פרי צדיק, מקץ ה׳

א

ויריצוהו מן הבור בזוה"ק אי' ע"ז רוצה ה' את יראיו כתיב ולא ביראיו. כמאן דרעי ברעותיה לאחרא כו' כג"ד יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא בעציבו דלבא כו' מה כ' ויריצוהו אתפייסו ליה כו'. הענין הוא כי יוסף היה בבית האסורים ע"י המעשה שאירע לו בהנסיון והיה עצב ע"ז הענין שסבל המאסר והיה נדמה בעיניו שהוא ח"ו דבר שא"ל תקוה להתתקן כידוע מלשון עצב כמש"נ נעצב המלך על בנו שהוא על דבר שאין לו תקנה וע"כ דרשו מזה (ב"ר ר"פ יא) ע"פ ולא יוסיף עצב עמה וכן (שם ס"פ כז) ע"פ ויתעצב אל לבו שהוא לשון אבל. וכאשר שלח לו פרעה וראה שיתגדל ע"י זה נעשה לו פיוס מן הבור שיהיה נתקן הכל. ועז"א רוצה ה' את יראיו שהש"י הוא מפויס עמו בזה והבור היה לטובתו. ולעיל מפסוק זה נאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס שהוא מוסב על פרטי נפשות ישראל שנשבר לבם בקרבם על מעשים כאלו שנזדמן לפניהם מה שנראה להם שחלילה אבד סברם ותוחלתם מה' וע"ז נא' לחזק לבם בונה ירושלים ה' שהש"י בונה ירושלי' שהוא כלל לבות נפשות ישראל שיהי' מזוכך. נדחי ישראל יכנס ע"י שיקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ כידוע מרמז בברכת תקע בתיבות יחד מארבע כנפות השם שהוא ר"ת חיל בלע ויקיאנו. ונא' הרופא לשבורי לב וגו' שהש"י רופא לשבורי לב אלו ומחבש תחבושת סמים לעצבותם לעצבות שלהם שנדמה להם שאין תקוה ח"ו לתקן. ועז"א מונה מספר לכוכבים שהש"י יש לו מספר לכל הברואים שבעולם שיש כנגדו מזל וכוכב בשמים ומכש"כ שיש מספר לכל נפשות ישראל שלא יחסר שום נפש משורש. הקדושה וכמש"נ וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וכמו שהיה במ"ת שלא היה חסר אפי' נפש אחת וכן יהיה לע"ל. וזש"נ גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר ואין לעמוד על תבונתו בענינים כאלו. ואח"ז נא' רוצה ה' את יראיו שסוף הדבר שיכניס השי"ת רצון בלבם להראות להם שהכל יתוקן וכענין המעשה של יוסף שהיה סימן לדורות: