צדקת הצדיק קע״ג

א

‏[קעג] כל הדברים הטבעים הם עושים רצון הש"י כמ"ש כל פעל ה' למענהו לקילוסו וא' בחולין (ז.) ‏בגינאי נהרא אני הולך לעשות רצון קוני מה שהוא בטבעו כך [ולפיכך גם האדם כשעושה מעשים ‏הטבעים שהוא מוכרח בהם מצד טבעו נקרא הולך לעשות רצון קונו ויש מצוה בדבר. ובכלל ג"כ ‏אכילה ושתי' וזיווג שהוא בטבע כבכל בע"ח הטבעיים שאינם בחיריים. ובלבד מה שהוא בהכרח ‏כגון אכילה לרעבון וכן בזיווג עד"ש הרמב"מ כשמוצא כו' דהטבע תובעו לכך וכיוצא בו ביהודה ‏שאז"ל (בר"ר פ' פה) רמז למלאך הממונה כו' ועי' במ"נ (פ' ו מחלק ב). ולהיות מכוין לכך רק בשביל ‏רצון קונו שבראו כן ז"ש בנדרים (כ.) דומה למי שכפאו כו' וזהו רצון קונו] ובזוהר פנחס (רכב ב) ‏ובפרק שירה דצפרדע אמרה לדוד שהיא מקלסת יומם ולילה להשי"ת והיינו דמה שצווחת בקולה ‏כיון דהכל למענהו לקילוסו (שוח"ט תהלים קמח) הרי פעולתה תמידית לקילוס להש"י. וצריך האדם ‏ללמוד מהם כדרך שאמרו בפסחים (נג:) דחנניה מישאל ועזרי' למדו ק"ו מצפרדעים ואע"פ שהם ‏אינם בעלי בחירה רק מ"מ למידין שעשיית רצון הש"י הוא גם במס"נ ובטול הדבר ההוא שהרי כך ‏ראינו יסד הש"י בצפרדעי מצרים דכשיש קידוש השם בדבר הם פועלים פעולתם במס"נ. הגם ‏דבטבע כל הברואים לברוח מדבר המזיקם ומזה למידין בבחירה ג"כ לשמור הגוף ולשבות ‏מפעולתו גם במצות ה' דוגמת הם בפעולתם הטבעית. אבל בפעולה שיש בה קה"ש צריך למסירת ‏נפש כמוהם. וכמ"ש מלפנו מבהמות הארץ וגו' שאנחנו בפעולתינו הבחירית למידין מהם. ‏