סוד ישרים, פרשת זכור ב׳

א

איתא במדרש תנחומא (פ' תצא) ויזנב בך הכה חותן מכת זנב ואתי' כי הא דא"ר חיננא בר שיקלא מה היו בית עמלק עושין חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרין בזה בחרת הוי לך מה שבחרת וכו' וכן איתא בזוה"ק (בשלח סז) בגין דעמלק נטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו וגזר לון ושדי להו לעילא ואמר טול מה דאתרעית בי' וכו'. ביאור הענין כי בעוה"ז בחר השי"ת בעבודת אדם ועל זה רומז מצות מילה שצריך האדם לצמצם א"ע בעד כבוד שמים. ויש בזה שתי מדרגות עור הראשון של הערלה הוא נגד כל האיסורים שצריכין להשליך אותם לגמרי לזה חותכין זה העור וזורקין אותו. ופריעה הוא מלשון הכתוב (משלי ד׳:ט״ו) פרעהו אל תעבר בו וגו' ובגמ' (יבמות כא.) ילפי שניות לעריות מנין שנאמר פרעהו אל תעבר בו היינו הגדרים שמוסיף האדם להגדיר עצמו מרצונו הטוב ועושה לו סייגים בכח בחירתו וזהו ההיפך מקליפת עמלק כי עמלק מכחיש בבחירת אדם ואומר שהשי"ת הוא כ"כ רם עד שאינו חפץ בעבודת אדם ע"י בחירתו וכ"ד בגמ' (שלהי מנחות) דקורין לי' אלהא דאלהא ולזה אין מעצר לתאות לבו כי אמר שהכל הוא מחיוב המציאות ועל זה איתא בזוה"ק (בשלח סה.) שור וחמור כד מזדווגי כחדא מתקיפותא דלהון נפק ההוא דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו וכו' היינו כי שור בהקליפה הוא קליפת כעס כי הרוצח אומר שהשי"ת אינו רואה אותו כי הוא כ"כ רם עד שאינו משגיח בעולם השפל חמור בהקליפה הוא תאוה כי הנואף אומר אף שהשי"ת רואה אותו אך הוא אין לו עינים לראות כ"כ מרחוק ואינו רואה רק מה שנגד עיניו. ומתקיפותא דלהון נפק ההוא דאקרי כלב דהוא חציפא מכלהו וזהו קליפת עמלק שהוא אומר שהשי"ת אינו רואה אותו והוא אינו רואה השי"ת ההיפך ממילה ופריעה של ישראל. ולזה במדבר שהי' אצצם עבודת השי"ת כ"כ בהתגברות עד שלא הרגישו בעצמם שהם עובדים בבחירת רצונם כי הי' נדמה להם שכל עבודתם הוא בלי בחירה כלל וזה נקרא בזוה"ק (שם) דהוו גזירין ולא פרעו כי בעוה"ז בחר השי"ת שירגיש האדם בכח בחירתו על דרך מאמרם ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי כי דווקא ע"י עבודת אדם מדעתו ובבחירת רצונו הטוב יהי' מהפך מר למתוק וחושך לאור כי טרם שנתערב רע בטוב היינו קודם החטא של אדם הראשון לא הי' צריכין באמת לכל בחירת אדם כי הטוב הי' אז נבדל לגמרי מן הרע אבל אחר החטא כשנתערב הרע בהטוב צריך האדם ע"י בחירתו דווקא להאיר את החושך ויברר ברצונו הטוב מן הרע וכ"ד בזוה"ק (לך פט:) עד לא חטא אדם מה כתיב ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו' וכתיב לכם יהי' לאכלה ולא יתיר כיון דחטא ויצ"ה אשתאיב בגופא דילי' ובכל אינון תולדין וכו' אמר קב"ה מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצר הרע יתענג גופא כמה דאתחזי לי' ייכול בשרא כירק עשב נתתי לכם את כל כד אכיל בשרא מההוא בשרא אתענג בשרא דילי' ואתערב דא בדא ואתרבי גופא מני' ומההוא עונג גופא חטא בכמה חטאין אמר קב"ה כפרא על גופא בשרא וכו' היינו כי כיון שחטא באלו הלבושים אמר השי"ת בשרא אכיל והתענג לגופא מבשרא בשרא יהי' לכפרה כי הקנינים של אדם עם האדם לאחדים המה לכן כיון שהכניס אדם א"ע למקום החושך צריך דווקא האדם בבחירת דעתו להאיר שם ולברר הטוב מן הרע ולהאיר הכ"ש בכל הלבושים שלו כי מאחר שרואה האדם נגדו חושך יכול לפשוט מזה שיכול לחפור ע"י עבודתו בזה החושך בעצמו את האור כי כל החושך הוא רק ממה שעמלק מכסה את אור הפנים וכאשר רואים את המכסה המסתיר יכולין להוכיח שתחת המכסה יש אור בהיר: