קונטרס שפת תמים ז׳

א

יבואר בו גודל שכר מעלת התמימות, והמחזיק במדת האמת.

ב

ואחרי אשר דברנו בפרקים שעברו בגודל איסור המרמה ובכובד עונשו, נסיים עתה בגודל שכר התמימות. ונעתיק בזה מה שכתב בספר מעלת המידות וזה לשונו: בואו ואלמדכם מעלת התמימות. דעו בני כי מעלת התמימות היא מעלה גדולה ויקרה, שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא בוחר בו ובשירותו, כענין שנאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני. וכן צוה משה רבנו ע״ה על עסק החמימות, מגנין שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. גדולה היא מעלת מתמימות שבל מי שהולך בתמימות לב בכל דרכיו, זוכה ויושב במחיצתו של מקום, מגנין שנאמר ה' מי יגור באהליך הולך תמים וגו' וכן מצינו ביעקב אבינו שנהג עצמו במדת התמימות, שנאמר ויעקב איש תם וגו'. יכן דוד ע"ה שיבח ההולכים בתמימות׳ שנאמר אשרי תמימי דרך וגו. וממי התמימות, שידבר אדם דבריו כלא רמאות, ומשאו ומתנו בלא רמאות [וזה לשון הספר הנחמד שלא יועץ אות משא ומתן: ידוע ששאלה וששונה ששואלים לאדם ליום מדיו היא נשאת ונתת באמתת ושתה בעונותינו הרבים יש שמושגים טענות של הבל שבזה מזמן קשים מזונותיו של אדם ומרוצה להתנהג ביושר ואמונה לא יוכל לאכול אפילו פת במלח, ומתוך כך נעשה כהיתר לעשות עולה ולדבר כזב ולהונות ולגנוב ולגזול למשיג גבול וכהנה רעות רבות, מלבד ביטול תורה ותפלה בציבור ומילל שבת וכדומה, ואין איש שם של לב להיות ניחם של הרעה, אוי לחם לבריות מיום מדין, ולא לחנם אמרו מפני מה נברא משולם מבא ביו״ד מפני שצדיקים שבו מועטים, כי כל התורה כולה כלולה באמונה כדכתיב וצדיק באמונתו יחיה. ואדם ניכר בכיסו, כי המאמין בה׳ כי הוא מנותן כח לעשות מיל ושכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש משנה מפי עליון, לא יאמין ששל ידי שוכרו פי ה׳ יצליח בכל דרכיו, הס כי לא למזכיר. ואם יצליח בודאי בלי שום ספק שיהיה עושר שמוד לבעליו לדעתו, מלבד שתשו שיהיה שמור לו לעולם מבא. ואם תראה אדם ישר שמולו בדרך טובים ונושא ונותן באמונה שמזונותיו מצומצמים, חלילה להאמין שיש צדיק אובר בצדקו חס ושלום, משופט כל מארץ לא יעשה משפט יושר, הלילה ומס, רק לו נתכנו שלילות. והמאמין בה׳ באמת בלב שלם יאמין באמונה שלימת שמצור תמים פעלו כל דרכיו משפט, וכל דעביד רחמנא לטב עביד למען ייטב לו בעולם שכולו טוב, ומן אמת שכל ישראל מאמינים בני מאמתים, אבל לא האמונה העיקר והכל לפי רוב המעשה שיהא מורה של האמונה עד כאן לשונו], ופיו ולבו שוים, שכל מי שהוא אחד במה ואחד בלב אינו נקרא תם אלא נקרא חנף ורמאי בלי ספק, כענין שנאמר מרמה בלב חורשי רע וגו'. וכל מי שמולך בתמימות הקב״ה מסייעו כמעשה עבודתו ומתמים דרכיו כענין שנאמר עם הסיד תתחסד וגר וכן אמרו חז״ל הבא ליטהר מסייעים אותו. גדולה היא מדת התמימות לפני המקום שכל מי שהולך בתמימות הקב״ה רוצה וחפץ בו, כענין שנאמר ורצונו תמימי דרך. ולא עוד אלא שבשביל התמימות מיישר האדם לדרך טובה, שנאמר צדקת תמים תיישר דרכו. וכל מי שהולך בתמימות עם ה׳ והכריות׳ הקב״ה משמרו מן החטאים והעונות, ויושב ושוקט ובוטח כיין שוקט על שמריו׳ כענין שנאמר ואהי חמים עמו ואשתמר מעוני, וכן הוא אומר ואני בתומי תמכת כי ותציביני לפניך לעולם. ומן המדה המשובחת הזאת יוצאת מדת האמת, שהיא מי״ג מדות שנתייחס בהן הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר ארך אפים ורב וחסד ואמת עד כאן לשונו.

ג

וכמה גדולה היא מעלת האמת שהיא אחד מן העמודים שהעולם עומד עליהם כמו שאמרו חז״ל, והמתחזק בזה הוא כאילו מקיים את העולם, ומרבה בזה טובה לעולם, כדאיתא בילקוט תהלים מזמור פ״ה על הפסוק אמת מארץ תצמח: כזמן שהן אמת בארץ הקב״ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותם מפורעניות וטובה באה לעולם.

ד

והוא מקיים בזה המצוות עשה דוהלכת בדרכיו וכדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו: אלו דרכי הקב״ה, ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת וגו'.

ה

וכל הזהיר תמיד במדת האמת מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה, וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צ״ז.) בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוא אמינא ליכא קושטא בעלמא, ואמר לו תלמיד חכם אחד שהיה זהיר במדת האמת שאפילו היו נותנים לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדיבורו, שפעם אחת נזדמן למקום אחד וקושטא שמו, ולא היו משנין בדיבורן ולא מת אדם שם כי אם זקן ושבע ימים. ולקח אשה מהן והיו לו ממנה שני בנים. פעם אחת היתה אשתו חופפת ראשה במסרק, ובאה אחת משכנותיה ודפקה בדלת, אמר בלבו אין דרך ארץ שתכנס לבית בעוד שאשתו עומדת פרועת ראש, ואמר לאותה השכנה שאין אשתו בבית, ומתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו ואמרו לו מה זה ועל מה זה, ומה עון יש בידך שמתו בניך. אמר להם כך וכך היה המעשה. אמרו לו צא מעמנו ולא תגרי מותנא באותן האנשים. וענינו הוא כי כל הזהיר בשלימות במדת האמת הוא מתדבק בחייו לאלקים חיים שהוא מקור האמת ולא יוכל מלאך המות לשלוט בו, ורק כאשר הוא זקן ושבע ימים מוכרת למות בעטיו של נחש.

ו

לפיכך יראה אדם להרגיל עצמו לאמת את דבריו בכל ענין שיוכל׳ ויודה על האמת בכל מה שיעבור עליו בין לטוב בין לרע [לבד שלשה הדברים שהתירו חז״ל לשנות: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא, וגם מפני השלום מותר לשגות].

ז

ומדה זו תביאהו לעשות כל דבר טוב ולמשוך ידו מכל רע. וכמעשה שהיה באחד שהיה עובר על כל עבירות שבעולם, ובא לפגי החכם שיורה לו דרך תשובה, והיתה תשובתו שיזהר בתכלית הזהירות להתרחק מדבר שקר ובזה נעשה בעל תשובה גמור, כי משך ידו מכל רע כדי שלא יצטרך לשקר׳ ואם לא ישקר יבוש ויכלם, נמצא שהאמת יסוד הבנין, והמחזיק בה ימצא חן בעיני אלקים ואדם. לכן צריך להיזהר בה שהיא מקור המדות העליונות, ואלקינו יצליחנו בה ברחמיו וחסדיו אמן.