פרי צדיק, בראשית ד׳

א

מתחילין אחר שמחת תורה מבראשית הוא ע"פ מ"ש בתיקונים (תי' לו) יהי אור דא פסח ויהי אור דא ר"ה והיינו שבפסח הי' הכנה להתגלות אור תו"שבכ שעיקר ההתגלות הי' בשבועות זמן מ"ת. ובר"ה הוויית האור והיינו אור תושבע"פ שמר"ה מתחיל חידוש אור תורה שבע"פ דאי' בתיקוני (תי' ל) יהי אור דא ימינא ויהי אור דא שמאלא וכן אי' שם (תי' כא) מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ וכ"כ בזוה"ק (ח"ב קס"ז א) והוא שבר"ה אחר הקלקול התחיל התחדשות תורה שבע"פ שהוא הרב חכמה לתקן הרוב כעס וביוה"כ ניתנו לוחות אחרונות דאי' (שמו"ר פ' מו) ובלוחות השניות אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות הה"ד כי כפלים לתושי'. ובסוכות נקבע האור תושבע"פ ע"י ניסוך המים ושמחת בית השואבה ושמע"צ נביעו דאורייתא כמ"ש (שם תי' יג) ואי' בזוה"ק (ח"א רמ א) מעז יצא מתוק מעז דא תו"שבכ יצא מתוק דא תושבע"פ. והיינו דתו"שבכ נקרא אריה וכן נדרש (ברכות יח:) והוא ירד והכה הארי וגו' דתנא ספרא דבי רב והוא על תורת כהנים וקב"ה מתיל כאריה דכתיב ארי' שאג וגו' ומעז יצא מתוק הטעם בד"ת שזה עיקר תושבע"פ וע"ז נא' ומתוקים מדבש ונופת צופים וכמ"ש בזוה"ק שם. וכן נדרש (מדרש תהלים יט) לששה פסוקים שקודם לו על ששה סדרי משנה. וזהו מ"ש בגמ' (פסחים קיט.) המגלה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה והיינו לטעום הטעם בד"ת. ובכל שנה מרגישין טעם מחודש בד"ת וז"ש בזוה"ק ותיקונים ע' אנפין לאורייתא דימי שנותינו שבעים שנה ויש עוד יותר פנים לתורה למי שמאריך ימים וכמו שמצינו (סנהדרין קג:) מנשה הי' שונה נ"ה פנים בתורה ירבעם ק"ג והיינו לפי טעותם שסברו שעבודתם לשמים דרשו בכל שנה פנים חדשות בתו"כ. אך לכל א' מישראל יש ע' פנים לימי שנותינו ע' שנה. ואף שיש ימי הנעורים שאין לו ידיעה כלל בד"ת מ"מ מופיע לו בכל שנה אופן מחודש בד"ת כעין מה שמצינו (וי"ר פ' כז) בטעם מילה לח' ואין מילה בלא שבת שאף שאין התינוק מרגיש בקדושת שבת מ"מ מופיע בו הקדושה משבת. וכן מופיע בתינוק בכל שנה פנים חדשות בד"ת:

ב

ובתיקונים חשב ע' אנפין במלת בראשית והוא דבמאמר בראשית נכלל כל הבריאה וכן נקראו ז' ימי בראשית והשבת נקרא שבת בראשית. דבתיבת בראשית נכלל כל הבריאה ומעשה בראשית כולל כל הד"ת ושבת תכלית מעשה שמים וארץ ושבת כללא דכל אורייתא וע"כ דרש ע' פנים בתיבת בראשית. וכן יש ע' פנים בכל תיבה בכל התורה. ותיכף בכניסת שבת הזמן להרגיש הטעם המחודש בד"ת דאי' בגמ' (שבת לא:) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיראו מלפניו וכ' בראשית חכמה יראת ה' ובזוה"ק (ח"א ה' ב) שבת דמעלי שבתא איהי יראה ושירא בה יראה. וכן חשבת האריז"ל סעודת ליל שבת לקדושת יצחק אע"ה שהוא פחד יצחק שתיכף בכניסת שבת נופל על ישראל הפחד והיראה. ומטעם זה אנו אומרים בברכת מעין ז' לפניו נעבוד ביראה ופחד אף שבברכת עבודה לא נזכר יראה ופחד אך בכניסת שבת נופל על כל ישראל הפחד והיראה. וכן אמרו אימת שבת על ע"ה ונאמן תיכף בכניסת שבת. וזהו שאמרו בגמ' (יבמות ו.) לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת כו' ומה ראי' משבת הא לא כתיב בה מורא אך שבת איהי יראה ושירא בה יראה. רק היראה הוא ממי שהזהיר על השבת. והזמן להרגיש הטעם המחודש בד"ת שהוא התושבע"פ הוא בשבת דכו"ע בשבת נתנה תורה. וקורין הפרשיות בשבת שיש בו התגלות עתיקא לזכות לאור תושבע"פ שהוא מטלא דעתיקא. אך נוהגין להתחיל פ' בראשית בש"ת שהוא שמע"צ בא"י דביה נביעו דאורייתא שזה כח משרע"ה שהנחיל לישראל בפ' זאת הברכה שיוכל כל א' מישראל לזכות להרגיש הטעם בד"ת שהוא עיקר תושבע"פ וע"כ נקראת ביו"ט ואח"כ כשבא השבת מתחילין מחדש בפ' בראשית לזכות להאור והטעם המחודש בתורה: