פרי צדיק, במדבר י״ח

א

בסעודה שלישית לא ניתקן קידוש על היין וע"פ הנגלה לא מצינו טעם מבורר. וגם השינוי שבלילה אנו מבקשים על האור ואומרים נזמין לה השתא כו' דנהרא על רישין שיביא האור מעצמו וכן נהורא לה ימטי כו' היינו ממילא. וכן בבוקר אומרים נהורי' ישרי בה היינו מעצמו. אבל בסעודה ג' אומרים בני היכלא למיחזי כו' היינו רק מי שיש לו חשק למיחזי וכן אחר כך צבו לחדא כו' שיהיה הרצון והחשק מאד. וגם בב' הסעודות הקודמים נזכר אור וכאן רק למיחזי זיו דז"א. ובזוה"ק (פ' זו קי"ז ב') דמיני' נפיק זיווא לעלמא וע"ד אקרי כו' דזיווא דכלא נפיק מיני' וע"ד כתיב יברכך ה' מציון וכלא חד מלה כו'. ולהלן (קי"ח א') ודא איהו נהירא דעלמא דכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן כו' ונמצא דזיו היינו הופיע דמקודם אמר דציון חד מלה עם זיו. ובפסוק זה יש ב' המדרגות זרח משעיר למו הופיע מהר פארן. הענין הוא שהאור הוא בחי' האור הראשון שנגנז ובזוה"ק (ח"ג י"א ב') חשב מאמר יהי אור מא' ראשון שהוא השכל הנעלם מכל רעיון. והשמש הוא גופו אש היינו כמו שהי' האור הראשון קודם שנגנז וזהו בחי' אש. ואו"ה מונין לחמה היינו לחמה כמו שהוא עתה בנרתקה. ולעתיד כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' ונמצא שהחמה בעולם הזה הוא באמת רק בחי' אור כמו הלבנה שמקבלת מאור החמה. רק או"ה מונין לחמה החשק העצום כנ"ל. ובאמת מי שיש לו חשק נפלא כזה וזוכה לזיו דז"א הוא גם כן פנים חדשות. אבל לאו כל אדם זוכה לכך ולכן צריכים פנים חדשות. רק הזיו הזה נשאר לעולמי עד. ובאמת בחול יש גם כן התגלות תורה שבעל פה שהוא הזיו דז"א רק בשבת שהוא מעין עולם הבא זוכין לקבל מהאור והזיו של שבת מעולה במדרגה הרבה יותר מהזיו של חול. ובני היכלא דכסיפין שיש להם החשק והרצון מאוד צבו לחדא זוכין שיהיה להם גם בחול הזיו הזה והוא שפת אמת תכון לעד ובזה יעקב תושבחתא דאבהן:

ב

וזהו הענין דיין הוא בחי' יינא דאורייתא דבעל פה (רע"מ עקב רע"א ב') והוא יין המשומר בענביו כו' שהוא אור הראשון (כמו"ש ברכות ל"ד:) והוא שייך בלילה שיש בו התגלות אור הראשון. דנהרא על רישין. וביום נהורי' ישרי בה גם כן שייך קידושא רבא על היין דעל ידי אתערותא דלתתא אתער לעילא ומשפיע השי"ת יינא דאורייתא אור תורה שבעל פה מה שאין כן בסעודה ג' שהוא רק זיוא דז"א ולא הזריחה מאור תורה שבעל פה לכן לא בא לו קידוש על היין. וגם לזה זוכין רק על ידי החשק והרצון דכסיפין למחזי כו'. רק אחר כך אומרים חדו השתא כו' דבי' רעוא דרעוין שמזה בא השמחה וכמו שאמרנו. ולית זעפין שיושאר הזיו לעולמי עד. רק במה אנו בטוחים שיושאר הזיו לעד הלא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ע"ז אומרים לבר נטלין ולא עאלין הני כלבי דחציפין שעל ידי קדושת שבת נוכל לקיים מחיית עמלק ולא יהיה עוד שום רע. ישוי לון בנוקביהון ויטמרון בגו כיפין ולא יהיה עוד שום קטרוג ויהיו בטוחים על הזיו הזה שיושאר לעולמי עד: