פרי צדיק, בלק ז׳

א

בליל ש"ק קודם קידוש אומרים הקפיטל אשת חיל וגו' דשבת נקרא כלה מלכתא והוא מדה ז' מ' מלכות שנקרא אשה יראת ה' אשת חיל. וכל שבחי אשת חיל שם הוא בפעולת ידים ותעש בחפץ כפיה וגו' מפרי כפיה נטעה כרם וגו' ותאמץ זרועותיה ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון וגו' מרבדים עשתה וגו' סדין עשתה וגו' רבות בנות עשו חיל ואת וגו'. וחיל הוא גם כן על ידי פעולת הידים כעין מה שנאמר כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל ומסיים תנו לה מפרי ידי' ויהללוה בשערים מעשיה. והנה כל מצות שבת הוא רק בשב ואל תעשה שהוא השמירה ושביתה ממלאכה. ואף המ"ע דזכור וגו' מן התורה הוא די זכרהו בפה (תוס' פסחים ק"ו.) אך בזה מצינו (ב"מ צ:) עקימת שפתים הוי מעשה. אך עכ"פ רוב מצות שבת הם בשב ואל תעשה ולמה שובתין עתה דוקא המעשה. אך מצינו שנדרש (סנהדרין כ'.) רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובועז וכו' דזה נקרא גם כן מעשה כשמתגבר בכח על היצר הרע לעמוד כנגדו. לכן בשבת שהאדם מורגל כל ימי המעשה במלאכה ובשבת מניח כל עסקיו ונזהר ממלאכה שבקל יוכל לעבור הוי כבא לידו דבר עבירה וניצול הימנה שנותנים לו שכר כעשה מצוה (כמו"ש קידושין ל"ט:) לזה משבחין השבת ע"ש המעשה. ובשבת נקראו כל ישראל יראי שמי (תענית ח':) ואימת שבת על ע"ה (ירושלמי פ"ד דדמאי) וסעודת ליל שבת שהוא דחק"ת שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה כמו"ש בזוהר הקדוש (הקדמה ה' ב') לכן אומרים שבח רבות בנות עשו חיל וגו'. וז"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קי"ט ב') ג' אבהן כגונא דא כהנים לוים וישראלים ויעקב נקרא תושבחתא דאבהן כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א קס"ג ב') לפי זה צריך להיות הישראל גדול מכהן ולוי כמו יעקב שהוא תושבחתא דאבהן. אך מצד השי"ת חסד וגבורה שהם רק תרין דרועין ות"ת שהוא גופא הוא תושבחתא דאבהן הבריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה. מה שאין כן מצד ישראל העיקר הם התרין דרועין שכנגדם כהנים ולוים כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם. וכהנים ולוים באמת הם גם כן בכלל כנסת ישראל ועוד נוסף בהם שבחר בהם השי"ת לכהן ולוי וכמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ומצד האדם העיקר הוא התרין דרועין בחינת אהבה ויראה ולכן כל שבח אשת חיל בפעולות האדם ותאמץ זרועותיה שזאת הוא העיקר מצד האדם:

ב

עוד אמרו בגמרא (סנהדרין שם) שקר החן זה דורו של משה והיינו שבו נאמר וגם מצאת חן בעיני ודורו היינו האוכלי מן ולבושיהם היה גדלים עמהם ולא חסרו דבר והכל מצד השי"ת וזהו לשון חן. והבל היופי זה דורו של יהושע והיינו באי הארץ אף שהיה להם שדות וכרמים והיו להם טרדה מכל מקום מצאו גם כן בתים מלאים כל טוב ולא היה חסר להם כלל. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקי' והיינו שהם הניחו שדותיהן וכרמיהן בורים ועסקו בתורה כמ"ש בגמרא (שם צ"ד:) אף על פי שאלף גפן באלף כסף לשמיר ושית יהי'. ואחר כך אמר בגמרא ד"א שקר החן זה דורו של משה ויהושע והיינו שלא היה חסר להם כל טוב מצד חסד השי"ת והבל היופי זה דורו של חזקי' שעל כל פנים היה להם צרכם בלא עבודת השדות והיו רק מפקירין הריוחח שהיה להם משדות וכרמים. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר"י בר' אלעאי שהם היו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחד (כמוש"ש) ועניים היו כמ"ש רש"י ועסקו בתורה מתוך הדחק. והיינו שעיקר מה שנקראו ישראל שומרי שבתות יראי שמי הוא בדור עני הזה שאף במיצר ובדוחק כל אחד מישראל בשבת מניח עסקיו לכבוד שמים וכאלו כל מלאכתו עשויה (כמ"ש במכילתא) והאומות שוחקין עליהם ששובתין שביעית השנה ועוד מוציאין הוצאות יתירה על עונג יום זה וכמו"ש (מ"ר איכה פתיח' י"ז) היהודים הללו שומרי שבתות הן וכל מה שיגיעים כל ימי השבת אוכלין בשבת ועל ידי זה ביטל רבי ראובן ב"א הגזירה שאמר א"כ לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו וכו' (מעילה י"ז.). אבל ישראל מאמינים שעל ידי שמירת שבת ובזכות שמכבדין השבת אדרבה מתעשרין (כמו"ש שבת קי"ט.) ועל ידי זה נקרא ישראל יראי שמי איהי אמונה (כמ"ש רע"מ פנחס ר"ל א') איהי יראה ושריא בה יראה כמ"ש בזוהר הקדוש שזכרנו לכן אומרים בשבת השבח אשת חיל וגו' וכל המזמור: