צפנת פענח, וארא י״ב

א

בפסוק וארא, ויאמר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים וגו' (ו, יב-יג). והוא תמוה, דכבר אמר משה לעיל (עי' ד, י) אני ערל שפתים, והשיבו השם יתברך מי שם פה לאדם (ד, יא) ומה חזר כאן לשאלתו הראשונה. ב' לא שמעו אלי, לא שמעו לי הל"ל, מה שאין כן אלי הוא יותר פנימי, כמו שכתב הר"ן לי ולו וכו'. ג' שלא השיבו השם יתברך על זה כלום, וכי תימא כפירוש רש"י מה שצירף אליו אהרן שיהי' לו פה הוא תשובה על שאלתו וכו', קשה הא גם לעיל (ד, טז) אמר הקב"ה הוא יהי' לך לפה וגו', ואפילו הכי הקשה משה לאמר הן בני ישראל לא וגו'.

ב

ונראה לי דקושיא חדא יתורץ באידך, על ידי קושיא ג', דכבר כתבתי לעיל דעל ידי שהי' ערל שפתים והי' הציו[ו]י שיהי' אהרן לו לפה, ואח"כ כשראה שויאמן העם (ד, לא), הלכו שניהם ויאמרו לפרעה וגו' (ה, א), וחשדן פרעה לנביאי שקר שניבאו שניהן בסגנון אחד, ואלו הלך האחד בסגנון אחד ודאי שאין מקום לחושדו לנביא שקר, וכאשר מצינו ביהושפט הנ"ל, לזה הסכים שילך הוא לבדו אל העם שכבר הצליח אצלם, שנאמר ויאמן העם, וז"ש (ו, ו) לכן אמר לבני ישראל וגו', משמע משה לבדו, ומשה עשה שליחתו לבדו מטעם האמור, וכשבא משה וידבר אל העם ולא שמעו א"ל משה (ו, ט), ר"ל דהוא סבר שעל שהלך לבדו בשליחתו זה בלא אהרן, לכך לא שמעו א"ל משה, ובאמת זה אינו, דהכתוב מעיד שמצד קוצר רוח לא שמעו אליו.

ג

ואחר כך כשאמר לו הקב"ה בא דבר אל פרעה (ו, יא), ר"ל שילך גם אל פרעה לבדו בלא אהרן, מצא מקום לטעו"ן כראוי (ו, יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, ור"ל השתא ישראל שהאמינו בשליחות הראשון שנאמר ויאמן העם, אפילו הכי בשליחות השני כשהלכתי בלא אהרן לא שמעו אלי, ומכל שכן פרעה שלא האמין אף בשליחות הראשון, שנאמר (ה, ט) ואל ישעו בדברי שקר, מכל שכן עתה בשליחות זה כשאלך לבדי בלא אהרן ואיך ישמעני פרעה.

ד

וכי תימא אדרבה היא הנותנת, לפי שהלכתם שניכם לפרעה ואמרתם בסגנון אחד הי' מקום לחשוד לנביאי שקר, שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, מה שאין כן כשילך אחד בסגנון אחד אין מקום לחושדו לנביא שקר. אם כן הדרא שאלתי הראשונה, למה בחרת בי ולא באהרן שילך לבדו, דהא אני ערל שפתים ואי אפשר לי לילך לבדי, מה שאין כן אהרן אפשר לו לילך לבדו.

ה

וכשראה טענתו נכונה, וידבר ד' א"ל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וגו', ור"ל דעכשיו נאמרה הנבואה מפי השם יתברך לשניהן, ובודאי הי' לכל אחד בסגנון אחד, ולא ימצאו מקום חשד, מה שאין כן ראשונה שהי' הנבואה רק למשה, והיה מקום חשד וכנזכר.

ו

וכי תימא אכתי הי' לו לשלוח רק אהרן לבדו ואין צריך לכל זה, לזה ביאר ואמר אלה ראשי בית אבותם וגו', ובא להורות שהי' משה שלישי לאהרן ומרים, והוצרכה נתינת התורה ויציאת מצרים על ידו דוקא, וכמ"ש בשבת (פח.) בריך רחמנא דיהיב אורייתא תליתאי על יד תליתאי וכו', יעו"ש, וק"ל.