שולחן ערוך, אורח חיים פ׳: מי שאינו יכול להשמר מהפיח. ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

מי שאינו יכול להשמר מהפיח. ובו ס"א:
מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמר ק"ש ותפלה מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים ואם יראה לו שיכול לעמוד עצמו בשעת ק"ש יניח תפילין בין אהבה לק"ש הגה ומברך עליהם [טור]:

מי שיש לו חולי אבן ב"מ ומכח זה החולי מטפטף ממנו תמיד מי רגלי' לאונסו מותר להתפלל אף בלא גוף נקי דהא אתי איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יחזור ויתפלל אע"פ שמי רגלים נשארו על בגדיו (ש"ת רמ"א סי' צ"ח):

מלהפיח וכו'. כל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יוכל להתפלל בגוף נקי אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבוא לו ההפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל אם לא שהה כדי לגמור את כולה. פר"ח. וע"ל סי' ע"ח ס"ק ב' מש"ש לענין מי רגלים. (ועיין בתשו' רמ"א סי' צ"ח ובס' אליהו רבה מה שהקשה עליו):

לק"ש. אבל טלית יוכל ללבוש ולברך קודם שיתחיל דהא מותר לכנוס לבה"כ עם ציצית. ט"ז דלא כב"ח ע"ש:

תשו' הרא"ש כלל ד' סימן א':

ס"א מוטב כו' שיעבור כו'. אינו נראה כן להלכה:

מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה – עיין במ"ב הטעם כי גנאי הוא וכו' לקטתי זה מדברי עה"י ולעיל בסימן ל"ח ס"ב בביאור הגר"א משמע דטעם השו"ע עיקר הוא דק"ש ותפילה צריכין להיות בתפילין וכאן א"א בתפילין עי"ש ולפ"ז בתפלת המנחה שבלא"ה אין אנו מניחין תפילין וכן בק"ש של ערבית ותפלתה אף שאין יכול לשמור עצמו מלהפיח אעפ"כ יקרא ק"ש ויתפלל בזמנה וכשיצטרך להפיח יפסוק עד שיכלה הריח אך לדברי כולם יקשה טעם השו"ע דלדברי עה"י קשה וכי מפני חששא דהפחה יבטל לגמרי את המצוה הלא אנוס הוא בזה יתפלל וכשיזדמן לו האונס יפסיק באמצע עד שיכלה הריח וכמו שהקשה באמת המגן גבורים וכן לטעם הגר"א ג"כ קשה וכי מפני שלא יכול לקיים ק"ש ותפלה עם תפילין יבטל עי"ז לגמרי הק"ש ותפלה והלא הלבוש הרחיב לנו הדבור בזה בסימן נ"ח ופשוט לו כביעתא בכותחא דבמקום שהאדם אנוס ולא יכול לקיים מצות תפילין לא יבטל בשביל זה ק"ש ותפלה בזמנה עי"ש ופשוט לי דמשום זה כתב הגר"א בסימן זה אינו נראה כן להלכה אך לכו"ע אין הדין הזה דשו"ע אמור אלא אם וודאי יפיח באמצע אבל מחששא דשמא יפיח בודאי אין נכון לבטל בשביל זה אפילו תפלה בצבור ויש להאדם לכתחילה רק לבדוק את עצמו ויותר אין עליו חיוב כלל:

[א] מוטב שיעבור וכו'. כן כתב הטור, ודייק בתשובת רמ"א סימן צ"א מדלא אמר דיש איסור בדבר אלא מוטב לו להמתין מאחר שיש לו תקנה לחזור ולהתפלל שתים, אמנם מי שרגיל הוא בכך ואי לא יתפלל יפטור מן התפילה לעולם מותר לו להתפלל בלא גוף נקי דלא אתא איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא או לתפילה שהוא מצוה דרבים, עד כאן. משמע מזה דסבירא ליה להטור ולרמ"א, דגם קריאת שמע יש לו תשלומין דאם לא כן למה יעבור זמן קריאת שמע אפילו מי שאינו רגיל יהא מותר לו לקרות קריאת שמע. ואם כן צריך עיון דהבית יוסף ושולחן ערוך לעיל סוף סימן נ"ח כתב שני דעות אי קריאת שמע יש לו תשלומין ולא הכריע וכן כתב בדברי הטור, וביותר תיקשי על הלבוש שסתם ופסק לקמן סימן ק"ח סעיף ב' דקריאת שמע אין לו תשלומין, אם כן יהא דבריו שבכאן סותרים. ובאמת בתשובת רמ"א לא הזכיר בלשון הטור מדין קריאת שמע אלא מוטב שיעבור זמן התפילה, ואולי בכוונה השמיטו מטעם שפירשתי דבאמת לא יעבור זמן קריאת שמע וסבירא ליה דאין לו תשלומין, וכן בתשובת הרא"ש גופיה כלל ד' מקור דין זה לא כתב אלא מוטב שיעבור זמן תפילה וצריך עיון. גם צריך עיון בדין תפילה דמשמע מדברי תשובת רמ"א הנזכר לעיל דדוקא בשרגיל בכך לעולם, אבל כשיודע שיפסיק ממנו בשנים או שלושה ימים אז מותר שיעבור זמנה. וקשה הא בסימן ק"ח סעיף ד' מבואר דאין תשלומין לתפילה אלא בזמן תפילה הסמוכה לה. ואפשר דלאו דוקא לעולם קאמר רמ"א אלא הוא הדין כשיהיה לו איזה ימים, אי נמי כיון דאפשר בתפילה להשלים על ידי נדבה כשמחדש בו שום דבר לכן דוקא לעולם בעינן וצריך עיון: דין מי שיש לו חולי אבן עיין לעיל סימן ע"ח, ועיין סוף סימן ס"ו מה שהקשתי דסותר הלבוש להכא:

א) [סעיף א'] מי שבריא לו שאינו יכול לעמוד וכו' מוטב שיעבור זמן קריאת שמע וכו'. וכל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יוכל להתפלל בגוף נקי. אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבא לו ההפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל ממקום שפסק. פר"ח והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ א"ר אות א' בשם תשו' הרמ"א סי' צ"ח. מאמ"ר אות א'. בי"ע אות כ"ח. פתה"ד אות א'. וה"ה דמותר לקרות ק"ש דלא אתי דרבנן ועקר ד"ת. מש"ז אות א'. וכ"כ הפתה"ד שם. אמנם מ"ש שם הפר"ח דאם שהה כדי לגמור את כולה מתחילת התפלה עד סופה צריך לחזור לראש כמ"ש בסי' ק"ד סעי' ה' כתב עליו המאמ"ר שם וז"ל יש לגמגם בו דהא כשנחזירהו לראש אין אנו מובטחים שלא יפיח וישהה כדי לגמור את כולה כיון שרגיל בכך הא למה זה דומה למה שנתבאר לקמן סי' ק"א דהאידנא אין להחזיר בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור עכ"ל הטור ז"ל וה"נ דכותיה ובפרט מי שברור לו שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח הרבה פעמים תכופים שאין לו לחזור כנ"ל ולמעשה צ"ע עכ"ל. ונראה דגם הפר"ח לא אמר בשהה כדי לגמור את כולה שחוזר לראש אלא ביודע בעצמו שאם יחזור פ"ב יכול להיות בלא שהייה כדי לגמור את כולה אבל אם יודע בעצמו שכך הוא דרכו תמיד שצריך לשהות בכדי לגמור את כולה גם הפר"ח יודה שא"צ לחזור לראש כיון שאין מועלת חזרתו כלום. ועיין לעיל סי' ע"ח אות א' בדין מי שמטפטף מי רגלים תמיד. ומש"ז בזה הסי' ובדברינו לסי' ל"ח אות ה' בד"ה מי לענין תפילין במי שאינו יכול להנצל מהפחה יעו"ש:

ב) שם מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה וכו'. וא"ל כיון די"א דק"ש אין לה תשלומין היה לנו להקל כדי שלא יתבטל מק"ש לגמרי כמ"ש באות הקודם דאם יתבטל מתפלה לגמרי מותר לו להתפלל רק כשיבא לו הפחה ישתוק וימתין עד שיכלא הריח די"ל דהא דאמרינן ק"ש אין לה תשלומין הוא דוקא אם לא אמרה כל היום כולו והניחה עד הערב או של הערב הניחה עד הבקר כמ"ש בסי' נ"ח סעי' ז' אבל אם אמרה באותו היום זה אינו נקרא תשלומין ולא מבטל קריאת שמע לגמרי דהא יכול לקרואתה בלא ברכותיה כל היום כמ"ש שם בסעי' ו' ועיין בדברינו לשם אות כ"ה ולפיכך לא הקילו לקרותה בלא גוף נקי דהא הכא מיירי שיכול לקרותה אח"כ באותו היום בגוף נקי כמו שיכול להתפלל מנחת שתים שהיא באותו היום בגוף נקי וכמ"ש באות הקודם, והתימה על הא"ר אות א' שחשב זה לתשלומין ויצא לו קושיא על הטור והש"ע והלבוש כיעו"ש ובמ"ש א"ש, ומ"ש ר"ז אות ג' הוא היפך הרא"ש והטור והש"ע והלבוש ושאר האחרונים כמובן למעיין ודו"ק:

ג) שם ולא יתפלל וכו'. וכיון שאינו מתפלל תפלת י"ח של שחרית לא יאמר ג"כ פסד"ז אא"כ יאמר בלא ברכותיה כקורא בתורה שהם נתקנו בברכה כדי לסדר שבחיו של הקב"ה קודם התפלה כמ"ש בסי' נ"א וסי' נ"ב. ר"ז אות ב':

ד) שם ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת ק"ש יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. ואע"ג דמברך ברכות ק"ש וא"כ למה אינו מניחן קודם ברכות ק"ש י"ל דמיירי הכא כגון שהוא אינו יכול להעמיד על עצמו בלא הפחה כ"א עד שיקרא ק"ש. ותפילין כיון שצריכין גוף נקי אינו מניחן כ"א בק"ש לבד אבל ברכות ק"ש יכול לברך וכשיבא לו הפחה ביני וביני יפסיק וימתין עד שתצא רוח"ו ויכלה הריח וישוב למקום שפסק. ועיין יפה ללב אות ב':

ה) שם יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. וכתב הב"ח הטעם משום דכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו הלכך צריך הוא להפסיק ולברך בין פרק לפרק. אבל טלית דאין חיוב ללבשו אסור להפסיק בין אהבה לק"ש אפילו שלא יברך אלא ללבשו בלבד נמי אסור להפסיק. ועיין לעיל סי' ס"ו עכ"ל. והביאו ט"ז סק"א וכתב עליו דלא דק בזה דטלית יכול ללבוש ולברך קודם שיתחיל הברכות ואפילו כל היום יכול זה להיות לבוש בטלית דהא מותר ליכנס לביה"כ עם הציצית כמ"ש בסי' כ"א ואין זה דומה לסי' ס"ו דשם לא היה לו הטלית קודם שהתחיל עכ"ל. וכן המאמ"ר אות ב' הקשה על דברי הב"ח הנז' דלא מצינו בשום מקום לשום פוסק שאוסר להפסיק ללבישת הטלית בלא ברכה אם לא בין גאלה לתפלה. ועוד שהרי הב"ח גופיה לעיל בסי' ס"ו פסק כהגהת ש"ע דעל תפילין יכול לברך קודם שסיים גאל ישראל כגון בעושה פלא אבל על הטלית לא יברך אלא מניחו ומברך עליו אחר התפלה יעו"ש. וכן הקשה היפ"ל ז"ל אות ג' יעו"ש. וכ"כ המש"ז אות א' דודאי טלית מותר כל היום אפילו טלית גדול מותר בהפחה ולבית הכסא אסור. ומיהו אם לא הניח טלית ובא לו בין אהבה לקריאת שמע יכול להניח בלא ברכה דלבישה לא הוי הפסק רק בתפלה עכ"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות י"ד. ובסי' כ"א אות י"ג:

ו) שם הגהה. ומברך עליהם. וכ"כ הלבוש. סי"ב במק"ח אות א'. ר"ז אות ג' ח"א כלל ג' אות ל"ד. בי"ע אות כ"ז. וכ"כ מרן ז"ל לעיל בסי' ל"ח סעי' ב' ובסי' ס"ו סעי' ב' ומה שלא חזר לכותבו כאן י"ל שלא רצה לכפול עוד הדברים פ"ג. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות יו"ד מ"ש בשם האחרונים יעו"ש:

(א) שברי לו – לאפוקי אם אינו ברי לו והוא משהא עצמו מחששא דשמא יבוא להפיח באמצע שלא כדין הוא עושה:

(ב) שאינו יכול וכו' – ר"ל אפילו אם לא יאמר רק ק"ש ותפלה לבד ג"כ לא יוכל להעציר עצמו מלהפיח באמצע דאל"ה יותר טוב לעשות כך מלבטל לגמרי תפלת י"ח:

(ג) זמן ק"ש – האחרונים הסכימו דאין לו לעבור זמן ק"ש שהוא דאורייתא משום זה וגם בתשובת הרא"ש שממנה מקור הדין לא נזכר שם ק"ש ובמגן גבורים כתב דהוא רק שיגרא דלישנא וראיה דבסימן ל"ח ס"ב איתא ג"כ זה הדין ולא נזכר שם רק תפלה לבדה וגם כאן סיים רק בתפלה לבדה וכונת השו"ע רק לומר דעי"ז ישנה הנהגתו שמתפלל תמיד ק"ש ותפלה בזמנה אלא יקרא ק"ש לבדה עם ברכותיה ולא יתפלל כי בתפלה הוא עומד לפני המלך וגנאי גדול הוא להפיח אז אבל ק"ש אינו כמדבר עם המלך אלא שמקיים בזה רצון הש"י ואף שיקרא ק"ש בלי תפילין שהתפילין צריכין גוף נקי לא ימתין ויעבור זמן ק"ש כדי לקרותה בתפילין אלא מתי שיוכל להניח תפילין ביום יניחם:

(ד) ומברך עליהן – ותיכף אחר ק"ש יחלצן אבל הטלית יכול ללבשו ולברך עליו קודם שיתחיל הברכות וגם יוכל ללבשו כל היום שא"צ גוף נקי לציצית ומיהו אם לא הניח הטלית מקודם ובא לו בין אהבה לק"ש יכול להניח בלא ברכה דלבישה לא הוי הפסק וכ"ז כשאירע לו מקרה זה בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יכול להתפלל בגוף נקי אבל מי שרגיל בכך שיש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה ואי לא יתפלל נפטר מן התפלה לעולם מותר לו להתפלל בלא גוף נקי דלא אתי איסור הפחה שהוא ריח רע שאין לו עיקר דהוא רק איסור דרבנן ודחי לק"ש דאורייתא או לתפלה שהוא מצוה דרבים לכן יקרא ק"ש ויתפלל [רמ"א בתשובה סי' צ"ח] והפר"ח כתב ג"כ ככה אלא דהוסיף דכשיגיע לו הפחה יפסיק עד שיכלה הריח כמו בריח רע שאין לו עיקר דפוסק ויחזור ויתפלל. והפמ"ג נסתפק עוד דאפשר דשרי לו בכה"ג להניח תפילין ג"כ דהאיך יעקור לעולם מ"ע דאורייתא דתפילין ע"ש ונ"ל דכונת הפמ"ג רק ההנחה על איזו רגעים ורק כדי לקיים המ"ע דיותר מזה בודאי אסור ואם אין יכול להעציר עצמו מלהפיח עד כדי שיניח השל יד והשל ראש יניחם אחד אחד. ולענין ברכה נ"ל דאל יברך עליהם. כתב רמ"א בתשובה סימן צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבהכ"נ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שמתחיל להתפלל ואע"פ שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש:

עד שיגמור ק"ש. וכן הוא בטור אבל במקור הדין ברא"ש לא נזכר רק בתפלה וכן בדברי השואל שם לא נזכר רק ברכות ק"ש ותפלה. וא"כ י"ל דזהו בהנך דמדרבנן אבל בק"ש דאורייתא אין מבטלים. וצ"ע לדינא. וע' פר"ח וא"ר:

יניח תפילין בין אהבה לק"ש. הטעם דאנוס הוא וכתב מו"ח ז"ל אבל טלית דאין חייב ללובשו אסור לו להפסיק בין אהבה לק"ש אפי' שלא לברך אלא ללובשו בלבד נמי אסור כדלעיל סי' ס"ו עכ"ל. ולא דק בזה דטלית יכול ללבוש ולברך קודם שיתחיל הברכות ואפי' כל היום יכול זה להיות לבוש בטלית דהא מותר ליכנס לב"ה עם ציצית כמ"ש בסי' כ"א ואין זה דומה לסי' ס"ו דשם לא היה לו הטלית קודם שהתחיל:

עיין בט"ז מ"ש בשם הב"ח דאסור להתעטף בטלית ואפי' לא יברך הוי הפסק אך לא קי"ל כן דהעטיפ' לא הוי הפסק וכדלעיל סי' ס"ו סעיף ב' בהג"ה ובמ"א שם ס"ק ד':