שולחן ערוך, אורח חיים רל״ו: דין ברכות ק"ש של ערבית ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין ברכות ק"ש של ערבית ובו ד סעיפים:
בערב מברך שתים לפני ק"ש ושתים לאחריה:

אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה ומיהו מה שמכריז ש"צ ר"ח בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך תפלה וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק: הגה וע"ל סי' ס"ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח וע"כ ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה:

מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש עם ברכותיה:

אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו: (ועיין לעיל סי' רט"ו):

ומיהו מה כו' זה דעת הרשב"א בתשובה וכתב הטעם לפי שתפלת ערבית רשות הוא וכתב עליו מהרש"ל בהגהות מהרי"ל וז"ל ול"נ חדא שקבעו חובה ועוד אפילו רשות מ"מ כל היכא שאתה מתפלל צריך אתה לזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפלות כדמשמע להדי' בסמ"ג ולכן יראה שהשמש יקדים עצמו שיכול להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו כך מצאתי כתוב בכתבי אמ"ז הגאון מהררי"ל בשם מהרש"ל וע"כ אין נכון לו' הפסוקים כגון ועתה יגדל נא כח ה' לפי שאין לנו להפסיק אלא מה שקבעו חז"ל ויש לישב בשעה שאומרים ברוך ה' לעולם אמן (מהרש"ל וממהרר"ן בספר מגלה עמוקות אופן ר"ן):

יתפלל עמהם דתפלה עם הצבור עדיף מסמיכת גאולה לתפלה ערבי' שהוא רשות אבל בשחרית לא אמרינן הכי (בית יוסף):

שתים לפני ק"ש. יש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה עמק ברכה. מה שאנו חותמין מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון ב"ח ע"ל סי' ס"ו ס"ק י"ב ומ"א כתב דבסוף פ"ק דברכות פירש"י דדוקא שחרית קאי על גאולה שעברה אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד וא"כ אין לזוז מהמנהג:

לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ומהרש"ל וכתב הט"ז דאם האומרם מעומד נתכוין שיהא במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אח"כ ערבית שנים ע"ש. וכתב דעל כל פנים לא יעמוד ופניו אל הקיר כמו בי"ח:

יתפלל עמהם. אע"פ שהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלת ערבית שהוא רשות. ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו'. וגם יראו עינינו וגו' כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו ואם בא לבה"כ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הציבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח"כ ערבית בלילה דסתרי אהדדי שהקהל תופסים אותו זמן ללילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה. מ"א ט"ז ע"ש:

עם ברכותיה. ואז אומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו' מעומד. מ"כ בשם מהררינ"ש. מ"א:

בכבודו. וכתב בע"ה שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':

ברכות י"א

שם ד' וכרבי יוחנן

הרא"ש שם ובתשובה

הרשב"א בתשובה

אגו' בשם ר"ע

ב"י אפי' לדעת התוספות והרא"ש וכ"כ הכל בו והרשב"א שם

הרמב"ם בפרק ח' מה"ב

ס"ב אין כו'. עתוס' ד' ב' ד"ה אר"י כו' וז"ש ואף כו' ועיין ט"ז ודעת רשב"ם ורמב"ן עיקר וכ"כ בשמו תר"י בריש ברכות ע"ש:

ומיהו כו'. כמו טול בריך וכ"ש זה שהוא צורך התפלה ממש וכ"ש בתפלת ערבית רשות שם סי' רצ"ג

וכן כו'. טורבשם ר"ע ועב"י מטעם הנ"ל כמו טול בריך ואע"ג דלאחרים:

כי נתקנו כו'. תוס' שם ותר"י כ' שבתחילה שת"ע רשות היו אומרים אלו הפסוקים במקום תפלת י"ח וחותמין ואומרים קדיש ויוצאין:

ס"ג מצא ציבור כו'. ע' רא"ש ריש ברכות ושאלו מרב האי ז"ל כו' וחזינן כו' היכא כו' ובזה מתורץ קושיות תוס' שם ד"ה מאימתי ועוד קשה דא"כ כו' ואנן קי"ל כו'. רשב"א שם ואע"ג דבשחרית אין לעשות כן מ"מ בערבית כיון דרשות לא חיישינן לסמיכה כולי האי ועב"י:

ס"ד אחר כו' ולא כו'. כמו בבהמ"ז שאין עונה אחר הטוב והמטיב:

[א] [לבוש] מפני שערבית וכו'. ועיין לעיל ריש סימן נ"ח מזה:

[ב] [לבוש] כאילו קיים וכו'. למד זה מדכתיב שבע ביום משמע כאילו למד כל היום, פרישה:

[ג] [לבוש] והוי קצת מעין חתימה וכו'. ה' צבאות שמו, מצאתי שהוא גם כן מעין חתימה דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו. כתב (ע"מ) [עמק ברכה] שיש להפסיק בין כרצונו בין בורא יום. כתב בפרישה אל חי וקיים תמיד ימלוך וכו' וכן ביראו עינינו המלך בכבודו תמיד ימלוך וכו' מלת ימלוך הוא התחלת ענין אחר, עד כאן. אבל מגן אברהם בשם עמק ברכה כתב שיקרא מלת תמיד למטה:

[ד] [לבוש] בלשון עבר וכו'. ולעיל סוף סימן ס"ו שכתב אמת ואמונה תיקנו על העתידה צריך לומר דקאי על תיבת אמת ואמונה, וכאן העיקר ברכה קאי. כתב הב"ח לעיל בסימן ס"ו צריך עיון על מנהגינו ביום טוב כשאומרים מערבית שחותמים מלך צור ישראל וגואלו דהוי כאילו אמר גואל ישראל, וצריך לומר וגאלו בלא וי"ו דשפיר משמע על הגאולה שעברה כן נראה לי, עד כאן. ולעניות דעתי משמע מירושלמי שהביא הטור סוף סימן ס"ו שגם לשון גואלו הוי לשון עבר, ועיין לקמן מה שכתבתי בשם ט"ז, ולא משמע הכי בטור ולבוש. גם מה שמתרץ מגן אברהם דרש"י פירש דגאולת ערבית קאי גם על לעתיד, לא דק דהרי גם הטור כתב כן לעיל אלא כדפירשתי וכן משמע בפרישה:

[ה] [לבוש] שמונה עשרה אזכרות וכו'. זהו לפי גירסא פעם אחת ה' הוא האלהים, ולגירסא שגורסין שתי פעמים צריך לומר דשתי פעמים ה' הוא האלהים חשוב כאחד, או שם של ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד, ובקצת נוסחאות כתיב הושיענו ה' אלקי ישעינו וצריך להגיה הושיענו אלקי ישעינו והוא בדברי הימים שאין בו שם של ד' דאם כן הוי י"ט שמות:

[ו] נוהגין לעמוד וכו'. אבל כתב דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בו ידי חובת תפילת שמונה עשרה ושכן נהג רש"ל, וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם וסיים בשם דכל שכן כשהתפלל עם הציבור וקרא אחר כך קריאת שמע וברכותיה אז אמר ברוך ה' וגו' מעומד, עד כאן. ובמהרי"ל כתב דהיה יושב עד שיתפלל השליח ציבור קדיש, ונראה לי מזה לנהוג על כל פנים שלא לעמוד ופניו אל הקיר כמו בתפילת שמונה עשרה כמו שראיתי קצת נוהגין: [לבוש] בין קדיש וכו'. עיין סימן תכ"ב סק"א דבין קריאת שמע וברכותיה אסור:

[ז] [לבוש] מוטב שיתפלל וכו'. ואם יש שהות יקרא קריאת שמע וברכותיה עד שומר עמו ויתפלל עם הציבור ויאמר ברוך ה' ויראו עינינו אחר התפילה, ט"ז ומגן אברהם, ואני קיימתיו מסברא. גם נראה לי דאם אין שהות כל כך יאמר ברוך ה' וגו' עם הציבור ומתפלל ויקרא קריאת שמע וברכותיה לבד בלילה. כתב הט"ז ומגן אברהם שאם בא לבית הכנסת לברכו ולא התפלל עדיין מנחה יתפלל מנחה מיד ויתפלל תפילת ערבית עם הציבור אבל לא ימתין להתפלל מנחה עד שיתפללו הקהל שמונה עשרה דמעריב ויתפלל מעריב אחר כך בלילה, דזה לא הוי בשעה שהציבור מתפללין שזה מנחה וזה מעריב כדלעיל סימן צ' סעיף ט', עד כאן. ונראה לי שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הציבור ימתין במנחה, וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפילת מעריב עם הקהל ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפילת מעריב דעל כל פנים יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הציבור, ועוד דיש לחלק דוקא בשעה שהציבור מתפללין לא הוי כתפילה אחרת, אבל כשמתפללין ממש עמהם הוי כמתפלל עם הציבור, ודמי קצת לקדושה בסוף סימן ק"ט, ועוד דבלאו הכי יש לו להמתין משום קדיש כדלעיל סימן ס"ו. אך יש להסתפק אם הקהל מתחילין להתפלל מיד שגמר מנחה אי ידלוג תחנון ויתחיל להתפלל עמהם, וגם אם דלגו יאמרנו אחר מעריב. ונראה לאומרה כיון שעדיין יום, דהא כתב הטור דבבבל נוהגין בערבית ליפול על פניהם ואפילו דאגור דאוסר יש לומר דהיינו בלילה אבל ביום ובכגון זה מותר:

מברך. מתחילין והוא רחום כו' קודם ברכו של ערבית דבערבית לא היו מקריבין קרבן לכפר ושלשה כתות של מלאכי חבלה נרמזין בזה. משחית. אף. וחימה. ובשבת ובי"ט א"א שלא ניתן להם רשות לחבל ועיין עוד טעמים בתשו' רשב"ש סי' כ"ה:

לומר בארצות מזרח אומרים השכיבנו בלא חתימה אלא מסיימים ביראו ענינו עיין הטעם בתשו' רשב"ש סי' נ"ח וסי' שנ"ט:

א) [סעיף א'] בערב מברך שתים וכו' ירושלמי ר' יוסי בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך (כלומר שבשחר מברך ב' לפניה וא' לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה הרי ז'. ב"י) ר"נ בשם רבי מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה. טור. ט"ז סק"א. והטעם שנתנו את היתירה בערבית עיין בדברינו לעיל רסי' נ"ח:

ב) שם בעדב מברך שתים וכו' הראשונה אשר בדברו מעריב ערבים וכו' וחותמה ומבדיל בין יום ובין לילה בא"י המעריב ערבים. וזוהי נוסח ספרד. ונוסח אשכנז ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים וכתב הר' יחיאל ז"ל ויותר נכון נוסח ספרד כי אין זה מעין חתימה סמוך לחתימה וליישב המנהג היה אומר הרא"ש ז"ל שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ועד ויקויים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה טור. והביאו הט"ז סק"א ומ"א ריש הסימן וכן הב"ח כתב טעם ליישב המנהג יעו"ש ה' צבאות שמו הוא ג"כ מעין חתימה דכתיב (עמוס ד׳:י״ג) עושה שחר עיפה ה' צבאות שמו. א"ר אות ג' ועכשיו בני ספרד נוהגים לומר אחר מבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו בא"י המעריב ערבים משום שנזכר בשער הכוונות דף נ"ב ע"ב ונתן טעם בסוד יעו"ש:

ג) בברכה ראשונה אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה כצ"ל. ויאמר מעריב ערבים בחכמה ויפסיק ואח"כ יאמר פותח שערים בתבונה ויפסיק ואח"כ יאמר משנה עתים וכו' שער הכוו' דף נ"א ע"ד. והב"ד לעיל סימן מ"ח יעו"ש:

ד) ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יומם ולילה. עמק ברכה. מ"א ריש הסימן:

ה) כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון אבל המ"א שם נתן טעם למנהג וע"כ כתב דאין לזוז מן המנהג יעו"ש:

ו) שנייה אהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה שלישית והיא אחר ק"ש היא אמת ואמונה והיא ג"כ אינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל ישראל בלשון עבר ולא גואל שנתקנה על הגאולה שעברה טור ולבוש. ולענין עניית אמן בין הברכות הללו עיין לעיל סימן נ"ט סעיף ד' ובדברינו לשם אות כ"ו יעו"ש:

ז) יש מוסיפין קודם ברכת גאל ישראל ומעולם אתה גואל ואין חשש בין בחול בין בשבת. הרמ"ע מפאנו סימן ק"ב. שכנה"ג אות ב':

ח) ברכה רביעית השכיבנו. וחותם שומר את עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכה שימור מן המזיקין ואע"ג דק"ל כרבי יוחנן דאמר שצריך לסמוך גם גאולה של ערבית לתפלת ערבית השכיבנו לא הוי הפסק דכיון דתקינו להו רבנן כגאולה אריכתא דמיא כמו בשחרית שתיקנו להפסיק בה' שפתי תפתח ואפ"ה לא חשיב הפסק כיון דתקינו לממריה. טור. והטעם כתב הר"י דהשכיבנו כגאולה אריכתא דמיא מפני שכשעבר השם לנגוף את מצרים היו מפחדים ומתפללים לשם ית' שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תיקנו לומר השכיבנו הילכך מעין גאולה הוי. ב"י ולבוש. ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לאמת ואמונה. הרשב"א בתשו' סימן י"ד. כנה"ג בהגה"ט:

ט) ברכת השכיבנו היא בהיכל ק"ק דמלכות דבריאה ולכן אין בה עמידה כי כל ענייני המלכות הם מיושב כנז' בזוה"ק. שער הכוונות דף נ"ב ע"ג:

י) הר"י החסיד ז"ל לא היה אומר בנוסח השכיבנו אויב כ"א דבר וחרב דאויב הוא בכלל חרב רש"ל בתשו' סימן ס"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב דמנהגינו לאומרו. ונ"ל הטעם משום דאויב יש לו כמה מיני נזיקין וע"כ נהגו לאומרו וכן עמא דבר:

יא) [סעיף ב'] אין לספר וכו' כבר כתבנו לעיל אות ח' הטעם משום דאנן ק"ל כר"י דאמר איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית יעו"ש. ובס' יערת דבש ח"א דס"ב כתב דסמיכות גאולה לתפלה היא סגולה שלא יהא ניזוק בשעה שהקב"ה כועס ואל זועם בהנץ החמה ובשקיעת החמה יעו"ש. והביאו הרו"ח סימן רל"ה אות ב:

יב) שם ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים וכו' לפי שבימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפילת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים. ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם. טור. וכתב ב"י דגם הרשב"א כתב בשם התו' שרבי' שמואל לא היה אומרם כל עיקר יעו"ש וכ"כ הכנה"ג בהגב"י דמנהג הספרדים בקושטא ותירי"א שאין לאומרם לא בחול ולא בשבת יעו"ש. וכ"נ מדברי האר"י ז"ל שאין לאומרם:

יג) מי שבא לבהכ"נ אחר שהתחילו הצבור להתפלל והתפלל ביחידות מנחה וקרא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהה ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן ויראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאומרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר חותם אח"כ. ט"ז סק"ב. וכ"כ המ"א סק"ג. ונראה דהאומרם אח"כ לא יאמר הברכה של אחריהם בהזכרת השם כיון דלא נתקנו כ"א קודם התפלה וגם כי רבים מן הגדולים נהגו שלא לאומרם כנז' באות הקודם:

יד) יש נוהגין שלא לאומרם אפילו במקום שנוהגין לאומרם אך כשמתפללין בצבור נקטי סוגיא דעלמא שלא להיות מן המתמיהין. א"ח דמ"ג ע"ב. ומ"ש כשמתפללין בצבור נראה שהכונה כשהם יורדים לפני התיבה שאז מוכרחין לאומרם אבל כשהם מתפללים בבהכ"נ עם הצבור ואינם ש"ץ שמתפללין בינם לבין עצמם ומצו להשתמט שלא ירגישו בהם אין אומרים אותם וכן ראיתי למהר"ש בן הרשב"ץ שכתב שזה היה מנהג מהר"ם מרוטנבורק יעו"ש סימן רנ"ה וסימן שכ"ט. ברכ"י אות ד':

טו) שם אין להפסיק וכו' וע"כ נראה דאותם הפסוקים שרגילין לומר כהש"ץ אומר קדיש כגון ועתה יגדל נא וכו' וכיוצא בזה שאין לאומרם בקדיש תפלת ערבית לפי שאין לנו להפסיק אלא מה שקבעו חכמים. ב"ח בשם רש"ל. ועיין מ"ש בזה לעיל סימן נ"ו אות כ"ח יעו"ש:

טז) שם ומיהו מה שמכריז ש"ץ ר"ח וכו' כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א סימן רצ"ג וכתוב עי"ש הטעם משום דתפלת ערבית רשות יעו"ש. ומיהו רש"ל כתב על דברי הרשב"א הנז' דלא נהירא חדא שהרי קבעוה חובה ועוד אפילו הוא רשות מ"מ כל היכא שעתה מתפלל אותה צריך ליזהר שלא להפסיק כמו בשאר תפילות כדאיתא להדיא בסמ"ג ולכן כתב שהשמש יקדים תפלתו שיוכל להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל ויכריז בתפלתו עכ"ל. אבל הב"ח הסכים לדברי הרשב"א וכתב וכן נוהגין ואין לשנות יעו"ש וכ"פ הלבוש. ועיין באות שאח"ז:

טוב) שם כיון שהוא צורך תפלה. ומ"מ אפשר דוקא בר"ח שהוא דאורייתא או בותן טל ומטר שמחזירין אותו אם לא אמרו משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז על הכל וכ"פ הרד"א. מ"א סק"א. וכתב המאמ"ר אות ב' דמנהגם שאין להכריז כ"א בר"ח או בותן טל ומטר ואפשר שהוא מטעם שכתב המ"א יעו"ש. ופה עה"ק ירושת"ו המנהג שאין להכריז על הכל ואפשר שחוששין לדברי הרש"ל שכתבנו באות הקודם ומ"מ בהגיע הש"ץ לתיבות יעלה ויבא או לעל הנסים יש להגביה קולו כדי להזכיר הצבור שלא ישכחו:

חי) שם כיון שהוא לצורך תפלה. ונראה דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותיה חובה לכ"ע. מ"א שם. וכ"כ א"ר סימן תכ"ב סוף אות א':

יט) שם בהגה. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד וכו' ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל וכתב שי"ל הושיענו אלהי ישענו וכו' שלא יהא יותר מי"ח אזכרות. מ"א סק"ב. וכ"כ הט"ז סק"ג. א"ר אות ו' וסיים שם הא"ר ועכ"פ שלא לעמוד ופניו אל הקיר כמו בתפלת י"ח יעו"ש:

כ) מ"כ בשם מהרנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז אומר ברוך ה' וכו' מעומד. מ"א שם. א"ר שם. ועיין לקמן אות נ"ב:

כא) שם בהגה. כמו בתפלה. וגם אין להפסיק ולדבר בהם כמו בתפלה. לבוש. שכנה"ג אות ד' והגם שכתב הש"ע דאין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה אתא לאשמעינן דגם בין פסוק לפסוק לא יפסיק דאינם כמו פסוקים דעלמא אלא כמו פסוקים של תפלה. ודוקא בדיבור אסור להפסיק ביניהם אבל לענות קדיש וקדושה וברכו ואמן פשיטא דשרי דלא עדיף מק"ש וברכותיה:

כב) [סעיף ג'] יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש וכו' כן הוכיח בב"י מדברי הפו' וכתב הטעם משום דמוטב שיתפלל עם הצבור ולא יסמוך גאולה לתפלה משיסמוך ויתפלל ביחיד כיון דתפלת ערבית רשות יעו"ש. אמנם לפי דברי המקו' צ"ל דוקא ק"ש קודם תפלה משום דהתחלת המשכת המוחין הם בק"ש והגמר בתפלת י"ח כדמוכח בשער הכוונות דף נ"ב ע"ג ובדרושי ק"ש יעו"ש. והגם דאין אנו מכוונים בספירות מ"מ צריך להתפלל עד סדר הכוונה והשי"ת ברחמיו הוא יסדר וע"ז אנו אומרים קודם כל תפלה ולימוד ויהי נועם וכו' שמבקשים מהשי"ת שהוא יסדר הלימוד והתפלה כפי בחינתם במקום עליון. וע"כ נראה לפי דברי המקו' דיותר טוב להתפלל ביחיד מלהתפלל קודם ק"ש:

כג) שם יתפלל עמהם וכו' ואעפ"י שהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הצבור עדיפא ממסמך גאולה לתפלת ערבית. ואם בא לבהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח"כ ערבית בלילה דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין. מ"א סק"ג וכ"כ הט"ז סק"ד. ומיהו הא"ר אות ז' כתב שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור ימתין במנחה. וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב דעכ"פ יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור. ועוד דיש לחלק דוקא בשעה שהצבור מתפללין הוי כתפלה אחרת אבל כשמתפלל ממש עמהם הוי כמתפלל עם הצבור יעו"ש. אמנם כבר כתבנו באות הקודם דלדעת המקו' יותר טוב להתפלל אפילו ביחיד מלהתפלל קודם ק"ש יעו"ש:

כד) [סעיף ד'] אחר שומר עמו ישראל אומר אמן וכו' עיין לעיל סימן רט"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות ז' ואות ח':

כה) שם ולא יענה אמן אחר ברכת המלך וכו' משום דסיום הברכות הוא בשומר את עמו ישראל דומיא דעונה אמן אחר בונה ירושלים אעפ"י שיש אחריה ברכת הטוב והמטיב. וכיון שענה אמן אחר שומר את עמו ישראל כבר הפסיק הענין ונמצאת ברכת המלך בכבודו שהיא ברכה בפני עצמה ואין כאן אלא ברכה אחת ואינו עונה אחריה אמן ב"י ועי"ש:

כו) שם המלך בכבודו. בס' עמק המלך קורא תגר על האומרים המולך בכבודו וכו' רק י"ל המלך וכו' אבל בנוסח הרמב"ם כתב המולך וכו' וכתבו הג"מ שאין לומר ימליך לשון בקשה שאין תפלה בחתימת הברכה אלא צ"ל פי' לשון שבח שהקב"ה ימלוך לעולם ועד. וכתב בעמך המלך שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו' מ"א סק"ד. א"ר אות ג' מאמ"ר אות ה' וכתב ודלא כפרישה יעו"ש. וגאלו מיד חזק ממנו. הנון מלאפום ודגושה. ואפשר שטוב יותר לומר עמנו בחולם לבאר היטב. א"א אות ד':

ט"ז סק"ב אחר שהתחילו והתפלל ביחידו' כצ"ל:

כתוב בעמק ברכה שיש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה ע"ש מ"ש תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד אף על גב דבעי' מעין חתימה סמוך לחתימה י"ל דאנו מתפללין שימלוך ה' ויקוים הפסוק והי' לעת ערב יהיה אור וכו' (טור), כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרי' מערבית אינו נכון דהא אמרי' בפ' ע"פ דק"ש גאל ישראל על גאולה שעברה ע"כ ומיהו בספ"ק דברכו' פירש"י דוקא שחרית קאי על גאולה שעבר' אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' ע"ש וא"כ אין לזוז מהמנהג: צורך תפלה. ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועסי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ונ"ל דבין הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוק' בין גאול' לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע:

נהגו לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל, וכ' שי"ל הושיענו אלקי ישענו וגו' שלא יהא יות' מי"ח אזכרו' ומ"כ בשם מהררנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יאמר ברוך ה' וגו' מעומד:

יתפלל עמה'. אף על פי דהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הצבור עדיפא ממיסמך גאול' לתפלת ערבית ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם וגו' וגם יראו עינינו כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו כמ"ש בטור עסי' נ"ב, ואם בא לב"ה בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנח' יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית ולהתפלל אחר כך ערבית בליל' דזה לא מקרי בשעה שהצבו' מתפללין כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף וכ"ש במנחה ומעריב דסתרי אהדדי ועסי' רס"ג סט"ו ועוד דתפלה עם הצבור חשיבה טפי מבשעה שהצבור מתפללין ועססי' ק"ט:

המלך בכבודו. בס' עמק המלך קורא תגר על האומרים המולך בכבודו וכו' רק י"ל המלך וכו' מיהו בנוסח הרמב"ם כ' המולך וכו' וכ"ה בטור וכתבו הג"מ שא"ל ימלוך לשון בקשה שאין תפלה בחתימת הברכה וצ"ל פי' שבח שהקב"ה ימלוך לעולם וכ' בע"ה שיקרו מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':

(א) בערב וכו' – והמנהג לומר והוא רחום קודם תפלת ערבית [טור בסי' רל"ז ע"ש הטעם]. ודע דמה שמבואר לעיל בסימן נ"ד במ"ב סקי"ד בשם האחרונים דאחר ברכו דינו כאמצע הפרק [דעיקר ברכו שאומר הש"ץ הכונה אברכות שמברכין העולם אח"כ וכיון שענו העולם ברכו הוי כאלו התחילו הברכה וכמש"כ הא"ר והפמ"ג שם עי"ש] פשוט דאין לחלק בין שחרית לערבית ולפ"ז צריך ליזהר מאד שלא לספר אחר ברכו דערבית אפילו קודם שהתחיל לברך הברכה ראשונה אם דעתו להתפלל אז מעריב עם הצבור ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין בזה:

(ב) שתים וכו' – אשר בדברו וכו' ואהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה. ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו לבין בורא יום ולילה דכרצונו קאי אדלעיל. ומנהג ספרד שלא לומר ה' צבאות וכו' אל חי וכו' אלא מסיימין תיכף אחרי מבדיל בין יום וכו' ברוך אתה וכו' כי היכי דלהוי מעין חתימה סמוך לחתימה וכן נכון ועיין בטור שיישב גם מנהגנו דהוי ג"כ מעין חתימה שאנו מתפללין שימלוך ה' ויתקיים והיה לעת ערב יהיה אור לנו וחשך לשונאי ה' ומה שאנו אומרים ה' צבאות כתבו ג"כ האחרונים משום דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו:

(ג) ושתים לאחריה – ראשונה אמת ואמונה ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה [טור] ובמערבית של יו"ט נוהגין לסיים מלך צור ישראל וגואלו ומפקפקין הרבה בזה והרבה מהאחרונים מישבין המנהג ואעפ"כ יותר טוב לסיים גאל ישראל כמו בשאר ימות השנה וכמו שכתבנו לעיל בסימן ס"ו במ"ב ס"ק ל"ג וברכה שניה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין ואע"ג דקי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית וכדלקמיה בס"ב מ"מ השכיבנו לא הוי הפסק דכגאולה אריכתא דמיא [גמרא] וכתבו בתר"י הטעם דכשעבר ה' לנגוף את מצרים היו ישראל מפחדים ומתפללים להש"י שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו הלכך מעין גאולה היא:

(ד) בין גאולה דערבית לתפלה – שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה:

(ה) ואף הנוהגין לומר וכו' – ובטור מסיים בזה ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם עכ"ל ובזה נבין דברי המחבר:

(ו) אין להפסיק וכו' – דאותן פסוקים לא מקרי הפסק כיון דתקינו לאומרם הו"ל כגאולה אריכתא [תוספות]:

(ז) צורך התפלה – ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה. ודוקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר:

(ח) לומר ברכו – דגם זה הוא צורך תפלה:

(ט) ועיין לעיל סי' ס"ט – ר"ל דשם בהג"ה מבואר דדוקא בערבית מקילינן לזה אבל לא בשחרית:

(י) נהגו לעמוד וכו' – והרבה אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת י"ח אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד ועיין מה שנכתוב לקמיה. כתב מ"א בשם רש"ל שיש לומר הושיענו אלהי ישענו והוא פסוק בדברי הימים ולא יאמר הושיענו ה' אלהי ישענו דא"כ הוא מוסיף על י"ח אזכרות:

(יא) ורוצים לעמוד בתפלה – ואם הם עוסקים עדיין בברכות ק"ש והוא משער שעד שיגיעו הצבור לשמ"ע יוכל לומר ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד יעשה כן וידלג ברוך ה' לעולם וכו' ויתפלל שמ"ע עם הצבור דאותן הפסוקים אינן אלא מנהג ויש גדולים שסוברים שאין לאומרו ולכן מוטב לדלג כדי לקיים תפלה בצבור עם סמיכת גאולה לתפלה כן כתבו כמה אחרונים [והנה בדברי הט"ז וא"ר מבואר בהדיא דברוך ה' לעולם וכו' וגם יראו עינינו יאמר אחר התפלה וכן העתיק הח"א וכן משמע קצת במ"א סק"ב אכן במעשה רב כתב דאחר התפלה לא יאמר הפסוקים דברוך ה' לעולם וכו' ומשמע דטעמיה דלא נתקן אלא לאומרו במקומו ולא אחר שכבר התפלל ערבית וע"כ נראה דטוב שלא יחתום ברכת יראו עינינו אלא יאמר עד כי אין לנו מלך אלא אתה ואע"ג דברכה בלא חתימה בעלמא אינה חשובה ברכה כלל מ"מ כיון דאפילו קודם י"ח הוא רק מנהגא בעלמא הבו דלא להוסיף עלה] עוד כתבו במקומות שמקדימין להתפלל ערבית מבע"י ובא לבהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אכן אם יהיה לו לתפלת ערבית מנין בלילה ימתין בתפלת מנחה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין ערבית ותפלת ערבית יתפלל אח"כ כדינה עם צבור בלילה [פמ"ג]:

(יב) יתפלל עמהם – דתפלת הצבור עדיפא ממסמך גאולה לתפלה דערבית [ואפילו אם הצבור מתפללין מבע"י אפ"ה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש וברכותיה כשיגיע זמנה ועיין לעיל בסי' רל"ג ס"א מתי יוכל להתפלל שמ"ע דערבית מבעוד יום] אבל כ"ז דוקא כשהוא משער שלא יוכל להשיג אח"כ מנין להתפלל עמהם דאל"ה אין לו לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה:

(יג) אחר ברכת עצמו – שהוא סיום ברכת ק"ש ואזיל המחבר לטעמיה במה שפסק בסימן רט"ו ס"א עי"ש:

(יד) ולא יענה וכו' – כי היא אינה שייך לברכת ק"ש והויא ככל ברכה מיוחדת שאין עונה אמן אחר ברכת עצמו:

(טו) המלך בכבודו – באומרו תמיד ימלוך עלינו לא יהיה כונתו בלשון בקשה שמתפלל שימלוך עלינו דהיינו לקרב הגאולה שאין תפלה בחתימת הברכה אלא יהיה כונתו בלשון שבח שהקב"ה ימלוך לעולם [מ"א]:

(טז) וע"ל סי' רט"ו – ר"ל ששם כתב הרמ"א שבמדינותינו אין נוהגין לענות אחר ברכת עצמו אפילו אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד:

ב' לפני ק"ש עבה"ט וכ' בש"צ שכתוב בכתבי האר"י דצריך לדקדק ולומר מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה ובזה רבים שנו ומעריבים ערבים עכ"ל וכעת לא מצאתי זה בכתבי האר"י ז"ל וגם בפע"ח בשם החברים נראה הסדר כמו שאנו נוהגים לו' בחכמה פותח שערים. ואמנם הרואה יראה כי המחבר ש"צ היה בידו כתבי האר"י ז"ל מדויקים וצ"ע:

ב' לפניה. ירוש' ר"י בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך ר"נ בשם ר' מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה: כתב הטור בנוסח אשכנז שאומרים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים ולא הוה סמוך לחתימה מעין החתימ' אמר הרא"ש ע"ז שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ויקוים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין החתימה:

ואף. הנוהגים לומר י"ח פסוקים כו'. בטור כתוב שזה ניתקן לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון כו' ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם עכ"ל. וכב"י דהיינו הרמב"ן והרשב"ם ועל פי זה נ"ל מי שבא לב"ה אחר שהתחילו הצבור להתפלל יתפלל ביחידות מנחה וקורא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהם ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן יראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאמרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר אותה אחר כך כנ"ל פשוט:

כי נתקנו במקום תפלה. לע"ד נראה שהאומרם במיושב שפיר דמי דאם האומרם מעומד נתכוין שיהיה זה במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אחר כך ערבית שנית דהוי כמי שמתפלל וחוזר ומתפלל דכתב הטור סי' ק"ו דהוה כמקריב ב' תמידין וא"ל דנחשב לתפלת ערבית אריכתא וכעין שמצינו בהשכיבנו דהוי גאולה אריכתא כדאיתא בגמרא פ"ק דברכות זה אינו דהא אומרים קדיש קודם תפלת ערבית וזה מורה על הפסק מ"ש קודם לזה וראיה ממ"ש הטור סימן זה וז"ל כתב רב נטרונאי מדברי חכמים א"א בערב אלא ב' לפניה וב' לאחריה וכיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו אחרונים שאחר שומר עמו ישראל לעד יאמר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקידושא כלומר נסתיים תפלה עכ"ל הרי לפנינו דקדיש מורה על הפסק מ"ש בתחלה והיאך נחשבוהו לתפילת ערבית דבתר הקדיש בשלמא אי אומר מיושב מורה על גאולה אריכת' כמו השכיבנו שהרי אין שום הפסק ביניהם והוי כמו השכיבנו ממש משא"כ אם רוצה לחשוב אותו במקום תפלת י"ח כנלע"ד אח"ז מצאתי כן בספר מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל:

מצא צבור שקראו כו'. הטעם דטפי עדיף להתפלל עם הצבור ממה שיסמוך גאולה לתפילה של ערבית ואם בא לבה"כ אחר ברכו ויוכל להתפלל מנחה ויסיים כשיתחילו הקהל ערבית יש לעיין מה יעשה דאין ללמוד מדין זה דגם בזה יסיים מנחה ואח"כ יתפלל שנית תכף עם הקהל ואח"כ יקרא ק"ש דשאני כאן דאין לפניו אלא תפלה א' בזה אמרינן מוטב יתפלל אותה עם הקהל ואח"כ ק"ש משא"כ בזה דהא יש ב' תפלות לפניו וע"כ יתפלל פעם ראשונה ביחידות א"כ נימא דימתין עד שיגיעו הקהל לתפלת ערבית ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש ויתפלל ערבית וירויח בזה סמיכת גאולה לתפלה ונ"ל דגם בזה לא משגחי' בסמיכת גאולה לתפילה אלא יתפלל ב' התפלות זה אח"ז דהיינו השני' עם הקהל דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל והלא לא יהיה לו שותפות שהם תופסים אותו זמן לילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה ואפי' במה שמתפללי' הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא עכשיו מחזקי' ליום ותיכף מחזקי' ללילה אלא דבתפלה הקילו כמ"ש הרא"ש ריש ברכות והיינו שלא בפעם א' אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם ובאמת אין להם שותפות והוה כאלו מתפללי' אנו תפל' אחרת לגמרי ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש ת"ה סימן ד' למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש לא יתפלל שם מנחה ויתפלל ערבית שתים אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה אלא שיצא ה"נ כן הוא כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם ובאמת אין כאן שותפות ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע' פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו' ה"נ בזה אין כאן שותפות דהזמנים חלוקים ואם נפשך לומר דאע"פ שאין התפלות שוות מ"מ יש תועלת כיון שעכ"פ גם הציבור מתפללים אף אנו נאמר יש תועלת שיאמר תכף תפלת המנחה בעוד שהקהל מתעסקין בברכת ק"ש שאז היא עכ"פ עת רצון לפניו יתברך והתפל' של זה היחיד מתקבלת טפי בשעה ההיא וכן יש בהגמ"נ וז"ל אם בא לבה"כ אחר ברכו והתחיל מנחה והקהל מתחילים תפלת ערבית מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הציבור כו' עכ"ל ואין לדקדק מלשון והתחיל מנחה דמיירי דוקא בדיעבד דא"כ היה לו לכתוב לכתחלה לא יתחיל מנחה עד שיתפללו הצבור מעריב אלא ודאי דלא נחית לזה אלא כונתו דאם אירע הדבר שבשעת תפלת מעריב של הצבור סיים זה תפלת מנחה שלו יתפלל שנית י"ח דערבית עמהם כנלע"ד ברור:

בט"ז ס"ק ב' הצבור להתפלל והתפלל ביחידות מנחה וקורא ק"ש וברכותי' כו' כצ"ל: