קונטרס זיקה י״א

יא) ובזה יתבאר לן ענין חדש מה שנחלקו בו הבבלי עם הירושלמי. דריש לקיש אמר בפ"ק (דף יו"ד ע"ב) שהאחין חייבין על החלוצה כרת ובין הוא ובין האחין חייבין על הצרה כרת, וטעמו דסובר דזיקה פקעה מעיקרא ונשאר איסור אשת אח מהמת בשלימותו, ור' יוחנן סבר דהזיקה פקעה השתא, ושליחותה עבדא יעו"ש, ופריך ר' יוחנן לר"ל מהא דתניא החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין, אלמא דלאו מחייבי כריתות היא להאחין, ומשני ר"א (שם יא, א) דלר' שמעון דשרי ייבם ולבסוף נולד, וכיון דמצאה גבי האח שפקע ממנו איסור אשת אח, תו גבי האח שנולד שיש עליו איסור אשת אח שלא היה בעולמו שריא ליה, הכא נמי כי חלץ להיבמה וקידשה, כיון דלגבי החולץ בעצמו פקע איסור אשת אח, והנולד אחר זה מצאה בהיתר איסורא דאשת אח גבי החולץ, פקע גם מאתו, אחרי דרמיא ליבם מכח החולץ, ובירושלמי לא נזכר מזה דבר בכל הסוגיא דפ"ק ה"א, וסברתו דמסביר טובא בהא דפריך ר' יודן בעי למ"ד האחין חייבין על הצרה יעו"ש, דמבאר דחליצה אינה קנין, פירוש שאינה נעשית כאשתו של חולץ, רק דע"י חליצה נעקרה זיקת אחין למפרע, ולמפרע חל עליה איסורו של מת אצל האחין, ופריך כמה דתאמר חלץ לה נאסרה לאחין כן בא עליה נאסרה לאחין, ותני ר"ח מת שני ייבם שלישי, ופירש, כיון שנשאר איסור אשת אח ראשון תו איך הותר ע"י יבום של השני, ואומר ר"י מה את סבור היא חליצה היא ביאה, פירוש בתמיה, גבי חליצה נעקרה זיקת המת, ולמפרע חל עליה איסור אצל האחין, תאמר ביבום, כיון שבא עליה אשתו היא [פירוש ופקע איסור אשת אח מהמת לגמרי]. ופירושו שחייבין רק משום אשת אח המייבם, לא משום המת, שכיון שנתקיים ענין הזיקה פקע איסור אשת אח מכל האחין, רק חייבין משום אשת המייבם, כן מסקנת ירושלמי למעיין, ולכן סבר דאימת שריא להאח שנולד אחר היבום, דוקא באשת אח שלא היה בעולמו, דאם היה נולד קודם מותו הלא הותר איסור אשת אח של המת אף לגבי האחין שלא ייבמוה, רק החיוב משום אשתו של מייבם, כן למי שנולד כשכבר ייבם אין עליו רק איסור אשת אח של המייבם, לכן כי מת שרי לייבם, אבל כי חלץ וחזר וקדשה, הלא ע"י חליצה פקעה זיקה למפרע, ונשאר החיוב של האח המת לכל האחין, רק גבי חולץ בעצמו גזה"כ דאפקה מכרת ללאו, אבל האח הנולד הלא רמיא עליה איסור אשת אח המת, כיון דע"י חליצה פקעה זיקה מעיקרא, ונשאר איסור אשת אח המת, ודוקא גבי איסור דאשת אח שלא היה בעולמו, כיון דאם נולד כשרמיא להיות אגידא לייבם, היינו בשעת נשואי אחיו המת הוי פקע מניה איסור דאשת אח המת אף לאחר שיבמה זה, ורק אילו נולד אחר מיתתו, שמצאה בלא נשואין לאחיו הוי אסורה אליו, לכן כי נולד כשנשואה לאחיו המייבם ג"כ שריא, אבל כאן גבי חולץ, הלא אף כי נולד בשעה שהיתה נשואה לאחיו הראשון הוי בכרת אח"ז אחר החליצה, מפני שהיא אשת אחיו המת, לכן לא פקע האיסור, אף שנולד אחר שכנסה החולץ, מכל מקום לא פקע איסור אשת אח הראשון שנפקע זיקתו:

ועוד יש להסביר, דהיכי דנשואי השני נמשכין מזיקת המת הוי כמו אח חדא, והוה כמו דאמרו (קידושין יג, ב) יבם לאו כאחר דמי, כיון דזיקתו נמשכת ומכחו מייבם הוי כמאן דחי אחיו המת, לכן אם נולד אחיו אחר היבום שלא נאסרה עליו מימיו הרי מותר בה, תאמר בקידשה החולץ, שאין הקדושין נמשכין מזיקת אחיו, והוי ממש כמו שנולד קודם קדושין לגבי איסור אשת אח דאחיו המת, ומשו"ה לא נזכר זה הדין בירושלמי, ובאחת מן הסברות יתיישב מאי דרמי ר' יודן בירושלמי פ"ב ה"ב, כמו שהגהתי באות ט', צרת אחות אמו שמצאה לפני אחיו מאביו מפני שמצאה בהיתר מותרת, ופירוש שהיתה אחות אמו נשואה לאחיו מאביו, וייבם אחיו מאביו השני צרתה, ואחר זה לאחר שייבם נולד זה האח, כיון דבצרה ליכא רק איסור דאשת אח לבד [לכן אין צרה אלא מאח] דכיון דפקע מצות יבום תו לא אשתראי איסור אשת אח, וכאן מצאה בהיתר איסור אשת אח אצל המייבם, לכן צריך להיות מותר בה, ובעי ומניח כדרך הירושלמי בלא תירוץ, והכוונה ג"כ לחלק, דכיון שאם היה נולד בחיי אחיו המת הלא לא הותר אליו איסור אשת אח המת, א"כ אין היבום הנמשך מזיקתו עדיפא מכח קדושי אחיו הראשון בה להתיר אליו איסור אשת אח המת, דלא עדיפא מאילו היה בר יבום כשחי אחיו המת, דגם אז הלא כבר פקע זיקת יבום על ידי איסור אחות אמו, ודוק:

וזה אין לומר, דכיון דצרה מלא תקח אשה אל אחותה לצרור נפקא, הוי בת בוקתא דערוה, וכמו דערוה לא מתייבמת לעולם, כן צרתה אע"פ שמצאה בהיתר לפני אחיו, ולכן צרת אחות אמו אסורה לעולם, דזה א"א להאמר, דהא לר' שמעון דשרי ייבם ולבסוף נולד, ואיהו יליף מלצרור דשתי אחיות שנפלו משני בתים דאינן מתייבמות (יבמות יט, א), וצרת ערוה מפיק מולקחה (שם ח, א), דהוי מיעוטא גבי מצות יבום, וכמו דמיעט קרא מיחדו אשת אחיו שלא היה בעולמו, ואפ"ה כי מצאה בהיתר שריא, כן צרת ערוה דמיעטה קרא מדין יבום כי מצאה בהיתר תתייבם, ודוק: