סוד ישרים, ראש השנה י״ב

א

איתא בגמ' (ר"ה כט:) דתנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהוא חכמה ואינה מלאכה וכו'. הענין שהגמ' מדמה תקיעת שופר לרדיית הפת רמזו בזה שהם דברים דומין ושוין בענינם זה לזה כי כמו שהשלימות של הפת נתהווה בשעת אפיה בתנור ועל כל זאת אם יהיה נשאר כך בתנור יתקלקל הפת ויתבטל לגמרי כי עיקר גמר השלימות מהפת נגמר דוקא לאחר רדייה מהתנור כן ממש מרמז הענין מתקיעת שופר שרצונו ית' הוא שהשלימות מהבריאה יהיה אחר התרחקותה בהתפשטות הלבושים וזה היה כל המכוון מהנסירה שיהיה הסתרה אבל עיקר תכלית השלימות מהבריאה נגמר רק כשנכלל בחזרה מתוך כל ההסתרות ומתוך כל הלבושים להנקודה קדמאה שהיה קודם הנסירה כי אם תשאר כך בהסתרה יהיה נפסד ח"ו שלימות הבריאה לגמרי לזה משוה אותם הגמ' להדדי. ואיתא עוד שם הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה וכו'. להבין הענין בקי שאיתא כאן ולמה צריכין בתקיעת שופר בקי זהו כדאיתא בזוה"ק (בא) האי יומא הוא יומא דדינא ולא בעי ב"נ לאפרשא גרמיה מכללא דסגיאין וכו' היינו כדאיתא בפרקי דר"א בשעה שברא הקב"ה לאדם הראשון באו כל הברואים להשתחוות לפניו אמר להם אדם הראשון בואו ונלבש גאות ה' ונשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו היינו שאמר להם א"ה שדוקא מכל הברואים והלבושים יכולים להשיג הכרה בגאות ה' ודוקא מכל התרחקות והסתרות שנמצא בעולם יתכן להכיר כל המלכות שמים בשלימות הגמור והוא כי רצונו ית' נתלבש בכל הבריאה לזה דוקא מכל הלבושים ביחד יתכן להכיר את רצונו ית' בשלימות הגמור אשר אי אפשר להכיר זאת בהפרט ולכן בהאי יומא דהוא יומא דדינא והאדם צריך לכלול א"ע בהרצון הפשוט והוא בלתי אפשרי להיות בקי ולהכיר זה הרצון הפשוט ית' בשלימות הגמור כל עוד שעומד האדם בפרט מיוחד בפני עצמו לזה הוא העצה שיכלול האדם א"ע בכללא דסגיאין כדכתיב בתוך עמי אנכי יושבת היינו שיכניס א"ע בכללא דסגיאין לתוך כלל ישראל ובתוך הכלל ישראל ביחד יש הכרה בשלימות הגמור ברצון הפשוט ית' ובשביל זה נקראים רבים בקי כי בכללותם ביחד נמצא הכרה ובקיאות בשלימות הרצון ית' כי משום שבהרבים נמצא התרחקות בלבושים ג"כ ביותר מאשר נמצא אצל הפרט לכן יכולין נמי להכיר אצלם יותר בשלימות הרצון ממלכות שמים כדאיתא כמה הרפתקאות דעדו עליה היינו שיש ברבים כמה וכמה הסתרות והתרחקות ולזה נמצא אצלם בכלל ג"כ בקיאות בשלימות לכוון לאמיתות רצונו ית' וזהו דאיתא שם שמא ילך אצל בקי היינו שיכניס עצמו בכללא דסגיאין. אכן כאשר האדם מכניס א"ע לרבים על זה נאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' וביאר בזה אא"ז מו"ר הגה"ק זצלה"ה כשהאדם חפץ לטעום מהטוב של חבירו מוכרח לטעום ג"כ מההיפך היינו מההסתר שיש אצל חבירו ג"כ כי הקליפה קודמת תמיד להפרי ובכל זאת כשחל בחול אין שום עצה להכיר רצונו ית' בשלימות הגמור רק ע"י שמכניס א"ע בכללא דסגיאין אבל בשבת אז יש עליה לכל הדברים בלי פעולת אדם כלל כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל כי בשבת עומד כל פרט ופרט קרוב להשורש ושפיר אפשר אז גם לכל אחד בפני עצמו בפרט להכיר בשלימות הגמור את רצונו ית' בלי התכללותו בכללא דסגיאין ולמה לו להאדם להכניס עצמו אז בכללא דסגיאין ולטעום מההסתר של זולתו ולזה אסרו תקיעת שופר בשבת גזירה שמא ילך אצל בקי כי מאחר שהוא אז שלא לצורך למה לו לטעום מהסתרות של הרבים: