פרי צדיק, מסעי י׳

א

בהפטרה לפ' זו שמעו דבר ה' בית יעקב וגו' בפסיקתא להפטרה זו בטלתם כל הדברות וכו' אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם ואיזה הדבר זה יום השבת וכו' לכך נאמר שמעו דבר ה' וגו' ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכן הכתוב אומר ואתה דבר אל בני ישראל. מה שדרש ואין דבר אלא שבת מקראי נראה שעיקרו הוא על פי הסוד כפי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"א ל"ב א') והאי דיבור אקרי שבת וכו' דשבת אקרי דיבור והיינו. דשבת הוא כנגד מדה ז' מ' מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. ובזוהר הקדוש (ח"ג ר"א א') איתא על שבת אתקדש יומא סליק פומא דסליק על כלא פי' ה'. ועל זה הביא הראיה ממה שנאמר ממצוא חפצך ודבר דבר והוא כמו שאנו מדקדקים ממה שנאמר ודבר דבר ואם היה הפירוש רק שלא יהא דיבורך של שבת כשל חול כמו שדרשו (שבת קי"ג:) היה צריך לכתוב ומדבר דבר כמו דכ' ממצוא חפצך. רק פי' ודבר דבר שבשבת צריך האדם לדבר דבר רק מה שנקרא דבר והיינו דברי תורה שנקראו דבר דברי אשר שמתי בפיך וכמו דאיתא בס' יצירה יום שבת בשנה ופה בנפש שאי אפשר לפרש כפשוטו שבשבת נברא הפה לדבר שהרי גם בע"ש דיבר אדם הראשון וקרא שמות לכל הברואים. אך הפירוש הוא שבשבת נברא הפה בנפש שיוכל האדם לדבר ויהיה בבחינת פי ה' דברי אשר שמתי בפיך. וכן נדרש סתם דיבור בכל מקום על דברי תורה כמו (ברכות ו'.) לשנים שיושבין ועוסקים בתורה וכו' שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' (ונת' במ"א) ומזה דקדקו (סוכה כ"א:) ולימא מדבריו של ר"ג וכו' שאפילו שיחת ת"ח וכו' וכמו"ש בפירש"י מדבריו משמע דברי תורה וכו' שכן לשון דבר. והיינו דשבת איקרי דיבור מלכות פה תורה שבעל פה וזה שמביא הראיה ממה שנאמר ודבר דבר. ומה שהביא ראיה ממה שנאמר ואתה דבר אל בני ישראל הוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ר"פ תצוה) דחשיב כל מקום שנאמר ואתה לאכללא שכינתא בהדי' שריא שמשא בסיהרא תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהוא סיהרא דמקבלא משמשא. ואתה היינו ו' אתה כמו שנדרש תמיד ו' ה' הוא ובית דינו כמו"ש (בירושלמי חלק) ואמר ואתה דבר אל בני ישראל במצות שבת שהוא מ' מלכות פה. ועיקר הראיה נראה ממה דכתיב לאמור שבכל מקום פירושו לאמר לישראל וכאן כבר כתיב ויאמר ה' אל משה לאמור ומה הלשון דבר אל בני ישראל לאמור. רק הפי' שישפיע כח זה בישראל לאמור היינו אמירה בלחישה דכתיב תזל כטל אמרתי שהוא תורה שבעל פה טלא דעתיקא ואינו ניכר איך שיורד מן השמים כמו הטל וכמו שנת' כ"פ. וזה בשבת שאז כח בישראל לדבר דבר שיהיה פי ה' וכאמור. ואמר שעל ידי תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה יוכלו לתקן הרב כעס וכמו שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס וכמו"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו'. וזה הפירוש שמעו דבר ה' דבר אחד אם קיימתם זה השבת על ידי זה יוכלו לתקן הרב כעס מה שבטלתם כל הדברות. ועל ידי השבת יוכלו לתקן הכל על העבר כמו"ש (שבת קי"ח:) אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו. ועל להבא איתא במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהשומר שבת בטוח הוא מן העבירה שהוא משומר מכל: