שולחן ערוך, אורח חיים רל״ט: דין ק"ש על מטתו. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין ק"ש על מטתו. ובו ב סעיפים:
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו': הגה ויקרא ק"ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו רוקח ורבינו ירוחם נ"ב ח"ב) ועיין לעיל סי' ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיי' פ"ז) ואין מברכין על ק"ש של ערבית (הגהות מיי' פ"ז וב"י בשם תוס' פ' כל הבשר) ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ואומר ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו' יברכך ה' וכו' עד וישם לך שלום ואומ' השכיבנו עד סמוך לחתימה:

כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו:

ויש לקרות ק"ש עד גמירא לפי שיש בה רמ"ח תיבות ויציל רמ"ח איברים (מהר"י לוריא ומהרש"ל) ויש מי שכת' לומר ג"כ אחר ק"ש מזמור ארוממך ה' כי דליתני (סמ"ג) אין מברכין על ק"ש של ערבית פי' אקב"ו על ק"ש אין לברך:

פרשה ראשונה. ורי"ו כתב לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח איבריו וכ"כ האר"י ז"ל וע"ל סי' רל"ה ס"ק ב' מש"ש:

המפיל. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה וכן עיקר. מ"א ע"ש:

ישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח"כ יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש. של"ה וכנה"ג:

שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותו שוכב דהא ר"ז קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה. מ"א:

חוזר וקורא. וה"ה אם מהרהר בד"ת. ש"ד מ"א:

בסתר. הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת פכ"ג ובית היינו חדר מהרי"ל. אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חיה חתן כלה אבל ות"ח בלילה ברכות נ"ד. יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאיתא בברכות שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה דלא ליפתח פיו לשטן לכן אין לאומרו רק יפשפש במעשיו שעשה כל היום אם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשון הרע צריכין בדיקה ביותר. ואשרי למי שנוהג לומר סדר הק"ש דהאר"י ז"ל:

ברכות ד' ודף ס'

שבועות ט"ו

טור בשם רב עמרם

שם בשם הרא"ש אביו

שבת קי"ח

ס"א ויקרא כו' ואין כו' ואם קרא ק"ש כו'. ירושלמי פ"ק רשב"נ כד הוה נחית לעיבורא הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסא והוה ר"ז מטמר ביני קופייא משמענא היאך הוה קרי שמע ושמע דהיה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומ"ט ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם רשב"נ רגזו כו' ודומו סלה ואע"ג דאמר שם מילתא דריב"ל פליגי דריב"ל קרא מזמורים בתרה וקי"ל כריב"ל מ"מ נלמוד משם דצריך שיהא סמוך לשינתו והמזמורים כק"ש אריכתא דמיא:

ואין מברכין כו'. ע' תוס' ריש ברכות סד"ה מאימתי ומכאן כו' ועתוס' דחולין ק"ה א' סד"ה מים כו':

סמוך למטתו – עיין מ"ב מה שכתבנו בשם הכנה"ג ועיין בח"א שמצדד לומר דאפילו לא היה יכול אח"כ כלל לישן ג"כ אין הברכה לבטלה דעל מנהגו של עולם הוא מברך וכן משמע בחד תירוצא באליה רבא ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו' וכעין שכתב השע"ת בסימן מ"ו לענין ברכת המעביר שינה כשאיננו ישן בלילה ע"ש ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך. נסתפקתי אם הוא עדיין קודם עמוד השחר בעת ברכת המפיל אך הוא משער שעד שיישן יעלה עה"ש אי אזלינן בתר עת הברכה שהוא עדיין לילה או בתר שינה שיהיה ביום ועל שינת היום לא נתקנה הברכה כמו שכתבו הפוסקים אבל אחר שעלה עה"ש לא מסתפק לי כלל דאף דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא עד הנץ החמה ועדיין זמן שכיבה הוא ע"פ הדחק כדאיתא בברכות ט' מ"מ לענין ברכת המפיל נראה דעבר זמן שהרי אינו יכול לומר השכיבנו אחר עה"ש כדאיתא שם בגמרא וממילא בעיניננו ג"כ אינו יכול לומר שתשכיבני לשלום שאין עוד הזמן של תחלת שכיבה אלא סוף שכיבה כפירש"י שם:

ואין מברכין וכו' – דאף שאמרו מצוה לקרותה על מטתו מ"מ אין זה בכלל מצוה דרבנן שיהא שייך לברך עליה אבל בק"ש בשחר וערב אותן הברכות עולים כאלו נברך אקב"ו לקרות שמע [הר"ש בן הרשב"ץ סי' ע"ד והביאו הברכ"י]:

[א] [לבוש] לישון וכו'. אמרו חכמים שצריך לבדוק נקביו קודם שינה, תשב"ץ:

[ב] [לבוש] נוהגין קצת וכו'. ושיירי כנסת הגדולה כתב דפשט המנהג שלא לומר אלא פרשה אחת, ועיין הטעם במטה משה ולחם חמודות, ועיין לעיל סימן רל"ה ס"ק ג':

[ג] [לבוש] ואומר תחילה וכו'. כתב בשל"ה בהגהות דף קכ"ג זה לשונו אבל בש"ס פרק הרואה משמע בהדיא ובכל הפוסקים דברכת המפיל אומר באחרונה כדי שלא יהא הפסק בין ברכה לשינה, וכן כתב הגאון המקובל מהר"ם קארדיווארא וספרי המוסר ורבינו ירוחם, עד כאן לשונו. ותמיהני ממה שכתב בספר מטה משה דף פ"ו וזה לשונו עם היות שלפי פשט הש"ס משמע שפרשת שמע קודמות לה, הנה רוב הפוסקים סידרו ברכה זו קודם הכל, וכן כתב הכלבו להדיא עד כאן לשונו. הרי שרוב הפוסקים סבירא להו דאומרים הברכה קודם שמע, ואיך כתב שכל הפוסקים כתבו דברכות המפיל באחרונה ולפחות הוה ליה להזכיר דברי מטה משה, וכן באבודרהם פרק ז' מהלכות תפילה מבואר כמנהגא דידן, וכן מצאתי באבודרהם דף י"ד בשם רבינו האי להדיא, וכן פסק שיירי כנסת הגדולה שכן המנהג. והפרישה כתב הא דאמרינן בירושלמי ר' זעירא קרא קריאת שמע וחזר וקרא עד שנשתקע בשינה, למנהגינו אפשר דגם שאר דברים שהוסיפו הכל נקרא על שם קריאת שמע, עד כאן לשונו. וגדולה מזו פירש בשל"ה בהגהה ראשונה דקאי על שאר פסוקים כגון בידך אפקיד רוחי ולא על קריאת שמע עיין שם, וכן מבואר בר' דוד אבודרהם שם. ולפי זה כולי עלמא סבירא ליה הך ירושלמי אלא דהפוסקים דסבירא להו שקורא שמע באחרונה פירשו חזר וקרי על קריאת שמע לבד, והפוסקים דסבירא להו דקורא שמע בתחילה פירשו נמי על הפסוקים. עוד יש לומר כיון דעיקר הגנה הוא בקריאת שמע קרי ליה כמה פעמים והיינו אחר שאמר כל סדר קריאת שמע, כל זה כתבתי לאפוקי ממטה משה שהאריך ומשנה מחלוקת אי הלכה כר' זעירא, גם ברבי דר' יהושע בן לוי פליג על ר' זעירא, וקצת פוסקים פסקו כר' זעירא וקצת כר' יהושע בן לוי, ועל כן תמה על רמ"א שפסק הך דזעירא, עיין שם ושארי ליה מארי, ועוד דאי פליגי ודאי כולי עלמא היו סבירא להו כר' יהושע בן לוי כיון שפסקו בש"ס דילן. גם מה שכתב דטור סבירא ליה דשמע אין אומרים משום שמירה רק שמצוה לומר דברי תורה קודם שינה, לא דק דמבואר בש"ס ורי"ף ותוספות הרבינו יונה ור"ן פרק קמא דברכות וכל הפוסקים דהוא משום שמירה, אלא יש לפרש דעת הטור דברכת המפיל אומר אחר כל הפסוקים באחרונה ממש כדמשמע בשל"ה ומשום הפסק, ואף אם נאמר כפשטיה דאומר הפסוקים אחר המפיל דמה שיש משום שמירה אינו הפסק יש לומר דשאני שמע כיון שצריך לאומרה לשם חובה נראה כהפסק כמו שכתב תוספות הרבינו יונה שם. כתב מצאתי בב"א [בברכת אברהם] דף כ"ז קשה שמא לא יישן כמו דאין מברכין על השינה בסוכה, ויש לומר דברכת המפיל הוא על טבע שינה שאי אפשר שלא יישן אבל בסוכה אם מצטער לא יישן כלל, עוד יש לומר שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפילו לא יישן מברך. ראיתי בתשב"ץ סימן ר"ס זה לשונו ואומר המפיל חבלי שינה וכו' בעמידה, עד כאן, וראשונים ואחרונים לא הזכירו זה. והנה נוסחא דילן ותנומה על עפעפי יהי רצון וכו', אבל בטור על עפעפי ומאיר לאישון בת עין יהי רצון וכו', וכן הוא בש"ס פרק הרואה ובעל הלכות גדולות ורי"ף ורמב"ם שם וסמ"ג ואגודה ור' דוד אבודרהם, וכן כתב מטה משה בסתם, וכתב טעם על פי מדרש והנה טוב מאוד זה שינה שמתוך שישן קימעה עומד ויגע בתורה וזה פירוש שמתוך שינה מאיר לאישון בת עין. כתב של"ה זה לשונו כתב התשב"ץ ואומר לישועתך בכל ששה פנים לישועתך קויתי ה' לישועתך ה' קויתי, קויתי ה' לישועתך קויתי לישועתך ה', ה' קויתי לישועתך ה' לישועתך קויתי, עד כאן, וכן כתב מטה משה, והטעם להבריח המזיקין והמשחיתים מכל ששה קצוות העולם שהם מעלה ומטה וארבע רוחות. עוד כתב אומר מזמור שמחתי באומרים לי וכו' כדי להזכיר ירושלים ומתוודה בכל לילה קודם שינה וקורא עשרת הדברות בפרשת ואתחנן וכן כתב רש"ל בתשובה, ועיין לעיל סימן א' סק"ו. והך וידוי היינו שיפשפש במעשיו שעשה אותו היום ויתוודה עליהם בפרט בעבירות המצויים כגון חניפות שקרים ולצנות ולשון הרע, אבל וידוי שכיב מרע כתב מגן אברהם שאין נכון לומר כדאיתא בברכות דף ס' דלא ליפתח אדם פיו לשטן. כתב הב"ח בשם הסמ"ג שיש לומר מזמור ארוממך ה' כי דליתני וכו', עד כאן, מיהו כל המזמורים אינו חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם מדחזינן דר' יהושע בן לוי אמרן, ואפילו ר' יהושע בן לוי לא אמר רק ויהי נועם ה' מה רבו צרי, ונפקא מינה לענין חולה או אונס:

[ד] יושב בסתר וכו'. במטה משה מסיק להתחיל מן ויהי נועם עד סופו וכופלין פסוק אורך ימים. עוד כתב נהגו לומר אדון עולם באחרונה לפי שיש בו בידו אפקיד רוחי. כתבו ספרי מוסר שגם הנשים צריך ליזהר בקריאת שמע שעל המטה בכוונה ודקדוק התיבות, עד כאן. מגן אברהם כתב דמה שלא נהגו לאומרה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא בלילה, עד כאן, ואין נכון דאטו גברי בעי שמירה ונשי לא, דהא כתבתי דקריאת שמע משום שמירה:

[ה] [לבוש] ולא יאכל וכו'. אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותם קודם השינה זמן הרבה אין קפידא ואני נוהג בשעה שהשינה באה עלי לומר בידך אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו', וראיתי כתב טוב וישר לשמש מטתו קודם שיאמר קריאת שמע, והוקשה לי שהרי אין לשמש מטתו בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה, ודוחק לומר דעד אותו זמן יהיה ניעור, ואולי תיקון למי שמשמש מטתו קודם שישן קאמר, עד כאן לשון שיירי כנסת הגדולה. וראיתי כתבי האר"י זכרונו לברכה מנהג הרב זכרונו לברכה בליל טבילה להיות ניעור עד חצות ועוסק בתורה ואחר כך שימש מטתו וקורא קריאת שמע ויישן, עד כאן לשונו. ושל"ה דף ק"ג כתב דיקרא קריאת שמע קודם ביאה, רק ברכת המפיל לא יאמר עד אחר ביאה ויאמר שנית פרשה ראשונה של קריאת שמע, עד כאן. ונראה דאזיל לטעמיה דאומרים המפיל באחרונה, אבל לפי מה שכתבתי לעיל אומרים המפיל קודם קריאת שמע, גם צריך עיון שלא הזכיר דברי האר"י זכרונו לברכה דמבואר שקרא כל הקריאת שמע אחר ביאה וכדברי שיירי כנסת הגדולה:

[ו] [לבוש] יחזור ויקרא וכו'. כתב מגן אברהם נראה לי דהוא הדין אם מהרהר בדברי תורה שפיר דמי דהא אמרינן בש"ס תלמיד חכם אין צריך לקרות קריאת שמע, עד כאן. ואני אומר אי משום הא לא יקרנה אפילו בפעם ראשון כמבואר בש"ס ורי"ף ובעל הלכות גדולות ורמב"ם שם וכמו שכתבו תוספות ריש ברכות, ועוד הא צריך לומר חד פסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי וכו', ועוד הא אמרינן פרק ב' דשבועות דר' יהושע בן לוי סידר קריאת שמע וגני, ובירושלמי ר' זעירא קרא וחזר וקרא הא תלמידי חכמים הם, אלא ודאי חיובא ליכא על תלמידי חכמים, אבל מכל מקום ראוי לו לקרות קריאת שמע. אך קשה איך יחזור ויקרא הא לעיל סימן ס"א סעיף י' כתבו דיש אומרים דפסוק ראשון לא יכפול ומשמע בבית יוסף שם שכן הלכה, וכן דעת לחם חמודות, ועיין לעיל סק"ג:

[ז] [לבוש] ואפילו כשהוא במטה וכו'. זה לשון רמ"א ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב, וכתב מגן אברהם היינו דוקא בקריאת שמע של חובה, אבל אם כבר קראה אחר צאת הכוכבים וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותה שוכב, עד כאן. וזה נראה דעת הלבוש שסתם כאן להיתר, אך מרמ"א לא משמע הכי, ואין לומר דקאי על פעם ראשון דהא פסק ריש סימן רל"ה דקורא מיד בצאת הכוכבים וקריאת שמע על מטתו אינו אלא שמירה עיין שם, ועוד דקשה מאי הקשה תוספות הרבינו יונה הביאו בית יוסף בסימן ס"ג על הא דשנים שהיו ישנים במטה אחת וזה חוזר פניו וקורא דילמא התם בקריאת שמע על מטתו מיירי, וכדמשמע מרמב"ם פרק ז' מהלכות תפילה, והא סבירא ליה לתוספות הרבינו יונה דקריאת שמע על מטתו אינו אלא משום שמירה:

ומברך. הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת"ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה רשב"ש סי' קע"ד. ועיין בס' אליה רבא בענין הנוסחא של ברכת המפיל ע"ש:

א) [סעיף א'] קורא על מטתו פ' ראשונה וכו' ורי"ו כתב ע"פ המדרש לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח איבריו. מ"א סק"א. וכ"כ בשער הכוונות דף נ"ג ע"א דדוקא חסידים הראשונים לא היו צריכים לומר רק פסוק ראשון אבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרט כל פרעי הכוונות והיחוד כדי שנוכל לגרום זווג עליון וע"כ אנחנו אומרים כל סדר ק"ש יעו"ש:

ב) קודם ק"ש יאמר רבש"ע הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי. בין באונס בין ברצון. בין בשוגג בין במזיד. בין בגלגול זה בין בגלגול אחר. ולא יענש שום אדם בסיבתי לא למעלה ולא למטה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. ויה"ר מלפניך ה' או"א שתסייעיני שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחולאים רעים. יהיו לרצון אמרי פי וכו' סו"ב בסימן רל"ח. והוא ע"ד מ"ש במגילה כ"ח א' דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן ואח"כ יאמר השכיבנו אבינו לשלום וכו' עד והגן בעדינו. ובשבת ויו"ט לא יאמר רבש"ע ויה"ר רק יתחיל השכיבינו:

ב) והנני מסדר בס"ד סדר הק"ש שעל המטה ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הכיו' ובסידור הרש"ש ז"ל:

ב) תחלה יאמר לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מצות ק"ש שעל המטה לתקן את שרשה במקום עליון ויהי נועם וכו':

ב) ויהי רצון מלפניך ה' או"א שבכח סגולת ברכת המפיל וק"ש והפסוקים שאומר וכל פרטיהן והכוונה שאכוין בהן שיעלו כל הנפשות והרוחות והנשמות של נינוצי הקרי והזרע שיצאו ממני ומכל עמך ישראל שלא במקום מצוה ויעלו מתוך הקלי' אל יסוד מלכות דאצילות ולהוריד שפע גדול עם ג' הויו"ת דמילוי יודין העולים רי"ו מדעת דעתיק אל מזל השמיני דא"א ומשם לדעת דאבא ומשם ליסודו ומשם דיסוד דאימא לכונן ולתקן את הכלי דמ"ן דילה. ולהמשיך מיסוד דז"א ליסוד דמלכות רבוע הוי"ה פשוטה ורבוע הוי"ה דמילוין ההי"ן לכונן ולתקן הכלי דמ"ן דילה. ולהמשיך שפע והארה גדולה מהרי"ו העליון שהוא ג' הויו"ת דמילוי יודי"ן שהם בגי' תרכ"ו שביסוד דאימא אל תלת מוחין דמלכות ואל יסוד שבה להשמיד ולהרוג את החרב העליון דקלי' החותך וקוצץ את הנשמות הקדושות. ולהוריד הארה מהרי"ו התחתון שהוא רבוע הוי"ה פשוטה ורבוע הוי"ה דמילוי ההי"ן להרוג את הכלב שבקלי' שכנגד יסוד דמלכות קדישא דז"א. ולהוריד הארה גדולה מהב' רי"ו עליון ותחתון להשמיד ולהרוג ולאבד אח כל הגופים הטמאים של הקלי' והמשחיתים ילדי פשע זרע שקר אשר בחטאינו בנים גדלנו ורוממנו הן בהשחית זרע ארצה הן אשר לא שהינו על הבטן. אנא ה' חגור חרבך וכאריה תשאג לעומתם ותוציא בילעם מפיהם והשיג תשיג והצל תציל ולא ידח ממנו נדח והגופות ההם תזרם ורוח תשאם והיו כלא היו. יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' רודפם. וכל הטיפות וניצוצי הקדושה שבהם יעלו עם שורשי נפשי רוחי ונשמתי אל תוך יסוד מלכות קדישא דז"א ולהעלות שם מ"ן ולהתעבר מהם ולהביאם אל עוה"ז. ובסגולת רמ"ח תיבות שבק"ש שאקרא יתוקנו רמ"ח איברי תפארת ומלכות ויתוקנו ויעשו רמ"ח איברים לכל נשמה מהנשמות הקרי ושז"ל שיצאו ממני ומכל עמך בית ישראל ושיעלי לתוך ם' דלעולם ועד שבתוך יסוד דמלכות קדישא. ויהי נועם וכו' ועיין לקמן אות ד':

ב) ואח"כ יאמר בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. ואח"כ יאמר ג' פרשיות של ק"ש בכוונה גדולה וחוזר ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריו של אדם. ואח"כ יאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ואח"כ יאמר הנה מטתי שלשלמה וכו' כולם אחוזי חרב וכו' מפחד בלילות. ויחזור אותם ג"פ (ויש בהם עשרים תיבות וג"פ שיאמר יהא ששים תיבות והטעם בסוד) ואח"כ יאמר ג' פסוקים של ברכת כהנים. יברכך וכו' יאר וכו' ישא וכו' שיש בהם ששים אותיות. ואח"כ יאמר יושב בסתר עליון וכו' עד כי אתה ה' מחסי. שיש בהם ששים תיבות. (ואם היא בחול יאמר כאן וידוי על סדר א"ב. ואח"כ יאמר ויה"ר מלפניך ה' או"א שאם חטאתי לפניך באות יו"ד של הוי"ה ובאות אלף של אדנ"י יהיה נחשב לפניך כאלו נסקלתי בב"ד ע"י אות אלף של אדנ"י. ואם חטאתי לפניך באות ה' ראשונה של הוי"ה ובאות ד' של אדנ"י יהיה נחשב לפניך כאלו נשרפתי בב"ד ע"י אות ד' של אדנ"י. ואם חטאתי לפניך באות ו' של הוי"ה ובאות נ' של אדנ"י יהיה נחשב לפניך כאלו נהרגתי בב"ד ע"י אות נ' של אדנ"י. ואם חטאתי לפניך באות ה' האחרונה של הוי"ה ובאות נ' של אדנ"י יהיה נחשב לפניך כאלו נהרגתי בב"ד ע"י אות נ' של אדנ"י. ואם חטאתי לפניך באות ה' האחרונה של הוי"ה ובאות יו"ד של אדנ"י יהיה נחשב לפניך כאלו נחנקתי בב"ד ע"י אות יו"ד של אדנ"י ותרצני ברחמיך הרבים) ואח"כ יאמר אנא בכח כולו. וקודם שיאמר ברוך וכו' אם הוא בליל ראשון של השבוע יחזור לומר פסוק אנא בכח ג"פ. ואם הוא בליל ב' יחזור קבל רנת וכו' ג"פ. ואם הוא בליל ג' נא גבור וכו' ובליל שבת שועתינו קבל וכו' ואח"כ יאמר ברוך שם (וזה שאומרים ג"פ בפעם ראשונה יכוין להעלות בחי' הנפש מן העשיה ליצירה ובפעם שניה יכוין להעלות בחי' הנפש והרוח מן היצירה לבריאה. ובפעם ג' יכוין להעלות בחי' הנפש והרוח והנשמה מן הבריאה לאצילות. וגם יכוין בכל פעם שאומר הפסוק כי בשתי אותיות יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף דהיינו בפעם הראשונה יעופף הנפש מן העשיה ליצירה. ובשניה הנפש והרוח מן היצירה לבריאה וכו') ואח"כ יאמר פסוק בידך אפקיד רוחי וכו' ואח"כ חוזר לומר ק'בל ר'נת ע'מך ש'גבנו ט'הרנו נ'ורא. ויכוין ר"ת השם בניקוד שוא כזה. קרע שטן ויכוין כי בשם זה קורע כח השטן שלא יביאנו לידי קרי. ואח"כ יכוין שם אלוה ישמרני. וחוזר לכוין בשם אב"ג יתץ עד שישן:

ג) כתבו ספרי המוסר שגם הנשים צריך ליזהר בק"ש שעל המטה בכוונה ודקדוק התיבות. א"ר אות ד' ומ"ש המ"א סוף סק"ב דמה שלא נהגו לאומרה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא בלילה כתב עליו הא"ר שם דאינו נכון דאטו גברי בעי שמירה ונשי לא דהא ק"ש משום שמירה יעו"ש וכ"כ א"א אות ב' דנהגו הנשים האדנא לאומרה וכ"כ בס' יסוד יוסף שגם הנשים יקראו ק"ש על מטותיהם כדשם שלילין נוקבין מטמאין האנשים בלילה כך יש שדים זכרים המטמאים הנשים בלילה בשינה יעו"ש. והביאו היפ"ל ח"ב אות א' וכ"כ בשער הכוונות דף נ"ו ע"ג כי כמו שיוצאין המזיקין האלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא איש וזה נרמז בפסוק לא תאונה אליך רעה ר"ל לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים ונגע לא יקרב וכו' ר"ל נגע שהוא סמא"ל דכורא לא יקרב באהליך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער ט"ז פ"ה. והוא מזוהר פ' פקודי דף רס"ד ע"א יעו"ש. והביא היפ"ל שם:

ד) וכתב שם בשער הכוונות דצריך האדם לכוין בכל ק"ש שאומר על מטתו לכוין בתיקון עון זה ולהמית כל אותם הגופות של מזיקין הנז' ויש אדם שגדול כח כוותו עד שיוכל להמית בכל לילה אלף וקכ"ה כנז' בפ' בלק דרי"א ע"ב ויש אדם שלא יוכל להמית אלא דבר יום ביומו וכמספר הימים שחטא כך צריך ימים אחרים כנגדם לתקן עון זה וכו' ונמצא כי עיקר התיקון הוא שיכוין להמית ע"י הק"ש של מטתו אותם הגופים של המזיקים ועי"כ יוכל האיש הזה להעלות עם נפשו אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה וענין כוונת מיתת גופות הנז' הוא בכוונת שמות העולים בגי' כמנין וחר"ב פיפיות בידם יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שם. ור"ל שריבוע הוי"ה הפשוט וריבוע המלא בההי"ן עולה גי' חרב"ו כזה. י יה יהו יהוה. יוד יוד הה יוד הה וו יוד הה וו הה. וכן ג' ע"ב גי' חרבו כזה. יוד הי ויו הי. יוד הי ויו הי. יוד הי ויו הי:

ה) צריך לבדוק נקביו קודם שינה. ס' התשב"ץ סימן רס"א. וכן המנהג. שכנה"ג בהגה"ט אות א' א"ר אות א' ונראה דהיינו קודם שיקרא ק"ש כדי שלא יהא הפסק בין ק"ש לשינה ויותר טוב אם יבדוק קודם הלימוד של הלילה כדי שלא יהא הפסק בין הלימוד לק"ש ונכון ג"כ שלא יפסיק בדיבור שאין בו צורך בין הלימוד לק"ש אלא תיכף כשיפסיק מן הלימוד יקרא ק"ש:

ו) שם ומברך המפיל וכו' משמע מדברי הטור והש"ע דברכת המפיל יאמר אחר שמע אבל הרמב"ם פ"ז מה"ת כתב ברכת המפיל קודם. וכתב הנה"ש אפשר שזו היתה גרסתו בגמרא יעו"ש. וכ"כ בשער הכוונות דף נ"ד ע"ד דיאמר תחלה ברכת המפיל ואח"כ ג"פ של ק"ש יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער ט"ז פ"ז. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ד' דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע וכ"כ הכלבו סימן י"ט עכ"ד וכ"כ המאמ"ר אות א' וכ"כ היפ"ל אות ג' בשם כמה ספרי המקו' שיאמר. המפיל קודם יעו"ש וכן עמא דבר:

ז) שם ומברך המפיל וכו' הנה בגמ' ובכל הפו' ראשונים ואחרונים הביאו ברכה זו בהזכרת השם וראיתי אנשים שנוהגים לברך בלא הזכרת השם וכן ראיתי בסידור שכתבו שם ויש נוהגים לברך בלא הזכרת השם אבל לא ראיתי בפי' מי שיאמר כן וכיון שכן חזרנו לכלל דהא דאמר' פוק חזי מאי עמא דבר היינו דוקא היכא שהלכה רופפת בידך אבל כשידעינן דהלכה לברך אין לא ראינו ראיה. וכי תימא שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה כאשר ראיתי אומרים הא דחה זה הרב שכנה"ג דליתא לטעם זה משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שמברך על מנהגו של עולם אפי' שלא שמע קול תרנגול וא"כ נקטינן לברך. בירך את אברהם דף ק"ב ע"א וע"ב, והביאו היפ"ל או' ב' וכתב דמנהגו היה בתחלה לברך בלתי הזכרת השם אבל אחר שראה דברי בירך את אברהם הנז' נהג כדבריו והשיג על סידור בי"ע ועו"ש. וכן ראוי לנהוג דכיון שנזכר בגמ' ובדברי האר"י ז"ל אין לחוש לספק ברכות. אמנם בעשי"ת נסתפק הרש"ש ז"ל בס' נה"ש אם לברך וע"כ נראה דיש לברך בלי שו"מ. וכן בימי העומר ובליל שבת נראה ג"כ לברך בלי שו"מ כיון שאין מסתלקין המוחין כידוע. מיהו המברך גם באלו הימים אין מזניחין אותו כיון דע"פ הפשט יש לברך כמו שמברך המעביר ודוק:

ח) שם ומברך המפיל וכו' יש מי שרצה לומר דע"פ הסוד אין לברך המפיל אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב ואין כן האמת אלא צריך לברכה בכל זמן שהולך בלילה לישן. ברכ"י או' ב' בשם לחמי תודה. והביאו השע"ת או' ב' אמנם הרואה יראה בשער הכוונות בדרושי הלילה דהעיקר הוא כיש מי שרצה לומר דע"פ הסוד אין לברך המפיל אלא דוקא הישן בחצות לילה הראשון דבאותו זמן הוא הפלת הדורימיטא אבל אחר חצות שחוזרין המוחין להמשך אין מקום לברכת המפיל ועוד דכיון דמטא זמן המעביר איך יברך המפיל ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ו או' מ"ט ודוק. וכ"כ החס"ל או' יו"ד דפה עה"ק ירושת"ו מנהג החסידים הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י ז"ל שלא לאומרה כל שעבר עליו חצות עכ"ד. והלומדים בלילה עד חצות וקורין ק"ש קודם חצות כדי לעשות התיקון הנעשה ע"י ק"ש שעל המטה נראה דיש לברך המפיל בלי שו"מ:

ט) שם הגה ויקרא ק"ש סמוך למטתו וכו' וכתב בסדה"י שלא יקרא ק"ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו אבל הכנה"ג השיג עליו וכתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד"א בנתיים יעו"ש. והביאו מ"א סק"ג. עוד נראה לי הטעם דאי מאחר עד שיבא לו שינה לא יוכל לכוין בק"ש כפי הצורך וע"כ צריך להקדים:

י) שם בהגה אלא ישן מיד ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואח"כ יקרא ק"ש אחר התשמיש. של"ה וכ"כ הכנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ד. ומיהו עיין ביפ"ל או' ד' שכתב דיכול ג"כ לשמש אחר שיקרא ק"ש ויברך יעו"ש ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם. והגם דאין לשמש מתחלת הלילה כמ"ש לקמן סי' ר"מ סעי' ז' נראה דהכא מיירי כגון שיצרו תוקפו או כדי להנצל מהרהור שלא יבא לידי שז"ל:

יא) שם בהגה אם מותר לקרות כשהוא שוכב וכו' והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה ע"מ לשמירה מותר לקרותה שוכב דהא ר"ז קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה. מ"א סק"ה. אמנם מדברי המק"ו נראה שהיא חובה אעפ"י שקרא ק"ש בצ"ה וצריך לקרותה כולה מיושב ובכונה עצומה ומ"ש על ר"ז שהיה קורא וחיזר וקורא היינו לאחר שקרא בפעם הראשונה בכונה גדולה היה חוזר לקרות איזה פסוקים כדי לישן מתוך ד"ת:

יב) שם בהגה חוזר וקורא וכו' ונראה דה"ה אם מהרהר בד"ת ש"ד. מ"א סק"ו. וכבר כתבנו לעיל דלפי דברי האר"י ז"ל יש להרהר בפסוק אנא בכח עד שישן מפני שמועיל לעליית הנשמה:

יג) שם בהגה ואין מברכין על ק"ש וכו' פי' שאין לברך על ק"ש שלפני מטתו אקב"ו על ק"ש עו"ת. עט"ז. מאמ"ר או' ג' ואפי' למאן דקרי מבע"י ויוצא בשל מטתו לק"ש אפ"ה אין מברכין אקב"ו לקרות את שמע. והטעם אפשר דנכלל באקב"ו על ד"ת כי ק"ש בכלל ד"ת הוי. מש"ז או' ב':

יד) שם ואומר יושב בסתר וכו' ואע"ג דאסור להתרפאות בד"ת להגן שאני שלא יבא עליו ח"ו דבר רע. עו"ת. מ"א סק"ז. ועיין ביו"ד סי' קע"ט סעיף יו"ד:

טו) שם ואומר ה' מה רבו צרי וכו' כבר כתבנו הסדר לעיל ע"פ דברי האר"י ז"ל ועליהם אין להוסיף כי הם בנוים ע"פ הסוד:

טז) שם יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ואינו נראה דלא יפתח פיו לשטן אלא רק יפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט עבירות שמצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר צריכים בדיקה ביותר מ"א סק"ז:

טוב) אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת קנ"א ע"ב. ובית היינו חדר. מהרי"ל מ"א שם. וביום לית לן בה. מחה"ש. מיהו בזוה"ק פ' תזריע דמ"ה ע"א כתב וז"ל מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא וכ"ש בליליא מאי מיחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאתזקא עכ"ל משמע דאם הבית מיוחד שאין אצלו דיורין של בני אדם אפי' ביום ניזוק אם הוא לבדו אבל אם יש אצלו דיורין של בני אדם דוקא בלילה ניזוק אם הוא לבדו. ואם יש לו נר בבית או אור הלבנה נראה דאין פחד אם יש אצלו דיורין של בני אדם דהו"ל כמו ביום. ואין חילוק בזה בין איש לאשה כי גן באשה מתדבקים החיצונים אם היא לבדה ומזיקים אותה כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. ואפי' בחדר שיש בו מזוזה או שיש עמו ספרים בבית ג"כ יש לחוש:

חי) אלו צריכים שימור מהמזיקין חולה. חיה. חתן. כלה אבל. ות"ח בלילה. ברכות נ"ד ע"ב. מ"א שם:

מ"א סק"ב שצ"ל ד"ת או ק"ש סמוך לשינה כצ"ל:

פרשה ראשונה. ור"י כתב עפ"י המדרש לומר כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח אבריו ועמ"ש סי' רל"ה:

ומברך המפיל וכו'. משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ' סמוכה לשינה וכן עיקר כנ"ל, ומסדור ל' הטור וש"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל ואח"כ יאמר יושב בסתר וכו' וצ"ל דטעמו משום דשמע א"א משום שמירה רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמרא שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה לכן צ"ל קודם ברכת המפיל שלא יהיה הפסק בין ברכה לשינה אבל יושב בסתר ואינך דהוי משום שמירה לא הוי הפסק אבל הרמב"ם פ"ז והג"מ ס"ל שגם שמע אומר באחרונה וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי דס"ל דגם שמע הוי משום שמירה וכ"כ התו' ריש ברכות דמוכח כן בגמ' וכ"ה בירושלמי ובירושלמי פ"ק איתא פלוגתא דרב זעירא דקרי וחזר וקרי ס"ל דשמע או' באחרונה וריב"ל ס"ל דאומר מזמורים אח"כ נמצא דהרמב"ם והג"מ ס"ל כרב זעירא והטור וב"י פסקו כריב"ל וא"כ מהתימא על רמ"א שכ' קורא וחוזר וקורא וכו' והוא נגד דעת הרב"י ולענין הלכה נ"ל דהלכה כריב"ל כמ"ש ברי"ף פרק בני העיר, ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם מדחזי' דריב"ל אמרם המנהג לאמרם ואף ריב"ל לא אמר אלא השני מזמורים ונ"מ לענין חולה או אנוס ומה שלא נהגו הנשים לאומרה אפשר דס"ל כיון דאינו נוהג אלא בלילה פטורין דהוי שה"ג כמו שפטורים מקריאת שמע:

סמוך למטתו. וכתוב בסדה"י דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו ובכ"ה כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים:

יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש (של"ה וכ"כ בכ"ה):

כשהוא שוכב. והיינו דוקא בק"ש של חובה אבל אם כבר קראה אחר צ"ה וקוראה על מטתו לשמירה מותר לקרותה שוכב דהא ר' זעירא קרי וחזר וקרי עד דמשתקע בשינתיה:

חוזר וקורא. ונ"ל דה"ה אם מהרהר בד"ת ש"ד דהא אמרינן בגמרא ת"ח א"צ לקרות ק"ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו ע"ש:

יושב בסתר. ואף על גב דאסור להתרפאות בד"ת להגן שאני שלא יבא עליו ח"ו דבר רע ועבי"ד סימן קע"ט ס"י: הישן בבית יחידי אחזתו לילי' (שבת פכ"ג) ובית היינו חדר (מהרי"ל): אלו צריכין שימור מהמזיקים חולה חי' חתן כלה אבל ות"ח בלילה (ברכות ד' נ"ד): יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאמרינן בברכות דף ס' שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה וכו' דלא ליפתח פיו לשטן וכן אית' דף י"ט שלא יאמר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מאלף דמשמע כאלו הוא מבקש שיפרע ממנו ונמצא פותח פיו לשטן וא"ל דהתם שאני דמרחץ מקום סכנה הוא לילה ושינה נמי מקום סכנה הוא כמ"ש ר"ס רל"א לכן א"ל רק יפשפש במעשיו שעש' כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירו' המצויי' כגון חניפות שקרים ליצנו' לה"ר צריכי' בדיקה ביותר:

(א) פרשה ראשונה – ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ"ע של ק"ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים. וטוב לומר תמיד כל ק"ש שהיא רמ"ח תיבות [בצירוף אל מלך נאמן] לשמור רמ"ח אבריו:

(ב) ומברך המפיל וכו' – מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה ומה שקורא אח"כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים] ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים) ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף:

(ג) סמוך למטתו – ולא יקרא ק"ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו [סדה"י] אבל בכנה"ג כתב שיש לקרות מיד שמא יחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד"א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן:

(ד) אחר ק"ש וכו' – ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה:

(ה) יישן מיד – ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש"ז שעליו ויטול ידיו ואח"כ יקרא. ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש:

(ו) כשהוא שוכב – ר"ל דשם מוכח בס"א בהג"ה דלכתחלה אין כדאי לילך ולשכב ולקרותה בשכיבה אפילו כשהוא שוכב על צדו ממש. כתב המ"א דוקא כשקורא זו הק"ש לשם חובה כגון שהתפלל ערבית מבע"י וצריך עתה לכוון לקיים המ"ע דק"ש לכך צריך ליזהר בכל פרטיה אבל אם כבר קרא בזמנה וקורא עתה רק משום ק"ש שעל המטה מותר לכתחלה לקרותה בשכיבה ויש שמחמירין לכתחלה לקרותה בעמידה או בישיבה אכן אם כבר שכב לכו"ע מותר להטות על צדו ולקרוא. ויש לו לאדם להרגיל עצמו לשכב על צדו דוקא ואיסור גדול לשכב פרקדן דהיינו שמושלך על גבו ופניו למעלה או שפניו טוחות למטה:

(ז) חוזר וקורא – פרשה ראשונה [וראוי שלא לכפול פסוק ראשון] או שיאמר שאר פסוקים דרחמי. וה"ה אם מהרהר בד"ת שפיר דמי [מ"א]:

(ח) ואין מברכין וכו' – פי' אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק"ש אין לברך ולאפוקי מדעת איזה פוסק שמצריך לברך. כתבו הפוסקים הישן ביום א"צ לברך ברכת המפיל וטוב שיאמר ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו':

(ט) ואומר יושב בסתר וגו' – כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח"ו דבר רע. ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל לבד [מ"א]. כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע"ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים [מגילה כ"ח]. אחז"ל הישן בבית יחידי והיינו בלילה אוחזתו לילית ובית היינו חדר. אלו צריכין שימור מהמזיקין חולה חיה חתן כלה אבל. ות"ח בלילה [היינו כשהוא עומד יחידי באישון לילה ואפלה]:

המפיל עבה"ט וכ' בר"י בשם תשו' לחמי תודה שיש שרצה לו' שעפ"י הסוד אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב אינו מברך המפיל ואין האמת כן אלא צריך לברכה בכל עת שהולך לישן ע"ש:

בש"ע סעיף א' בהג"ה ואין מברכין על ק"ש של ערבית עיין בעט"ז שכת' פירוש אקב"ו על ק"ש אין לברך ע"ש ולדבריו מתפרש דהיינו שיאמר אקב"ו על ק"ש של ערבית אין לעשות כן והטעם שאין ק"ש של עתה לצאת רק משום שמירה וק"ש שמחוי' בה כבר יצא כשקר' בברכותיה ולאפוקי מדרב עמרם שהביא הטור סימן רל"ה שכת' דעיקר הקריאה אדם יוצא במה שקורא לפני מטתו ומחמת זה כת' שצריך לברך בא"י כו' ור"ת כת' ודאי אותה של בה"כ עיקר כו' והב"י כאן ג"כ כת' בשם התוס' שאין לברך על ק"ש שלפני מטתו אקב"ו כו' ואפשר שתיבת של ערבית הוא ט"ס וכן בלבוש ליתא ועיין בשו"ת סי' שי"ט: