שולחן ערוך, אורח חיים י״ב: דברים הפוסלים בציצית. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

דברים הפוסלים בציצית. ובו ג סעיפים:
אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד כשר ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו פסול הלכך כיון שכל אחד כפול לשנים אם נפסקו שני ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד' ראשים בענין שלעולם הד' ראשים הם מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האח' אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר דודאי שני חוטין הם והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה ולרבינו תם לא מכשירים אלא בנשתיירו ב' חוטין שלמים דהיינו ארבע ראשים שכל א' מהראשים ארוך י"ב גודלים אז מכשירים כשנתפסקו השני חוטין אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה אבל אם נפסקו ג' חוטין אע"פ שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים ומפני כך כשנחתכו ג' ראשים אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים הד' ראשים שמצד אחד של הקשר חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט א' ונמצא שאין כאן אלא חוט א' שלם הלכך מספיקא פסול הגה וכל שכן אם דקדק שיהיו ניכרין הד' ראשים שבצד אחד ונפסקו ג' ראשים בצד אח' דפסול דאז ודאי נפסקו ג' חוטין ואם נפסקו בב' צדדין נמי פסול שמא שלשה חוטין הם (ב"י בשם בן חביב) אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשרינן בכדי עניבה והלכה כסברא ראשונה מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם: הגה ונוהגין כר"ת (אגודה סימן ט"ו):

היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר: הגה ומשערין בחוטין בינונים (דברי עצמו):

כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י אפי' נחתך כל הענף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר ומנהג העולם כרש"י והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י:

שני ראשים שיפסקו משני צדדים שא' לא נשתייר כדי עניבה ובשני נשתייר כדי עניב' כשר ממ"נ (ב"י ש"ע):

ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סי' בד' ראשים כו' ה"ה אם נפסקו כל ד' ראשים מצד א' ולא נשתייר בהן כדי עניבה כשר י"ב עכ"ל:
ואל יחתוך ראשי חוטין בסכין משום שנא' לא תניף עליהם ברזל אלא יפסוק אותן בשינים שהם ל"ב ויעסוק בחוטין שהם ל"ב (מ"מ והגהות מהרש"ל בשם ר"ד בר מנחם) ויש נוהגין לנשק הציצית בכל עת כשרואים אותן וכן ראיתי בני עליה המחבבים את המצות ומנשקות את הסוכה בהליכתם וביציאתם וכן ד' מינים שבלולב והכל כדי לחבב את המצות וכן מנשקים המצות והמרור בחג הפסח (לוחות הברית) וגם ציצית נוטריקון "צדיק "יבדוק "ציצותיו "תמיד:

הפסוקים ביחד. עמ"א מ"ש בלשון המרדכי וכ' דיש להחמיר שצריך כדי עניבה על כל חוט בפני עצמו ועיין ס"ב:

כשר. ואם התיר את הציצית אסור ליתנם בטלית אחר דהוי כלכתחלה. ט"ז:

שנפסק כולו. כלומר שבשני ראשים לא נשתייר כדי עניבה אפי' ע"י צירוף אז ודאי פסול. ואם נשאר בשניהם כדי עניבה ע"י צירוף יש להסתפק אם פסול מ"א. וכתב ט"ז ע"כ ראוי לכל ירא שמים שיעיין בשעת בדיקה גם בתחלה מוצאם של הציצית מן הנקב ולמטה שאם יש שם קרע ודאי הוי נפסק כולו. שאלה חוט הציצית שנפסק וחזר וקשרו מהו אם מועיל מה שנעשה חוט שלם ע"י קשירה. פסק הט"ז דאם היה כן בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שנפסל לא מהני מה שחזר אחר כך וקשרו דהוי תעשה ולמ"ה. אבל אם היה כשר בשעת העשיה ואח"כ נפסק ונפסל כשר אם חזרו וקשרו וה"ה אם קודם שעשה הציצית נפסק חוט אחד וקשרו ואח"כ עשה ממנו ציצית דכשר ע"ש וכ"כ המ"א סי' ט"ו ס"ק א':

שני ראשים. ר"ל ולא נשתייר כדי עניבה ואם נשאר בשניהם כדי עניבה ע"י צירוף כתבתי בס"ק ג' דיש להסתפק אע"ג דיש ס"ס ספק אם הם ב' חוטין או אחד ואת"ל אחד שמא מצטרפין אפ"ה לא מהני. בני חייא ולבוש וע"ת ועיין בתשו' בית יעקב סי' ס"ו:

אם לא דקדק. קשה דהא כ"ש הוא אם דקדק כמ"ש בהג"ה אח"כ וי"ל דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בכ"ע דזהו דוקא בלא דקדק אבל אם דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד אחד כשר אפי' לא נשתייר כ"ע דהא נשתייר ראש השני אבל אם נפסקו ב' מב' צדדים ונשתייר בכ"ע פסולים דשמא חוט א' הן. מ"א:

יש לסמוך על ר"י. לעיל סס"א כ' היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת. פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריו והכא כתב והיכא דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאין ציצית כלל יש לסמוך על ר"י. ומ"מ לא יברך עליהם גם אסור לצאת בו בשבת לר"ה מ"א. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל ב' סי' א' כתב דיש להכשיר בשעת הדחק גם בנפסק קצת מהגדיל ממש ע"ש. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' (קי"ב) [קי"ח] שכ' דמי שנפסקו לו חוטי הגדיל ואין לו חוטין אחרים שיתיר ג' חוליות עם ג' קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו כדי שיהא פתיל וגדיל עד שימצא אחרים (ופשוט דכשנפסלים הציצית צריך לפושטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות דאין דין ד' אמות אלא להולך בלא ציצית):

מנחות ל"ח לפירוש הרא"ש

שם ל"פ

טור

ב"י מדברי מהרי"א

מנחות ל"ח שם רש"י ותוספת

מנחות שם

דף ל"ט:

סעי' א אם נפסקו כו'. כפי' הרא"ש דמ"ש אי אגרדום כו' היינו שנפסק חוט א' לגמרי דלרבי דמצוה א' הן מועיל השלם לחבירו אבל לרבנן דאין מעכבין בין יש לו בין אין לו לעולם צריך ד' חוטין אם נפסק א' מעיקרו ור"ל דלר' אין מנין החוטין מעכב אלא שיהיה תכלת ולבן אבל לרבנן אין תכלת מעכב רק שיהיו ד' חוטין אבל אם נפסקו כל ארבעתן נשאר כ"ע כשר לד"ה ולא מייתי הא דבני ר"ח אלא דלא בעינן סופן כתחילתן וכ"כ תוס' בד"ה אלא לתי' בתרא:

כל החוטין. שם בעיא דלא אפשיטא ולחומרא:

הפסוקים. כ"ה במרדכי. ב"י:

ואם לא כו' אפי'. כן פי' ב"י מש"ש אם נפסק חוט כו':

ולר"ת כו'. תוס' הנ"ל כפי' דאי איגרדום תכלת כו' אפי' נשאר כדי עניבה וכשיטתם דנותן ד' חוטין תכלת וד' לבן וע"ש ל"ח א' ד"ה התכלת כו' ומ' א' בד"ה בש"א ארבע טעמא כו' וכ"ד רש"י וע"ש בד"ה מתיבי טלית אין כו' וכ"ה בספרי פ' תצא מכמה גדיל כו' ובש"א ד' של תכלת וד' של צמר כו' והלכה כב"ש וכ"פ בגמ' שם כב"ש אבל דעת הראב"ד ששני חוטין בלבד של תכלת וששה של לבן והרמב"ם כ' דחוט א' לבד של תכלת וז' של לבן. וטעמם ממ"ש בספרי ועשו להם ציצית שומע אני יעשה אותן אחד בפ"ע ת"ל גדיל מכמה גדיל אין פחות משלשה דברי ב"ה ובש"א כו' כנ"ל והביאו תוס' הנ"ל ד"ה בש"א כו' מדקאמר שומע אני כו' משמע דפתיל תכלת הוא אחד לבד וגדיל לא כתיב אלא בלבן ומפרש הראב"ד חוט שלם והרמב"ם מפרש חוט א' ממש וע' בתוס' ל"ח א' סד"ה הנ"ל התכלת כדמוכח בספרי פ' שלח ופ' כי תצא כו' וע"ש סד"ה בש"א הנ"ל ולכך דחקו תוס' במניין תכלת כו'. ועוד דחקו בתוס' במניין ח' חוטים דגמרא לא קאמר אלא ד' גדיל גדילים כו' ומפרשים ופתליהו מחוכו היינו שיכפלם ע"ש בד"ה הנ"ל. אבל בספרי עוד צ"ע דבה"א שלש ובש"א שמנה והא לא פליגי אלא בג' וד' אבל הענין כך הוא דודאי פתיל משמע אחת וכן ציצית דלבן נמי משמע אחת אבל לעולם שניהם שוין וב"ה מפרש גדיל ג' חוטין וה"ה ללבן ג' ובש"א גדילים הוא ארבעה כמ"ש בגמ' גדיל גדילים דב"ש סובר דגדיל משמע שני' דלא כב"ה דמפרש ג' ולא דרשי לשון רבים ג"כ וה"ה בתכלת ומ"ש בגמ' ד' שלשה הכל במין א' בלבד תכלת או לבן וכן מוכח כל הסוגיא: ומ"ש תוס' בסד"ה בש"א הנ"ל ומיהו בספרי איכא דאמרי כו'. ליתא בספרי אלא שלמדו מתחלת ספרי ועשו להם כו' כנ"ל וכמ"ש בסד"ה התכלת ואפשר דמפרשי שדברי ב"ה דאמרי' ג' היינו ג' בלבן וא' בתכלת ול"פ ב"ש וב"ה אלא בתכלת אבל ליתא דבגמ' מוכח דבמנין הציצית קמפלגי:

י"ב גודלים. כשיטת התוס' הנ"ל:

ס"ג ולר"י כו'. ממש"ש ש"מ צריך כו' דאי בפתיל לא משתרי ובספרי גדילים כו' בד"א בתחלה כו' מ' דאגדיל קאי ורש"י פי' דרב דאמר ש"מ כו' פליג ולא מצריך כ"ע ודחקו לזה משום דקי"ל כרב דאמר גדיל ופתיל בעינין לעיכובא כמש"ל מרדכי:

אם נפסקו וכו' ונשתייר בהם וכו' – עיין במ"ב במש"כ לעשות עניבה לכל החוטין הוא מלשון הסמ"ג שהובא בב"י (ולשון הט"ז קצת דחוק בזה) ולא העתקתי דעת המ"א דפליג על המחבר וסובר דצריך שיהיה בו כדי לענוב על כל אחד מהחוטין משום דבאמת אף אם נניח דהפירוש בהמרדכי הוא כדבריו הלא רש"י וסמ"ג פליגי עליה דהמרדכי וגם ברא"ש מוכח דמפרש כרש"י דכולהו בהדדי הוא שיעור יותר גדול וגם במרדכי גופא משמע דלא פסיקא ליה פירושו ע"כ לא נניח ספיקו משום פשיטותא דכל הני רבוותא ועיין ג"כ בביאור מהר"מ בנעט על המרדכי שמביא ראיה לפירושו של הב"י ע"כ פשוט שאין להחמיר יותר מפסק השו"ע. אח"כ ראיתי בסידור דה"ח שמעתיק ג"כ להלכה דעת השו"ע. והח"א הפריז על המדה שכתב דכדי עניבה הוא לערך ד' גודלין עי"ש טעמו ובאמת לפי מה דסובר רש"י במנחות מ"א ע"ב דשיעור ענפי הציצית הוא ד' גודלין ואמר שם אין ציצית אלא משהו ואגרדומין קאי כדפירש רש"י שם ואמר שם ג"כ בדף ל"ט ע"א בד"א (דבעינן שיעור להציצית וקאי על הענף לרש"י) בתחלתו אבל בסופו שירי גרדומיו כל שהוא רק דבעינן שיהו בהן כדי לענבן א"כ ע"כ דלא הוי עכ"פ יותר משני גודלין דזהו לא יקרא בשם שיריים או כל שהוא כיון דהוא רוב השיעור וא"כ הרי ע"כ דאפילו לדעת רש"י שמחמיר דבעינן כדי עניבה בענף כמ"ש בס"ג לדידיה ע"כ כ"ע הוא עכ"פ לא יותר מב' גודלין ובפרט לדעת הרמב"ם והל' ראשון שברש"י בכורות ל"ט ע"ב ד"ה אחת דסובר דשיעור הציצית הגדיל והענף הוא בס"ה ד' גודלין וסתם המחבר כותייהו לעיל בסי' י"א ס"ד בודאי כ"ע הוא פחות משני גודלין ע"כ נראה דעכ"פ די בשני גודלין לרש"י ולא מצינו לש"פ שיפלגו עליו בענין כ"ע ובפרט לפי מש"כ הב"י והביאו הא"ר דלהלכה נקטינן כרי"ף ורא"ש דדי בכדי לענוב על חוט אחד בפ"ע וזהו קטן משיעור המבואר בש"ע ובדלא אפשר סמכינן עלייהו א"כ לכאו' בודאי אין להחמיר יותר משני גודלין בכל גווני ועיין:

אפילו בחוט אחד וכו' – ה"ה אם נפסק הציצית במקום הגדיל בין הקשרים אם חוט אחד כשר ואם ב' חוטין פסול:

שנפסק כולו – עיין במ"ב במש"כ לענין צירוף ונראה דאם יש כדי לענוב וכו' כי בלא"ה מעיקרא דדינא יש לסמוך ע"ז בלחוד כמש"כ למעלה בשם הב"י וא"ר ובפרט אם ע"י צירוף יש שיעור גדול:

שמא נפסק חוט אחד – עיין במ"ב בסק"ז במש"כ וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו אם נפסק ראש אחד וכו' לכאורה נראה דאפילו אם נפסק זה הראש לאחר גמר חוליא ראשונה דהיינו הכריכה והקשירה שע"ג מהני קשירת החוט כיון דקי"ל דאפילו כרך חוליא אחת כשר ממילא מקרי כבר נעשה בהכשר והוא בכלל גרדומין. אמנם לפי מה שכתבתי לעיל בסימן י"א ס"ד בבה"ל סוף ד"ה יותר ארוך עי"ש דכ"ז שהוא עוסק במצות עשיית הציצית ודעתו לגמרה אפשר שלא נוכל להקרא עליה בשעת עשייתה בשם גרדומין א"כ אפשר דה"נ כה"ג וצ"ע למעשה:

ולרבינו תם לא מכשירים וכו' – שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלין. עיין לעיל סימן י"א ס"ד דסתם המחבר שם כדעה הראשונה אך משום דקאיירי הכא לר"ת ואיהו הא סבר לעיל י"ב גודלין כמ"ש בב"י שם בשם התוס' וגם דלכתחלה בודאי גם המחבר שם מודה דטוב לחוש לסברתו והכא מביאו ג"כ המחבר רק לענין לחוש לכתחלה וכמש"כ בעצמו בסוף הסעיף לכך מביא ג"כ דעת הר"ת לענין זה:

והלכה כסברא הראשונה – עיין בפמ"ג בא"א בסק"ז מוכח מדבריו דמותר לברך עליו וכן מוכח ממ"א סק"ז דלא כמש"כ בספר ח"א:

ונוהגין כר"ת – דע דלדעת ר"ת הוא אפילו לא נפסקו השלשה חוטין רק נתקצרו באופן שאין בארכן י"ב גודלין ג"כ פסול בכל האופנים:

יש לסמוך על ר"י – והפמ"ג במ"ז בסימן י"א סק"ג כתב ודע אם נפסקו כל החוטין עד הגדיל דפסול כמבואר בסי' י"ב ס"א אם הוא בדרך ואין לו ציצית אחרים יתיר הגדיל שהוא ד' גודלין ויותר ויעשה קצת גדיל וקצת ענף ולהמחבר בסימן י"א ס"ד יוצא לכתחלה ויברך ואף לדידן דסבירא לן י"ב גודלין מ"מ ילבש ולברך יש ספק ומה"ת די בכל שהוא ואין עובר על מ"ע דציצית ומיהו צריך להתיר כל הגדיל דאל"כ הוי תולמ"ה דנפסלו מן התורה דבעינן גדיל וענף עכ"ל שם ועצתו זאת הוא כדי לצאת אף לדעת רש"י והוא והגרע"א בחידושיו בסימן י"א שניהם לדבר אחד הסכימו דגם זה בכלל תעשה ולא מן העשוי דלא כבעל הלק"ט שהובא בבה"ט שמיקל בזה דא"צ להתיר כל הגדיל אף לדעת רש"י אך אח"כ מצאתי להפמ"ג בעצמו בסוף סימן י"ג במ"ז שכתב דזהו לא הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי ופלא שהוא סותר את עצמו. ודע עוד דלדעת רש"י אם נפסקו חוטי הציצית במקום הגדיל בין הקשרים אם שני חוטין פסול דלא עדיפי מאם נפסקו שני חוטין בתחלת ענף דפסול לרש"י ואם נפסק חוט אחד נראה דכשר דהא לא פליג רש"י על ר"י רק מטעם דבעינן גם פתיל כמבואר בהגר"א בשם המרדכי והכא הלא יש בזה גם פתיל בראש השני של אותו החוט גופא. אך נראה דדוקא אם נפסק החוט למעלה מחוליא ראשונה דאל"ה מיפסל מטעם דהא קי"ל קשר עליון (הוא הקשר השני מהחמשה קשרים שאנו עושין) דאורייתא ובזה דמינתק חוט אחד חשיב כאלו מיפסק הקשר כדמוכח במנחות ל"ט ע"ב בתוד"ה כדי לענבם ע"ש. ויותר מזה נוכל להוכיח לענינינו לכאורה מהסוגיא שם לדעת רש"י דצריך ג"כ שישאר מהחוט מעט יותר למעלה מהחוליא ראשונה דהיינו לערך כדי עניבה (עכ"פ על חוט אחד לדעת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בב"י) דאל"ה אמרינן שבודאי לבסוף ינתק הקשר ואפשר שיש לחלק קצת מהסוגיא וצ"ע:

במחבר סעיף א' שמא נפסק. נ"ב שמעתי מקשים נימא כל דפריש מרובא פריש, ונ"ל דהרי אין אנו דנים על הנתקין שאינן לפנינו אלא על החוטין התלוין והם קבועים וכמחצה על מחצה דמי.

(סעיף א') אם נפסקו כל חוטי הכנף וכו'. נ"ב עיין בט"ז שכ' דכל המצות לא הוקשו לתפילין וכו'. והקשה לי חכם אחד על זה ממסכתא מכות [דף י"א ע"ב] דקאמר שם דאתקיש כל התורה לתפילין וקיי"ל כדיעה זו שם. והשבתי דלק"מ דמאמר כל התורה כולה אין הכוונה לכל המצות רק הכוונה דכל פרשיות שבתורה הוקשו לפרשת תפילין וכן מורה לשון רש"י ד"ה למען תהיה תורת ה' וכו' ורישא דקרא משתעי בתפילין ואיתקיש תורה לתפילין ומדלא כתב רש"י ואתקיש כל המצות לתפילין רק ואתקיש תורה לתפילין היינו תורה ממש ואף תורה עצמה היינו רק לתחלת עשייתן כגון לתופרן בגידין דהוי תחלת עשייתה ולא לשאר פרטים שנתחדש אח"כ ואתי שפיר כוונת הט"ז ודו"ק: והנה גרסינן בפכ"ח דכלים (משנה ז') טלי' על הבגד מרוח אחת אינו חיבור מב' רוחות זו כנגד זו הוי חיבור עשאו כמין ג"ם ר"ע מטמא וחכמים מטהרים והלכה כחכמים וע"ש במפורשים מה שפירשו בזה וצ"ע מ"ט לא ביארו כן הפוסקי' כאן לענין ציצית וכן ביו"ד לענין כלאים דכחד צד או כמין ג"ם לא הוי חיבור ובב' רוחות זו כנגד זו הוי חיבור ואף דבכלאים אף ב' תכיפות הוי חיבור י"ל חדא דשם מיירי ששניהם שוין בשוה ממש ובזה בב' תכיפות הוי חיבור אבל אם האחד בגד גדול וחיבר לו חתיכה קטנה אינו חיבור רק אם תפר ב' רוחות זו כנגד זו. ועי"ל התם מיירי בחיבור צמר ופשתים כזה הוי גזירת הכתוב דבב' תכיפות הוי חיבור שכן הוי ענין שעטנז שאמרה התורה אבל בחיבור מטלית שיש בה חד צד צמר בבגד שיש בו חד צד פשתן י"ל שפיר דלא הוי חיבור רק בב' רוחות זו כנגד זו ומכ"ש בציצית דנ"מ בזה אם חיבר מטלית לבגד בצד אחד והטיל בו ציצית אם יוצא בו י"ח ציצית או לא ולפי הנראה כיון דלענין טומאה לא הוי חיבור בין לקולא בין לחומרא ה"ה נמי לענין ציצית לאו חיבור הוא וצ"ע מ"ט סתמו כזה הפוסקים ודו"ק:

[א] ביחד וכו'. פירש הבית יוסף מכל החוטין שנפסקו, ולא מכל ח' חוטין אם לא נפסקו כולן וכל זה בדאפשר, אבל בדלא אפשר די בכדי לענוב כל אחד ואחד בלבד. כתב הט"ז בשם בית יוסף דאף דאישתייר כדי עניבה אם התיר אותם לעשות בטלית אחר, דדוקא בדיעבד כשר, עד כאן, ומשמע דאף בכדי עניבת כולן ביחד מיירי. עוד כתב הט"ז בתשובות דאם מתחילה קודם שעשה ציצית מהחוטין נפסק חוט אחת וקשרו ואחר כך עשה מהן ציצית כשר, וכן לאחר שנעשה בהכשר, דהיינו כדי עניבה, ואין איסור אלא אם קושר אחר עשייתן במקום שנפסלו בקריעתן:

[ב] שני ראשים פסול וכו'. אם לא נשאר בשום אחת מהן כדי עניבה ואפילו כשנצטרף יש כדי עניבה מספקינן ופסלינן משמע אף שיש שם ספק אם הם שני חוטין או אחד, ואם תמצא לומר אחד שמא מצטרפין, וכן מוכח יותר בנחלת צבי, אבל בתשובת בית יעקב סימן ק"ו האריך דמצטרפין אף שידוע שהוא חוט אחת, ואין דבריו מוכרחים:

[ג] יותר מכדי עניבה וכו'. לאו דוקא אלא אפילו לא נשתייר בראש השני רק כדי עניבה נמי כשר כמו שכתבתי קודם זה:

[ד] ולרבינו תם וכו'. טעמו דשני חוטין במקום תכלת ושני לבן ומין אחת על כל פנים צריך שיהא שלם:

[ה] בחוטין בינונים. ומה שתמה במגן אברהם למה חלק על בעל העיטור דסגי בדקות כשערות לא קשה מידי כמבואר בבית יוסף, ובדרישה החמיר יותר דלא מיבעיא בש"ס אלא למאי דמשערין לענוב חד לחודיה, אבל למאי דקיימא לן לשער לענוב כל החוטין הוא הדין באלימי בעינן שיהיה ראוי לענבם סביב כולם:

[ו] ולר"י וכו'. כשר כיון שנשאר כאן שיעורא דאורייתא דבפחות מזה השיעור יכולין לעשות כריכה וקשר. וראיתי במלבושי יום טוב שהגיה וכתב זה לשונו נראה לי דצריך לומר אין יכולין, עד כאן. ולא ידעתי למה דהדברים כפשטן דלעולם עשו רבנן חומרא יתירה להכשיר, לכן כיון שיכולין לעשות כריכה וקשר וענף כל שהוא פחות מכדי עניבה הכשירוה רבנן בכדי עניבה, אבל אם אין יכולין בפחות לא הכשירוה רבנן בכדי עניבה, כי היו עושין חומרא יתירה מהיתירא דאורייתא:

[ז] והיכא דלא אפשר וכו'. כתב עולת תמיד נראה דמכל שכן שיש לסמוך עלייהו בכל הספיקות כגון אם נסתפק אם מצד אחד או משני צדדים, אם נשאר הגדיל שלם, עד כאן. ומשולחן ערוך ולבוש לא משמע הכי. ונראה דאף בדלא אפשר דסמכינן על ר"י, מכל מקום אין לברך עליו, ואין לצאת בו לרשות הרבים. ודע כשנפסלים הציצית צריך לפושטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות, דאין דין אמות אלא להולך בלא ציצית כדמוכח סוף (סר"ו) [סימן ח']. גם לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו, אלא פושטו ומתקנו וכן משמע במגן אברהם סימן [י"ג ס"ק ח']:

עניבה. ר"ל שקשר ראשי רצועות יחד קשר גמור שהעבירו דרך הנקב מכאן ומכאן ואח"כ קשר ב' והעבירו קצת ממנו דרך הנקב עיין בת' בית דוד סימן יו"ד דמסיק עניבה היינו כשמשכו ביד א' ניתר:

א) [סעיף א'] אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטין הפסוקים ביחד כשר. לכאורה נראה דאם נפסקו כל הח' ראשים די בעניבת ארבע חוטין הפסוקים בהדדי ולא בעינן כדי עניבת ח' חוטין אהדדי כיון דלא בעינן רק ד' חוטין שיש בהם כדי עניבה כמבואר בש"ע, מיהו י"ל אע"ג דסגי בד' חוטין דיש בהם כדי עניבה מ"מ שיעור העניבה הוא על שמנה חוטין בהדדי, לב"ש יעו"ש, וכ"כ הזכ"ל ח"ג אות צ' דשיעור עניבה הוא כדי לענב כל שמנה חוטין ביחד שהוא יותר מלענב כל א' וא' בפ"ע, ואפילו כשנפסק חוט אחד צריך לשער כן בכדי שיוכל לענב כל ח' חוטין ביחד עכ"ל, והמ"א סק"ב כתב בשם המרדכי שצריך לענב חוט א' הנפסק על כל א' מהחוטין הנפסקין בפ"ע וזהוא שיעור ארוך מלענב כל החוטין הפסוקים יחד, וכתב ולכן יש להחמיר, וכ"כ ר"ז אות א', וכן נראה דעת יד אהרן בהגב"י והפרמ"ג בא"א אות ב', וכתב שם ר"ז ואפילו אם לא נפסקו אלא ז' חוטין צ"ל בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכין ג"פ כדי עניבה על חוט. ואם יש בו כשיעור הזה כשר עכ"ל, [ועיין בי"ד סי' ו' וחס"ל אות א'], והח"א כלל י"א אות ך' כתב דשיעור עניבח כדי ארבעה גודלין ואע"ג דמן הגמרא ופוס' משמע דהוא פחות מד' גודלין שהרי לר"י שיעור כ"ע מן הגדיל וכל הגדיל אינו אלא ד"ג לפי שאין אנחנו בקיאין בכ"ע נ"ל דדי בד גודלין מן הענף אפילו לרש"י עכ"ל, וכ"כ קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ג, אבל לע"ד נראה דאין כדי עניבה יותר משני אצבעות ושני שלישים שהרי כתב הרמב"ם פ"א מהלכות ציצית הלכה ו' והביאו מר לעיל סי' י"א סעי' ד אור החוטין הח' אין פחות מארבע אצבעות ובהלכה ט' כתב וז"ל כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים עכ"ל וא"כ כיון שכל אורך החוטין ארבע אצבעות כשעושה ממנו שליש גדיל בשאר הענף שני אצבעות ושני שלישים ואע"ג דהביא מרן שם י"א שצריך להיות החוטין י"ב גודלין זהוא דוקא לעניין אורך החוטין אבל לא לענין שיעור עניבה דאין סברא שיחלקו בזה והוא פשוט, וא"כ אף לדידן שאין בקיאין בשיעור עניבה א"צ לשער יותר מזה, ועיין פתחי עולם אות ג' שכתב בשם ב"ה דאין להחמיר יותר מב' גודלין. ועיין ב"י ומאמ"ר אות א' ובישי"ע אות א':

ב) שם ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו פסול. פי' בין שנפסק חוט אחד במקום חבירו בכנף דלא נשארו כ"א ג' חוטין, בין שנפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה. ב"י, ועיין מחב"ר אות א' ובדברינו לעיל סי' ח' אות ל"ז:

ג) ואם נפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה, אבל כשנצרף שיור שני הראשין יש כדי עניבה. הב"י נסתפק בזה וכתב דאיכא למימר דכל שלא נשאר כדי עניבה במקום א' לא מינכר ולא חשוב כלל דכמאן דליתיה דמי, וכ"כ הלבוש שהוא פסול, א"ר סק"ב, וכ"כ הפרמ"ג על דברי המ"א ס"ק ג' שהוא פסול מספק, וכ"כ ר"ז אות ב', שתילי זתים אות ה' בשם א"ז, וכ"כ הזכ"ל ח"ג או' צ', וכתב הא"ר שם דאפי' יש ס"ס שמא לא חוט א' הוא ושמא מצטרפין ג"כ פסול יעו"ש, וכתב הפרמ"ג שם ומשמע נמי בנשתייר כדי עניבה כל חוט בפ"ע נמי הכין הוא, והטעם שהחמירו כ"כ כתב שם הפרמ"ג מפני שציצית מצויין, וכ"כ השתילי זתים שם דלא אמרינן כאן ס"ס ודלא כתשובת בית יעקב, וכ"כ הא"ר שם על תשו' בית יעקב דאין דבריו מוכרחין:

ד) אם נפסקו חוטי הציצית ונשאר בהם כדי עניבה דכשר בדעבד, מ"מ אסור ליתנו בטלית אחר, עיין לקמן סי' ט"ו אות ה', ואם ירצה לקשור בו חוט עד שיהיה י"ב גודלין רשאי, עיין לקמן סוף אות ו':

ה) אם נפסק מקצת החוט חצי שזירה ומקצת השני קיים ולא נשאר כדי עניבה מהשזור אם מתכשר עיין שם במש"ז שנסתפק בזה ועיין בדברנו לעיל סי' י"א אות י"ב:

ו) אם נפסל החוט לא מהני לקשור בו חוט להשלימו, הכי מסיק הט"ז, והא"ר נראה דמסכים עמו. וכן הסכים המור וקציעה ודלא כמ"ש באה"ט על שם הט"ז. מחב"ר אות ב', זכ"ל ח"ג אות צ', וכ"כ שע"ת אות ג' וז"ל מ"ש הבאה"ע בשם הט"ז דאם היה קשור וכו' כשר אם חזר וקשרו, במחכ"ת לא כיון יפה בדעת הט"ז שאעפ"י שנשא ונתן בזה מ"מ במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שבא לידי פסול רק אם נשאר כד"ע שעדיין כשר הוא מהני הקשירה, ונ"מ אם נפסק גם מצד השני אח"כ וכ"כ המש"ז עכ"ל, ור"ל ראש חוט הזה שנפסק ולא נשאר בו כדי עניבה וקשרו מהני לראש השני שהיה בו כד"ע אם נפסק אחר כך. ועיין במש"ז אות ג':

ו) אבל קודם שעשה הציצית אם נפסק חוט וקשרו ועשה ממנו ציצית כשר, ט"ז שם וא"ר. מו"ק. מחב"ר שם זכ"ל שם, וכ"כ המ"א סי' ט"ו ס"ק א', יד אהרן בהגה"ט ח"א שם, סידור בית עובד אות ז' שתולי זתים אות ז' ר"ז סי' ט"ו אות ג':

ז) שם ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סי' בד' ראשים וכו', עיין מ"א סק"ה [הב"ד אות ט'] ועיין פתח הדבור אות ב' שהאריך בעניין מה שנוהגים בסי' זה שתכף שתוחבין החוטין בנקב הבגד תופסין הד' ראשין שמצד האחד שאין החוט הארוך עמהן ועונבין אותם ביחד כדי שבעת שעושין הכריכות והקשרים שלא יתערבו החוטין שבצד זה עם הצד האחר וכשגומרין עשיית הציצית מתירין העניבה, וסיים וז"ל ומ"מ טפי עדיף לעשות הסי' שכתב המ"א ז"ל לאפוקי נפשיה מכל ערעור עכ"ל, ואנחנו מנהגינו לעשות הסי' בזה האופן, והוא לאחר שהכניס הד' ראשון בנקב וקשר אותם זעג"ז קושר הד' ראשין של החוטין כל אחד לבדו, והג' ראשין עם חוט הארוך ישארו בלא קשירה ובכל עת שקושר תופס הד' ראשין הקשורין לבד והד' שאין קשורין לבד וקושר ובזה יהיו לעולם הד' ראשין מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האחר ולא יתערבו, ועיין לקמן אות ט':

ח) שם ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק וכו', אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר. ה"ה אם נפסקו ד' ראשים שמצד א' כשר לפי שנשתיירו כל הראשים השניים שיש בהם יותר מכדי עניבה ואפילו לא נשתייר מהראשים השניים רק כדי עניבה שהוא כדי עניבת שמונה חוטין ביחד כשר, פרי צדיק דף פ"א ע"ב, ברכ"י אות א', זכ"ל ח"א וח"ג אות צ' סי' בי"ע אות ב' ועיין לקמן אות י"א:

ט) שם אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר. אבל אם הם מב' צדדים פסולה דחיישינן שמא חוט אחד הם, לבוש סעי' א' מ"א סק"ה, ר"ז אות ב', זכ"ל שם בח"ג. ח"א שם. שת"ז אות יוד קיצור ש"ע סי' ע' אות י"ג, ומיהו יש ג"כ תקנה לזה לעשות סי' בעת עשיית הציצית להיות ניכר השני ראשים שהם מחוט א' על ידי הקשרים שעושין בסוף כל חוט, מ"א שם, דרך משל חוט א' יעשה בשני ראשיו בכל ראש קשר א' ובחוט השני יעשה בשני ראשיו בכל ראש ב' קשרים ובחוט הג' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ג' קשרים ובחוט ד' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ד' קשרים, מחה"ש ועיין א"א שעשה אופן אחר:

י) שם ולר"ת לא מכשירין אלא בנשתיירו שני חוטין שלימים וכו' ארוך י"ב גודלין, אעפ"י שבשעת עשייה הוסיף בארכה, ב"י בשם נ"י:

יא) שם והלכה כסברא ראשונה, מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם ע"כ. והח"א כתב בכלל י"א אות ך' דאם לא נשארו שני חוטין שלמים שהם ד' ראשים שכל א' אורך י"ב גודלין אין ללובשו כ"א אין מזומנים לפניו ציצית אחרים אז שיתבטל על ידי זה מתפלה וכיוצא בו ואפ"ה לא יברך אבל בלא"ה אסור ללובשו ופשיטא לברך יעו"ש:

יב) שם מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם. והטוב יותר לחוש ולהחליף הציצית היכא דאפשר אפילו לא נפסק אלא ראש אחד מהח' דודאי דמנין הל"ב חוטין אית בהו רזין עילאין וראשן מגיע השמימה. חס"ל אות א':

יג) אם מצא פיסול בציצית שבטליתו לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו אלא פושטו ומתקנו, א"ר סק"ז. [ומ"ש וכ"מ במ"א סי' יו"ד ט"ס הוא וצ"ל סי' י"ט סק"א] ח"א כלל י"א אות ל"ו. חס"ל אות ב' פתה"ד אות ג'. ועיין מ"ש פתה"ד סי' י"ט אות א':

יד) [סעיף ב'] היכא דצריך כדי עניבה וכו' ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר. הגהה ומשערין בחוטין בינונים ע"כ. עיין מ"א סק"ו, ועיין מאמ"ר אות ג' שכתב דמב"י משמע דדי לני לשער ביותר קטנים שנמצא וכן משמעות לשין הש"ע יעו"ש, אבל הש"ץ דף כ"ט ע"ג כתב דיש לשער בחוטין בינונים יעו"ש. וכן כתב הזכ"ל ח"ג אות צ' וכ"כ ר"ז אות ה':

טו) טוב לעשות החוטין בינונים משום זה אלי ואנוהו. מ"א שם. שתילי זתים אות י"ב, פתחי עולם אות יו"ד:

טז) [סעיף ג'] כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י וכו' מן הגדיל כשר וכו' והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י ע"כ. כתב מ"א סק"ז ומ"מ לא יברך עליהם וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה, וכ"כ א"ר סק"ז. ח"א כלל י"א אות כ' ר"ז אות ו' ש"ץ שם. [וכתב שם הש"ץ דה"ה לכרמלית אסור ועיין א"א] שתילי זתים אות ט"ו ואע"ג דהרב יד אהרן בהגב"י כתב דדעת מרן לברך וכ"כ הברכ"י או' ב' ומאמ"ר או' ד', מ"מ נקטינן דסב"ל אפי' כנגד מרן ואפי' נגד הרוב כמ"ש הזכ"ל בה"ב ח"א אות ס' וח"ג, וכ"כ הרב דברי מנחם בהגב"י בשם מר זקנו דדעתו שלא לברך משום סב"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' ז' או' ה' ודלא כסי' בי"ע או' ד':

יז) מי שנפסק לו חוט הגדיל ואין לו חוטין אחרים, יתיר ג' חוליות עם שלשה קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו כדי שיהא פתיל וגדיל עד שימצא אחרים ואין בזה משום תומ"ה כיון שנעשה בכשרות. הלק"ט ח"ב סי' קי"ח והביאו יד אהרן בהגה"ט, סי' בי"ע אות ה', ר"ז אות ו'. אמנם הפרמ"ג במש"ז סי' י"א אות ג' כתב דצריך להתיר כל הגדיל ואחר כך יעשה קצת גדיל וקצת ענף, דאל"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי יעו"ש, וכן כתב פתחי עולם אות י"א בשם ב"ה. ועיין לקמן סי' י"ג, אות י"ג. ולענין ברכה כתב שם הפרמ"ג דיש ספק וכ"כ הפת"ע בשם ב"ה וכ"מ מר"ז שם. וזהיא לפי סברת הפרמ"ג ומאמ"ר דס"ל מ"ש מרן ז"ל סי' י"א סעי' ד' יש אומרים שיעור הציצית י"ב גודלים הוא לעיכובא עיין א"א שם או' ח' ומאמ"ר או' ה' אבל לפי מ"ש לב חיים שהביא כל דברי הראשינים והאחרונים ומאמ"ר והפרמ"ג ובירר דיש אומרים אלו שהביא מרן ז"ל לא פליגי אלא לכתחילה יש לברך ג"כ דאין כאן סב"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' י"א אות ט"ז ודו"ק. ואם לא נשאר ד' גודלין בין הכל גדיל ענף פשיטא שאין לברך:

יח) אם עשה ציצית בחוליא אתת וקשר א' ואח"כ נפסק אחד מהחוטין ויש כדי עניבה מן הענף ואם ישלים שאר הכריכות לא יהיה כ"ע טוב שיניח הציצית כמו שהן דכריכות אינן מעכבות. פת"ע שם משם אה"ח:

(ט"ז סק"א) וקשה למה אמר יש בהם. דאלו בשני ראשים שיש כ"ע ע"י צירוף לא מהני וא"כ אין לפרש לשון בהם ע"י צירוף די"א אין לחוש שמא חוט א' מהם אע"כ כוונת הטור דצריך בכ"א כ"ע:

שם וע"ק לשון אפילו. ר"ל מ"ש הטור ולפ"ז אפילו כו' הא לדיעה קמייתא פשיטא דכשר אפילו נפסק ח' חוטין ונשתייר כ"ע:

מ"א סק"ג יש להסתפק. היינו הב"י עצמו נסתפק בזה ולכן כ' בש"ע שנפסק כולו דבה"ג פסול ודאי ובנשאר ע"י צירוף פסול רק מספק ועיין ט"ז סק"א ומש"ש:

(ש"ע ס"א): כדי עניבת כל החוטים הפסוקי' ביחד כשר לכאורה נראה דאם נפסקו כל הח' ראשים די בעניבת ארבע חוטין הפסוקי' בהדדי ולא בעינן כדי עניבת ח' חוטין אדהדי כיון דלא בעינן רק ד' חוטין שיש בהם כ"ע כמבואר בש"ע מיהו יש לעיין די"ל אע"ג דסגי בד' חוטין שיש בהם כ"ע מ"מ שיעור העניבה הוא על ח' חוטין בהדדי ולכאורה איכא למשמע הכי מדברי בעל העיטור שהביא המ"א בס"ק ו' ועמש"ש ודו"ק:

(ט"ז סק"ג) מוצא' עיין סימן ח' בט"ז ע"ק ח' מזה:

(שם) כשר בשעת עשייה ואחר כך נפסק ונפסל דבה"ג ליכא תעשה ולא מן העשוי לכן נסתפק מצד אחר אולי קשירה לא מהני כלל דבעינן קשירה תמה ר"ל שיהיו החוטים שלימים בלי קשר ומסיק דלא ילפינן מתפילין ותימה מדוע ליכא כאן תעשה ולא מן העשוי מאחר שנפסלו ולכאורה משמעות דבריו דכיון דהיה תחלת עשייתו בהכשר ליכא ביה תולמ"ה מש"ה כ' בראש דבריו דאם היה כן בשעת עשיית ציצית ר"ל דנעשה בפסול אז אית ביה תולמ"ה משא"כ בהא שעשייתו מתחלה בהכשר ואח"כ בפסול אבל ז"א דהא בסי' י' בט"ז סק"ט מבואר דאפילו אם תחלת עשייתו בהכשר איכא תולמ"ה (וגם איכא גוונא שם דיותר פסול בעשאן לבגד בהכשר ואח"כ נפסלה דשייך בזה טפי תולמ"ה מאם עשאן בפסול דאז לפעמים אמרינן עתה תחלת עשייתן) והמ"א שם באמת פליג אהט"ז וס"ל דבתחלת עשייתו בהכשר ליכא תולמ"ה ותו דבאמת נראה דלא פליגי ט"ז והמ"א בהא דלכ"ע היכא שהפסול בגוף איכא תולמ"ה אפילו תחלת עשייתו בהכשר ואם הפסול מצד אחר ליכא תולמ"ה אם תחלתו בהכשר ועיין סי' ט"ו באורך ולא פליגי בסי' י' אלא משום דהראשונים נפסלו ע"י בל תוסיף ס"ל להט"ז דזה נקרא פסול בגוף דהא ע"י שיש שנים בכל כנף פסול והמ"א ס"ל דגוף ציצית הראשונים הרי כשירים ואין פסולים אלא מצד אחר ר"ל מצד ציצית השנים ועכ"פ בהך בהכא דודאי הפסול בגוף הציצית לכ"ע איכא תולמ"ה אפי' אם עשייתו בהכשר וצ"ל דמ"ש הט"ז כאן נפסק ונפסל לאו דוקא אלא מיירי כשהיה הפסיקה כשעדיין לא נפסל בהא מסופק אם מהני הקשירה לענין אם אירע אחר הקשירה דבר שהיה פוסלו זולת הקשירה ועל דרך שכתב בסוף התשובה וכמו שאבאר שם אי"ה ובהא שפיר ליכא תולמ"ה כיון דבעת שקשרו לא היה פסול ולשון נפסל שכתב כאן ל"ד וביאור הלשון כך היא ואח"כ נפסק ר"ל תחלה נפסק באופן שלא נפסל ואחר כך נפסל ר"ל שאירע בו דבר שהיה פוסלו אם לא קרעו הקשיר' וברור זה:

(שם) אימת דממשמש כו'. צריך לברך כגון שזזו ממקומן וממשמש להחזירן ה"נ בציצית כשפשטן ליכנס לבית הכסא וע' סימן ח' בט"ז ס"ק י"ב שהביא דברי טור אלו:

מ"א סק"ה בכ"ע פסולים. ר"ל דבה"ג אין מועיל הדקדוק וע"ז כתב ומיהו כו' ר"ל דגם לזה יש דקדוק להועיל לגון שיעשה סימן ע"י הקשרים דהיינו שיעשה בכל חוט בב' ראשין קשר משונה מקשרי חוטים אחרים דאז יהיה ניכר אם הב' ראשים הפסוקים הם מחוט א' וע"ז סיים דהשתא מיושב שפיר מ"ש הרב"י אם לא דקדק דאם דקדק כה"ג ע"י הקשרים ליכא חשש בזה ומ"מ אין מדוקדק מ"ש המחבר שיהיו ניכרים הד' ראשים שמצד א' של הקשר כו' דהא בדקדוק ע"י הקשרים שוב א"צ כלל לדקדוק זה שיהיה ניכר כל צד מהציצית בפני עצמו והבן:

סק"ו שערות דיו. ר"ל דלא בעינן חוטים בינונים אלא די בשערות ולשון לכרוך על ח' שערות שכתב העיטור אפשר דמיירי שכל הח' נפסקו דאז בכולהו משערינן הן לדעת המחבר שיעשה עניבה מכולם יחד הן להמ"א סק"ב לענוב על כל א' מהחוטין הפסוקים ולשון העיטור יסבול א' מדעות אלו ומ"מ ח' שערות שכ' העיטור צ"ע דהו"ל זיין ונ"ל מוכח מזה דסובר העיטור בפי' המחבר לענוב כולהו בהדדי ולכן לכוונה זו כתב ח' ר"ל ח' אחרים שכול' כשערות ושייך שפיר לשון ח' משום דאפי' האי חוט דאיירינן ביה לא משערינן ביה אלא בשערה וזהו המשך דבריו אפילו אין באותו חוט אורך כ"כ כי אם לכרוך בשיעור אותו אורך ח' שערות וז"ש כדי לכרוך ח' שערות ר"ל באותו אורך יש שיעור לעשות עניב' על ח' שערות כן נ"ל להעמיס בדברי בעה"ט משא"כ פירושו של המג"א הנ"ל א"א להעמיס שיסבול לשון ח' חוטין ודוק היטב:

(שם) אמרינן בגמרא. במנחות דף ל"ח אהאי דינא שהם עבים ולא מיענבי אבל יש באורכן כ"ע אם היו דקים וקאמר כ"ש דכשרים דמינכרי מצותן טפי מחמת עוביין:

(שם) שהם נאים יותר. ר"ל אף דעבים מינכר טפי מ"מ בינונים נאים טפי ואית בהו מעלה דאנוהו משא"כ בנפסקו אז לא מינכר אא"כ הם עבין לכן המצוה טפי בעבים:

סק"ז לעיל סס"א כתב. הוקשה לו למה שם כתב היכא דאפשר טוב לחוש וכאן כתב צד השני דהיינו היכא דלא אפשר:

ט"ז בסוף התשובה. דהיינו כדי עניבה ר"ל אם קשר בעת שהיה כשר דהיינו שהיה כ"ע מהני הקשירה ונ"מ לשיטת ר"ח אם נקרע אח"כ שני חוטין אחרים חשבינן עתה חוט הקשור לי"ב גודלין ולהרא"ש נ"מ אם נקרע חוט אחד דלא שזור כ"ע ואפ"ה מיקרי כ"ע כיון שצד השני שלם וקשר לאותו השיור ואחר כך נקרע צד הב' לגמרי כשר בכל כה"ג. אבל כל שנפסל מחמת הקריעה לא מהניא קשירה משום תולמ"ה ולא מכשיר אלא כשהיה הקשירה בעת שעדיין לא נפסל וכאמור ודו"ק:

(שם במ"א) דלא יברך. ק"ק דאפילו בלא ברכה איך הולך בטלית שאינה מצויצת ועיין סימן י"ג בט"ז סק"ג דבסי' ס' בט"ז סק"ח דלענין ברכה מחמירין טפי א"ש אולם מהמג"א לעיל ולקמן משמע דאינו מחלק בכך. ונ"ל ע"פ המבואר בסי' שאח"ז ע"ש במג"א סק"ח דבלובש טלית שאינה מצוייצת ליכא לאו אלא דאחר הלבישה קאי בעמוד ועשה ולכן הוי שב ואל תעשה ובשבת ליכא עשה זו וכן בחול אם אין לו ציצית לכן סמכינן על ר"י אבל הברכה הוא איסור דאורייתא:

(שם) אסור לצאת. אפילו לשכתב הט"ז שאח"ז דמותר לצאת בציצית פסולים י"ל דמיירי המג"א שיש קצת ציצית כשרים לכן מחמתם אסור לצאת משום דחיישינן לדעת רש"י שפסולים ואפ"ה חשיבי אצלו משום דבדעתו כשלא ימצא ציצית אחרים. יסמוך על אלו וזה סברא נכונה וק"ל:

כדי עניבת. פי' וירכסו את החושן תרגום ויענבון:

כל החוטים. בגמרא איבעי' לן כדי לענבן כול' ובהדדי או דלמא כל חד וחד לחודיה ורש"י פי' כדי לענבן החוטין אהדדי דהיינו שיעור גדול עכ"ל ולכן פסקו לחומר' אבל המרדכי פי' כל חד וחד לחודי' פי' שצריך ליענב חוט א' הנפסק על כל אחד מהחוטין הפסוקים בפ"ע וזהו שיעור ארוך מלענב כל החוטי' הפסוקים יחד כנ"ל פירוש המרדכי אף על פי שהרב"י לא פי' כן נ"ל מ"ש הוא אמת ולכן יש להחמיר כמ"ש שצריך כדי עניבה על כל חוט בפ"ע:

שנפסק כולו. כלומר שבשני הראשי' לא נשתייר כ"ע ואפילו ע"י צירוף אז ודאי פסול ואם נשאר בשניהם כ"ע ע"י צירוף יש להסתפק אם פסול:

שני ראשי'. ולא נשתייר כ"ע ואם נשתייר כ"ע אפילו נפסקו כלם כשר כמ"ש ראש הסי' דלא כע"ת סק"ב:

אם לא דקדק. קשה דהא כ"ש אם דקדק כדמסיק בהג"ה וי"א דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בכדי עניבה דזהו דוקא בלא דקדק אבל דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד א' כשר אפילו לא נשתייר כ"ע דהא נשתייר ראש השני כמש"ל אבל אם נפסקו ב' מב' צדדים ולא נשתייר בכ"ע פסולים דשמא חוט א' הן ומיהו יש גם תקנה לזה לעשות סימן בעת עשיית הציצית להיו' ניכר השני ראשים שהם מחוט א' ע"י הקשרים שעושין בסוף כל חוט ואפשר דמשום זה נקט הרב"י אם לא דקדק:

בינוני'. צ"ע למה חלק על בעל העיטור שאפי' אין בו אלא כדי לכרוך על ח' שערות דיו ולא מצאתי מהפוסקים הראשונים מי שחלק עליו: אמרי' בגמרא היכא שהם עבים כ"ש דכשרים דמנכר' מצותייהו ולכאור' יש ללמוד מזה שמצוה לעשות חוטי' עבי', ויש לדחות דדוקא כשנפסקו אז מנכר מצותייהו יותר כשהם עבים אבל בתחלה יותר נאה לעשות בינונים שהם נאים יותר משום זה אלי ואנוהו:

יש לסמוך על ר"י. לעיל סס"א כתב היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריו והכא כתבה והיכ' דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאים ציצית כלל יש לסמוך על ר"י, מ"מ נ"ל דלא יברך עליהם וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה:

(א) ונשתייר בהם – פי' בכל אחד מן החוט נשאר לעשות עניבה שקורין שליי"ף לכל החוטין הפסוקים ביחד. ואם לא נפסקו כולן די אם נשאר לעשות עניבה על הפסוקים בלבד ולא על כל החוטין:

(ב) כשר – ואם התיר את הציצית אסור ליתנם בטלית אחר דהוי כלכתחלה ואפילו לא נפסק רק חוט אחד ואין בארכו י"ב גודלין:

(ג) שנפסק כולו – ר"ל שבשני ראשיו לא נשתייר כדי עניבה פסול אף ששאר החוטין היו שלמים ואם נשתייר בשניהם כדי עניבה ע"י צירוף יש להסתפק אם מהני ומשמע מא"ר וכן מדה"ח דיש להחמיר בדבר ואפילו אם יש ספק אם השני ראשין הם משני חוטין או מאחד וא"כ יש כאן ס"ס שמא הם משני חוטין ושמא מצטרפין אפ"ה יש להחמיר משום דציצית מצויין הן והארה"ח מיקל בכגון זה ונראה דאם יש באחד מהראשין כדי לענוב חוט אחד בודאי יש לסמוך עליו:

(ד) פסול – עיין לקמן בס"ג ולכו"ע אם נפסק חוט אחד מעיקרו דהיינו במקום חיבורו בכנף דפסול וכתב הט"ז ע"כ ראוי לכל י"ש שיעיין בשעת בדיקה גם בתחלת מוצאם של הציצית דהיינו במקום חיבורו בכנף אם יש שם קרע:

(ה) שני ראשים – ולא נשתייר בשום אחד מהן כדי עניבה אבל אם באחד מהן יש כדי עניבה כשר:

(ו) שמא נפסק וכו' – ר"ל אף אם שני הנפסקים מצד אחד מ"מ פן שניהם הם מחוט אחד כיון שלא דקדק בעת עשייה:

(ז) ב' ראשים וכו' – ה"ה אפילו כל הראשים נפסקו מצד אחד ומהארבעה ראשים שמצד השני לא נשתייר בכל אחד רק כדי עניבה ג"כ כשר דלא נפסל לדעה זו רק אם חסר חוט אחד בשני ראשיו ומ"ש המחבר שהרי יש בראש השני יותר מכדי עניבה לאו דוקא הוא. שאלה חוטי הציצית שנפסקו וחזר וקשרן אם מועיל מה שנעשו שלמים ע"י קשירה ומסקי האחרונים דדינא הכי אם מתחלה קודם שעשה הציצית מהחוטין נפסקו החוטין וקשרן בקשר קיימא ואח"כ עשה מהן ציצית כשר דקשירה הוי חיבור גמור וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו אם נפסק ראש אחד לאחר הטלת הציצית בהבגד אף אם לא נשתייר בו כדי עניבה מהני לקשרו עתה ואף אם יפסק אח"כ ראש השני מאותו החוט יהיה כשר כיון שבעת הקשירה היה הציצית כשר אבל אם נתקצרו החוטין באופן שנפסלו הציצית עי"ז כגון שנפסקו שני ראשין ולא נשתיירו כדי עניבה או שנפסק החוט במקום הנקב לא מהני מה שחזר אח"כ וקשר דזהו בכלל תעשה ולא מן העשוי בפסול וכ"ש אם היה החוט קצר משיעורו בתחלתו בשעת עשייה בודאי לא מהני מה שחזר אח"כ וקשרו לאחר הכריכה והקשירה של חוליא ראשונה דזהו ממש תעשה ולא מן העשוי וכדלעיל בסימן י"א סעיף י"ג לענין חתך ראשי החוטין:

(ח) ולר"ת וכו' – טעמו דשני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תכלת ושני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום לבן צריך עכ"פ שיהיה מין א' שלם:

(ט) אם לא דקדק – קשה דהא כ"ש הוא אם דקדק כמ"ש בהג"ה אח"כ וי"ל דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים דמכשרינן בכדי עניבה דזהו דוקא בלא דקדק אבל אם דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד אחד כשר אפי' לא נשתייר כדי עניבה דהא נשתייר מכל אחד ראש השני אבל אם נפסקו ב' משני צדדין ולא נשתייר בכ"ע פסולין דשמא חוט אחד הן:

(י) מכשרינן בכ"ע – ר"ל אפילו אם היה השיור כ"ע רק באחד מהן וכנ"ל בסק"ה:

(יא) והלכה וכו' – פשוט דמותר לברך עליהן וכמו שביארנו בבה"ל:

(יב) כשר – דהא ארוכין הן בכדי עניבה רק מפני עובי אינו יכול לענוב:

(יג) יש לסמוך על ר"י – ומותר ללבוש הבגד. ולעיל בס"א דכתב היכי דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת פי' היכא דאפשר למצא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריהם אם אין מזומנים לפניו או שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור והכא כתב והיכא דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאין ציצית כלל יש לסמוך על ר"י ומ"מ לא יברך עליו וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה ובכזה יש להכשיר בשעת הדחק גם בנפסק קצת מהגדיל ממש [תשובת ג"ו עי"ש] ודע דכ"ז אינו ענין לנפסק החוט במקום הנקב דשם אפילו לר"י פסול מן התורה. ופשוט דכשנפסלים הציצית צריך לפשטו ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות דאין דין ד' אמות אלא להולך בלי ציצית גם לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו אלא פושטו ומתקנו:

ס"ג יש לסמוך על ר"י. אם הגדיל ארוך ד' גודלי'. טוב להתיר כל הגדיל (שלא יהי' תולמ"ה כמ"ש לעיל ס" י"א בגליון מג"א ס"כ) ויעשה קצת גדיל וקצת ענף. דהרי מדינא סגי ד"ג כדנראה דעת המחבר סי"א ס"ד. בפרט כפי שנראה דעת הא"ר סי"א ס"ו דמדאורייתא אין שיעור כלל לציצית ובכ"ש כשר. וא"כ בזה עכ"פ יוצא ידי דאורייתא ולהרבה פוסקים דס"ל דשיעור ד"ג אפי' מדרבנן יוצא ואם יניחם כך יש לחוש לדעת רש"י ופסולי' מדאורייתא כיון דליכא ענף כנלע"ד:

מג"א ס"ק ז' לצאת בו בשבת לר"ה. י"ל דבדקדוק נקט המג"א לר"ה. אבל לכרמלית שרי די"ל מה דסמכי' על הר"י היכא דלא אפשר. אף דאפשר לו שלא ללבוש אותו בגד. אלא כיון דלא אפשר לעשות ציצית אחרי' שאין נמצאי' ציצית בעיר דכה"ג ליכא עשה דאורייתא כמ"ש מג"א סי"ג ס"ח ולגבי דרבנן סמכי' על הר"י. א"כ ה"נ באיסור דרבנן דכרמלית. גם י"ל כן אף אם לא ילך להכרמלית אלא לרה"י ע"כ הסמיכה על הר"י א"כ ממילא מותר גם לכרמלית. ואין חילוק בין איסור א' או ב' אסורי'. ורק לרה"ר א"י לילך כיון דבביתו לא צריכי' להיתר שיטת הר"י לגבי דאורייתא. דמדאורייתא בשבת ליכא איסור. משום הכי אסור לילך לרשות הרבים:

שנפסק. עבה"ט ועיין לקמן ס"ק ד' דלא מהני להכשיר משום ס"ס ובית יעקב סימן ק"ו כ' דהא דשני הצדדים מצטרפין לכ"ע יש להסתפק ולומר דוקא בחצי מצד זה וחצי מצד זה אבל אם מצד אחד מעט ומצד אחד יותר אע"פ שבצירוף שניהם יש כ"ע אין מצרף ויש מקום לו' דגם בכה"ג חזי לאצטרופי ע"ש. ובלקט הקמח כתב בשמו בפשיטות דבכה"ג אין מצטרף וליתא שהרי כ' אח"כ אכן בגמ' דחולין גבי כבד כו' משמע דלא בעינן חצי מכאן כו' ע"ש. וע"ש שכתב דצירוף כדי עניבה משני צדדים תליא כפלוגתא דלרש"י שכ"ע מן הגדיל אין מצטרפין כיון שהחוט מקושר ע"י הקשירות שבציצית כמו תפרה דלקמן ולסברת ר"י והרא"ש דשיעור כ"ע הוא מן הענף ואין בו קשרים א"כ עומד להתפשט ויהיה כ"ע ומצטרפין ע"ש ולענ"ד לא נהירא דשם כשיתפשט יהיו לאחדים בידו משא"כ כזה דחוט זה כצד זה וזה בצד זה והקשרים מפסיקין שאין יכולים להתאחד אך גם מ"ש לדעת רש"י לדמות לתפרה אינו מחוור והעיקר כדעת האחרונים לפסול בזה וכיון שאין נ"מ לדינא קצרתי. ומ"ש בבה"ט בשם הט"ז דאם היו קשור וכו' כשר אם חזר וקשרו. במחכ"ת לא כוון יפה בדעת הט"ז שאע"פ שנשא ונתן בזה מ"מ במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שכא לידי פסול רק אם נשאר כ"ע שעדיין כשר הוא מהני הקשירה ונ"מ אם נפסק גם מצד השני אח"כ וכ"כ במשבצות זהב ועיין במח"כ שהביא דברי הא"ר וכתב דלא כבה"ט ע"ש:

אם לא דקדק עבה"ט ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' א' שני חוטין מהצדדים שנפסקו ולא נשאר בהם כ"ע ואין ידוע בבירור שהם מהארבעה שמצד האחד יש לפסול אם לא שידוע שנזהרו כשעת עשייתן מתחלתן שיהיו כל הד' מכל צד ניכרים לעצמן אבל בסתם יש לחוש שלא נזהרו ע"ש וע' בבר"י בשם שו"ת פרי צדיק שאם נפסקו ד' ראשים שמצד אחד כשר לפי שנשתיירו כל הראשים שניים שיש בהם יותר מכ"ע ואפילו לא נשתיירו מהשנים רק כ"ע שהוא כ"ע ח' חוטין כיחד כשר:

יש לסמוך. עבה"ט מה שהביא כשם גינת ורדים ושם איתא שאם נפסק גם מן הגדיל והגדיל ארוך שאם יפרק המקצת ישאר שיעור גדול וגם חוטי כ"ע כשר בשעת הדחק ע"ש. וע"ש בתשובה שאחר זה בשם ר"י פראגי שנראה שדעתו לפסול בזה:

אם נפסקו כו'. להבין המחלוקת נציע בקיצור איתא בגמ' בני ר' חייא אמרי גרדומי תכלת כשר פי' נקרעו הציצית ונשתייר בהם קצת וכמה שיעור גרדומי אמר שמואל כדי שיוכל לענבן פי' שיוכל לעשות עניבה שקורין שלי"ף מכל החוטין ביחד באותו הנשאר מן הציצית ותו איתא שם אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה פי' שלא נשאר שיעור עניבה. ומפרש הרא"ש דהך גרדומי תכלת פי' כל הציצי' נכללו בשם תכלת דאם נפסקו כל הד' חוטי' ולא נשתייר בהם אלא כדי עניבה כשר אבל אם לא נשתייר אפי' בא' מהן כ"ע אלא נפסק כולו פסול דבעי' מכל ד' חוטין שישאר מכל א' כ"ע מ"ה אחר שכפל הד' חוטין ועשה מהם ח' ראשי' הוי דינא אם נפסקו ב' ראשים לגמרי אם ברור לנו שכל ראש הוא מחוט אחר אין כאן פסול דהא נשאר בכל חוט הראש הב' שלו אלא שיש לחוש שמא הראשי' שנפסקו הם שניה' חוט א' כפול נמצ' שחוט א' נעקר לגמרי ויש כאן פסול ור"ת פי' דגרדומי תכלת לבד בזמן שהיה תכלת אבל הלבן קיים לגמרי אז כשר דהיינו שבעי' תרתי ששני חוטי לבן יהיו שלם לגמרי כשיעור י"ב גודלים ואז מהני כ"ע לתכלת שנשאר וא"כ ה"ה לדידן שאין לנו תכלת ולוקחין ד' חוטין לבן בעינן ג"כ שיהיו ב' חוטין ארוכין דהיינו בכופלם ד' שלמים כשיעור י"ב גודלים ובשאר שני חוטין שכפלם ד' צריך שיהיה נשאר בהם כ"ע נמצא שאם נפסקו ג' ראשים יש לחוש שמא כל ראש מהנקרעים הוא מחוט בפ"ע נמצא שלא נשארו ב' חוטין שלמים ע"כ לא מהני מה שנשאר כ"ע דהיינו מכל חוט שנקרע ראש השני עדיין כי בעי' ב' חוטין בכפלם ד' שלמים י"ב גודלים. ובטור כתב אחר דעת ר"ת ולפ"ז אפי' אם נפסקו ב' ראשים כשר אם יש בהם כ"ע עד שיפסקו ג' עכ"ל וקשה למה אמר יש בהם כ"ע דבחד מינייהו שנשאר בו כ"ע והראש השני נפסק כולו כשר דאפי' תימא הנך ב' ראשים שנקרעו הם חוט אחד מ"מ כיון שבא' מהם נשאר כ"ע סגי וע"ק ל' אפי' כמו שהאריך ב"י וצ"ל דכוונת הטור להשמיענו דבג' ראשים פסול אפי' בכ"ע מכל ג' ראשים הנפסקים מספק דשמא מג' חוטין הם ונמצא המשך דבריו דלפי שיטת ר"ת אפי' במה שיש הכשר דהיינו כ"ע אינו מועיל אלא בב' אבל לא בג' אפי' נשאר מכל ראש כ"ע:

הפסוקים ביחד. פי' לאפוקי שיעשה אותה עניבה מאותו חוט לבד:

שנפסק כולו פסול. ע"כ ראוי לכל אדם שיעיין בשעת בדיקה גם בתחלת מוצאם של הציצית מן הנקב ולמטה שאם יש שם קרע ודאי הוי נפסק כולו ומבואר בב"י סי' ט"ו דאם יש כ"ע דכשר בדיעבד מ"מ אם התיר אותה ועשאה על טלית אחר אינו רשאי לעשות כן דהוי כלכתחלה ע"ש במ"ש בשם רש"י על פשט ובלבד שלא תהא מופסקת: שאלה חוט ציצית שנפסק וחזר וקשרו מהו אם מועיל מה שנעשה חוט שלם ע"י הקשירה: תשובה נ"ל דאם היה כן בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שנפסל לא מהני מה שחזר אח"כ וקשרו וזה דומה למ"ש בסי' י"א שאם חתך הציצית אחר הכריכה דפסול משום תעשה ולמ"ה בפסול ה"נ בזה וראיה עוד מדברי המרדכי הלכות ציצית שכתב וז"ל ומיהו אין לו שיעור למעלה דיכול לעשותו ארוך כמו שירצה כו' ואם היה ארוך יותר מדאי וקצרו לא מיקרי תולמ"ה כיון שאין עשוי בפיסול עכ"ל משמע הא איפכ' שהי' קצר והאריכו הוי ולא מן העשוי כיון שפסול הי' אלא דאם הי' כשר בשעת עשיה ואח"כ נפסק ונפסל יש מקום לומר דלא מהני תיקון הקשירה כדמצינו לענין תפילין בסי' ל"ג משום דכתיב וקשרתם קשירה תמה בעי וה"נ נימא גבי ציצית דהא ילפי' כל התורה מתפילין כדאיתא שילהי פ"ק דקדושין לענין מ"ע שה"ג וכ"כ הטור בסי"ח דכיון דילפי' כל התורה מתפילין ותפילין כל אימת דמשמש כו' ויש לסתור דברים אלו ממ"ש התו' בפ' השולח (גיטין דף מ"ה) דר"ת רצה לפסול לולב שאגדו אשה כיון שאינה חייבת בו דומיא דתפילין דאמרי' וקשרתם וכתבתם מי שישנו בקשירה ישנו בכתיב' לאפוקי אשה וסתרו התו' בשם ר"י דבריו דאין זה אלא גבי ס"ת תפילין ומזוזות דכתיב בהו וקשרתם וכתבתם וכה"ג יש פלוגת' ביניהם לענין ציצי' שעשאוהו אשה בסי' י"ד דר"ת פוסל ור"י מכשיר כמש"ש ב"י ונמצא לפ"ז במה דקי"ל התם כר"י דלא ילפי' מתפילין ה"נ כן הוא דלא נפסל קשיר' הציצית מחמ' ילפותא דתפילין אלא דלפי מ"ש רמ"א סי' י"ד דלכתחלה טוב להחמי' שלא תעש' אשה ציצית ה"נ נימא הכי גבי קשירת ציצית אמנם נרא' דאין שייך כאן כלל לילף מתפילין לענין קשירת הציצית דהא קשה בין לר"ת בין לר"י שזכרנו הא מצינו בס"ת דכשר מה שפסול בתפילין דהיינו תפירה בקרע שנקרע בס"ת כמ"ש בי"ד סי' ר"פ ובתפילין פסול גם תפירה כדאי' סי' ל"ג אלא ע"כ דלא שייך למילף בזה מתפילין ולא ילפינן מתפילין ספ"ק דקדושין אלא לענין גוף הדבר שמ"ע שזמן גרמא היא ונשים פטורות אבל לא שאר פרטים דודאי יש הרבה דינים בתפילין משא"כ בשאר מצות אפי' בס"ת ומזוזות וכן ראיה מפרק הקומץ דפרכי' בגרדומי רצועה דע"כ פסולים מדאמרי' גרדומי תכלת כשר והיינו דוקא בציצית שהוא תשמישי מצות אבל תפילין דתשמישי קדושה הם פסול וה"ה להך דקשירת פסיקה לא נילף מטעם זה והטור שכתב דכל התורה ילפינן מתפילין כ"כ לרווחא דמלתא כי מצינו בכל הברכות שהדבר תלוי בהיסח הדעת וע"כ אמר דיש ללמוד ציצית לענין היסח הדעת מתפילין. ועוד יש ראיה לקשירת חוט ציצית מההיא דריש סוכה אר"י עשאה מן הקוצין פסולה פירש"י חוטין שניתקו בשתי וקושרין אותם ותלוים ראשיהם לאחר שנארג וקרי להו קוצים ע"ש שבולטים כקוצים עכ"ל. והא לך שאותם הבליטות שבולטים אחר שחזר וקשר שני חלקי חוט השתי שנקרעו הוא דבר קצר ואין ראוי לעשות מהן חוט אלא ודאי ע"י קשירה שיקשרנו לחוט אחר ועוד ראי' מסי' ט"ו סי"ד דלא יתפור תוך ג' שלא יניח החוטין ויוסיף עליו ז' חוטין וזה א"א רק ע"י קשירה ולענין מעשה נלע"ד דאין איסור אם קושר הציצית רק במקום שנפסלו בקריעתן אבל אם מתחלה קודם שעשה ציצית מהחוטין נפסק חוט א' וקשרו ואח"כ עשה מהן ציצית כשר וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו כדי עניבה:

(בט"ז ס"ק ג') שאלה חוט ציצית כו' משמע הא איפכא כו' ולפענ"ד אין מוכרח מזה למיזל בתר איפכא די"ל דדוקא ארוך וקצרו אם היה בו פסול מחמת שהוא ארוך תול"מה קרינן ביה כיון שאותן הציצית שהוא יוצא עתה ידי חובתו כבר היו עשוין בפסול ולא נתחדש בגופן שום מעשה רק שחתך משם דבר הפוסלו וכך הוא בהטיל לבעלת ג' או בחתך ראשי החוטין אחר הקשירה משא"כ בהיה קצר והאריכו לא מיקרי ולא מן העשויה כיון שאותן הציצית שיוצא בהם עתה ידי חובתו לא היה עשוין כשהיו בפסול רק עתה ע"י שנתחדש בהם מעשה שהאריך אותם הוכשרו. א"כ היינו עשויה דידהו דעתה ע"י עשייה חדשה שעשה מעשה בגופן והאריכו הוכשרו לצאת בהם ידי חוב' ציצי':