קונטרס זיקה ל״ב

לב) והנה בהך דינא דבבא ב' דתוספתא לעיל, אם מת הנשוי נכרית ולא הספיק אחד מבעלי אחיות לעשות מאמר ביבמתו עד שמת. הנה למ"ד יש זיקה נראה פשוט דמתסרא מחמת צרת אחות אשה בזיקה, וכן פירש רבינו שלמה הך דאמר בגמרא (יבמות ל, ב) זו היא למעוטי מת בלא גירש, עיין רש"י (ד"ה זו היא) שם. וכן פסק רבינו פרק ו' הלכה כ"ה יעו"ש. והרשב"א בחידושיו האריך לתמוה הרבה, דהא בחיים לא אסור בה, ושרי לכנוס הנכרית, אף על גב דהיא זקוקה לאחיו, שאשתו אחות אשתו, בכ"ז שרי, דאיהו כי כניס לה מכח אחיו שמת כניס לה, ונמצא דלאחר שמת אחיו אסורה מטעם דהואי צרת אחות אשתו, הא צרת אחות אשתו לאחר מיתה לא אשכחן, כדמפורש בירושלמי ריש פרק ד' אחין (יבמות פ"ג ה"א) עיי"ש, והאריך בזה בדברי חן כדרכו בקודש, ובעניותין לק"מ, דכבר ביארנו לעיל אות ב' בשמו דזיקה ככנוסה דס"ד דהגמרא (שם יח, ב) לר"ש אינו רק כשמת, אבל מחיים לא עי"ש, ה"נ ודאי מחיים דאם כניס לה פקע הזיקה מאחיו למפרע דמותר באחותה של יבמת אחיו, כמפורש לקמן במשנה, ולא נפלה לפניו רק מאחיו שמת, ואינה צרת ערוה כלל וכלל, אף על גב דשניהן אסורין באחותה ובאמה, אלמא דאמרת דזקוקה לשניהן, בכ"ז כי כניס לה אחד פקע זיקת אחיו לגמרי, ושוב אחיו מותר באחותה ובאמה, דהרי אנו רואין דמכח ראשון כניס לה, ואיהו אינו רוצה לייבמה, ושוב אינה זקוקה לו כלל, אבל כי מת אנו רואין שבאמת היתה לו זקוקה, ולכן כי מת איהי נופלת גם מכחו [וכמו דהקשה רש"י (שם ל, ב ד"ה זו היא) דתהיה נקראת אשת שני מתים] ומה שלא בא עליה היינו משום דמת, וכגוונא דאמרינן תמן לר"ש דסבר דכי מת אמרינן ככנוסה דמי, ודוק. ולפ"ז הסתירה מן הירושלמי אינו ענין כלל, דתמן בשתי אחיות וצרות שנפלו לפניו משני בתים, ויבם לאחת, מותר לכנוס מן בית השני הצרה, ולא אמרינן דהואי צרת אחות אשה, כיון שבשעת נפילה [שגם השתא אינה נופלת רק מכחו של בעלה המת, דמיירי שנפלו בב"א, או למ"ד אין זיקה, ועיין שם היטב] לא היתה צרתה אחות אשה, אבל הכא כיון שמת אמרינן דהיא נופלת גם מכחו, וכאילו עשה בה מאמר, ופשוט, וטפי נראה לענ"ד, דאם היה לו אחיו מאמו אסור אחיו מאמו באותה שומרת יבם לאחר שימות משום אשת אחיו מאמו, וכן משמע בירושלמי ריש פרק ד' אחין, דלמ"ד יש זיקה אף לאחר מיתה מיתסר גם באופן זה, וצ"ע בזה להלכה: