קונטרס שפת תמים א׳

א

הנה עד כאן ביארנו גדר איסור לשה״ר ועתה נבאר בעזה״י את סוף הפסוק מה שאמר ושפתיך מדבר מרמה ויש בזה שבעה פרקים בעונשו ובשכר השומר עצמו מזה והולך בתמימות וע״ש זה קראתי הקונטרס הזה בשם שפת תמים ולקטתיו מפי סופרים וספרים ובפרט מס׳ שערי תשובה לר״י.

ב

יבואר בו מה היא מרמה ושצריך האדם להרחיק עצמו מזה

ג

הנה מרמה נקרא על הדיבורים אשר ידבר האדם וכונתו להתעות בו את חבירו, ובכלל זה כל עניני התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ואפילו אם אין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו, אך יתכן בו לעשותו סיבה אל הנזק ואל הרע, כמו המתעה את חבירו שיאמין בו כי הוא אוהב ורע נאמן עמו, ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממט ויוכל להדיח עליו רעה, נם זהו עון פלילי, והוא משנואי ה׳ עבור זה כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (פסחים קי״ג:) שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, ואחד מהן המדבר אחד בפה ואחד בלב. גם הקדוש ברוך הוא מתנקם בו עבור מדה רעה זו, כמו שנאמר בירמיה (ט׳ ז׳) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו, ונאמר אחריו: העל אלה לא אפקד בם נאום ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. כי אלה החלקים ענשם הוא על שני דברים, על השקר, ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר מלבד צד הנזק, הוא ג״כ תועבת ה׳, כענין שנאמר תועבת ד׳ שפתי שקר. וכל שבן בזה שמתנבל בערמימותו להזיק ולהצר לחבירו.

ד

גם אם בדברי מרמה שלו, אין גוזל מאתו דבר שהוא שלו מכבר, ולא חומסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבוא לידי רעהו, וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מליו. או יסבב בשקריו, שיתן לו חבירו מתת אשר היתה מזומנת לרעהו, גם זה בכלל מרמה יחשב, ועיקר ענשו בזה — על השקר. אכן יגדל עונשו בזה, באשר ניסבב ממנו ריעותא לזולתו.

ה

וכמה שנואה ומגונה מדה זו לפני הקדוש ברוך הוא, שמסלקו עבור זה מעל פניו, כמו שנאמר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה וגו'. ואחז״ל משל למה הדבר דומה, למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: כל מי שהוא להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי, מפני שאני בראתי העולם באמת, שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת. עוד אחז״ל חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר הקב״ה לקבוע בחותמו, כמה מגונה וגרוע המרגיל את עצמו בהפכו. והזהיר הקב״ה על מאמת אזמרה רבה ואמר (זכריה ח׳ ט״ז) דברו אמת איש את רעהו וגו׳ ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי וגו׳.

ו

ואמר שלמה ע״ה, שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר. יזהיר בזה על הדבור, שישתמש בו בכל ענין באמת, ושיזהר מן השקר. כי מי שיש לו שפת אמת, והוא נזהר בדיבוריו שיוציאם על קו אמת, הדבור ההוא יצליח ויכון לעד, ויאמינוהו בכל דבריו. בי הבריות יחזיקוהו לאיש אמת, כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת. אבל מי שיש לו לשון שקד, לא יאמינו לדבריו אלא עד רגע. כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה, ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם, יכירו כי שקר המה. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדיבורם, שלא ידברו רק אמת.

ז

ועל אחת כמה וכמה שיש לו ליזהר שלא יתערבו בדבריו שום דברי מרמה, שהוא אחד בפה ואחד בלב. והקדוש ברוך הוא קורא אותו עבור זה בשם רע, וכדאיתא באגדת משלי על הפסוק מרמה בלב חורשי רע. ואיתא בתנא דבי אליהו, חורשי רע, ומהפכי דברים, ומפטירי שפה ומחליקי לשון, עליהם הכתוב אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות וגו׳. על כן החפץ בטובתו, ילך בתמימות ויזכה לישב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ה׳ מי יגור באהליך וגו׳ הולך תמים וגו׳.