שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ו: דיני תפלת מוסף בשבת. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני תפלת מוסף בשבת. ובו ה סעיפים:
זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואע"פ כן יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה אין לה תשלומין ויש בה נשיאת כפים: הגה ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית יצא (אהל מועד בשם הרשב"א ר"י פ' תפלת השחר):

כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר או לא: הגה [ואח"כ חוזר השליח צבור התפלה כמו בשאר תפלות] [ב"י בשם שבולי לקט]:

מותר לטעום קודם תפלת המוספין דהיינו אכילת פירות או אפי' פת מועט אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב אבל סעודה אסורה:

היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספים כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד שש שעות [ומחצה טור] שהוא זמן תפלת מנחה צריך להתפלל של מנחה תחלה ואח"כ של מוסף: הגה ומיהו אם הקדים של מוסף יצא [ב"י בשם הרשב"א] וי"א דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה אבל אם אינו צריך עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף: הגה ומיהו אם הגיע זמן מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה (הר"י והרא"ש בשם ירוש') ויש מי שהורה שאין עושין כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף כדי שלא יטעו:

בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא (וע"ל סי' קל"ג):

אבל סעודה אסורה כו'. וי"א אפי' סעודה שרי דהיינו שיטול ידיו ויקדש ויברך המוציא ויאכל ויברך ברכת המזון ואח"כ יתפלל מוסף דזמנ' כל היום (מורי בב"ח):

היו לפניו כו'. וע"כ צריך כל מורה להזהר שימהרו בתפלת שחרית בי"כ כדי להתחיל מוסף מקמי שיגיע ו' שעות ומחצה לאפוקי' נפשם מפלוגתא דרבוות':

לטעום. היינו כשמקדש אבל בלא קידוש אסור כמ"ש סי' רע"א. ע"ת:

פירות. אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה ואכילת פירות לא מהני כמש"ל סי' רע"ג ס"ה. י"ל שישתה כוס יין אחריו כמ"ש שם:

פת מועט. אפי' כביצה כמש"ל סימן רל"ב כ"ג מ"א. והבאר היטב אשר לפני כתב נ"ל כזית ומרמז עיין סי' רע"ג ס"ה. כוונתו דשם סגי כזית לענין דלהוי קידוש במקום סעודה א"כ סבור הוא דה"ה כאן נמי לא יאכלו אלא כזית ולא דק:

אסורה. והב"ח כתב להתיר אפי' לקבוע סעודה קודם מוסף אם מקדש והט"ז אוסר מדינא לקבוע סעודה קודם מוסף ע"ש:

תחלה. ואם אין שהות להתפלל שתיהם יתפלל מוסף דמנחה יש לו תשלומין. מגן אברהם:

תוס' והרא"ש ור' יונה רפ"ד דברכות ורמב"ם בפ' ג' מה"ת

ברכות כ"ח כר' יוחנן וכרבי יהושע בן לוי

טור בשם רשב"ם ותוספת ורא"ש ור"י ריש פרק ד' דברכות

תענית ל"ו

ברכות ל'

שם כ"ה דלא כרב הונא

שם ות"ק

תוס' ורא"ש שם בשם הר"י ור' יונה והרשב"א

טור בשם הרמב"ם פרק ג' מה"ת

ריב"ש בתשו':

ס"א זמן כו' ממ"ש בספ"ד דברכות אני ראיתי את ר"י דצלי והדר צלי ובספ"ב דמגילה כל היום כו' ועוד מדאצטריך קרא בפ"ג דיומא ל"ד א' דנסכים קודמין למוספין אף ע"ג דבנסכים כ' בבקר אשר לעולת הבקר. ת"י שם:

כל היום. מדלא אמרינן כמו במנחה עד הערב ש"מ שכל היום זמנה:

ואעפ"כ. כת"ק שם:

ואם. מדלא איבעיא להו במוסף ג"כ ואמרו שם דרחמי כו' משא"כ במוסף דלא נתקן אלא משום קרבן עבר יומו כו' כמש"ש:

ואם. מנחות מ"ט א' ב' דהא תפלות כנגד ותמידין תקנום ובהדיא תניא בתוספתא פ"ג דברכות המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תמיד ש"ש יצא ועמ"ש במקומו:

ס"ב ואח"כ. ברכות ל' ב' בצבור שנו ותוס' פ"ג שם בשם ירושלמי:

ס"ג אפי' טעימה כו'. מהא דרב אויא שם:

אבל. מהא דתענית כ"ו ב' שחרית ומוסף לא שכיח שיכרות וע"כ פי' א"א כלל דהא גם במנחה לא שכיח כמ"ש בפ"ק דשבת:

ס"ד ומיהו. דאע"ג דחשוב קודם אינו אלא למצוה כמ"ש בזבחים פ"ט א' כל התדיר כו' תמידין כו' ואפ"ה אינו מעכב בדיעבד כנ"ל ס"א:

וי"א כו'. ירושלמי:

ומיהו. שם:

ויש מי שהורה. זה כ' ע"פ הקושיא שמקשים על יה"כ ועיין בטור וב"י בשם הג"מ בסי' תר"כ:

וי"א דא"צ. כת"ק שם:

מיד אחר תפלת השחר – עיין בלבושי שרד בסימן זה דמשמע מיניה דאף שזמנה אחר תפלת השחר אף אם התפלל בהשכמה כותיקין מ"מ יותר טוב לכתחלה לאחר דהא קרבן מוסף דשבת אמרינן בגמרא דזמן הקרבתו היה בשש והתפלות הלא הם נגד הקרבנות. ול"נ דלא מיבעיא אם התפלל שחרית בצבור בודאי אין נכון שהוא יתחלק מהם להתפלל אח"כ מוסף ביחידי [ואפילו אם ירצו כולם להפסיק ולהתקבץ פעם שנית למוסף ג"כ אין כדאי עיין ברא"ש ברכות רפ"א דמטעם זה התירו הראשונים להקדים תפלת מעריב אף שלא בזמנו כי טורח לקבצם שנית אם לא שלא ילכו מבה"מ ויעסקו בתורה בתוך כך] ואפילו אם התפלל גם שחרית ביחידי ג"כ אין כדאי לאחר כ"כ עד סמוך לחצות ולא נוכל לדמות ענין זה לקרבנות דאיחור התפלה כ"כ מבטל מצות עונג שבת ועד חצות מבואר לקמן בסימן רפ"ח בהדיא דאסור להתענות:

יותר מעד סוף וכו' – ומשמע דעד שש ומחצה יכול לאחר ואח"כ להתפלל ולכאור' לדע' המחבר לקמן בדעה א' הלא יוצרך להתפלל מנחה מקודם ותהיה התפלה שלא כסדר הקרבה אף אם יתפלל מוסף ג"כ בתוך שבע וי"ל דמ"מ פושע לא מקרי כיון שעיקר התפלה לא איחר זמנה אבל לכתחלה בודאי נכון ליזהר שלא יבא לזה לדעה זו ועיין ברש"י ברכות כ"ח ד"ה מתפלל והשו"ע סתם כדברי הרמב"ם:

אכילת פירות – היינו אחר קידוש ועיין במ"ב דאם אין לו מה' מינים לאכול אחר הקידוש יראה עכ"פ לשתות כל הכוס של יין ואפילו בכהן שצריך לישא כפיו במוסף ג"כ מותר לשתות רביעית יין שלנו דבודאי יש בו ג"כ מים ועיין לעיל בסימן קכ"ח סל"ח מה שכתבנו שם במ"ב אודות יין שרף:

עד ו' שעות ומחצה – ואם איחר עד סמוך לשבע מסתפק הפמ"ג דאולי בזה בכל גווני מוסף קודם לכו"ע דלא יעבור על מצותו הראויה ויהיה פושע:

סעיף א' בהג"ה קודם נ"ב ונ"ל אפילו לא נתכוון אלא לשחרית יצא משום מוסף דמצות דרבנן א"צ כוונה ועמ"ש המג"א סי' ס' ס"ק ג' ועיין מ"ש המג"א וא"ר לעיל סי' רס"ח ס"ק ז' ח' ט' ודו"ק:

שם במג"א סס"ק א' משמע דלא גרע וכו'. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ס"ט [ע"ד מנהג עיר אחת שאם יקרה ברית מילה בשבת זריזין מקדימין למולו אחר שחרית וסועדים מיד סעודת הברית קודם מוסף וכת' בתחלת תשובתו דיש להתיר זה עפ"י דעת הב"ח סי' רפ"י ע"ש ואח"כ כת' דלדברי המג"א שכתב דעכ"פ דינו כתפלת מנחה וצ"ל דסעודה גדולה לעולם אסור וסעודה קטנה במקום שקורין לבהכנ"ס נהגו להתיר, אע"ג דבעלמא קורין לסעודת ברית מילה סעודה גדולה היינו בזמנם ובמקומם אבל עכשיו שאינם סועדים רק סעודת שחרית שמאכלו חלב אעפ"י שמברכים ברכת המזון מכל מקום אינם שותים יין ולא משתכרים ואינו אלא סעודת ארעי וגם קורין לבהכנ"ס בזמן מוסף ע"כ אין למחות בידם]:

סעיף א' זמן תפלת מוסף וכו'. נ"ב הנה אם טעה והתפלל תפלת שחרית במקום מוסף בשעה שהיו הציבור מתפללים מוסף וכבר הוא אחרי חצות היום בזמן דהוי ראוי ג"כ למנחה אם יצא בזה י"ח מנחה ומתפלל רק מוסף עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא זיי"ן סי' ע"ח מ"ש שם דרך אגב דלא יצא ידי מנחה ע"ש בטעמו כי טוב הוא ודו"ק: &וכן מה שמבואר בסי' זה לקמן בסעיף ד' בהג"ה ומיהו אם הקדים של מוסף יצא. ולכאורה מה חידש בזה הרי כבר מבואר הוא בשל שחרית ושחרית ודאי הוי מחוייב להקדימו וא"כ למה כת' הרמ"א זאת שנית גבי מוסף עיין ג"כ בתשובתי הנ"ל סי' ע"ח והוא לק"ק ניזניב מ"ש בישוב דברי הרמ"א ע"ש ודו"ק:

שם סעיף ד' היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין וכו'. נ"ב עיין בהרא"ש פ"ד דברכות דף כ"ח בפיסקא ת"ר היו לפניו ב' תפלות וכו' ובירושלמי דפרקין משמע שכך אומר להם וכו'. ולכאורה דבריו תמוהין שהרי אדרבא בירושלמי קאמר אי מטי יומא לשית שעי וכו' משמע שמיירי ממנחה גדולה. ואפשר שט"ס יש בדבריו. ומה שנראה לפע"ד לפרש כפי מה שהוא לפניו בלי ט"ס נראה דהיה קשה להרא"ש במ"ש שהירושלמי תחלה במה דתנא שאם התפלל מנחה תחלה יצא בדיעבד ומשני תפתר בשלא הגיע זמן תפלה כי הא דריב"ל וכו' והיה קשה להרא"ש דבלא הגיע זמן מנחה כלל היאך יוצא בדיעבד ידי מנחה. ועוד מה ראיה מריב"ל ולכך מפרש כך דזה כוונת הירושלמי היינו שלא הגיע זמן מנחה קטנה אבל הגיע זמן מנחה גדולה ולכך לכתחלה צריך להתפלל מוסף אף שהגיע זמן מנחה גדולה רק בדיעבד יצא אף שלא היה זמן מנחה קטנה והביא ראיה מריב"ל כיון דהוא מקפיד היכא שצריכין לכנוס לסעודה גדולה ואסורין לאכול בלי מנחה קודם אז אף לכתחלה מתפללים של מנחה תחלה ולכך לא גרע דיעבד לכל אדם מלכתחלה למי שצריך לכנוס לסעודה גדולה וכיון דהוי זמן מנחה לכזה ומתפלל אף לכתחלה מנחה מקודם ה"ה דמהני דיעבד לכל אדם עכ"פ ומזה מוכיח הרא"ש שכוונת הירושלמי וריב"ל הי' שמה שתנא במתניתין היו לפניו שתי תפלות היינו בזמן מנחה קטנה שאז כל אדם צריך להקדים של מנחה. וזה החילוק בין פירוש ראשון לפירוש שכת' הרא"ש בסוף דבריו שלפי פירוש זה אם אז היא זמן מנחה קטנה צריך להקדים תמיד של מנחה ואם היא זמן מנחה גדולה יש חילוק בין אם הוא הולך לסעודה גדולה או לא אבל לפי פירוש הרא"ש שכת' אח"ז אין כאן רק שני חילוקים ומתניתין דיקדים של מנחה היינו רק בהולך לסעודה אבל בלא"ה אף סמוך למנחה קטנה יקדים של מוסף ושל מנחה יתפלל עם דמדומי חמה. וזה שדייק הרא"ש בסוף דבריו דוקא ושל מנחה יתפלל עם דמדומי חמה ואתי שפיר וזה נראה ברור בדברי הרא"ש ודו"ק:

(מחבר) ועיין מה שכתבתי לעיל סימן רל"ב ס"ג בשם הכ"מ וכאן במוסף נלע"ד להקל וגם ל' הרמב"ם שם בפ"י מהלכות תפלה מורה להקל שהרי שם הלכה ד' התחיל במוסף ומנחה ומסיים אבל אינו סועד סמוך למנחה הרי דשבקי' למוסף ונקט רק מנחה ואף שמתחלת דבריו משמע שאף במוסף לא התיר רק טעימה עכ"פ שוב באכילת עראי ודאי דנראה להקל במוסף:

אחר מחילת כבודו נלע"ד שנעלם ממנו דברי הירושל' שם בפרק תפלת השחר שזה לשונו ר"ח בשם רבי יוחנן תפלת מנחה ומוספין מנחה קודם הוון בעינן מימר כשאין שהות ביו' להתפלל שתיהם אבל אם יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המוסף קודמת ר"ז בשם רבי יוחנן אפילו יש שהות ביום כדי להתפלל שניהם תפלת המנחה קודמת והרא"ש הביא דברי הירושלמי הזה (מחבר)

[א] [לבוש] וקדושת היום וכו'. ואם לא סידר הקרבנות בתפילת מוסף חוזר אף על פי שלא אמר כאמור כי הוי צורך היום דרשות מהר"ש (מלבושי יום טוב), וצריך עיון מסימן רס"ח סעיף ד':

[ב] [לבוש] לשון סדור וכו'. ובתניא לשון בירור כמו ותוכן לבות ה', עד כאן, יש לומר ואת מוסף וכו' וכן בכל מוסף (רש"ל ס"ד), הא דאומרים בשחרית ולא נתתו ולא הנחלתו לשון זכר משום דקאי על מה דסיים וביום השביעי ויום הוא לשון זכר אבל במוסף דקאי על תכנת שבת ושבת לשון נקבה אומרים קרבנותיה פירושיה, כך שמעתי ממורי מהר"ר הלמן זכרונו לברכה שאמר בשם חמיו, ועיין סימן רצ"ב ס"ק מ' דשבת הוא נמי לשון זכר:

[ג] [לבוש] חבירים וכו'. פירוש שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ממנו:

[ד] [לבוש] קריאת שמע וכו'. ה' אחר הוא אלקינו ואין לומר שתי פעמים אחד ומנהג שלנו לומר שתי פעמים אחד (מגן אברהם), ועיין ספר המנהיג סימן מ"ד, ובאבודרהם כתב דלכך מפרש הוא אלקינו ועיין סימן ס"א סעיף ט':

[ה] [לבוש] וטעמא וכו'. ובספר המנהיג כתב זה לשונו אולי בשבת ויום טוב שהיו מרבין בתפילה הרגישו על זה כענין תקיעות שבמוסף, עד כאן. והטעם וכו' עיין סימן תרכ"א, ובמהרי"ל הלכות יום כיפור א'ין מ'י נ'ודה ראשי תיבות אמן ואחר כך ברוך אתה, והוי כאילו אמר ברוך אתה א'ל מ'לך נ'אמן:

[ו] [לבוש] ונפטרין וכו'. ונוהגין ברוב מקומות ספרד לומר משנת פרק אחד בכל שבת וכן בימים טובים מענין כל מועד ומועד (אבודרהם), ובזה תבין דברי הטור ולט"ז אשתמיטתיה:

[ז] [לבוש] וכן התפילה וכו'. סימן ק"ח סעיף ו' ומשם תראה שטעה עיין שם במה שכתב טעם אחר והשיג על הלבוש עיין שם ואין להאריך (עולת שבת):

[ח] [לבוש] כמו שאר וכו'. קשה דשאני שאר תפילות שאין מזכיר בהן קרבן כדלעיל ויש לחלק:

[ט] [לבוש] לא אסרו וכו'. זה לשון רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק י"ט אינו אוסר לטעום כלומר לאכול כך פשוט בברכות, עד כאן. והרב בית יוסף נעלם ממנו תיבת אינו ועל כן תמה עליו ונכנס בדחוקים, גם קשיא עליו טובא והוא תימא על גדול שכמותו. ודע דכל זה מיירי כשמקדש קודם דהא אסור לטעום קודם הקידוש בסימן רע"א סעיף ג' ואף אין קידוש אלא במקום סעודה, מכל מקום די כשישתה יין אחריו כמו שכתב סימן רע"ג סעיף ה' או יטעום פירות ויתפלל במקומו ויאכל אחר כך פת או יאכל כזית פת, ואפילו כביצה מתירין לאכול בסוף סימן רל"ב ועיין מה שכתבתי שם. ונראה לי דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר ליטעום בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב"ד בהשגות פרק כ"ט דשבת מותר לטעום קודם קידוש של יום, ועוד דבזה יש לסמוך על הנחלת צבי שכתב בסימן רפ"ט דלא חל קידוש קודם מוסף ואף דשם לא שרי אלא מים היינו קודם תפילת שחרית ודו"ק:

[י] [לבוש] אבל אכילת וכו'. הב"ח השיג על בית יוסף דמדינא שרי לאכול אפילו סעודה אלא שהמנהג להחמיר ולכן מאן דחליש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף, עד כאן, והט"ז החזיק פסק השולחן ערוך אבל יש לדחות כל ראיותיו אם תעיין היטב בב"ח ואין להאריך וכן מרבינו ירוחם הנזכר לעיל משמע קצת כב"ח, אך בספר צידה לדרך כתב אסור לאכול. כתב מגן אברהם סימן רס"ט מותר להאכיל הקטנים קודם קידוש:

[יא] ויש אומרים וכו'. אבל בסימן תר"ך ביום כיפור סתם כסברא ראשונה, ויש לומר דהתם לכתחילה קאמר דיש ליזהר שלא יאריכו שחרית אבל בדיעבד אין להתפלל מנחה תחילה:

[יב] שרוצה לאכול וכו'. ואם כן האידנא דסומכין על קריאה לבית הכנסת אין צריך להתפלל עתה מנחה (מגן אברהם), ועיין לעיל סימן רל"ב סק"ד, וצריך לומר דסעודת שבת לא מיקרי סעודה גדולה אלא דאם כן אפילו בלא קריאת בית הכנסת מותר דקיימא לן לעיל דסעודה קטנה מותר עד סמוך למנחה קטנה ואם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית (מגן אברהם):

[יג] [לבוש] מנחה ומוסף. צריך עיון למה לי ומוסף וכן בשולחן ערוך לא נקט אלא מנחה לחוד וכן בטור והרא"ש ועיין בס"ק [י']:

[יד] שאין עושין וכו'. וכן נוהגין וכן פסק הב"ח אפילו הגיע זמן מנחה קטנה, ומה שכתב שלא יטעו פירוש בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אף קודם חצות:

יצא. עיין תשובת הרשב"א סימן ס"ג:

תחלה. ואם לא נזכר עד הערב וגם לא התפלל מנחה עדיין ואין שהות ביום להתפלל שתיהן. מסיק בתשו' דבר משה סי' כ"א דיותר טוב להתפלל מוסף דלמנחה יש לה תשלומין ועיין רא"ש בפ' תפלת השחר וכ"מ בירושלמי ע"ש:

א) [סעיף א'] זמן תפלת מוסף וכו' ונוהגין בספרד לומר למשה צוית ובאשכנז נוהגין לומר תכנת שבת מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק על שם הגאלה דכתיב אשרקה להם ואקבצם ויש בה כ"א תיבות עד אז מסיני כנגד וביום השבת ועולת שבת שיש בה כ"א תיבות. טור. וכ"כ בשער הכוו' דף עג ע"ד דצריך לומר כמנהג אשכנז שהוא סדר תכנת שבת וכו' ובאחרונה מוסיפין ה' אותיות מנצפ"ך והם מסיני נצטוי צווי פעליה כראוי. יהרמ"י או"א שתעלינו וכו' והם סוד הארת כ"ב אתוון במוחא עילאה ממטה למעלה בסוד מ"ש באדרת נשא וז"ל תי"ו רשים רשימו לעת"י דלית דכוותא כמבואר אצלנו במקומו עכ"ל. וכן נוהגין עתה גם בספרד לומר תכנת משום דכן הזהיר האר"י ז"ל ונתן טעם בסוד. והגם דבס' פע"ח שער י"ח פ"ך כתב צ"ל תקנת בק' אנחנו אין לנו אלא מ"ש בשער הכוו' שסידר מהרש"ו ז"ל משם אביו מהרח"ו ז"ל ושם כתוב תכנת בכף כנ"ז וכן עמא דבר:

ב) כתב בשה"ל תכנת לשון סדור כמו ותוכן לבות. רצית קרבנותיה י"מ בכל הקרבנות כתיב ושעיר לכפר ובקרבן של שבת לא כתיב שעיר לכך סדרו לומר רצית קרבנותיה שהם הקרבנות ואינם צריכין כפרה. וי"מ רצית קרבנותיה לא רצית קרבן אלא א"כ עבר עליו שבת דכתיב ומיום הח' והלאה ירצה ואין ז' בלא שבת. צוית פירושיה עם סדורי נסכיה י"מ ע"ש צו את בני ישראל ששם מפורש קרבן שבת צוית קרבנותיה המפורשים בה עם מערכות של לחם הפנים. שש המערכת תרגום שית סדרין. נסכיה לשון קשות הנסך אשר יוסך. מענגיה לעולם כבוד ינחלו ע"ש האגדה דפסיקתא דבאתי לגני בזכות ג' דברים ישראל מתענגים לפני הקב"ה בזכות שבת בזכות מעשר בזכות שבת דכתיב אז תתענג על ה' טועמיה חיים זכו המכבדים אותה במיני מאכל ומטעמים ויש סומכים לטעום תבשילו מע"ש עכ"ל. ב"י והא דאומרים בשחרית ולא נתתו ולא הנחלתו לשון זכר משום דקאי על מה שסיים וביום השביעי ויום הוא לשון זכר אבל במוסף דקאי על תכנת שבת ושבת לשון נקבה אומרים קרבנותיה פירושיה. א"ר או' ב':

ג) שם. מיד אחר תפלת השחר. שזמנה מתחיל בבקר שהוא כנגד קרבן מוסף שזמנו מיד בבקר וכיון שזמנו בבקר טוב הוא להקדימה מיד אחר תפלת שחרית. טור:

ד) מאן דחליש לביה ורוצה למיטעם מידי בצפרא דשבתא כדי לסעוד הלב טוב ויפה שיתפלל בביתו במנין עשרה שחרית ומוסף זה אחר זה ויקדש ויאכל סעודתו ואח"כ ילך לבהכ"נ לשמוע הס"ת וקריאת ההפטרה ואין קפידה בזה שמתפלל מוסף קודם הס"ת כמ"ש הגאון בס' חקקי לב ח"א סי' ה' יעו"ש דכל דמצי למסמך תפלת שחרית ומוסף אהדדי לאומרם זה אחר זה שפיר דמי כמו שמתבאר מכאן שיש להתפלל מוסף מיד אחר שחרית. יפ"ל או' א' אמנם עיין בשער הכוו' דף ע"ג ע"ג וע"ד ודף ע"ד ע"ב שנתן טעם בסוד לקס"ת שצריך להיות אחר חזרת תפלת שחרית וקודם לחש דמוסף יעו"ש וא"כ אם אין הכרח גדול אין לאחר קס"ת אחר תפלת מוסף:

ה) מי שהיה תפלת מוסף לפניו בצבור וקראו לו למול וטורח צבור להמתין לו אין לדחותה מהצבור לגבי מילה אם לא באופן אם יש חשש למילה לידחות מזמנה. מהרי"ע בס' בית יהודה חא"ח סי' מ"ח. י"א מ"ב בהגה"ט או' ג' ברכ"י או' ח' שע"ת או' ה' וכתב שם השע"ת ונראה דבמקום שמלין בבהכ"נ ורבים ממתינין עד אחר המילה אין לו לעשות כן מפני טרחא דצבורא שאין זה כבודם שיהיו יושבים וממתינין עליו עד שיגמור התפלה בצבור:

ו) שם. מיד אחר תפלת השחר. ואין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת יוצר לתפלת מוסף. הגאון ר"י בן גיאת ז"ל בהלכותיו והב"ד מהר"א בן טאווה ז"ל בס' התשב"ץ ח"ד סי' כ"ג ועי"ש שנתן טעם לדבריו וכתב דמה שנוהגין היורד לדרוש בין תפלת שחרית למוסף דמאחר שהוא דורש לרבים אין הרבים מניחין להאריך יותר מדאי מה שאין כן בסליחות שכולם עסוקים בהם. י"א שם או' ד':

ז) שם. מיד אחר תפלת השחר. ואם הנשים חייבות בתפלת מוסף עיין צל"ח ברכות כ"ו ע"א שכתב דמדינא נשים פטורות ממוסף אלא דמותרים להתפלל יעו"ש. וכ"ה בשו"ת בשמים ראש סי' פ"ט ושו"ת רע"א סי' ט' אבל בתשו' שו"מ תנינא ח"ב סי' נ"ה חולק ע"ד הצל"ח וכתב דנשים חייבות להתפלל מוסף יעו"ש וכן הוא המנהג דנשים מתפללים מוסף כמו שמתפללים שחרית:

ח) הוקשה לו לר"ת למה אנו אומרים אשרי בקול רם על הס"ת בשבת יותר מבשאר ימים וענתה לו בת קול ואמרה לו משום ר"ת שבו והם אלו. אשר"י אחר ששת ראשונים ימים. ישב"י יום שביעי בחר י"ה. בתי"ך ברכת י"ה תמלא יין כוס. עו"ד עופות ובשר דגים. יהללו"ך ישלש הסעודות לבוש לבנים וחלף כסותך. סל"ה סליקא לעשות הבדלה. וכל זה לשבת וה"ה ליו"ט שנקרא ג"כ שבתון ע"כ. ויהיה ר"ת ישב"י יום שבתון בחר י"ה. לבוש:

ט) שם. ואין לאחרה יותר וכו' דהיינו שעה אחר חצות. ר"ז או' ב' ומיהו אם התחיל קודם שבע י"ל אע"ג שנמשך עד אחר שבע רשאי וצ"ע. איא סי' תר"ך:

י) שם. נקרא פושע וכו' ר"ל אע"ג דק"ל כרבנן דאמרי כל היום היינו לענין דיעבד דיצא י"ח ולאפוקי מרבי יהודה דס"ל לאחר ז' לא יצא אבל לכתחלה מודו רבנן דלאחר ז' נקרא פושע. מט"י או' ג':

יא) שם אין לה תשלומין. והטעם משום דדוקא בתפלת י"ח שהיא של רחמים יש לה תשלומין שאין זמן בקשת רחמים עובר. ואפי' בשבת שאינה אלא שבח מ"מ כיון שהיא כנגד חפלה של כל יום שהיא של רחמים יש לה תשלומין כמותה אבל מוסף כיון שמזכיר בתפלה קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף ואעפ"י ששאר תפלות כנגד קרבנות תקנום מ"מ אינו מזכיר בהם קרבנות. כ"כ ב"י בשם התו' והרא"ש יעו"ש:

יב) שם הגה. ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית יצא. כיון דזמנה בבקר כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. והיינו דווקא בדיעבד אם כבר טעה והתפלל. אבל לכתחלה לא יעשה כן כמבואר סודם בשער הכוו' בענין סדר עליית העולמות ע"י התפלות שצ"ל דוקא שחרית קודם מוסף יעו"ש. וגם לפי הפשט שתפילות כנגד תמידים תיקנום ותמידין קודמין למוספין צ"ל דוקא שחרית קודם מוסף:

יג) [סעיף ב'] הגה. ואח"כ חוזר הש"ץ התפלה וכו' וכן הוא לפי סודם של דברים שצריך לחזור הש"ץ תפלת מוסף כמו שאר התפילות ומעלתה יותר גדולה מן הלחש כמבואר בשער הכוו' דף ע"ד ע"א יעו"ש:

יד) שם בהגה. חוזר הש"ץ התפלה וכו' כתב בא"ז במוסף אומרים בקדושה נעריצך וכו' ובשחרית אומרים נקדש וכו' ד"מ או' א' אמנם לפי דברי האר"י ז"ל צ"ל בשחרית נקדישך ובמוסף כתר כמ' שלעיל סי' קכ"ה או' א' יעו"ש. ובאמרך תיבת איה תכוין לקבל תוספת נשמה מבחי' היום כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ג ע"א ודף ע"ד ע"א יעו"ש:

טו) שם בהגה. חוזר הש"ץ התפלה וכו' ואומר קדושת כתר ובשבת יאמר עם עמך ישראל וכן ביו"ט ובר"ח יאמר ועמך ישראל. מהר"ד גרשון הביאו בס' גן המלך סי' קל"ד. וכ"כ א"ח וכלבו דיאמר עם עמך ישראל דישראל הם עיקר. ברכ"י או' ג' ובסי' תכ"ג או' ג' שע"ת. ועיין מט"י או' א' מ"ש בזה באורך יעו"ש:

טז) ועיין מ"א ריש הסי' שכתב דנוהגים לומר ב"פ אחד. אמנם הברכ"י סי' תכ"ג או' ד כתב בשם מהר"א אזולאי ז"ל דיש מדקדקין בנוסח מוסף שאין אומרים ב"פ אחד דהיינו ה' אחד. אחד הוא אלהינו דהוי כאומר שמע שמע וכו' עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח שער ח"י פ"ך דאין לומר ב"פ אחד כמו שנוהגין. כי טעות הוא בידם אלא יאמר ה' אחד הוא אלהינו וכו' יעו"ש:

טוב) יש נוהגין שאומרים הצבור קק"ק ואח"כ הש"ץ אומר קק"ק בניגון דיש להם על מה שיסמוכו. מהרי"ע בשו"ת בית יהודה חיב סי' ג' ברכ"י או' ג':

חי) יש ש"ץ שנהג להמתין עד שיאמרו הצבור להעריצו וחוזר לומר בניגון כבודו מלא וכו' עד להעריצו. והעלה הרב מהר"י אירגאז בשו"ת דברי יוסף סי' י"ג דאין בזה קפידא ויוכל עשוהו רק אם נמשך מזה שהצבור קצת מהמון העם מפסיקין בשיחה בטלה ראוי לבטלו יעוש"ב ובשו"ת מים רבים סי' כ"ג וכ"ד. ברכ"י או' ד':

יט) יש מי שנוהג שכשאומר שמע ישראל בסוף סדר קדושת כתר לומר ברוך שם כבוד וכו' כמו שאנו אומרים בק"ש ויש קצת מקום לאומרו אבל היותר נכון שלא לאומרו. אבל במוסף ר"ה כשאומרים ובתורתך כתוב לאמר שמע וכו' לומר שם בשכמל"ו אין לו שום יסוד. כנה"ג בשו"ת הנדפסות סי' מ"ו. ברכ"י או' ה' וכ"מ ממ"ש לעיל או' ט"ז דאין לומר בשכמל"ו אחר פסוק שמע שבקדושת כתר יעו"ש וכן עמא דבר:

ך) והטעם שנהגו לומר פסוק שמע בקדושת כתר כתב ב"י סס"י תכ"ג בשם תשו' הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו ק"ש מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות רישא שמע ישראל וסיפא אני ה' אלהיכם ולמה תיקנו לומר בהבלעה כך כדי שלא תשתכח ק"ש מפי התינוקות ובקשו רחמים מן השמים ובטלה הגזירה אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל שלא לאומרו בקדושה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפלת המוספין ובתפלת נעילה שאין שם ק"ש כלל וכן מנהג בשתי ישיבות עכ"ל. ועיין בשער הכוו' דף ע"ד ע"א שכתב טעם בסוד למה שתקנו לומר פסוק שמע בקדושה שבחזרת מוסף וגם כתב שם דיש לכוין למסור עצמו על קדושת השם באמירת אחד יעו"ש:

כא) תמידים כסדרן ציל תמידים במ"ם בסוף כי כך הוא בלשון זכר וברוב הספרים נדפס בנו"ן והוא טעות. וצ"ל ואת מוסף בוא"ו בתחלה כי כן הוא בסידורים מדוייקים וכ"כ האחרונים. ש"ץ דף רי"ב ע"ב. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' ס"ד דבכל תפלת מוסף אומר ואת מוסף והביאו מ"א ריש סי' זה. מיהו הכנה"ג סי' תכ"ד בהגה"ט כתב בנסחתינו כתוב את מוסף בלא וא"ו וכן הביא הנסחא הרד"א במוסף שבת יעו"ש. וכתב הפר"ח בסי' תכ"ג דכן עיקר כנסחת הרד"א דהא מוסף ר"ח נמי נכלל בכלל ומוספין כהלכתן וא"כ לא שייך למימר ואת מוסף ר"ח עכ"ד:

כב) אם לא אמר וביום השבת י"ל דאינו חוזר הואיל ואמר נעשה ונקריב לפניך קרבן מוסף רק אם נזכר באמצע ברכת אלהינו ואלהי אבותינו כ"ז שלא אמר עדיין בא"י צריך לחזור ולומר וביום השבת אבל אם הזכיר השם הוי כסיים ברכה. סדה"י. פת"ע או' א':

כג) שם בהגה. חוזר הש"ץ התפלה וכו' וגומר ש"ץ חזרת התפלה ואומר קדיש תתקבל. ונוהגים ברוב המקומות בספרד לומר משנת פרק אחד בכל שבת ושבת וכן בירט מענין כל מועד ומועד. ואח"כ אומרים א"ר יהודה אשרי מי שעמלו בתורה וכו' רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' אין כאלהינו וכו' תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו' א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' ואומר קדיש על ישראל ונפטרין לבתיהם לשלום. הרד"א. ולפי דברי האר"י ז"ל צ"ל ג"כ פטום הקטורת ועלינו לשבח כמ"ש לעיל סי' קל"ב או' י"א ואו' י"ג ואו' י"ט יעו"ש. והמנהג לומר פטום הקטורת אחר אין כאלהינו ועלינו לשבח אחר קדיש על ישראל כמו בחול:

כד) [סעיף ג'] מותר לטעום וכו' והיינו כשמקדש תחלה אבל לטעום קודם קדוש ודאי אסור כמ"ש לקמן סי רפ"ט יעו"ש. וכ"כ הב"ח. עו"ת או' ג' א"ר או' ט' תו"ש או ד' ר"ז או' ד':

כה) שם. דהיינו אכילת פירות. ואע"ג דאסור לאכול קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחריו כמ"ש סי' רע"ג סעי' ה' או שיטעום פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ הפת. מ"א סק"א. א"ר שם:

כו) שם. או אפי' פת מועט וכו' אפי' כביצה. כמ"ש סס"י רל"ב. מ"א סק"ב. א"ר שם. תו"ש או' ה' מט"י או' ז' מחב"ר או' ב' ודלא כהעו"ת שכתב פחות מכזית וכ"ש אם אוכל מיני תרגמא מה' המינים דשרי ומקרי שפיר קידוש במקום סעודה כמ"ש לעיל סי' רע"ג או' מ"א יעו"ש:

כו) וכהן ביו"ט שנושא כפיו וחלוש ליביה קודם מוסף יכול לקדש ולאכול כזיה פת אחריו ויכול לישא כפיו מש"ז או' ב':

כז) הרוצה לטעום קודם מוסף יקדש מקודם ואם ירצה יקדש ויאכל כזית פת או פירות קודם מוסף ואחר מוסף יחזור ויקדש ונפיק אליבא דכ"ע מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ה' סי' ג' וסי' ה' ברכי או' ז':

כח) ונראה דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר לטעום בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב"ד בהשגות פכ"ט דשבת דמותר לטעום קודם קידוש של יום. ועוד דבזה יש לסמוך על הכ"ז שכתב בסי' רפ"ט דלא חל קידוש קודם מוסף ואף דשם לא שרי אלא מים היינו קודם תפלת שחרית. א"ר או' מ' והביאו הברכ"י או' ז' שע"ת או' א' וכ"כ העט"ז לעיל סי' פ"ט בשם רש"ל בהגהות דקודם תפלת מוסף לא הגיע עדיין זמן הקידוש יעו"ש והגם דלא ק"ל הכי כיון דרבו האוסרים כמ"ש לעיל מ"מ יש לסמוך ע"ז בשעת הדחק וכמ"ש הא"ר ז"ל. ועיין לקמן סי' רפ"ט סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

כט) ואם נכון בברית מילה שמלין קודם מוסף לאכול מסעודת הברית ואח"כ להתפלל מוסף עיין בשו"ת חת"ס סי' ס"ט שכתב דאם אין אוכלין רק סעודה קטנה דהיינו מאכלי חלב אפי' עם בהמ"ז ואינם שותין שום משקה כדי להשתכר וגם אח"כ קורין זא"ז לתפלת מוסף יש להתיר דהוי רק כמו סעודת עראי יעו"ש. א"ח או ה':

ל) ונראה לפי מ"ש המ"א סי' ק"ו סק"ב דהנשים יוצאות באיזה בקשה שאומרות מיד אחר הנטילה בכל לשון שירצו ורשאין לאכול מיד א"כ לדידהו אסורין גם לשתות מים קודם תפלת שחרית דחל עלייהו חובת קידוש. תו"ש או' ד' והיינו אם אמרו קצת בקשה אחר נטילתן שחרית דיוצאות בכך ידי תפלה וכמ"ש התו"ש לקמן סי' רפ"ט או' ג' אבל אם עדיין לא אמרו בקשה מותרין לשתות. ונראה דהיינו דוקא אם כוונו באותה בקשה לצאת י"ח תפלה וכמ"ש המ"א שם ולכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בכך יעו"ש אבל אם קובעים עצמם להתפלל ואין אומרים בקשה כ"א דרך שבח ותחנונים כמו האנשים שאומרים תהלים בבוקר עד שיתקבצו הקהל להתפלל מותרים הנשים לשתות קודם תפלת שחרית דהא גם האנשים מדאורייתא יוצאין י"ח תפלה באיזה בקשה כמ"ש המ"א שם ולמה מותרין לשתות קודם תפלת שחרית אלא על כרחך משום דקובעין עצמן להתפלל ואין דעתם לצאת בבקשה וא"כ ה"ה לנשים הקובעין עצמן להתפלל ואין דעתם לצאת בבקשה מותרים לשתות קודם תפלת שחרית כמו האנשים ודוק. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"א בסי' רפ"ט או' ד. יעו"ש:

לא) שם. אבל סעודה אסורה. והב"ח חולק וכתב דמדינא אפי' סעודה שרי אלא דנהגו להחמיר ונ"מ דמאן רחליש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין מקמי אכילה שרי ליה לאכול מקמי תפלה דבהא מילתא מצי איניש להקל כנגד המנהג יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א סק"א. אבל הט"ז סק"ב כתב דחלילה להקל בסעודה קודם המוספין יעו"ש. וכן העו"ת או' ג' כתב להשיג על דברי הב"ח יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ז' דאנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. וכ"פ בתשו' שאגת אריה סי' ח"י וכתב דאפי' אם התחיל ואפי' בסעודה קטנה פוסק דחיישינן לפשיעא יעו"ש. וכ"כ הערה או' ב' ומ"מ נראה דאם הוא חלוש המזג ואם לא יאכל יותר מכביצה פת לא יוכל להתפלל בכוונה יש להקל וכמ"ש לעיל סי' פ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

לב) [סעיף ד'] צריך להתפלל של מנחה תחלה וכו' משום דמנחה היא תדירה בזה"ז ותדיר קודם. לבוש ואע"ג דפסק בסי' רל"ב דאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה י"ל דהכא כיון שצריך להתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה דעכ"פ זמנה הוא וכמ"ש שם. מ"א סק"ג. תו"ש או' ו':

לג) שם בהגה. ומיהו אם הקדים של מוסף יצא. דהא מוסף זמנה כל היום. לבוש:

לד) שם. וי"א דהיינו דוקא וכו' כגון שרוצה לאכול וכו' ר"ל דלהש"ע סי רל"ב אפי' סעודה קטנה ולמור"ם ז"ל שם פי' לאכול דהכא הוא סעודה גדולה. ונראה דאפי' למאן דמיקל שם אפי' בסעודה גדולה הכא מיירי באינו רוצה להקל א"נ כיון דיש תפלת מוספין עם תפלת מנחה לכ"ע אסור לו סעודה גדולה עד שיתפלל שתיהן דאיכא למיחש טפי לאמשוכי. מט"י או' ט' וסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה כ"א של ברית מילה או של נשואין כ"כ האחרונים:

לה) שם. כגון שרוצה לאכול וכו' וא"כ האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ א"צ להתפלל עתה מנחה. מ"א סק"ג. תו"ש או יו' א"א או' ג' וזה אינו אלא לסברת י"א דאלו לסברה ראשונה לא עדיף מיוה"כ דכתבו התו' שיקדימו תפלת המנחה והוא פשוט. מט"י שם. ועיין באו' שאח"ז שכתבנו דיש לסמוך על סברת י"א:

לו) שם. ויש מי שהורה שאין עושין כן בצבור וכו' דוקא בצבור אבל במתפלל יחידי לעולם יקדים תפלת מנחה כסברה ראשונה וכן מוכח מדברי מרן כ"מ ספ"ג מה"ת יעו"ש מט"י או' יו"ד. ולי נראה כיון דלפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שנתן טעם בסוד תפלת מוסף קודם מנחה יש לפסוק כסברה שנייה ואפי' יחיד אם אינו רוצה לאכול קודם מוסף. ואם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף. דמנחה יש לה תשלומין בערבית כמ"ש סי' ק"ח. מ"א סק"ג. א"ר או' י"ב תו"ש או' ו' חס"ל או' ב:

לז) שם. ויש מי שהורה וכו' ולענין הלכה ודאי צריך כל מורה להזהיר שימהרו בתפלת שחרית ולא יאריכו בנגונים כדי להתחיל מוסף מקמי שיגיע ו' שעות ומחצה לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרבוותא אבל אם כבר הגיע ו' שעות ומחצא סומכין על דעת י"א כיון שא"צ ביוה"כ להתפלל תפלת מנחה מקדים של מוסף גם סומכים אדברי הרמב"ם שאין עושין כן בצבור שלא יטעו ואפי' הגיע מנחה קטנה מקדים של מוסף. ב"ח:

לח) שם. שאין עושין בצבור וכו' פי' אפי' סמוך למנחה קטנה. עו"ת או' ד' א"ר או' י"ד וכת' שכן נוהגין. תו"ש או' ז' ר"ז או' ה:

טל) שם. כדי שלא יטעו. פי' בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אף קודם חצות. א"ר או' י"ד:

מ) [סעיף ה'] בשבת ויו"ט אין חומרים ברכו וכו' ובארץ הצבי וארץ מנרים המנהג לומר ברכו גם בשבת ויו"ט אחר קדיש בתרא. מחב"ר או' ד' וכ"כ לעיל סי' קל"ג בשם האר"י ז"ל יכמה אחרונים דגם בשבת ויו"ט צ"ל ברכו אחר קדיש בתרא יעו"ש:

ש"ע ס"א מיד אחר תפלת השחר. אע"ג דברפ"ה דפסחים אמרינן במוסף שבת דכתיב ביה וביום משמע איחור ומאחרינן ליה ער שש לכתחלה בסימן רפ"א אות ו' היינו למצוה מן המובחר וכן היא לשון רש"י שם לאו אורחי' להקריבו קודם שש משמע דאיסורא ליכא ולכן אפי' לכתחלה מתפלל מיד שחרית:

(הגה שם) קודם תפלת שחרית יצא ואע"ג דאין דבר קודם לתמיד של שחר הא אמרינן במנחות דף מ"ט דזה למצוה ולא לעיכוב וכשר בדיעבד:

ט"ז סק"א שבמוסף לא נאמר בבוקר. כצ"ל כוונתו דלפי דבמוסף לא נאמר בבקר אלא וביום מש"ה ה"א דלא יצא אם הקדים מוסף לתמיד דהא בתמיד באמר בבקר אלא ביומא צריך קרא דנסכים קודמין למוספים אע"ג דבנסכין כתיב בבוקר אפ"ה אי לאו קרא היו מוספין כשרין לקדם אלמא דבקרבן דמוסף זמנו ג"כ מיד בבוקר והא דכתיב בי' וביום מצוה מן המובחר וכמו שכתבתי באות א':

מ"א סק"א אלא במקום סעודה. ר"ל ומבואר בסי' רע"ג דפירות לא מיקרי סעודה:

שם ומתפלל במקומו ק"ק דלכאור' נראה דאע"פ שמתפלל במקומו לא מיקרי במקום סעודה דהא בעינן שיהיה בדעתו לאכול לאלתר עיין בסי' רע"ג ס"ג ובמג"א ועיין:

שם וא"ל דלא חל עליו כו' היינו מה שנתבאר בסי' רפ"ט דמותר לשתות מים בבוקר:

ט"ז ס"ק ב' כדאיתא בתעני' דאמרינן בתענית דף כ"ו דיש נשיאת כפים במוסף משום דלא שכיחא ביה שיכרות אלמא אין דרך לאכול קודם מוסף וכ"כ ר"ח התם דשמעינן מכאן דאין רשאים עד אחר תפלת מוסף. הלכך לא שכיח בה שיכרות עכ"ל הטור:

מ"א סק"ג אם רוצה לאכול זה ציון עמ"ש בש"ע כגון שרוצה לאכול:

שם האידנא דסומכין כמ"ש רמ"א בסימן רל"ב סעיף ב':

בכתבי האר"י כתב תקנת שבת בקו"ף אבל בב"י בשם ש"ל אי' תכנת בכ"ף מל' תכנתי עמודיה סלה וכן המנהג, עוד כתבו שמע כו' ה' אחד הוא אלקינו ואין לומר ב"פ אחד ומנהג שלנו לומר ב"פ אח' י"ל ואת מוסף כו' בוי"ו וכן בכל מוסף (רש"ל ס"ד): אכילת פירות. ואף על גב דאסור לאכול קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחריו כמ"ש סי' רע"ג ס"ה או שיטעם פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ הפת וא"ל דלא חל עליו חובת קידוש דהא רשאי לאכול מעט פת וחל עליו קידוש וכ"מ בב"ח וכתב דמדינא שרי לאכול אפילו סעודה אלא שהמנהג להחמיר ולכן מאן דחלש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף עכ"ל וברא"ש פ"ד דברכו' משמע דלא גרע ממנחה עסי' רל"ב וי"ל כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול:

פת מועט. אפי' כביצה כמ"ש ססי' רל"ב:

של מנחה. אף על גב דפסק בסימן רל"ג דאין להתפלל לכתחלה מנחה גדולה י"ל דהכא כיון שצריך להתפלל מוסף צריך להקדים מנחה תחלה דעכ"פ זמנה היא וכמ"ש שם אם רוצה לאכול וא"כ האידנ' דסומכין על קריאה לבהכ"נ א"צ להתפלל עתה מנחה, ונ"ל דאם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית עסי' ק"ח:

(א) אחר תפלת השחר – כמו קרבן מוסף שזמנו לכתחלה אחר התמיד:

(ב) מעד סוף וכו' – דעיקר זמן הקרבת המוסף היה לכתחלה עד סוף שבע:

(ג) אין לה תשלומין – כיון שנזכר בה קרבן מוסף וקרבן מוסף אין לה תשלומין משא"כ שארי תפלות שלא נזכר בהם קרבן כלל יש להן תשלומין כמ"ש סימן ק"ח:

(ד) ויש בה נשיאת כפים – היינו דנושאין כפים במוסף כמו בשחרית וכנ"ל בסימן קכ"ט וע"ש בסימן קכ"ח סמ"ד בהג"ה דבכל מדינותינו אין נוהגין לישא כפים בשבת כלל:

(ה) יצא – דקרבן מוסף זמנו מתחלת היום עד הערב אלא דאסור להקדים שום קרבן לכתחלה לקרבן תמיד של שחר ובדיעבד יצא:

(ו) כל יחיד וכו' – דלא תימא דהואיל דהוא במקום הקרבת הקרבן לא הוטלה המצוה רק על הצבור שבעיר ולא על היחיד קמ"ל דלא אמרינן הכי:

(ז) אכילת פירות – ואע"ג דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ"ל סי' רע"ג ואח"כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדי כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג"כ קידוש במקום סעודה:

(ח) פת מועט – דהיינו כביצה דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי:

(ט) כדי לסעוד הלב – דהיינו שאוכל פירות הרבה דאכילת פירות לא מקרי קבע ונראה דאם חלש לבו יכול גם פת לאכול עד שתתיישב דעתו אף שהוא יותר מכביצה. כתב בא"ר והובא בשע"ת דאם חלש לבו ואין לו יין ולא שאר דבר לקדש עליו רשאי לאכול פירות וה"ה מיני תרגימא מה' מינים קודם מוסף אף בלי קידוש אבל בלא"ה אין להקל:

(י) של מנחה תחלה – שהוא תדיר:

(יא) יצא – דהא דתדיר קודם הוא רק למצוה ולכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד:

(יב) כגון שרוצה לאכול – לפי מה דמסיק הרמ"א לעיל בסימן רל"ב ס"ב בהג"ה אין לאסור לאכול קודם מנחה כשהגיע זמן מנחה גדולה אלא בסעודה גדולה וסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה [כ"א סעודת נשואין או ברית מילה] ולא חיישינן שמא יפשע ובפרט האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ למנחה א"צ להתפלל עתה מנחה:

(יג) אם הגיע וכו' – ואם הוא סמוך לערב ואין לו שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית משא"כ במוסף ובספר דגול מרבבה חולק עליו מהירושלמי שמפורש להיפוך וכן הקשה עליו בספר בית מאיר ובחידושי הגרע"א מיישבו בדוחק:

(יד) שלא יטעו – פי' בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אפילו קודם חצות:

(טו) וע"ל סי' קל"ג – ברמ"א דשם נתבאר היטב דין זה:

מג"א ס"ק א' כוס יין אחריו קשה לי הא למחשבי' למקום סעודה צריך שישתה רביעית שחייבים עליו ברכה אחרונה כמ"ש המג"א סי' רע"ג סק"ח ואיך רשאי לשתות כמה קודם מוסף הא המג"א ססי' רל"ב דלשתות קודם מנחה יותר מכביצה אסור א"כ ה"נ קודם מוסף וצ"ע:

שם בא"ד ויתפלל מוסף בצל"ח בח"י לברכו' בפ"ז כ' דמבואר בירושלמי בהיפוך דאיתא שם תפלת המוספין ותפלת מנחה תפלת מנחה קודמת הוין בעין מימר כשאין שהות להתפלל שתיהן אבל יש שהות מוסף קודם ר"ז אמר אפי' יש שהות מנחה קודם הרי דבליכא שהות עדיף ולכ"ע מנחה קודם ע"ש ולע"ד אינו מוכרח די"ל דהירושלמי לא מיירי מדין השלמה ומיירי בענין דלא יהא באפשר להשלים כגון שמת לו מת בשבת דבלילה יהי' אונן ויעבור זמן ב' תפלות דליכא השלמה אח"כ גם נלע"ד דדינא דהמג"א רק בשוגג אבל בהזיד והמתין עד סמוך לערב בזה אם נפסוק דיתפלל מוסף ממילא הוי לגבי מנחה כמזיד כיון דע"י פשיעתו בא לו שא"י להתפלל מנחה ולא יהא לו תשלומין מש"ה באמת מנחה קודם וא"כ י"ל דהירושלמי מיירי במזיד וק"ל:

(•) (בש"ע ס"ב) זמן תפלת המוספין עיין במג"א סי' רל"ג כשמפסיק במכירות המצות צריך ליטול ידיו שנית לתפלת המוספין אם לא שיודע שלא הסיח דעתו ועיין בשערי אפרים שער יו"ד סעיף מ"ז:
(•) (הגה ס"ב) חוזר הש"ץ התפילה כו' הנוהגים לומר קדושת כתר בשבת יאמרו עם עמך ישראל כו' בר"ח יאמר ועמך ישראל כ"כ גן המלך סי' קל"ד בשם הרב החסיד מוה' דוד גרשון ועיין מ"ש בזה בבר"י ובמח"ב. וכתב בש"ץ שצ"ל תמידים כסדרן מלת תמידים במ"ם לבסוף ומה שנדפס בנון בסוף הוא טעות ע"ש.
(א) לטעום עבה"ט ועיין בא"ר דאם אין לו יין ופת רק פירות וחליש לביה רשאי לטעום קודם קידוש קודם מוסף ע"ש ואי לא חליש ליביה אין להקל:

(בש"ע ס"ה) בשבת וי"ט כו' וכתב במח"ב דבארץ הצבי וארץ מצרים נוהגים לומר ברכו גם בשבת ויו"ט אחר קדיש בתרא ע"ש:

תהלה. עבה"ט וכתב בית יהודה מי שתפלת המוספין בצבור לפניו וקראוהו למול הבן יתפלל מוסף בצבור ואח"כ ילך למול אם לא שיש לחוש שתדחה המילה מזמנה ע"ש. ונראה דבמקום שמלין בבה"כ ורבים ממתינים עד אחר המילה אין לו לעשות כן מפני טרחא דצבורא שאין זה כבודם שיהיו יושבים וממתינים עליו עד שיגמור התפילה בציבור:

בטור כתוב ובספרד נוהגים לו' משנת פרק א' ובסי' רצ"ד כ' שבספרד אומרים פרקי אבות בשחרית בשבת וא"כ למה לא זכר דבר זה כאן ושמעתי מגיהים כאן במקום פרק א' פרקי אבות דהיינו שהי' כתוב ר"ת פ"א והיינו פרקי אבות וטעה המעתיק וכ' פרק א':
(א) קודם תפל' השחר יצא. לפי שבמוסף נאמר בבוקר אלא דבמס' יומא יליף מקרא יתירה דנסכים קודמין למוספין כמ"ש הטור:

מותר לטעום כו'. דהא דאמרי' דאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לטעום קודם המוספים היינו טעימה בעלמא אבל אכילה דהיינו סעודה אסור כדאיתא בתענית שמביא הטור וה"נ אי' בסי' רל"ב בתפלה המנח' דלא קי"ל כריב"ל דאמר אסור לטעו' קודם מנחה אלא מותר לטעום והיינו טעימא בעלמא אבל סעודה לא וה"נ ממש כן הוא ומו"ח ז"ל חולק על ב"י וש"ע ומתיר כאן מדינא אפי' סעודה כיון דאין כאן הוכח' לחלק ולומר דלענין סעודה קי"ל כר"ה והעיקר כמ"ש ב"י דודאי יש כאן הוכחה מתענית שמביא הטור ותו דא"צ הוכחה דודאי אמרינן דלא פליגי אלא לענין טעימה כמשמעות דברי רב הונא ובזה צריך התלמוד לפסק הלכ' אבל לאכיל' לכ"ע אסור ולא הוצרך בזה לפסק הלכ' והא דכ' הטור אלמא אין דרך לאכול קודם לא תטעה לומר שאין איסור רק שאין דרך כך דודאי איסור יש כמ"ש אח"כ ר"ת אין רשאי כו' ולא נקט אין דרך רק מצד ההוכחה מן הגמ' שאמרו לא שכיחא שכרות מזה אנו למדי' שלא היה דרכם לאכול קודם המוסף והטעם אנו אומרים שיש איסור בדבר ויש חילוק בין טעימה לאכיל' וחלילה להקל בסעודה קודם המוספין: