קונטרס זיקה ל״ג

לג) אולם בדברי רבינו צ"ע, שבפרק ו' הלכה י"ח (הל' יבום) עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן, ומת קודם שיכנוס אותה, הרי לוי חולץ לצרתה ולא מייבם, שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור, שלמה לנו עשה בה מאמר, תיפוק ליה אפילו לא עשה בה מאמר הואי ג"כ צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה, ואנן קיי"ל דיש זיקה, וכן תמה הרב המגיד, והכסף משנה כתב, כי כאשר הרי"ף סמך על מש"כ בפרק ד"א כן סמך רבינו, ולדידי תמוה, הא לקמן פ"ז הלכה ו' ז' מת זה שעשה המאמר, והיה לו אשה אחרת, ונפלו שתיהן לפני בעל האחות, בעלת מאמר פטורה מן החליצה כו', והאשה האחרת חולצת ולא מתייבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור, דתמן מאמר למה לי, תיפוק ליה דהואי צרת אחות אשתו בזיקה, וחולצת ולא מתייבמת בלא מאמר, ועל זה הלא העתיק הרי"ף (יבמות ח, א) דברי רב (נחמן) [אשי] (שם ל, א) שאף בלא מאמר חולצת ואינה מתייבמת, וידוע איך דייק רבינו בהלכותיו:

לכן חושש אני שסברת רבינו דדוקא היכי דהערוה היא האשה הגמורה והנכרית הויא צרתה אז הוי צרת ערוה בזיקה, ואינה מתייבמת, אבל היכי שהאשה הנופלת כעת לפניו היא הנכרית, והערוה היא צרתה, לא אסרינן ליבומי האשה משום דהואי צרת ערוה בזיקה. ונראה לומר קצת טעם בזה, דבענין שהערוה היא הנופלת לפניו כעת והנכרית צרתה בזיקה, הלא לא עקרו רבנן משום זיקה מצות יבום, שיכולה היתה להתייבם למי שמת בעת נפילתה ליבום, לא כן היכי שהכשירה נופלת לפניו כעת, ואתה רוצה לאוסרה להתייבם משום שהזקוקה לאחיו המת היתה ערוה להיבם החי, א"כ אתה רוצה לדחות לגמרי מצות יבום מעת נפילה משום זיקה דלא הוי רק דרבנן, וזה סברא ישרה. ורמז לזה נמצא מפורש בגמרא (דף למ"ד ע"א) דאמר הא תו למה לי, היינו הך, השתא ומה התם דאחות אשה הוה צרה להנכרית אמרת נכרית אסורה, הכא דנכרית הוה צרה לאחות אשה לא כש"כ כו', תנא הך תנא ברישא והך חזיא להיתרא, הרי דאף ע"י מאמר הוי סבר תנא דלא מתסרא, וקא חזר ביה דמתסרא ע"י מאמר, אף על גב דאחות אשה צרה לנכרית נכרית אסורה, הא לענין זיקה לחודא דקילא, דבשלשה אחין נשואין ג' נכריות, ומת האחד ועשה בה שני מאמר הוי זיקת שני יבמין, וקא מיתסרא, וחולצת ולא מתייבמת, הא בזיקה לחודא לא מתסרא משום זיקת שני יבמין [ועיין רש"י דף למ"ד בזה] דוקא אם נכרית הוי צרה לאחות אשה, הא אחות אשה אם הוי צרה לנכרית לא קא מתסרא נכרית כלל, ומתייבמת:

אך צריך עיון, אם כן מה שקיל וטרי שם (דף ל, א) ולרב אשי קשיא דרב נחמן, מאי קושיא, בהך דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית, אם הוה מת ואח"כ גירש, הרי נכרית הואי צרת אחות אשה בזיקה, לכן אין הנכרית מתייבמת, משא"כ בהך דרב נחמן דמת אחד מבעלי אחיות ונשוי נכרית מת, דנמצאת הנכרית היא אשתו, והאחות אשה הוי צרה בזיקה, שפיר אין זיקה:

לכן מסתפינא לומר דרבינו הוי גריס הך דרב נחמן (שם) אבבא דשנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות כו', עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת, ע"ז צ"ל, טעמא דעביד בה מאמר הא לא עביד בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה, אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה [ולא גריס ואפילו בחד אחא] וא"כ שפיר פריך על רב אשי, דהא תמן הנכרית הוי צרה לאחות אשה, ואחות אשה היא העיקר, והנכרית הוי צרתה בזיקה, ובכה"ג אמר רב אשי יש זיקה, ומשני, לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור כו', וכן הך דריש פ' כיצד (שם יז, א) גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו, דוקא עשה מאמר, הא משום זיקה לא מתסרא הנכרית הכשרה שהיא אשתו ונופלת לפניו ליבום, ולכן רב נחמן אמר על הך משנה, ולא אמר על משנה דריש פרק כיצד ומשנה דלעיל, דרבותא קמ"ל, דאף באחות אשה עיקר אין זיקה, ודלא כרב אשי. ועיין בתוספות (שם ל, א ד"ה אמר) שתמהו בזה, ודחה הך דרבה דפרק כיצד (שם יח, א) דאמר בכה"ג יש זיקה, ופסק כברייתא דר"מ דאותיב מינה אביי, אבל כ"ז חדש למאד ודוק: