קונטרס זיקה ל״א

לא) והנה הרשב"א ז"ל (יבמות כז, א ד"ה אבל) הקשה על שיטת רבינו (הל' יבום פ"ז ה"י) דפסק דחליצת שניות ומכש"כ חייבי לאוין אינה פוטרת צרתה, דהויא חליצה פסולה, מתוספתא ערוכה פרק ו' (ה"ה) היתה איסור מצוה או איסור קדושה חלץ לה ובא עליה פוטרת צרתה, והך ברייתא הובאה לעיל במכלתין כ' ע"ב, אך תמן יש לפרש בשתיהן שוות, אולם בתוספתא כתוב מפורש היתה אחת מהן יעו"ש. ודוחק לומר דתוספתא כמ"ד אין זיקה. ולדידי יפלא טובא, דהא לקמן פרק ה' (ה"ג) פירשה התוספתא דבריה דאין זיקה, ז"ל, ג' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, עמד נשוי נכרית ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת, נכרית זו או חולצת או מתיבמת [וזהו כדיוקא דדייק ר"נ דף למ"ד ע"א ממתניתין, ז"א אין זיקה אפילו בחד אחא, ודלא כרב אשי תמן]. עוד תניא (תוספתא שם), מת נשוי נכרית, ולא הספיק אחד מבעלי אחיות לעשות מאמר ביבמתו עד שמת, נכרית זו או חולצת או מתיבמת [הרי דסבר אין זיקה, ופרט זה יבואר לפנינו בס"ד], ובבא ג', שלשה אחין כו', מת אחד מבעלי אחיות, עמד נשוי נכרית ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים, ואח"כ מת, נכרית זו או חולצת או מתיבמת, עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה [כצ"ל] עד שמתה אשתו של קיים, ואח"כ מת, נכרית זו חולצת ולא מתיבמת [גם זו מוכחא דאין זיקה] הרי כולהו מתניתא מוכחי דאין זיקה, ואמרינן במפורש (בדף נא, א) לימא תהוי תיובתא דשמואל, דאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, א"ל שמואל, כי אמרי אנא אליבא דמ"ד יש זיקה, ור"ג סבר אין זיקה, וכן קיימו תוספות (ד"ה מדקאמרת) הגירסא העתיקה לעיל (כו, ב), מדקא אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא סברת יש זיקה עי"ש, וא"כ רבינו דפסק כרב אשי דיש זיקה וכשמואל, דשומרת יבם שמתה אסור באמה, כמו שפסק (הל' יבום) פ"א הי"ג ופ"ו הלכה כ"ה, סובר דחלוצת שניה אינה פוטרת צרתה, ופשוט. הן דלפי שיטת הירושלמי דאם מת הוא פרחה זיקתה מעיקרא, א"כ אין ראיה מהך תוספתא דסברה אין זיקה, וחליצה פסולה תפטר צרתה הזקוקה עדיין היכי דקיים איהו ואיהי, דהא כולהו מילי מיירי במת, מ"מ לתלמודן דילן דלא מפלגא בין מחיים לאחר מיתה, א"כ מוכח דתנא תוספאה סבר אין זיקה, ובפרק ו' בתוספתא שם, שומרת יבם שמתה מותר באמה, הרי מפורש דאין זיקה למאי דלא מפליג בין מחיים לאחר מיתה, ודוק בזה: