פרי צדיק, ואתחנן כ״א

א

ישיב לא נאמר כי אם ושב וקבץ שהשי"ת כתב כביכול גאולה לעצמו כמו שאמרו (מגילה כ"ט.) מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות ובפסיקתא (חדשה סי' צ"ז) למלך שהי' לו פלטין וכו' ושרפוהו מי צריך להתנחם פלטין או בעל הפלטין לא בעל הפלטין וכו' למלך שהי' לו כרם ונכנסו שונאים לתוכו וקצצוהו מי צריך להנחם כרם או בעל הכרם כך אמר הקב"ה ישראל כרמי כי כרם ה' צבאות וגו'. למלך שהי' לו צאן ונכנסו זאבים לתוכו ובקעוה מי צריך להנחם צאן או בעל הצאן וכו' נחמו נחמו עמי נחמוני נחמוני עמי וכו'. המשל מפלטין הוא נגד בהמ"ק שבאו שונאים ושרפוהו ומשל מהכרם הוא נגד התורה והוא מה שנא' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וגלו מציון ומירושלים וזה שא' במשל וקצצוהו. וא' שצריך לנחם לבעל הפלטין ובעל הכרם ובעל הצאן. ויש להבין הא הנחמות נאמרו רק לישראל דברו על לב ירושלים וגו' וכדומה. אך כיון שינחמו ישראל בזה שנא' כי נרצה עונה שנעשים זדונות כזכיות והגלות הוא רק לטובה (כמו שנת' לעיל) ממילא השי"ת יקבל מזה תנחומין. וכמו שנא' כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. אחרית היינו שרואין הטובה מפורש כעין מה שא' (ב"ב י"ד:) רות פורענות דאית לי' אחרית שראו שיצא ממנו דוד. וכן תיכף בגלות בבל ראו שהתפשט התושבע"פ ע"י אנכה"ג דאי' (עירובין כ"א:) הרבה גזירות גזרתי ע"ע יותר משגזרת עלי וכו' ורוב הגזירות היו מאנכה"ג. ושם הי' החרש והמסגר אלף והב' ישיבות שלא ראו שמד ולא שלט בהם אדום ויון וכו'. וכתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון וכו' (כמ"ש תנחו' פ' נח) וזה ראו מפורש בבבל. וכמו שא' (סוכה כ'.) עלה עזרא מבבל ויסדה וכו' וזהו הפי' לשון אחרית. וזה שנדרש ע"ז (תענית כ"ט:) אלו דקלים וכלי פשתן שהוא מרמז לתושבע"פ שבבבל היו דקלים וכמו שא' (פסחים פ"ח רע"א) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל וכו' עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. וכלי פשתן הוא מה שא' (קידושין ע"ב.) ת"ח שבבבל דומים למלאכי השרת שהיו מצוינים במלבושיהם (שבת קמ"ה:) והיינו בכלי פשתן לבנים כמלאכי השרת. ורבינו הק' זצ"ל אמר דאחרית פי' בחי' תושבע"פ שהוא מדה אחרונה מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ומרמז ע"ז דקלים שהוא מין האחרון מן הז' מינים דבש תמרים שבכל מקום מספר ז' מרמז כנגד ז' המדות וזהו אחרית. ותקוה היינו בעתיד ששמעתי מרבינו הקדוש זצ"ל שאמר בשם הרבי ר' בינם זצלה"ה שאמר שאף שהדורות המוחות מתמעטין בכל פעם אבל נקודת החיים שבלב מחרחב תמיד ונעשה מזוכך בכל פעם בגלות יותר. ואמר רבינו הק' שהי' לו זה לדבר חדש כששמעו בפשיסחא ואח"כ מצא הדבר מפורש בכמה דוכתי ולא פי' לן אי' מקומן וכבר אמרנו שורש לזה (ונת' במ"א) וזה הוא התקוה טובה בגלות. וזה שאומר השי"ת כי אנכי ידעתי וגו' אך ישראל מצדם לא ידע ולא התבונן האחרית והתקוה טובה. וזה שנא' דברו על לב ירושלים וגו' שיכנסו התנחומין בלב ישראל שיתנחמו בכפלים שיכירו שהגליות הוא לטובה לתת להם אחרית ותקוה. וממילא יש תנחומין לבעל הכרם ולבעל הצאן ולבעל הפלטין שהשי"ת כבר ידע שהכל לטובה כדי לזכות לאורו של משיח והתושבע"פ שיתגלה על ידו ואריכת הגליות כדי שיתוקן כל הנפשות כסיום ההפטורה איש לא נעדר: