פרי צדיק, כי תבוא ה׳

א

הנה בקדושת שבת נאמר ג' לשונות שביתה ברכה וקדושה כמו שנא' וישבות ביום השביעי ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. והנה שנים מהם שהוא שביתה וקדושה זה ניתן לישראל שיהי' בכח השתדלותם כמו"ש יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. רק בחי' ברכה הוא ענין הופעת השורש מהמקור שלמעלה משכל ותפיסת האדם. וג' לשונות האלו הם נגד קדושת ג' סעודות של שבת שהם נגד ג' בחי' האבות הק' דשבת ש' בת דמתעטרא באבהן כידוע. כי ענין שביתה הוא בחי' קדושת חקל תפוחין היינו התעוררות היראה מבחי' נפשות ישראל שיצייר לעצמו שממ"ה הקב"ה עומד לפניו והוא בחי' יצחק אע"ה המופיע בכניסת שבת בנפשות ישראל כאמרם ז"ל אפי' ע"ה אימת שבת עליו ומזה נולד הנייחא בלב המקבל כמו שנא' ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכמו שנא' יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. וענין קדושה הוא בחי' יעקב אע"ה כמו שנא' והקדישו את קדוש יעקב היינו שמופיע הארת הקדושה בנקודת אמת בעלם כמו שנא' תתן אמת ליעקב כי בחי' מנוחה הוא הופעת היראה בלב מצד מדת אמונה לבד אבל בחי' קדושה הוא כשמופיע היראה בפנימיות נקודת הלב בבחי' אמת מלעילא. ובחי' ברכה הוא נשפע בסעודתא דעתי"ק מהמקור מבחי' מזלא להשפעת בני חיי ומזונא דבמזלא תניא היינו בשורש למעלה מהשגת אדם. ובהם נא' לשון ברכה וברך פרי בטנך הוא בני ברכת ה' היא תעשיר הוא מזוני וברך את לחמך והסירותי מחלה מקרבך הוא ברכת חיי. והוא כנגד בחי' קדושת אברהם אע"ה שנא' לו והיה ברכה שהי' דבוק במקור הברכה. וג' בחי' אלו מרומזים בג' שמות הק' שם אדנ"י ושם הוי"ה ושם אהי' שהם בגימ' יב"ק ר"ת יחוד ברכה קדושה. יחוד הוא משם אדנ"י והוא בחי' מנוחה של הופעת היראה דיצחק אע"ה כמו שנא' ואם אדונים אני איה מוראי וזהו שלימות היחוד כמו שנא' ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכדאי' בזוה"ק דאיהי אתייחדת ביחודא דנהירו קדישא. והשם אהי' הוא בחי' מקור הברכה דעתי"ק. והשם הוי"ה הוא בחי' קדושה מדתו של יעקב כי בו נשלם שלימות הקדושה והוא כלול מכולם. ולכן נא' בו כאשר הלך להכניע את קליפת עשו ויעבור את מעבר יב"ק שמכח שלימות קדושת הללו הכניע את עשו. וזה נשלם ג"כ בג' סעודות של שבת כנ"ל: