פרי צדיק, בחוקתי י״ג

א

סיום ההפטורה רפאני ה' וארפא וגו' והוא שיש חטאים שנמנע התשובה מהם כמו פגם הברית (כמ"ש בזח"א רי"ט עב) ואמרנו שהוא שאין תשובה מועיל דאתיא מבינה אבל תורה דמחכמה נפקת (זח"ב קכא א) מועיל אף לזה, ועז"נ לכל בשרו מרפא. בשר נקרא זה, כמש"נ רר בשרו וגו' נקא אצל ישראל בשר קודש. ובהיפוך בשר חמורים, והיא עדמ"ש (ר"ה יח.) בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה. קוב"ה תורה איקרי (זח"ב ס ע"א). ונדרש כי שם הוי"ה אקרא הבו גודל וגו' על בה"ת לפני' (ברכות כא.) וזש"נ רפאני הוי"ה וארפא רפאני לתקן העבר וארפא בעתיד. שיצרו של אדם מתגבר ומתחדש בכל יום ואלמלא הקב"ה שעוזר לו א"י לו (כמ"ש סוכה נב.) וכמשתקנים העבר זוכין לעזר השי"ת לעתיד, הושיעני ואושעה, עדמ"ש (מ"ר אחרי פכ"א) ישעי ביום הכפורים וזש"נ הושיעני לתקן העבר ואושעה בעתיד כי תהלתי אתה, תהלה מ' מלכות כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רכ"ג ב) ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה למדה זו ואמר ואני תפלה עשה ס' תהלים, וכ' אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך דייקא, ואכנה"ג תקנו נוסח זה בתפלה אך בשינוי מלשון יחיד ללשון רבים והנביא בודאי לא אמר על עצמו כי אם על כלל ישראל כולו כנראה גם כן מלשון הכתובים, אך היא עפמ"ש בזוהר הקדוש (שם פ"ד ב) בהבדל עשרת הדברות שנאמרו בלשון יחיד ובקדושים נשנו עשה"ד בלשון רבים ואמר ת"ח מיומא דהוו ישראל שכיחין בעלמא לא אשתכחו קמי קוב"ה בלבא אד וברעותא חדא כמה דהאי יומא דקיימו בטורח דסיני וע"ד כלא אתמר בלשון יחידאי כו' והיינו שבמ"ת כ' ויחן ישראל וגו' כאיש אחד כמ"ש במכילתא, ואז זכו למתן תורה ולעשרת הדברות בלשון יחיד, מה שאין כן אחר כך כשנשנה באוה"מ בפ' קדושים דלא הוו בהאי רעותא, והנביא מדבר כשנזכה לקדושת לוחות הראשונו כמו בשבועות שאומרים זמן מ"ת שאז הזמן לזכות לק' לוחות הראשונות שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מהם (כמ"ש שיר השירים פ' ישקני) ולזכות לתיקון הכל כמו במתן תורה דכ' אני אמרתי א' אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) והיה מתבטל היצר הרע והמה"מ שהכל א' (כמ"ש ב"ב טז.) ובשבועות הזמן לזכות לזה, ואם יזכו שיושאר כך לעולם, ואז כשנהיה כאיש אחד בלב אחד מדבר הנביא בעד כלל ישראל בלשון יחיד מה שאין כן בתפלה תקנו בלשון רבים שאין כלם כאיש אחד בלב א', וזה שייכות ההפטורה לפ' בחקותי שנרמז שם הג"ע והעולם הבא כמ"ש הרמב"ן ז"ל, ונרמז מקודם ימות המשיח שהוא מעין עולם הבא יותר משבת שהוא א' מס' לעולם הבא (כמ"ש ברכות נז:) וימות המשיח שהוא בתוספות שבת מעולם הבא מיום שכולו שבת הוא יותר מעין עולם הבא משבת סתם, משו"ה מפטירין בפ' זו שמורה על תיקון העתיד לבוא ב"ב. והוא הכנה לשבועות וכמ"ש (מגילה לא:) עזרא תיקן שיהיו קורין תוכחות שבתו"כ קודם עצרת כו' כדי שתכלה שנה וקללותיה ועצרת נמי ר"ה היא כו' ותחל שנה וברכותיה: