צדקת הצדיק מ״ז

א

[מז] כל הכחות הנטועות בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב ג"כ רק צריך שישתמש בה כפי רצון הש"י ואם אינו כפי רצון הש"י גם המדות טובות רעות כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות ובגיטין (ט.) ענותנותו של ר' זכרי' ב"א החריבה כו' ולהיפך אז"ל (שבת סג.) אם ראית ת"ח נוקם ונוטר כנחש חגרהו כו' ונחש הוא שורש הרע בכעס. ובת"ח ר"ל אשר כל מגמותיו רצון הש"י אדרבא הוא טוב מאוד ע"ד שאז"ל (ב"ר פ' ט) טוב מאוד זה יצה"ר. וכן בגאוה (בפ"ק דסוטה ה.) בשמתא מאן דלית בי'. ולכן הנביאים היו מייללים על אבדן האומות לבי למואב וגו' וכיוצא ורז"ל שבחום ע"ז במ"ר (ר"פ בלק) ובוודאי לא חשו על אבוד גופם כי באבוד רשעים רנה [ואולי יהי' לבי ע"ד שאז"ל (שהש"ר פ' ה' ב) הקב"ה לבן של ישראל שנא' צור לבבי. ואז"ל (מגילה י':) הוא אינו שש] רק ידוע כל אומה הוא כח מיוחד ע' אומות וע' כחות בנפש וביום ההוא יגדל המספד באבדן היצה"ר ג"כ כמ"ש (סוכה נב.) כי יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל כו' ואז יהי' בכלל. ואבדן אומה פרטית הוא אבוד ממשלת אותו כח פרטי. [וע"ד שנתאונן קהלת וכן רז"ל שילהי שבת על הילדות ואע"פ ששנינו זקני ת"ח כו' דעתן מתיישבת כו' ובשמו"ר (ס"פ ה) מחשיבות הזקנים וכן בכ"מ. אלא שפסק החמדה והיצה"ר]. וכח בלעם בחציפות שלמדו ממנו רז"ל (סנהדרין קה.) והוא הי' ראשית גוים דוגמת משרע"ה בישראל כמשאז"ל (זח"ג קצג ב) לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים ובעקבי משיח אז חוצפא יסגא יתגדל ויהי' במעלה: