שולחן ערוך, אורח חיים קצ״ה: חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם. ובו ג"ס: – עם 21 מפרשים

חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם. ובו ג"ס:
שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון ואם לאו אינם מצטרפות ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין:

אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן:

כל היכא שמצטרפות שתי חבורות צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור: הגה ובשאר ברכת המזון יברך כל א' לעצמו אבל אם ירצו שהמזמן יוציא כולם צריכים שישמעו כל ברכת המזון דבלא זה לא יצאו כלל (ד"ע):

ואם יש שמש כו'. פי' אפי' אין רואות אלו את אלו ואע"פ שכתב רבינו לעיל בסימן קנ"ג דס"ל להרא"ש דאע"ג דלא ברכו ברכת המוצי' ביחד נקבעו לזימון ואפשר דיש לחלק בין צירוף לחבור' א' לצירוף דשני חבורו':

יחד. והא דבסי' קצ"ג ס"ב דא"צ הכנסה אלא סגי באכלו אח"כ ביחד היינו שאכלו במקום א' אף ע"ג שאכלו כל אחד מככרו מ"מ סמוכים הם זה לזה כדרך שאוכלים בחבורה א' אבל כאן מיירי שכל חבורה יושבים במקום אחר כגון מפינה לפינה ובזה אמרינן לעיל שאין חיוב זימון בזה אלא משום הדרת מלך וכאן מיירי מחיוב לזמן ביחד כגון אם אין ג' במקום אחד או לצירוף י' בזה בעינן תנאים הכתובים כאן. ט"ז ע"ש:

רה"ר. ל"ד רה"ר שהוא רחב י"ו אמות אלא אפילו שביל היחיד ט"ז. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קמ"ח מה שהקשה מההוא דמכות. ואין משם ראיה יד אהרן. ובני החופה מצטרפין בכל ענין. ט"ז:

זימון. אבל בפוסקים משמע דצריכים לשמוע כל הבה"מ עי' סי' קצ"ג ס"א:

בביאור. ואם אינו שומע עונה אמן כמ"ש סי' קל"ט:

ברכות נ'

תו' ור"ח ורא"ש והר"ר יונה והרשב"א וכן הוא בירושלמי שם

רבי יונה שם

טור מהירו' דלעיל

תוספות שם ע"ב

ס"א וכגון כו'. ירושלמי שם ר' יונה ור' אבא בר זימנא בשם ר"ז לשני בתים נצרכה א"ר יוחנן והוא שנכנסו משעה ראשונה ע"מ כן כו' והביאו הרא"ש שם ועמ"א וכ"כ הרשב"א אבל ב"י וד"מ בשם א"ז כ' דבבית א' א"צ וכ"מ בירושלמי דקא' אלין בית נשיא כו' והביאו הרא"ש שם אך נראה שט"ס שם בירושלמי וצ"ל האי אר"י והוא כו' קודם ר"י ור"א בר זימנא לשני כו' והיינו ?שוהוא שנכנסו כו' קאי על השמש מצרפן דאל"כ אינו מצרף ועלה קאי לשני בתים נצרכה אבל בבית אחד א"צ שיכנסו מתחילה ולכן בעי אח"כ אלין בית נשיא מאי כו':

ויש כו'. עפ"ג דב"ב נ"ה נ"ו:

ס"ב אכלו כו'. ירושלמי הנ"ל ברא"ש שם ר' ברכיה כו':

ס"ג כל כו'. תוס' שם ד"ה שמש כו' וכמש"ש א' וניפקו כו':

ושאר כו'. עסי' קפ"ג ס"ו אבל עיקר ברכת זימון שיהא כולם שומעין כל בהמ"ז כמ"ש בכמה מקומות וז"ש אבל כו':

שתי חבורות – עיין מ"ב ודע דמחידושי הרשב"א שכתב הטעם דלהכי מהני ברואין אלו את אלו כשנכנסו מתחלה לכך משום דהוי כהסבו יחד מוכח מזה דס"ל דל"ד שתי חבורות שהיה בכל חבורה כדי זימון מצטרפות להוציא אחת את חברתה במקצתן רואין זה את זה ה"ה בחבורה אחת של ג' ששתים מהם הסבו על שלחן אחד והשלישי הסב על שלחן אחר כל שרואין אלו את אלו מצטרפין ואע"ג דבבהמ"ז בעינן הסבו יחד או לדידן עכ"פ ישיבה בשלחן אחד שאני הכא דהא מיירי שמתחלת סעודתם נכנסו ע"ד כן שאע"פ שיתחלקו במקומות אעפ"כ דעתם להיות מחוברים ומהני זה [כמו ניכול לחמא בדוך פלן דמבואר בסימן קס"ז סי"ב דמהני אע"ג דלא הסבו יחד כיון דאתנו מעיקרא וה"ה בזה וכ"כ בשיטה מקובצת] וכן בחי' הרמב"ן ריש פ' ג' שאכלו משמע דמפרש למתניתין דידן בין שיש בכל חבורה כדי זימון ובין שאין בהם כדי זימון [וט"ס יש בדבריו שם וצ"ל ואפי' אין בכל חבורה וכו'] אמנם הוא בעצמו סובר שם דאי בעינן הסיבה לא מהני רואין אלו את אלו ואנן לא קי"ל כוותיה בזה אכן הרשב"ש בתשובה [ומובא בחידושי רע"א] כתב דדוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש כדי לזמן ולא בעינן כ"א לצרף שיוציא האחת את השניה להכי מהני רואין אלו את אלו משא"כ בשלא היה בכל חבורה כדי לזמן אלא ע"י צירוף לזה לא מהני שום תקנה וכן הוא ג"כ דעת הגר"א [מובא במשניות דפוס אלטונא] ובאמת יותר מסתברא כדבריהם דהא אפילו בניכול לחמא בדוך פלן פסק המחבר שם בסי"ב [והוא מדברי תר"י] דדוקא שלא היו מפוזרין בשעת אכילתם ולא חילק שם כלל בין רואין זה את זה לאין רואין אלמא דכל שלא ישבו עכ"פ ביחד לא מהני תנאי דניכול לחמא בדוך פלן להצטרף להתחייב בזימון ואיך מהני בכאן במה שנכנסו מתחלה לכך וכן מוכח בחידושי הרא"ה בסוגיא זו דמיירי בשיש בכל חבורה כדי זימון ע"ש. ודע דהרשב"ש מפליג עוד יותר דאפילו יש בכל חבורה כדי זימון אלא שע"י צירופן יתחדש שיברכו בעשרה כגון שיש ה' בכל חבורה נמי לא מהני בשרואין זה את זה ונכנסו מתחלה כיון שעי"ז יצטרפו לברך בשם. ודע עוד דאפילו לרשב"א שמקיל מ"מ היינו דוקא בנכנסו מתחלה לכך אבל בלא זה לא מהני ואפילו ברואין זה את זה ובבית אחד וכדמבואר בחי' הרשב"א להדיא. ואפילו להני דמקילי בבית אחד ולא בעו שיכנסו מתחלה כמו שכתבנו במ"ב היינו דוקא בשתי חבורות שיש בכל אחד כדי זימון ולא בשאין בהם כדי זימון כמו שכתב המ"א:

בשום ענין – עיין מ"ב והנה מהט"ז משמע דלענין בני החופה להצטרף יחד לבהמ"ז אין ר"ה מפסיק ומשמע מניה דה"ה אין צריכין לצירוף שמש ואפילו אין רואין זה את זה אבל בא"ר ובפרישה איתא דדין הרא"ש לא נאמר כלל לענין צירוף לבהמ"ז דגם לבני החופה בעינן התנאים המבוארים בסימן זה ולא נאמר דין הרא"ש כ"א לענין ברכת חתנים וכן פסק בדה"ח:

ומקצתן חוץ לבית – וה"ה כשהם כשהם שני בתים והמברך באמצע על המפתן הוא מצרפן:

[א] בשתי בתים וכו'. משמע דוקא בשני בתים, אבל בבית אחד אף שלא נכנסו מתחילה להצטרף מצטרפין לזימון כיון שכבר נתחייבו בזימון, וכן כתב (ד"ז) [דרכי משה] בשם אור זרוע וכן פסק בנחלת צבי, דלא כב"ח ומגן אברהם. ועוד שראיתי דר"י ביו"ד וצידה לדרך לא הזכירו כלל הא דנכנסו מתחילה:

[ב] ויש מי שאומר וכו'. כן כתב הבית יוסף בשם ר' יונה שם וכן כתב הכלבו, וכתב הט"ז ונראה דלאו דוקא רשות הרבים ממש שהוא רוחב ט"ז אמות אלא אפילו שביל היחיד מפסיק כדמפסיק בפיאה ושבת, עד כאן. וברמב"ם פרק ג' מהלכות מתנת עניים דאם אינו קבוע בימות הגשמים אינו מפסיק, עיין שם וצריך עיון:

[ג] [לבוש] ברכות הזימון לו וכו'. לשון השולחן ערוך ברכת זימון בביאור, וכתב מגן אברהם ואם אינו שומע עונה אמן, כמו שכתב סימן קל"ט סעיף ז', עד כאן, ועיין מה שפירשתי שם סימן קצ"ג דצריכין שישמעו כל ברכת המזון לכתחילה. ושיירי כנסת הגדולה כתב והמנהג לצאת חבורות הרבה בזימון ולברך ברכת המזון כל אחד לעצמו:

[ד] [לבוש] בני החופה וכו'. אפילו רשות הרבים מפסקת (ט"ז). ובזה יש ללמוד זכות על עולת תמיד במה שהביא דין דחופה בשם הלבוש וכתב שדבריו נכונים, והוא תמוה שכן כתב הטור כאן ושולחן ערוך אבן העזר סימן ס"ג עד שכתב עליו מגן אברהם שלא עיין שם. ולעניות דעתי אפשר דלהכי הביאו בשם הלבוש שכתב לעיל חילוק דבין רשות הרבים, ובדין דחופה סתם משמע דאין חילוק. ונראה לי דכל זה לענין ברכת חתנים אבל לענין זימון אף בסעודות חופה בעינן רואין או שמש כמו בשאר חבורות, וכן הוא בירושלמי והרא"ש והאגודה פרק שלושה שאכלו ורוקח:

א) [סעיף א'] אם מקצתם רואים וכו'. ואם מפסיק בין ב' החבורות מחיצה של זכוכית ורואון אלו את אלו ע"י המחיצה של זכוכית אם מצטרפין לזימון כתב הפתה"ד אות א' דזה תלוי במה שנחלקו הפו' הרשב"א והא"ח שהביא בב"י ססי' רצ"ח לענין ברכת הנר במש"ק ברואה את הנר בתוך התיק של זכוכית והעולה מדברי הפו' דחשוב ראייה ולכן מצטרפין ובלבד שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור אבל אם דרך מראה שקורין איספיז'ו בלע"ז חזו שתי חבורות אהדדי לא מצטרפי יעו"ש. והביאו הרו"ח והשד"ח באס"ד מע' ז' אות ו' יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה בין הראשונים וכן נראה מסתמיות הש"ע דדעת מרן ז"ל לפסוק כס' הא"ח דצריך להוציא האור מתוך העששית ולברך עליו מדלא הביא חילוק של הרשב"א בש"ע וגם כי אפשר דיש לחלק בין ראיית האור לראיית צירוף וע"כ אין לסמוך על צרוף ראיית עששית אלא דוקא לזמן בלתי הזכרת השם. ועיין עוד בענין צרוף לעיל סי' נ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

ב) שם. אם מקצתם רואין וכו'. שנים ושלשה בעלי בתים דבימות הקיץ יוצאין לחצר ואוכלין כל אחד בשלחנו נפרדים אלו מאלו אם מצטרפין לזימון עיין כתונת יוסף סי' ז' דמסיק דאין מצטרפין יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות ז' וכתב דזהו דוקא דלא ישבו מתחלה ע"ד להצטרף יחד דאם ישבו מתחלה ע"ד כן ודאי דמצטרפין אפי' שאין אוכלין בשלחן אחד יעו"ש. ועיין בן א"ח פ' קרח אות ג' ולקמן אות ו':

ג) שם. אם מקצתן רואין וכו'. בני החופה שלא הוי מספיקין כולם לאכול בבית אחד עם החתן ונתחלקו לחבורות אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל. כולם מברכין ברכת חתנים ולא מיבעיא אם השמש מצרפן אלא אפי' אם אין שמש מצרפן כיון שהתחילו אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כולן חשובים כאחד לברך ברכת חתנים. כיון שאוכלין מסעודה שתקינו לחופה. טור בשם הרא"ש. מיהו בהגמ"י פ"ב מה"ב כתבו בשם סמ"ג שריצב"א הורה לברך ברכת חתנים בבתים הפתוחים לבית שכילת חתנים שם ע"י צירוף שמש ואעפ"י שאין שתי החבורות יכולות לראות ולשמוע המברך עכ"ל. והב"ד ב"י וכתב לענין הלכה נראה לסמוך על הרא"ש ז"ל עכ"ד. וכ"פ בש"ע אה"ע סי' ס"ב סעי' י"א. וכ"פ הלבוש. ומשמע מדברי הלבוש דדוקא לענין ברכת חתנים מצטרפין אבל לענין זימון אין מצטרפין אלא בעינן רואין או שמש כמו בשאר חבורות יעו"ש. וכ"כ הפרישה אות ד'. א"ר אות ד'. מש"ז אות ג'. ועיין לקמן אות יו"ד:

ג) שם. מצטרפות לזימון. פי' יכולין להצטרף ולזמן יחד אבל ודאי דרשאין ליחלק יכל חבורה תזמן לעצמה. ב"ח. ישי"ע:

ד) שם. ואם יש שמש וכו'. פי' אפילו בשני בתים שאין רואין אלו את אלו השמש מצטרפן. ב"י. ואעפ"י שלא אכל עמהם. ר"ז אות א':

ה) שם. ואם יש שמש אחד לשתיהן. פי' שמשמש לשתיהן בצרכי סעודה להביא להם מים ולחם ומזון:

ו) שם. וכגון שנכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד. ואפי' לשתי חבורות שהיו בבית אחד נמי קאמר דדוקא כשנכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד ב"י בשם הרשב"א והראב"ד. אבל על דעת הטור כתב אפשר דשתי חבורות בבית אחד אעפ"י שלא נכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד מצטרפין. וכתב שכ"נ מפשט הירושלמי יעו"ש. וכ"כ הד"מ אות א' בשם א"ז דבבית א' לא בעינן שנכנסו תחלה לשם כך עכ"ל. וכ"כ א"ר אות א' וכן דעת הגר"א אבל הב"ח פסק כדעה ראשונה דגם בבית אחד צריך שיכנסו תחלה ע"ד להצטרף וכתב דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ב. וכן דעת הט"ז סק"א. וכ"כ הר"ז אות ב' קיצור ש"ע סימן מ"ה אות י"ט וע"כ נראה לענין דינא בין דאיכא פלוגתא בזה אפילו אם יושבין ב' או ג' חבורות בבית א' אם כל אחת ואחת יושבת בשלחן אחד באחת מפינות הבית צריך ליזהר לכתחלה ליתן דעתם מתחלה כדי להצטרף לזימון ואז מצטרפין לזמון בין לג' בין לעשרה אבל אם לא נתנו דעתם מתחלה כדי להצטרף ואח"כ רוצים לזמן אז אם יש בכל חבורה ג' או עשרה יזמנו כל אחת לעצמה ואם לא יש כ"א שנים בכל חבורה יש לצרפם דוקא לענין לזמן בלא הזכרת השם אבל לא לענין להזכיר השם כי הזכרת השם חמיר לן ויש לחוש לדברי המחמירין:

ז) שם. ע"ד להצטרף יחד. ואם נכנסו זו אחר זו אעפ"י שהשניה נכנסה ע"ד להצטרף עם הראשונה אם הראשונה לא היה בדעתה כלל בשעת כניסתה על השניה להצטרף שמה אלא נכנסה סתם אינו מצטרפות לפיכך בסעודות גדולות במקומות שנכנסים בזאח"ז יזמנו כל חבורה לעצמה. ר"ז אות ב' והיינו אם יושבין כל חבורה בשלחן אחד בפ"ע אבל בשלחן אחד או סמוכים זל"ז פשיטא דמצטרפין. וכבר כתבנו באות הקודם דאם הם בבית א' אעפ"י שכל חבורה אוכלת לבדה ולא נכנסו ע"ד להצטרף יכולין לזמן בלתי הזכרת השם יעו"ש:

ח) שם ויש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא אלא כי כן דרך מרן ז"ל דסברה יחידית שלא מצאה כ"א בפוסק אחד כותב אותה בשם יש מי שאומר וזו הסברה לא הזכיר אותה בב"י כ"א רק בשם הר' יונה כמבואר בב"י:

ט) שם. שאם רה"ר מפסקת וכו' לאו דוקא רה"ר ממש שהוא רוחב ט"ז אמות אלא אפילו שביל היחיד מפסיק ביניהם ט"ז סק"ב. י"א בהגב"י. ועיין א"ר אות ב' שכתב דאם אינו קבוע בימות הגשמים צ"ע אם מפסיק והביאו המש"ז אות ב':

י) שם בשום ענין. משום דיש ענין שאין רה"ר מפסיק דהיינו לבני החופה שנתחלקו לחבורות ט"ז סק"ג. מאמ"ר אות א' ועיין לעיל אות ג' שכתבנו דה"ד לענין ברכת חתנים אבל לענין ברכת זימון אין הפרש בין בני חופה לשאר חבורות:

יא) שם. בשום ענין ר"ל אפילו אם נכנסו תחלה ע"ד להצטרף ויש שמש אחד לשתיהן או רואין זו את זו אין מצטרפין:

יב) [סעיף ב'] יושב על מפתן הבית וכו' דהוא רואה אלו ואלו והי"ל כמקצתן רואין זה את זה. מ"א סק"ג. סו"ב אות ג'. וה"ה אם הם ב' חבורות בב' בתים והמברך באמצע הוה כרואין מקצתן זא"ז. ובכל זה אף שאין בכל חבורה ג' המברך מצרפן. א"א אות ג' ודוקא המברך כשיושב על המפתן מצרפן אבל אחר לא כמ"ש לעיל סימן נ"ה אות פ"ג יעו"ש:

יג) [סעיף ג'] ברכת זימון וכו' כ"כ ב"י דא"צ שישמעו מפי המברך אלא ברכת הזימון לבד אבל בהמ"ז יברך כל אחד לעצמו יעו"ש. אבל המ"א סק"ד כתב דבפוסקים ובתוס' משמע דצריכין לשמוע כל בהמ"ז יעו"ש מיהו השכנה"ג כתב דהמנהג לצאת חבורות הרבה בזימון א' ולברך כל אחד לעצמו עכ"ל. והביאו א"ר אות ג' וא"א אות ד' ועיין לעיל סימן קצ"ג אות יו"ד וסימן קפ"ג אות ל"ז ודוק:

יד) שם בביאור. ואם אינו שומע עונה אמן כמ"ש סימן קל"ט ס"ו. מ"א סק"ה. ור"ל דאם אין שומע דברי המזמן רק שומע עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אמן א"א אות ה' ונראה דזהו לפי סברתו בסימן נ"ז סק"א דאף השומע מן העונים עונה אמן יעו"ש אבל דעת האחרונים אינו כן אלא אם שומע מן העונים עונה כמותם כמ"ש בדברינו לשם אות א' יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן דאם לא שמע מן המברך ושמע עונים ברוך שאכלנו עונה כמותן ומ"ש בסימן קצ"ח דעונה אמן התם שאני שלא אכל עמהם. וכ"נ דעת הר"ז אות ד' יעו"ש. וכ"כ מ"ב אות י"א:

מ"א סק"א הע"ת לא עיין. שהביא כאן בשם הלבוש דין דחופה שבט"ז סק"ג ושכח שהיא כאן בטור וגם בש"ע באה"ע:

ט"ז סק"א וא"כ לפי מ"ש הרא"ש בסי' קצ"ג ס"ב דאע"ג כצ"ל

שם משום הדרת מלך. זהו הגה"ה בסי' קצ"ג ס"ב ואינו מפרש כהמ"א שם אלא כפשוטו דאם רוצים לזמן הרשות בידם וכאן מיירי לענין חיוב אם אין ג' במקום אחד דאלו יש בכל חבורה ג' ליכא למימר דקמ"ל כאן דאם נכנסו תחלה ע"ד וכו' יש חיוב גמור לאו משום רוב עם לחוד דז"א דהא אפי' חבורה אחת אם יש ששה נחלקין:

מ"א סק"ב דלא כמ"ש הרב"י בסברתו הראשונה דבבית אחד אף לא נכנסו ע"ד כו' הוא בט"ז:

(מ"א סק"ה) עונה אמן. פי' לא יענה ברוך שאכלנו אלא עונה אמן אחר העונים שאמרו ברוך שאכלנו וכן הדין לענין ברכו בסי' קל"ט שמי שלא שמע את האומר ברכו לא יענה ברוך ה' המבורך אלא עונה אמן אחר העונים ומוכיח מסי' קס"ח ג"כ שאע"פ שלא שמע נברך מ"מ עונה אמן אחר העונה:

שם סי' קנ"ט ס"ו כצ"ל:

ב' חבורות כו'. הע"ת לא עיין כאן בטור וגם בש"ע בא"ע סי' ס"ב:

וכגון שנכנסו. מדסת' הרב"י ש"מ דס"ל דאפי' בבית א' אם לא נכנסו ע"ד להצטרף אין מצרפין דג' שאכלו כאחד שנינו וכמ"ש הרשב"א ואף לפי מ"ש סי' קצ"ג ס"ב דלא בעינן קביעות בתחלת הסעודה מ"מ בעינן שיהיו קבועים בשלחן א' בסוף הסעודה והכא כל חבורה היא בפ"ע לכן אין מצטרפין אא"כ נכנסו לכך וכ"כ הב"ח דלא כמ"ש הרב"י ולסברא הראשונה צ"ל כיון שיש בכל חבורה זימון מצרפין אף על פי שאין קבועים יחד כנ"ל:

מפתן הבית. דהוא רואה אלו ואלו וה"ל כמקצתן רואין זה את זה:

ברכת זימון. אבל בפוסקי' ובתו' משמע דצריכים לשמוע כל ב"ה וכמ"ש סי' קצ"ג ס"א:

בביאור. ואם אינו שומע עונה אמן כמ"ש סי' קל"ט ס"ו ועסי' קצ"ח:

(א) רואין אלו וכו' – אפילו כשאוכלים כל אחת על שלחן בפני עצמו:

(ב) מצטרפות לזימון – ר"ל אם ירצו יכולין להצטרף ולהוציא אחד את כולם בבהמ"ז:

(ג) ואם לאו וכו' – אפילו כשהם בבית אחד ואפילו אם נכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד:

(ד) ואם יש שמש – היינו אפילו אינו אוכל כלל:

(ה) הוא מצרפן – היינו אפילו הם בשני בתים ואין רואין אלו את אלו:

(ו) וכגון שנכנסו וכו' – מסתימת המחבר משמע דאפילו בית אחד ורואין זה את זה ג"כ לא מצטרפי שתי החבורות יחד אא"כ כשנכסו מתחלה ע"ד זה אבל הרבה אחרונים כתבו דבבית אחד לא בעינן כלל שיכנסו מתחלה ע"ד זה ובכל שרואין זה את זה בלחוד או אפילו באין רואין זה את זה ויש שמש בין שתי החבורות סגי לענין צירוף וכן דעת הגר"א בבאורו ובאדרת אליהו ע"ש:

(ז) רשות הרבים וכו' – כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים [א"ר]:

(ח) בשום ענין – היינו אפילו כשהן רואין זה את זה ויש שמש המשמש לשתיהן:

(ט) מפתן הבית – דהוא רואה אלו ואלו והו"ל כמקצתן רואין זה את זה:

(י) ברכת זימון – עיין לקמן בסימן רי"ש ס"ב דדעת המחבר דברכת זימון הוא נברך וברוך שאכלנו ודעת הרמ"א דדוקא עד גמר ברכת הזן וכל זה הוא ג"כ רק במקום הצורך אבל לכתחלה יותר נכון שישמעו כל הבהמ"ז מפי המברך והוא יוציאם בכל הברכת המזון [מ"א והגר"א] ועיין לעיל סימן קפ"ג ס"ז במ"ב שם:

(יא) בביאור – ובדיעבד אם לא שמע דברי המזמן שאמר נברך רק שמע להעונים שעונים ברוך שאכלנו משלו וכו' מותר גם כן לענות עמהם ביחד:

(יב) צריכים שישמעו וכו' – ויכונו לצאת:

(במ"א סק"ב) ולסברת הב"י צ"ל כיון כצ"ל:

סעיף א' אם מקצתם רואים אלו את אלו. בתשו' הרשב"ש סי' ק"ז כתב דוקא כשיש זימון לכל חבורה וחבורה בפ"ע בזה מצטרפים לזמן יחד אבל שיהיה שיעור זימון ע"י צירוף לא ועיין לעיל בב"י סי' נ"ה דמ"ש עליה דהרא"ש בש"ץ תוך הפתח דלמד דין דהכא משמע דס"ל דהכא מהני רואים זא"ז לצרף השיעור זימון. וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' צ"ו הובא במגן אברהם שם סי"ד וכ"כ הפר"ח שם סי"ג:

יחד. עבה"ט וע' ב"ח דשכח לאו דוקא אלא ה"ה מזיד ע"ש. ועיין בא"ר שנסתפק בשנים שאכלו והג' שתה רביעית ואח"כ שכח אחד ובירך אם רשאי הג' שאכל לזמן על אותן ב' או כיון דרק אחד חייב בזימון לא וכן מסתבר עכ"ל ועיין לקמן קצ"ו דאם זה ששתה רביעית בירך ברכה אחרונה שוב לא יוכל לזמן עמהם ע"ש וכתב בא"ר דבעשרה אם שכחו שלשה ובירכו אעפ"כ מברכין עליה' נברך אלקינו כדלקמן באכל ירק ע"ש ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ו' דבעשרה אם אחר בירך לבד אינהו מזמנים בשם ונפקי בזימון דידיה ואיהו לא נפק וע"ש דמשמע קצת מדבריו דדוקא בכה"ג אבל אם א' מהם נצטרף לזימון ומכ"ש אם ג' מהם בירכו בזימון שוב אין מצטרפין לעשרה לברך בשם ודלא כא"ר שהרי מסיק שם על הב"י סי' קצ"ג כפירוש התוספתא שהביא הטור ושם איתא שכתב אבל אם א' מהם קדם וזימן בג' או בירך בהמ"ז לעצמו אין העשרים נחלקים דאותן שעמו אין יכולים לזמן בשם כיון שהוא קדם וזימן פרח זימון מינייהו עכ"ל הב"י וע"ז כתב הפמ"א ולא זכיתי להבין דבריו במ"ש אי בירך בהמ"ז לעצמו כו' דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק כו' ע"ש משמע דוקא בהך גוונא שכתב הב"י שבירך לבד פליג אבל לא באידך גוונא שאחר בירך בזימון וכן בסוף דבריו כ"כ כמש"ל וצ"ע כיון דלדעת הב"י בכל גוונא אין מצטרף:

וכגון שנכנסו מתחלה כו'. ב"י הביא זה בשם הירושלמי בב' בתים וכת' ע"ז נראה דאפי' בב' חבורות בבית אח' נמי קאמר דוקא כשנכנסו משעה ראשונה לכך דה"ל כהסיבו יחד וכ"כ הראב"ד וכ"נ לכאורה מדברי רבינו ואע"פ שהרשב"א כ' ע"ז ומכאן שאפי' לברכת הזימון בעי הסיבה אבל ראיתי לגדולי המפרשים שפי' דברכ' הזימון א"צ הסיב' ע"כ וא"כ לפי מ"ש הרא"ש בסי' זה דאף ע"ג שלא בירכו המוציא ביחד נקבעו לזימון בב' חבורות נמי לא בעי שיכנסו מתחלה ע"מ להצטרף יחד וא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב סתם שנכנסו תחלה להצטרף יחד אפשר שס"ל שיש לחלק בין צירוף חבורה אחד לצירוף דב' חבורות. ומיהו אפשר שמש"כ וכגון שנכנסו מתחלה לצרף לא קאי אלא לצירוף שני בתים ע"י ראיה או ע"י צרוף שמש אבל בב' חבורות בבית א' אע"פ שלא נכנסו תחלה ע"ד להצטרף יחד מצטרפין וכן נראה מפשטי הירושלמי עכ"ל. (הגהתי במקצת דבריו כי נראה שיש ט"ס בדבריו בדפוס) ואם כן דבריו כאן בש"ע נמי מתפרשים כן והוא פי' רחוק דרבינו הטור נקט בחדא מחתא גם בבית א' ועל כולם כ' התנאי שיכנסו תחילה כו' ונלע"ד דא"צ לזה כלל דלק"מ דהא אמרי' סי' קצ"ג דא"צ כניסה תחילה אלא סגי באכלו אחר כך ביחד היינו שאכלו במקום אחד אע"ג שאכלו כ"א מככרו מ"מ סמוכים הם זה לזה כדרך אוכלים בחבורה אחת אף ע"ג שהם מתחלקים לב' חבורות מ"מ בעצם המקום הם סמוכים אבל כאן מיירי שכל חבורה יושבת במקום אחר כגון מפינה לפינה בזה אמרינן לעיל שאין חיוב זימון בזה אלא משום הדרת מלך כמ"ש ב"י ס"ס קצ"ג בשם מצאתי כתוב כו' וכאן מיירי מחויב לזמן ביחד כגון אם אין ג' במקום אחד או לענין צירוף י' בזה בעינן אפי' בבית א' תנאים הכתובים כאן שיהיו רואין אלו כו' או ע"י שמש ובתנאי שיכנסו תחלה ע"ד להצטרף אז חל עליהם חיוב הצירוף אע"פ שאינם סמוכים במקום א' וזהו בעצמו כונת הרשב"א שכ' שמכאן ומזה הירוש' משמע דבעי הסיבה לזימון מדאצטריך נכנסו תחלה כו' והיינו אפי' ביושבים סמוכים זה לזה אבל גדולי המפרשים ס"ל בסמוכים א"צ זימון כלל אפילו באוכל כ"א מככרו כדלעיל וכאן דאצטריך נכנסו תחלה כו' היינו באינם סמוכים אלא מפינה לפינה ואז אין להם צירוף אלא בנכנסו תחלה ע"ד הצירוף כנלע"ד ברור:

שאם רה"ר מפסקת כו'. נראה דלאו דוקא רה"ר ממש שהוא רחב י"ו אמות אלא אפי' שביל היחיד מפסיק ביניהם כדתנן ריש פאה ומייתי לה בחזקת הבתים דף נ"ה דזה מפסיק בין הרשויות לפאה ולשבת וא"כ ה"ה נמי כאן דחד טעמא הוא עם רה"ר:

בשום ענין. נראה דיש ענין שאין רה"ר מפסיק דהיינו מ"ש הטור בשם הרא"ש כאן בבני החופה שנתחלקו לחבורות שכולן חשובות כאחד אפי' אין השמש מצרפן כיון שאוכלין מסעודה שתקנו לחופה דבזה אין הדבר תלוי ברשויות כלל ומ"ה כשמביא בש"ע בא"ע סי' ס"א דין זה לא זכר שם לחלק מענין הפסק רה"ר: