שולחן ערוך, אורח חיים רמ״ח: דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד סעיפים:
מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה בפחות מג' ימים קודם השבת: הגה אבל קודם שלשה ימים שרי אפי' בספינה שמושכין אותו ע"י בהמות אפי' אין בגובה המים י' טפחים [מהרי"ק שורש מ"ה] ואפי' במקום שיצטרך הישראל לעשות אח"כ מלאכה בשבת להוליך הספינה [ריב"ש סי' קנ"ב] ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מות' להפליג בע"ש בבקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בע"ש כלל אפי' דרך מועט אין מפליגין:

הא דאין מפליגין בספינה בפחות משלש' ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים במים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינ' לקרקע הנהר פחות מעשר' טפחים אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפי' הם נהרות הנובעים והוא למעלה מעשרה (ריב"ש סי' קנ"ב מהרי"ק) אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור:

היכא דמותר להפליג מערב שבת אם נכנס בספינה מערב שבת וקנה בה שביתה אף על פי שמפלגת בשבת מותר והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה: הגה ויש אומרים דאפי' יצא מן הספינה שרי דמאחר שקנה בה שביתה מע"ש מות' אח"כ ליכנס בה בשבת ולהפליג. וי"א שעושין קידוש בספינה ואח"כ חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין כן נהגו בקצת מקומות ואין למחות (ר"ן פ"ק דשבת וריב"ש סי' י"ז קכ"א קכ"ב) ועיין לקמן סי' של"ט ות"ד:

היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנ' לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אח"כ יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה היא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפי' הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח: הגה י"א שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל וע"כ נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:

מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עס"ג. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א בזה והוכיח דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת והטור דוקא לכתחלה קאמר שיפסוק עמו שישבות ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק ע"ש):

ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד'. וה"ה בי"ט שני אין מפליגין עיין יד אהרן שהאריך ובחות יאיר סי' קי"ב:

ג' ימים. היינו ביום ג':

י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר:

שם. כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אעפ"י שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש. ב"י ד"מ:

ובלבול. ולדבר מצוה שרי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:

הספינה. פי' אע"פ שהמים עמוקים י' אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למטה מי' ואפי' יושב למעלה אסור כיון שהספינה רחבה ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש עיין מ"א:

לתחום. ותוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ"א:

שאסור. דבקרון אסור שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן ט"ז. ומ"א כתב דבקרון אסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכין למרחוק ולא שייך שמא יחתוך זמורה:

שביתה. אפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עי' סי' תי"ו:

קידוש. לפרסומי מילתא. ובעינן דוקא שישב שם בין השמשות מ"א. כתב משפטי צדק נתפשט המנהג בזמנינו להפליג בספינה בשבת ואין להתיר כשהספינה הולכת בשביל ישראל דלכ"ע אסור ואין לחלק באיסור זה בין יו"ט לשבת אפי' ביו"ט שני ואפילו בצינעה אסור וכ"כ מהר"א ששון עיין כנה"ג (וע"ת) [עולת שבת] ומ"א:

שבת. אפי' באיסור דרבנן ריב"ש סי' י"ח:

מותר. ומהריב"ל כתב כיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ הרדב"ז כנה"ג מ"א וכן נוהגין:

והעולה לא"י. דוקא להתיישב שם. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד' אמות בא"י מצוה היא. כנה"ג:

פקוח נפש. פן יגזלו ממונו או בהמה או מלבושים בימות הקור מיקרי פקוח נפש. (רמ"ג) [שו"ת הר"מ גאלאנטי סי' ק"י] מ"א:

לסחורה. אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. מ"צ ור"י הלוי. ועיין במ"א סי' של"ט ס"ק י"ג. אי רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' מ"ז ובתשובת חות יאיר סימן קט"ו ובתשובת עבודת הגרשוני סימן קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטונבורג סימן א' ב' וע"ל סימן צ' ס"ק י"ב:

שיירא. ונראה לי דבשיירא אין להקל. מ"א:

שבת י"ט

שם וכת"ק רמב"ם בפרק כ"ד ורבי ירוחם

שם ושם

שם

הרמב"ם שם בפרק ל' מהא דבני בישן פסחים דף נ' והרי"ף והרמב"ם שם

הרא"ש

הרמב"ם בתשובה

בתשובות הרמב"ם

ב"י גם לדעת הרי"ף והרא"ש

טור בשם בה"ג

תוספתא בעירובין מ"ג והרא"ש שם וגם בתשו' והרשב"א בתשובה

הריב"ש בתשובה ופירוש הרז"ה שם

רמב"ן בתשובה:

ס"א אבל קודם כו'. אפי' בספינה. ל"ד קודם דאפי' תוך ג"י מותר כמ"ש בס"ב אבל אין איסור כו' ולא נקט קודם אלא משום אינך דנקט א"נ דנקט דוקא ג"י דס"ל כמ"ש ב"ח דמדברי הר"ן ורז"ה שכ' הטעם דכל ג"י קודם שבת קמי שבת מקרי משמע דכל ג"י אסור אף בד' אבל מדברי הרא"ש שם מ' דבד' מותר וכ"ה להדיא בתוספתא הביאו הרא"ש שם דבש"א אף ברביעי וב"ה כו' וכ"ה בירושלמי הביאו הרשב"א שם אין מפליגין בים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת בש"א אף בד' וב"ה מתירין וכ"פ הרשב"א שם להדיא דבד' מותר וכ"כ בהג"ה שם להדיא ד"ה אבל כו' ור"י פוסק כו' וכ"מ בתוס' דעירובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו' וכ"מ בירושלמי כו':

ואפי' אין בגובה. דלא כדעת הרי"ף שם דאפי' ביום הראשון אסור מדאיבעיא להו בפ"ד דעירובין אם יש תחומין למעלה מי' ואם במקום שיש תחומין אסור אפי' קודם ג"י א"כ הל"ל מברייתא הזאת דמותר:

ואפי' במקום. כפי' הרז"ה דברייתא מיירי במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה וכמ"ש בס"ד:

בבקר. סמ"ג דאל"כ א"א להגיע:

מפני. עמ"א:

ס"ב הא דאין. דומיא דאידך ברייתא דאין צרין:

ולפיכך מותר. וכמ"ש בירושלמי ותוספתא דב"ה מתירין:

והוא שלא. דכיון דמדרבנן הוא כמ"ש בסי' ת"ד ס"ב הולכין בספקו להקל:

אבל כו' אסור כו'. ר"ל אפי' מיום ראשון כדעת הרי"ף וכמו שדחה בב"י דברי מהרי"ק וז"ש אסור אפי' הפליג ביום ראשון אסור בשבת במקום כו' והוסיף הרמ"א לצאת שאין איסור אלא לצאת בתוך ג"י וז"ש וכן כו' שלשה ימים שגם במה שהוסיף בש"ע ג"כ שלשה ימים:

וכן בספינה. כנ"ל

אבל אין. דמשום משתמש בבע"ח ליכא דצידי צדדין הן ומותר שבת קנ"ה א' ועמ"א:

ס"ג היכא דמותר. דספינה ממילא אזלא וכב"ה פורסין מצודות כו' ואע"פ שניצוד בשבת ולהלכה נראה דאסור ועתוס' בפ"ד דערובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו':

והוא. שבת קל"ט ב':

וי"א דאפי' כו'. עמ"א:

וי"א שעושין כו'. עמ"א:

היוצאי' כו' והעולה כו'. מברייתא דאין מפליגין הנ"ל לפי' הרז"ה כנ"ל:

ואם נכנס. כיון דבאונס יצא חוץ לתחום עירובין רפ"ד מ"א ב':

ואפי' כו' דכיון כו'. ר"ה כ"ג ב.:

לסחורה. כמ"ש בב"מ למ"ד ב' וערש"י שם ד"ה זה כו' ואפי' להרווחה כת"ק במ"ק פ"ג י"ד א':

או לראות. ערובין ל"ו ב' ורבנן זימנין כו' ושם פ"ב אר"י אין מערבין כו':

רק כו'. מ"ק שם:

שאין ביניהם וכו' יום אחד – וה"ה אם יש ביניהם מהלך שני ימים מותר ביום ה' (א"ר):

וכן נהגו בקצת מקומות וכו' – והנה כ"ז איירי בנהרות הנובעין דוקא דאדברי המחבר קאי הרמ"א [ולפלא שציין המציין בשם הר"ן דהוא שיטת הרמב"ן שם ואפשר דציין רק מה דהוזכר שם לענין קידוש אבל לא לכל דבריו שם]. ובאיזה מקומות נתפשט המנהג להפליג ע"י קנין שביתה אפילו בים הגדול בשבת ולא חיישי לטעם עונג שבת אבל במ"צ כתב דאין להקל נגד רוב הפוסקים [הביאו המגן אברהם בסוף הסימן] ומ"מ במקום שנהגו היתר בזה אין למחות וכמו שכתב בב"י דיש להם על מי שיסמוכו והוא שיטת הרמב"ן דס"ל דטעם איסור הפלגה בספינה הוא דוקא בספינה שרובה ישראל דאז הא"י העושים מלאכה בספינה הוא בשבילן אבל לא כשרובה א"י ולפ"ז אם הספינה יושביה ישראל בודאי אסור וכ"כ המגן אברהם בסוף הסימן:

וביום ראשון ושני ושלישי מותר לצאת – הוא ע"פ שיטת הרז"ה המבואר בב"י ע"ש והלילה השייך ליום ד' מקרי תוך ג' ימים לשיטה זו:

ופוסק עמהם לשבות – עיין במ"ב שכתב דהפסיקה הוא לעיכובא דלא מבעיא לדעת המגן אברהם בסק"א דסובר דגם בהפלגה בספינה הפסיקה הוא לעכובא בודאי גם בזה הוא לעכובא דהלא דין זה דסעיף ד' נלמד משם ואפילו לדעת שארי אחרונים דס"ל דהפסיקה שם אינה מעכבת נראה דהכא אין להקל בזה כלל דבלא"ה מפקפקים הרבה פוסקים [עיין בת' הריב"ל והרדב"ז בחלק רביעי סימן ע"ז ובתו"ש] על דין זה דסעיף ד' שסתמו המחבר והרמ"א לעיל בס"א בהג"ה והוא נובע משיטת הרז"ה שהוא תמוה דהאיך התירו בשביל דבר מצוה לגרום את עצמו לחלל שבת בידים ואפילו בתחלת השבוע אם הוא יודע שיצטרך לעשות מלאכה בשבת האיך התירו דבר זה והמעיין ברי"ף יראה שהוא מתמיה אפילו לענין תחומין בהפלגת הספינה שהוא דרבנן האיך התירו אפילו מיום הראשון [ועיין בב"י דפירש שכן הוא דעת הרי"ף באמת להחמיר אם לא שהספינה בים הוא למעלה מעשרה] ואפילו במקום דבר מצוה ונהי דלענין הפלגת הספינה בים שהוא מדרבנן תפסינן לדינא להקל בג' ימים הראשונים כמו שכתב הרמ"א או לדבר מצוה תוך ג' ימים אבל לענין מלאכה גמורה האיך התירו דבר זה. והנה הרז"ה למד את דינו מהאי ברייתא דאין מפליגין פחות מג' ימים וכו' אבל לפי מה שפירשו שארי הרבה ראשונים לברייתא זו [והם הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והתוספות בשם ר"י והרשב"ם] אין שום מקור לדינו כלל שיהא מותר בתחלת השבוע לירד לאיזה ענין שיבא לבסוף לחלול שבת וכבר האריך בזה הרדב"ז נגד דברי הריב"ש שהביאו לרז"ה לדינא וע"כ מסיק דאם ידוע בודאי שיבא לבסוף לחלול שבת אסור אף בתחלת השבוע וגם הריב"ל סובר כמותו והעתיקם המגן אברהם בסקי"ד וכתב שם דאפילו לדבר מצוה אין שום טעם להתיר בזה שיודע בודאי שיבוא לבסוף לחילול שבת [ועיין בא"ר ואין בהם כדי ישוב על עיקר הקושיא שהקשה הרדב"ז לבסוף דכי משום שהוא דבר מצוה וכו' ע"ש] וע"כ נראה ברור דהפסיקה בזה אפילו בדבר מצוה הוא לעיכובא דאם לא יפסוק עמו בודאי יבא לחלול שבת ולא דמי להפלגתו בספינה דכתבנו במ"ב דהפסיקה אינה לעכובא דשם הוא למעלה מעשרה ואפילו אם נקל גם בלמטה מעשרה היינו דוקא שם בספינה דאינה רק מדרבנן לכ"ע אפילו י"ב מיל וכמו שכתב הרמב"ם משא"כ בזה שהוא ביבשה אח"כ מצאתי שגם בפמ"ג בא"א סק"ו מצדד כן בשם הלבוש כמו שכתבתי:

במג"א ס"ק ז' שמדברי התוס'. נ"ב שבת דף ק' ע"ב ד"ה גמירי וכו':

שם במג"א סק"י דאסור ליכנס. נ"ב בחידושי העליתי דלכמה פוסקים צ"ל דלא שייך גזירת שט אלא במעברא שעובר לרוחב הנהר אבל הנוסע בספינ' למרחק לא גזרו משום שט אלא משום תחומין ע"ש. ועיין ח"ס חלק ששי סי' צ"ח:

סעיף א' מותר להפליג בספינה אפילו בע"ש. נ"ב הנה בדין מה שמותר להפליג שלשה ימים קודם שבת ופלוגתת הרז"ה והרמב"ן אם נשפכו החמין שלאחר המילה אם מותר למול או לא. עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' קל"ד בתשובתי לק"ק בוטשאוטש מ"ש בזה ע"ש ודו"ק:

שם סעיף ב' והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחיס וכו'. נ"ב מה שקשה ע"ז דהרי הוי ס"ם דלמא אין במים עשרה ואת"ל יש בהם עשרה דלמא יש תחומין למעלה מיו"ד ועיין בחיבורי לאהע"ז מהדורא ו' סי' ל"ה ד"נ בתשובתי שם מ"ש ליישב זה דרך אגב וכמה חידושי דינים היוצאים שם מזה בעזה"י ע"ש. שוב ראיתי קושיא הנ"ל בשעה"מ הלכות מקוואות בדין אם מדרבנן ס"ס להחמיר ע"ש ולפמ"ש שם בתשובה הנ"ל נדחה קצת ראיותיו ע"ש וד"ק:

שם סעיף ד' היוצא בשיירא במדבר וכו' והעולה לא"י וכו'. נ"ב עיין בהר"ן פרק ר"א דמילה מה שהביא שם פלוגתת הבעה"מ והרמב"ן באם נשפך החמין שלאחר המילה אם מותר למול כיון דעתה משכחת לה בהיתר ואח"כ פ"נ הוא שדוחה שבת או כיון דיצטרך אח"כ להיות מחלל שבת אסור והנה לדעת המתירין שם אין להקשות מכאן דאוסר להפליג ג' ימים קודם שבת ולא אמרינן דעכשיו בהיתר הוא פורש ואח"כ הפ"נ דוחה השבת די"ל דבר מצוה שאני דדוקא במילה התירו כן דהוי דבר מצוה וזמנו היום משא"כ בדבר הרשות. ולהיפוך אין להקשות להאוסרים שם למול למה כאן לדבר מצוה מותר אפילו בע"ש די"ל חדא דשאני ע"ש משבת עצמו ועוד דהתם ודאי שיצטרך אח"כ לחלל שבת משא"כ בזה הוי רק ספק שהרי פוסק עמו לשבות וגם זולת זה אין סכנה מבוררת לכך שיצטרך לחלל שבת לכך אינו דומה למילה שם ודו"ק. ומה דכאן משמע בפשיטות דעלייה לא"י אף בזמן הזה הוי מצוה עיין בב"ש אהע"ז סי' ע"ה דמביא שם דיעות בזה ודעת התוס' דאין מצוה לעלות בזמן הזה לא"י ע"ש וי"ל ה"ה בזה דלדידהו לא הוי מצוה ואסור לפרוש תוך שלשה ימים קודם שבת ודו"ק היטב:

עיין שבת דף ק' ע"ב בתוספות ד"ה גמירי:

[א] פחות משלושה וכו'. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד' (מגן אברהם). אבל הב"ח ועולת תמיד פסקו דמותר ברביעי שכן משמע ברי"ף ורמב"ם ורא"ש שכתבו טעם משום עונג שבת וכן לפרישה מפני שהוא כמו שט, עד כאן. וכן היה נראה עיקר אלא שמצאתי בראב"ן סימן ס' דמייתי ירושלמי אין מפליגין בערב שבת ולא בחמישי ולא ברביעי, ועוד קשה דהא לטעם דשט על כרחך צריך לומר לעניות דעתי הא דמותר קודם שלושה ימים משום דלבתר שבתא הוא ואין לו להמנע בשבת הבא כמו שכתב בית יוסף לטעם הר"ן וכדאיתא סעיף ד' וכן כתב הב"ח סק"ד למאן דאמר טעם משום תחומין עיין שם, אם כן ודאי דברביעי אסור, וכן לטעם שכתב בית יוסף משום היכרא שלא יעשה חבית של שייטין אף שהוא דחוק מכל מקום מסתמא עשו היכרא שלא יהא קמי שבתא, ועוד דגם לרי"ף ורא"ש אפשר דאסרי ברביעי דגם ברביעי ליכא עונג, ולמאי דמסיק הרא"ש דירושלמי פליג אש"ס דילן וכהאי גוונא כתב בריב"ש סימן ק"א בשם הראב"ד עיין שם, וכן מצאתי ברוקח סימן קצ"ז:

[ב] מהלך יום אחד וכו'. פירוש על ידי רוח טוב אף שעכשיו אינו רוח טוב מותר והוא הדין במהלך שתי ימים שרי בחמישי כמו שכתב בית יוסף:

[ג] [לבוש] ולדבר מצוה וכו'. נראה לי דאפילו כשספינה למטה מעשרה שרי, ואף דהרא"ש אוסר משום תחומין מכל מקום כיון דקיימא לן דקודם שלושה ימים מותר לדבר הרשות כמהרי"ק ודלא כהרא"ש והוא הדין בדבר מצוה אפילו בערב שבת, ועוד דהא הב"ח כתב שגם הרא"ש מתיר בזה וכן בס"ק ד' שם משמע דעתו להתיר ותדע דהא לתוס' וספר התרומות והם פירשו דטעם משום שט ואפילו הכי מתירין לדבר מצוה ולא אמרינן בזה שהעמידו דבריהם במקום עשה וכן משמע בביאורי רש"ל לסמ"ג, וכן ממה דמתירין בסעיף ד' לדבר מצוה בערב שבת אף שישראל עצמו יעשה חילול כריב"ש, וכל זה דלא כעולת תמיד שפסק בפשיטות בסוף סימן זה לאסור כשיבוא לידו חילול או חוץ לתחום ושכן סבירא ליה לרמ"א. ומה שכתב שכן כתב בשיירי כנסת הגדולה לא דק דדוקא לרדב"ז קאמר דאסור, פירוש ביוצא בשיירא כשעולה לארץ ישראל לדידן דמתירין הוא הדין בזה, ולקמן ס"ק י"ב יתבאר יותר גם דלא כמגן אברהם בסוף סימן זה:

[ד] [לבוש] אפילו בערב שבת וכו'. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועיין סימן תרי"ג (מגן אברהם). והיינו דלקמן ס"ק ח' הקשה הטור סותר עצמו במה שהתיר לשוט ביום כיפור לדבר מצוה והכא כתב פוסק עמו לשבות משום שט, ותירץ דהכא מיירי שעושה כותי מלאכה עבורו, עד כאן. ואין דבריו נכונין בזה דבתוס' וספר התרומות וסמ"ג וטור משמע להדיא דאפילו באין כותי עושה מלאכה מיירי. גם תמיה לי על קושיתו דלא עיין שפיר בטור דפסק כרבי שמעון בן גמליאל דאין צריך שיפסוק לשבות, גם בלאו הכי יש לומר דהטור סבירא ליה דלכתחילה קאמר שיפסוק ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק עיין סק"ה, ועוד שמצאתי בשבלי הלקט דף י"ד שפירש בפשיטות הש"ס לדבר מצוה מותר אפילו בשבת. ובזה מתורץ תמיהת בית יוסף בריש סימן של"ט על אגור עיין שם וכן משמע בבית יוסף כיון שהביא דברי רמב"ן שנהגו להפליג בערב שבת ובשבת, וכתב על הבית יוסף אפשר ללמוד עליו זכות משום דכולהו חשיבא לדבר מצוה, עד כאן, הרי דאף בשבת מותר אלא דבבית יוסף בסוף הסימן קצת לא משמע הכי עיין שם ודו"ק. ואין להקשות מסימן תרי"ג סעיף ז' שכתב השולחן ערוך לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר והוא מכנסת הגדולה, דיש לומר ביום כיפור החמירו טפי דלא כבית יוסף שם, גם יש לי תמיה על השולחן ערוך שם דלשון טור כהאי גוונא לעבר לשוט משמע שישוט ממש אבל בספינה ודאי לאו שיטה ממש הוא אלא דנראה כשט כמו שכתב בספר התרומות סימן רכ"ה ומרדכי פרק קמא דשבת. ובאמת הרמב"ם וסייעתו לא סבירא ליה הך סברא כלל למעיין מיהו בספינה שעושין בה מלאכה אם רובה ישראל אף יש כותי עושין המלאכה פסק בריב"ש סימן ק"א דאסור בשבת גם בזה צריך עיון מאי שנא ממלחמות מצוה בסוף סימן זה ובר"ן משמע דשוין הן והוא הדין ביום טוב אפילו יום טוב שני אפילו בצינעה:

[ה] [לבוש] מכל מקום פוסק וכו'. פירוש בדברי מצוה תוך שלושה ימים פוסק אבל קודם שלושה ימים אפילו בדבר הרשות אין צריך, כן כתב הב"ח אבל בראב"ן סימן ס' ראיתי שצריך לפסוק קודם שלושה ימים בדבר הרשות, ואם הולך תוך שלושה ימים לדבר מצוה ויש חשש שיתעכב אם יפסוק מסתפק בעולת תמיד אם צריך להתנות ובשיירי כנסת הגדולה משמע להתיר ועיין לעיל ס"ק הקודם משמע כמגן אברהם דאם אי אפשר לפסוק אסור, וכן פירשתי בספרי ליו"ד סימן רס"ו מה שכתב התשב"ץ לאסור מילה שלא בזמנה ביום חמישי שיבוא לידי חילול שבת והקשה הש"ך מש"ס דבדבר מצוה מותר להפליג בספינה ותרצתי דהא סיים הש"ס ופוסק על מנת לשבות וכן פסק התשב"ץ הביאו בית יוסף כאן ובמילה לא שייך לפסוק וזה ברור. ומכל מקום לדינא צריך עיון דנראה לסמוך בזה על הטור דלעיל שפסק כר' שמעון בן גמליאל וכן פסק ריב"ש סימן ק"א:

[ו] מקרקע וכו'. וכן הסכים מגן אברהם דלא כב"ח שכתב דכל שעומק מים עשרה אף שספינה שוקעת במים עד שאין מקרקע המים לקרקע הספינה עשרה מותר אלא דאסור דחשבינן מקרקע הספינה, מיהו אם יושב למעלה מותר כמו שכתב בספר יראים ודלא כמגן אברהם שכתב דאסור כיון שספינה רחב כמו שכתב בסימן ת"ד עד כאן לשונו, דליתא דהתם בעמוד רחב ארבע מיירי דהוי כארעא סמיכתא דניחא תשמשתיה, אבל בספינה משמע בפרק מי שהוציאוהו אף דרחב ארבע לא מקרי ניחא תשמשתיה אף דהכא למטה לאסור מכל מקום נראה דלמטה מעשרה מקרקע מים מותר:

[ז] [לבוש] אמרנו שמפליגן וכו'. משמע דלא סבירא ליה טעם דשט כשנכנס קודם שבת וכמו שכתב בשולחן ערוך אבל הב"ח פסק לאיסור אף למעלה מעשרה משום שט וכן נראה עיקר בגדולי אחרונים ומגינים לא הרגישו בזה. כתב עולת תמיד אם הגיע למקום שאין עומקה עשרה טפחים אפילו אותו המקום הוא רב אפילו נזדמן ליבשה אין צריך דלא פלוג רבנן בספינה וכן משמע בתוס' עירובין דף מ"ג ע"ב, ואינו נכון דודאי אם אפשר לו לצאת בלא סכנה צריך לצאת וכן משמע ברבינו ירוחם ופוסקים, ותוס' שם מיירי שהוא למעלה מעשרה דמותר ולא חיישינן שמא ירד מספינה ליבשה וילך חוץ לארבע אמות כמו שחיישינן בקרון דלא שכיח זה בספינה ולא פלוג רבנן בזה אבל אם בא למטה מעשרה ודאי חילקו רבנן:

[ח] [לבוש] על ידי בהמות וכו'. לאו דוקא אלא ספינה שיצטרך לחלל שבת כדמוכח בבית יוסף ושולחן ערוך ולא כתב על ידי בהמות ישראל אלא לדיוקא דבשלא יבוא לידי מלאכה מותר כמו שכתב רמ"א, וכן מצאתי במהרי"ק שמ"ו דבספינה לא שייך שמא ירד ולא הוי משתמש בבעלי חיים דהוי צידי צדדיו ולא שייך שמא יחתוך זמורה להנהיג בהמה שאין דרך ליושבי ספינה להנהיג כלל ולא דמי לקרון שדרכן להנהיג הבהמה וכו', וכן מבואר בתוס' והרא"ש שם. ועולת תמיד כתב בשמם לאסור בספינה הנמשכות על ידי בהמות ולא ירדתי לסוף דעתו דהם מיירי להדיא בקרון כדפירשתי שיצטרך לסייע וכו' כן כתב בשולחן ערוך, וצריך עיון דבריב"ש שהביא בית יוסף כתב אף שכותי עושה המלאכה לבד אסור, וצריך עיון דהאידנא רוב אנשים שבספינה כותי ועושה הכותי בשביל הכותי דשרי:

[ט] והוא שלא יצא וכו'. דאסור ליכנס בשבת בספינה משום שט כמו שכתב בסוף סימן של"ט:

[י] אפילו יצא וכו'. ועל כל פנים כשמגיע ליבשה אסור לזוז מארבע אמות כמו שכתב סוף סימן ת"ה אבל אם לא יצא מותר ובספינה מהלך כולה כמו שכתב סימן ת"ה סעיף ז' ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדעת (מגן אברהם). ובתוספת עולת תמיד בשם הגהות אשירי בסתם דאם עבר ונכנס בשבת והפליגה אין לו אלא ארבע אמות דלא שרינן בדיר וסהר אלא כשהכניסוהו בעל כרחו, עד כאן. ותימא עליו דלקמן סימן ת"ה ס"ק ב' תמה על השולחן ערוך דמשמע לאסור מהא דמתירין בדיר וסהר ושכן משמע בתוס' עיין שם באריכות ולא הרגיש כמו שכתב הכא, ובאמת הגהות אשירי פליגי על תוס' וכן הוא בר"ן פרק קמא דשבת. ולדינא צריך עיון דבספר התרומות סימן רכ"ה ומרדכי והגהות מרדכי ושבלי הלקט ורבינו ירוחם נתיב י"ז ראיתי שפסקו כתוס':

[יא] [לבוש] אפילו לא החשיך וכו'. ומגן אברהם השיג דמשמע בכל הפוסקים דבעינן שישב דוקא עד אחר בין השמשות, עד כאן. ולעניות דעתי סבירא ליה ללבוש לתרץ בזה קושית בית יוסף על הר"ן למה לי קידוש הא במערב ברגליו סגי, ומה שמתרץ בית יוסף דלפרסומי מילתא מקדש סבירא ליה לדוחק, ועוד הא בהגהות אשירי שהביא בית יוסף לא הזכיר קידוש אלא מחשיך ברגליו ור"ן לא הזכיר מבין השמשות וחשיכה לכן סבירא ליה ללבוש לתרץ דר"ן מיירי שמוסיף מחול על הקודש ואינו רוצה להיות שם בין השמשות לכן צריך לקדש דזה הוי קבלה גמורה לשבת וכדקיימא לן סימן רס"ג דאסור במלאכה כשמקבל שבת מבעוד יום. והנה מצאתי בשבלי הלקט דף י"ד שכתב לא ידעתי אמאי נהגו לקדש ולאכול כיון דהוא גופיה שט שם בשעה שקידש היום עד כאן לשונו ולבית יוסף משתמיט דבריו וצריך עיון:

[יב] [לבוש] מותר להם וכו'. וריב"ל ורדב"ז סימן ע"ז אוסרין כשיודעין בודאי שיחלל שבת (מגן אברהם). ואני עיינתי ברדב"ז שם וראיתי שכל ראיותיו דחוין הן דודאי גם לרמב"ן וריטב"א מותר בדבר מצוה אפילו בערב שבת דהא קאי על הש"ס וכדמשמע מרבינו ירוחם, ומה שהקשה הוה ליה לפירושי הא דאין צרין במלחמת רשות דוקא ולא בדבר מצוה כבר תירץ בתשובת הריב"ש סימן ק"א שאין מצוה לישראל לצור עיירות של כותי, ויותר תימא הא בירושלמי הביאו בית יוסף ריש סימן רמ"ט מחלק באמת באין צרין דבמלחמת מצוה מותר ופסק הטור ולבוש סוף סימן זה. גם מה שכתב לפרש דברי הר"ן ליתא למעיין בדברי הר"ן גופיה הילכך אין לזוז מפסק הריב"ש ושולחן ערוך ולבוש:

[יג] והעולה לארץ ישראל וכו'. דוקא על דעת להתיישב ויש אומרים דאפילו מהלך בארץ ישראל מצוה הוא (כנסת הגדולה ומגן אברהם). וסברא ראשונה כתב כנסת הגדולה בשם ריב"ש, ותימא עליו דריב"ש סימן ק"א כתב הא דהולך בארץ ישראל וכו', אלא על כרחך מה שכתב להתיישב לאו דוקא ולא בא אלא להורות דעליה למצוה נמי מצוה הוא עיין שם:

[יד] שיירא וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו ליסטים ויגזלו ממנו הבהמה ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או מלבושים בזמן הקור כולם מיקרי פיקוח נפש ומותר להלוך עמהם:

[טו] דלדבר מצוה נפיק. הוא הדין בדבר הרשות קודם שלושה ימים או אפילו תוך שלושה ימים אם שגג וסבר שמותר הוא:

[טז] לסחורה וכו'. אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה (מגן אברהם). לגבות מעות מכותי שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידה ודאית (מגן אברהם בשם כנסת הגדולה), ולעניות דעתי לא גרע מהולך לסחורה. כתב רדב"ז סימן פ"א אם הוצרכו לחלל שבת מסכנה טפי עדיף לילך מלרכוב ואם עדיין סכנה ירכוב:

[יז] ואין למחות וכו'. משמע במקום שאין מנהג אין להקל כי רבים חולקין דלענין זה לא מיקרי הליכה לסחורה מצוה וכמו שכתב ראב"ן סימן ס', ועיין לקמן ריש סימן תט"ו וריש סימן תקל"ו:

[יח] [לבוש] אין צרין וכו'. בטור ריש סימן דלקמן ולפי דלא שייכא האידנא לא כתבו השולחן ערוך (מלבושי יום טוב). וכן כתב דבישראל נשבו בין הכותים וכדומה מצוה להתחיל אפילו בשבת ועיין לעיל ס"ק י"ב:

[יט] [לבוש] והיה תחילת וכו'. מדנפשיה כתב כן לפרש דבקרא לא כתיב אלא שנכבשה בשבת וקשה מנא ליה הא, וביפה מראה פירש דכניסה לעיר הוי התחלה וגם כן דחוק דאנן אין צרין אמרינן בירושלמי אין מקיפין והיינו התחלת המצור, ולכן נראה לי דהיכי ילפינן מדקרא מעיקרא קאמר שבעת ימים ויהיה שבת יום כיבוש בודאי אם כן במלחמת חובה לא איכפת בשבת כלל (מלבושי יום טוב), ועיין בכנסת הגדולה שהאריך:

מותר. ועיין סימן של"ט מ"ש ס"א:

ללכת. ואם לא התנה אלא דסבר שמותר לצאת יוכל ללכת ברגלי בהמה וברגליו כדי שלא יבא לידי סכנה שו"ת מהר"ם גלאנט"י סי' ק"י:

א) [סעיף א'] מותר להפליג בספינה וכו' פי' להפריש מן היבשה לים ולשון מפליג ע"ש שמפליג עצמו מן הישוב. פרישה או' א':

ב) שם. אפי' בע"ש וכו' אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות מ"א סק"א. והטעם כתב המחה"ש כיון שנכנס לתוכה בשבת ע"מ להפליג מיד. מיהו דעת הא"ר או' ד' ואו' ה' להתיר לדבר מצוה להפליג אפי' בשבת יעו"ש. אבל דעת הרב י"א בהגה"ט כדעת מ"א דבשבת עצמו אסור אפי' לדבר מצוה. וכ"כ א"א או' א' ח"א כלל ד' או' א' ועיין לקמן סעי' ג' ובדברינו לשם או' ט"ל ובסי' תרי"ג סעי' ו':

ג) שם. אם הולך לדבר מצוה. ואיזה דבר נקרא של מצוה עיין לקמן בהגה סס"י זה ובדברינו לשם בס"ד:

ד) שם. ופוסק עמו שישבות וכו' זו סברת הרמב"ם וסיעתו דפסקו כרבי בשבת י"ט ע"א אבל הטור ודעמיה פסקו כרשב"ג דאמר דא"צ לפסוק כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדעת הש"ע דצריך לפסוק. ר"ז או' א' ח"א כלל ד' או' א' ומ"מ היכא דלא אפשר להתנות כגון באנייה ההולכת בקיטור שיש לה עת קבוע להלוך מפני הסחורות שיש בה ואינה ממתנת ליחידים או בספינה שרובה עכו"ם ובודאי לא ישמעו לו לשבות ואם יאחר לספינה אחרת אפשר שיתבטל מן המצוה יש להקל וכ"כ א"א או' א' ר"ז שם. וה"ד בענין שלא יצטרך אח"כ לעשות איסור בשבת אבל אם יצטרך אח"כ לעשות אסור בשבת צריך דוקה לפסוק וכמ"ש לקמן סעי' ד' ואפי' אם יתבטל המצוה. וכ"כ המש"ז או' ג':

ד) וכתב הב"ת דמבואר ברמב"ם דהך פלוגתא דרבי ורשב"ג ליתא אלא בהולך בע"ש לדבר מצוה אבל במפליג ג' ימים קודם שבת אפי' לרבי א"צ שיפסוק עמו לשבות כיון דלא עביד איסורא אבל משאר מפרשים משמע דפליגי נמי אמאי דמפליגין ג' ימים קודם שבת דלרבי צריך לפסוק ולרשב"ג א"צ לפסוק והכי משמע מדברי הטור יעו"ש. וכ"כ י"א בהגה"ט שדעת הרמב"ם והסמ"ג דוקא במפליג בע"ש לדבר מצוה צריך לפסוק אבל במפליג קודם ג' ימים א"צ להפסיק אבל לדעת הרא"ש והטור משמע אפי' במפליג קודם ג' ימים צריך לפסוק אלא שכתב שדעת הש"ע משמע דפוסק כהרמב"ם והסמ"ג דדוקא בע"ש לדבר מצוה צריך שיפסוק אבל במפליג קודם ג' ימים א"צ שיפסוק יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שליא וע"כ לכתחלה אפי במפליג ג' ימים קודם השבת אם אפשר יש לפסוק עם העכו"ם שישבות ביום שבת ואם לא אפשר יש להקל:

ה) שם ופוסק עמו שישבות וכו' לא קאי דוקא על ע"ש אלא אפי' קודם ע"ש תוך ג' ימים צריך לפסוק. ט"ז סק"א. א"ר או' ה' מש"ז או' א':

ו) שם. אבל לדבר הרשות אין מפליגין וכו' והטעם עיין לקמן בסעי' ב' ובדברינו לשם או' טו"ב בס"ד:

ז) שם. פחות מג' ימים וכו' ומשמע דג' ימים גמורים קודם שבת בעינן כלומר דמיום ד' אסור להפליג ויום ד' בכלל האיסור אלא שמדברי הרא"ש נראה דיום ד' מותר. ב"י וכ"ה דעת העו"ת או' א דמותר להפליג ברביעי בשבת יעו"ש. ועיין י"א בהגה"ט מה שהאריך בענין זה והביא מחלוקת הפו' יעו"ש. אבל מדברי מור"ם ז"ל בהגה משמע דבד' עצמו אסור. וכ"כ מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' א"א או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ד' או' א' נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ לכתחלה היכא דאפשר יש ליזהר שלא להפליג בד' והכא דלא אפשר יש להקל. וה"ד במפליג בים שבודאי הספינה הולכת למעלה מעשרה טפחים וגם בודאי שלא יצטרך לעשות איסור בשבת אבל אם יש חשש לעשות איסור בשבת כגון איסור תחומין וכיוצא לכ"ע אין להפליג כ"א דוקא קודם יום ד' כמבואר לקמן סעי' ד' יעו"ש:

ח) שם. קודם השבת. וה"ה קודם יו"ט דאין חילוק בין שבת ליו"ט א' וליו"ט ב' י"א בהגה"ט סוף הסי' בשם כמה פו' יעו"ש. חס"ל או' ב' ועיין לקמן או' ט"ל:

ט) שם הגה. אבל קודם ג' ימים וכו' היינו ביום ג' וכמ"ש סעי' ד' ודלא כעו"ת. מ"א סק"ג. וכבר כתבנו בזה לעיל או' ז' יעו"ש:

י) שם בהגה. שמושכין אותה ע"י בהמות וכו' ועיין לקמן בהגה סוף סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

יא) שם בהגה. ואפי' אין המים יו"ד טפחים וכו' דהוי אמינא יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר אבל תוך ג' ימים אסור מטעם שכתב אח"ז. ט"ז סק"ב. ועיין באו' שאח"ז:

יב) שם בהגה. ואפי' במקום שיצטרך וכו' והטעם דג' ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא וקודם לזה שייכים לשבת שעבר כדאמרינן בגיטין ע"ז ע"א ובפסחים ק"ו ע"א (וכ"ה ע"פ קבלת האר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה ועוד דע ואו' כ"ו יעו"ש) דעד יום ד' מקרי אחר שבתא ואח"כ מקרי קמי שבתא וכיון שיצא בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מחמת פקוח נפש אין כאן חילול. ט"ז סק"ג:

יג) שם בהגה. ואפי' במקום שיצטרך וכו' וגם הש"ע ס"ל כן כמ"ש סעי' ד' ודלא כהעו"ת. מ"א סק"ד:

יד) שם. ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון וכו' ולפ"ז במהלך שני ימים נמי שרי בה' וכ"כ בסה"ת סי' רכ"ה. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ב':

טו) שם. מפני שאפשר שיגיע וכו' ואעפ"י שלפעמים מתאחרים יותר מיום אחד אם כשיש רוח טוב הולכים ביום אחד שרי להפליג בע"ש. ב"י. ור"ל אעפ"י שעכשיו אין רוח טוב מ"מ אם כשיש רוח טוב הולכין ביום א' שרי להפליג בע"ש. וכ"כ המ"א סק"ה. א"ר שם. תו"ש או' ו' מאמ"ר או' ב':

טז) שם. מפני שאפשר שיגיע וכו' וה"מ כשיש שהות מעת שהספינה מפלגת להגיע שם קודם הלילה ע"י רוח טוב אבל אם הוא מהלך יום אחד ע"י רוח טוב ושהה שעה אחת או שתים אסור לו להפליג שהרי א"א להגיע שם קודם הלילה אפי' ע"י רוח טוב. ב"י. מיהו ברש"י משמע דמצור לצידן לא היה מהלך יום שלם. תו"ש שם. ונראה דהכל לפי הענין דאם אפשר שיגיע ע"י רוח טוב שרי כמ"ש באו' הקודם ואם לאו אסור:

טוב) [סעיף ב'] הא דאין מפליגין וכו' הטעם משום עונג שבת וכו' ויש מפרשין הטעם משום איסור תחומין ולכך מתירין בספינה גדולה שהולכת למעלה מעשרה ועוד יש מפרשין הטעם משום שט שהספינה הולכת על פני המים וגזרינן שמא יעשה חבית של שייטין ונ"מ דלטעם הראשון אם הספינה הולכת למעלה מי"ט אפי' בימים המלוחים שרי להפליג תוך ג' ימים קודם לשבת ולעעם השני אפי' בנהרות שלא יש צער ובלבול וגם שהולכת הספינה למעלה מעשרה אסור להפליג תוך ג' ימים קודם השבת אלא צריך להפליג קודם ג' ימים לשבת אלא שמרן ז"ל פסק כהרמב"ם ז"ל ודעמיה שכתבו הטעם משום עונג שבת וס"ל דתחומין למעלה מעשרה כיון דהיא בעיא דלא אפשיטא דוקא ביבשה דאיכא בי"ב מיל תחומין דאורייתא אזלינן לחומרא אבל בים דליכא תחומין דאו' אזלינן לקולא ואמרינן אין תחומין למעלה מעשרה ולכך אפי' בספק הולכת למעלה מעשרה פסק להקל משום דבדרבנן אזלינן לקולא כמבואר כ"ז בטור וב"י יעו"ש וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע דהטעם משום עונג שבת ובנהרות מותר להפליג אפי' בע"ש. ר"ז או' ג' ח"א כלל ד' או' א' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן סי' ת"ד:

חי) שם. משום עונג שבת וכו' לפי טעם זה יוצא לנו התר דמי שהורגל לילך דרך אניה בלב ים וכן הספנים שאמנותם בכך ואינם מרגישים שום צער ולא בלבול ואוכלים בשעת אכילה שרי להו להפליג ג' ימים קודם שבת שאינם מתבטלים מעונג שבת. מאירי פ"ק דשבת יעו"ש. וכ"נ מדברי המו"ק. פתה"ד או' ו':

יט) שם. שכל ג' ימים וכו' נקט הכי לאפוקי אם לא יהיה צער רק ב' ימים אז היה שרי אף תוך ג' ימים אבל באמת אף אם היה נמשך הצער יותר מג' ימים. אפ"ה שרי קודם ג' ימים דלא גרע מחילול ממש דשרי קודם ג' ימים. תו"ש או' ז':

ך) שם. שכל ג' ימים הראשונים יש להם צער וכו' והיינו טעמא שלכל דבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ב"י מ"א סק"ו:

כא) שם. אפי' בע"ש. והיינו אם הספינה הולכת בשביל עכו"ם. ר"ז או' ג':

כב) שם. שמקרקע הספינה וכו' פי' אע"ג דהמים עמוקים יותר מי"ט מה שמשוקע מהספינה במים לא חשבינן ליה דבעינן מקרקע הספינה עד קרקע הנהר י"ט ואי ליכא י"ט אסור לצאת. ומשמע דאפי' אם הוא יושב למעלה מי"ט אסור. וכ"כ המ"א סק"ז. מיהו הב"ח כתב דאם יש במים יותר מי"ט אפי' אם אין מקרקע הספינה לקרקע הנהר י"ט שרי יעו"ש אלא שהמ"א שם השיג עליו וכתב דאין לזוז מפסק הש"ע יעו"ש. וכן הסכים א"ר או' ו' אלא שכתב דאם הוא יושב למעלה מי"ט מותר יעו"ש. אבל הר"ז או' ג' כתב דכשהוא יושב למעלה מי"ט ואין רגליו תלויות לתוך מטה מי"ט אם הספינה מהלכת למעלה מג"ט יש לסמוך ע"ז דוקא כשצריך לכך יעו"ש:

כב) ומיהו בהולך בספינה שהולכת מעצמה והגיע למקום שאין בעמקה י"ט אפי' אותו המקום הוא מהלך רב ואפי' נזדמן לו יבשה א"צ לירד דלא פלוג רבנן בספינה. עו"ש או' ב':

כג) שם. אסור לצאת חוץ לתחום. אבל תוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ"א סק"ח:

כד) שם הגה. וכן בספינה שיצטרך הישראל וכו' ומיירי אפי' שהמלחים והחובלים הכל ישראלים. ב"י בשם הריב"ש. עו"ש סוף או' א' ונראה דוקא אם בשבת הוא סכנה אם יעמד במקום אחד אז מותר במלחים ישראל אבל בדליכא סכנה אסור אם מלחים ישראלים וזה פשוט. עו"ש שם. ונראה היכא שידוע שודאי יצטרך ישראל לעשות מלאכה בשבח אסור להביא עצמו לידי כך להיות מלח ואעפ"י שהולך קודם ג' ימים קודם לשבת כיון שאפשר להתעסק במלאכה אחרת ולמה לו בזאת המלאכה שיבא בה לידי חילול שבת ומדברי האר"י ז"ל משמע דאף מי שעושה מאונס ואנוס רחמנא פטריה מ"מ יש לו איזה עונש וצריך כפרה והחי יתן אל לבו. ועיין לקמן או' מ"ב:

כה) שם בהגה. אסור ליכנס בה ג' ימים קודם שבת וכו' פי' תוך ג' ימים קודם שבת אבל קודם ג' ימים שרי כמבואר בסעיף א' מאמ"ר או' ד' וכ"כ הר"ז או' ה' ח"א כלל ד' או' א':

כו) שם בהגה. ולא דמי להליכת בקרון וכו' והטעם דהליכה בקרון אסור בסי' ש"ה שמא ירד מן הקרון (כ"כ התו' עירובין מ"ז ע"א ד"ה הלכה בסופו) וילך באיסור וזה אין שייך כאן. ט"ז סק"ד. והמ"א סק"ט כתב דהליכה בקרון שאסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא שהבהמות הולכים ברחוק ממנו ליכא למיחש להכי יעו"ש. וכ"כ או' או' ח' והתו"ש או' י"א יעו"ש. אמנם העו"ש או' ב' כתב דגם בספינות הנמשכות ע"י בהמות יש בהם איסור משום משתמש בבעלי חיים ואסור ליכנס בהם בע"ש יעו"ש. וכ"כ בס' קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ה דביצא או' ו' ובספרו נתיב חיים יעו"ש. ולפ"ז אין להפליג בהם אלא דוקא קודם ג' ימים לשבת וכמ"ש לעיל סעי' א' בהגה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ש"ה סעי' ח"י בהגה ובדברנו לשם. בס"ד:

כז) [סעיף ג'] היכא דמותר להפליג מע"ש. כגון לדבר מצוה או בנהרות שאין צער בהפלגתן כמ"ש בסעי' א' וב':

כח) שם. וקנה שם שביתה וכו' ואפי' חל יו"ט ע"ש שרי לקנות שביתה כמ"ש סי' תט"ז סעי' ב' יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק י"א. ר"ז או' יו"ד:

כט) שם. והוא שלא יצא וכו' דאסור ליכנס בשבת בספינה משום שט כמ"ש ב"י סס"י של"ט מ"א סק"י. א"ר או' ט' ר"ז או' ט' אבל קודם שבת אין איסור בספינה משום שט ודלא כר"י שאוסר קודם שבת. א"א או' יו"ד ר"ז שם. ועיין בדברינו לסס"י של"ט בס"ד:

ל) שם. והוא שלא יצא וכו' כלומר שילך לביתו וללין שם ולחזור לספינה ולהפליג בשבת דאין בזה תועלת כיון דאין הספינה זזה משם עד למחר ואז הם נכנסין בה הרי הם כמפליגים בשבת ומשמע מדברי המחבר דאפי' יושב בספינה כל בין השמשות אין להתיר בשחזר ולן בביתו. עו"ש או' ב' ועיין לקמן או' ל"ח:

לא) שם הגה. וי"א אפי' יצא וכו' דמאחר שקנה שביתה הו"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד' אמות כמ"ש סס"י ת"ד אבל אם לא יצא מותר. מ"א ס"ק י"א. ור"ל אבל אם לא יצא מהספינה משקנה בה שביתה בה"ש עד שהגיע ליבשה אז יכול לילך ביבשה עד אלפים אמה. ועיין עוד מזה בסי' ת"ד ובדברינו לשם בס"ד:

לא) והא דמותר ליכנס לספינה בשבת ולהפליג אם קנה בה שביתה בה"ש דוקא אם הולכת בשביל עכו"ם. ר"ז או' י"א. קיצור ש"ע סי' ע"ד או' ג' ועיין לקמן או' ל"ט:

לב) ובספינה מהלך כולה. מ"א שם. ור"ל אפי' יצא אחר שקנה שביתה בספינה מ"מ כל הספינה נחשב לו כד"א כיון ששבת בה"ש באויר מחיצת הספינה כמ"ש סי' ת"ה סעי' ז' מחה"ש. ומיהו אם קנה שביתה בספינה זו אסור לכנוס לספינה אחרת. מ"א סי' של"ט ס"ק י"ג. ר"ז בזה הסי' או' ט' ח"א כלל ד' או' ג' וזהו דוקא אם יצא ממנה אחר שקנה בה שביתה אבל אם לא יצא ממנה מותר לצאת מספינה לספינה ר"ז סק"א או' ד' יעו"ש:

לב) ואם עבר ונכנס לספינה בשבת והפליגה אומר ר"ת דלא שרינן בדיר וסהר להלוך את כולה אלא כשהכניסוהו גוים אבל זה שבאיסור נכנס ע"מ להפליג נראה דאין לו אלא ד"א דמה לי שנכנס בתוך התחום במזיד או לתוך הבית או לתוך הספינה עכ"ל. הג"א. עו"ש או' ב' מ"א ומחה"ש שם:

לג) שם בהגה. דמאחר שקנה בה שביתה וכו' דא"א לקנות שביתה בשום ענין אלא שיכנס בה בעצמו קודם בה"ש וישב שם בה"ש. הג"א בשם מהרי"ח. עו"ש שם. ר"ז או' ט' ח"א כלל ד' או' ג' ועיין לקמן או' ל"ז:

לד) שם בהגה. דמאחר שקנה בה שביתה וכו' ולא שייך זה רק בספינה שיש בה מחיצות דהוי כמו בית ובזה הוי כמו חוזר לביתו אבל מעבורת שהוא רק רפסודות עצים מחוברים זה לזה אינו חדר ובית ולא שייך זה. תשו' רע"א סס"י י"ג וכ"כ א"ח או' ה' בשם א"ז ה' ע"ש סי' ג' יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"ה סעי' ז':

לה) שם בהגה. דמאחר שקנה שביתה וכו' שני ישובים והנהר מפסיק ביניהם ורוצים לעבור בספינה ביום שבת מצד זה לצד השני להשלים מנין כדי להתפלל בעשרה עיין בס' נתיב חיים שכתב להתיר אם קנו שם שביתה בספינה בה"ש ואין יוצאים חוץ לתחום וכתב דאע"ג דאין יוצאים חוץ לתחום צריך לקנות שביתה. ויש שכתבו שצריך ג"כ להיות הספינה מהלכת בשביל עכו"ם ולא בשביל ישראל יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ג' וכתב דלפי מ"ש בברכ"י סס"י של"ט בשם האחרונים נראה דהאחרונים הנז' ויותר מהמה חששו להחמיר יעו"ש. ועיין שע"ת או' ט' ובדברינו לסס"י של"ט בס"ד:

לו) שם בהגה. וי"א שעושין קידוש וכו' לשון הרא"ש מתקן סעודתו בספינה מע"ש ומדלית בה נרות לקנות שם שביתה משמע דלא סגי בקידוש בלבד אלא שיאכל שם סעודתו ולהדליק שם נרות. עו"ש שם. ומיהו אם לא יוכלו לעשות שם קידוש אינו מעכב. ח"א כלל ד' או' ג':

לז) שם בהגה. וי"א שעושין קידוש וכו' לפרסומי מילתא. ונראה דבעי דוקא שישב שם בה"ש וכ"מ בכל הפו' דלא כלבוש. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' ט"ו. וכ"כ העו"ש שם דגם למקילין לא יקילו כ"א שידליקו שם נרות ויאכלו שם סעודתם וישבו שם עד אחר בה"ש עכ"ל. ומיהו מ"ש דבעי נמי שידליקו שם נרות ויאכלו סעודתם זהו לפי מ"ש לעיל באו' הקודם בשם הרא"ש אבל אם א"א בזה אינו מעכב כיון דאינו אלא לפרסומי מילתא כנז':

לח) שם בהגה. ואין למחות. וכ"כ מרן ז"ל בב"י דלענין הלכה במקום שנהגו היתר אין מוחין בידם כיון שיש להם על מה שיסמוכו עכ"ל וא"כ גם למנהג ק"ק הספרדים שקבלו הוראות מרן ז"ל ולסברת מרן ז"ל אף שקנו שביתה בספינה בה"ש אין להתיר כשחזר ולן בביתו כמ"ש לעיל או' ל' מ"מ אם יש מקום שנהגו להקל לאחר שקנו שביתה בה"ש חוזרין ללון בביתם ואח"כ מפליגין בשבת אין למחות בידם מאחר שכ"פ מרן ז"ל בב"י. מיהו כל ירא ה' יש להחמיר על עצמו אם אפשר ולעשות דבר דשרי לכ"ע:

לט) שם בהגה. ואין למחות. וכבר נתפשט המנהג להפליג בספינה אפי' בשבת. רלב"ח סי' כ"ח. (והיינו אף בלא קניית שביתה. ר"ז בק"א או' ה') אבל בעל משפט צדק ח"א סי' ל' כתב דאין להתיר בזה נגד רוב הפו' וכ"ש כשהספינה הולכת בשבילו דלכ"ע אסור ואסור זה בין בשבת בין ביו"ט א' בין ביו"ט שני ואפי' בצנעה. וכ"כ מהר"א חסון שם. סי' ל"א וסי' ל"ב יעו"ש. כנה"ג בהגב"י. עו"ש שם. מ"א ס"ק י"ט. ועיין לעיל או' ב' ואו' ח':

מ) ועיין פתה"ד או' ג' שכתב דצריך דוקא המפליג בעצמו לקנות שם שביתה ולא מהני ע"י אחר ואעפ"י שאותו אחר ג"כ מפליג למחר וגם לא מהני להניח שם פת מזון ב' סעודות במקום שביתה כמו עירובי תחומין וכן לא סגי ליה שיעמוד על שפת הים ויראה הספינה עצמה שיפליג בתוכה למחר והיא בתוך התחום ויאמר שביתתי תהא בתוך הספינה כמו מי שהיה בא בדרך ומכיר אילן או גדר וכו' הכתוב לקמן סי' ת"ט סעי' י"א יעו"ש:

מא) [סעיף ד'] היוצאין בשיירא וכו' שהם צריכים לחלל שבת וכו' אפי' באיסור דרבנן. ריב"ש סי' י"ח. מ"א ס"ק י"ג. ר"ל תוך ג' ימים אף איסור דרבנן אסור וקודם ג' ימים אף איסור דבר תורה שרי וכן לדבר מצוה בע"ש פוסק וא"צ לשבות אם לא ירצו אח"כ. א"א או' י"ג:

מב) שם. וביום אב"ג מותר וכו' אבל מהריב"ל ח"ב סי' נ"ג כתב דלא שרינן אלא דוקא במפרש בספינה אעפ"י שהמלחים יהודים שהוא ספק אם יבואו לידי חילול שבת אבל ביוצא בשיירא במדבר שעכ"פ הם צריכים לחלל שבת אסור. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ז וק"ה. ועפ"י זה סומכין עכשיו שמסכנין בעצמם כדי שלא לחלל שבת. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ט"ז. מיהו הא"ר או' י"ב כתב דעיין שם ברדב"ז וראה שכל ראיותיו דחויים וע"כ כתב דאין לזוז מפסק הש"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' כ"ד:

מג) שם. ואם אח"כ יארע לו סכנה וכו' ומי שלא היה יודע הדין ואירע שיצא תוך ג' ימים מותר לחלל שבת מפני הסכנה. מהר"ם גאלאנט"י סי' ק"י. כנה"ג שם ועיין לקמן או' מ"ט:

מד) יהודים שהיו באים בשיירא והוצרכו לחלל שבת מפני הסכנה עדיף טפי לילך ברגליהם מלרכוב על הגמל ואם במה שהולך על רגליו יש בו סכנה כגון שהוא עייף עד שהוא מסוכן או שהולכת השיירא מהרה והוא אינו יכול להשיגם ונשאר יחידי ירכב על הגמל. הרדב"ז ח"א סי' פ"א. כנה"ג שם א"ר או' ט"ז. וכ"כ בבד"ה סי' רס"ו בשם הרשב"ץ מה שהתירו לילך בשבת במקום סכנה דוקא על רגליו אם יכול ולא לרכוב דרכוב כמהלך ויש יותר איסור ברכיבה עכ"ד.

מה) שם. והעולה לא"י וכו' ודוקא ע"ד להתיישב. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה הוא. כנה"ג שם. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ז והא"ר או' י"ג כתב דגם לס' ראשונה להתיישב לאו דוקא אלא דהעלייה בעצמה מצוה היא יעו"ש. ומיהו עיין פתה"ד או' י"ג מה שהאריך בזה והביא פלוגתא באינו עולה להתיישב שם אי חשיבא מצוה וכתב שדעת הרמב"ם ז"ל מן הסוברים דעולה שלא להתיישב נמי חשיבא מצוה משום כל ההולך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב יעו"ש. ישיבת א"י קצת אחרונים כתבו שהיא מצוה דרבנן והרמב"ן מנאה למ"ע. ובספרי אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצות אפי' בחרבנה. עין זוכר מ"ע יו"ד או' ה' צפת יש לה יתרון על כל שאר ערי ישראל. ילקוט ראובני בשם טוב הארץ. ועיין בתשו' ח"ס סי' רל"ג ורל"ד שכתב דצפת במעלה נגד שאר ערי ישראל אבל ירושלים גדולה במעלה מצפת יעו"ש. פת"ע או' י"ח. ועיין פ"ת ביו"ד סי' רנ"א או' ד':

מו) שם. ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות וכו' מיהו אם אפשר להתפשר עם בעלי השיירא בממון כדי שישבתו עמו ולא יחלל שבת צריך להתפשר עמהם. וכן היוצא בשיירא קודם ג' ימים לשבת אעפ"י דמותר לחלל שבת מפני פקוח נפש אם אפשר צריך להתפשר עמהם בממון כדי שלא לחלל את השבת. ועיין ביו"ד סי קנ"ז סעי' א' בהגה ראשונה ודוק:

מז) שם. יכול ללכת עמהם וכו' ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמה ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל אחד מאלו מקרי פקוח נפש ומותר לילך עמהם מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ד. תו"ש או' ח"י. ר"ז או' י"ג:

מח) שם. חוץ לתחום. ואפי' להרי"פ והרמב"ם דתחום ג' פרסאות דאורייתא מותר לפי שאין דבר שעומד בפט פקוח נפש. ב"י:

מט) שם. ואם נכנס לעיר וכו' ונראה דדוקא כשהלך לשם מצוה ולא לסחורה. מ"א ס"ק י"ז ור"ל הא דשרי למפליג בתוך ג' ימים לשבת ליכנס לעיר בשבת אם הניחוהו מחוץ לעיר ויש לו אלפים אמה לכל רוח ה"ד כשהולך למצוה ממש אבל לא כיוצא לסחורה שאין הכל מודים דחשיב דבר מצוה ואע"ג שכתב מור"ם ז"ל לקמן דאין למחות ביד הנוהגין להקל ה"ד לענין הפלגה בתוך ג' ימים אבל לענין ליכנס לעיר ולהיות לו אלפים אמה לכל רוח אין להקל:

נ) שם. דכיון דלדבר מצוה נפק וכו' ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פקוח נפש יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סי' ת"ז. ונראה דאה הלך תוך ג' ימים מפני שסובר שמותר לילך תוך ג' ימים הו"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג הוא. מ"א ס"ק ח"י. א"ר או' ט"ו. תו"ש או' י"ט ר"ז או' י"ד. ומיהו עיין במאמ"ר או' ח' מ"ש לפקפק בדברי המ"א הנ"ז וס"ל דבכה"ג דאומר מותר אין לו אלא ד"א אמנם מ"ש לדחות גם דברי הט"ז מדברי הרמב"ם. פ"ה דתרומות דאומר מותר מזיד הוא עיין פתה"ד סי' ק"ד או' ג' שכתב דיש לחלק בין תרומה לדבר אחר יעו"ש. ומ"מ היכא דאפשר יש להחמיר כדברי המאמ"ר:

נא) שם. יש לו אלפים אמה וכו' וה"ה בסעי' ג' נמי יש לו אלפים אמה לדבר מצוה. תו"ש שם.

נב) שם הגה. י"א שכל מקום שאם הולך לסחורה וכו' כ"כ הטור בשם ר"ת אבל הב"י כתב שאין כל הפו' מודים לר"ת בזה. וכתב שכ"מ מדברי הרי"פ והרא"ש דלא ס"ל בזה כר"ת יעו"ש:

נג) ואפי' לר"ת דוקא במפליג בע"ש לא בשבת עצמו. ריב"ש סי' ק"א. וכתב בעל משפט צדק ח"א סי' א' וסי' ל' דה"ה יו"ט ואפי' ביו"ט שני. וכ"מ מדברי הר"י הלוי סי' ל"ב. כנה"ג בהגה"ט ועיין לעיל או' ט"ל.

נד) שם בהגה. שאם הולך לסחורה וכו' אפי' יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה. מ"א ס"ק י"ט. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ך' ר"ז או' י"ב:

נה) לילך לגבות מעות מנכרי שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. משפט צדק ח"א סי' ל' הר"י הלוי סי' ל"ב כנהג שם. מ"א שם. מיהו הא"ר שם כתב דלא גרע זה מהולך לסחורה. וכ"כ המאמ"ר או' ט' יעו"ש:

נו) שם בהגה. והליכת שיירא וכו' ונראה דבשיירא אין להקל. מ"א סק"ך. ולדידיה אפשר דגם בספינה אין להקל רק בביטול עונג שבת ולא בחוץ לתחום מיהו אפשר דשם יש להקל טפי כיון שאין בימים שום תחום דאורייתא ובזה ודאי יש לסמוך על רמ"א. תו"ש או' כ"א.

זנ) שם בהגה. ואין למחות בידם וכו' משמע דבמקום שאין מנהג אין להקל כי רבים חולקים דלענין זה לא מקרי הליכות לסחורה מצוה וכמ"ש ראב"ן סי' ס' יעו"ש. א"ר או' י"ז. ועיין לעיל או' ב"ן:

ט"ז סק"ב מטעם שכתב אח"ז. ר"ל ש"ע סעיף ב' סק"ה מההוא דסימן תמ"ד לענין חמץ כנ"ל:

מ"א סק"ד שגם הרב"י ס"ל כן כצ"ל:

מ"א סק"ז בשם ס' היראים מ"מ בס' היראים משמע כצ"ל:

ס"ק ט"ז ומותר לילך עמהם. סמ"ק סימן ס"ט כצ"ל:

סקי"ט ע"ס תקל"א ס"ד כצ"ל:

לדבר מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועס"ג ועסי' תרי"ג ס"ח ועססי' של"ט:

מג' ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עס"ד, וה"ה בי"ט שני אין מפליגין (מ"צ ח"א ל' וח"ב מ"ז ור"י הלוי ל"ב ור"ש יונה כ"א וריב"ל ס"ג סי' ע"ב רדב"ז ח"א ק"ה):

קודם ג' ימים. היינו ביום ג' וכמ"ש ס"ד כנ"ל דלא כע"ש:

הישראל לעשות. עס"ד שגם הרב"י ס"ל כן דלא כע"ש:

מפני שאפשר. כלומ' כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אף על פי שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש (ב"י ד"מ):

יש להם צער. ולדבר מצוה שרי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה עסי' ל"ח:

שמקרקע הספינה. פי' אף על פי שהמים עמוקים י' אם הספינ' משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למט' מי' ואפי' יושב למעל' אסור כיון שהספינ' רחב' ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בשם ספר היראים (ומ"מ בספר היראים משמע דשרי ביושב למעלה) אלא שכתב שמדברי הרי"ף /התוספות/ והרמב"ם לא משמע כן ולא ידעתי היכא רמיז' דהם כתבו אח"כ וז"ל ומיהו צ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעל' מי' דאל"כ האיך ממלא עכ"ל וקשה האיך נמשך זה פה אחר התי' אלא דקשי' להו בעצמן למה לא תי' כמ"ש ספר היראים דהמים עמוקים אך הספינ' שוקעת במים והולכת למטה מי' לזה כתבו ומיהו צ"ל כו' כלומר וא"כ הכא צ"ל מאי דקאמר גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' היינו בלא השקוע כי היכי שיבוא הכלי למעל' מי' ואם כן צ"ל דבעירובין מיירי בספינה קטנה וגם בתשו' הרמב"ם קאי אמי שהולך על סואר של קורות שהן שטין ואין נשקעין במים ולכן אין לזוז מפסק הש"ע:

אסור לצאת. צ"ע מאי חידש רמ"א וי"ל דקמ"ל דתוך התחום שרי ולא גזרי' שמא יצא חוץ לתחום:

להליכ' בקרון. שאסו' משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמו' הולכים ברחוק ממנו ובע"ש העלים עיניו מהג"ה זו וכ' בשם התו' והרא"ש דאסור בספינ' ולא דק דהם לא כתבו רק בהליכ' בקרון עפ"ד דעירובין דכיון שהולכת הבהמ' רחוק מהספינ' ה"ל צידי צדדין כמ"ש סימן ש"ה סי"ח:

והוא שלא יצא. דאסור ליכנס בשבת בספינ' משום שט כמ"ש ססי' של"ט:

דאפי' יצא. דמאחר שקנה שבית' ה"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד"א כמ"ש ססי' ת"ד אבל אם לא יצא מותר, ובספינ' מהלך כולה כמ"ש סי' ת"ה ס"ז ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדע' ע"ש ואפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עיין סי' תי"ו:

שעושין קידוש וכו'. לפרסומי מילת' (ב"י) ונ"ל דבעי דוקא שישב שם בין השמשות וכ"מ בכל הפוסקי' דלא כלבוש:

לחלל שבת. אפי' באיסור דרבנן (ריב"ש סי' י"ח):

וביום אב"ג. וריב"ל ח"ב ס' נ"ג כ' דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ רדב"ז ח"א ס"י ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה):

והעולה לא"י. ודוק' ע"ד להתיישב וי"א אפי' ע"מ להחזיר כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה היא (כ"ה):

יכול ללכת וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמ' ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל א' מאלו מקרי פ"נ ומותר לילך עמה' (רמ"ג סימן ק"ט):

ואם נכנס כו'. ונ"ל דדוק' כשהלך לשם מצוה ולא לסחור':

דלדבר מצוה נפק. ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשת' היה צריך לצאת מפני פ"נ יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז ונ"ל דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג"י ה"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז בי"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג היא:

לסחור'. אפי' יש לו מזונות והולך לסחור' להרוח' עסי' תקל"א ס"ד, ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית (מ"צ ור"י הלוי) וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי' בשבת (רלב"ח כ"ח) אבל במ"צ כת' דאין להקל נגד רוב הפוסקים וכ"ש כשהספינ' הולכת בשבילו דלכ"ע אסור וכ"כ ר"א ששון סל"א וסל"ב:

והליכת שיירא. ונ"ל דבשיירא אין להקל כמש"ל וכ"כ ע"ש בשם כ"ה:

הנה קודם שנכנוס בביאור דברי השו"ע נעתיק לשון הברייתא הנאמר בזה בגמרא דף י"ט ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ומצור לצידון [שהוא מהלך יום אחד] אפילו בע"ש מותר ע"כ לשון הברייתא. והנה הרבה טעמים נאמרו ע"ז בפוסקים י"א הטעם שמא יצטרך הישראל לעשות מלאכה בעצמו בשבת משום פיקוח נפש דמקום סכנה הוא או שיעשה הא"י בעל הספינה עבורו מלאכה בקשירת הקלע ושאר חילולים או משום איסור תחומין כמבואר בב"י באריכות והרי"ף ס"ל דאי משום חשש מלאכה או תחומין ודאי היה אסור אף קודם ג' ימים וגם לדבר מצוה לא היה מותר אלא דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה שגופו משתבר וכדכתיב יחוגו וינועו כשכור וגם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחין ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה וכמ"ש ס"ב וי"א דהטעם שאסרו להפליג בספינה הוא מפני שנראה כאלו צף ושט ע"פ המים בשבת וזהו אסור לכו"ע מפני גזירה שמא יעשה חבית של שייטין וכדלקמן בסימן של"ט וקודם ג' ימים שרי דע"י שהוצרך להפליג זמן הרבה קודם שבת אית ליה היכרא ולא יבוא לעשות חבית של שייטין ואותן הפוסקים הנ"ל דס"ל דהטעם הוא משום מלאכה או משום תחומין מה שחילק הברייתא לדידהו בין תוך ג' ימים לקודם ג' ימים הוא משום דשלשה ימים קודם שבת מקרי קמא שבתא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת אבל קודם ג' ימים דהם מקרי בתר שבת העבר עדיין לא חל עליו אזהרת שבת הבאה ושרי להפליג בהם ואז אף אם יצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת משום פיקוח נפש שרי. והנה המחבר אף שנמשך בס"ב אחר הרי"ף שהעתיק פירושו מ"מ גם הוא ס"ל כהפוסקים דקודם ג' ימים שרי אף במקום שיצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת ע"י מלאכה וכמ"ש ס"ד [ועיין במה שכתבנו שם] אלא דס"ל דאף אי לא היה בו שום חשש מלאכה ותחומין [כגון שהיא כולה של א"י דכשנעשה בה מלאכה מסתמא אדעתיה דא"י נעשה וגם היא במקום שעמוק יותר מעשרה טפחים דאין בזה משום איסור תחומין להרבה פוסקים וכדלקמן בסימן ת"ד ע"ש] אפ"ה אסור משום ביטול עונג שבת לחוד. ועתה נבוא לבאר בעז"ה את דברי השו"ע:

(א) אפילו בע"ש – היינו אף דבודאי לא יקיים עונג שבת עי"ז כמ"ש המחבר בס"ב אפ"ה מותר כיון דלצורך מצוה הוא וקי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מבעיא אם הספינה הולכת במקום שהמים עמוקים יותר מעשרה טפחים דמותר ואין לחוש ליציאת חוץ לתחום דקי"ל אין תחומין למעלה מעשרה טפחים אלא אפילו יש מקומות שהמים מועטין פחות מעשרה טפחים ג"כ מותר לצאת בע"ש בספינה כיון שהוא לדבר מצוה [א"ר]:

(ב) ופוסק עמו וכו' – כתב המ"א דבשבת אסור להפליג אפילו לדבר מצוה דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ולא ילך ויש שמצדדים דאפילו בשבת שרי לדבר מצוה ועיין בשע"ת סוף סימן זה ובח"א כלל ד':

(ג) שישבות – בין אם הוא מפליג מע"ש בין מקודם כיון שהוא תוך ג' ימים הסמוך לשבת [ט"ז]. בספר עו"ש נסתפק אם א"א לו לפסוק כגון שהא"י אומר לו שלא ישבות וכה"ג אי מעכב או לא והסכימו רוב האחרונים דהפסיקה הוא רק למצוה בעלמא ואינו מעכב:

(ד) פחות משלשה ימים – דהיינו ביום רביעי בשבת אסור [מ"א בשם הרבה אחרונים] אבל הגר"א הביא בשם הרבה ראשונים דהג' ימים נחשבין עם השבת גופא וביום רביעי מותר ועי"ש שכתב שכן מוכח בתוספתא ובירושלמי:

(ה) קודם השבת – וה"ה קודם יו"ט דיו"ט ושבת שוין וכן ביו"ט שני אין מפליגין:

(ו) אפילו בספינה וכו' – ר"ל דלא נימא דדמי להליכה בקרון דאסור ליסע בשבת אפילו אם ישב בהקרון קודם ג' ימים ועיין בס"ב בהג"ה דלפי מה שרגילין למשוך הספינות בבהמות בנהרות אפילו בתוך ג' ימים מותר להפליג אלא דנקט קודם ג' ימים משום שאר ספינות [הגר"א]:

(ז) ואפילו אין בגובה וכו' – דהו"א דאסור משום תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל קודם ג' ימים וכמש"כ לקמיה:

(ח) ואפילו במקום וכו' – הטעם כמו שכתבנו למעלה דשלשה ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת וכשיצא בתוך הזמן הזה הרי הוא כאלו מתנה לחלל עליו את השבת אבל קודם לזה שייכים לשבת שעבר וכיון שהפליג בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול ועיין לקמן בסקכ"ה מה שנכתוב בזה:

(ט) לעשות אח"כ וכו' – היינו דאין לו למנוע מחמת זה מלישב בספינה כיון שהוא קודם ג' ימים אבל מ"מ כל מה שיכול לעשות שלא יצטרך בעצמו לחלל את השבת כגון ע"י א"י וכדומה פשיטא דמחויב לעשות כן:

(י) בבוקר – דאם ימשך שעה ושתים על היום אסור דלא יגיע לשם קודם השבת [ב"י]:

(יא) מפני שאפשר וכו' – ר"ל כשיש רוח טוב הולכין ביום אחד לכן שרי להלוך בע"ש לפי שאפשר שיהיה רוח טוב:

(יב) אפילו בע"ש – ואין צריך לפסוק עמו שישבות ולענין להפליג בשבת עיין בס"ג:

(יג) והוא שלא וכו' – דכיון דתחומין דרבנן הוא ואפילו תחומין די"ב מיל קי"ל דבימים ונהרות אין בהן איסור דאורייתא לד"ה שאין דומין לדגלי מדבר לפיכך תלינן בספיקו להקל ואמרינן דעמוק עשרה טפחים מקרקע הספינה לקרקע המים ואין תחומין למעלה מעשרה:

(יד) שמקרקע הספינה – פי' אע"פ שהמים עמוקים עשרה אם הספינה משוקעת במים שאין בין קרקע הספינה לקרקע המים י"ט לא מבעיא אם הוא יושב בספינה למטה מיו"ד נמצא מהלך למטה מיו"ד אלא אפילו אם הוא יושב בספינה במקום גבוה שהוא למעלה מיו"ד מקרקעית המים ג"כ אסור כיון שהספינה רחבה ארבעה וניחא להילוך כעומד למטה דמיא ויש מתירין כשהוא יושב למעלה מיו"ד טפחים ואין רגליו תלויות למטה מיו"ד טפחים ויש לסמוך על דבריהם כשהוא צריך לכך:

(טו) אסור לצאת וכו' – היינו בכל הג' ימים שקודם שבת אם יודע שיזדמן לו שם בשבת מקום ההוא ויצטרך לעבור עליו על איסור תחומין אבל קודם לזה מותר וכמו שכתוב בס"א בהג"ה:

(טז) לידי מלאכה – אפילו מלאכה דרבנן [אחרונים]:

(יז) ליכנס בה שלשה ימים – הטעם כמו שכתבנו למעלה בסק"ח:

(יח) אין איסור במה שהבהמות וכו' – ר"ל דאם לא היה איסור אחר כגון בנהרות הנובעים ולמעלה מעשרה וגם לא יצטרך הישראל לעשות מלאכה שם אין לאסור ליסע בספינה היכא שהבהמות מושכות הספינה דיהיה דומה כאלו יושב בקרון והבהמה מושכת אותו דאסור לא אמרינן הכי דהתם הטעם שמא יחתוך זמורה להנהיגה אבל הכא הבהמות הולכות ברחוק ממנו וע"כ מותר אפילו בתוך ג' ימים:

(יט) היכא דמותר וכו' – פי' דהמחבר לא קאמר לעיל להתיר אפילו בנהרות הנובעים ולמעלה מעשרה אלא להפליג בע"ש אבל בשבת לא וכאן אתי לאורויי דלפעמים אף בשבת מותר להפליג בהם:

(כ) שביתה – היינו שישב שם כל בין השמשות עד שתחשך:

(כא) והוא שלא יצא – דאל"ה אסור ליכנס בה בשבת מפני שנראה כשט ע"פ המים וזה אסור כמ"ש סימן של"ט:

(כב) דמאחר שקנה בה וכו' – היינו דעי"ז הו"ל הספינה כביתו ואינו נראה כשט כשנכנס בה בשבת ואפילו לדעה זו אינו מועיל הקנין שביתה אלא שיהיה מותר לכנוס בהספינה בשבת אבל כשמגיע אח"כ ליבשה אסור לו לזוז מד' אמותיו כמ"ש בסימן ת"ד [ואם הגיעה הספינה לעיר המוקפת מחיצות עי"ש בהג"ה] אבל אם לא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה מותר אח"כ לילך במקום שיגיע ליבשה עד אלפים לכל רוח והני מילי כשהיתה הספינה לעולם למעלה מעשרה טפחים וכמבואר שם ובספינה גופא מהלך את כולה אפילו אם יצא מבערב לביתו אחר שקנה שביתה כיון ששבת באויר מחיצות מבעוד יום ואם לא קנה שביתה כלל מבע"י עיין לקמן בסי' ת"ה ס"ז במ"ב כי שם בארנו כל פרטי הדינים האלו:

(כג) שביתה מע"ש – ואפילו אם חל יו"ט ע"ש שרי לקנות שביתה ואין בזה משום הכנה מיו"ט לשבת [מ"א] ואינו מועיל לזה הקנין שביתה שקנה מעיו"ט ועיין בסימן תט"ז באיזה אופן אין בו משום הכנה:

(כד) שעושין קידוש – גם לדעת זו בעינן שישב שם כל בין השמשות לקנין שביתה אלא שסוברין דלכתחלה נכון לעשות שם ג"כ קידוש ולאכול מעט כדי לפרסם הדבר שקנו שם שביתה ולא יבואו לחשדם:

(כה) לחלל שבת – אפילו באיסור דרבנן [מ"א בשם הריב"ש]:

(כו) וביום ראשון ובשני ובשלישי – כבר נתבאר הטעם משום דהם נקראים על שם שבת העבר ואין צריך להזהר עתה שלא יבוא לידי חילול שבת הבא ובכנה"ג כתב בשם הריב"ל דכשיודע בודאי שיבוא לידי חילול שבת אסור אף בכה"ג וכ"כ הרדב"ז ועפ"ז סומכין עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת כדי שלא יהיה איסור למפרע על מה שיצא:

(כז) ואם אח"כ יארע וכו' – ר"ל כיון דממילא נסבב הדבר לבסוף ובאונס של פיקוח נפש אין כאן חילול. ופשוט דלכו"ע אסור לו להבטיח לשיירא בעת שישתתף עמם שיסייעם באיזה עשיית מלאכה בשבת ואפילו מלאכה דרבנן אף שעי"ז תתבטל הנסיעה שלו שלא ירצו להשתתף עמו ואפילו אם הוא דבר מצוה דהרי הוא מתנה בהדיא לחלל את השבת:

(כח) והעולה לארץ ישראל – י"א דה"ד כדי להתיישב בה וי"א דאפילו ע"מ להחזיר דלהלוך בה הילוך ד"א נמי הוי מצוה ובפרט לפי מה שהקיל רמ"א בסוף הסימן בהג"ה ודאי דגם זה הוא בכלל דבר מצוה:

(כט) ופוסק עמהם לשבות – והפסיקה הוא לעיכובא ואם לא יתרצו בזה לא ילך עמם וכמו שבארתי בבה"ל:

(ל) יכול ללכת וכו' – אם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגשו בו חיות רעות או יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו בהמתו ולא יוכל ללכת ברגליו ויסתכן או יקחו ממונו ולא יוכל להחיות את עצמו במדבר או שיקחו ממנו מלבושיו בזמן הקור כולם הוא בכלל ספק פיקוח נפש ומותר לילך עמהם:

(לא) חוץ לתחום – וה"ה אפילו חוץ לי"ב מיל נמי שרי עד שיגיע למקום שאין שם שוב חשש סכנת נפשות ויפרד מהם וישבות שם ויש לו משם אלפים לכל רוח [אחרונים]:

(לב) ואם נכנס וכו' – דכיון דבאונס יצא חוץ לתחום מפני פיקוח נפש וגם מתחלתו ברשות נפק ע"כ לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד"א וכתב המ"א דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא כשהלך לסחורה דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך מצוה מ"מ לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח אין לסמוך ע"ז כיון שהרבה פוסקים חולקין ע"ז:

(לג) דכיון דלדבר מצוה וכו' – אבל אם יצא מתחלה לדבר הרשות אף שעתה היה מותר לו ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פ"נ מ"מ כיון שעבר מתחלה על דעת חכמים במה שיצא תוך ג' ימים הרי הוא כשאר יוצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד"א ואם יצא קודם ג' ימים אפילו לדבר הרשות כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פיקוח נפש יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז [מ"א]. עוד כתב דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג' ימים הו"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח וכ"כ ש"א:

(לד) לסחורה – אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה ולגבות מעות מא"י שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית [מ"א] והא"ר מיקל בזה דלא גרע מהולך לסחורה וע"כ מותר להפליג עבור זה בתוך ג' ימים ועיין לקמן בסימן של"ט במ"א סקי"ג ובמ"ב שם:

(לה) והליכת שיירא – ודעת מ"א בשם כמה פוסקים דבהליכת שיירא אין להקל:

(לו) ואין למחות וכו' – אבל במקום שלא נהגו להקל אין כדאי לכתחלה להקל דכמה פוסקים סוברים דבעינן מצוה גמורה:

(רמ"א סעיף ב') אבל אין איסו' וכו' נ"ב וקשה לעיל בסעיף א' כ' אבל קודם ג' ימים שרי אפילו בספינה שמושכין ע"י בהמות משמע הא תוך ג' ימים וכ"ש בשבת אסור והיאך פסק כאן דשרי וצ"ע ועיין בספרי דף נ"ד ע"ג ע"ש:

(מ"א ס"ק ז') אלא שכ' מדברי ר"י לא משמע כן כצ"ל:

(שם) כתבו אח"כ נ"ב והוא בשבת דף ק' ע"ש:

(ס"ק ט') ולא דק דהם וכו' נ"ב שלא כדין השיג עליו דהרא"ש אוסר אפילו בספינה כמו שהוכחתי בספרי דכ"ג ע"ד ע"ש גם מ"ש דספינה ה"ל צידי צדדין לא דמי דצדי צדדין לא משמשי כלום בבהמה אבל בהמות המושכות בספינה עובר משום שביתת בהמתו וא"ל דמותר משום דספינה והבהמות שייך לעכו"ם א"כ יושב בקרון ג"כ תשתרי בכה"ג אע"כ צ"ל כמ"ש בהגהות מרדכי דף רכ"ה דהוי כמו קבולת בבית ישראל מפני שישראל יש לו מקום בקרון או בספינה ע"ש:

(שם ס"ק י"א) מאחר שקנה שביתה ה"ל כביתו נ"ב נשאלתי מבני הרב החריף מהור"ר טיאה בהיותו אב"ד דק"ק אוטין והגליל וכעת הוא אב"ד במדינות באדין וטורלך וז"ל ואגב אעורר בשאלות שתים קטנים הם לנגד אאמ"ו הגאון נר"ו והוא כי בסיבוב הגליל זה מצאתי ראיתי בעיר קמיק מעבר לנהר מולדא ואיזה יהודים דרים משפת הנהר מזה ומזה ובצירופם יש להם מנין והולכי' הדרים שם וקונים שבית' בע"ש בספינה ולמחר עוברים בספינה ואני שיט כד לילך שם למנין ואומרים שכן הורה להם הרב המנוח מהור"ר ליב וורמיז זלה"ה שישב מקדם על כסא הרבנות הזה ושאלו אותי הדין זה שאחוה להם דעתי הנה בענין שביתה לא ידעתי טעם כלל כיון שהוא בתוך התחום שביתה זו לא מעלה ולא מוריד כי עיקר טעם שביתה הוא ששם הוא דר והיינו דוקא אי רוצה להפליג חוץ לתחום כמבוא' בכל הפוסקי' בסי' רמ"ח ע"ש אבל אי קיימי בתוך התחום מה לי להועיל שביתה זו:
יען בעיקר הדין אי רשאי לעבור בספינה לדבר מצוה ראיתי בסי' תרי"ג ס"ו דהטור כ' בשם בה"ג דלדבר מצוה דווקא לעבור עד צוארו מותר אבל לעבור בספינה אסור והקשה הטור תימא אם התירו לו רחיצה גמורה דהא אסמכי' אקרא כ"ש שיטה דקילא עכ"ל וכבר דחו הב"י ומהר"א מפרא"ג והב"ח והט"ז ומ"א דברי הטור והב"ח הוסיף דאפילו הטור לא מלאו לבו לחלוק על ה"ג כי דבריהם דברי קבלה וכ"פ בש"ע ומיהו בסי' של"ט הביא המ"א תירוץ ר"י הלוי דאם ברי הזיקא מותר לעבור בספינה גם שם חולק המ"א ואוסר וא"כ בודאי אסור לעבור בספינה בשבת ואין לנו אפילו קצת היתר וכבר נשרף ממני תשובת הגאון מוה"ר זיסקינד מלובלין כמדומה לי ששם מפלפל בענין פליא בריק אי מותר לעבור בשבת ע"ש אם ישנו תחת ידו. אמנם דיש לנו לספק בזה אם הספינה בלא"ה עוברת מפני אינו יהודים שרוצים לעבור מעבורת המים אי מותר ישראל ליכנס שם באגב לעבור כיון דהמלאכה לא נעשית בשביל ישראל ובאמת כבר נתפשט המנהג להפליג בספינה אפילו בשבת כאשר ראיתי במדינת אשכנז בווערדטהיים וכדומה א"כ גם בנדון זה שרי דהוי כמו נר שהודלק בשביל נכרי דמותר לישראל להנות ואעפ"י שיש לומר דלילך למנין לא הוי דבר מצוה דהא במהרי"ל נסתפק אי מותר לערב ע"ת כדי לילך למנין כמ"ש המ"א בסי' תט"ו הלא כבר השיג עליו המ"א ושדי ביה נרגא בסי' צ' דהוי דבר מצוה דמוכח בגמרא דהוי דבר מצוה של דבריהם דהא ר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך הלא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ומשני לדבר מצוה שאני ופריך הא מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני והנה הר"ן בפ' השולח כתב דלעולם בהם תעבודו לאו מצות עשה גמור הוא או י"ל כיון דהטעם משום מתנת חנם א"כ כשמשחררו משום מצוה ליכא ביה משום מתנת חנם והקשה מ"א א"כ מאי פריך מצוה הבאה בעבירה היא דלדבריו ליכא עבירה כלל והניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ דהר"ן מפרש דזהו בעצמו כוונת הגמרא מצוה דרבים שאני ר"ל כיון דאינו משחררו בשביל טובת עבד רק משום מצוה שיהיה יו"ד דיו"ד מקרי עדה מפני זה מותר לשחררו ובזה מיושב הבה"ג שהקשו תו' שם בברכות מהאי גמרא ע"ש ובזה ניחא נמי דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' עבדים שלא כ' דוקא מצוה דרבים ומה שתירץ הל"מ שם הוא דחוק דהא מסיים הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה אבל לדברינו מיושבים דה"ג והרמב"ם רוח אחרת עמם דמפרשים כהר"ן ודוק. ונחזור לנדון דידן דאם נראה שהא"י אינו עושה בשביל גוים אחרים דראי לעבור עם כל זה לא מלאני לבי להתיר עד שיסכים עמי אבינו ורבינו הגאון נר"ו ועוד עובדא בא לידי בחתן שפרס' כלתו נדה איזה ימים קודם חופה ובא זמן טבילתה אחרי כלות ימי משתה ושאלתי כי המנהג לעשות סעודה בליל טבילתה ולברך שבע ברכות ואמרו שכן הורה להם הרב ז"ל הנ"ל ולפעד"נ דין זה ליתא לא מבעיא לדידן דלא קיי"ל כהרמב"ם דאפילו חופת נדה קונה או אפילו להרמב"ם אם הודיע לחתן שהוא נדה דוודאי מהני חופה א"כ אין לברך ז' ברכות אלא אפילו להרמב"ם דח"נ אינו קונה בלא הודיעו נמי אין לברך אם כבר כלו הז' ימי משתה כמ"ש הרמ"א בא"ה סי' ס"א בשם המרדכי דאם יודע שהקדושין היו בטעות אין צריך לברך שנית ז' ברכות וסגי בברכות ראשונות ובעיני דבר זה פשוט הוא אך באשר ששמעתי שמנהג זה בכל מקום לא ידעתי מבטן מי יצאה הוראה זו ניהו דיש סמך לעשות סעודה לבעילות מצוה כמ"ש מהרש"ל בכתובות דף ד' ע"ב בתו' ד"ה מהו וכו' מכאן יש לדקדק דהיו עושין סעוד' לבעילת מצו' אפילו היכי דכבר היתה הנשואין ומסיים ובחיבורי שדיתי בה נרגא עכ"ל אבל לענין ברכות אין רמז ועיין בהגהת הרא"ש פ' אע"פ סי' ו' וז"ל בס' המקצעות פסק הואיל ונכנסה לחופה ופרסה נדה ודאי פסקה לה חיבת ביאה ומ"מ תקנו רבותינו הגאונים כיון דפסקי שבעה נקיים וטובלת מכניסין אותם ומברכין ברכת חתנים וה"ל חיבת ביאה וחיבת חופה בהדדי עכ"ל והנה הפוסקים לא הזכירו הגה זו משום דהגה זו ס"ל כהרמב"ם ופליגא אמרדכי ורמ"א הנ"ל. א"כ דמיירי דזמן הטבילה הוא בתוך ימי משתה אבל לדידן דלא קיי"ל כהרמב"ם ובפרט בהודיע אין לברך יען דמסופקני באלמנה שפרסה נדה דאינה ניקנת אלא בביאה אי מברכין ז' ברכות וגם בזה יש לדחוק דלא עדיפא מקידושי טעות ובנתיים הוריתי שלא לברך כי ספק ברכות להקל ולדברו הוחלתי:
תשובת אאמ"ו והרב זצ"ל:
דע אהובי בני. דהר"י בעל תוס' אוסר הליכה בספינה משום גזרת שט וזהו שייך אפילו תוך התחום ולזה צריך קנין שביתה דהוי כביתו כ"כ מ"א סי' רמ"ה ס"ק י"א וכ"כ בשו"ת של הגאון מוהר"ר זיסקינד מלובלין סי' א' אך שם נותן עוד טעם לשבח דגזרת שט שמא יעשה חבית של שייטין וכיון שקונה שביתה יש לו היכר שלא יעש' חבית של שייטין גם בשו"ת שב יעקב סי' ט"ז מסיק להלכה דמותר לילך בספינה לצורך מצוה להתפלל באם שקנה שביתה דוקא אפילו בתוך התתום ע"ש באריכות ונראה לי נפקותא בין שני הטעמים דאם נימא דהוי כביתו צריך שישב כל בין השמשות אבל לטעם הכיר' אפילו יצא משם בבין השמשות סגי והחלוקה זו לא הזכירו הפוסקים א"כ לצאת לכל הדיעות צריך שישב שם בבהש"מ ומה שתרצת על קושיות מ"א סי' צ' ס"ק כ"ט על הר"ן. דזה באמת משני התרצן ומחדש לו סברת הר"ן. ישר וראוי לאומרו. יען מה שצדדת למצא היתר אם הספינה בלא"ה עוברת בשביל גוים הוי כמו נכרי שהדליק נר דמותר להנות בו ישראל בזה האריך בס' שו"ת שב יעקב אמנם לפי מה שמסיק לעיל דצריך לקנות שביתה מבע"י א"כ בוודאי הליכת הספינה בשביל ישראל ג"כ וא"כ היתר זה בנדון דידן לא מעלה ולא מוריד ומסקנא דמלתא אם קונים שביתה מותרים לילך לזכות רבים להתפלל בעשרה וכבר נהגו שם ובכמה מקומות באשכנז ע"פ הורים ומורים. ובדבר חופת נדה ראיתי דבריך טובים ואם חכם בני ישמח לבי גם אני מסכים שלא לברך וכל המברך מברך ברכה לבטלה ואביא ראיה לדבריך מה שהביא בס' בית שמואל סי' ס"ב ס"ק י"ד במי שהלך תיכף אחר החופה ולא היו מברכי' ז' ברכות בסעודה כלל ושהו בדרך עד אחר ז' לדעת ב"י אין מברכין ולדעת ט"ז מברכין וכל זה אם עדיין לא היו מברכין אבל כשכבר ברכו ז' ברכות בסעודה ליכא מאן דפליג אפילו לא בעל איירי שם ע"כ אין לברך אפי' תוך ז' וספק ברכות להקל. ובענין השאלה אם שני ב"א מיוחד כ"א חדרו ואין להם חצר אם צריכין לערב עיין סי' ש"ע מה שהביא ב"י בשם הסמ"ק דמשמע שם דצריכין לערב כי ז"ל שם וכן נהגו בבירה גדולה שמשכירים ב"א הרבה בכל א' וא' בחדר לבד ואין להם כ"א פתח א' לר"ה אפ"ה נהגו לערב עכ"ל שם:
תשובה מבני הרב מהר"ט נר"י:
דברי ספקות שנפלו לי בדברי אאמ"ו הגאון נר"ו בענין שהשיב שמותר לעבור בספינה בשבת כדי לילך למנין דהיינו בקנין שביתה ראיתי דבריך הנחמדים שמחליט שאף בתוך התחום צריך קנין שביתה לפי שיטת ר"י שאוסר משום שט שכ"כ בתשו' מהר"ז מלובלין ותשובת שב יעקב וכן המנהג להתיר לילך בספינה למנין בשבת עכ"ל הנני הולך בעקבות אבותי ורבותי ולהיות מן המתירים. יען תור' היא וללמוד אני צריך באשר שתשו' הללו אין בידי לעיין בהם כי לא ידעתי אנה מצאו דבר זה דלשיעת ר"י יהי' מהני קנין שביתה הלא הר"י בעצמו בפרק מי שהוציאוהו חולק דלא מהני קנין שביתה לשיטתו וכ"כ מהרש"א שם וכ"מ בכל דברי הגאונים שהביא הב"י באורך וכ"כ הב"ח בהדיא וכ"מ מדברי הרא"ש ומ"ש אאמו"ר דכ"כ המ"א רסי' רמ"ח סקי"א גם מזה אין הכרע דנ"ל דאותן שנהגו בקנין שביתה ס"ל כדעת ה"ג וכן מוכח בהדיא בר"ן וריב"ש מקור הדין נובע מהא דס"ל דקנין שביתה הוא משום חוץ לתחום. ובלי ספק שבעלי תשוב' הללו האריכו למעניתם בזה ונפשי אותה לדעת. ומ"ש בשם הגאון מהרז"ל דקנין שביתה הוא משום היכר. וכת' אאמו"ה דנפ"מ דלא צריך להיות שם כל בין השמשות. ואפשר דזה דעת הלבוש וחילוק נאה הוא וראוי למי שאמרו יען יש עוד נפ"מ אם הניח עירוב תחומין בספינ' דלטעם דשביתה משום ביתו מהני ולהטעם היכר לא מהני ואולי החמירו בזה דצריך דוקא ברגליו ומעתה אם רבים רוצים לעבור בשבת בספינ' כולם כאחד צריכין לקנות שביתה בין השמשות ולא יכולים לעשות ע"י שליח. אמנם ראיתי דאאמו"ה רוצה לדחות מה שצדדתי להתיר אם הספינה בלא"ה עוברת בשביל נכרים וניכר מתוך מעש' הספן שאעפ"י שלא יעברו היהודים אפ"ה הי' מעביר הספינ'. כי מחויב בעל מעבורת לעבור עם הספינ' כל פעם שימצא בנחל איזה אנשים לעבור והוי כמו נכרי שהדליק נר בשביל ישראל ודחה אאמו"ה היתר זה נ"ל דאם נאמר דצריך שביתה בספינה א"כ ודאי הליכת הספינה ג"כ בשביל ישראל שקנו שביתה א"כ היתר זה לא מעלה ולא מוריד עכ"ל ולא ידעתי למה דחה סברא זו בשתי ידים. כי מה בא קנין שביתה לדין זה הלא המעשה ניכר ונראה שלא מעברין הספינה בשביל ישראל רק בשביל נכרים ושוב מצאתי ראיתי בתשו' חות יאיר סי' קי"ב וז"ל ואפשר אם הי' הספינה הולכת בבוקר ביום השבת בלא"ה הי' ג"כ היתר טפי עכ"ל. ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול ומעתה אפי' לא קנו שביתה יש למצא היתר לשיטת ר"י. וגם עדיין שאלתי שטוח' אבי ורבי פרוש דבריך אם התשובות הללו מתירין אפי' ליחיד לעבור בספינה אצל עשרה כי מצוה להתפלל בעשרה. עם היות שמהרי"ל וגם בתשו' ח"י הנ"ל ס"ל דלילך למנין ולהתפלל בעשרה לא מקרי דבר מצוה ע"ש יש לי להביא ראיה דהוי דבר מצוה דהא אמרינן בגיטין דף ל"ו דנדר על דעת רבים אין מתירין אא"כ לדבר מצוה וכת' הגהות מיימוני בפ"ג מה"ל תפילה בשם תשו' ר"י מי שנשבע שלא יכנס לבית חבירו ויש בית הכנסת בבית מקרי דבר מצוה ומתירין לו שיבא חבירו להתפלל ברבים אפי' אין שם מנין וכ"כ הסמ"ק ומהרי"ק והרמ"א בסי' רכ"ח ס"ק כ"א ע"ש ואולי יש לחלק בדבר דשאני נדרים הואיל והעולם מחשבין בהכ"נ למצות אמרינן מסתמא ניחא להו לרבים בהתרה ודוחק. על כל פנים עדיין לא ברירא לי האי דינא על מכונו עד עת בא דברי קדשו ויתד היא שלא תמוט. ומה שבדיק לן אאמ"ו על המ"א בסי' רצ"ג סק"ד דלדבריו קשה מאי פריך בשבת דף ק"נ אע"ג דלא הבדיל עכ"ל ולכאורה אמינא דדוקא גבי דבר מצוה מותר להבדיל קודם בה"ש. אבל בדף ק"נ מיירי לשמור פירות ולא הוי דבר מצוה. אמנם בסי' ש"א ס"ה מוכח דשימור פירות נמי הוי קצת מצוה אך אמנם יורה דרכו דלק"מ דהא דמותר להבדיל לאחר פלג המנחה הוא למ"ד דמותר להתפלל של מוצאי שבת בשבת כמ"ש הטור. והנה בברכות ריש פרק תפלת השחר פליגי אמוראי בזה והקשה הגמרא למ"ד דאסור להתפלל של מוצאי שבת בשבת היאך פליגי אמתניתין ודו"ק. ומה שרוצ' להביא ראיה מסי' ש"ע דצריכין לערב י"ל דיש להם חצר אחורי הבתים. דברי בנו ותלמידו הקטן ידידיה המכונה טיאה וויי"ל:
תשובת אאמ"ו הרב זצ"ל
אשר שאלת אם מותר לעבור בספינה בשבא כדי לצרף מנין להתפלל בי' כבר השבתיך שנוהגין היתר כאשר חרות על הלוחות שלי שו"ת שב יעקב סי' ט"ז ושו"ת מהגאון מהור"ר זיסקינד מלובלין סי' א' בתנאי שיקנו שביתה. ובאת עוד בדבריך והארכת למעניתך אהובי בני אמרתי שדי בדברי הראשונים וכתבתי בדרך קצרה כי מאהבת הקיצור אני. אמנם אצבעותיך למלחמה של תורה ואמת שדבריך מרגישים ורעושים בשו"ת הללו. אשר על כן יצאתי להשכילך בינה:
טרם כל אשר אמרת שאין הכרע מדברי מ"א שסובר דעת ר"י משום שט לדעת רמ"א עיין סי' של"ט במ"א ס"ק י"ג שמפרש להדי' דק"ש משום שט (וכוונתו דאלת"ה ה"ל לרמ"א להגי' שם על המחבר) אך עם כל זה יש לתמוה הכל על הרמ"א מנ"ל דק"ש מהני משום שט כי מקור מוצא הדין מהלכות גדולות דקנין שביתה מהני אימא דה"ג חולק על הר"י ולא ס"ל הטעם משום שט רק משום לצאת חוץ לתחום וכדברים האלה מדקדק בשו"ת שב יעקב על הרמ"א לפי' מ"א. אפס מצאתי מרגניתא בשו"ת מהור"ז מלובלין ואעתיק בקיצור וזהו כי בסי' תרי"ג הביא הטור בשם ה"ג במעבר לשוט אסור כך גי' הטור ומדלא קאמר לשוט אסור אלא ש"מ הא דקאמר מעבר לשוט אפילו להעביר בספינה אסור והיינו מטעם שט וא"כ האיך התיר בה"ג ע"י ק"ש לעבור בספינה ש"מ דס"ל לבעל ה"ג דמהני אפילו לטעם שט דהוי בביתו אי משום היכר. ועל העמוד הגדול הזה סמך רמ"א ומ"א ושפתים יושק. אך ע"ז יש לבע"ד לחלק מהך דבה"ג בסי' תרי"ג אין ראיה דהתם איירי כשישראל עצמו משוטט בספינה אבל בספינת גוי מנ"ל דס"ל שאסור משום שט:
ויש לדחות דא"כ הל"ל מעבר לשוט ע"י עצמו אסור. אבל ע"י גוי שרי ודו"ק. והנה בשו"ת שב יעקב בסופו כת' וז"ל ועוד נ"ל להיכיח דאפילו לר"י דאיסר משום שט יש חילוק בין דבר מצוה דהא לפי' ר"י הא דאין מפליגין איירי אפילו בתוך התחום ומ"מ תני עלה בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי אע"ג דרבי סבר דצריך להתנות ע"מ שישבות וכו' י"ל הא דצריך להתנות משום הוצאת חוץ לתחום אבל הטפם דשט דקולא לא הוה צריך להתנות ע"כ. ודבר זה אין מקובל דהא ברייתא אין מפליגין מפרש ר"י משום שט ואפילו בתוך החתום ועלה קתני ופוסק עמו ע"מ שישבות. ועוד לדבריו הך דחולין קשיא דהא לשמור פירות ג"כ מצוה ע"כ על היתר הזה אין לנו לסמוך. עוד שם דעתו להתיר לעבור בספינה כי מלאכתו להעביר נכרים ונר לא' נר למאה. ואם תקשה לך מהא דחולין שהוצרך להערים י"ל דהוא סבר כאביי בשבת דף קכ"ב דלא ס"ל הך סברא נר לא' נר למאה אבל אנן קי"ל כרבא וע"פ זה מיושב על כל הפוסקים הך דחולין אך ר"י מייתי ראיה מהך דחולין דאזיל לשיטתי' דפי' שם דאביי נמי ס"ל הך סברא דנר לא' נר למאה אלא שסבר אביי דבפני ר"ג שהוא נשיא הנכרי עשה לכבודו ע"ש בתוספות עכ"ד בקיצור. ותמהני עליה דהא שם בסוגיא מכח הך צריכתא במתני' נר ועשבים ומהך עובדא דשמואל מוכח דלכ"ע ס"ל נר לא' נר למאה וע"כ צריך לומר כפי' ר"י א"כ אמאי צריך להערים הך צורבא מדרבנן ש"מ דלא שייך סברא זו. ועיין א"ח סימן רע"ו ס"ד ושכ"ה ס"ד וכיון שזכינו לדין ע"כ צריך לומר דכ"ע ס"ל הך איסורא דשט מהך דחולין. אך הברייתא דאין מפליגין לא ניחא להו לפ' כפי' הר"י ככולי קושי' הרי"ף על פי' ר"ח. ועוד שלשה ימים ל"ל. ומה צדקו דברי הרא"ש שפי' בפ"ק דשבת כפי' הרי"ף ובפ' מי שהוציאוהו פסק כדעת ר"י ולכאור' הר"י בעצמו מפרש הברייתא כפי' הרי"ף או ר"ח. אך שכת' לפסק דתוך התחום נמי אסור וכ"מ לשון התוס' בפ"ק דשבת. לולי שראיתי בחידושי רשב"א ור"ן שהביאו בשם ר"י שהוא מפ' הברייתא דאין מפליגין מטעם שט עם כל זה אני אומר שכן הוא פי' ר"י אבל בעלי תוס' איכא למימר שאינם מסכימים לפי' הברייתא כך מש"ה לא הביא דברי ר"י כי אם לפסק הלכה ואחריהם נמשך הרא"ש. ומעתה בעל ה"ג כמו כן מפ' הברייתא כפי' ר"ח או כפי' הרי"ף. אבל לדינא צ"ל דס"ל כפסק הר"י משום שט מהך דחולין ומתיר ע"י ק"ש לכנוס בספינה. וע"כ צריכין לפ' כך דברי בה"ג כדי שלא יהי' דברי בה"ג סתרי אהדדי וכן פי' ב"י על אופן זה ולא כהב"ח ועם הנחת הדברים האלה צדקו דברי הרמ"א ומ"א. ועוד אני אומר שהר"י ג"כ ס"ל דק"ש מהני והיינו בתוך התחום ואיני חולק על הרשב"ם דהתיר ע"י ק"ש אפי' חוץ לחתום וכן הלשון התוס' ורא"ש מוכיח דדי בהיכר בעלמא:
ועוד דהר"י אין חולק על ההיתר הזה שעושין קידוש בספינה והולכין אח"כ לביתם מבע"י אבל אם קונין שבית' ויושב שם כל בין השמשות איכא למימר דהר"י נמי' מודה דמהני וכ"פ שם בהגהות הרא"ש מכל אלה נראה דיש להתיר לעבור לדבר מצוה. וכן שמעתי יש קהלה בממשלת הנובר ששמה ווערן בורג ומעבר לנהר דרים איזה ב"ב והוא מדינה אחרת ועוברים בספינה להתפלל שם בבה"כ. והגיד לי הב"ח נכד של גאון אב"ד מפראג זה איזה ימים שאביו נתקבל לשם לרב מדינה. ובתחילת ביאתו לשם היה מוחה על ידם ולא שמעו אליו כי אמרו שהתיר להם הראש הישיבה וכדי שלא יהיה כשתי תורות זה אוסר וזה מתיר ע"כ הניח להם מנהגן. וכבר כתבתי לך להך טעמא דהוי כביתו צריך לשהות בספינה כל בין השמשות. ולטעם משום היכר בק"ש בעלמא סגי גם בפת יוכל לקנות שביתה דהוי ג"כ היכר. אמנם על ידי פת לא מצינו בשום פוסק על כן אין להתיר בכה"ג הבו דלא לוסיף עלה כנלע"ד. ומה שתרצת על מ"א בשבת דף ק"נ דהקשה הש"ס למ"ד דתפלת מנחה עד הערב זה אינו דהרי"ף הביא כל שקלא וטריא ואנן קי"ל להלכתא דעביד כמר עביד. על כן נראה כמו שמגיהין בטור ע"ש הרא"ש מפראג שהביא הב"ח ע"ש ס"ג ודווקא לצורך מצוה רבה כגון להכנסת כלה או לקבורת מת מצוה אבל לשמור פירות לא וכ"ה בהגהות מרדכי וכן ברבינו יונה ולשון הרא"ש נמי משמע הכי דוק ותשכח. וראי' שהבאתי מסי' ש"ע דצריכין לערב במקומי אני עומד. ומה שדחית דיש להס רחב' אחורי בתים כמו כן יש להם פרוזדור ביחד ויותר משתמשין בפרוזדור ממה שמשתמשין ברחבה ומוקצה אחורי הבתים ואפילו בלא חצר אם דרים ביחד ויש להם חדר ביחד צריכין עירוב וגם גוי צריך להשכיר ממנו. ויותר מזה ראיתי בה"ג פ"ק דשבת וז"ל פסק ומאן דאיתא בספינה בשבתא לא צריך למזבן רשותא מן מארא דספינה דכיון דבאגרא יתיב לא צריך למזבן מני' משמע הא בלא"ה צריך למזבן מיני' וה"ה אם יש לכל א' חדר לבד ומשתמשים בפרוזדור יחד איסרים ג"כ זה על זה:

סעיף א' בהג"ה בספינה שמושכין ק' לי הא מזה לא חיישינן כלל אפי' תוך ג' ימים כמ"ש הג"ה ס"ב בסמוך:

סעיף ב' והוא שלא יהא ידוע. מזה מוכח דס"ס להחמיר מ"מ בדרבנן לקולא דהא הכא הוי ס"ס להחמיר ס' אי בעומקם עשרה ואת"ל שיש עשרה דלמא יש תחומין למעלה מי' ע' לקמן סי' ת"ד:

מנ"א ס"ק ז' שמדברי הרי"ף. צ"ל התוס':

לסחורה עבה"ט ועיין שו"ת חוות יאיר שכת' שאין להתיר אפי' אם אין הספינה הולכת בשבילו ואפי' ביו"ט של ר"ה דיש מצוה להשלים מנין ולתקוע ולהתפלל ברבים אין להתיר ומשמע שם דאם אין הספינה הולכת בשבילו קצת צד היתר ע"ש וגם מבואר מדבריו במקום שיש רפסודות קורות מסודרות על שתי ספינות גדולות הולכות כל היום מעבר לעבר ומעט מזעיר שניכר מעשה ידי אדם בהעברתם אם היהודי מכירו ואינו אומר לו דבר ועובר עליו למנין בשבת אין איסור ולא מחלפא בספינה אחרת מצד שינוי גדולה ומעשים ושמא שלא נקראת ספינה סתם רק בחיבור מלת גשר ע"ש ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' קכ"ג כת' בענין גשר הפורחות (נראה שהוא הענין שכת' החו"י שכת' שם שהגשר מתגלגלת מעצמה ויש שם מלח גדול והספן יחפור בו למען ילך בקל ובמהירות) אין להתיר רק אם רופא צריך לילך לחולה אפילו שאין בו סכנה וכן אם נקרא אל המושל הגדול משום דרכי שלום וא"צ קניי' שביתה ממש רק קצת קניי' שבית' ע"ש. ואמנם בשו"ת שב יעקב סי' ט"ז כ' להתיר לעבור על הגשר הפורחות לדבר מצוה אלא שב' שדיבר להלכה ולא למעשה ובתשוב' הג"מ זוסקינד רוטנברג סי' א' וסי' ב' מתיר ג"כ ובספר נתיב חיים כ' לקנות שבית' מבע"י ולצאת ידי הכל צריך לשהות בספינה כל זמן בין השמשות וכת' שכן נהגו בכמה מקומות באשכנז לעבור בנהר בספינה לצורך מצוה עפ"י הורים ומורים ע"ש. ועיין בבר"י סי' של"ט שהרבה מחמירין ולכן היכא שאין צורך מצוה כ"כ יש להתרחק מזה. וכל היתירי' הללו הם כשהוא בתוך התחום דוקא כמ"ש בשב יעקב ע"ש:

ופוסק עמו כו'. זה דעת הרמב"ם ונ"ל דהך ופוסק לא קאי דוקא על ע"ש אלא אפי' קודם שבת תוך ג' ימים וכמ"ש הטור לדברי הת"ק דמ"ש ע"ש מקודם לו בזה וא"ל מ"ש מעורות לעבדן דב"ה מתירין עם השמש וכן באיגרת לעיל היכ' דקצץ דלא הצריכו לפסוק עמו אע"ג דידוע שילך בשבת דשאני הכא שהישראל עצמו יושב בספינה התקינו עליו שכל מה שאפשר לאפקועי מעליו יעשה ואין חילוק בזה בין ע"ש לקודם לו כנלע"ד:

ואפי' אם אין בגובה המים י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר וכמ"ש אח"ז אבל תוך ג"י אסור מטעם שכ' אח"ז:

ואפי' במקום שיצטרך כו'. הטעם דג"י קודם השבת שייכים לשבת הבא וקודם לזה שייכים לשבת שעבר כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו דעד יום ד' מיקרי אחר שבתא ואח"כ מיקרי קמי שבתא וכיון שיצא בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול:

ול"ד להליכה בקרון. הטעם דהליכה בקרון אסור בסימן ש"ה מטעם שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן:

חשוב הכל דבר מצוה. קשה מ"ש מההיא דסי' תמ"ד לענין חמץ בביתו דלא חשיב דבר מצוה אלא בהולך למול בנו כו' כדאיתא בגמרא בהדיא וכ"ת דכאן אין רק איסור דרבנן במה שמפליג לים דהא גם שם אם מבטל החמץ אין כאן רק איסור דרבנן וצ"ל דשאני חומרא דחמץ שצריך הרחק' יתירה כיון שאדם רגיל בו ע"כ החמירו בו יותר שצריך לחזור בשבילו אם לא עוסק במצוה גדולה:

במג"א ס"ב דהיינו ביום הרביעי כו' דבע"ש כ' דלפי הטעם משום עונג שהוא דעת הרא"ש א"כ שרי ברביעי שקודם שבת דהבלבול והצער מרביעי עד השבת משא"כ לפי הטעם שכ' הרז"ה משום שיצטרך לעשות מלאכה בשבת ולכך ג' ימים קודם שבת הוה מקמי שבת וא"כ ברביעי גופיה נמי אסור. וכ' בע"ש דהמחבר שכ' בסעיף ב' הטעם משום עונג וא"כ מותר להפליג ברביעי. והמ"א ס"ל דגם המחבר אוסר ביום ד' כיון דאפשר שיבא לידי חילול שבת וכמו שכ' המחבר סעיף ד' ולכן כ' המג"א בסק"ג דקודם ג' ימי' היינו ביום ג' כמ"ש בסעיף ד' ודלא כע"ש שכ' להתיר ביום ד' לפי מ"ש בש"ע הטעם משום עונג שבת וזהו שכ' המג"א בס"ק ד' עס"ד דגם הרב ב"י ס"ל כן (וט"ם מ"ש הרב וצ"ל כמ"ש) ודלא כע"ש ר"ל דלהע"ש דס"ל דטעם המחבר משום עונג א"כ י"ל שאם הוא במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה אפילו קודם ג' ימים אסור וע"ז כ' דז"א דגם המחבר ס"ל דג' ימים קוד' שרי אף אם יצטרך למלאכ' בשבת כמבואר בסעיף ד':

ס"ק כ' ונ"ל דבשיירא אין להקל כו' ע"ש בספר ע"ש שכ' דלא התיר הרב לדבר מצוה אלא לענין שאין לחוש לעונג שבת אבל במקום שיצטרך לעשות מלאכה או יציאת חוץ לתחום אין להקל וכ"כ בספר כנה"ג ע"ש ומ"ש המג"א כמ"ש לעיל נראה שר"ל למ"ש בס"ק י"ד שיש מחמירין בזה אפי' אב"ג ומכ"ש אח"כ דכל הליכת שיירא הוא מקום שיצטרך לצאת חוץ לתחום ולא מה דחשבינן להא לדבר מצוה: