סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ו׳

א

מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון וגו' במדרש (שוחר טוב צ"ב) כל עיסקא דשבתא כפול עומרו כפול וכו' קרבנו כפול וכו' מזמורו כפול מזמור שיר וכו' הענין הוא כדכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' היינו שבזו העשי' אף שהן רק צרכי הגוף אעפ"כ לא יגרע כלום מהקדושה. כי רצונו ית' מלובש בכל הדברים אף באותן הדברים שנראין צרכי הגוף וכדאיתא בזוה"ק (יתרו פ"ט:) ששת ימים וגו' ולא כתיב בששת היינו שעשה ה' אלו המדות והלבושים וכדאיתא בתקוני זוה"ק (דף י"ז.) לבושין תקינת להון דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכו' ונתלבש הרצון ית' כ"כ בלבושין עד שנעלם משכל האדם ואינו מבין איך זה הדבר מלבוש לרצון השי"ת אבל באמת שם טמיר ונעלם אור יותר גבוה מאוד וכל ההסתר הוא רק מצד האדם וכדאיתא בזוה"ק (נשא קל"ד:) דלית יום ולית לילה אלא מסטרא דילן אבל מצדו ית' הוא אור כללי בלי שום התחלקות ליום ולילה אלא שזה האור נתלבש כ"כ בלבושין עד שנדמה להבריאה שאלו הלבושין המה עיקר היש ולמעלה מאלו הלבושין נקרא מצד תפיסה הנמוכה של הבריאה אין כי באור בהיר המשולל לבוש אין להבריאה שום תפיסה אבל באמת הוא להיפך למעלה הוא עיקר היש האמתי שהוא בלי קץ וגבול כלל אלא שצמצם השי"ת את האור בהתלבשות הגבולים וחילק את מעשיו למען שיהי' בתפיסת הבריאה מקום לעבודת יגיע כפיך אבל מצדו ית' הוא אור אחדות גמור אחר שנברא העולם כמו טרם שנברא עולם כמאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם וכל ההתחלקות הוא רק להטיב לבריותיו כדכתיב כי לעולם חסדו ולהיות נקרא מלך בתחתונים וכדאיתא במדרש (תנחומא חיי) גדול היית עד שלא בראת עולמך ועכשיו שבראת עולמך נתגדלת ביותר כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו היינו בזה שהציב השי"ת לבוש שכביכול חסר כבוד שמים בלתי עבודת ישראל ודוקא ע"י עבודת ישראל יהי' הכ"ש בשלימות כדאיתא בגמ' (גיטין נ"ו:) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באילמים היינו שהסתיר א"ע בלבושים שהוא מחוסר כבוד שמים בלתי עבודת ישראל ורצונו ית' זהו כבודו ומחויב האדם בזה הלבוש להמליך עליו השי"ת כדי לקיים את רצונו ית' שחפץ שהשלימות מכבוד שמים יהי' דוקא ע"י עבודת ישראל ואזי ימצא בכל התפשטות הלבושים איך שהשי"ת הוא באמת מלך גם בלעדי כל אלו הלבושים והכבוד שמים מהשי"ת הוא תמיד בתכלית השלימות ואימתי יכיר האדם את זאת זהו ביום השבת כי בשבת נתבטלו כל הלבושים ופעולת אדם כדכתיב וביום השביעי תשבות והיינו שיש שינוי טבע והכרה מפורשת בזה היום כדאיתא (סנהדרין ס"ה:) ששאל לר' עקיבא מה היום מיומים אמר לו ר"ע בעל אוב יוכיח קברו של בית אבא יוכיח וכו' היינו שבשבת נתבטל העיקשות מכל הפעולות עד שנתגלה הרצון המלובש בכל הפעולות של ששת ימי המעשה ולזה כתיב טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון שענין הודאה הוא כפיפת הקומה והיינו שבזה היום צריך האדם למסור כל הקומה להשי"ת ועי"ז יתגלה אליו אורו ית' היינו הרצון ית' המלובש בכל הפעולות ברזא דתפילין ולזה אין מניחין תפילין בשבת וימים טובים וזהו טוב להודות לה היינו כי השי"ת נקרא טוב כמאמרם ז"ל בגמ' (מנחות נ"ג.) אין טוב אלא הקב"ה אכן כשהאדם רוצה שיהי' לו הכרה בזה הטוב אזי יכפוף כל קומתו להשי"ת וממילא יכיר בשלימות כי לעולם חסדו היינו שימצא בלבו הכרה מפורשת איך שכל הנהגת רצונו ית' הוא רק להטיב לבריותיו וזהו ולזמר לשמך עליון היינו כי במקום שמנהיג השי"ת למעלה מהבנת תפיסת אדם שם נקרא השי"ת עליון וע"י שימסור אדם כל קומתו ותפיסתו להשי"ת מחזיר לו השי"ת הכרה גם במקום שהוא למעלה מהבנת תפיסתו והתגלות הכרה כזו נקרא טוב וכמאמר ותגמלנו חסדים טובים שבאמת גומל השי"ת תמיד חסדים אלא כל זמן שהחסדים אינם בתפיסת אדם אינם נקראים טובים וכשבאים בהתגלות התפיסה של אדם אזי נקראים טובים: