלינגיר כלל יש להתיר לצורך מצוה קצת יעו"ש. ועיין בכלכלת שבת למשניות שמתיר בפשיטות. א"ח שם. ועיין לעיל סי' ש"ח או' ר"פ:

כו) וזוג המקשקש לשעות ועשוי כמין דלת ושם עשוי משקלות ואם פותחין הדלת אז מקשקש בכל שעה ושעה אסור לפותחו בשבת. מהרי"א אסאד או"ח סי' ע"ד:

כז) ובענין המצאה החדשה הנקרא טעלעפא"ן שמדבר אחד עם חבירו ברחוק כמה מאות פרסאות עיין בשו"ת שערי דעה סי' קצ"ד שכתב דמותר לדבר על ידו בשבת ואין בזה משום איסור השמעת קול ומשום גזירת עשיית כלי שיר יעו"ש. אמנם בשו"ת בית יצחק חי"ד ח"ב במפתחות סי' ל"א כתב דאסור לדבר בשבת ע"י טעלעפא"ן כי מלבד מה שמוכרח המדבר להכות מקודם בפעמון בעת שירצה לדבר יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם האלעקטרי נולד כח עלעקטרי. ואף אם מכה הפעמון ע"י הנכרי יש לאסור יעו"ש: ועי' יביע אומר ח"א סי' כ'.

כח) וכתב עו"ש בבית יצחק דאסור לדבר בשבת להמכונה הנקרא פאנאגרא"ף והוא כלי המחזקת הדיבור ימים רבים. וכן אסור להשמיע הקול מהפאנאגרא"ף משום משמיע קול. עוד וכתב דבהבתים שעושין העלעקטר"י אפראט"ע בהדלת באופן כאשר יפתח הדלת תתמלא החדר אורה ובעת יסגר הדלת יכבה האור העלעקטר"י אסור לישראל לכנוס בשבת לחדר זה ולצאת ממנה דבכניסתו הוא מבעיר ובצאתו הוא מכבה. א"ח שם. עמודי השלחן על קיצור ש"ע סי' פ' או' קט"ז:

כט) [סעיף ד'] שמא יטול צרור וכו' ויזרוק ד"א ברה"ר. רש"י והרמב"ם. אבל משום השמעת קול ליכא כיון דאינו דרך שיר. גמ' תו"ש או' ח' ואפשר דבזה"ז דליכא רה"ר שרי לטפח דגזירה לגזירה הוא. מ"א סק"א. א"ר או' ה' ר"ז או' ה' ומיהו עיין בסי' שמ"ה סעי' ז' דלסתם הש"ע גם בזה"ז יש רה"ר יעו"ש וא"כ יש להחמיר ואין להקל כ"א בכרמלית שהוא אליבא דכ"ע:

ל) שם. שמא יטול צרור וכו' ולספק כלאחר יד שרי דאז אית ליה היכרא ושוב לא יטול צרור. תו"ש או' ז' והסכים לדבריו הא"א או' ו':

לא) [סעיף ח'] אין שוחקים באגוזין. לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים. רש"י עירובין ק"ד ע"א

לב) שם. משום אשוויי גומות. להכין דרך לגלגל האגוז. רש"י שם.

לג) שם. משום אשוויי גומות. והגם דהטור כתב דבדבר שיש בו השמעת קול לר"ח אסור משום משמיע קול לא חש הש"ע להזכיר וה משום דכבר פסק בסעי' א' דלא כר"ח דכשאינו דרך שיר מותר והכא נמי אינו שיר ולכן לא כתב טעם האיסור כ"א משום אשוויי גומות:

לד) שם. משום אשוויי גומות. והיינו במשחק שלא להרויח אלא דרך שחוק בעלמא דאילו במשחק להרויח בלא הך טעמא אסור משום דמיחזי כמקח וממכר. ב"י ומביאו אח"ז בהגה:

לה) שם הגה. אבל ע"ג שלחן שרי וכו' ולא גזרינן שמא ישחוק בהם ע"ג קרקע דא"כ הויא גזירה לגזירה ב"י בשם רי"ו:

לו) שם בהגה. אבל ע"ג שלחן שרי וכו' וה"ה ע"ג מחצלת או בגד. א"ר או' ו' והא דבסי' שכ"ד גזרינן אבוס של כלי אטו אבות של קרקע אין לדמות גזרות חכמים להדדי. מ"א סק"ז. ור"ל דאבוס באבוס מיחלף אבל קרקע בשלחן לא מיחלף. מחה"ש. וכ"כ הח"מ או' ב' יעו"ש. וא"כ משמע דאפי' בקרקע מרוצף אסור. וכ"כ הר"ז או' ו' מיהו המש"ז או' ג' מיקל בקרקע מרוצף יעו"ש:

לז) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו' היינו שנתפרקו מאתמול וייחדן לכך דאי נתפרקו בשבת י"ל דהוי מוקצה. מש"ז שם:

לח) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו' ביאסקק"י. ונהגו לעשות האיסקק"י של כסף דאל"כ מיחזי כעובדא דחול כמ"ש סי' שכ"ז סעי' ג' שה"ג פ' זה בורר. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ח והיינו במיוחדין לשבת דוקא מחה"ש. ועיין באו' שאח"ז:

לט) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו' והר"א ששון בסי' ק"פ חולק וס"ל כיון שאין תועלת בידיעת חכמת האיסקק"י אסור כמ"ש סי' ש"ז סעי' י"ז עכ"ל וא"כ ה"ה בכל מיני שחוק ובמקום שנהגו להקל אין למחות בידם. מ"א שם. א"ר או' ו' תו"ש או' י"א. ומצאתי תשו' שלימה להרב כמהר"ר יהודה חאמי הובאה בשו"ת הר' מהר"ר מאיר גאניזין כ"י בסי' ס"ו שאסר לשחוק בשבת והסכימו עמו הרב החסיד המפורסם מהר"ר חיים כפוסי והר' מהר"ם גאויזון ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בח"מ סי' ש"ע כתב דגדולי ישראל נטפלו בו. הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים דאפשר דהוו חולים בחולי השחורה ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבוא דוא"ג ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי ודי בזה. ברכ"י או' א' ותשו' הנ"ז הודפסה בסוף הרדב"ז ח"ה וכחוב שם דהמרדכי בשם הר' יוסף טוב עלם ז"ל כתב שהעוסק בהם הוא בנידוי שמניח חיי עולם וישובו ובניינו ועוסק בחרבנו וכ"ש ביום ש"ק ועי"ש שכתב כמה קללות נמרצות ר"ל למשחק בכל מין קובייא יעו"ש. והביאו הפתה"ד או' ד':

מ) שם בהגה. אסור אפי' שוחק בתם ובחסר וכו' שקורין אונ"א מונ"א ויש שקורין אותו תכס"ו. שה"ל. והמ"א סק"ע כתב שקורין אותו גרא"ד או אום גרא"ד בל"א א"ר או ו':

מא) שם בהגה. אסור אפי' שוחק בתם וחסר וכו' והב"ח אוסר בתם וחסר אפי' אינו משחק להרויח משום דדמי להטלת גורל אבל שחיקת אגוזים ותפוחים דתלוי בחכמה אינו כמו הטלת גורל ושרי היכא דליכא משום אשוויי גומות יעו"ש. עו"ש או' ה':

מב) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו' ארחא דמילתא נקטי וה"ה גדולים שאינם שומעים. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' לקמן סי' של"ט ברכ"י או' ב':

מג) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו' ואפי' שוחקין באגוזים ע"ג קרקע ר"ז או' ו':

מד) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו' דוקא בצחוק הכדור והאגוזים אבל צחוק הביצי"י צווחינן עלייהו עד דלקבלו מינן עד הכאה. באר עשק סי' פ"א י"א בהגב"י:

מה) ואסור לעשות השאכשפיע"ל מבצק עם בלילות צוק"ר אפי' בחול משום ביזוי אוכלין אבל משום ששובר התמונות והצורות אין לאסור כמ"ש לקמן סי' ש"ע בדג"מ. כר"ש ועיין לקמן סי' ש"ע סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מו) שם בהגה. עיין לעיל סי' ש"ח סעי' מ"ה. ובדברינו לשם בס"ד:

מז) [סעיף ו'] שמא ימלא לגנתו וכו' מתוך שממלאין בו בלא טורח רש"י:

מח) שם. מותר. ואעפ"י שהגלגל משמיע קול אינו קול של שיר. ר"ז או' ז':

מט) שם. וי"א שלא אסרו וכו' וכן נראה עיקר. א"ר או' ז' ו כ"כ הר"ז שם דיש לסמוך ע"ז להקל בד"ס. ומיהו עיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דדעת הש"ע כל היכא שסותם להחמיר ואח"כ מביא י"א להקל דאין לסמוך על המיקל אלא בשעת הדחק יעו"ש:

נ) שם. מותר. אף אם יש שם גנה או חורבה או בריכה בסמוך לו. ר"ז שם:

נא) [סעיף ז'] אסור לשלשלם בשבת וכו' דמטרח שלא לצורך שבת. מ"א סק"י. הא פירות לצורך היום שרי שלא יטנפו בגשמים. א"א או' יו"ד:

בנ) שם. אבל מותר לכסותן. ויש"ש פ"ה דביצה פסק כרש"י דאסור לכסותי. מ"א ס"ק י"א. אבל הנ"ץ מיקל וכן נ"ל עיקר. א"ר או' ח' וכ"כ הרב נתיב חיים דאין לזוז מפסק הש"ע. וכ"ה דעת האחרונים:

גנ) שם. ואפי' לבנים שהם מוקצים כגון שהם סדורות ועומדות לבנין כמ"ש סי' ש"ח סעי' י"ז:

דנ) שם. ואפי' לבנים וכו' כלומר ולא תימא דאין לטלטל שום דבר אלא לצורך דבר הניטל קמ"ל דמותר לטלטל אפי' לצורך לבינים שאין ניטלין. עו"ש או' ז':

הנ) שם. מותר לכסותן וכו' בכלים המותרים בטלטול ר"ז או' ח':

ונ) שם. מותר לכסותן וכו' אבל אסור לטלטלן אם אין לו במה לכסות כמ"ש המ"א בסי' של"ד סק"ג. ועיין בדברינו לשם סוף או' ט"ז:

זנ) שם. מותר לכסותן וכו' אבל כדי יין וכדי שמן אסור לכסותן משום דליכא פסידא כולי האי ובשבת להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו. שעה מקובצת פת"ע או' ט':

חנ) [סעיף ח'] מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת. מסתברא דוקא בנוטף לבית או צריך למים אבל לצורך הכלי עץ שלא יתייבשו סדקיו אסור. ס' מאורי אור חלק בן נון דף קנ"ו ע"א. א"ח או' ח':

טנ) שם. והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה. זהו ל' הרמב"ם פכ"ה. אבל הטור כתב עליו דלא נהירא ודעתו להתיר אפי' באינו ראוי לרחיצה. וכ"כ הער"ה או' ד' בשם הרשב"א בס' עה"ק ש"ג ובשם ר' בצלאל בש"מ בשם רבו יעו"ש. ומ"מ דעת האחרונים כדעת הרמב"ם וכפסק הש"ע:

ס) שם. והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה. משום דמטר היורד בשבת מותר לשתותו ולא הוי מוקצה או נולד במ"ש לעיל סי' ש"י סוף או' ב"ן:

סא) שם. ראוי לרחיצה. וה"ה אם ראוי לשתיית בהמה. ב"ח:

סב) שם. משום שאין עושין גרף וכו' והא דלא כתב הטעם משום דאסור לבטל כלי מהיכנו. דכיון דס"ל דאם נתן שם מותר לטלטלו ליכא משום מבטל כלי מהיכנו. ובאמת במקום דליכא משום גרף של רעי כגון במקום דליכא אינשי אסור משום מבטל כלי מהיכנו. עו"ש או' ח' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ו:

סג) שם. שאין עושין גרף וכו' ומ"מ במקום פסידא א"נ שמאליו נעשה הגרף של רעי שרי. ברכ"י או' ג' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ז:

סד) שם. ואם נתן כלי וכו' היינו אם עבר ונתן:

סה) שם. מותר לטלטלו וכו' ודוקא כשהוא נתון במקום שיושב שם דמאיס עליו וכמ"ש בסי' ש"ח סעי' ל"ו ול"ז. מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' ח"י:

סו) שם. מותר לטלטלו וכו' אף שלא נתמלא הכלי א"ר או' ט':

בכלי שיר. וה"ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ"ש סי' של"ט סעיף ג' וז"ל יש"ש כל משמיע קול שאינו מכוין לשמחה כגון שמש שמקשקש לבה"כ וכיוצא בזה מותר א"ז עכ"ל וכתב הג"מ דמותר להניח טבעת שיש בו עופרת משמיע קול עמ"ש סי' ש"א סכ"ג, ואם נותנין מים בכלי מלא נקבי' ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזימי אסור דה"ל ככלי שיר ולחולה מותר ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה בנחת וא"כ כ"ש הני פעמוני' שבפרוכ' דלית בהו איסור' שאין כוונתו שישמעו בנעימ' ובנחת ועוד כיון דלחול' שרי כ"ש לדבר מצוה, ועוד דהאידנ' יש להקל כמ"ש סי' של"ט ס"ג בהג"ה וכ"מ שהש"כ הקיל משום דלצורך מצוה הוא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג"כ מותר לצורך מצוה כמ"ש סי' של"ט ואף שבט"ז בי"ד סי' רנ"ד אוסר כבר נהגו להקל וכמ"ש ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל כמ"ש סי' ש"א סכ"ג ע"ש:

כמו צפור. שקורין צופי"ל בלע"ז אף על פי שבאותן הצפצוף רגילין ג"כ להנעים בשיר הכא כיון שמכוין לקרות לחבירו לא ינעים בקריא' כו' וגם לא עביד מעשה עכ"ל משמע דאם מנעי' בשיר אסור אף על גב דמותר לשורר בפה הכא שאני דדמי לכלי שיר ומ"מ נ"ל דשרי כיון דלא עביד מעשה:

אסור לשמש וכו'. ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת:

לתקן הכלי. צ"ע דבמרדכי שם לא התיר אלא מלאכ' דרבנן וכמ"ש סי' ש"ז ס"ה ע"ש, וכתב רש"י בערובין דף ק"ג דכשנפסק' נימא ומגלגל היתד שלמעלה עד שמאריך הנימא ומגיע ליתד שלמטה וכורכ' בו הוי אב מלאכה דמתקן מנא עכ"ל, וא"כ אסור לו' לעכו"ם לעשותו ואפשר דרמ"א הכריע מדעתו להתיר לכבוד חתן וכלה דאיתא במהרי"ל שפעם א' גזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר וצוה להוליך חתן וכלה לעיר אחרת לעשות שם החתונה כדי לנגן בכלי שיר ורדב"ז ח"א קל"ב כתב שבארצו נהגו לאסור לומר לעכו"ם לנגן ומיהו אם בא העכו"ם ונגן מעצמו אין מוחין לו ומדינא מותר לומר לו בע"ש שינגן בשבת כיון דישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה ואם יש לחוש להערמה יש לעשות גדר גם בזה עכ"ל כ"ה:

לענין טפוח. פי' כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא הוה ליה למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ"פ שרי אמירה לעכו"ם ועכ"פ אסור לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר וכמש"ל:

ויזרוק להן. לר"ה להבריח העופות [רש"י] ואפשר דבזמן הזה דליכ' ר"ה שרי לטפח וכמ"ש ססי' רנ"ב דגזירה לגזירה הוא:

שלחן שרי. וצ"ע דבססי' שכ"ד גזרי' אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע וכ"מ רסי' של"ז ובאמת אין לדמות גזירות חכמים להדדי:

בעצמות. באיסק"קי ונהגו לעשות האיסקק"י של כסף דאל"כ מיחזי כעובדא דחול כמ"ש סי' שכ"ז ס"ג (ש"ג) ור"א ששון חולק וס"ל כיון שאין תועלת בידיעת חכמת האיסק"קי אסור כמ"ש סי' ש"ז סי"ז עכ"ל וא"כ ה"ה בכל מיני שחוק ובמקום שנהגו להקל אין למחות בידם:

בתם ובחסר. פי' גרא"ד או אום גרא"ד בל"א:

אסור לשלשלם. דמטרח שלא לצורך שבת:

מותר לכסותן. ויש"ש פסק כרש"י דאסור לכסותן:

שאין עושין. פי' עיקר הטעם דאין מבטלין כלי מהיכנו אך אי הוי שרי לעשות גרף לכתחלה הוי שרי ליתן כלי תחתיו דהרי מותר אחר כך לשפכו אלא מפני שאין עושין גרף אם כן כשנותן הכלי לא יעשה כדי להיות גרף ולהוציאו אלא שיעמוד לשם והוי מבטל כלי מהיכנו (יש"ש):

מותר לטלטלו. ודוקא כשהוא נתון במקום שהוא שם דמאיס עליו וכמ"ש סי' ש"ח סל"ו ל"ז:

(א) בכלי שיר – לאו דוקא בכלי שיר אלא אף ביד כגון להכות כף אל כף היכא שהוא דרך שמחה ושיר אסור כמ"ש בסימן של"ט ס"ג מטעם שמא יתקן כלי שיר [ומה דאסרו בס"ד להכות כף אל כף כשמשמר הפירות כדי להבריח העופות אף שהוא אינו דרך שיר הטעם שמא יטול צרור ויזרוק לר"ה כשירצה להבריחם וכדמפרש שם] ואם ירצה להכות כף אל כף כדי לשמח התינוק ולהשתיקו יראה לעשות זה כלאחר יד דשרי וכמו שמבואר שם. ואם נותן מים בכלי מלא נקבים להטיף לתוך כלי מתכות כדי להשמיע קול נעים ע"י הנטיפה אסור דזה הוי ג"כ ככלי שיר ולחולה כדי להרדימו שיישן שרי ואם מטיף בחוזק כדי שיקיץ את הבריא משנתו שרי דלא הוי ככלי שיר כיון שאין עושה בנעימה ובנחת דקול כזה אדרבה היה מרדימו יותר אלא עושהו בחוזק כדי שייקץ ע"י הקול וע"כ שרי:

(ב) אבל להקיש וכו' – ר"ל אף שכונתו להשמיע קול כדי שיפתחו לו מותר ואפילו אם מקיש בכלי כיון שאינו דרך שיר:

(ג) אלו שקורין לחבריהם וכו' – היינו אפילו אם מנעים הקול כעין שיר שרי דלא גזרו בזה היכי דעביד בפה:

(ד) מיוחד לכך – ר"ל שמיוחד להשמיע קול חיישינן שמא יכוין לשיר וכ"ש להשמיע קול בכלי [שקורין קאמער טאן] פשיטא דאסור דכלי שיר הוא וגם הוא מכוין לשיר ובברזל שהפתח ננעל ונפתח בו נראה דמותר להקיש בו על הדלת כדי שישמעו אנשי הבית לפתוח לו שזה הברזל מיוחד רק לפתוח בו את הדלת או לנעול:

(ה) אסור – עיין בא"ר ופמ"ג דמזה נשמע דה"ה דאסור למשוך בחוט העינבל בשבת כדי שישמעו אנשי הבית והחצר ויפתחו לו שזה הכלי מיוחד להשמיע קול והוא כונתו ג"כ לזה ועיין בה"ל ולענין אם מותר לפתוח הדלת כשיודע שיש בו עינבל עיין לקמיה:

(ו) ולכן אסור לשמש וכו' – כתב הט"ז כאן וביו"ד סימן רפ"ב דמזה מוכח דאסור לתלות בשבת אותן הפרוכות שיש בהן פעמונים להשמיע קול כשפותחין הארון וכן לתלות הפעמונים על העצי חיים של הס"ת כיון דעיקר עבידתיה לקלא והש"ך שם חולק עליו מטעם דהא קי"ל דלצורך מצוה שרי כמ"ש סימן של"ט דמותר לרקד בשמחת תורה לכבוד התורה והכא נמי צורך מצוה הוא כדי שישמעו העם ויקומו ולא דמי לקריאת בהכ"נ דאסור דהתם אפשר בענין אחר ותו דאותו הפותח הפרוכת אין מכוין להשמיע הקול כלל כ"א ליטול הס"ת [מ"א] ועיין בשער אפרים שער יו"ד ס"ג שדעתו שם דלכתחלה אין לעשות כן בשבת ובמקומות שנהגו היתר בזה כדעת המ"א אין למחות בידם עכ"ל וכן לענין אם מותר לפתוח הדלת כשיודע שיש בה עינבל תלוי ג"כ בסברת הט"ז והמ"א הנ"ל דלהט"ז אסור ולהמ"א [כאן וכן בסימן ש"א סקל"ה ע"ש] שרי דהרי כשפותח הדלת בשבת אין מכוין להשמיע קול ומדברי הגר"א שם בסימן ש"א סוף סכ"ג מוכח דהוא סובר ג"כ כהט"ז דכיון דהעינבל מיוחד להשמיע קול אין נ"מ במה שהוא אינו מכוין לזה וגם בא"ר מצדד דאין להקל מטעם זה לחוד אלא גבי פרוכת דהוא מילתא דמצוה וע"כ בודאי מהנכון שיסיר מע"ש העינבל מע"ג הפתח או שיפקקנו בצמר או במוכין שלא ישמע קולו אך במקום הדחק [כגון ששכח ולא הסירו מע"ש וכל כי האי גוונא] נראה דיכול לסמוך על הסברא הנ"ל להקל כיון שאינו מכוין להשמיע קול:

(ז) ע"י הכלי המיוחד – ויש מקומות שלוקח השמש בשבת כלי אחר להכות בשבת. ומה שמכה השמש בבהכ"נ על השלחן ומשמיע קול כדי להשקיט העם לחזרת הש"ץ אין בזה איסור אפילו אם הוא מכה באיזה דבר כיון שאינו מכה בכלי מיוחד לזה:

(ח) לומר וכו' – דאיסור השמעת קול בכלי שיר אינו אלא איסור דרבנן גזירה שמא יתקן כלי שיר ואמירה לא"י ג"כ אינו אלא איסור דרבנן והוי שבות דשבות ובמקום מצוה היא דאין שמחת חתן וכלה אלא בכלי שיר ושרי וכנ"ל בסימן ש"ז ס"ה ע"ש ויש מקומות שנהגו להחמיר בזה אם לא שהכינום לזה מע"ש ולא יאמר לו בשבת כלום או שבא מעצמו לנגן [כה"ג]:

(ט) לומר לא"י לתקן – ס"ל דשמחת חתן וכלה עדיף יותר משאר סתם דבר מצוה וע"כ מותר האמירה אפילו בתיקון הכלי שיר דהוא מלאכה דאורייתא [ובבאור הגר"א כתב דדעה זו סברה כדעת המתירין לעיל ברע"ו ס"ב בכל מלאכה דאורייתא ע"י א"י לצורך מצוה וא"כ לדידן דסוברין להלכה כדעת רוב הפוסקים שאוסרין גם בזה אסור]:

(י) אבל בלא"ה – ר"ל בשאר שמחה של מצוה כגון בסעודת מילה או בשמחת תורה אסור אפילו לומר לא"י לנגן אם לא שבאין מעצמן או שהכינו אותם מע"ש ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סימן נ"ט שאוסר לנגן במנים ועוגב בשעת התפלה ע"י א"י ועיין בשו"ת ח"ס חלק ששי סימן פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלה ובפרט בשבת אין שום היתר:

(יא) נהגו להקל – ר"ל האמירה לנגן בשאר שמחה של מצוה ובלבוש משמע דאסור כ"א בשמחת חתן וכלה ועא"ר שם:

(יב) לענין טפוח ורקוד – פי' כיון דמדינא י"א דהוי לן למישרי לנגן בזמנינו בכלי שיר דאין אנו בקיאין בעשייתן וליכא למיגזר שמא יתקן ולכן עכ"פ שרי האמירה לא"י לנגן ועיין במ"א שהסכים דעכ"פ אסור לומר לא"י לתקן הכלי שיר ואפילו משום כבוד חתן וכלה:

(יג) זוג המקשקש לשעות – ר"ל מורה השעות [שקורין זייגער] שעשוי להשמיע קול להודיע השעות:

(יד) מותר לערכו – היינו דלא חיישינן כשישמעו קולו יחשדוהו שהעריכו בשבת דהכל יודעין שדרכו להעריכו מאתמול:

(טו) ולהכינו מבע"י – אבל בשבת לא מיבעיא דאם עמד דאסור להכינו שילך ואפילו רק בנענוע חוט הברזל שמתנענע ויש בזה איסור תורה לכמה פוסקים דהוי בכלל תיקון מנא אלא אפילו בעודו הולך אסור ג"כ למשוך המשקלות [או בטאשי"ן אוה"ר חוט המושך הגלגלים] שלא יפסוק הלוכו אם לא לצורך חולה הצריך לכך יש להתיר להעריכו בעודו הולך אם בקושי למצוא אינו יהודי לזה וע"י א"י יש להתיר להעריכו לצורך חולה אפילו כשנפסק הילוכו [אחרונים]. ודע עוד דאותן מורי שעות [שקורין טאשי"ן אוה"ר] שרגיל לפעמים כשעומד ונפסק מהלוכו הוא מנענעו במקצת וחוזר להלוכו צריך ליזהר שלא לנענעו בשבת:

(טז) ולא ירקד – ברגל להשמיע קול להבעית העופות:

(יז) ויזרוק להם – לר"ה. ולהפוסקים דבזמן הזה ליכא ר"ה אפשר דשרי בכל זה דגזירה לגזירה היא וכ"ש לספק כף אל כף כלאחר יד בודאי שרי לכו"ע ואין לחוש שמא יטול צרור מאחר שיש לו היכר שאין מספק להדיא:

(יח) אין שוחקים וכו' – שמגלגלין אותן ומכין זו את זו כדרך שמשחקין הנערות:

(יט) אשויי גומות – שיכין דרך לגלגל האגוז:

(כ) ע"ג שלחן וכו' – וה"ה ע"ג מחצלת או בגד או טבלא ולא גזרינן בכל זה אטו ע"ג קרקע דגזירה לגזירה היא אבל ע"ג קרקע אפילו היא מרוצפת דלא שייך אשויי גומות ג"כ אסור דקרקע בקרקע מיחלף וגזרינן אטו קרקע שאינו מרוצף:

(כא) בעצמות וכו' – ונוהגין לעשותן של כסף שיהיו מיוחדין לשבת דאל"כ מחזי כעובדא דחול ומהר"א ששון חולק וס"ל כיון שאין תועלת בידיעת חכמת השחוק ההוא וה"ה כל מיני שחוק אסור ואף בחול יזהר משום מושב לצים וכמ"ש בסימן ש"ז סט"ז ועיין בברכי יוסף שהביא עוד בשם כמה גדולים שהחמירו בזה:

(כב) בתם ובחסר – פי' גרא"ד או או"ם גרא"ד בל"א:

(כג) שמא ימלא – מתוך שממלאים בלא טורח:

(כד) ויש אומרים וכו' – כתב א"ר דכן עיקר:

(כה) אסור לשלשלם – דטורח שלא לצורך שבת הוא הא פירות לצורך היום שרי שלא יטנפו בגשמים [פמ"ג]:

(כו) מותר לכסותן – הנה ביש"ש החמיר בזה והביאו המ"א אבל הא"ר וש"א הוכיחו מהגמרא דמותר:

(כז) שהם מוקצים – כגון שהן סדורות ועומדות לבנין וכנ"ל בסימן ש"ח סי"ז:

(כח) מותר לכסותן – אבל אסור לטלטלן ממקומן אף שאין לו במה לכסות [מ"א בסימן של"ד סק"ג]:

(כט) תחת הדלף – שדולף דרך התקרה וכיוצא בזה:

(ל) לרחיצה – דאין על המטר היורד שם מוקצה או נולד ויכול לשתותו או לרחוץ ממנו וה"ה אם הוא ראוי רק לשתיית בהמה:

(לא) אסור משום שאין וכו' – פי' אין עושין דבר שימאס על סמך שיהיה מותר אח"כ להוציאו כגרף של רעי ואם אפילו יתרצה שישאר כך ולא יזיזנו ממקומו ג"כ אסור כמו שכתבו הפוסקים ועיין בבה"ל:

(לב) מותר וכו' – היינו אף קודם שנתמלא [א"ר]:

(לג) לטלטלו וכו' – ודוקא כשהוא נתון במקום שישיבתו קבועה שם דמאוס עליו והוי כגרף של רעי שהתירו לטלטלו להוציאו לאשפה מפני כבודו אם הוא עומד במקום שישיבתו קבועה שם וכנ"ל בסימן ש"ח סל"ד ע"ש:

(מ"א ס"ק י"א) ויש"ש פסק נ"ב ולא נראה דהא מוכח להדיא דאפילו בשבת מכסין פירות וכדי יין משום הפסד ממון דהא לר"י מתני' איירי בפירות ראויין וגם לעולא מיירי מתני' נמי בפירות ראויין דהא קאמר ואפילו באוירא דליבנא. וברייתא קתני פורסין מחצלת ע"ג לבנים בשבת אף על גב דאוקי תלמודא דאייתיר מבנינא דחזי למזגא עלייהו מ"מ לא עדיפא מפירות הראויין ול"ג כדי יין ויותר מזה קתני בברייתא לעיל דף ג' אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' אבל כופה עליה כלי מפני הפסד ממון וה"ה דמכסין אפילו פירות טבלים ואף דמוקי ר"י בצריך למקומן אבל לעולא לא מוקמינן בצריך למקומו כמו שפרש"י שם ע"כ אין לזוז מפסק הש"ע:

סעיף ב' בהג"ה ומיהו בזה"ז. ע' בזה תוכחות מוסר בתשו' זכרון יוסף בא"ח סי' י"ז:

מג"א ס"ק ד' דבמרדכי שם. בס' שולחן עצי שטים מההמ"ש סי' א' סי"ג כת' לתרץ דהרמ"א מיירי בכלי שיר דעכו"ם דהוי כאומר עשה מלאכה בשל עצמך:

שם דאיתא במהרי"ל. בה"ל ערובי חצרות:

מג"א ס"ק ז' גזרי' אבוס. לענ"ד אדרבא התם משמע בהיפוך דדוקא קרקע מרוצף אטו אינו מרוצף גזרי' דקרקע בקרקע מחליף אבל שלחן אטו קרקע ל"ג כמבואר בב"י שם בשם ספר התרומה:

שיר עבה"ט בענין הפעמונים וע' בשערי אפרים שערי יו"ד סעיף ג':

בש"ע סעיף ג' זוג המקשקש. וכתב בפמ"א ח"ב סימן קכ"ב שלדעתו מותר למשוך השלשלת שבזייגרליך בשבת דעדיף מכוס של פרקים ע"ש ועיין בשאלת יעב"ץ סימן מ"א דאסור ממנהגא וכן אנו נוהגין וכ"כ בפ"מ שאין להתיר רק ע"י עכו"ם ולחולה אם א"א בעכו"ם יש להתיר ע"י ישראל ע"ש. ונראה דבכה"ג יש לו להיות זריז להאריך ולמשוך חבל הכסף עד לא יפסוק הלוכו המשמיע קול ע"י סיבוב הגלגלים דבזה כיון דהשמעות קול הוא מאתמול והוא אין מחדש בהשמעות קול רק משיכת השלשלת דין גרמא די לא יפסוק ודי לא יבטול וזה קיל טפי כמבואר בסימן זה וגם לא שייך בזה שהוא גמר מלאכה ומתקן מנא אבל אחר שכל' השלשלת הכרוך על הגלגל החוזר ופסק הלוכו וע"י שהוא חוזר ומושך ומעריך הוא חוזר לילך ולקשקש נראה שיש לאסור משום דהוי כגמר כלי ומתקן מנא וכמ"ש בשו"ת מים רבים ומכ"ש במקום שצריך לעשות נענוע בחוט הברזל המנענע בתמידות כשהולך הנקרא בל"א אימרוא כו' ראיתי בשו"ת הר הכרמל שכתב ג"כ דשרי להעריכו בעודו הולך וע"ש שיש קצת גמגום בדבריו ודעתו להתיר ביו"ט שני והמתיר בראשון אין להעריכו ביו"ט לחבירו וכתב דלא לסמוך עליו למעשה ונראה שגם מי שמקיל לעצמו ביו"ט שני מ"מ אין להעריכו רק לצורך היום אבל לא לצורך יום שאחריו בין בחול ובין בשבת ולמעשה נראה להתיר לצורך חולה בעודו הולך אף ע"י ישראל אם בקושי למצוא נכרי ואם עושה ע"י עכו"ם יש להתיר בכל גוונא וכן עמא דבר ועיין לעיל ס"ס ש"ח:

מ"מ הואיל והכלי כו'. מכאן משמע דכ"ש דאסור לתלות בשבת רצועה שבה תלויה פעמונים על הפרוכת כדי להשמיע קול לאנשי בה"כ בשעה שמוציאין הס"ת דזה עיקר עבידתי' לקלא ואותן שעושין כן נראה למחות בידם:

מותר לערכו. מהרי"ו סי' ק"ל אוסר ומדמהו לריחיי' ומסתבר להיתר דידוע לכל שהעמידו מאתמול כמ"ש ב"י:

ולא בתפוחים. בטור כתוב אגוזים לחוד ולא זכר תפוחים וכלל אותם במ"ש וכיוצא בהם דהיינו תפוחים במקום שמשמיעים קול לר"ח ובחנם כ' ב"י דוחק בזה:

הדלף ראוי לרחיצה. ז"ל הרמב"ם והטור כ' עליו ולא נהירא וכו' ובודאי צ"ע לתרץ דברי הטור דהא בפ' כירה (שבת דף מ"ג) מוקמי' לה בדלף הראוי דוקא כי היכי דל"ת הא אסור לבטל כלי מהיכנו ונ"ל לתרץ דהא אי' בפ' משילין בי רחייא דאביי דלוף פי' הדלף נפל על הרחיים שלו והיא עשויה בטיט ונימוחים מפני הגשמי' ולא הי' מספיק לכלים הצריכים תחת הדלף אתא לקמי' דרבה א"ל זיל עיילי' לפורייך להתם דליהוי כגרף של רעי ואפקי' יתיב אביי וקא קשיא לי' וכי עושין גרף של רעי לכתחל' אדהכי נפל בי ריחייא דאביי אמר תיתי לי דעברי אדמר ונראה דהרמב"ם שכ' כאן שאין עושין גרף של רעי לכתחלה ס"ל כאביי דאע"ג דאמר תיתי לי דעברתי על דברי רבה דרך אנינו' אמר כן אבל לדינא לא הדר ביה וכ"כ ב"י בסי' ש"ח בשם ה' המגיד וע"כ אמר שאם המי' אינם ראוים אסור דה"ל גרף של רעי ואע"ג דבפרק כירה אי' דבעי' דלף הראוי מטעם דאל"כ ה"ל מבטל כלי מהיכנו כולי חדא היא דהטעם איסור מבטל כלי מהיכנו הוא דה"ל כבונה כיון דאסור לטלטל ה"ל כבונה בנין בזה והיינו משום דאסור לטלטלו ולא מועיל כאן גרף של רעי כאביי דה"ל לכתחלה וז"ש ב"י בשם הר"ן הטעם משום מבטל כלי מהיכנו והב"י כתב בשם הר"ן דהרמב"ם נתן טעם אחר והוא תמוה מאד בעיני דתרוייהו חד הם דזה תלוי בזה כמ"ש ועוד הקשה ב"י להרמב"ם שכ' ואם נתן כלי תחת הדלף מותר לטלטלו א"כ אמאי הוצרכו בפ' כירה למוקמא בדלף הראוי משום איסור כלי מהיכנו ממילא בלא ראוי אסור משום מבטל כלי מהיכנו הא באמת אין מבטל כלי מהיכנו כיון שמותר לטלטלו אם נתן ומתוך כך נכנס לתירוצים ולעד"נ דלק"מ דכיון דאין כאן היתר טלטול אלא באם עובר על איסור זה שאנו חושבין אותו מבטל כלי מהיכנו דאסור לעשו' לכתחל' גרף של רעי ל"מ לזה מה שיש לו היתר אם יעבור ול"ד למ"ש שם בגמ' גבי טבל דלא הוי מבטל כלי כו' כיון דאם עבר ותקנו לטבל בשבת מותר דהתם העובר הוא על איסור אחר דאסור לתקן בשבת הטבל ואיהו עובר ותיקן נמצא דהעביר' היא על איסור תיקון לא על איסור טלטול משא"כ כאן דהעבירה היא שעובר על איסור טלטול במה שעושה לכתחלה גרף של רעי כדי שיוכל לטלטל בזה איסור כלי מהיכנו קיים דהא מבטל עכ"פ הכלי מהיינו לענין טלטול לכתחלה זו דעת הרמב"ם שכ' הטעם משום אין עושין גרף כו' לכתחלה והא דלא זכרו בפרק כירה רק הטעם של מבטל כלי מהיכנו לפי שלא מיירי שם מענין שפיכת הדלף לחוץ רק מענין העמדת הכלי תחת הדלף ואסרוהו בשביל בטול כלי מהיכנו כיון שאח"כ אסור לשפכו שאין המים ראוי' וכ"ת שיהיה היתר מחמת גרף של רעי לזה כ' הרמב"ם כאן שאסור לכתחלה כי הרמב"ם קאי על השפיכה לחוץ. אבל הטור ס"ל כרבה דאין בזה איסור גרף לכתחלה כיון שכבר הגשמים מזלפין בבית וכמ"ש התוס' בפ' משילין שם וסוגיא דפ' כירה היא אליביה דאביי כמ"ש שם דאותביה אביי לרב יוסף וע"כ הוה ביטול כלי מהיכנו כמ"ש להרמב"ם ואנן קי"ל כרבה כדמשמע בפ' משילין דאביי הדר ביה וא"כ אין כאן ביטול כלי מהיכנו דמותר לשפכו משום גרף של רעי וע"כ פסק כאן דא"צ שיהיו המים ראוים לרחיצה כנ"ל בישוב דבריהם ולענין הלכה פסק כאן כרמב"ם: