פרי צדיק, לחנוכה י״ט

א

בס' יצירה המליך אות ע' ברוגז כו' וטבת בשנה כ"ה לגירסת האריז"ל. ולגירסת הגאונים (בר"פ ה) בחשבון י"ב כחות דחשב שחוק עשירי נמצא לטבת אות ע' בשחוק ובודאי דברי שניהם אמת שבכל מחלוקת אלו ואלו דברי אלהים חיים וכבר אמרנו שיש נפשות שאצלם החודש מיוחד לעסק זה ויש נפשות שלהם החודש מיוחד לעסק אחר (ונת' ר"ח כסלו מא' ז) והנה ענין רוגז לא מיירי מכעס דכאן אמר שהשי"ת ברא החודש בכח זה ובודאי הוא בקדושה הרוגז להרגיז יצ"ט על יצה"ר והוא רוגזא דרבנן דטב איהו. ור"ח טבת שחל בחנוכה ובר"ח שורש הקדושה מכל החודש וכמו שאמרנו דלטעם זה נקרא ראש חודש ראש של החודש. בודאי עסק חודש זה יש לו שייכות לקדושת חנוכה שהוא לתקן העבר ולהתגבר על היצה"ר להבא ושניהם ע"י אור התורה שהוא לכל בשרו מרפא ולהבא אמר (זח"א רב א) לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. והיינו תושבע"פ שמופיע בלב ישראל ע"י נרות חנוכה. וכמו שאמרנו (ונת' למעלה) וזהו עומק גירסת האריז"ל המליך אות ע' ברוגז שהוא להרגיז היצ"ט על יצה"ר. ולגירסת הגאונים אות ע' בשחוק הוא דבאמת אמרו (ברכות לא.) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז כו' רק הפירוש בשחוק כמו שאמרנו במ"ש (מגילה י.) הוא אינו שש אבל אחרים משיש. שאף שהשי"ת אינו שש במפלתן של רשעים שהיה רוצה שלא יאבדו ויועיל להם יסורין להטיב דרכם. מ"מ מועיל לישראל ששפכו דמן לזכות לשמחה וזה אינם זוכים רק כשזוכין ליישר הלב שלא יהיה לו שום נטיה לרע כמ"ש (תענית טו.) ישרים לשמחה. ובחנוכה זכו לאור תושבע"פ וכן הזמן לזכות בכל חנוכה שיאיר בלב אור תושבע"פ וכ' פקודי ה' ישרים משמחי לב שע"י אור תושבע"פ זוכין ליישר הלב ולשמחה. והנה אי' (ברכות ל:) חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כ' א"ל אנא תפילין מנחנא כו' ולכאורה מה תירץ הא אסור למלא שחוק פיו בעוה"ז וכתיב אז ימלא שחוק פינו אז דייקא. אמנם תפילין מורה שקשורים בשורש המחשבה בראשית בשביל ישראל כו' שכן ישראל מכתירין בפאר התפילין להקב"ה ה' אחד והקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל (כמש"ש ו.) וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש. עליך דייקא דתפילין ש"ר הם ככתר על הראש. ואי' בזוה"ק (ח"ב נד א) דלשון אז מורה כד אתנהיר נהירו דעתי"ק כו' אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין. וזש"נ אז ימלא שחוק פינו דלעתיד יתגלה ויאיר בחי' הוא שע"ש זה נקרא יום ההוא שיאיר כיום בחי' הו"א שמורה עתי"ק כידוע. וזהו א"ז דייקא ימלא שחוק פינו. וז"ש אנא תפילין מנחנא שבשעה שהישראל מניח תפילין מופיע בו התגלות מאור עתיקא שקשור בשורש. והוא ג"כ א"ז כאמור. וזה המליך אות עין דעין מורה על חכמה שהוא בראש ושרשו מהמוח ואי' (ע"ז כח:) דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו שהם גם מהלב ומורים על חיבור חכמה ובינה ובחיבור חכמה שבמוח עם בינה שבלב זוכין לבחי' הדעת וכמש"נ כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. וע"כ נקראו הסנהדרין עיני העדה וכן כל החכמים וכמ"ש (ב"ב ד.) בהורדוס הוא סימא עינו של עולם כי שורש תושבע"פ מהדעת כמו שאמרנו כ"פ. ולהתגלות אור זה זוכין רק יראים וצדיקים וע"ז רומז מש"נ הנה עין ה' אל יראיו ונא' עיני ה' אל צדיקים שהצדיק והירא זוכה לבחי' עין ה' שהוא הדעת. וכתיב אור זרוע לצדיק וכתיב אור צדיקים ישמח שע"י האור שזוכה הצדיק זוכה ליישר הלב שלא יהיה לו שום נטייה לרע וישרי לב שמחה. וזה ע"י שזוכה לבחי' הדעת שהוא פנימיות הכתר כידוע. וז"ש המליך אות ע' בשחוק שאז מופיע בו מעין העתיד. והעיקר מצד האדם המליך אות ע' ברוגז להרגיז יצ"ט על יצה"ר שעי"ז זוכה לבחי' צדיק דכ' עיני ה' אל צדיקים שבהיפך ח"ו נקרא רע בעיני ה' וכמו שאמרנו. וע"י מה שמרגיז היצ"ט על יצה"ר זוכין לבחי' שחוק שזוכין ליישר הלב. וזה זכו בחנוכה כשכבשו קליפת יון וזכו לאור. ואחרים משיש שזכו לישרי לב שמחה וזה עסק חודש טבת שר"ח שלו חל בחנוכה: