פרי צדיק, וישב ז׳

א

והתחלת מאמר יחזקאל הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי וגו' ולא בא בפי בשר פגול. ודרשו (חולין לז:) לא מטומאה שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה ונבלה וגו' שלא אכלתי בשר כום כום מעולם ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. והיינו שבודאי אמר על דברים שאינם איסור מפורש דאל"כ מה רבותיה דיחזקאל ומה שחשב לא מטומאה שלא הרהרתי אף שזה איסור מפורש לכל אדם כ' בתוס' דחשב רבותיה מפני שהם מג' דברים שאין אדם ניצול בכל יום. ועכ"פ רואין אנו שהקדים לתיקון האכילה שיהיה בקדושה נפשי לא מטומאה בתיקון פגם הברית. והוא מפני שאי אפשר לתקן האכילה שיהיה בקדושה כראוי אם לא מתקן מקודם קדושת הברית. שכן הסתת הנחש שהיה להרגיש תאות והנאת הגוף היה מתחלה באכילה ואח"כ בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא (כמ"ש שבת קמו.) וכשבא אדם עליה נדבקה הזוהמא גם בו ונצמח מזה הפגם ק"ל שנה. וכשבאים לתקן הקלקול צריך לתקן פגה"ב ואח"כ יכולים לתקן פגם האכילה שהיה שורש הקלקול ולתקן שיהי' האכילה בקדושה כמו קודם הקלקול. וזה תלוי בזה כי כשמתקן פגם זה שיהיה הגוף בקדושה ונקרא בשר קודש אז גם עינוגי הגוף בקדושה וכאכילת אדה"ר קודם הקלקול. ואמר נפשי לא מטומאה נגד מ"שנ לב טהור ברא לי טהור מכלל דאיכא טמא (כמ"ש סוכה נב.) והייני בפגם הברית שנקרא טומאה. ובזוה"ק (פ' זו קצב ב) בגין דאית מסט"א לב טמא ורוח עועים דאסטי לבני עלמא ודא הוא רוח טומאה כו' ועז"א נפשי לא מטומאה. ואח"כ אמר הקדושה באכילות שמורה שתיקן כל פגם של הנחש והוא נגד מש"נ ורוח נכון חדש בקרבי וכד"א ורוח חדשה אתן בקרבכם והיינו כמו לעתיד שלא יהיה כלל שליטה להיצ"ר דעיקר קטרוג היצ"ר בא מאכילה כשאינה בקדושה. וזה כל ענין פרשה זו שנמצא בה כל הפגם ותיקון הפגם מיוסף ויהודה וכלל השבטים. ומתחיל ויבא יוסף את דבתם רעה דאי' בב"ר שאמר חשודין הן בניך על אבר מן החי והיא האכיל' הנאסרת לב"נ והוא כמו אכילת עה"ד טו"ר שהוזהר אדם הראשון בפירוש עליה. וכן תולין הן עיניהם בבנות הארץ שנדמה לו שיש בהם פגם זה מזוהמא שהטיל הנחש. ובמכירת יוסף כ' וישבו לאכל לחם ואי' בב"ר עבירתן של שבטים כו' לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם. והיינו שהוקשה להמ"ר למה מזכיר הפסוק שישבו לאכל לחם ונעשה מזה פסוק בד"ת לעולמי עד. אך ענין הכ' הוא כמו שאמרנו במ"ש במד"ר אמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם כנען שחטא לא לעבד נתקלל וכו' שהוא מפני שעיקר עבדות בא מפגם זה. ויוסף אמר עליהם שהם מקולקלים ח"ו באכילה ובפגם זה ואכילת אבמ"ה יש תירוצים בספרים ומה שאמר שתולין עיניהם כו' מהס"ת טעה ונדמה לו כן. והם ידעו בעצמם שהם נקיים בזה וסברו שמסתמא יוסף מקולקל בזה וע"כ במומו פוסל וסברו שהוא הפסולת של יעקב ח"ו. וזה שנכתב וישבו לאכל לחם שכיון שלפי דעתם פירשו הפסולת מהם ותקנו הפגם לפי דעתם ישבו לאכל לחם אכילה בקדושה עדמש"נ לכו לחמו בלחמי שמאחר שמתקנים פגם זה יכולים לתקן פגם האכילה ג"כ שיהיה האכילה בקדושה כמו שאמרנו גבי יחזקאל. ובאמת אחר שירד יוסף למצרים ונתברר בנסיון שגדר את הערוה ונעשה מרכבה למדת צדיק יסו"ע זכה להיות כלכל (כמו"ש מ"ר חקת) שנ' ויכלכל יוסף. וז"ש במ"ר לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם שע"י תיקון מדה זו בחי' צדיק זוכין להאכיל לחם אכילה בקדושה לכל העולם. ואח"כ בא בפרשה ענין ער ואונן והתיקון שלהם שבאו אח"כ בפרץ וזרח שהוא אורו של מלך המשיח שיתקן הכל. וכן ענין יוסף שגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו (כמו"ש שהש"ר) והוא הכנה לגאולת מצרים ומתן תורה. וכן שבת ברזא דברית כמו"ש בזוה"ק דשבת מעין עוה"ב שאז יתברר ועמך כולם צדיקים כל מאן דאתגזר איקרי צדיק והזמן בשבת לתקן הפגם הזה שיהיה הגוף בשר קודש. ולכן יש מצוה לענג את הגוף וכמו"ש האריז"ל שבשבת אף אם אוכל להנאת הגוף הוא ג"כ בקדושה. רק מעלת המענג את השבת הוא כמו שאמרנו כשמכוין לענג את הנשמה יתירה שנקרא שבת כמו"ש בזוה"ק ואז זוכה לכל מה שאמרו בגמ':