עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון ו׳

א

יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר וכו':

ב

הוא למען יורנו דרכי ה' את המעשה אשר יעשה ולמען געור בו בעשותו איזה ענין אשר לא כדת: ואמר עשה לך רב ר"ל שכל א' יעשה את חבירו עליו כרב שאם יראה בו דבר מגונה יגעור בו ושיהי' דבריו נשמעין לו משא"כ בחבר לבד שלפעמים יתבייש ממנו לגעור בו כ"כ. ואמר עוד והוי דן את כל האדם לכף זכות. כי לפעמים לא ישמע לחבירו בחשבו עליו שגם הוא עשה שלא כהוגן לכך ידון אותו נכף זכות ואז ישמע אליו בכל:

ג

א"י עשה לך רב. רב הוא לשון גדולה שתמיד יראה להוסיף בעבודה ולקדש איבריו לקדושת הבורא ב"ה להיות מרכבה להבורא ית'. למשל יקדש עיניו שיהיה מרכבה לעולם הנקרא עיני ה' וכן כל איבריו. וזה וקנה לך חבר ושעי"ז שיעשה א"ע וכל איבריו מרכבה לשכינה יקנה לו חבר הוא ההתחברות בהבורא ית' והבורא ממשיך עצמו אליו כביכול וישרה על אבריו ועל כל גופו. ועי"ז יהא דן את כל האדם לכף זכות. ירצה כי כאשר הוא מדובק בהבורא ית' יוכל להביא כל השפעות וזכיות וטובות שבעולם בדבורו עבור שמלובש לה כח הבורא ית'. ולכן צדיק גוזר והקב"ה מקיים: או יאמר והוי דן את כל האדם לכ"ז. פי' כל אדם מחויב לומר בשבילי נברא העולם וצריך לחשוב שכל העולם מחצה חייב ומחצה זכאי עד שהוא יכריע את כל העולם לכף זכות:

ד

א"י עשה לך רב. ר"ל כי לפעמים יפול במחשבת האדם איזה דבר הוראה איך ומה יעבוד את הש"י או איזה אהבה או יראה. והוא מה ששיגר לו הש"י במחשבתו שיעבדהו בזה הדבר. ולפעמים האדם יסוג אחור ממחשבתו ולא יביט לזאת. לז"א עשה לך רב. ר"ל שתחשוב בדעתך כי זה הדבר אשר יורך הש"י לעשותו ולעבדו בו ולא תסוג אחור מחשבתך. וכמו שמצינו שהקב"ה נק' רב. כמו שאנו מברכין בברכת התורה המלמד תורה לעמו ישראל. ובוודאי שכן הוא כי הוא ית"ש הוא מלמד לנו בכל עת ושעה תורה ודרכי מוסר היאך לעבוד אותו כי זולתו אי אפשר שום מחשבה. ובפ עם אחד היה זה לעין כל כשנתן לנו את התורה על הר סיני. ועכ"ז משם ואילך אותו הארה יוצאת ללמדנו חוקי תורתו. וכמו שתפול המחשבה זו במחשבת האדם אזי יעבוד את השי"ת בזו המחשבה עצמה. ואמר עוד וקנה לך חבר. ור"ל כי יש אדם שיעבוד את הבורא ב"ה בזו המחשבה. אך תיכף בכלות העבודה יסורו הדברים מנגד עיניו וישכח' מלבו. לז"א וקנה לך חבר. ר"ל שיחבר מחשבתו ולבו באלה הדברים ולא ישכח אותם תמיד. וכמ"ש השמר לך פן תשכח כו'. והרמב"ם ז"ל חשב אותם בלא תעשה. אך שיחשוב תמיד בכל עת שהקב"ה הוא מלמדו להועיל ומקרבו לעבודתו ית"ש. ויחשוב כמו שהוא עומד על הר סיני ושומע הדיבור מפי הגבורה ואנו מזכירין זאת בכ"י ובנו בחרת וכו' וקרבתנו מלכנו וזכירה זו הוא מ"ע. ודבר זה היה אומר ר"י בן פרחי"ה וכשמו כן הוא שהיה תמיד פורח במחשבתו לעילא ומדבק מחשבתו בהשי"ת תמיד וזהו פר"ח י"ה. וזהו מה דאיתא בגמרא על האי שהיה יודע תלת מאה בעי' על מגדל הפורח באויר. ר"ל שהיה יודע תלת מאה בחי' היאך לעבוד את בוראו ולפרוח במחשבתו לעילא ולדבק בעצמותו ית"ש במחשבתו הזכה. ולבסוף מסיק דלא היה לו חלק בעוה"ב מפני שהי' חסר לו איזה ענין וע"ז נענש. וכמו בר"ן איש של קרח שהיו מבקשים כהונה גדולה ובוודאי היו מובטחים בעצמם שיש להם על מה שיסמוכו אלא שטעו באיזה ענין. ואמר והוי דן את כל האדם לכף זכות. הנה מלת את הוא מיותר. והכוונה בזה שכשיראה איזה ענינים מהעוה"ז או איזה עבירה ח"ו אזי תשכיל ותבין כי לא על חנם בא לך זאת תחת עיניך אם לא ליקח ממנו איזה מוסר. והיינו שיזכיר א"ע אולי עשה ג"כ בפעם אחר כזה או באיזה ענין אחר הקרוב לזה כגון הא דכל הכועס כאילו עובד ע"ז ח"ו רח"ל כי הכל הוא בידי שמים. וישוב אז על חטאיו. וכן הוא הכל והוי דן את כל האדם לכף זכות. כמו עם כל האדם. כדי שתבוא לכף זכות שתשוב. והפשוט הוא כי לא ידעת את יצרו הרע. ואומר עוד ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. אילו הי' לך ח"ו היצה"ר של זה היית גרוע ממנו: