צדקת הצדיק ק״נ

א

‏[קנ] כשהקב"ה מרומם איזה דבר טוב בעולם אז ממילא אותו דרגא בסט"א משתפל. וכן להיפך ‏כשרואה איזה דבר רע בתכלית השפלות ידע כי אותו דבר בקדושה הוא בתכלית הרוממות. וכמ"ש ‏כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים. ונאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות ‏צדיק באותו דבר שזה נגדע זה נתרומם ונא' אמלאה החרבה ודרז"ל (מגילה ו.) קסרי וירושלים כו' ‏פי' ששניהם במדריגה א' במלכות. וכל אומה יש לה כח מה כמ"ש אופי' של אומה זו כו' ולכך ירמי' ‏קונן על אבדן אומות עכו"ם כמ"ש לבי למואב וגו' וכמ"ש בבמ"ר (ר"פ בלק) והיינו שבאבדן אותה ‏אומה נתבטל אותו כח. (כמשנ"ת לעיל אות מ"ז עי"ש) ובכל דבר יש ג"כ טוב כידוע ואז נתרומם ‏אותו כח הטוב. וכמו באבדן סדום שהיו אבירי לב הרחוקים מצדקה נתבשר לידת יצחק שהי' ג"כ ‏גבור הלב כנודע. וכן באבדן מצרים הי' הכנה למ"ת כידוע מחכמת מצרים שהיתה מופלגת ולכך ‏יחזקאל שנבואתו חכמה כמ"ש בברכות (נז:) יצפה לחכמה אמר כמה פרשיות על חורבן מצרים ‏שעי"ז תרוממנה קרנות חכמת האמת. וכן א' כמה פרשיות על צור שג"כ היתה מפוארת בחכמה ‏כנודע רק צור היתה מופלגת בחכמות שכליות מפעולות בנ"א [צור לשון צייר וצר צורה. ומלא וי"ו ‏שהוא אות אמת כמ"ש בזוהר (ריש ויקרא) לפי שנתעסקו בבנין ביהמ"ק והי' לפעולתם אחיזה בחיי ‏עולם. אבל צר חסר [לשון צר וצורר] במלכות רביעית הכתוב מדבר (כמ"ש בר"ר סו"פ סא) היינו ‏לפי שנא' בהם והידים ידי עשו שג"כ כחם בפעולת ידם ונחסרה הוי"ו ועי' בלק"ת מהאריז"ל שבכ"מ ‏שיחסר אות מהשם יורה על הטומאה] והוא דוגמת חכמת תושבע"פ [שאז היתה התחלתה ולכך ‏אבדן צור הי' ביותר כמ"ש ושכר לא הי' וגו' שנאבד גם כל שללה והיינו כפי תוקף הרוממות הראוי' ‏לתושבע"פ בהתחלתה. וקיבל נבוכדנצר שכר עבודתו מצור במצרים כי משם נצמח] וחכמת מצרים ‏הוא בכשפים שהוא למעלה מהטבע והשכל דוגמת תורה שבכתב שהיו הם דוגמתם בזה לעומת ‏זה: ‏